Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel·
אמצה זו
ליל ב' דחגה"פ תר"ם לפ"ק, לובאוויטש
ליל ב' דחגה"פ
מצה זו1 שאנו אוכלין על שום מה ע"ש שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם2 מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם, והנה לכאו' צ"ל מה שייך מצה זו שאנו אוכלין למצה דמצרים שהי' מפני שלא הספיקו כו', דציווי על אכילת מצה הרי כתי' בערב תאכלו מצות3 ובמצרים הי' אחר חצות אז נגלה עליהם מלך כו', אבל מצה זו שאנו אוכלין שהיא קודם חצות מה שייך למה שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה. וצ"ל דכל ענין דמצה יש לו שייכות עם מה שנגלה עליהם ממה"מ.
ליל ב' דחגה"פ תר"ם לפ"ק, לובאוויטש
ליל ב' דחגה"פ
מצה זו1 שאנו אוכלין על שום מה ע"ש שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם2 מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם, והנה לכאו' צ"ל מה שייך מצה זו שאנו אוכלין למצה דמצרים שהי' מפני שלא הספיקו כו', דציווי על אכילת מצה הרי כתי' בערב תאכלו מצות3 ובמצרים הי' אחר חצות אז נגלה עליהם מלך כו', אבל מצה זו שאנו אוכלין שהיא קודם חצות מה שייך למה שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה. וצ"ל דכל ענין דמצה יש לו שייכות עם מה שנגלה עליהם ממה"מ.
בוהענין דהנה כתי' גן נעול אחותי כלה4 גל נעול מעין חתום ואי' במדר'5 ע"פ ויאמר ה' אל משה6 ואל אהרן בארץ מצרים מה הקב"ה עושה במצרים, בשביל ישראל, אר"י נפחא משל למטרונה א' שהיתה מקטרגת למלך נתנה בפילקי (פי' בית הסוהר7 ) והלך לו, והי' עמה א"ל כ"כ למה, אמר כל הימים שאני עמה איני8 נוטלת שם רע, כך ישראל נשתעבדו במצרים וגלה הקב"ה עמם וכמ"ש אנכי ארד עמך מצרים9 ואנכי אעלך גם עלה10, בבל למענכם שולחתי12 בבלה11 כו', א"ל כ"כ למה אמר כל הימים שאני עמה איני נוטלת13 שם רע, במצרים הייתי עמה14 ולא נטלה שם רע וכמ"ש גן נעול מעין חתום15, א"כ השראת השכינה הי' במצרים לאגנה עלייהו שלא יומשכו כ"כ וכמ"ש הנה לא ינום16 ולא ישן שומר ישראל, אך צ"ל דהנה ארז"ל הכל בידי שמים17 חוץ מיראת שמים וא"כ אינו תלוי בידי שמים כלל ואיך נמשך מלמעלה לאגנה עלייהו, אך באמת הרי כתי' גבי אבימלך ואחשוך גם אנכי18 אותך מחטוא לי הרי שנשמר מלמעלה, וצ"ל ע"ד מ"ש מי יתן והי' לבבם זה ליראה אותי19, ואי' במדר' הו"ל תן אתה20, וצ"ל ג"כ כנ"ל והלא יר"ש אינו תלוי בידי שמים. וצ"ל שאינו תלוי בידי שמים כ"א בבחי' מי שהוא למעלה מהשגה, למעלה מבחי' שמים בכלל, ומשם נמשך בחי' יר"ש, ואפ"ל דהנה יצ"מ הי' הכנה למ"ת שניתנו ג"ן
גשלו
סדרים דאורייתא21 וג"ן אורות דג"ן סדרים נמשכו לאגנה עלייהו דבלא זה א"א להיות מ"ת, וה"ז ע"ד שארז"ל שאפי' מצות מגינא ומצלי ומכ"ש תורה22, וזהו שהג"ן אורות נמשכו לאגנה עלייהו וזהו גן נעול אחותי כלה.
סדרים דאורייתא21 וג"ן אורות דג"ן סדרים נמשכו לאגנה עלייהו דבלא זה א"א להיות מ"ת, וה"ז ע"ד שארז"ל שאפי' מצות מגינא ומצלי ומכ"ש תורה22, וזהו שהג"ן אורות נמשכו לאגנה עלייהו וזהו גן נעול אחותי כלה.
דובת"ז פי' כלה היא שכינה23 וי"ל זה על ב' דרכים הא' שקאי על תושבע"פ, דתושבע"פ נק' כלה ותושב"כ נק' חתן24 דהנה תושבע"פ הוא פי' וביאור תושב"כ דכל המצות כמו מצות מצה בתושבע"פ25 הוא בקיצור נמרץ ובתושבע"פ נתפרש ונתבאר באורך ורוחב מס' פסחים והרבה הלכות לכן נק' תושבע"פ כלה ותושב"כ נק' חתן, ועוי"ל שקאי על בחי' כנס"י שהיא מקור ושרש נש"י, דכמו שתושבע"פ נק' כלה מפני שמקבל מתושב"כ כן ס"ר נש"י26 מקבלים מס"ר אותיות התורה27, באמת לא יש רק ל"ו רבוא28 אך יש אותיות אהו"י שיוצאים והם נק' אותיות הנקוד29 ובס"ה הם ס"ר, וס"ר נשמות כללות כל נשמה יש לה אות בתורה30, וביאור הענין דהנה האותיות מקבלים מחו"ב, וזהו מ"ש ונהר יוצא מעדן31 להשקות את הגן, ונהר הוא בחי' בינה32 כי רחובות הנהר33 הוא משל להשגת הבינה כמו הנהר שמתפשט לאורך ורוחב כמו"כ השגות הבינה הוא באורך ורוחב ויוצא מעדן בחי' ח"ע34, והנהר אינו בשביל עצמו כ"א להשקות את הגן הם ג"ן סדרים דאורייתא35, ומאחר שאומרים שאין הנהר בשביל עצמו כ"א בשביל האותיות צ"ל שיש מציאות האותיות קודם לזה והנהר משקה אותם, שאם לא יש אותיות אינו שייך להשקות.
הוהענין דהנה באותיות יש ב' מדרי' אור השכלה של האותיות ועצם האותיות שאינו שייך לההשכלה, כמו תי' ברוך האור השכל שבו הוא בל"א
ושלז
גיבענצט או גילובט36 לפי הענין אך עצם האותיות ב' ר' ו' ך' אינו שייך לההשכלה כלל, דהנה האותיות37 אינו ע"ד המושכל ולא בטבע המבטא לפעול האותיות, דה' מוצאות הפה38 שהם אחה"ע39 מן הגרון גיכ"ק מן החיך דטלנ"ת מן הלשון זסשר"ץ40 מן השיניים בומ"ף מן השפתים, וכשצריך לומר אות ב' צריך לעקם השפתים, וכי הוא מעקם השפתים וממילא אומר אות ב' אלא הוא אומר אות ב' וממילא מתעקמים השפתים ואינו יודע כלל שהשפתים מתעקמים, ולא שמבטא פועלים האותיות שהי' צ"ל איזה שהיות זמן, ואפי' הקול ואפילו הבל הלב ג"כ אינו פועל בהאותיות כלום דהקול שוה בכל האותיות ויש קול בלא אותיות, ואלא הקול הוא אור האותיות ולא שפועל בהאותיות, דשרש אותיות הם בקדמות השכל41 וכשעולה ברצונו לומר אות ב' ממילא מתעקמים השפתים, ומ"ש שעולה ברצונו הוא מפני שהרצון הוא גילוי הראשון מן קדמות השכל, ולא שתלוי בהמבטא דאם הי' תלוי בהמבטא הי' צ"ל איזה שהיות זמן וכמו המנגן בכינור כשדוחק באצבע על חוט זה יוצא הקול כך וכשדוחק על חוט אחר יוצא קול אחר וכשמקרב האצבע יוצא קול זה וכשמרחיקו יוצא קול אחר, ה"ז תלוי בדחיקות האצבעות על איזה חוטי הכינור וה"ז צריך שהיות זמן ויש בזה חשבון, אבל בהאותיות אנו רואין שתיכף שעולה ברצונו תיכף הוא מדבר וא"י יודע*42 כלל שהשפתים מתעקמים.
גיבענצט או גילובט36 לפי הענין אך עצם האותיות ב' ר' ו' ך' אינו שייך לההשכלה כלל, דהנה האותיות37 אינו ע"ד המושכל ולא בטבע המבטא לפעול האותיות, דה' מוצאות הפה38 שהם אחה"ע39 מן הגרון גיכ"ק מן החיך דטלנ"ת מן הלשון זסשר"ץ40 מן השיניים בומ"ף מן השפתים, וכשצריך לומר אות ב' צריך לעקם השפתים, וכי הוא מעקם השפתים וממילא אומר אות ב' אלא הוא אומר אות ב' וממילא מתעקמים השפתים ואינו יודע כלל שהשפתים מתעקמים, ולא שמבטא פועלים האותיות שהי' צ"ל איזה שהיות זמן, ואפי' הקול ואפילו הבל הלב ג"כ אינו פועל בהאותיות כלום דהקול שוה בכל האותיות ויש קול בלא אותיות, ואלא הקול הוא אור האותיות ולא שפועל בהאותיות, דשרש אותיות הם בקדמות השכל41 וכשעולה ברצונו לומר אות ב' ממילא מתעקמים השפתים, ומ"ש שעולה ברצונו הוא מפני שהרצון הוא גילוי הראשון מן קדמות השכל, ולא שתלוי בהמבטא דאם הי' תלוי בהמבטא הי' צ"ל איזה שהיות זמן וכמו המנגן בכינור כשדוחק באצבע על חוט זה יוצא הקול כך וכשדוחק על חוט אחר יוצא קול אחר וכשמקרב האצבע יוצא קול זה וכשמרחיקו יוצא קול אחר, ה"ז תלוי בדחיקות האצבעות על איזה חוטי הכינור וה"ז צריך שהיות זמן ויש בזה חשבון, אבל בהאותיות אנו רואין שתיכף שעולה ברצונו תיכף הוא מדבר וא"י יודע*42 כלל שהשפתים מתעקמים.
זויותר יובן ענין זה מהנקו'**42, דנקודת קמץ צריך לקמוץ השפתים ובנקודת פתח צריך לפתוח השפתים, והרי אנו רואין וכי כשצריך לומר קמץ הוא מכוון לקמץ השפתים ויאמר קמץ אלא שהוא אומר קמץ וממילא נקמצים השפתים, ובאמת אינו צריכים להאריך בזה הרבה ומובן שאין זה ע"ד המושכל שהוא למעלה מהשגה וגם לא בטבע המבטא, ולכן תינוק אע"פ שיש לו חכ' מ"מ אינו יכול לדבר והוא מפני שהדיבור אינו תלוי בחכ' רק בעצם הנפש בחי' קדמות השכל ולכן כשמתחיל שלימות הנפש אז יכול לדבר, ופי' קדמות השכל42 הוא למעלה משכל, דבאמת הוא תי' מורכבת שכל הוא גילוי, וקדמות הוא למעלה מן השכל, קדמות השכל פי' קדם לשכל שלמעלה משכל, אך מפני שהוא חכם ולא בחכמה ידיעא43 ולגבי בחי' לא בחכמה ידיעא ה"ז חכם לכן נק' שכל, אך מ"מ משם נמשך איזה הארה שמזה נעשה שכל וזה בא לידי השגה והבנה וכל ההשגה וההבנה הכל הוא מההארה זו, וזהו ונהר
חשלח
יוצא מעדן להשקות את הגן, נהר הוא השגה והבנה יוצא מעדן הוא בחי' קדמות השכל שכל הנעלם והוא בחי' חכם ולא בחכ' ידיעא, והנהר אינו בשביל עצמו וואס מאכט אוס השגה44 והבנה בלא אותיות אלא עיקרו להשקות את הגן הם האותיות, נמצא יש ב' מדרי' באותיות עצם האותיות ועז"נ אבא יסד ברתא45, דאור אבא הוא למעל' מהשתל' יסד ברתא הוא בחי' מל' עולם הדיבור46, ואור השכלה של האותיות שהוא הארה מח"ע, ולפ"ז צ"ל מ"ש עדן הוא בחי' בעדן מקדם47 שהוא בחי' קדמות השכל שכל הנעלם חכים ולא בחכ' ידיעא, ועל ל' החסידות הוא תענוג העליון.
יוצא מעדן להשקות את הגן, נהר הוא השגה והבנה יוצא מעדן הוא בחי' קדמות השכל שכל הנעלם והוא בחי' חכם ולא בחכ' ידיעא, והנהר אינו בשביל עצמו וואס מאכט אוס השגה44 והבנה בלא אותיות אלא עיקרו להשקות את הגן הם האותיות, נמצא יש ב' מדרי' באותיות עצם האותיות ועז"נ אבא יסד ברתא45, דאור אבא הוא למעל' מהשתל' יסד ברתא הוא בחי' מל' עולם הדיבור46, ואור השכלה של האותיות שהוא הארה מח"ע, ולפ"ז צ"ל מ"ש עדן הוא בחי' בעדן מקדם47 שהוא בחי' קדמות השכל שכל הנעלם חכים ולא בחכ' ידיעא, ועל ל' החסידות הוא תענוג העליון.
טוזהו ביו"ד נברא העוה"ב48 באור השכלה דיו"ד וגם בעצם אות יו"ד וא"כ צ"ל ביו"ד בכל היו"ד בהאור השכלה וגם בעצם היו"ד וא"כ צ"ל יש ב' מדרי' בג"ע, ואפ"ל כמו שאנו רואין למטה דכשמשכיל איזה השכלה ה"ה מתענג א"ע והתענוג אינו ההשכלה כלל שהם ב' ענינים רק שהתענוג נתלבש בההשכלה49 כמו שהאותיות הם כלים לההשכלה כמו השכל הוא כלי להתענוג כמו"כ יובן בג"ע שכל ההשכלה דג"ע כמו אבות העולם50 שהם בג"ע כמה אלפים שנה ומשיגים השגות הכל מאור השכלה דיו"ד והתענוג העליון שיש בג"ע הוא מצד עצם האות יו"ד, אך הנה מ"מ הוא רק הארה מצומצמת דמה תופס מקום אות יו"ד לגבי כל האותיות שהם ך"ב קל51 [וכ"ש] לגבי כללות הדיבור, ומה גם האות היו"ד שהוא נקודה חדא52 דיש אות שיש לו אורך ורוחב אבל היו"ד הוא רק נקודא חדא וא"כ ה"ז רק צמצום עצום הן באור השכלה דג"ע שהוא מצד אור השכלה דיו"ד ה"ז צמצום עצום והן מצד הענג העליון שהוא מצד עצם אות היו"ד ה"ז ג"כ מצומצם מאד, וזהו ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה53 להמשיך תוס' אורות בג"ע, וכן כל העבודה דעכשיו הוא להמשיך תוס' אורות בג"ע, ועל ל' הקבלה הוא להמתיק דיני לאה54, לאה הוא אותיות המח'55 ואותיות הם מגבילים את השכל, דבלי האותיות אפשר להתפשט השכל הרבה והאותיות מגבילים אותו, שהשכל הוא כמה שיש בהאותיות, וע"י לימוד התורה לשמה לשם התורה56 להמשיך אוא"ס בתורה ממתיקים דיני לאה, דהנה בתורה יש ב' מדרי'
ישלט
דיבור דתורה והוא עיקר מצות לימוד התורה בדיבור58 וכמ"ש ודברת בם59, ועיון57 בתורה, והעיון הוא שמעמיק דעתו בהדבר ההוא וכל שמעמיק דעתו יותר, יותר הוא מבין איך שאינו יודע כלל, שזה א"י וזה א"י, וה"ז בחי' אין וכמ"ש והחכ' מאין תמצא60, ומשם יומשך הגילוי אור, ומוח העיון ומוח הזכרון שניהם בחכמה61, לכן משם נמשך להמתיק דיני לאה, דביו"ד לבד נברא העוה"ב וע"י לימוד התורה ממשיך ריבוי אותיות [הגם (במשכיל) לא יש מציאות האותיות, אך כשעולה ברצונו להשפיע השכל להזולת הרי יש מציאות האותיות ג"כ וא"כ כמו שהשכל הוא מהרצון כמו"כ האותיות] ובחי' זו נמשך מחכ' דבחכ' שורה אוא"ס62, ועוי"ל דחכמה אפי' כלי החכמה אינם מסתירים על אוא"ס השורה בו, ועל ל' הקבלה הוא חכ' דא"ק שמלובש בחכ' דאצילות אין כלי החכ' מסתירים עליו, וזהו ע"י לימוד התורה לשמה נמשך להמתיק כו', פי' שנמשך מבחי' יסו"א להמתיק כו', ומ"ש יסו"א שהוא פתיחות החכמה דהנה ידוע דאותיות שבעולם העליון הם נעשים מוחין בעולם שלמטה63 ממנו וכמו א' כשנופל לו איזה ברק המבריק64, תחילה אינו יודע אותו כלל ואח"כ הוא בא לידי השגה לגבי עצמו ואח"כ נעשה מזה מוחין בכל העולם, וכמו"כ הוא בחי' יסו"א שהוא פתיחות החכ'. ועפ"ז יובן מה שכנס"י נק' כלה65 שהוא ל' כלתה נפשי66 דס"ר נש"י שרשם בס"ר אותיות התורה, והאותיות שרשם מבחי' קדמות השכל שלמעלה מהשגה לכן יש לו בטבעו כליון ותשוקה לאלקות למס"נ באחד67 דכל דבר נמשך אחר השרש68, ועי"ז נמשך מ"ש ונהר יוצא מעדן, דמשנת"ל דהנהר הוא בינה, היינו רחובות הנהר, אבל עצם הנהר כמו שיוצא מהמעיין שנובע טיף טיף הוא בחי' חכמה, ובחי' זו נמשך להשקות את הגן הם האותיות, ולכן נק' הנהר שלום וכמ"ש הנני נוטה
דיבור דתורה והוא עיקר מצות לימוד התורה בדיבור58 וכמ"ש ודברת בם59, ועיון57 בתורה, והעיון הוא שמעמיק דעתו בהדבר ההוא וכל שמעמיק דעתו יותר, יותר הוא מבין איך שאינו יודע כלל, שזה א"י וזה א"י, וה"ז בחי' אין וכמ"ש והחכ' מאין תמצא60, ומשם יומשך הגילוי אור, ומוח העיון ומוח הזכרון שניהם בחכמה61, לכן משם נמשך להמתיק דיני לאה, דביו"ד לבד נברא העוה"ב וע"י לימוד התורה ממשיך ריבוי אותיות [הגם (במשכיל) לא יש מציאות האותיות, אך כשעולה ברצונו להשפיע השכל להזולת הרי יש מציאות האותיות ג"כ וא"כ כמו שהשכל הוא מהרצון כמו"כ האותיות] ובחי' זו נמשך מחכ' דבחכ' שורה אוא"ס62, ועוי"ל דחכמה אפי' כלי החכמה אינם מסתירים על אוא"ס השורה בו, ועל ל' הקבלה הוא חכ' דא"ק שמלובש בחכ' דאצילות אין כלי החכ' מסתירים עליו, וזהו ע"י לימוד התורה לשמה נמשך להמתיק כו', פי' שנמשך מבחי' יסו"א להמתיק כו', ומ"ש יסו"א שהוא פתיחות החכמה דהנה ידוע דאותיות שבעולם העליון הם נעשים מוחין בעולם שלמטה63 ממנו וכמו א' כשנופל לו איזה ברק המבריק64, תחילה אינו יודע אותו כלל ואח"כ הוא בא לידי השגה לגבי עצמו ואח"כ נעשה מזה מוחין בכל העולם, וכמו"כ הוא בחי' יסו"א שהוא פתיחות החכ'. ועפ"ז יובן מה שכנס"י נק' כלה65 שהוא ל' כלתה נפשי66 דס"ר נש"י שרשם בס"ר אותיות התורה, והאותיות שרשם מבחי' קדמות השכל שלמעלה מהשגה לכן יש לו בטבעו כליון ותשוקה לאלקות למס"נ באחד67 דכל דבר נמשך אחר השרש68, ועי"ז נמשך מ"ש ונהר יוצא מעדן, דמשנת"ל דהנהר הוא בינה, היינו רחובות הנהר, אבל עצם הנהר כמו שיוצא מהמעיין שנובע טיף טיף הוא בחי' חכמה, ובחי' זו נמשך להשקות את הגן הם האותיות, ולכן נק' הנהר שלום וכמ"ש הנני נוטה
יאשמ
אלי' כנהר שלום69, וכן גבי תורה כתי' צאינה וראינה בנות ציון70 במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו זו מ"ת71, ואמרז"ל מלך שלמה מלך שהשלום שלו72, דהתורה נק' שלום וכמ"ש כל נתיבותי' שלום73, וכדי שיומשך בחי' זו בתושבע"פ עז"נ והאיתנים מוסדי ארץ74 שהם ממשיכים מתושב"כ לתושבע"פ, דכל בנין דתושבע"פ הוא ע"י תנאים (ע' בד"ה ויתן אל משה ככלותו75, תוך פ"ה ובסוף הדרוש).
אלי' כנהר שלום69, וכן גבי תורה כתי' צאינה וראינה בנות ציון70 במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו זו מ"ת71, ואמרז"ל מלך שלמה מלך שהשלום שלו72, דהתורה נק' שלום וכמ"ש כל נתיבותי' שלום73, וכדי שיומשך בחי' זו בתושבע"פ עז"נ והאיתנים מוסדי ארץ74 שהם ממשיכים מתושב"כ לתושבע"פ, דכל בנין דתושבע"פ הוא ע"י תנאים (ע' בד"ה ויתן אל משה ככלותו75, תוך פ"ה ובסוף הדרוש).
יבוזהו מצה זו שאנו אוכלין על שום מה, שכל ענין מצה הוא לפעול ביטול בנש"י, דההפרש בין מצה לחמץ הוא דחמץ הוא הגבהה והתנשאות, ומצה הוא ביטול ושפלות76, וכ"ז הוא מפני שמרוחק דמי שהוא קרוב אינו שייך שיהי' התנשאות, ולכן צ"ל תחלה השבתת שאר77, אך ובמצרים אחר חצות הי' מפני שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה, מלכים הוא כמ"ש הנה המלכים נועדו78 הם יהודה ויוסף זו"ן, מלכי המלכים חו"ב, מלך מלכי המלכים הוא בחי' כתר (ע' בלקו"ת ד"ה מצה זו79 ) ומשם נמשך שלא יהי' מקום לחמץ כלל, וכמו עד"מ א' שעומד לפני המלך אינו שייך שיהי' לו איזה הגבהה והתנשאות, כמו"כ מאחר שנמשך מבחי' כתר אינו שייך שיהי' חמץ כלל, ובתורה הוא לימוד התורה לשמה לשם התורה שממשיכים מבחי' קדמות השכל, ובמצות הו"ע מצות מצה, דמצה על ל' הקבלה הוא קטנות אבא80 ונת' במ"א (בד"ה וככה ל"ז81 ) באריכות שבקטנות אבא יש כל מה שבגדלות אבא אלא שהוא בקטנות (וכמו עד"מ קטן יש בו כל מה שבגדול כל הכחות וכל החושים אלא שהוא בקטנות) וא"כ יש בו גם מה שלמע' מהשכל שהוא בחי' קדמות השכל. וזהו מצה זו שאנו אוכלין על שום מה על שום שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וזה הי' במצרים אחר חצות וכמו"כ מצה שלנו שהוא קודם חצות יש לו שייכות וקישור למה שנגלה עליהם כו' מפני שכל ענין מצה הוא בחי' זו (ע' בלקו"ת בד"ה הנ"ל82 ובסידור בד"ה והגדת לבנך83 כו') וזהו מצה זו שאנו אוכלין קודם חצות מפני שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים שהוא בחי' כתר.