Toras Menachem·Vol. 64 (5731·Part 3)·Sicha of Sunday Parshas Bamidbar·28 Iyar 5731תורת מנחם·סד - שנת תשל"א - חלק שלישי·שיחת יום א' פ' במדבר·כ"ח אייר·ה'תשל"א

א218
בס"ד. שיחת יום א' פ' במדבר, כ"ח אייר, ה'תשל"א
– בכינוס הט"ז של אגודת נשי ובנות חב"ד* –

בא. ע"פ ההוראה הידועה של רבינו הזקן לקשר כל דבר של חיים יהודיים עם התורה, ובפרט עם פרשת השבוע שקורין אז בתורה, ללמדה ולהפיק ממנה הוראות – כן הוא גם בנוגע לפגישתנו ביום שבו מתחילים ללמוד פרשת במדבר:

גבהתחלת פרשת במדבר מסופר, שעוד במדבר סיני צוה הקב"ה למנות את בנ"י, אע"פ שהוצרך עוד לעבור זמן ארוך עד שיכנסו לארץ ישראל.

דכוונת המנין בפשטות היא – כדי לחלק ולהבדיל את הדבר הנמנה מהדברים שמחוץ הימנו, לחלק ולהבדיל עם אחד משאר העמים, שאין זה שייך לכאורה בשעה שבנ"י היו במדבר, ולא היתה להם אפשרות להתערב עם עמים אחרים, ואעפ"כ, כבר אז היו בנ"י יקרים ביותר אצל הקב"ה, וענין זה התבטא, בין שאר הענינים, גם בכך שהקב"ה צוה למנותם, כפי שמפרש רש"י בפסוק זה.

הוענין זה הי' כדי "להודיע חיבתן", להראות את החיבה לבנ"י, ולא רק סתם להראות, אלא "להודיע" – לפרסם ולהכריז זאת בפני העולם כולו,

ושהרי אע"פ שהקב"ה יודע את מספרם של כל הבריות, ועאכו"כ מספר בנ"י – רוצה הקב"ה להודיע לעולם, ולכל העמים שבעולם,

ז219
ש"והייתם לי סגולה מכל העמים", "אתה בחרתנו", שזהו העם הנבחר, שהולך אחרי מנהיגיו – המנהיגים האמיתיים, משה ואהרן [משה שקיבל התורה מסיני ואח"כ למדה עם בנ"י, ואהרן הכהן שהמשיך את ברכותיו של הקב"ה לבנ"י ע"י ברכות כהנים (שזהו ענינו של כהן עד ואפילו בימינו)], שלכן הי' גם המנין ע"י משה ואהרן.

חב. מנין של עם יכול להיות בדרכים שונות: למנות כל אחד בפני עצמו, או למנות כל שבט בפני עצמו, או בדרכים אחרות. ועל זה מסופר בהתחלת פ' במדבר, שהקב"ה צוה שמנין בנ"י יהי' "למשפחותם לבית אבותם" – לפי משפחות.

טואע"פ שהכוונה בזה היתה לידע מספר בנ"י שבכל שבט, כפירוש רש"י – מבאר המהר"ל מפראג ועוד מפרשים, שענין זה גופא נעשה עי"ז שתחילה מנו אותם "למשפחותם" [וכמ"ש גם לאח"ז "ויתילדו על משפחותם לבית אבותם"] – כמה אחדים יש בכל משפחה, ואח"כ חישבו וצירפו את מספר כל המשפחות של כל שבט.

יומזה רואים, שעם ישראל בנוי ומיוסד על הענין של משפחה – כפי שהמשפחה נמנית ומתנהגת.

יאג. כיון שכך הי' בענין המנין, הרי מובן שכך הי' גם במ"ת, שהרי כל הענינים נלקחים מהתורה, ובפרט ענינים הקשורים עם בנ"י.

יבולכן מצינו שההקדמה למ"ת [היינו הכנת עם ישראל לקבל את התורה כפי שהתורה צריכה להתקבל] היתה "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל", כפירוש חז"ל "לבית יעקב אלו הנשים", ו(רק אח"כ)

יג220
"ותגיד לבני ישראל" – לדבר עם האנשים; ומבואר במפרשים, שהנשים נקראות בשם "בית יעקב" בגלל שהן אלו שמעמידות את הבתים, המשפחות, של יעקב, עם ישראל.

ידובזה רואים את החשיבות של משפחות בנ"י (שעמידת המשפחה היא על האשה, עקרת הבית) גם במ"ת, שלכן מודגש כאן הענין של "בית יעקב"; גם במ"ת חשובה המשפחה היהודית, כיון שאלו הן אבני היסוד שמהם מורכב עם ישראל.

טווכיון שכך הי' במ"ת, הרי מובן שכך הי' גם מיד בהתחלת בריאת העולם, שהרי "בראשית – בשביל ישראל ובשביל התורה", היינו, שבריאת העולם כולו, "את השמים ואת הארץ", ע"י הקב"ה, קשורה עם בנ"י (בשביל ישראל) ותורת ישראל (בשביל התורה).

טזולכן מסופר מיד בבריאת האדם הראשון בעולם, שבריאתו היתה באופן ש"זכר ונקבה בראם גו' ויקרא את שמם אדם", והיינו, שדוקא בשעה שהורכבה המשפחה הראשונה בעולם (לא מיד כשנברא אדה"ר), הנה אז ברכם הקב"ה וקרא שמם "אדם" – אדם כדבעי, אבל לפנ"ז נחשב כל אחד בפ"ע "פלג גופא", ולא אדם שלם (כדאיתא בזהר, ומבואר בגמרא).

יזוכפי שהי' בבריאת התחלת כללות מין האנושי, אדה"ר, שממנו יצאו כל העמים – כך הי' גם אצל היהודי הראשון, בתחלת עם ישראל, "אחד הי' אברהם", שהי' היהודי הראשון בעולם:

יחמסביב עמדו כל העמים, שלא היו קשורים עם הקב"ה, ואפילו אביו, קודם שנעשה השינוי, גם לא הי' כדבעי. ולאחרי כן – "ואקח את אביכם את אברהם גו' ואולך אותו בכל ארץ כנען", ובזה מתחיל

יט221
הענין ד"קרבנו המקום לעבודתו" (כפי שאומרים בהגדה) – בכך שהקב"ה הוציא אותו מבין העמים וקירבו לעבוד ולהתאחד עם הקב"ה.

כומסופר בחומש בפרטיות, שאע"פ שנאמר "ואקח את אביכם", שזהו אברהם לבדו, נאמר גם "את שרי אשתו", ואצלם הי' אותו ענין של "לעבודתו" – "את הנפש אשר עשו בחרן"33, שהם הפעולות והמעשים שעשו שניהם ביחד, וכפירוש רש"י שאברהם התעסק עם האנשים שמסביבו, ושרה התעסקה עם הנשים שמסביבה, והם עשו זאת ביחד, כדבר מאוחד, ובכך התחיל הענין ד"קרבנו המקום לעבודתו".

כאד. הסיפורים שבתורה אינם כדי לספר דבר שאירע לפני מאות או אלפי שנים, שיהי' זכרון יפה לדבר שאירע פעם, אלא זהו חלק מתורה, הוראה ולימוד, לידע איך צריך להתנהג עכשיו. ומזה מובן שכל האמור לעיל מהוה הוראה גם לימינו:

כבאע"פ שחיים בזמן שישנם כאלו שמדגישים שכל אחד צריך להיות לעצמו, לבחון מה ביכלתו לפעול בענינים שנוגעים לו, מה הוא יכול "להרויח" ומה כדאי עבורו – אומרת התורה, שהעיקר הוא שתהי' משפחה מאוחדת; אע"פ שמשפחה חייבת להיות מורכבת משני אנשים נפרדים, שהקב"ה ברא אותם בדוקא שונים זמ"ז, ונתן לכל אחד שליחות מיוחדת – אין זה באופן שכל אחד עובד ועושה לעצמו, אלא אדרבה, כל אחד עושה ביחד עם השני, ומשלים (מה שהשני לא עשה) ומביא אותו לשלימות שלו, שהשני יהי' כפי שצריך להיות במלוא המדה, וע"י שניהם יחד נעשית אחדות חדשה שנקראת "משפחה".

כגומזה מורכב כל עם ישראל, שתפקידו ושליחותו להאיר את העולם באור שלהם, עד שהעולם יראה את האמת – ש"ה' הוא האלקים" ו"אין עוד מלבדו", היינו, שהקב"ה הוא זה שנותן את כל הענינים בעולם, וחוץ ממנו אין שום דבר; ושיראו ויכירו גם שהקב"ה נותן לכל אחד

כד222
שליחות – ליטול חלק בעבודה הקדושה להאיר את העולם ב"נר מצוה ותורה אור", באור היהדות.

כהה. כאמור לעיל, יש לכל משפחה השליחות שלה שמתבצעת דוקא עי"ז ששניהם עובדים ביחד, שעי"ז נעשה דבר שלם ומושלם. ומזה מובן, שאף שבפועל יש להם שתי עבודות שונות – עיקר עבודתה של האשה היא בבית, ועיקר עבודתו של האיש היא בישיבה ולהשתכר עבור הפרנסה וכיו"ב – אין זה בגלל שאחד הוא נעלה והשני הוא נחות, אלא כל אחד מהם נקרא חצי דבר, כנ"ל, וע"י שניהם יחד נעשה ("ויקרא את שמם) אדם", (שם) "אדם" האמיתי, כפירוש השל"ה שהוא מלשון "אדמה לעליון", שדומים כביכול להקב"ה עצמו:

כוכשם שהקב"ה בורא את העולם, "את השמים ואת הארץ", כך גם איש ואשה בוראים כביכול את העולם שלהם, המשפחה שלהם, ועי"ז מקיימים גם את שליחותם בעולם: "פרו ורבו" (לשון רבים) – להביא ולחנך ילדים שמתנהגים בדרכי הקב"ה; "ומלאו את הארץ" – למלא את העולם; ולא ח"ו להיות מושפעים מהעולם, לחקות את העולם, אלא אדרבה – "וכבשוה"47, לכבוש את העולם, שהעולם כולו יתנהג כרצונו של הקב"ה.

כזועל זה יש ברכה מיוחדת מהקב"ה לקיום שליחות זו, ועד שיהי' באופן (שנאמר בסיום) "והנה טוב מאד" – טוב להם, טוב לילדיהם, טוב לכל עם ישראל וטוב לעולם כולו.

כחוהם פועלים אשר מבלי הבט על כך שהעולם חצוי וקרוע, אף אחד לא מתדבר ולא רוצה להתדבר עם זולתו; רוצים רק לנצל את השני עבור

כט223
טובת עצמו – הנה השליחות ומטרת החיים של עם ישראל, וכל משפחה בישראל, לפעול ע"י ההנהגה המתאימה שיהי' "ואהבת לרעך כמוך", ועאכו"כ שיחס זה צריך להיות בין אלו ששייכים לאותה משפחה.

לע"י אהבת ישראל זו, הקשורה עם האהבה שיש לכל יהודי, איש או אשה, להקב"ה, ובאה לידי ביטוי באהבת התורה – שאוהבים באמת את התורה עם כל הוראותי', ולומדים ומקיימים זאת לא כמו "עול" ח"ו, אלא כדבר אהוב, ומודים להקב"ה על נתינת התורה לעמו ישראל, ועל נתינת המצוות, "אשר קדשנו במצותיו וצונו" – עי"ז משנים את העולם ופועלים להמשיך בו אהבה ושלום.

לאוזו תהי' הכנה קרובה לביאת משיח צדקנו, שהוא "מבית דוד ומזרע שלמה", והרי על שלמה נאמר "הוא יהי' איש מנוחה גו' ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו", שלום אמיתי ומנוחה אמיתית, וכך יהי' גם בביאת משיח.

לבו. כדי להגיע לכך – יש לכל אחת מכן, ולכל אחד מעם ישראל, שליחותו של הקב"ה לעשות כל מה שביכלתו כדי לכבוש את העולם ע"י ועבור תורה ומצוות, ואז עושים זאת (בברכתו של הקב"ה) ברוב הצלחה.

לגבפרט בימים שבהם מתכוננים במיוחד לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות בחג השבועות, זמן מתן תורתנו – הרי זה עוזר לילך מוכנים לקבל את התורה בשמחה, ובאופן שתחדור את האדם כולו, ועל ידו – את המשפחה כולה, שתהי' משפחה תורנית, משפחה שלימה ובריאה, בגשמיות וברוחניות גם יחד, הן בגוף והן בנשמה, הן בדברים רוחניים וזכים, והן בדברים גשמיים ופשוטים,

לדובנקודה הפנימית – בברכתו של הקב"ה "פרו ורבו ומלאו" – ללדת בנים, ילדים וילדות, ובני בנים, שיילכו באותה דרך, יחד עם הוריהם וזקניהם,

לה224
ועד שנזכה, בתוך עם ישראל כולו, לילך לקבל פני משיח צדקנו, שהוא יסיים את ימי הגלות האחרונים, ויוציא אותנו מהגלות, בגאולה האמיתית והשלימה, בקרוב ממש, מתוך שמחה חיות ואור, כדרישת תורת החסידות,

לו– ע"י שכל אחת מכן, בתוך כלל ישראל, תביא גם עכשיו את לימוד והוראת החסידות עם החיות והשמחה שבה, לכל הנשים והבנות של עם ישראל,

לזועי"ז נלך כולנו, כאמור לעיל, לגאולה האמיתית, ובעגלא דידן, בקרוב ממש בימינו, אמן כן יהי רצון.

לחז. הקב"ה יצליח אתכן, לקיים את כל ההחלטות הטובות שנתקבלו בכינוס במלוא המדה, מתוך בריאות ושמחה, וע"י קיום החלטות אלו יתעורר הרצון והגעשמאַק לפעול יותר ויותר.

לטשיהי' לכן קיץ בריא ושמח, ותמיד בריא ושמח, ועד שתמיד כל הימים – מעכשיו והלאה – לא נדע מדברים בלתי-מבורכים, ולכל אחת מכן, עם משפחתה, עם כל המשפחות של עם ישראל בכל מקום שהם, יהי' אך טוב וחסד "מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה", למטה מעשרה טפחים, גם בדברים גשמיים,

מבאופן שכל אחת תראה את הברכה בגלוי ובשלימות, בכל המצטרך, ועוד יותר מהמצטרך, דכיון שהברכה באה מהקב"ה שהוא אין סוף (ללא הגבלה), תהי' גם הברכה וההצלחה שלו בלי גבול (ללא הגבלות),

מא225
ואח"כ יוכלו גם לנצל זאת מבלי להתחשב בהגבלות העולם, וגם לא בהגבלות של עריכת חשבונות, אלא לעסוק בכל ענינים אלו מצד אהבת ה', אהבת התורה ואהבת ישראל, שאז הרי זה נעשה ונשלם יותר מאשר כל החשבונות (וכאמור) – בהצלחה רבה בכל הפרטים. אמן.

מב______ l ______