Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel·
אוביום הביכורים
בס"ד חגה"ש ש' תר"ם
לד"ה מצה זו. הנחה
בס"ד חגה"ש ש' תר"ם
לד"ה מצה זו. הנחה
בוביום הביכורים1 בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבעתיכם מקרא קדש יהי' לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו2, הנה מנחה חדשה קאי על שתי הלחם שהי' לחם חמץ כמ"ש סולת תהיינה חמץ תאפינה3 וכמארז"ל כל המנחות באות מצה4 חוץ מתודה ושתי הלחם, הנה לכאורה צ"ל מפני מה בחגה"ש מקריבים לחם חמץ משא"כ בכל השנה כתי' וכל שאור וכל דבש לא תקטירו5, הגם ששתי הלחם הי' אכילת כהנים6 מ"מ בכל השנה לא הקריבו חמץ גם לפני*7 אכילת כהנים ג"כ כ"א בחגה"ש דוקא א"כ מפני מה בכל השנה וכל שאור וכל דבש לא תקטירו שכל המנחות באות מצה ושתי הלחם באות חמץ, וזה שהי' אכילה לכהנים זה אינו לגריעותא כו'.
גולהבין זאת צ"ל תחלה ההפרש בין שבת ליו"ט7 הנה שבת נק' בשם קדש וכמ"ש ושמרתם את השבת8 כי קדש היא ויו"ט נק' מקרא קדש כמ"ש מקרא קדש תהי' לכם9, הנה שבת נק' קדש היינו בחי' קדש מלה בגרמה10 שקדוש ומובדל מגדר עולם כמו אלפים שנה קדמה תורה לעולם11, לא שקדם בזמן אלא במעלה12, אלפיים
דתנה
היינו אאלפך חכמה13 שחכמה נק' קדש מלה בגרמה שמובדל מעולם כמו שנת"ל ההפרש בין מוחין למדות14 שמדות שייך דוקא לזולת אבל מוחין אינו שייך לזולת שאפשר להשכיל אפי' בפ"ע ע"כ נק' מלה בגרמה שקדוש ומובדל מגדר עולם וע"כ נק' אין כמ"ש והחכמה מאין תמצא15 שענין המציאה היינו שלא נשתנה הדבר16 אז צריך להחזיר לבעל האבידה כך החכמה שנמשך בדרך תמצא וכיון שנמשך מאין הוא ג"כ אין17 וע"כ נק' מ"ה18 כו'. ומה שנמשך מחכמה בבינה הוא נמשך ע"י חלון כמ"ש בע"ח19 שע"ס כל ספירה הוא פרצוף שלם כלול מעשר ובחי' יסוד שבכל ספירה הוא נק' חלון שזה הוראה שהמשכה נמשך בצמצום כמו ע"י חלון בגשמיות כאשר אין כותל בבית אז מאיר השמש כמו שהוא בבית וכאשר יש דופן בבית בלא חלונות אז מסתיר לגמרי וכאשר מאיר ע"י חלונות אז מאיר בצמצום כך המשכה שנמשך מחכמה לבינה נמשך ע"י חלון שזה מורא20 שנמשך בצמצום הארה וע"כ נק' בשם יו"ד שזה ד"א21 חלון או יו"ד שנמשך בצמצום, וכל האורך ורוחב שנעשה בבינה שבינה הוא השגה והבנה באורך ורוחב שנעשה בחי' יש כמ"ש להנחיל אוהבי יש22 זהו רק מהארת יסוד אבא שנמשך בבינה וע"כ נק' קדוש בוא"ו שמה שנמשך מבחי' קדש23 בחי' חכ' בבינה זהו ע"י וא"ו כי לבד שאינו דומה קדוש לקדש עוד זאת אינו דומה בשני דברים כי וא"ו הוא בראשו יו"ד24 ונעשה וא"ו שזהו תוס' והתוס' הוא גירעון כמו מתיים נעשה אמתיים שהתוס' הוא לגירעון ועוד כי יו"ד הוא מספר עשר אבל וא"ו הוא מספר ששה, והמשכה שנמשך מיסוד אבא בבינה הוא ע"י וא"ו שבראשו יו"ד שזהו הוראה שיש בזה הארת החכמה אבל מ"מ כיון שנמשך ע"י וא"ו נשתנה שאינו דומה לעצם היו"ד כי וא"ו אינו דומה ליו"ד.
היינו אאלפך חכמה13 שחכמה נק' קדש מלה בגרמה שמובדל מעולם כמו שנת"ל ההפרש בין מוחין למדות14 שמדות שייך דוקא לזולת אבל מוחין אינו שייך לזולת שאפשר להשכיל אפי' בפ"ע ע"כ נק' מלה בגרמה שקדוש ומובדל מגדר עולם וע"כ נק' אין כמ"ש והחכמה מאין תמצא15 שענין המציאה היינו שלא נשתנה הדבר16 אז צריך להחזיר לבעל האבידה כך החכמה שנמשך בדרך תמצא וכיון שנמשך מאין הוא ג"כ אין17 וע"כ נק' מ"ה18 כו'. ומה שנמשך מחכמה בבינה הוא נמשך ע"י חלון כמ"ש בע"ח19 שע"ס כל ספירה הוא פרצוף שלם כלול מעשר ובחי' יסוד שבכל ספירה הוא נק' חלון שזה הוראה שהמשכה נמשך בצמצום כמו ע"י חלון בגשמיות כאשר אין כותל בבית אז מאיר השמש כמו שהוא בבית וכאשר יש דופן בבית בלא חלונות אז מסתיר לגמרי וכאשר מאיר ע"י חלונות אז מאיר בצמצום כך המשכה שנמשך מחכמה לבינה נמשך ע"י חלון שזה מורא20 שנמשך בצמצום הארה וע"כ נק' בשם יו"ד שזה ד"א21 חלון או יו"ד שנמשך בצמצום, וכל האורך ורוחב שנעשה בבינה שבינה הוא השגה והבנה באורך ורוחב שנעשה בחי' יש כמ"ש להנחיל אוהבי יש22 זהו רק מהארת יסוד אבא שנמשך בבינה וע"כ נק' קדוש בוא"ו שמה שנמשך מבחי' קדש23 בחי' חכ' בבינה זהו ע"י וא"ו כי לבד שאינו דומה קדוש לקדש עוד זאת אינו דומה בשני דברים כי וא"ו הוא בראשו יו"ד24 ונעשה וא"ו שזהו תוס' והתוס' הוא גירעון כמו מתיים נעשה אמתיים שהתוס' הוא לגירעון ועוד כי יו"ד הוא מספר עשר אבל וא"ו הוא מספר ששה, והמשכה שנמשך מיסוד אבא בבינה הוא ע"י וא"ו שבראשו יו"ד שזהו הוראה שיש בזה הארת החכמה אבל מ"מ כיון שנמשך ע"י וא"ו נשתנה שאינו דומה לעצם היו"ד כי וא"ו אינו דומה ליו"ד.
הוהנה קוטב מדרוש*25 זה הוא לפי השיטה דבחי' אבי"ע שבאצי' הנה החכמה היא אצי' שבאצי' והבינה היא בריאה שבאצי'25 וז"א יצירה שבאצי' ובחי' מדת המל' היא עשיי' שבאצי' כו', וכ"מ בלק"ת (סד"ה ששים המה מלכות דרוש א'26 )
ותנו
שהובא בשם ע"ח27 שע"י שבינה דאצי' מלבשת התלבשות גמור להחכ' עי"ז נעשה מסך מבדיל בין א"ס וחכמה אל בריאה היינו בין אצי' לבריאה, א"כ כיון שבינה הוא מקור לבריאה שע"י בינה נעשה הפרסא ועי"ז מקור לבריאה ממילא מובן שבאצי' גופא בינה הוא בריאה וחכמה הוא אצי' שבאצי', כי אבא מקננא באצי'28 משא"כ בבריאה אימא עילאה מקננא בכורסייא29 הוא בחי' עולם הבריאה א"כ כמו שהבריאה אינו בערך אל האצי' כן אינו בערך בינה לגבי חכמה כי נברא לגבי אלקות אינו בערך כמו לפי ערך השגה לגבי למעלה השגה30 שענין השגה היינו שנמשך בהשגה והבנה ונתפס במוחו אבל למעלה מהשגה היינו שאינו נתפס בשכל ע"כ כמו שאינו בערך השגה לגבי למעלה מהשגה כן אינו בערך נברא לגבי אלקות א"כ לפ"ז שאצי' שבאצי' הוא בחי' חכמה ממילא בחי' א"א הוא למעלה מאבי"ע דאצי' אלא כענין שיש ד' יסודות אש רוח מים עפר31 ויש בחי' היולי32 שלכאורה מהו"ע היולי הלא הוא אינו בחי' אש ולא מים ולא עפר אלא שזהו מקור לד' יסודות33 כך א"א34 הוא שורש ומקור לד' עולמות וכן הוא מקור לד' עולמות שבאצי' גופא כו'.
שהובא בשם ע"ח27 שע"י שבינה דאצי' מלבשת התלבשות גמור להחכ' עי"ז נעשה מסך מבדיל בין א"ס וחכמה אל בריאה היינו בין אצי' לבריאה, א"כ כיון שבינה הוא מקור לבריאה שע"י בינה נעשה הפרסא ועי"ז מקור לבריאה ממילא מובן שבאצי' גופא בינה הוא בריאה וחכמה הוא אצי' שבאצי', כי אבא מקננא באצי'28 משא"כ בבריאה אימא עילאה מקננא בכורסייא29 הוא בחי' עולם הבריאה א"כ כמו שהבריאה אינו בערך אל האצי' כן אינו בערך בינה לגבי חכמה כי נברא לגבי אלקות אינו בערך כמו לפי ערך השגה לגבי למעלה השגה30 שענין השגה היינו שנמשך בהשגה והבנה ונתפס במוחו אבל למעלה מהשגה היינו שאינו נתפס בשכל ע"כ כמו שאינו בערך השגה לגבי למעלה מהשגה כן אינו בערך נברא לגבי אלקות א"כ לפ"ז שאצי' שבאצי' הוא בחי' חכמה ממילא בחי' א"א הוא למעלה מאבי"ע דאצי' אלא כענין שיש ד' יסודות אש רוח מים עפר31 ויש בחי' היולי32 שלכאורה מהו"ע היולי הלא הוא אינו בחי' אש ולא מים ולא עפר אלא שזהו מקור לד' יסודות33 כך א"א34 הוא שורש ומקור לד' עולמות וכן הוא מקור לד' עולמות שבאצי' גופא כו'.
זאך יש עוד שיטה שכתר נק' אצי' שבאצי'35 וחכמה נק' בריאה שבאצי' וכן משמע בלקו"ת36 שהובא מ"ש בורא קדושים ישתבח שמך37 שאפי' קדושים בחי' קדושים בכל יום יהללוך סלה38 נק' ג"כ בורא כמו בריאה יש מאין א"כ חכמה נק' ג"כ בחי' בריאה וכ"מ בהרמ"ז39 ג"כ, אך דרוש זה נמשך לפי שיטה שחכמה נק' אצי' שבאצי' וכן משמע באשל אברהם40 כו'. והנה מה שנמשך מחכמה לבינה זהו רק הארה כמו עד"מ השפעת הרב לתלמיד שמשפיע לו רק הארת השכל כי דיבור הוא רק חלק עשירי41 מחכמה, ובאמת אינו אפי' חלק עשירי ג"כ שבאינו*42 בערך דיבור
חתנז
לגבי חכמה רק שנק' בשם חלק עשירי כמו כסף וזהב ונחושת שנק' נחושת חלק א' מזהב כאשר מונחים ביחד כך דיבור נק' חלק עשירי אבל באמת אינו בערך לגבי חכמה כמו נחושת לגבי זהב, ובאמת אפי' הדיבור של הרב אינו מבין התלמיד כמו שהוא כי הוא מלביש את הדיבור באותיות אחרים ומשנה הדיבור והראיי' שהוא אומר אח"כ זאת הי' כוונתו (בל"א דאס ה ט ער גימיינט) ממילא מובן שמקודם לא יבין כוונת הרב ובאמת גם אחר כך אינו מבין כמו שהוא, ולבד שלא קאים אינש אדעתי' דרבי'42 עד ארבעין שנין זהו אדעתי' דרבי' באמת אפי' דיבור של הרב ג"כ אינו מבין כמו שהוא והראיי' שהוא מדייק אח"כ מפני מה אמר זה מקודם וזה אח"כ מסתמא יש בזה כוונה ומסתמא צ"ל*43 מפני מה זאת א"כ מובן שאפי' הדיבור אינו מבין כמו שהוא, כך יובן מה שנמשך מחכמה לבינה זהו רק הארה, והארה ג"כ אינו מושג כמו שעצם החכמה שנק' אין בדרך תמצא**43 שאינו משתנה כך אפי' הארת החכמה שנמשך בהשגה והבנה הארה ג"כ אינו מושג, הגם שברק המבריק43 נמשך בהשגה והבנה אך זהו רק שברק המבריק מעורר השגה והבנה ומה שמושג ע"י השגה זהו כאשר נשתנה הברק המבריק ונמשך בהשגה והבנה, ומ"מ נשאר עצם הברק אינו מושג כמו שאין מהווה מציאת היש שאין עומד תמיד שמחי' בחי' יש ואם לאו הי' אין ואפס44 מהיש מ"מ אינו מושג האין שהיש אינו משיג האין, כך ברק המבריק אפי' כאשר נמשך בהשגה נשאר עצם הברק שאינו מושג כמו שעצם החכמה אינו נשתנה כך הארה שנמשך בהשגה אינו מושג, ע"כ נק' בשם נקודה.
לגבי חכמה רק שנק' בשם חלק עשירי כמו כסף וזהב ונחושת שנק' נחושת חלק א' מזהב כאשר מונחים ביחד כך דיבור נק' חלק עשירי אבל באמת אינו בערך לגבי חכמה כמו נחושת לגבי זהב, ובאמת אפי' הדיבור של הרב אינו מבין התלמיד כמו שהוא כי הוא מלביש את הדיבור באותיות אחרים ומשנה הדיבור והראיי' שהוא אומר אח"כ זאת הי' כוונתו (בל"א דאס ה ט ער גימיינט) ממילא מובן שמקודם לא יבין כוונת הרב ובאמת גם אחר כך אינו מבין כמו שהוא, ולבד שלא קאים אינש אדעתי' דרבי'42 עד ארבעין שנין זהו אדעתי' דרבי' באמת אפי' דיבור של הרב ג"כ אינו מבין כמו שהוא והראיי' שהוא מדייק אח"כ מפני מה אמר זה מקודם וזה אח"כ מסתמא יש בזה כוונה ומסתמא צ"ל*43 מפני מה זאת א"כ מובן שאפי' הדיבור אינו מבין כמו שהוא, כך יובן מה שנמשך מחכמה לבינה זהו רק הארה, והארה ג"כ אינו מושג כמו שעצם החכמה שנק' אין בדרך תמצא**43 שאינו משתנה כך אפי' הארת החכמה שנמשך בהשגה והבנה הארה ג"כ אינו מושג, הגם שברק המבריק43 נמשך בהשגה והבנה אך זהו רק שברק המבריק מעורר השגה והבנה ומה שמושג ע"י השגה זהו כאשר נשתנה הברק המבריק ונמשך בהשגה והבנה, ומ"מ נשאר עצם הברק אינו מושג כמו שאין מהווה מציאת היש שאין עומד תמיד שמחי' בחי' יש ואם לאו הי' אין ואפס44 מהיש מ"מ אינו מושג האין שהיש אינו משיג האין, כך ברק המבריק אפי' כאשר נמשך בהשגה נשאר עצם הברק שאינו מושג כמו שעצם החכמה אינו נשתנה כך הארה שנמשך בהשגה אינו מושג, ע"כ נק' בשם נקודה.
טוכן אפי' יסוד אבא שנמשך מכתר נק' ג"כ נקודה שנמשך רק הארה כמ"ש בזוהר45 ע"פ (ישעי' כ"ה) אודה שמך כי עשיתי פלא46 שיש ב' נקודות נקודה עילאה ונקודה תתאה שמה שנמשך מחכמה בבינה זהו נקודה תתאה וכן מה שנמשך יסוד אבא מכתר זהו ג"כ רק הארה נק' נקודה אך זהו נקודה עילאה, וכן הוא ג"כ בא"א שמה שנמשך מח"ס באצי' זהו רק נקודה וכן ח"ס מכתר דא"א זהו ג"כ נקודה כו' א"כ יובן שמה ששבת נק' קדש מלה בגרמה ששבת הוא עליי' עולמות47 למעלה מעלה, ששרש תיבת שבת הוא מל' שביתה והוא כמשל האדם שעוסק במלאכתו בכתיבת אותיות וכדומה אז יורדים ומתפשטים כחות נפשו ונתצמצם בעסק דבר מעשה ההוא, וכאשר שובת ממלאכתו אז חוזרים כחותי' למקורם ושרשם שנפשט כחות נפשו מהירידה ועולה למקורם ושרשם, כך יובן למעלה כתי' ששת ימים עשה ה'48 את השמים כי בששת ימים נמשך עד"מ מבחי' הבל הלב להיות בחי' פרטי
יתנח
המאמרות יהי אור יהי רקיע49 אבל ביום השביעי שבת מכל מלאכתו ונתעלו כל העולמות למקורן ושרשן אשר ע"כ נק' שבת בשם קדש להיותו למעלה מגדר המשכה קדש מלה בגרמי' לכן אז הוא בחי' זווגא דמלכא קדישא עם כנס"י50.
המאמרות יהי אור יהי רקיע49 אבל ביום השביעי שבת מכל מלאכתו ונתעלו כל העולמות למקורן ושרשן אשר ע"כ נק' שבת בשם קדש להיותו למעלה מגדר המשכה קדש מלה בגרמי' לכן אז הוא בחי' זווגא דמלכא קדישא עם כנס"י50.
יאכי הנה שרש ענין הזווג הוא להוליד נשמות חדשות דוקא וכתי' אין כל חדש תחת השמש51 אחר שכבר נתהוו סדרי השתלשל' אין כל חדש שאינו נמשך בחי' התחדשות לגמרי כ"א שנמשך רק לחזק הישינות בלבד כו'. אבל בשבת שהוא בחי' עליי' העולמות52 למקורן ושרשן ובחי' זו הוא למעלה מן השמש שהוא בחי' סדר השתלשל', שקדש בעצם אינו בגדר המשכה, אז מתגלים נשמות חדשות53 ע"י בחי' יחוד כנס"י עם מלכא קדישא. ולהבין ענין השמש יובן ע"פ מ"ש בהרמ"ז שאור הגנוז הוא פנימי' יסוד אבא54 דכתי' בו ופני לא יראו55 אבל הארה משם חיצוני' מיסוד אבא נמשך בתפארת דז"א וזהו"ע שמש, שמה שתמצא בזוהר ובקדמונים שהתפארת ה"ס השמש ירצה לומר אור זעיר שמצד אבא פי' חיצוני' מיסוד אבא והוא מאיר לכל דכתי' כולם בחכמה עשית56, אבל עצם יסוד אבא הוא לעילא משמשא ועליי' שבת הוא בבחי' זו ומשם נמשך נשמות חדשות. לפ"ז צ"ל שיש בזה ג' מדרגות הא' הוא בחי' הארת יסו"א שמאיר בז"א ושם אין כל חדש כ"א לחזק הישינות כמ"ש המחדש בטובו בכי"ת57 שבכל יום נמשך חיות חדש אבל זהו רק חידוש הישינות, ויסו"א בעצמו הוא למעלה מן השמש ושם יש כל חדש לחדש נשמות חדשות וזהו מדרגה הב', ובחי' הג' זהו פנימי' יסו"א שמבחי' זו א"א להמשיך עכשיו כי פנימי' אבא הוא חשוב כפנימי' עתיק58, ולכן בשבת כשנתעלה בבחי' קדש שלמעלה מהשתל' אז הזיווג על התגלות אור לבד והוא בחי' נשמות חדשות כו'.
יבוהנה בחי' יחוד זה הוא בכנס"י דוקא כדכתי' ה' בחכמה יסד ארץ וכונן שמים בתבונה59 הגם שיש בשמים ג"כ חכמה מ"מ כונן שמים בתבונה ובחכמה יסד ארץ, וצ"ל איך ארץ שהוא למטה במדרגה משמים יסודתה מחכמה דוקא ושמים שהם רוחני' יותר מארץ הם מהבינה. והענין הוא הנה שמים הוא בחי' אש ומים60
יגתנט
חו"ג61 וע"כ תיבת מים יש בפירוש בשמים ואש רק אות ש'62 והאלף יוצא מקמ"ץ ש מים, מפני שז"א רובו חסדים63. והנה חסד הוא בחי' אהבה64 ואהבה הוא יש מי שאוהב65 שנולד מן התבוננות ויש מי שאוהב דבר זה, אינו דומה66 בחי' יראה הוא*67 מצד הביטול שיראה הוא מצד הקירוב כאשר מתבונן ומשיג בהשגה אז הוא קרוב לאלקות מצד שנופל עלי' יראה ובטל בתכלית, אבל אהבה הוא יש מי שאוהב שאהבה הוא מצד התבוננות כאשר מתבונן שדבר זה טוב לפניו אז נולד אצלו אהבה שאינו שייך שאדם יחפוץ דבר מה שאינו מתבונן שדבר זה טוב לפניו ומובן בשכלו, אלא מפני שמתבונן בשכלו שדבר זה טוב כמו למשל כאשר מתבונן שאדם זה הוא איש נגבה וגם68 (בל"א ער איז א גרוגט פאהן67 אים) עי"ז נמשך אחריו וכרוך אחריו שמשתוקק לו שזהו מצד התבוננות בשכלו שעי"ז בא לאהבה שיש מי שאוהב, וזהו כונן שמים בתבונה שמדות נמשך מבינה69 כמו באדם כאשר מתבונן שטוב לפניו דבר ההוא ה"ה אוהב דבר ההוא כן למעלה שמדות נמשך מבינה ע"כ כונן שמים בתבונה שבינה דינין מתערין מינה בסופו70 שאחר שנמשך בהשגה והבנה שייך שיומשך ע"י הבנה זו לאהוב את הדבר או להיפך לשנוא אותה שהוא בחי' יש מי שאוהב מפני שנמשך מבינה שהוא מקור היש, ובחכמה יסד ארץ כמ"ש בזוהר כד ברא קוב"ה עלמא71 חמי דלא יכיל לאתקיימא עד דברא אורייתא, קודב"ה היינו או"ס72, עלמא עולם האצי', חמי דלא יכיל לאתקיימא ברא אורייתא שהיא בחי' חכמה ובחכמה יסד ארץ.
חו"ג61 וע"כ תיבת מים יש בפירוש בשמים ואש רק אות ש'62 והאלף יוצא מקמ"ץ ש מים, מפני שז"א רובו חסדים63. והנה חסד הוא בחי' אהבה64 ואהבה הוא יש מי שאוהב65 שנולד מן התבוננות ויש מי שאוהב דבר זה, אינו דומה66 בחי' יראה הוא*67 מצד הביטול שיראה הוא מצד הקירוב כאשר מתבונן ומשיג בהשגה אז הוא קרוב לאלקות מצד שנופל עלי' יראה ובטל בתכלית, אבל אהבה הוא יש מי שאוהב שאהבה הוא מצד התבוננות כאשר מתבונן שדבר זה טוב לפניו אז נולד אצלו אהבה שאינו שייך שאדם יחפוץ דבר מה שאינו מתבונן שדבר זה טוב לפניו ומובן בשכלו, אלא מפני שמתבונן בשכלו שדבר זה טוב כמו למשל כאשר מתבונן שאדם זה הוא איש נגבה וגם68 (בל"א ער איז א גרוגט פאהן67 אים) עי"ז נמשך אחריו וכרוך אחריו שמשתוקק לו שזהו מצד התבוננות בשכלו שעי"ז בא לאהבה שיש מי שאוהב, וזהו כונן שמים בתבונה שמדות נמשך מבינה69 כמו באדם כאשר מתבונן שטוב לפניו דבר ההוא ה"ה אוהב דבר ההוא כן למעלה שמדות נמשך מבינה ע"כ כונן שמים בתבונה שבינה דינין מתערין מינה בסופו70 שאחר שנמשך בהשגה והבנה שייך שיומשך ע"י הבנה זו לאהוב את הדבר או להיפך לשנוא אותה שהוא בחי' יש מי שאוהב מפני שנמשך מבינה שהוא מקור היש, ובחכמה יסד ארץ כמ"ש בזוהר כד ברא קוב"ה עלמא71 חמי דלא יכיל לאתקיימא עד דברא אורייתא, קודב"ה היינו או"ס72, עלמא עולם האצי', חמי דלא יכיל לאתקיימא ברא אורייתא שהיא בחי' חכמה ובחכמה יסד ארץ.
ידוהנה אנו רואים שארץ הוא בטל לכולם שהכל דורסים עלי' וכל הבנינים בונים עלי' וכל הצמיחה הוא על הארץ שבטל לכל. והנה ארץ הוא בחי' מל'73 וזהו רק ביטול היש כמו עבד שמשתחווה לאדונו שמרכין ראשו ורגלו בשוה כמו שהרגל אינו מראה למלך איך להתנהג הנהגות המלוכה כך הראש אינו מראה לו בהנהגת המלוכה, אך זהו ביטול היש, ובחכמה יסד ארץ הגם שחכמה הוא ביטול אמיתי מ"מ יש מעלה בביטול היש לגבי ביטול אמיתי כי ביטול אמיתי היינו שאין שום מציאות
טותס
בטל בתכלית ולא נחשב למאומה א"כ זה אינו רבותא כ"כ כיון שהוא אין שום מציאות אינו רבותא שהוא בטל אבל ביטול היש הו"ע הגם שהוא מציאות היש מ"מ הוא בטל, כ"א הי' אין שום מציאות זהו ביטול אמיתי, אלא הגם שהוא מציאות היש מ"מ הוא בטל ע"כ יש מעלה באתכפי' לגבי אתהפכא. מ"מ אינו דומה לביטול אמיתי כי ביטול אמיתי היינו שהוא בטל בתכלית אבל ביטול היש היינו שהוא מציאות היש רק שהוא בטל, כמו כאשר העבד מרכין ראשו ורגלו הגם שראשו ורגלו שוה אז אצלו, מ"מ יש מציאות ראש ורגל שהוא מציאות היש רק שהוא בטל כו'. ע"כ ה' בחכמה יסד ארץ.
בטל בתכלית ולא נחשב למאומה א"כ זה אינו רבותא כ"כ כיון שהוא אין שום מציאות אינו רבותא שהוא בטל אבל ביטול היש הו"ע הגם שהוא מציאות היש מ"מ הוא בטל, כ"א הי' אין שום מציאות זהו ביטול אמיתי, אלא הגם שהוא מציאות היש מ"מ הוא בטל ע"כ יש מעלה באתכפי' לגבי אתהפכא. מ"מ אינו דומה לביטול אמיתי כי ביטול אמיתי היינו שהוא בטל בתכלית אבל ביטול היש היינו שהוא מציאות היש רק שהוא בטל, כמו כאשר העבד מרכין ראשו ורגלו הגם שראשו ורגלו שוה אז אצלו, מ"מ יש מציאות ראש ורגל שהוא מציאות היש רק שהוא בטל כו'. ע"כ ה' בחכמה יסד ארץ.
טזוע"כ אנו רואים ששם אחד לשניהם כמו משה עבדי74 דוד עבדי75 ששניהם נק' עבד, משה עבדי בחי' חכמה כמ"ש ואנחנו76 מ"ה77 שהי' בחי' מ"ה דחכמה ביטול עצמי, דוד עבדי הוא בחי' מל'78 שהי' מרכבה לבחי' מל' וע"כ אמר אנוכי תולעת ולא איש79 חרפת אדם ובזוי עם, וע"כ שניהם נק' חכמה היינו חכמה בראש וחכמה בסוף80, שניהם נק' יראה, יראה עילאה ויראה תתאה הכל שם אחד רק זה עילא' וזה תתא', כי בחי' החכמה היא שרש ומקור לבחי' המל' כדכתי' ה' בחכמה יסד ארץ, ובשבת עליי' העולמות בביטול דחכמה כו'.
יזובד"כ ההפרש בין שבת לחול כמו עד"מ כאשר המל' יוצא לעבדו לחוץ שישתחוה העבד להמלכות81 זהו רק ביטול היש שהעבד הוא על מקומו רק שהעבד הוא בטל כמו שדרך המל' שעובר על מדינתו שהעם בטל לפני המלך וצריך להיות בטל וכן ראוי להיות שעבד יהי' בטל לפני המלך אבל זהו רק ביטול היש כי העבד הוא על מקומו, אבל כאשר העבד נכנס לפני ולפנים מחדר לפנים מחדר ובא לפני אדונו להשתחוות אלי' אז הוא בטל בתכלית, כך יובן שבששת ימי החול הוא עד"מ המל' שיוצא עבדו82 לחוץ שזהו רק ביטול היש, אבל בשבת הוא עליי' העולמות היינו כמו שהעבד נכנס לפני ולפנים ובודאי אינו דומה ההשתחוואה שבחוץ להשתחוואה שבפנים, ולכן בשבת כשמתעלה לבוא לשרש ומקור האמיתי בחי' הביטול עצמי אז נעשה הזווג להוליד נשמות, זווגא דכנס"י במלכא קדישא להוליד נשמות חדשות, אך זהו רק גילוי אור כללי וע"י מטרוניתא שבה יש ה"ג מנצפ"ך83
יחתסא
המחלקים לנשמות אברהם לבד יצחק לבד כ"א בפ"ע ולכן עיקר הלידה הוא ע"י מטרוניתא, וזהו זוווגא דכנס"י במלכא קדישא כי השפעה שמקבלת בחי' המל' מחכמה עוברת דרך ז"א וע"כ נק' מלכא כי ז"א נק' מלכא אך מ"מ קדישא מפני כי בשבת עליי' ז"א באו"א וע"כ נק' מלכא קדישא84. ולהיות כי כל השפעה הוא באתעדל"ת אתעדל"ע85, א"כ דעת לנבון נקל86 שבשבת צ"ל בבחי' מל' העלאת מ"ן באופן אחר שלא כמו העלאת מ"ן שביומין דחול ולפ"ע העלאת מ"ן כן נמשך המשכת מ"ד87. וזהו שא' בזוהר מהיכן הכח לבחי' מל' להעלות מ"ן גבוה כזו ועז"א בזימנא דנטלא מבי אבא88, והיינו כי בחול יש ג"כ זיווג בשמ"ע89 על השפעה לחדש הישינות כו' אמנם כל השפעה דחול הוא הכל למטה מן השמש והיינו מה שנמשך בסדר השתל' הגם שזהו בחיק הבורא כי אפי' מתכנשים כל באי עולם90 אין יכול לברוא אפי' כנף יתוש א' מ"מ זהו בסדר השתל' ושרשם מבחי' הבינה ולפי שבינה דינין מתערין מינה לכן אברהם יצא ממנו ישמעאל91 וכן עד"מ הצפרנים הגדלים מן הידים ותחת הצפרנים א"ל צואה כו', וכן כל העבודה דחול הוא רק לבוא לבחי' אתכפי' להיות כי שרש המשכה הוא מבחי' בינה א"א לבוא לבחי' אתהפכא, אבל בשבת הו"ע עליי' עולמות שעליי' בבחי' קדש מלה בגרמי' ע"כ יכול להיות העלאת מ"ן בבחי' אתהפכא מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ92, שמו"א הוא געה"ע וגעה"ת93 שאינו צריך לחפוץ לא געה"ע ולא געה"ת אפי' מקור החיים ומקור התענוגים94 אינו צריך לחפוץ רק רצון פשוט לאו"ס95 עצמותו כו', ולפ"ע אתעדל"ת כן נמשך מלמעלה להוליד נשמות חדשות, ויו"ט שחל להיות בחול עיקר ההמשכה מאימא דרך השתלשל' רק שבהעלם יש בה הארת יסו"א לכן נק' מקרא קדש שממשיכים הארה מקדש וזהו קדוש בוא"ו שנשתנה שוא"ו אינו יו"ד כו', אבל שבת נק' קדש ששבת הוא עליי' עולמות בבחי' קדש מלה בגרמי' כו'.
המחלקים לנשמות אברהם לבד יצחק לבד כ"א בפ"ע ולכן עיקר הלידה הוא ע"י מטרוניתא, וזהו זוווגא דכנס"י במלכא קדישא כי השפעה שמקבלת בחי' המל' מחכמה עוברת דרך ז"א וע"כ נק' מלכא כי ז"א נק' מלכא אך מ"מ קדישא מפני כי בשבת עליי' ז"א באו"א וע"כ נק' מלכא קדישא84. ולהיות כי כל השפעה הוא באתעדל"ת אתעדל"ע85, א"כ דעת לנבון נקל86 שבשבת צ"ל בבחי' מל' העלאת מ"ן באופן אחר שלא כמו העלאת מ"ן שביומין דחול ולפ"ע העלאת מ"ן כן נמשך המשכת מ"ד87. וזהו שא' בזוהר מהיכן הכח לבחי' מל' להעלות מ"ן גבוה כזו ועז"א בזימנא דנטלא מבי אבא88, והיינו כי בחול יש ג"כ זיווג בשמ"ע89 על השפעה לחדש הישינות כו' אמנם כל השפעה דחול הוא הכל למטה מן השמש והיינו מה שנמשך בסדר השתל' הגם שזהו בחיק הבורא כי אפי' מתכנשים כל באי עולם90 אין יכול לברוא אפי' כנף יתוש א' מ"מ זהו בסדר השתל' ושרשם מבחי' הבינה ולפי שבינה דינין מתערין מינה לכן אברהם יצא ממנו ישמעאל91 וכן עד"מ הצפרנים הגדלים מן הידים ותחת הצפרנים א"ל צואה כו', וכן כל העבודה דחול הוא רק לבוא לבחי' אתכפי' להיות כי שרש המשכה הוא מבחי' בינה א"א לבוא לבחי' אתהפכא, אבל בשבת הו"ע עליי' עולמות שעליי' בבחי' קדש מלה בגרמי' ע"כ יכול להיות העלאת מ"ן בבחי' אתהפכא מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ92, שמו"א הוא געה"ע וגעה"ת93 שאינו צריך לחפוץ לא געה"ע ולא געה"ת אפי' מקור החיים ומקור התענוגים94 אינו צריך לחפוץ רק רצון פשוט לאו"ס95 עצמותו כו', ולפ"ע אתעדל"ת כן נמשך מלמעלה להוליד נשמות חדשות, ויו"ט שחל להיות בחול עיקר ההמשכה מאימא דרך השתלשל' רק שבהעלם יש בה הארת יסו"א לכן נק' מקרא קדש שממשיכים הארה מקדש וזהו קדוש בוא"ו שנשתנה שוא"ו אינו יו"ד כו', אבל שבת נק' קדש ששבת הוא עליי' עולמות בבחי' קדש מלה בגרמי' כו'.
יטתסב
ועפ"ז יובן מ"ש וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה', שחגה"ש לבד שהוא השלמת ז' שבועות עוד בשבועות הי' מ"ת96, הגם שבחגה"ש גילוי שעה"נ דבינה97 אך בשבועות הי' מ"ת שנמשך בחי' תורה למטה מטה ואורייתא מחכמה נפקת98 ונמשך למטה ואחר כל הלבושים שנתלבש למטה יש בחי' חכמה למטה מטה ע"כ אפי' חמץ אפשר להתברר ע"כ הי' שתי הלחם מחמץ, כי בכל יו"ט הוא רק מקרא קדש שבעצם נמשך בחי' בינה ובבחי' בינה דינים מתערין מינה בסופא ע"כ א"א חמץ להתברר אבל בשבועות שהי' מ"ת ויורד ה' על הר סיני99 שנמשך המשכת התורה למטה ע"כ אפשר אפי' חמץ להתברר, וזהו סולת תהיינה חמץ תאפינה פי' סולת היינו להראות שנקי מכל דבר כי בקרבן שהוא בחי' אש היינו בחי' בירורים אבל סולת היינו להראות שנקי מכל דבר והתנשאות הוא בקדושה כמ"ש ויגבה לבו בדרכי ה'100 וע"כ הי' קציר חיטים101 חיטה הוא כ"ב אתוון דאורייתא102, הגם שזה הי' אכילת כהנים אך באמת הנה הקרבנות שהקריבו היינו פני ארי'103 ופני שור זהו רק מבהמה אבל כאן הוא אכילת אדם כמ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם עלי' מלמעלה104 וע"י אכילת כהנים הגביהו אדם שעהכ"ס לבחי' כי לא אדם105 א"כ זה אינו לגריעותא כו', ע"כ הי' א"ל אפי' מחמץ, הגם שבכל שבת מפני מה ג"כ לא הקריבו מחמץ אך בשבת הוא רק עליי' עולמות הגם שעליי' במוחין דאבא אבל רק עליי' וזהו כמו למשל א' שהולך לפני ולפנים שא"א להכניס גם חמץ בשם כך בשבת א"א להקריב מחמץ אבל בחגה"ש וירד ה' כו' שנמשך המשכת אלקות מלמעלה ע"כ אפי' חמץ אפשר להתברר, הגם שהכל מודים שבשבת הי' מ"ת106 פי' שמ"ת הי' במדרגת שבת כמו שבת הוא עליי' בקדש מלה בגרמי' כך שבועות הוא גילוי בחי' קדש אבל אינו דומה לשבת ששבת הוא רק עליי' אבל בשבועות הוא המשכ' מלמעלה ע"כ אפשר אפי' חמץ להתעלות, וזהו מנחה חדשה שזהו התחדשות שאפי' חמץ יתעלה, וזהו וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה כו'.
ועפ"ז יובן מ"ש וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה', שחגה"ש לבד שהוא השלמת ז' שבועות עוד בשבועות הי' מ"ת96, הגם שבחגה"ש גילוי שעה"נ דבינה97 אך בשבועות הי' מ"ת שנמשך בחי' תורה למטה מטה ואורייתא מחכמה נפקת98 ונמשך למטה ואחר כל הלבושים שנתלבש למטה יש בחי' חכמה למטה מטה ע"כ אפי' חמץ אפשר להתברר ע"כ הי' שתי הלחם מחמץ, כי בכל יו"ט הוא רק מקרא קדש שבעצם נמשך בחי' בינה ובבחי' בינה דינים מתערין מינה בסופא ע"כ א"א חמץ להתברר אבל בשבועות שהי' מ"ת ויורד ה' על הר סיני99 שנמשך המשכת התורה למטה ע"כ אפשר אפי' חמץ להתברר, וזהו סולת תהיינה חמץ תאפינה פי' סולת היינו להראות שנקי מכל דבר כי בקרבן שהוא בחי' אש היינו בחי' בירורים אבל סולת היינו להראות שנקי מכל דבר והתנשאות הוא בקדושה כמ"ש ויגבה לבו בדרכי ה'100 וע"כ הי' קציר חיטים101 חיטה הוא כ"ב אתוון דאורייתא102, הגם שזה הי' אכילת כהנים אך באמת הנה הקרבנות שהקריבו היינו פני ארי'103 ופני שור זהו רק מבהמה אבל כאן הוא אכילת אדם כמ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם עלי' מלמעלה104 וע"י אכילת כהנים הגביהו אדם שעהכ"ס לבחי' כי לא אדם105 א"כ זה אינו לגריעותא כו', ע"כ הי' א"ל אפי' מחמץ, הגם שבכל שבת מפני מה ג"כ לא הקריבו מחמץ אך בשבת הוא רק עליי' עולמות הגם שעליי' במוחין דאבא אבל רק עליי' וזהו כמו למשל א' שהולך לפני ולפנים שא"א להכניס גם חמץ בשם כך בשבת א"א להקריב מחמץ אבל בחגה"ש וירד ה' כו' שנמשך המשכת אלקות מלמעלה ע"כ אפי' חמץ אפשר להתברר, הגם שהכל מודים שבשבת הי' מ"ת106 פי' שמ"ת הי' במדרגת שבת כמו שבת הוא עליי' בקדש מלה בגרמי' כך שבועות הוא גילוי בחי' קדש אבל אינו דומה לשבת ששבת הוא רק עליי' אבל בשבועות הוא המשכ' מלמעלה ע"כ אפשר אפי' חמץ להתעלות, וזהו מנחה חדשה שזהו התחדשות שאפי' חמץ יתעלה, וזהו וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה כו'.
כתסג
הגם107 שאכילה של שבת אינו מגשם108 היינו מפני שרע נפרד מן הטוב מ"מ שיתעלה החמץ למעלה זה א"א שאין דרך להכניס חמץ בהיכל המלך לפני ולפנים כמו עד"מ מאן דמחוי במחוג קמי' מלכא109 כו' כך למעלה א"א שיתעלה החמץ אבל במ"ת שהי' גילוי למטה ע"כ אפי' חמץ נתעלה כו'.
הגם107 שאכילה של שבת אינו מגשם108 היינו מפני שרע נפרד מן הטוב מ"מ שיתעלה החמץ למעלה זה א"א שאין דרך להכניס חמץ בהיכל המלך לפני ולפנים כמו עד"מ מאן דמחוי במחוג קמי' מלכא109 כו' כך למעלה א"א שיתעלה החמץ אבל במ"ת שהי' גילוי למטה ע"כ אפי' חמץ נתעלה כו'.
כאע' ד"ה וככה תאכלו אותו110 סי' ל"ו ל"ז, ע' בה"ז אמור111.