Toras Shmuel·Toras Shmuel 5640 Part 1·Notes of the Rebbe Rashab·Moshe Received Torah from Sinaiתורת שמואל·תר"ם ח"א·הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב·משה קבל תורה מסיני

אמשה קבל תורה מסיני
יום ב' של חגה"פ תר"ם לפ"ק
יום ב' של חגה"פ
משה קבל תורה מסיני¹ ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנה"ג², ממ"ש ל' קיבל משמע שהוא למעלה מהשגה רק בדרך קבלה ובחי' זו גופא מסרוה כו', ובאמת כל התורה יש בה השגה ומה שייך ע"ז לומר ומסרה.

בוהענין דמשנת"ל³ שהתורה שרשה מחכ' דאורייתא מחכ' נפקת⁴, הוא רק נובלות חכ' דאי' במד' ג' נובלות הן⁵, נובלות חכ' שלמעלה תורה, פי' נובלות מה שנובל ונושר מהאילן, דשרש התורה הוא מבחי' אחוריים וחיצוניות מבחי' חכ', דהנה בחי' חכ' לית מח' תפיסא בי' כלל⁶, דבחכ' מאיר אוא"ס בקירוב מקום⁷, ומקום אין פי' מקום בגשמיות⁸, שמה שקרוב בשטח נק' קרוב במקום ומה שרחוק בשטח נק' רחוק במקום, דמה שייך מקום גשמי למעלה, אלא כמו מעלה ומטה בו"ק דמקום שא"א להגיע לשם נק' מעלה, ומקום שיכולים להגיע נק' מטה, כמו"כ למעלה מקום

גשמב
שמאיר אוא"ס בריבוי ובגילוי וכמו שהוא נק' קירוב מקום, ומקום שמאיר אוא"ס ע"י צמצום שאינו מאיר רק הארה בעלמא הגם שבההארה יש בה הכל זה נק' ריחוק מקום, וכמו עד"מ כשאחד עומד בקרוב לאיזה דבר ומסתכל בה ה"ה רואה אותה דבר בכל הפרטים כמו שהוא, אבל כשעומד בריחוק מקום אף שרואה את הדבר מ"מ אינו רואה אותה בכל החלקים כמו בקרוב, ומי גורם לזה הוא הריחוק מקום, וכמו"כ הוא למעלה ג"כ ענין קירוב מקום כו', אבל לא שנא' בו ח"ו מקום גשמי, דהנה מקום אתי⁹ כתי' הוא מקומו של עולם¹⁰ ואין העולם מקומו, דשרש המקום הוא ברשימו אשר שם נצטיירו כל הד' עולמות אבי"ע בהשוואה א' ושם אינו שייך לומר רחוק וקרוב, אך למטה בגשמיות אין לנו ציור אחר רק מעלה ומטה כו'.

דוביאור ענין קירוב מקום וריחוק מקום יובן מענין מח' ודיבור, דמח' הוא גילוי העלם העצמי לגבי עצמו ודיבור הוא גילוי לגבי זולתו, הנה אנו רואים עד שהשכל בא לדיבור ה"ה נתצמצם במיעוט אחר מיעוט, דכדי שיומשך ממח' לדיבור צ"ל תחילה מדה שבלב, ואח"כ צריך להתקטין ולהתצמצם המדה, דכשהמדה בתוקף ההתפעלות אינו יכול לדבר כלל^*11 רק שמוכרח להתצמצם, ואח"כ כשמשפיע בדיבור ה"ז רק ההארה¹¹, דא"א לגלות השכל כמו שהוא גבי עצמו רק בחי' תחתונה, וכמו"כ במח' שהוא גילוי העלם העצמי לגבי עצמו א"א לגלות כמו שהוא בהעלם העצמי, דמאחר שהוא גילוי השכל, וכל שהוא גילוי אינו עצם, ובהעלם העצמי נשאר יותר ממה שמגלה המח', וממח' למדות ג"כ אינו בערך, דמח' לבוש הראשון לשכל ה"ז מוחין, ומוחין למדות אינו בערך, הגם שנת"ל שהמח' ג"כ אינו מגלה כמו שהוא בהעלם העצמי, אך בגילויים א"א להתגלות יותר, ומה שאפשר להיות בגילוי הרי המח' הוא גילוי הראשון, וכמו"כ יובן למעלה דמח' הוא קירוב מקום ודיבור הוא ריחוק מקום, אך מח' ה"ז אותיות (המעלימים).

הויובן זה בעומק יותר עד"מ הראי' שרואה מהות הדבר כמו שהוא, וזהו ההפרש בין ראי' לשמיעה דארז"ל אינו דומה שמיעה לראי'¹², ואם נאמר שאינו בערך וסוג זה כלל אינו שייך לומר אינו דומה, אלא צ"ל שהם בערך זל"ז, אך מ"מ אינו דומה כו', וההפרש בין ראי' לשמיעה הוא, דראי' ה"ה רואה מהות הדבר כמו שהוא אבל שמיעה אינו רואה מהות הדבר כלל רק שמצייר בשכלו הדבר ההוא, ואף

ושמג
שהמספר ראה מהות הדבר אבל השומע לא ראה, ולבד זאת הרי מספר לו בדיבור, וא"א לגלות בדיבור כמו שהוא גבי עצמו, ודיבור זה נעשה גבי השומע מקור לשמיעה, וכידוע דחיצוניות שבעליון נעשה פנימיות בתחתון¹³, לכן כשזה השומע רואה את הדבר ההוא ה"ה מתפעל מזה והוא מפני שהוא קנין אחר בנפשו, וזהו ההפרש בין ראי' לשמיעה, דשמיעה לבד מה שהוא רק בדיבור, הרי אין כאן המהות כלל ובראי' ה"ה רואה מהות, וראי' ושמיעה הם חו"ב¹⁴, ראי' הוא משל לחכ' אשר שם מאיר אוא"ס בקירוב מקום, ובינה הוא כמו שמיעה שהוא בריחוק מקום, ומפני שבחכ' מאיר אוא"ס בקירוב מקום לכן אין בו השגה והבנה וכמו אותיות החקוקים על אבן טוב מצד עוצם בהירות האבן מפני הניצוצות שנתזין ממנו אינו יכול לקרוא האותיות הגם שהאותיות משחירים על המקום אשר הם חקוקים שמה, מ"מ הם מבהיקים, ופי' משחירים ר"ל שהם משנים העצם, דזה ידוע דכל עצם הוא בלתי מתגלה¹⁵ והאותיות הם גילוי, ממילא מובן שאין זה עצם, ובזה מכוון יותר המשל דראי' שרואה מהות הדבר, הגם שבראי' ג"כ אינו רואה עצם הדבר דידוע דסיבות¹⁶ ראי' העין הוא מפני שכל צדדיו בהירים וצד האחור חשוך והדבר הנראה נצטייר בהעין¹⁷ ולכן הוא רואה וה"ז כמו מראה (בל"א שפיגל) שאינו רואה העצם, ובזה יש יתרון מעלה במישוש שתופס מהות הדבר, וראי' הוא מראה, אך מ"מ אינו דומה למראה, שמה שרואה בהמראה הדמות ה"ה נצטייר בהעין נמצא שהוא ציור מדמות, אבל ראי' ה"ז דמות מעצם, אך זה אינו לכאן¹⁸ ואכ"מ. וכמו"כ יובן למעלה שבחכ' מאיר עצם האוא"ס, רק אנו אין לנו משל בדקות יותר מראי' שאינו עצם שהוא גילוי וכל עצם בלתי כו' ובגילוי א"א להיות יותר, אבל למעלה בחכ' מאיר עצם האוא"ס.

זוביאור ענין ההפרש בין חו"ב יובן מההפרש שבין אצי' לבריאה, דהנה אי' בת"ז דאבא עילאה מקננא באצי'¹⁹ ואימא עילאה [בינה²⁰ ] מקננא בכורסייא²¹

חשדמ
[עולם הבריאה] והנה הריחוק הערך בין אצי' לבריאה²² הוא כמו בין בורא לנברא, דהנה בריאה הם נבראים נפרדים אשר המהווה מוכרח להסתתר מהדבר המתהווה, הגם שהבריאה הוא בכח הא"ס וכמארז"ל אפי' מתכנשין כל באי עולם²³ אינם יכולים לברוא אפי' כנף יתוש אחת, וא"כ איך הם נפרדים, אך המהווה מוכרח להסתתר מהדבר המתהווה לכן הם נפרדים, אך אצי' הוא ל' אצלו וסמוך²⁴ והוא הפרשות²⁵ הארה מאוא"ס וכמו שהוא אוא"ס כמו"כ הארתו אוא"ס, ולכן באצי' הוא אינון ואינון הוא²⁶, איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד בהון²⁷, שהרי בהם וע"י בורא יש מאין אשר זה בכח הא"ס, א"כ אין ערוך כלל ביניהם, וכל ההפרש הזה הוא מפני שבאצי' אבא עילאה כו' ובבריאה אימא עילאה כו', ולפ"ז יובן ההפרש בין חו"ב ג"כ, ולכן בחכ' לית מח' תפיסא בי' כלל אנת הוא חכים²⁸ ולא בחכ' ידיעא, דחכ' הוא כח מה²⁹ אחד האמת שבו שורה אוא"ס ואי' בתניא³⁰ וזו היא מדרי' החכ', והנה מ"ש אורייתא מחכ' נפקת הוא מנובלות חכ' כמו פרחים שנושרים מהאילן, כמו"כ תורה הוא אחוריים וחיצוניות דח"ע.

טוזהו משה קיבל תורה מסיני, משה הי' רבן של כל הנביאים³¹, ובמקום שנבואה מגיע השיג מדרי' היותר עליונה דהשיג אחוריים וחיצוניות דח"ע³², אך לא פנימיות דח"ע, והוא אור אבא שמלובש בבינה והארתו שפועל ומתפשט בנהי"מ, ובחי' זו השיג משה אבל לא הפנימיות דח"ע ועז"כ ופני לא יראו³³, הגם שכל נבואה

ישמה
הוא מנו"ה דאצי'³⁴, אך הוא ע"י התלבשות בבריאה כו' ובמשה הי' בדרך מעבר הבריאה³⁵, ולכן קיבל תורה מסיני מפני שהגיע למדרי' זו.