Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
א282
בס"ד. ש"פ וישב, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשל"ג
(הנחה בלתי מוגה)
בס"ד. ש"פ וישב, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשל"ג
(הנחה בלתי מוגה)
בנר
גחנוכה מצותה משתשקע החמה, שזוהי הגדרת נר חנוכה בזמן, וכן ישנה ההגדרה במקום שמצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. וידוע הדיוק בזה, מהו הטעם שנר חנוכה אינו דומה לנר שבת, שנר שבת צ"ל דוקא מבעוד יום (הגדרה בזמן), ודוקא בפנים הבית (הגדרה במקום), ונוסף על החילוק ביניהם בזמן ומקום, שהו"ע עולם ושנה, יש חילוק ביניהם גם בנפש, שבשבת מדליק אחד לכל הבית, משא"כ בחנוכה, מדליקין המהדרין נר לכל אחד ואחד2, ועוד זאת, שבנוגע לנר חנוכה יש סברא שאם אנשי הבית כבר ישנים, צריך להדליק בלא ברכה. וצריך להבין מהו טעם החילוק בין נר שבת לנר חנוכה, מאחר ששניהם תקנות דרבנן. ועוד דיוק בנוגע להחילוק בין נרות חנוכה לנרות המקדש, שאע"פ שכל הטעם לתקנת נרות חנוכה הוא בקשר לנרות המקדש, מ"מ חלוקים הם זמ"ז בעולם שנה ונפש, שהרי נרות המקדש צריך להדליקם דוקא קודם השקיעה, ודוקא בתוך ביהמ"ק (בפנים), ובביהמ"ק גופא בחלק הפנימי שבו – בהיכל, משא"כ נרות חנוכה צריך להדליקם דוקא משתשקע החמה, ועל פתח ביתו מבחוץ דוקא, שזהו החילוק בעולם (מקום) ושנה (זמן), וכן יש חילוק ביניהם בנפש, שנרות המקדש צריך להדליקם דוקא כהן, שזהו דרגא הכי עליונה שבמעלת בנ"י, ובכהנים גופא הרי זה שייך לאהרן כה"ג [כמ"ש ובהעלות אהרן את הנרות, וכן
ד283
מש"נ בהעלותך את הנרות, קאי על מ"ש לפנ"ז, דבר אל אהרן ואמרת אליו, וכמבואר בלקו"ת בהעלותך השייכות המיוחדת של אהרן להדלקת הנרות שבביהמ"ק], שהוא הכי מובחר שבכהנים, ואף שכל הכהנים כשרים להדלקת הנרות, הרי גם כשכהן הדיוט מדליק את הנרות, הרי הוא מקיים בזה את הציווי שנאמר לאהרן הכהן – ובהעלות אהרן את הנרות. משא"כ בנרות חנוכה הרי הדלקה היא ע"י כל אחד ואחד מישראל. וצריך להבין מהו טעם החילוק ביניהם, דלכאורה היו צ"ל שניהם באופן שוה, שהרי נוסף לכך שכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון, הרי כל טעם תקנת נרות חנוכה הוא בקשר לנרות המקדש, ומדוע מצינו חילוק ביניהם בעולם שנה ונפש.
מש"נ בהעלותך את הנרות, קאי על מ"ש לפנ"ז, דבר אל אהרן ואמרת אליו, וכמבואר בלקו"ת בהעלותך השייכות המיוחדת של אהרן להדלקת הנרות שבביהמ"ק], שהוא הכי מובחר שבכהנים, ואף שכל הכהנים כשרים להדלקת הנרות, הרי גם כשכהן הדיוט מדליק את הנרות, הרי הוא מקיים בזה את הציווי שנאמר לאהרן הכהן – ובהעלות אהרן את הנרות. משא"כ בנרות חנוכה הרי הדלקה היא ע"י כל אחד ואחד מישראל. וצריך להבין מהו טעם החילוק ביניהם, דלכאורה היו צ"ל שניהם באופן שוה, שהרי נוסף לכך שכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון, הרי כל טעם תקנת נרות חנוכה הוא בקשר לנרות המקדש, ומדוע מצינו חילוק ביניהם בעולם שנה ונפש.
הב) ולהבין
וזה צריך להקדים משנת"ל בענין קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך, ומבאר בזה רבינו הזקן (בעל השמחה והגאולה די"ט כסלו, באגה"ק ד"ה קטנתי שכתב בקשר לי"ט כסלו), שזהו מפני היות קטן יעקב במאד מאד בעיניו מחמת ריבוי החסדים כי במקלי כו', כי חסד היא בחי' קרבת אלקים כו', וכל הקרוב אל ה' צריך להיות יותר שפל רוח, דכל שהוא קמי' יותר הוא יותר כלא כו'. ובפרטיות יותר יש בזה ב' ענינים, כל החסדים וכל האמת, ונתבאר13, שכל החסדים קאי על התפלה, שהו"ע רעותא דלבא, ומכל האמת קאי על התורה, אין אמת אלא תורה, שעי"ז דוקא נעשה המשכת העצמות. ועי"ז נפעל מ"ש לאח"ז הצילני נא מיד אחי מיד עשו גו' פן יבוא והכני, והיינו, שאפילו בנוגע לעשו כפי שהוא בתכלית הירידה למטה מטה, עד שיכול להיות והכני, שזוהי דרגא הכי תחתונה שבג' קליפות הטמאות, הנה גם שם פועל הצילני נא, שלא יהי' והכני, ועד שגם מהפכו לגמרי, שכל זה נפעל מצד הגבוה ביותר שיורד למטה יותר, ובפרט כשמגיע לעצמותו ית' שהוא למעלה מגדר מקום – מעלה ומטה, ולכן עי"ז מברר את הקליפות גם כשהם במצב הכי ירוד.
ז284
ויש
ויש
חלהוסיף ולבאר המשך הפסוק14, שלאחרי שמזכיר הענינים הכלליים דכל החסדים וכל האמת, מוסיף, כי במקלי עברתי את הירדן הזה, דלכאורה צריך להבין מדוע מזכיר כאן ענין פרטי זה דוקא. גם צריך להבין מה שמדייק לומר כי במקלי, הרי מבואר במדרש שמקל זה הי' גם המטה של משה ושל משיח, ומדוע אומר כאן הלשון כי במקלי דוקא.
טג) ויובן
יבהקדם המבואר בשל"ה (בדרושי חנוכה פרק תורה אור ובפ' וישלח), בענין כי במקלי, שהוא ר"ת מי כמכה באלים הוי' (שזהו הר"ת של "כי במ", והר"ת של "קלי" הוא) לישועתך קויתי הוי', והוא שם מכב"י18 ("כי במ"), ששייך גם ליהודה המכבי, והוא גם ר"ת ברוך כבוד הוי' ממקומו. והנה, בענין מי כמכה באלים הוי' יש שני פירושים, וכפי שמביא כ"ק מו"ח אדמו"ר בד"ה מי כמכה תרפ"ח, שאמרו רז"ל מי כמוך באלמים (תקיפים), אבא חנן אומר מי כמוך חסין י"ה, מי כמוך חסין (מתאפק), והיינו, דלפירוש הא', באלים הוא מלשון כח, כמו גבר אלים, שהו"ע החוזק והתוקף בעניני העולם, ולפירוש הב', אלים הוא מלשון אילם, שאינו מדבר, דהיינו שאלקות הוא בהעלם, שזהו מצד מ"ח צירופים אחרונים דשם אלקים. ולפ"ז צריך להבין מהי השייכות בין שני הר"ת שבשם מכב"י, מי כמכה באלים הוי', וברוך כבוד הוי' ממקומו. גם צריך להבין מהי השייכות בין שם מכב"י שענינו חסד [כדאיתא בשל"ה22 שמכבי בגימטריא חסד], עם הר"ת שלו מי כמכה באלים הוי', שלפי ב' הפירושים הנ"ל בתיבת באלים, החוזק והתוקף בעניני העולם, וההעלם דאלקות, ענינו גבורות.
יאד) ולהבין
יבזה צריך להקדים תחילה ביאור ענין ברוך כבוד הוי' ממקומו, ששייך לעבודת האופנים וחיות הקודש, והוא למעלה מעבודת השרפים שאומרים קדוש קדוש קדוש, כי, הג"פ קדוש הם כנגד העולמות בריאה ויצירה ועשי' הרוחנית, משא"כ ברוך כבוד
יג285
גו' הוא כנגד ההמשכה בעשי' הגשמית, וטעם הדבר, כיון שההמשכה היא ממקומו, ממקורו ושרשו, היינו מעצמות א"ס ב"ה, משא"כ ע"י קדוש קדוש קדוש נמשך רק הארה מן העצמות, ואף שאין שייך לומר הארה בעצמות, ה"ז בכללות המשכה מבחי' החיצוניות כו', ובלשון החסידות ה"ז החילוק שבין חיצוניות הכתר לפנימיות הכתר.
גו' הוא כנגד ההמשכה בעשי' הגשמית, וטעם הדבר, כיון שההמשכה היא ממקומו, ממקורו ושרשו, היינו מעצמות א"ס ב"ה, משא"כ ע"י קדוש קדוש קדוש נמשך רק הארה מן העצמות, ואף שאין שייך לומר הארה בעצמות, ה"ז בכללות המשכה מבחי' החיצוניות כו', ובלשון החסידות ה"ז החילוק שבין חיצוניות הכתר לפנימיות הכתר.
ידוזהו
טוגם החילוק שבין כל החסדים לכל האמת, דחסדים הו"ע רעותא דלבא, שעי"ז התפיסא היא בהארה לבד. דהנה, אף שאמרו לית מחשבה תפיסא בי' אבל נתפס הוא ברעותא דלבא, והיינו, שע"י רעותא דלבא נתפס העצם דלית מחשבה תפיסא בי', מ"מ, הרי רעותא דלבא הוא רק בבחי' רצוא, ששייך רק בהארה מהעצם, וכמו נהורא תתאה קארי תדיר לנהורא עילאה ולא שכיך. וגם, רעותא דלבא ענינו רצון, שהוא מציאות שרוצה, ואף שהרצון הוא באופן שאין לו שום מציאות לעצמו, כ"א מה שרוצה לידבק בעצמותו, הרי עכ"פ הוא מציאות רצון. ולמעלה מזה הוא מ"ש לאח"ז ומכל האמת, אין אמת אלא תורה16, כי, לימוד התורה הוא באופן דתען לשוני אמרתך, כעונה אחר הקורא [והרי ענין זה הוא בכל הדרגות שבלימוד התורה, אפילו ע"י קריאת אותיות התורה בלבד], שזהו דבר ה' ממש שיש בזה כל העצמות כו', והו"ע ה"שוב", דהיינו המשכת העצם מלמעלמ"ט, שזהו כללות החילוק בין תורה לתפלה, דתפלה (לית פולחנא כפולחנא דרחימותא) ענינה העלאה מלמטלמ"ע, משא"כ לימוד התורה, שהו"ע השכל, שבא במנוחה והתיישבות, ה"ז בבחי' שוב. ואע"פ שלימוד התורה מצ"ע יכול להיות עדיין בדרגא תחתונה [דאף שתורה הו"ע הפנימיות, הרי יכול להיות הפנימיות של הדרגא התחתונה], הרי כאן ישנה גם המעלה שלימוד התורה בא לאחרי התפלה (וכהסדר בהכתוב, שמכל האמת בא לאחר כל
טז286
החסדים), ולאחרי שכבר הגיע ע"י התפלה לבכל מאדך שהוא למעלה מטו"ד, הנה ע"י לימוד התורה שלאח"ז ה"ה מגיע לפנימיות העצמות (דפנימיות אבא (חכמה, תורה) פנימיות עתיק, ועד שעי"ז מגיע לפנימיות העצמות ממש, שהוא עצמותו ומהותו ית').
החסדים), ולאחרי שכבר הגיע ע"י התפלה לבכל מאדך שהוא למעלה מטו"ד, הנה ע"י לימוד התורה שלאח"ז ה"ה מגיע לפנימיות העצמות (דפנימיות אבא (חכמה, תורה) פנימיות עתיק, ועד שעי"ז מגיע לפנימיות העצמות ממש, שהוא עצמותו ומהותו ית').
יזה) ונוסף
יחעל כללות החילוק בין העבודה דתפלה לעבודה דתורה, יש חילוק ביניהם גם בנוגע לפעולה בעולם, שבענין התפלה, דשעת צלותא שעת קרבא, הרי זה באופן של מלחמה, משא"כ בענין התורה הרי זה באופן של פדה בשלום. ולכן הנה מיד לאחר מ"ת נאמר ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה הוי' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך, והיינו, שלא הוצרכו להלחם בפועל, אלא ע"י שהלכו עם הארון נעשה ממילא ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך. אבל אעפ"כ, עדיין הוצרכו עכ"פ לקחת הארון במדבר כו', ונמצא, שלא נעשה הבירור בדרך ממילא ממש, ולכן גם הפעולה על העולם לא היתה בתכלית השלימות, דאע"פ שהי' ויפוצו גו' וינוסו גו', הרי מ"מ נשארו אויביך ומשנאיך. ורק לאח"ז בימי המלך שלמה, שהשלום שלו, דקיימא סיהרא באשלמותא, וישב שלמה על כסא הוי', אזי הי' הבירור באופן של מנוחה ושלום, שהארון נשאר במקומו בביהמ"ק, ומלכת שבא הביאה מס (שהו"ע ניצוצות הקדושה) לשלמה. אמנם באמת גם בימי שלמה לא הי' עדיין תכלית השלימות, שהרי גם לאחרי שמלכת שבא הביאה המס לשלמה, הנה בהיותה במקומה נשארה במציאות לעצמה, ואף שלא היתה מציאות של מנגד כמו אויביך ומשנאיך, הרי מ"מ נשארה במקומה מציאות לעצמה, ורק את ניצוצות הקדושה (שהו"ע המס) הביאה לשלמה. ולכן לא הי' זה באופן של קביעות, ולאחר ימי שלמה הי' יכול להיות שוב הענין דאויביך ומשנאיך. אך תכלית השלימות בזה יהי' בימות המשיח, שלאחר שילחום
יט287
מלחמת ה' וינצח, אזי יקויים היעוד אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד, היינו, שגם כמו שהעמים נמצאים במקומם, לא יהיו מציאות לעצמם, אלא כל מציאותם תהי' לעבדו שכם אחד. ובפרטיות יותר, הנה משיח עצמו יהי' מזרעו של דוד56 ומזרעו של שלמה, כי בתחילה צ"ל אצל משיח האופן של מלחמה, שילחום מלחמת ה' וינצח, שזהו ענינו של דוד, כמ"ש דם לרב שפכת, ורק לאח"ז יהי' אצלו ענין השלום כמו בזמן שלמה, ועד להשלימות דאז אהפוך אל עמים שפה ברורה גו' לעבדו שכם אחד. ומ"מ, גם בנוגע להשלימות דלעת"ל, הנה מעין זה הי' כבר בביהמ"ק, שזהו מה שמקום הארון אינו מן המדה, והיינו, שאע"פ שהארון הי' במדה, אמתים וחצי גו' ואמה וחצי, אעפ"כ הנה מקום הארון אינו מן המדה, כי מצד נמנע הנמנעות יכול לבוא גם הענין דמקום הארון אינו מן המדה בגשמיות. אבל, כל זה הי' רק בביהמ"ק, משא"כ כללות העולם נשאר במציאותו, ולא נמשך שם ענין זה, ורק לעת"ל תהי' גם בעולם תכלית השלימות דאז אהפוך גו' לעבדו שכם אחד.
מלחמת ה' וינצח, אזי יקויים היעוד אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד, היינו, שגם כמו שהעמים נמצאים במקומם, לא יהיו מציאות לעצמם, אלא כל מציאותם תהי' לעבדו שכם אחד. ובפרטיות יותר, הנה משיח עצמו יהי' מזרעו של דוד56 ומזרעו של שלמה, כי בתחילה צ"ל אצל משיח האופן של מלחמה, שילחום מלחמת ה' וינצח, שזהו ענינו של דוד, כמ"ש דם לרב שפכת, ורק לאח"ז יהי' אצלו ענין השלום כמו בזמן שלמה, ועד להשלימות דאז אהפוך אל עמים שפה ברורה גו' לעבדו שכם אחד. ומ"מ, גם בנוגע להשלימות דלעת"ל, הנה מעין זה הי' כבר בביהמ"ק, שזהו מה שמקום הארון אינו מן המדה, והיינו, שאע"פ שהארון הי' במדה, אמתים וחצי גו' ואמה וחצי, אעפ"כ הנה מקום הארון אינו מן המדה, כי מצד נמנע הנמנעות יכול לבוא גם הענין דמקום הארון אינו מן המדה בגשמיות. אבל, כל זה הי' רק בביהמ"ק, משא"כ כללות העולם נשאר במציאותו, ולא נמשך שם ענין זה, ורק לעת"ל תהי' גם בעולם תכלית השלימות דאז אהפוך גו' לעבדו שכם אחד.
כוענינו
כאבספירות, כמבואר בעץ חיים שבימי שלמה היתה עליית המלכות במדריגה הוא"ו (מז' המדריגות דחשיב שם בעליית המלכות), שאז אין מאיר האור עדיין בבחי' מלכות דמלכות, ולעת"ל תהי' עלי' הז', שאז יהי' הגילוי גם בבחי' מלכות דמלכות. ואף שבימי שלמה קיימא סיהרא באשלמותא, שאז הגילוי הוא גם בה' ספירות אחרונות דמלכות, גם בבחי' מלכות דמלכות, הרי זה רק כפי שכלולה ביסוד שבה (ובכללות הו"ע בחי' ז"א, שהוא סוף עולמות הא"ס, ועוד למעלה מזה), שזהו בחי' התקשרות המקבל בהמשפיע, והיינו, שהעלי' היא רק כפי שהתלמיד מקבל מרבו בעת ההשפעה, אבל עדיין לא הי' הגילוי בבחי' מלכות שבמלכות עצמה (כפי שהיא במקומה), שלא נתבררה עדיין, משא"כ לע"ל תהי' העלי' השביעית דמלכות, ויהי' הגילוי בבחי'
כב288
מלכות שבמלכות כפי שהיא במקומה (לא רק כפי שכלולה ביסוד), ויתירה מזה, שגם כפי שהמלכות נמשכת לעולמות בי"ע, שהו"ע כח הפועל בנפעל, הנה גם שם יהי' בגילוי שבדבר הוי' שמים נעשו, והיינו, שיהי' הגילוי דהוי' גם בהעולם מצ"ע, כמ"ש ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר, שגם בהבשר הגשמי יהי' דבר הוי' בגילוי, ועד שלעת"ל תהי' גם הנשמה ניזונה מהאלקות שבהגוף, כמבואר בכ"מ.
מלכות שבמלכות כפי שהיא במקומה (לא רק כפי שכלולה ביסוד), ויתירה מזה, שגם כפי שהמלכות נמשכת לעולמות בי"ע, שהו"ע כח הפועל בנפעל, הנה גם שם יהי' בגילוי שבדבר הוי' שמים נעשו, והיינו, שיהי' הגילוי דהוי' גם בהעולם מצ"ע, כמ"ש ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר, שגם בהבשר הגשמי יהי' דבר הוי' בגילוי, ועד שלעת"ל תהי' גם הנשמה ניזונה מהאלקות שבהגוף, כמבואר בכ"מ.
כגו) וזהו
כדגם הענין דמי כמכה באלים הוי'. דהנה, נת"ל שאלים הוא מלשון תוקף, שזהו תוקף הגבורות שבא מתוקף האורות דתהו, וישנו גם הפירוש דמי כמכה באלים, שהאלקות הוא בהעלם, ולא נרגש בהעולם שבדבר הוי' שמים נעשו. ועז"נ מי כמכה באלים הוי', והיינו, שפועלים שגם באלים (התוקף דעניני העולם, וההעלם דאלקות) יורגש הגילוי דהוי', שזהו"ע יחוד הוי' ואלקים18, ועד שוהי' הוי' לי לאלקים. וכדי לפעול ענין זה, הנה עז"נ ברוך כבוד הוי' ממקומו, ממקורו ושרשו, שעי"ז נעשית ההמשכה גם למטה מטה, עד שוהי' הוי' לי לאלקים, שהו"ע שבאי"ע, וכמו פירוש הפשוט שבמי כמכה באלים הוי', שהו"ע שבאי"ע. וזוהי השייכות בין ב' הר"ת דשם מכבי (ברוך כבוד הוי' ממקומו ומי כמכה באלים הוי'), כי, דוקא ע"י ברוך כבוד הוי' ממקומו נעשה הענין דמי כמכה באלים הוי', שזהו הגילוי דהוי' בהתוקף וההעלם שבעולם. וזוהי גם שייכותם לשם מכבי, שענינו חסד, כנ"ל.
כהז) ועפ"ז
כויובן הטעם שהדלקת נרות המקדש היתה צריכה להיות ביום דוקא, שאז ישנו היחוד דהוי' ואלקים בגלוי, אלא שביחוד הוי' ואלקים גופא יש ב' אופנים, מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט, ובביהמ"ק הי' היחוד מלמטלמ"ע, וכמ"ש ובהעלות אהרן את הנרות, בהעלותך את הנרות, שהו"ע העלי' מלמטלמ"ע. וזהו שההדלקה צ"ל דוקא בפנים, כי העלי' מלמטלמ"ע היא בפנימיות דוקא. וזהו גם הטעם שעי"ז לא נתבררו רק ניצוצות הקדושה, או עניני הרשות שיכולים להתעלות, אבל לא ענין
כז289
המנגד. וזהו הטעם שההדלקה היתה דוקא ע"י אהרן הכהן, שהו"ע החסד, כי בכדי לפעול הבירור מלמטלמ"ע צ"ל במקום גבוה ביותר, ומשם דוקא בא הכח להעלות מלמטלמ"ע, וכידוע בענין לכה דודי לקראת כלה. וכ"ז הוא גם לגבי נרות שבת. משא"כ נרות חנוכה ענינם הוא המשכה מלמעלמ"ט, שיהי' גילוי אוא"ס למטה, ולכן נר חנוכה מצותה משתשקע החמה, שהו"ע הבירור במקום החושך דוקא, ועד דכליא רגלא דתרמודאי2, שתרמוד הוא אותיות מורדת (כדאיתא בקהלת יעקב), ורגלא דתרמודאי מורה על הדרגה הכי תחתונה שבתרמוד, אך ע"י הדלקת נרות חנוכה מתבררת ומתהפכת גם דרגא תחתונה זו (משא"כ בזמן שלמה, הרי אדרבה, כל הענין דתרמוד ותדמור בא מעבדי שלמה). והיינו, שע"י הדלקת נרות חנוכה, שהו"ע המס"נ שבימים ההם ושבזמן הזה, שאינו מתפעל מחושך הגלות, ואדרבה הוא מאיר בו, הנה עי"ז פועל בהגלות גופא שיתבטלו ההעלמות והמניעות כו', ויהי' גילוי אלקות, ועד לתוס' אור, בדוגמת הגילוי דלעת"ל, שזהו גם מה שנרות חנוכה אינן בטלין לעולם (כמ"ש הרמב"ן בפירושו עה"ת9), שזהו מצד אני הוי' לא שניתי, והיינו, שאף עתה בזמן הגלות יש מעין הגילוי דלעת"ל, ועד שבאים לשלימות הגילוי דלעת"ל, שאז אהפוך אל עמים שפה ברורה גו' לעבדו שכם אחד (שזה יהי' אפילו אצל כל העמים, ועאכו"כ אצל ישראל, שהם אלו שפעלו כל זה ע"י עבודתם), ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר66, ומלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים, ויקויים מ"ש בנוסח ועל הנסים: להודות ולהלל לשמך הגדול, וכמ"ש והי' הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד, דכשם שאני נכתב כך אני נקרא, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.
המנגד. וזהו הטעם שההדלקה היתה דוקא ע"י אהרן הכהן, שהו"ע החסד, כי בכדי לפעול הבירור מלמטלמ"ע צ"ל במקום גבוה ביותר, ומשם דוקא בא הכח להעלות מלמטלמ"ע, וכידוע בענין לכה דודי לקראת כלה. וכ"ז הוא גם לגבי נרות שבת. משא"כ נרות חנוכה ענינם הוא המשכה מלמעלמ"ט, שיהי' גילוי אוא"ס למטה, ולכן נר חנוכה מצותה משתשקע החמה, שהו"ע הבירור במקום החושך דוקא, ועד דכליא רגלא דתרמודאי2, שתרמוד הוא אותיות מורדת (כדאיתא בקהלת יעקב), ורגלא דתרמודאי מורה על הדרגה הכי תחתונה שבתרמוד, אך ע"י הדלקת נרות חנוכה מתבררת ומתהפכת גם דרגא תחתונה זו (משא"כ בזמן שלמה, הרי אדרבה, כל הענין דתרמוד ותדמור בא מעבדי שלמה). והיינו, שע"י הדלקת נרות חנוכה, שהו"ע המס"נ שבימים ההם ושבזמן הזה, שאינו מתפעל מחושך הגלות, ואדרבה הוא מאיר בו, הנה עי"ז פועל בהגלות גופא שיתבטלו ההעלמות והמניעות כו', ויהי' גילוי אלקות, ועד לתוס' אור, בדוגמת הגילוי דלעת"ל, שזהו גם מה שנרות חנוכה אינן בטלין לעולם (כמ"ש הרמב"ן בפירושו עה"ת9), שזהו מצד אני הוי' לא שניתי, והיינו, שאף עתה בזמן הגלות יש מעין הגילוי דלעת"ל, ועד שבאים לשלימות הגילוי דלעת"ל, שאז אהפוך אל עמים שפה ברורה גו' לעבדו שכם אחד (שזה יהי' אפילו אצל כל העמים, ועאכו"כ אצל ישראל, שהם אלו שפעלו כל זה ע"י עבודתם), ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר66, ומלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים, ויקויים מ"ש בנוסח ועל הנסים: להודות ולהלל לשמך הגדול, וכמ"ש והי' הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד, דכשם שאני נכתב כך אני נקרא, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.
כח______ l ______