Toras Menachem·Vol. 64 (5731·Part 3)·Sicha of 11 Nissan 5731תורת מנחם·סד - שנת תשל"א - חלק שלישי·שיחת י"א ניסן·ה'תשל"א

א50
בס"ד. שיחת י"א ניסן, ה'תשל"א.
– בין מנחה למעריב –

ב– תחלת שנת השבעים של כ"ק אדמו"ר שליט"א –

גבלתי מוגה

ד[צוה לתלמידים השלוחים שחזרו מאוסטרליא ולהתלמידים שבאו מאה"ק שיאמרו "לחיים"].

הא. מאמר ד"ה ביום עשתי עשר יום וגו' (הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א).

ו* * *

זב. כאן המקום והזמן להודות לכל אלו שהביעו ברכות ואיחולים לבביים וכו' וכו',

ח– דכיון שאין הזמן גרמא לכתוב לכל אחד בפני עצמו וכו', הרי זה כאילו היו כותבים ואומרים זאת לכל אחד בפני עצמו, ובודאי יתקבל הדבר אצל כולם כמו שהוא, שנאמר מקרב ולב עמוק (ולא ח"ו באופן שרוצים לחסוך זמן וטירחא וכו') –

טשיתברכו ממקור הברכות – מהקב"ה – בכל המצטרך להם, ואדרבה: בברכתו של הקב"ה שהיא באופן של "תוספת מרובה על העיקר", כמ"ש בתושב"כ: "ואברכה מברכיך", ובפרט כפי שנתבאר בארוכה בתושבע"פ – שתקויים אצל כל אחד מהם, ואצל כולם ביחד, ברכת ה', "מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה", ובאופן ש"כל הנותן בעין יפה הוא נותן".

יג. ועוד ענין שהזמן גרמא (אע"פ שכבר דובר אודותיו כמ"פ):

יאלהשתדל שתהי' כמות גדולה יותר של "מצה שמורה" אצל מספר גדול יותר מבנ"י, עכ"פ עבור ה"כזיתים" בלילות הסדרים.

יבויה"ר שיקויים מ"ש בכתבי האריז"ל שע"י הזהירות ממשהו חמץ

יג51
בפסח תהי' השנה כולה באופן שמור כו', ובמילא יהי' "זמן חרותנו" בחג הפסח כדרוש, ועי"ז תומשך חירות על כל השנה כולה.

ידועד שנזכה לענין ד"ויהי ביום השמיני" – שזהו מ"ש בפרשת השבוע, שצריכים לחיות עמה, כתורת רבינו הזקן שצריכים לחיות עם הזמן – שרומז לכינור של שמונה נימין דלעתיד לבוא, ובאופן ש"אותו היום נטל עשר עטרות", היינו, שהכינור של שמונה נימין כולל גם הענין ד"עלי עשור ועלי נבל",

טוובאופן שיומשך בגלוי בכל אחד מישראל, שעבודתו תהי' בשלימותה מצד עשר כחות נפשו, כפי שבכל אחד מהם ישנה בגלוי גם ה"עטרה" של כח זה – מצד ענין הרצון וקבלת עול (ככל הפרטים והענינים שבזה).

טזובקרוב ממש תהי' גם ירושת הארץ באופן כזה – לא רק ארץ שבעה אומות בשלימותה, אלא גם השלימות דארץ קיני קניזי וקדמוני, שזוהי הארץ שתשלים את הבטחת הקב"ה לאברהם אבינו, שלאחרי ש"עבדום וענו אותם" בזמן הגלות, "יצאו ברכוש גדול", ובהמשך לזה: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת .. את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני", "עשר אומות",

יזשזהו לפי שכך יהי' ברוחניות בעבודת כל אחד מישראל – לא רק שלימות העבודה מצד שבעת המדות, שזהו"ע ארץ שבעה אומות, אלא גם שלימות העבודה כפי שהיא מצד חב"ד שבנפש, שזהו"ע ארץ קיני קניזי וקדמוני (כמבואר בכ"מ), שמזה תומשך ברכת ה' בגלוי בנוגע לכיבוש וירושת ארץ כל עשר האומות.

יחוכן תהי' לנו בעגלא דידן בניסן זה, שהרי "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל", בקרוב ממש.

יט* * *

כד. יש עוד דבר בעתו שצריך להזכיר אודותיו:

כא52
בקשר להמדובר (בהתוועדות דשבת הגדול), שבמיוחד ינצלו ימי חג הפסח להוספה בלימוד התורה, הוספה בכמות והוספה באיכות – שייכות מיוחדת דלימוד התורה וחג הפסח [נוסף למשנ"ת בשיחה הנ"ל], נרמזת ג"כ בהשם פסח: פסח – פה סח, והרי שיחת ודיבור האדם צריך להיות בדברי תורה – ובפרט בימי חול המועד שבהם החיוב הוא "לעסוק בתורה יומם ולילה ממש", כמשנ"ת בארוכה בשיחה הנ"ל.

כבומזה עצמו שימים אלו נקראים בתורה "ימי הפסח", פה סח, שמורה על ענין השיחה והדיבור בתורה – מובן שימים מסוגלים הם, ימים זכאים, ביחוד ללימוד התורה, היינו שבימים אלו נותנים כח וסיוע נוסף מלמעלה, שתהי' בזה הצלחה מיוחדת.

כג53
ה. ומכיון שנמצאים אנו בזמן ד"ערב גאולה" ממש – ערב (וסמוך) ממש וגאולה ממש (אמיתית ושלימה) – הרי מובן שכל הנ"ל שייך גם לנשי ובנות ישראל:

כדנוסף על זה שיש להן זכות ע"י שישתדלו שתבוא ההוספה האמורה בלימוד התורה של בעליהן ובניהן, זכות שאמרו חז"ל עלי': "גדולה הבטחה כו' לנשים יותר מן האנשים" – עליהן להוסיף בהלימוד שלהן עצמן, שהרי "גם הנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן",

כהשבהלכות אלו נכלל, כמובן, לימוד עניני תורת החסידות – מכיון שלימוד זה שייך ומביא לידי מעשה – קיום ששת המצות [שסימנם "שש ערי מקלט תהיינה לכם"] המנויות באגרת המחבר (שלפני הקדמת) החינוך: להאמין בשם, שלא להאמין בזולתו, לייחדו, לאהבה אותו, ליראה אותו, שלא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים – "שחיובן תמידי לא יפסק מעל האדם אפילו רגע בכל ימיו", שמצוות אלו הם באנשים ונשים בשוה.

כוו. ויהי רצון, שבקרוב נראה בגלוי אשר "ופסח ה'", שתרגומו

כז54
"ויחוס ה'" – "ויחוס" מל' חמלה, שהקב"ה יחוס ברחמיו המרובים על עמו ישראל בכלל ועל כאו"א מישראל בפרט,

כחוכמ"ש במדרש תהלים מזמור שבעים: "אמר הקב"ה ... הבן יקיר לי אפרים גו'", ובסיום כתוב זה40: "רחם ארחמנו נאום ה'", שרחמיו של הקב"ה יומשכו בגלוי בעולם הדיבור – "נאום ה'",

כטועד – כסיום הענין שם – לגאולה ממש, למטה מעשרה טפחים, ובקרוב ממש.

ל[כ"ק אדמו"ר שליט"א ברך ברכה אחרונה, וטרם צאתו התחיל לנגן הניגון "על אחת כמה וכמה"].

לא______ l ______