Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
א195
בס"ד. ש"פ בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תשל"ג
(הנחה בלתי מוגה)
בס"ד. ש"פ בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תשל"ג
(הנחה בלתי מוגה)
בוהתהלכתי
גבתוככם גו' ואולך אתכם קוממיות. הנה פסוק זה בא לאחרי מ"ש בפסוק שלפנ"ז ונתתי משכני בתוככם, ומזה מובן שמ"ש ונתתי משכני בתוככם, אין זה תכלית העילוי עדיין, ולכן מוסיף לאח"ז ענין נעלה יותר, והתהלכתי בתוככם גו'. וצריך להבין, איך אפשר לומר שענין והתהלכתי בתוככם גו', שהו"ע ההליכה, הוא נעלה יותר מענין ונתתי משכני בתוככם, והרי ידוע שענין ההליכה הי' במשכן דוקא, כמ"ש ואהי' מתהלך באוהל ובמשכן, שהי' דירת עראי (למטה מביהמ"ק שהי' דירת קבע), ואילו מ"ש ונתתי משכני בתוככם, קאי על ביהמ"ק (כמבואר בתו"כ והובא בפירוש רש"י. ומוכרח בפשטות הכתובים, שהרי הדיבור ונתתי משכני בתוככם (שנאמר בספר ויקרא) הי' באוהל מועד, וכיון שנאמר ונתתי בלשון עתיד, הרי מוכרח דקאי על ביהמ"ק שיהי' לאח"ז), דירת קבע, ואעפ"כ אומרים שעדיין אין זה תכלית העילוי, ולכן מוסיף לאח"ז ענין נעלה יותר, והתהלכתי בתוככם גו'.
דוהנה
המ"ש והתהלכתי בתוככם קשור ובא בהמשך למ"ש לפנ"ז בחוקותי תלכו, והיינו, שע"י העבודה למטה באופן דתלכו, נעשית ההמשכה מלמעלה באופן דוהתהלכתי (שהרי ידוע שכל הענינים שנמשכים מלמעלה הם באופן של מדה כנגד מדה, ואפילו הענינים שנמשכים מלמעלה שלא ע"י האתעדל"ת, צ"ל הכנה לזה מעין ודוגמת הענין שנמשך מלמעלה, וע"ד מ"ש בזהר דקוב"ה לא שריא אלא באתר שלים, והיינו, שלאחרי שפועלים למטה שיהי' אתר שלים, אזי נמשך אח"כ מלמעלה השלימות דלמעלה). וידוע הדיוק במ"ש כאן הלשון (בחוקותי) תלכו דוקא, ולא בלשון הרגיל לגבי חוקים, לשון שמירה ועשי' וכו'. וגם, מהו אומרו תלכו, דלכאורה הי' יכול לומר ענין זה בלשון יחיד, וכמו בכמה ציווים שנאמרו במ"ת בלשון יחיד, אע"פ
ו196
שהכוונה בזה היתה לכל ישראל, ואילו כאן נאמר תלכו בלשון רבים, שמורה על ב' מיני הילוך. וכיון שענין זה הוא הכנה להמשכה מלמעלה, הנה גם שם נאמר והתהלכתי, לשון רבים, שמורה על ב' מיני הילוך. ולכן גם בסיום הענין נאמר ואולך אתכם קוממיות, שתי קומות.
שהכוונה בזה היתה לכל ישראל, ואילו כאן נאמר תלכו בלשון רבים, שמורה על ב' מיני הילוך. וכיון שענין זה הוא הכנה להמשכה מלמעלה, הנה גם שם נאמר והתהלכתי, לשון רבים, שמורה על ב' מיני הילוך. ולכן גם בסיום הענין נאמר ואולך אתכם קוממיות, שתי קומות.
זב) וביאור
חהענין, דהנה בכללות עבודת האדם ישנם ב' האופנים דהמשכה מלמעלה למטה וההעלאה מלמטה למעלה9. והיינו, שבתחלה באה ההמשכה מלמעלה, שהרי גם כאשר העבודה מלמטה היא בכח עצמו, צריך עזר וסיוע לזה מלמעלה, וכמ"ש מי הקדימני ואשלם. והנה, המשכה זו היא מלמעלה מעלה שאין למעלה הימנה, דהיינו שהוא למעלה מגדר מקום, ונמשכת עד למטה מטה שאין למטה הימנו, למטה מגדר מקום, שהרי מקום הוא הגימטריא של שם הוי' (י' פעמים י', ה' פעמים ה' וכו'), ולכן נקרא הקב"ה בשם מקום, ומזה נשתלשל ענין המקום גם למטה כו'. אך הקליפות שהם בניגוד לאלקות, ה"ה למטה מגדר מקום. וזהו שההמשכה דלמעלה נמשכת עד למקום הקליפות, שהם למטה מגדר מקום, כדלקמן.
טג) ובהקדים
ישב' הענינים דהמשכה מלמעלמ"ט והעלאה מלמטלמ"ע ישנם גם בתורה, שהרי התורה מצ"ע נמשכת מלמעלה, ואפילו לאחרי שירדה למטה ה"ה דבר הוי' ממש, כמ"ש הלא כה דברי כאש, ולאח"ז צריך האדם ללמוד התורה, שזוהי עבודה שהיא מלמטה למעלה. ובכללות הרי זה החילוק בין תושב"כ לתושבע"פ, שתושב"כ באה באופן דמלמעלמ"ט, שלכן אין אדם יכול להוסיף או לגרוע בה מאומה, כמ"ש לא תוסיפו גו' ולא תגרעו גו', והיינו, שזהו ענין שלא ניתן בידי האדם לפעול בו איזה דבר, לפי שהוא נמשך מלמעלמ"ט. משא"כ בתושבע"פ, הרי ידוע שכל אחד מישראל יש לו חלק בתורה
יא197
שצריך לחדש בו, שהו"ע לאפשא לה, והיינו, שענינה של תושבע"פ הוא שהאדם צריך לפעול בה מלמטלמ"ע. ובפרטיות יותר, הנה בכל אחד מב' הענינים דתושב"כ ותושבע"פ גופא יש ב' הקוין דמלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע, שגם בתושב"כ ישנו הענין שהאדם יכול להוסיף בה ע"י עבודתו (מלמטלמ"ע), וגם בתושבע"פ ישנו ענין שהוא למעלה מפעולת האדם (מלמעלמ"ט). דהנה, בתושב"כ, הרי מלבד הענין דלא תוסיפו ולא תגרעו, יש בזה גם הענין שכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר למשה בסיני, דקאי גם על מה שמחדש בפירושי תושב"כ בסוד רמז דרוש ואפי' בפשט הכתובים, וכמ"ש הרשב"ם שהודה לו רש"י שאילו הי' לו פנאי הי' צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום. וכמו"כ גם בתושבע"פ, שמלבד הענין דכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, יש גם ענין שאינו בידי אדם, שאינו יכול לשנות בו כלום, שזהו הענין דטעה בדבר משנה חוזר, ולאחר חתימת המשנה נעשה כן גם אצל האמוראים לגבי המשניות, ולאחר חתימת התלמוד נעשה כן גם אצל הגאונים לגבי הגמרא, וכן הוא לגבי הבאים אחריהם, כמבואר בהל' ת"ת לאדה"ז ההגדרה בכל הענינים שנחשבים בכלל משנה, וא"כ, יש גם בתושבע"פ מה שנמשך מלמעלה, ואין האדם יכול לפעול בו איזה דבר. ובכללות יותר הוא החילוק בין תורה למצוות, דתורה היא המשכה מלמעלמ"ט, משא"כ מצוות הרי כל ענינם הוא עבודת האדם (מלמטלמ"ע). ובכללות יותר הרי זה החילוק בין תומ"צ לעולם, שתומ"צ ניתנו מלמעלה, משא"כ העולם שבו צ"ל עבודת האדם להעלותו מלמטה למעלה, ע"י סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.
שצריך לחדש בו, שהו"ע לאפשא לה, והיינו, שענינה של תושבע"פ הוא שהאדם צריך לפעול בה מלמטלמ"ע. ובפרטיות יותר, הנה בכל אחד מב' הענינים דתושב"כ ותושבע"פ גופא יש ב' הקוין דמלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע, שגם בתושב"כ ישנו הענין שהאדם יכול להוסיף בה ע"י עבודתו (מלמטלמ"ע), וגם בתושבע"פ ישנו ענין שהוא למעלה מפעולת האדם (מלמעלמ"ט). דהנה, בתושב"כ, הרי מלבד הענין דלא תוסיפו ולא תגרעו, יש בזה גם הענין שכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר למשה בסיני, דקאי גם על מה שמחדש בפירושי תושב"כ בסוד רמז דרוש ואפי' בפשט הכתובים, וכמ"ש הרשב"ם שהודה לו רש"י שאילו הי' לו פנאי הי' צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום. וכמו"כ גם בתושבע"פ, שמלבד הענין דכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, יש גם ענין שאינו בידי אדם, שאינו יכול לשנות בו כלום, שזהו הענין דטעה בדבר משנה חוזר, ולאחר חתימת המשנה נעשה כן גם אצל האמוראים לגבי המשניות, ולאחר חתימת התלמוד נעשה כן גם אצל הגאונים לגבי הגמרא, וכן הוא לגבי הבאים אחריהם, כמבואר בהל' ת"ת לאדה"ז ההגדרה בכל הענינים שנחשבים בכלל משנה, וא"כ, יש גם בתושבע"פ מה שנמשך מלמעלה, ואין האדם יכול לפעול בו איזה דבר. ובכללות יותר הוא החילוק בין תורה למצוות, דתורה היא המשכה מלמעלמ"ט, משא"כ מצוות הרי כל ענינם הוא עבודת האדם (מלמטלמ"ע). ובכללות יותר הרי זה החילוק בין תומ"צ לעולם, שתומ"צ ניתנו מלמעלה, משא"כ העולם שבו צ"ל עבודת האדם להעלותו מלמטה למעלה, ע"י סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.
יבד) והנה
יגתכלית נתינת התורה היא למטה דוקא, שלכן לא ניתנה התורה למלאכים שאמרו תנה הודך על השמים, וכפי שהשיב משה למלאכים, למצרים ירדתם כו' יצה"ר יש ביניכם, והיינו לפי שתכלית נתינת התורה היא לירד למטה לברר את העולם, ועד שירדה גם למצרים כדי לפעול ולשנות (איבערמאַכן) גם את הענין דמצרים, שהו"ע
יד198
לי יאורי ואני עשיתיני (למטה יותר מהענין דקרו לי' אלקא דאלקיא) שאמר פרעה, שתחת שליטתו היתה ארץ מצרים, ועד שהי' מושל בכיפה. וכן הוא בענין יצה"ר יש ביניכם, שהוא ענין תחתון ביותר, דאף שאמרו רז"ל ששטן ופנינה לש"ש נתכוונו, הרי זה רק בשרשו למעלה, משא"כ כפי שיצה"ר ירד למטה ה"ה ענין שמנגד לאלקות כו' (וכמו הענין דארץ מצרים כנ"ל). ודוקא לשם ירדה התורה, שזוהי ירידה למקום תחתון שאין למטה הימנו, ועד שזהו למטה אפילו מגדר מקום, וכמשנת"ל שמקום הוא הגימטריא של שם הוי' [והגם שזהו רק גימטריא, ורק ע"י כפל, שכ"ז מורה שזהו ע"י צמצומים והשתלשלות, כמבואר בשער היחוד והאמונה, מ"מ, יש לו עכ"פ איזה שייכות לשם הוי'], משא"כ בנוגע למצרים ויצה"ר, הנה כיון שהם מנגדים לאלקות, הרי הם למטה אפילו מגדר מקום כפשוטו. ואעפ"כ נמשכה התורה גם לענינים אלו, כדי לברר אותם, שדוקא עי"ז נשלמה הכוונה דנתינת התורה.
לי יאורי ואני עשיתיני (למטה יותר מהענין דקרו לי' אלקא דאלקיא) שאמר פרעה, שתחת שליטתו היתה ארץ מצרים, ועד שהי' מושל בכיפה. וכן הוא בענין יצה"ר יש ביניכם, שהוא ענין תחתון ביותר, דאף שאמרו רז"ל ששטן ופנינה לש"ש נתכוונו, הרי זה רק בשרשו למעלה, משא"כ כפי שיצה"ר ירד למטה ה"ה ענין שמנגד לאלקות כו' (וכמו הענין דארץ מצרים כנ"ל). ודוקא לשם ירדה התורה, שזוהי ירידה למקום תחתון שאין למטה הימנו, ועד שזהו למטה אפילו מגדר מקום, וכמשנת"ל שמקום הוא הגימטריא של שם הוי' [והגם שזהו רק גימטריא, ורק ע"י כפל, שכ"ז מורה שזהו ע"י צמצומים והשתלשלות, כמבואר בשער היחוד והאמונה, מ"מ, יש לו עכ"פ איזה שייכות לשם הוי'], משא"כ בנוגע למצרים ויצה"ר, הנה כיון שהם מנגדים לאלקות, הרי הם למטה אפילו מגדר מקום כפשוטו. ואעפ"כ נמשכה התורה גם לענינים אלו, כדי לברר אותם, שדוקא עי"ז נשלמה הכוונה דנתינת התורה.
טווענין
טזזה נעשה ע"י שהתורה נמשכה ממקום שלמעלה מגדר העולמות לגמרי, שזהו מה שנתחדש ע"י מ"ת דוקא, כי, אע"פ שגם לפני מ"ת היתה התורה למעלה מהעולמות, כמאמר אלפיים שנה קדמה תורה לעולם, מ"מ, אין לומר שהם שלא בערך לגמרי, שהרי קדימת התורה לעולם היא במדה ושיעור – אלפיים שנה, דהיינו שיש להם איזה שייכות עכ"פ, משא"כ במ"ת נמשכה התורה מבחי' ואהי' אצלו גו' שעשועים, שהיא למעלה מהענין דאלפיים שנה – מלשון שינויים, כי התורה נמשכה מבחי' אני הוי' לא שניתי, ומשם נמשכה אח"כ גם לבחי' שעשועים יום יום35 – אלפיים שנה, וכמבואר בענין החמשה דרגות שבפסוק זה. ובזה יובן מה שאמרו רז"ל שדוד נענש על שקרא דברי
יז199
תורה בשם זמירות, באמרו זמירות היו לי חוקיך גו', כי, אע"פ שהענין דזמירות היו לי חוקיך הוא הפלאה גדולה בתורה, מ"מ, לא זהו עיקר מעלת התורה, כי עיקר מעלתה היא המשכתה מבחי' ואהי' אצלו גו', כנ"ל.
תורה בשם זמירות, באמרו זמירות היו לי חוקיך גו', כי, אע"פ שהענין דזמירות היו לי חוקיך הוא הפלאה גדולה בתורה, מ"מ, לא זהו עיקר מעלת התורה, כי עיקר מעלתה היא המשכתה מבחי' ואהי' אצלו גו', כנ"ל.
יחה) וע"פ
יטהאמור שהמשכת התורה מהבחי' היותר עליונה היא למטה דוקא, יובן הטעם שעיקר היעודים בכתובים שבפרשתנו הם יעודים גשמיים. דלכאורה אינו מובן (כההערה הידועה בהמשך תרס"ו), מפני מה נאמרו יעודים גשמיים על קיום התומ"צ, הרי השפעות גשמיים השייכים לחיצוניות העולמות נכללים בכריתת ברית של נח שהיתה על קיום חיצוניות העולמות, וכמ"ש עוד כל ימי הארץ זרע וקציר גו' לא ישבותו. ויש להוסיף בביאור השאלה, שהענין דלא ישבותו בנוגע לקיום חיצוניות העולמות (ללא המשכה פנימית כו') הואדוקא לפני מ"ת, שאז היתה הגזירה שעליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים, היינו, שהעליון לא הי' יכול להתערב עם התחתון, ולכן לא שייך שיהי' בעולם שכר נעלה יותר מאשר יעודים גשמיים. משא"כ כשנמצאים כבר לאחרי מ"ת, לאחר ביטול הגזירה כו', ובפרט כשישנו ענין העבודה באופן של בחוקותי (ובזה גופא באופן של) תלכו, אזי יכול וצריך להיות השכר בענינים רוחניים כו', ולכן אינו מובן מפני מה נאמרו יעודים גשמיים על קיום התומ"צ. אך ע"פ המבואר לעיל יובן, שהרי תכלית הכוונה בנתינת התורה היא שתרד למטה בארץ, שזהו לפי שדוקא ענין זה לוקח (נעמט) את העצם, שזהו מצד מעלת הגשמיות, ולכן גם היעודים הם גשמיים דוקא, ועד לכללות הענין דנתתי גשמיכם בעתם, כפירוש הבעש"ט שהו"ע הגשמיות. וזהו גם הביאור בנוגע ליעודים דלעת"ל שהם יעודים גשמיים דוקא, וכמו עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, דלכאורה אינו מובן, איך יתכן שלאחרי כל העלויים דלעת"ל יהי' שייך הענין של יעודים גשמיים. אך הענין הוא, שזהו מצד מעלת הגשמיות כנ"ל. וזהו גם מה שתכלית העילוי בקבלת
כ200
השכר דלעת"ל יהי' לנשמות בגופים דוקא (כדעת הרמב"ן, וכן היא הכרעת תורת החסידות), שזהו מצד מעלת הגוף דוקא. וזהו גם מה שעיקר ענין עשיית המצוות דלעת"ל (כפי שאומרים בתפלת המוספין: ושם נעשה לפניך כמצות רצונך, כמבואר בהמשך וככה) הוא במצוות מעשיות דוקא. וכ"ז קשור עם מעלת הגוף הגשמי דוקא, ולכן צריך להקפיד על שמירת בריאות הגוף, כמ"ש הרמב"ם שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמה והוא רעב וחולה וכו'. וכתורת הבעש"ט עה"פ עזב תעזב עמו, שצריך לברר את הגוף ולזככו, ולא לשברו בסיגופים כו', וכידוע מ"ש הרב המגיד אַ קליין לעחילי אין גוף ווערט אַ גרוישער לאָך אין דער נשמה.
השכר דלעת"ל יהי' לנשמות בגופים דוקא (כדעת הרמב"ן, וכן היא הכרעת תורת החסידות), שזהו מצד מעלת הגוף דוקא. וזהו גם מה שעיקר ענין עשיית המצוות דלעת"ל (כפי שאומרים בתפלת המוספין: ושם נעשה לפניך כמצות רצונך, כמבואר בהמשך וככה) הוא במצוות מעשיות דוקא. וכ"ז קשור עם מעלת הגוף הגשמי דוקא, ולכן צריך להקפיד על שמירת בריאות הגוף, כמ"ש הרמב"ם שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמה והוא רעב וחולה וכו'. וכתורת הבעש"ט עה"פ עזב תעזב עמו, שצריך לברר את הגוף ולזככו, ולא לשברו בסיגופים כו', וכידוע מ"ש הרב המגיד אַ קליין לעחילי אין גוף ווערט אַ גרוישער לאָך אין דער נשמה.
כאו) וזהו
כבאם בחוקותי תלכו גו', ב' הליכות, מלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע, שבתחלה צ"ל ההמשכה מלמעלמ"ט, ע"י התורה שהיא דבר הוי' כו', ולאח"ז באה העבודה מלמטלמ"ע, ובאופן של הילוך, שהוא בל"ג, שהו"ע העבודה באופן של מס"נ, שענין המס"נ נוגע לכללות התומ"צ, כמבואר בתניא למה צוה משה רבינו ע"ה במשנה תורה לדור שנכנסו לארץ לקרות ק"ש פעמיים בכל יום לקבל עליו מלכות שמים במס"נ, והלא הבטיח להם פחדכם ומוראכם יתן וגו', אלא משום שקיום התורה ומצוותי' תלוי בזה שיזכור תמיד ענין מס"נ כו'. ולכן גם השכר על זה הוא והתהלכתי גו', ענין ההליכה, וגם ענין זה נאמר בלשון רבים, דקאי על ב' ההליכות דמלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע. והענין דוהתהלכתי הוא נעלה יותר מהענין דונתתי משכני בתוככם, שהו"ע ביהמ"ק, שזהו ע"ד הענין דעשרה נסים נעשו לאבותינו בביהמ"ק, שענין הנס הוא שנמשך ענין נעלה יותר מהמקום שבו נעשה הנס, והיינו שהנסים שנעשו בבית המקדש הם נעלים יותר גם מהבחי' דביהמ"ק, וזהו גם מ"ש ונתתי משכני
כג201
בתוככם גו' והתהלכתי בתוככם, שבחי' והתהלכתי בתוככם (שתהי' לאחרי ונתתי משכני בתוככם שקאי על ביהמ"ק) הו"ע נעלה יותר מהגילוי דביהמ"ק כו'. וכשם שהענין דוהתהלכתי נאמר בלשון רבים שמורה על ב' ההליכות דמלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע, הנה גם בסיום הענין נאמר ואולך אתכם קוממיות, שתי קומות, וכב' הדיעות בזה11, מאתיים אמה, כשני קומות של אדה"ר, או מאה אמה, כנגד היכל וכתליו, ושניהם אמת, כיון שזהו ע"ד מ"ש בספר הבהיר, שישנם העשר ספירות מלמעלה למטה והעשר ספירות מלמטה למעלה, שהם אותן העשר ספירות, אלא שהם בב' אופנים דמלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע, ועד"ז בנוגע לב' הדעות בקוממיות, מאה אמה או מאתיים אמה, שהם ב' אופני העבודה וההליכה דמלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע. ועי"ז באים לקיום היעוד ואולך אתכם קוממיות כפשוטו, בקומה זקופה, שענין זה שייך עוד בזמן הגלות גופא – בנוגע לנשמה ורוחניות הענינים, וכפתגם הידוע של כ"ק מו"ח אדמו"ר שרק גופותינו ניתנו בגלות ובשעבוד מלכיות, אבל נשמותינו לא נמסרו לגלות ושעבוד מלכיות, ועד שזוכים לקיום היעוד ואולך אתכם קוממיות כפי שיהי' לעת"ל, בגאולה האמיתית והשלימה, בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.
בתוככם גו' והתהלכתי בתוככם, שבחי' והתהלכתי בתוככם (שתהי' לאחרי ונתתי משכני בתוככם שקאי על ביהמ"ק) הו"ע נעלה יותר מהגילוי דביהמ"ק כו'. וכשם שהענין דוהתהלכתי נאמר בלשון רבים שמורה על ב' ההליכות דמלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע, הנה גם בסיום הענין נאמר ואולך אתכם קוממיות, שתי קומות, וכב' הדיעות בזה11, מאתיים אמה, כשני קומות של אדה"ר, או מאה אמה, כנגד היכל וכתליו, ושניהם אמת, כיון שזהו ע"ד מ"ש בספר הבהיר, שישנם העשר ספירות מלמעלה למטה והעשר ספירות מלמטה למעלה, שהם אותן העשר ספירות, אלא שהם בב' אופנים דמלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע, ועד"ז בנוגע לב' הדעות בקוממיות, מאה אמה או מאתיים אמה, שהם ב' אופני העבודה וההליכה דמלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע. ועי"ז באים לקיום היעוד ואולך אתכם קוממיות כפשוטו, בקומה זקופה, שענין זה שייך עוד בזמן הגלות גופא – בנוגע לנשמה ורוחניות הענינים, וכפתגם הידוע של כ"ק מו"ח אדמו"ר שרק גופותינו ניתנו בגלות ובשעבוד מלכיות, אבל נשמותינו לא נמסרו לגלות ושעבוד מלכיות, ועד שזוכים לקיום היעוד ואולך אתכם קוממיות כפי שיהי' לעת"ל, בגאולה האמיתית והשלימה, בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.
כד______ l ______