Toras Menachem·Vol. 72 (5733·Part 3)·Shabbos Parshas Metzora·Shabbos Hagadol·12 Nissan 5733תורת מנחם·עב - שנת תשל"ג - חלק שלישי·ש"פ מצורע·שבת הגדול·י"ב ניסן·ה'תשל"ג

א54
בס"ד. ש"פ מצורע, שבת הגדול, י"ב ניסן, ה'תשל"ג
(הנחה בלתי מוגה)

גהיינו לפרעה במצרים, שזוהי התשובה על כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה הוי' אלקינו אתכם, שהיא שאלת בן חכם, וכדמוכח מזה שמפרט את פרטי המצוות עדות וחוקים ומשפטים, ואינו אומר בכללות מה העבודה הזאת גו'. ונתבאר לעיל תוכן השאלה מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה הוי' אלקינו אתכם, דכיון שהכוונה היא שיהי' אשר צוה גו', מלשון צוותא, היינו, לפעול צוותא וחיבור לבעל הרצון, הרי לכאורה צריך להיות ענין זה דוקא ע"י ענינים שלמעלה מרצונות פרטיים, ולמה נעשה זה ע"י עדות וחוקים ומשפטים. ועוד זאת, שהשאלה היא איך אפשר לפעול צוותא וחיבור ע"י עדות חוקים ומשפטים [דאפילו אם נתרץ מדוע הוצרך להיות באופן זה דוקא ולא באופן אחר, עדיין יוקשה איך אפשר להיות צוותא וחיבור ע"י עדות וחוקים ומשפטים], דהנה, עדות מורה שהאדם נמצא במעמד ומצב שצריך לעדות, היינו, שאלקות הוא בהעלם והסתר אצלו, שהרי על דבר גלוי אין שייך ענין העדות, ואפילו על מילתא דעבידא לאגלויי לא הצריכה התורה עדות, וכיון שהאדם זקוק לקיום המצוות באופן שצריכים עדות, ה"ז מורה שאלקות הוא אצלו בהעלם והסתר. וכן הוא בענין החוקים, מלשון חקיקה, שהוא ע"י השתדלות ויגיעה דוקא, היינו, שהאדם הוא במעמד ומצב שצריך ליגיעה כדי לפעול בעצמו הענין דקיום המצוות. וכן הוא בענין המשפטים, שהו"ע השכל, דאף שזהו שכל דקדושה, מ"מ, ידוע שבדרגת השכל קשה יותר לפעול

ד55
ענין המס"נ, וכידוע המשל בזה מראש ורגל, שברגל קל יותר לפעול ענין המס"נ מאשר בהראש. דהנה, כאשר האדם נמצא במצב ירוד, עד ששקוע בתאוות גשמיות ובעניני העולם, הרי קל יותר לבוא למס"נ, ווייל ער האָט ניט מיט וואָס צו פאַרבייטן, משא"כ בשכל דקדושה, שהוא לבוש הראשון דשלשת הלבושים דנפש האלקית, האָט ער דאָך מיט וואָס צו פאַרבייטן, ובמילא קשה לו יותר לבוא לענין המס"נ. וכידוע הביאור במש"נ במשה (שענינו שכל דקדושה), והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה, שזהו מפני שראה גודל המס"נ שבדור דעקבתא דמשיחא. ועז"נ כן בקודש חזיתיך, הלואי בקודש חזיתיך, כיון שבדרגת משה שהו"ע החכמה ושכל דקדושה, קשה יותר לפעול ענין המס"נ. וכל זה מורה על שפלות המדריגה שבענין העדות והחוקים והמשפטים, וא"כ איך יכול לפעול עי"ז ענין הצוותא וחיבור, אשר צוה הוי' אלקינו אתכם. ועל זה באה התשובה, עבדים היינו כו', שהוא מלשון עורות עבודים, כמשנת"ל בארוכה.

ועדיין צריך להבין איך שייך לומר הענין דעבדים היינו, מלשון עיבוד עורות, לגבי פרעה מלך מצרים, הרי הפירוש דעורות עבודים הוא שהעורות שייכים לאיש ישראל שמעבד אותם, משא"כ בעבדים היינו לפרעה במצרים, שהפירוש הפשוט בזה שבנ"י היו עבדים אצל פרעה מלך מצרים שהי' מושל בכיפה, והי' מושל גם על בנ"י, עד שויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך, וא"כ איך אפשר לומר על זה הענין דעבדים מלשון עורות עבודים.

חהענין הוא, דהנה, פרעה הוא אותיות הערף, שהוא ענין עורף דאריך אנפין, ושרשו מעולם התוהו שקדם לתיקון, שאין זה רק קדימה בזמן, אלא גם קדימה במעלה, שהאורות דתהו הם אורות תקיפין,

ט56
אורות גדולים, ולכן כשנפלו בשבירת הכלים נפלו למטה ביותר, לארץ מצרים, מלשון מיצרים וגבולים. וכידוע מ"ש בלקוטי תורה מהאריז"ל על הפסוק לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי הוי' יחי' האדם, שלא על הלחם לבדו, מצד עצמות הלחם, יחי' האדם, אלא על כל מוצא פי הוי' שמלובש ממש בהלחם, דהיינו מאמר תדשא הארץ דשא. אך צריך להבין דהלא גם באדם מלובש דבר הוי' ממאמר נעשה אדם, וא"כ למה יקבל חיות מהלחם שמלובש בו מאמר תדשא כו', אך הענין הוא, דבחינת דצ"ח שרשן הוא מבחינת עולם התהו שקדם לבחינת עולם התיקון כו', אלא שנשתלשלו בריבוי המדריגות וע"י שבירת הכלים עד שירדו למטה מטה ונתהווה מהם דברים גשמיים. והאדם שרשו מעולם התיקון. ולכן אפילו בנ"י שהם המובחר שבמין המדבר, מקבלים חיותם ממוצא פי הוי' שבהלחם, וכמ"ש כי לא גו' יחי' האדם, אתם קרויים אדם ואין העכו"ם קרויים אדם, כי מוצא פי הוי' שבמין החי, ועאכו"כ במין הצומח, הוא למעלה יותר ממוצא פי הוי' שבהאדם, ויותר מזה הוא במוצא פי הוי' שבהאדמה, שלכן הכל הי' מן העפר, דכל הגבוה ביותר נופל למטה יותר, וכהמשל מהאבן שבראש החומה הנופל למטה יותר. וזהו"ע ר"ב ניצוצות שנפלו במצרים, וכמ"ש וגם ערב ר"ב עלה אתם, דקאי על הר"ב ניצוצות שנתבררו בגלות מצרים, שזהו מספר הכי גדול מהרפ"ח ניצוצות שנפלו בשבה"כ, והם גם היו ניצוצות הכי גדולים, וכולם נתבררו בקושי השעבוד שבגלות מצרים, ולכן נאמר לגבי מצרים לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד, כיון שכבר נתבררו כל הניצוצות שבארץ מצרים, ואח"כ נשארו רק פ"ו ניצוצות, בגימטריא אלקים29, שמבררים בנ"י בשאר הגלויות, עד לגלות זה האחרון (ומה שצריך לזה זמן רב יותר, אף שהן רק פ"ו ניצוצות, הוא מכיון שנתפזרו ונתפררו לפירורים קטנים ביותר וביותר30).

יאעבדים היינו לפרעה במצרים, שתכלית ירידת אבותינו למצרים היא לברר הניצוצין דתהו שנפלו למצרים בשבה"כ, שהם ניצוצים נעלים ביותר, וזהו"ע עבדים היינו לפרעה, שזהו מצד שורש ניצוצי הקדושה בבחי' פרעה דבי' אתפריעו כל נהורין. וזהו גם המענה על השאלה איך נעשה צוותא וחיבור ע"י עדות וחוקים ומשפטים המלובשים בענינים גשמיים דוקא, שזהו מצד גודל מעלת ניצוצי הקדושה שנתלבשו בדברים הגשמיים דוקא. וזהו גם הדיוק דעדות וחוקים, שמורה על מעמד ומצב שאלקות הוא בהעלם והסתר, וצריך יגיעה והשתדלות כו', עד למשפטים, שהם מצוות שע"פ השכל, גם שכל של נה"ב, שקשה ביותר לבררו, כמבואר בתניא, וכידוע שכללות העבודה בזמן הזה אינה אלא בבירור ז' המדות דנה"ב, משא"כ הג' מוחין (שכל) דנה"ב אי אפשר לברר עכשיו, ובירור זה יהי' לעתיד לבוא. ומצד הקושי והיגיעה שבעבודה דעדות חוקים ומשפטים, הנה דוקא על ידם נעשה הענין דצוותא וחיבור, אשר צוה הוי' אלקינו אתכם.

יגכשם שויוציאנו הוי' אלקינו משם גו', כמו כן כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, כימי לשון רבים, כיון שכל המשך הזמן מט"ו בניסן עד לגאולה העתידה הו"ע יציאת מצרים, אלא שהענין דיציאת מצרים כפשוטו הי' ע"י העבודה בחומר ובלבנים כפשוטם, משא"כ בגאולה העתידה שתהי' ע"י העבודה בחומר דא ק"ו, ובלבנים דא ליבון הלכתא, וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה, מעשה הצדקה ששקולה כנגד כל המצוות, והוא עיקר העבודה בזמן הזה, כמ"ש באגה"ק, ועי"ז מקימים את סוכת דוד הנופלת, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.