Toras Menachem·Vol. 73 (5733·Part 4)·Shabbos Parshas Devarim·Shabbos Chazon·6 Menachem-Av 5733תורת מנחם·עג - שנת תשל"ג - חלק רביעי·ש"פ דברים·שבת חזון·וא"ו מנחם-אב·ה'תשל"ג

א106
בס"ד. ש"פ דברים, שבת חזון, וא"ו מנחם-אב, ה'תשל"ג
(הנחה בלתי מוגה)

גהוי' מה הי' לנו הביטה וראה את חרפתנו. הנה בפסוק זה ישנו גם הפירוש למעליותא (כפי שמצינו בדרושי הצ"צ שמבאר כמה פסוקים במגילת איכה כפי שהם למעליותא, ובאופן נפלא), כפי שמביא כ"ק מו"ח אדמו"ר בד"ה זה בספר המאמרים אידיש [שכתבו באידיש כדי שיגיע לכל אחד מישראל בקצוי תבל, הן במקום גשמי והן בדרגא כו'] תורת הבעש"ט (שאמרה בישוב של אנשים פשוטים שהיתה להם מס"נ עבור פדיון שבויים מצד אהבת ישראל): זכור ה' מה הי' לנו, געדענק ג-ט וואָס איז געוואָרן דורך זייער מ"ה שבנשמה, הביטה וגו', קוק זיך צו ווי זיי זיינען מחרף את נפשם צוליב אהבת ישראל. אך צריך להבין, מהו התיווך בין פירוש זה (למעליותא), שחרפתנו הוא מלשון שמחרפים נפשם כו', שהו"ע המס"נ כו', לפירוש הפשוט שהו"ע של היפך השבח כו'.

הבהקדים מה שמצינו בדרושי רבותינו נשיאינו בכל הדורות בנוגע לביאור פסוק זה כפשוטו, באופן של היפך השבח כו'. דהנה, בכמה מאמרים [החל מדרושי הצ"צ (שדרכו לבאר כל ענין ע"פ פשט רמז דרוש וסוד), ובפרט בסה"מ תר"ל לאדמו"ר מהר"ש (שיש לו חביבות מיוחדת, כיון שנדפס לאחרונה, והרי כל דבר הוא בודאי בהשגח"פ)] הובא מאמר הזהר בנוגע לבקשת כנס"י זכור ה' מה הי' לנו, שגם בקשת הקב"ה מכנס"י היא בלשון זכור, כמ"ש עמי זכר נא מה יעץ עליך בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור. וכן כתיב וזכור את בוראך בימי בחרותיך, שנוסף על הפירוש הפשוט שצריך לשוב

ו107
בתשובה בימי הבחרות שאז הוא תוקף החיות כו', ישנו גם פירוש המדרש שימי בחרותיך קאי על ביהמ"ק שנקרא בית הבחירה, והיינו, שיזכור את בית הבחירה בשעה שעמד על תילו כו'. וכפי שמביא הצ"צ5 מ"ש הרמ"ז בנוגע לענין הזכירה, שידוע שעי"ז שזוכרים חסדי הוי' ופלאיו אשר פעל בימי קדם, אנו חוזרים ומעוררים אותו הכח העליון אשר עשה אותם הנסים, וכמו במצות זכירת יצי"מ (שהקב"ה צוה על זכרון זה) שעי"ז אנו מכניעים שרש קליפת פרעה כו'. וזהו ענין עמי זכר נא מה יעץ עליך בלק כו' ומה ענה אותו בלעם כו', שזכירה היא כדי להעיר הכח העליון שעזרך בימי בלק ובלעם כו'. ועד"ז בנוגע לזכרון אודות בית הבחירה (זכור גו' ימי בחרותיך), שעי"ז שוללים ענין החורבן והגלות כו'. וזהו שמסיים בזהר, שאם בנ"י היו מקיימים את הבקשה שמלמעלה, לא היו צריכים לבקש מלמטה זכור ה' מה הי' לנו וכו'.

חלזה, הנה בסה"מ אידיש הנ"ל3 הובאה גם תורת הבעש"ט (שאמר במסיבה של בני תורה שהתגאו בחידושיהם בתורה) שבה פירש באופן הפכי מהפירוש למעליותא הנ"ל: "זכור ה' מה הי' לנו, געדענק ג-ט וואָס עס איז געוואָרען פון אונזער מ"ה שבנשמה, הביטה וראה את חרפתנו, קוק זיך צו און מאַך אונז זעהענדיג אונזער אייגענע שאַנדע". והענין בזה, כמבואר בדרושים, שכשם שיש בקדושה בחי' מ"ה (ונחנו מה, כמבואר בלקו"ת שהו"ע הביטול), כמו"כ בלעו"ז יש ג"כ בחי' מה, וזהו מה הי' לנו, דהיינו בחי' מה שבלעו"ז, שזהו מ"ש ופילגשו ושמה ראומה, שזוהי בחי' קליפה דאצילות, שהיא קליפה דקה מאד, שהוא רק בחי' ראו מה, שהו"ע הרגשת הביטול, והיינו, שברצונו להראות את הביטול שבו, וגם התומ"צ שעושה הרי זה כדי שאחרים ידעו מזה כו'.

ייכולים לבוא לדרגא תחתונה יותר – כתורת הרב המגיד (שהשנה היא שנת המאתים להסתלקותו) בפירוש מארז"ל איזהו שוטה המאבד מה שנותנים לו, שעיקר האדם הוא הצלם דמות

יא108
אדם שבו, וכדאיתא בזהר כשחי' דורסת את האדם בודאי נדמה לה כבהמה והלך ממנו דמות אדם מחמת העבירות שעשה [ולהעיר, שענין זה אינו באופן של סגולה, אלא כן הוא ע"פ הטבע, שמצד העבירות כו', הלך ממנו דמות אדם, ונדמה כבהמה, ולכן יכולה החי' לשלוט בו], ואדם בגימטריא מ"ה. וזהו פירוש איזהו שוטה המאבד מ"ה, ר"ל צלם אדם גי' מ"ה, שנותנים לו מהעולמות העליונים, ונק' שוטה כי איבד זה מחמת שטות, כי אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות (כדרז"ל עה"פ איש כי תשטה אשתו, שעי"ז נעשה פירוד בין איש לאשתו, הקב"ה וכנס"י). וי"ל בדיוק הלשון אא"כ נכנס בו, שאין זה באדם מצ"ע, אלא ענין שנכנס בו כו'.

יגנתבאר בדרושים בהמשך הפסוק, הביטה וראה את חרפתנו, בהתאם לפירוש הפשוט, שזהו"ע חרפת אלמנותיך, שעכשיו בגלות נקראת כנס"י בשם אלמנה, כמ"ש היתה כאלמנה. והענין בזה, כפי שמתחיל בדקות כו', דהנה, איתא בגמרא אלמנה על שם מנה, שאלמנה כתובתה מנה (ולא כבתולה שכתובתה מאתים). אך לכאורה אלמנה היינו בחי' אל (היפך מ)מנה. ומבואר בדרושים, שאל מנה היינו שחסר הענין דמאה שערים, שהם ב"פ נו"ן שערי בינה. והענין הוא, דהנה כתיב ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים. ויש להבין מהו החשבון של מאה שערים, שהרי מצינו רק חמשים שערים, נ' שערי בינה. אך הענין הוא, שהמאה שערים הם נו"ן שערי בינה כפי שהם מלמטה למעלה וכפי שהם מלמעלה למטה, שביחד הם מאה שערים. וזהו גם מ"ש לך ה' הגדולה, ואח"כ כתיב כי כל בשמים ובארץ, לך וכל הם אותיות שוים, ושניהם בגימטריא נו"ן, רק שלך הוא מלמטה למעלה, וכל הוא מלמעלה למטה.

טולקשר זה עם פי' האריז"ל (שיום ההילולא שלו הי' בערב שבת חזון) בלקו"ת שלו, עה"פ ויתעבר ה' בי למענכם, שקודם שחטאו ישראל הי' משה בתכלית השלימות, והי' משיג שער הנו"ן של נו"ן שערי בינה, וכשחטאו ישראל הי' ותחסרהו מעט מאלקים, ולאח"ז ביום הסתלקותו נאמר ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו – נו"ן בו, שנכנס הנו"ן בשמו (משה) ונעשה נשמה. וזהו גם מ"ש הרב המגיד שמרע"ה השיג בחייו מ"ט שערי בינה, אבל שער החמשים לא אתייהב למשה, וביום הסתלקותו השיג שער החמשים, כיון שזהו גילוי שאינו יכול להתגלות כי אם בצאת הנשמה מהגוף. וצ"ע איך יתאים זה עם המבואר לעיל מלקו"ת להאריז"ל שלפני החטא הי' אצלו שער הנו"ן, שהרי הי' אז נשמה בגוף.

יזהענין דאלמנה, אל מנה, היינו שחסר שלימות העבודה דמאה שערים, ב"פ נו"ן שערי בינה הנ"ל. ומזה נשתלשל הענין דאלמנה כפשוטו, אלא שזהו רק כאלמנה (בכ"ף הדמיון), ולא אלמנה ממש, כאשה שהלך בעלה למדינת הים ועתיד לחזור אלי'. ועז"נ זכור ה' מה הי' לנו הביטה וראה את חרפתנו, דקאי על זמן הגלות שאז ישנו הענין דחרפת אלמנותיך, כנ"ל. ולכן נאמר הביטה גו', שלשון הבטה הוא מרחוק דוקא, כי הגלות נקרא רחוק כו'.

יטעדיין צריך להבין, דלכאורה, כיון שהבקשה זכור וגו' היא כדי לפעול שהקב"ה יוציאנו מהגלות, א"כ, למה אומרים כאן ענין של חסרון כו' בנוגע לבנ"י. אך הענין הוא, שאין הכוונה לומר חסרון על בנ"י ח"ו, אלא להדגיש ולבקש שהקב"ה יזכור שהסיבה ל"מה שהי' לנו" היא בגלל האופן שהוא בעצמו התקין והטביע בטבע העולם, וכמו בנוגע ללימוד התורה מתוך הרגשת עצמו, שזהו"ע מ"ה דלעו"ז, ראו מה (כנ"ל ס"ב), שכך הטביע הקב"ה בטבע העולם שהתחלת הלימוד היא באופן דשלא לשמה, כמארז"ל לעולם ילמד אדם תורה (או כהלשון יעסוק אדם בתומ"צ) אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, וכמבואר ברמב"ם סוף הל' תשובה שיש כמה דרגות בישראל שאצלם

כ110
צ"ל הלימוד מלכתחילה באופן דשלא לשמה, ועד כפי שמבאר רבינו הזקן בנוגע להבל פיהן של תינוקות של בית רבן, שהוא הבל שאין בו חטא, שאף אם הוא שלא לשמה ממש, מיראת הרצועה שביד הסופר, ה"ה סליק לעילא (לא רק מעולם העשי' החומרי והגשמי לעולם העשי' הרוחני, אלא שהמלאכים מעלים ההבל של תינוקות של בית רבן) עד האצי'. ועד"ז בנוגע לכל הענינים הקשורים עם הגלות (שעז"נ זכור ה' מה הי' לנו וגו'), שהקב"ה אומר עליהם אשר הרעותי, ועד שמתחרט על זה כו'.

כבכללות הכוונה בירידת הגלות היא כדי שעי"ז תהי' לאח"ז עלי' באופן נעלה יותר (כמובן גם מזה שהתורה היא תורת חסד, ולכן כל עניני' הם באופן של חסד), כמבואר בכ"מ שע"י כללות ענין הגלות, באופן שאחד מכם גולה לברברי' ואחד מכם גולה לסרמטי' כו', נעשה בירור הניצוצות שנמצאים בכל המקומות כו', והיינו, שענין הגלות הוא בכדי להעלות גם דרגה הכי תחתונה כו'. ועד"ז בנוגע למעמדם ומצבם של בנ"י, שדוקא ע"י עבודתם בירידת הגלות כו', שגדלה מעלתה ביותר, כידוע בפירוש מ"ש והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה, שענין זה הוא אפילו – ואדרבה בפרט – לגבי הדור דעקבתא דמשיחא, מפני שעבודתם היא באופן של מס"נ, הנה עי"ז באים לדרגא הכי נעלית כו'. וכמבואר בענין אבי ואמי עזבוני והוי' יאספני, דאבי ואמי קאי על חו"ב, וכשיש מעמד ומצב שאבי ואמי עזבוני, הנה הכוונה בזה היא כדי שהוי' יאספני, דקאי על עצמות ומהות שבו מתקשרת עצם הנשמה כו'.

כדזכור הוי' מה הי' לנו הביטה וראה את חרפתנו, שתיווך ב' הפירושים שבזה (כנ"ל בארוכה) הוא, שהכוונה בחסרון שבבחי' מ"ה, החל מהענין דראו מה, ועד לאיבוד בחי' מ"ה שנותנים לו, וכן בנוגע להחסרון בענין המאה (אל מנה) שערים כו', ועד לחרפת

כה111
אלמנותיך כפשוטו, היא, כדי שעי"ז יגיעו לדרגא נעלית יותר, שזהו גילוי עצם הנשמה הקשורה עם העצמות, שענין זה מתבטא בעבודתם של אנשים פשוטים מתוך מס"נ שמחרפים נפשם בשביל אהבת ישראל.

כזשהענין דאהבת ישראל קשור עם כללות הענין שרוצים לפעול בפסוק זכור הוי' וגו' – ביטול כללות ענין הגלות, שהרי אמרו חז"ל אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קצם, היינו, שכל ענין הגלות הוא בגלל ההיפך דאהבת חנם, ומזה מובן שביטול ענין הגלות היא ע"י (שמחרפים נפשם בשביל) אהבת ישראל.

כטפועלים גם למעלה – במדה כנגד מדה – שיתגלה הענין דאהבתי אתכם אמר הוי', וכפי שמבאר הרב המגיד בהתחלת שני ספריו (לקו"א ואו"ת) שזהו כמשל האב המצמצם את עצמו בשביל בנו הקטן, שלכן, לא צריך לחכות עד שיגדל הבן, אלא כבר עכשיו ה"ה מתגלה אליו באופן המתאים למעמדו ומצבו, ומזה מובן גם בנוגע לגאולה האמתית והשלימה, בתכלית השלימות, שאין צריך לחכות כנ"ל, אלא מיד הן נגאלין, ע"י משיח צדקנו, מלך מבית דוד כו', שילחם מלחמות ה' וינצח, ויבנה ביהמ"ק במקומו, ויקבץ נדחי ישראל, ומלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים.