Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel·
אאז ישיר משה
יום שביעי ש"פ תר"ם לפ"ק
יום שביעי ש"פ
אז ישיר משה1 ובנ"י את השירה הזאת ויאמרו לאמר2, הנה השירה הזאת היא שירה של בחי' מל'3 וכמ"ש למען יזמרך כבוד4 ולא ידום נהו"ת קארי תדיר5 לנהו"ע ולא שכיך וכמ"ש אלקים אל דמי לך ואל תחרוש6 ואל תשקוט אל, ומשה ובנ"י שרו השירה הזאת. וצ"ל אם תחילה הי' שירה דמשה ובנ"י ואח"כ השירה הזאת, או שתחלה הי' השירה הזאת ואח"כ השירה דמשה ובנ"י. וה"ז ב' פי' בפסוק, וצ"ל תחילה הפי' הא' שתחילה הי' השירה דמשה ובנ"י ואח"כ השירה הזאת, והענין דהנה נת"ל7 דשרש האותיות הם מח"ע וס"ר נש"י8 הם נגד ס"ר אותיות התורה9 אשר כל נשמה כללות11 יש לה אות בתורה10 ולכן כאו"א מנש"י יש לו כליון ותשוקה לאלקות מפני שכל דבר נמשך לשרשו12 (הראשון).
יום שביעי ש"פ תר"ם לפ"ק
יום שביעי ש"פ
אז ישיר משה1 ובנ"י את השירה הזאת ויאמרו לאמר2, הנה השירה הזאת היא שירה של בחי' מל'3 וכמ"ש למען יזמרך כבוד4 ולא ידום נהו"ת קארי תדיר5 לנהו"ע ולא שכיך וכמ"ש אלקים אל דמי לך ואל תחרוש6 ואל תשקוט אל, ומשה ובנ"י שרו השירה הזאת. וצ"ל אם תחילה הי' שירה דמשה ובנ"י ואח"כ השירה הזאת, או שתחלה הי' השירה הזאת ואח"כ השירה דמשה ובנ"י. וה"ז ב' פי' בפסוק, וצ"ל תחילה הפי' הא' שתחילה הי' השירה דמשה ובנ"י ואח"כ השירה הזאת, והענין דהנה נת"ל7 דשרש האותיות הם מח"ע וס"ר נש"י8 הם נגד ס"ר אותיות התורה9 אשר כל נשמה כללות11 יש לה אות בתורה10 ולכן כאו"א מנש"י יש לו כליון ותשוקה לאלקות מפני שכל דבר נמשך לשרשו12 (הראשון).
בשמו
וביאור הענין דהנה האותיות הם נראים ונגלים כשהשכל בא לידי השגה והבנה הגם שבמשכיל יש ג"כ אותיות, אך אינם בגילוי עדיין דכל הברק המבריק13 הוא אינו גילוי ממילא גם האותיות אינם נגלים, רק כשהשכל בא לידי השגה והבנה אז נראים ונגלים האותיות, נמצא יש ג' מדרי' איך שהוא עדיין בהעלם לגמרי, והברק המבריק הגם שיש שם אותיות אך אינם בגילוי עדיין, והשגה והבנה ששם נראים ונגלים האותיות, וע"י לימוד התורה לשמה ממשיכים תוס' אורות בהאותיות, והעלאה והמשכה זו הוא מריש כ"ד עד סכ"ד, וצ"ל האותיות מה ענינם, דהנה האותיות הם מלבישים את השכל, וא"כ מוכרח לומר ששרש האותיות למעלה מהשכל, ויובן זה כמו משל שמלביש לשכל הרי המשל הוא דבר זר מהשכל וכמו להשמרך מאשה זרה14 הוא משל על חכ' חיצוניות ולימודיות בכלל, ראה חיים אם אשה15 אשר אהבת הוא משל לחכ' התורה, הרי דבר זר לגמרי, מ"מ כדי שיוכל לומר משל צ"ל בעל שכל גדול16 דיש מי שמשיג השכל בטוב ומ"מ א"י להמשיל משל, כי ע"ז צריכים בעל שכל גדול וכמו משלי שלמה17 שנא' עליו ויחכם מכל אדם18 לכן הי' ביכולתו לומר משל, דהמשל הוא כמו לבוש להשכל, והלבוש צ"ל בערך הלובש לא קטן ולא גדול, לכן צ"ל בעל שכל גדול, וכמו ר"מ שהי' אומר תלתא מתלי19 דאמרז"ל לא ר"מ שמו אלא ר' נהוראי שמו20 ולמה נק' ר"מ מפני שהוא מנהיר עיני חכמים בהלכה שהי' בחי' מאור מקור האור21 לכן הי' אומר משל, וכמו"כ האותיות שהם מלבישים השכלות התורה צ"ל שרשם למעלה מהתורה, וכ"ה האמת דהנה אורייתא מחכ' נפקת22 ושרש האותיות הם מכתר23 ולכן נק' בזהר כתרין עילאין24 ואי' בזהר נחתא כף מעל כורסייא יקרי'25, הגם שהאותיות הם בחכ', היינו
וביאור הענין דהנה האותיות הם נראים ונגלים כשהשכל בא לידי השגה והבנה הגם שבמשכיל יש ג"כ אותיות, אך אינם בגילוי עדיין דכל הברק המבריק13 הוא אינו גילוי ממילא גם האותיות אינם נגלים, רק כשהשכל בא לידי השגה והבנה אז נראים ונגלים האותיות, נמצא יש ג' מדרי' איך שהוא עדיין בהעלם לגמרי, והברק המבריק הגם שיש שם אותיות אך אינם בגילוי עדיין, והשגה והבנה ששם נראים ונגלים האותיות, וע"י לימוד התורה לשמה ממשיכים תוס' אורות בהאותיות, והעלאה והמשכה זו הוא מריש כ"ד עד סכ"ד, וצ"ל האותיות מה ענינם, דהנה האותיות הם מלבישים את השכל, וא"כ מוכרח לומר ששרש האותיות למעלה מהשכל, ויובן זה כמו משל שמלביש לשכל הרי המשל הוא דבר זר מהשכל וכמו להשמרך מאשה זרה14 הוא משל על חכ' חיצוניות ולימודיות בכלל, ראה חיים אם אשה15 אשר אהבת הוא משל לחכ' התורה, הרי דבר זר לגמרי, מ"מ כדי שיוכל לומר משל צ"ל בעל שכל גדול16 דיש מי שמשיג השכל בטוב ומ"מ א"י להמשיל משל, כי ע"ז צריכים בעל שכל גדול וכמו משלי שלמה17 שנא' עליו ויחכם מכל אדם18 לכן הי' ביכולתו לומר משל, דהמשל הוא כמו לבוש להשכל, והלבוש צ"ל בערך הלובש לא קטן ולא גדול, לכן צ"ל בעל שכל גדול, וכמו ר"מ שהי' אומר תלתא מתלי19 דאמרז"ל לא ר"מ שמו אלא ר' נהוראי שמו20 ולמה נק' ר"מ מפני שהוא מנהיר עיני חכמים בהלכה שהי' בחי' מאור מקור האור21 לכן הי' אומר משל, וכמו"כ האותיות שהם מלבישים השכלות התורה צ"ל שרשם למעלה מהתורה, וכ"ה האמת דהנה אורייתא מחכ' נפקת22 ושרש האותיות הם מכתר23 ולכן נק' בזהר כתרין עילאין24 ואי' בזהר נחתא כף מעל כורסייא יקרי'25, הגם שהאותיות הם בחכ', היינו
גשמז
שהם נראים ונגלים בחכ' אבל שרש האותיות הם מבחי' עדן מקדם26 שהוא בחי' כתר, ולכן כל דבר שבא לידי השגה בע' לשון הוא בא באותיות דשרש האותיות הם מבחי' קדמות השכל27, ונק' קדמות השכ"ל28 מפני שאח"כ מתגלה השכל ע"י, ותי' קדמות השכל פי' קדם לשכל, אבל לא שהאותיות מהותן שכל, אלא שהם מלבישים את השכל ולכן כמה פוסקים שאומרים שכל א' ובאותיות שונים, והיינו מפני שהם לבוש, זה מלביש בלבוש זה כו', אך שרשם למעלה מהשכל.
שהם נראים ונגלים בחכ' אבל שרש האותיות הם מבחי' עדן מקדם26 שהוא בחי' כתר, ולכן כל דבר שבא לידי השגה בע' לשון הוא בא באותיות דשרש האותיות הם מבחי' קדמות השכל27, ונק' קדמות השכ"ל28 מפני שאח"כ מתגלה השכל ע"י, ותי' קדמות השכל פי' קדם לשכל, אבל לא שהאותיות מהותן שכל, אלא שהם מלבישים את השכל ולכן כמה פוסקים שאומרים שכל א' ובאותיות שונים, והיינו מפני שהם לבוש, זה מלביש בלבוש זה כו', אך שרשם למעלה מהשכל.
דוהנה אי' בזהר29 ע"פ לכן ישכב עמי30 בלילה ההוא31, ישכב הוא יש כב, יש הוא השגה והבנה וכמ"ש להנחיל אוהבי יש32, כד33 ההוא נקודה עילאה והוא בחי' חכ' יסו"א שמשם נמשך צורת האותיות, וזהו ישכב שהכ"ב אותיות מגלים התענוג העליון, והנה נת"ל34 דבג"ע יש ב' מדרי' אור ההשכלה דיו"ד, וכמו עשה פי' פעל בל"א גיטאן, יעשה פי' יפעול בל"א ער וועט טאן, ושינוי הפי' מפני שנתוסף בו אות יו"ד, והתענוג העליון שהוא עצם אות יו"ד, וצ"ל איך שייך שהכ"ב35 יגלו עצם העונג העליון שהוא עצם האות יו"ד. ונת"ל שהמגלה צ"ל גבוה במדריגה מהדבר המתגלה, ואיך שייך שאותיות יגלו אותו. אך באמת יש ע"ז כמה תירוצים (בפ"א36 : וית"ל אי"ה), ובקצרה י"ל דהנה התענוג הוא גילוי האותיות, דמה שייך לומר שהאותיות הם תענוג, אלא שהם מגלים תענוג, וידוע דכל גילוי א"א להיות כמו שהוא בעצם וכמו כשא' משפיע שכל לזולתו א"ז רק בחי' אחרונה37 והוא הארה לבד ועצם האותיות הם למעלה מההארה זו לכן ביכולתם לגלות, ועפ"ז יובן ענין קרי"ס דכתי' אז ישיר כו' דהנה כתי' למען יזמרך כבוד ולא ידום נהו"ת קארי תדיר לנהו"ע ולא שכיך והוא מפני שה' אלקי לעולם אודך ע"י שיר ושבחה דנשמות.
הוהענין דהנה כל שנת"ל דשרש האותיות הם בקדמות השכל ה"ז באצי' דהנה ראשית אצי' הוא מחכ' עד מל' וכתר [שהוא קוש"י38 ] ג"כ בכלל אצי' יחשב, אך שרש האותיות הוא מהרשימה*39, וע"י העלאות האותיות ממשיכים הקו
ושמח
ותוס' אורות בקו, ועפ"ז יובן מ"ש בע"ח שיש יחוד מ"ה וב"ן דעתיק מני' ובי'39, דב"ן הוא אותיות וכמו בחי' מל' שהוא שם ב"ן40 ה"ה עולם הדיבור41, וע"י העלאות האותיות ממשיכים תוס' אורות, וביאור הענין דהנה אי' בכהאריז"ל (בפ"א : בזהר הרקיע42 ) פי' מאה"ז בריש הורמנותא דמלכא43 גליף גליפו בטהירא עילאה כו' הוא הבוצינא, וזאת הבוצינא נמשך תוך הטהירא א"ק*44 כי א"ק מלביש הרשימה, וע"י העלאות האותיות ממשיכים הקו אשר שורשו מת"ת הנעלם ולמקום שנמשך הוא יסוד דנוק' וממשיכים תוס' אורות בקו מא"ס שלפני הצמצום, ובוצינא הוא נר חזק שבו נמשך השמן (ובפ"א : הטוב) והוא הקו, ובד"כ הוא יחוד ת"ת ומל' דא"ס הנעלמים, וזהו"ע יחוד דחו"כ שנת' בכ"מ ובאצי' הו"ע יש כב. וזהו"ע מ"ש בע"ח יחוד דמ"ה וב"ן דעתיק מני' ובי', ועפ"ז יובן מה שיש בכח האותיות להמשיך הקו, דהרשימה הוא מה שנשאר מאוא"ס שלפני הצמצום דאין דבר שבקדושה נעקר ממקומו לגמרי45, וא"כ לא נגע בו הצמצום כלל44 שאם נגע בו הצמצום לא הי' נשאר האור כמו שהוא לפני הצמצום, והקו הוא קו מצומצם46, לכן ביכולתם47 להמשיך הקו.
ותוס' אורות בקו, ועפ"ז יובן מ"ש בע"ח שיש יחוד מ"ה וב"ן דעתיק מני' ובי'39, דב"ן הוא אותיות וכמו בחי' מל' שהוא שם ב"ן40 ה"ה עולם הדיבור41, וע"י העלאות האותיות ממשיכים תוס' אורות, וביאור הענין דהנה אי' בכהאריז"ל (בפ"א : בזהר הרקיע42 ) פי' מאה"ז בריש הורמנותא דמלכא43 גליף גליפו בטהירא עילאה כו' הוא הבוצינא, וזאת הבוצינא נמשך תוך הטהירא א"ק*44 כי א"ק מלביש הרשימה, וע"י העלאות האותיות ממשיכים הקו אשר שורשו מת"ת הנעלם ולמקום שנמשך הוא יסוד דנוק' וממשיכים תוס' אורות בקו מא"ס שלפני הצמצום, ובוצינא הוא נר חזק שבו נמשך השמן (ובפ"א : הטוב) והוא הקו, ובד"כ הוא יחוד ת"ת ומל' דא"ס הנעלמים, וזהו"ע יחוד דחו"כ שנת' בכ"מ ובאצי' הו"ע יש כב. וזהו"ע מ"ש בע"ח יחוד דמ"ה וב"ן דעתיק מני' ובי', ועפ"ז יובן מה שיש בכח האותיות להמשיך הקו, דהרשימה הוא מה שנשאר מאוא"ס שלפני הצמצום דאין דבר שבקדושה נעקר ממקומו לגמרי45, וא"כ לא נגע בו הצמצום כלל44 שאם נגע בו הצמצום לא הי' נשאר האור כמו שהוא לפני הצמצום, והקו הוא קו מצומצם46, לכן ביכולתם47 להמשיך הקו.
זאך הנה נת"ל שממשיכים תוס' אורות בקו והוא מעגול הגדול שלפני הקו, שלפני הצמצום והמגלה צ"ל גבוה במעלה מהדבר המתגלה, והרשימה הוא לפני הצמצום, והעגול הגדול הוא ג"כ לפני הצמצום ה"ה שוים במעלה דלפני הצמצום אינו שייך לומר מעלה במדרי' או מטה במדרי' ואיך באפשרם לגלות אור דעגול הגדול שלפני הצמצום, אך הנה מ"ש דהרשימו הם אותיות אינו נזכר בע"ח, רק בעמה"מ48 קורא הרשימה בשם אותיות, אך זה אי' בע"ח ובכהאריז"ל בכ"מ כשעלה
חשמט
ברצונו הפשוט לברוא העולמות כו' סילק אורו הגדול אל הצד49 ונעשה חלל ומקו"פ50, ומאחר שסילק האור לצדדין כביכול ה"ז צמצום, דבתחילה הי' אוא"ס ממלא את כל החלל51 ואח"כ סילק כו' א"כ ה"ז צמצום, הגם דהאור הוא לפני הצמצום, היינו שאינו שייך לומר תי'52 צמצום אבל עכ"פ נגע בו הצמצום, אבל הרשימה לא נגע בו הצמצום כלל, דאם הי' נוגע בו הצמצום לא הי' נשאר האור כמו שהוא לפני הצמצום, לכן בכוחם לגלות האור דעגול הגדול שלפני הקו, הגם שנת' בחסידות דענין הצמצום ר"ל העלם53 וזה הי' גם בהאותיות, אך מה שהי' העלם בהאותיות אין זה רק בפעולת האותיות שפעולתם הי' לגלות ועכשיו אינם מגלים אבל עצם האותיות הם על עמדם ואין זה ח"ו כמו ענין שבה"כ שנפרדו האותיות54 וכמו תי' ברוך שפי' ברכה או שבח בל"א גיבענצט או גילובט55 ואח"כ כשהי' בשבירה נפרדו האותיות הב' בפ"ע והר' בפ"ע כו' ה"ז שבירה בהאותיות, וג"ז אינו רק בצירוף האותיות אבל לא בעצם האותיות, וכאן לא הי' העלם אפי' בהצירוף רק בפעולתם, וכד דייקת בי' שפיר תבין שאפי' בפעולת56 לא הי' ג"כ שום צמצום, דבכוחן לגלות עכשיו ג"כ רק המניעה הוא מצד האור שנתעלם, אבל מצ"ע היו מגלים וראי' דכשממשיכים תוס' אור בהאותיות מגלים האור הרי שיש בכוחם לגלות הרי שבפעולת האותיות לא הי' ג"כ שום צמצום, ואף אם נא' שבפעולת האותיות הי' צמצום אבל בעצם האותיות לא נגע בהם הצמצום כלל, ובהעגול הגדול שלפני הקו עכ"פ נגע בו הצמצום57, ובאמת א"צ לכ"ז דהקושי' היא האיך האותיות מגלים האוא"ס שלפני הצמצום, איך קודם הצמצום שהי' גילוי אוא"ס שלפני הצמצום ע"י ואיך הגילוי אז58 האוא"ס שלפני הצמצום הרי יש בכוחם לגלות האור שלפני הצמצום כמו"כ עתה לאחר הצמצום יכולים לגלות אוא"ס שלפני הצמצום.
ברצונו הפשוט לברוא העולמות כו' סילק אורו הגדול אל הצד49 ונעשה חלל ומקו"פ50, ומאחר שסילק האור לצדדין כביכול ה"ז צמצום, דבתחילה הי' אוא"ס ממלא את כל החלל51 ואח"כ סילק כו' א"כ ה"ז צמצום, הגם דהאור הוא לפני הצמצום, היינו שאינו שייך לומר תי'52 צמצום אבל עכ"פ נגע בו הצמצום, אבל הרשימה לא נגע בו הצמצום כלל, דאם הי' נוגע בו הצמצום לא הי' נשאר האור כמו שהוא לפני הצמצום, לכן בכוחם לגלות האור דעגול הגדול שלפני הקו, הגם שנת' בחסידות דענין הצמצום ר"ל העלם53 וזה הי' גם בהאותיות, אך מה שהי' העלם בהאותיות אין זה רק בפעולת האותיות שפעולתם הי' לגלות ועכשיו אינם מגלים אבל עצם האותיות הם על עמדם ואין זה ח"ו כמו ענין שבה"כ שנפרדו האותיות54 וכמו תי' ברוך שפי' ברכה או שבח בל"א גיבענצט או גילובט55 ואח"כ כשהי' בשבירה נפרדו האותיות הב' בפ"ע והר' בפ"ע כו' ה"ז שבירה בהאותיות, וג"ז אינו רק בצירוף האותיות אבל לא בעצם האותיות, וכאן לא הי' העלם אפי' בהצירוף רק בפעולתם, וכד דייקת בי' שפיר תבין שאפי' בפעולת56 לא הי' ג"כ שום צמצום, דבכוחן לגלות עכשיו ג"כ רק המניעה הוא מצד האור שנתעלם, אבל מצ"ע היו מגלים וראי' דכשממשיכים תוס' אור בהאותיות מגלים האור הרי שיש בכוחם לגלות הרי שבפעולת האותיות לא הי' ג"כ שום צמצום, ואף אם נא' שבפעולת האותיות הי' צמצום אבל בעצם האותיות לא נגע בהם הצמצום כלל, ובהעגול הגדול שלפני הקו עכ"פ נגע בו הצמצום57, ובאמת א"צ לכ"ז דהקושי' היא האיך האותיות מגלים האוא"ס שלפני הצמצום, איך קודם הצמצום שהי' גילוי אוא"ס שלפני הצמצום ע"י ואיך הגילוי אז58 האוא"ס שלפני הצמצום הרי יש בכוחם לגלות האור שלפני הצמצום כמו"כ עתה לאחר הצמצום יכולים לגלות אוא"ס שלפני הצמצום.
טאך צ"ל איך שייך אותיות שלפני הצמצום, דהנה אותיות הם גבול דהאותיות מגבילים את השכל ואיך שייך זה באוא"ס שלפני הצמצום. אך הנה כמו"כ קשה איך הי' הצמצום, ומוכרח לומר כמ"ש בעה"ק דא"ס כשם שיש לו כח בבע"ג כמו"כ יש לו כח בגבול59 דא"ת שיש לו כח בבע"ג ואין לו כח בגבול הרי אתה מחסר
ישנ
שלימותו וא"ס הוא שלימותא דכולא, וצ"ל שהצמצום הוא כח הגבול שבא"ס, וכמו"כ האותיות הם כח הגבול שבא"ס, לפ"ז האותיות הם כמו הצמצום. אך באמת יש הפרש גדול ביניהם, דהצמצום הוא מעלים האור והאותיות מגלים, רק שבזה הם דומים מאחר שהם גבול הם כח הגבול שבא"ס, הגם שנת' במ"א דכוונת הצמצום הוא לא בשביל ההעלם כ"א לצורך הגילוי60, א"כ הצמצום ג"כ מגלה, מ"מ מה שמגלה ה"ז אח"כ אבל בתחילה העלים האור, ואף כשמגלה אח"כ מה הוא מגלה אור מצומצם, אבל האותיות פעולתם בתחילה לגלות ומה הם מגלים אור שלפני הצמצום, א"כ ההפרש גדול עד מאד ומהפעולה יובן הפועל שהוא גבוה במעלה יותר.
שלימותו וא"ס הוא שלימותא דכולא, וצ"ל שהצמצום הוא כח הגבול שבא"ס, וכמו"כ האותיות הם כח הגבול שבא"ס, לפ"ז האותיות הם כמו הצמצום. אך באמת יש הפרש גדול ביניהם, דהצמצום הוא מעלים האור והאותיות מגלים, רק שבזה הם דומים מאחר שהם גבול הם כח הגבול שבא"ס, הגם שנת' במ"א דכוונת הצמצום הוא לא בשביל ההעלם כ"א לצורך הגילוי60, א"כ הצמצום ג"כ מגלה, מ"מ מה שמגלה ה"ז אח"כ אבל בתחילה העלים האור, ואף כשמגלה אח"כ מה הוא מגלה אור מצומצם, אבל האותיות פעולתם בתחילה לגלות ומה הם מגלים אור שלפני הצמצום, א"כ ההפרש גדול עד מאד ומהפעולה יובן הפועל שהוא גבוה במעלה יותר.
יאועפ"ז יובן ענין קרי"ס דכתי' אז ישיר משה כו' דהנה אמרז"ל כל בעלי השיר61 יוצאים בשיר ונמשכים בשיר פי' כדי שיוצא לחוץ מהגבלות הכלי הוא ע"י שיר וכמו מי שהוא בהתפעלות והתלהבות הוא משורר, והנה ענין קרי"ס הוא דיש ב' מדרי' ים וארץ ושניהם במל'62, ארץ הוא מקור לבי"ע וים הוא מה שכונס אורות אצי' בתוכו, וכמו"כ יובן למעלה בשרש ומקור הראשון ים הוא העגול הגדול שלפני הקו שמעלים האור בתוכו, וענין קרי"ס הוא שבחי' עלמדאת"כ יאיר ויומשך בבחי' עלמדאת"ג63, וכמו"כ יובן בשרש ומקור הראשון הי' קרי"ס שהאור דעגול הגדול שלפני הקו יאיר ויומשך בבחי' עלמדאת"ג וזהו יבקע ל' בקיעה שנמשך מבחי' עגול הגדול שלפני הקו. וזהו אז ישיר משה ובנ"י דע"י שירת משה ובנ"י שהו"ע העלאות האותיות לשרש ומקור הראשון עי"ז הי' השירה הזאת שהו"ע נהו"ת קארי תדיר לנהו"ע ולא שכיך עד שבשרש ומקור יהי' ג"כ נהו"ת קארי לנהו"ע, וכאן נק' הרשימה נהו"ת והעגול הגדול נהו"ע, דנהורא הוא אור ובזה נק' העגול הגדול נהו"ע שהרי ממנו נמשך הקו אבל הרשימה נק' נהו"ת, וע"י שגם בשרש ומקור הראשון הי' נהו"ת קארי לנהו"ע עי"ז שהם עצמם מגלים, הי' קרי"ס שאור דעגול הגדול יומשך בבחי' עלדאת"ג, וזהו אז ישיר משה ובנ"י ואח"כ השירה הזאת.
יבבסוף הע' בצד השמאלי מלמטלמ"ע נרשם (ולא צויין מקומו בפנים): ובתחילה הי' בהם הגילוי אור לכן הם תאוב להאור.