Toras Shmuel·Toras Shmuel 5640 Part 1·Maamarim·And the People Saw and Trembledתורת שמואל·תר"ם ח"א·מאמרים·וירא העם וינועו כו' בינה יתירה

אוירא העם וינועו כו' בינה יתירה
פ' במדבר ערב חגה"ש
(וירא העם וינועו⁸⁹⁵ ויעמדו מרחוק⁸⁹⁶, וכן כתיב ויחרד כל העם⁸⁹⁷ אשר במחנה, וצ"ל מהו שייך יראה וחרדה למ"ת, הנה ארז"ל אלפים שנה קדמה תורה

בקפ
לעולם⁸⁹⁸, והיינו למעלת העולם⁸⁹⁹ ע"ש אאלפך חכ' אאלפך בינה⁹⁰⁰, ויובן בהקדם מארז"ל)

ג(ךח) בינה יתירה ניתנה באשה יראת ה', עפמ"ש נקבה תסובב גבר⁹⁰¹, שלע"ל יתגלה בחי' זו, ועכשיו ישנה בבחי' היראה שנק' בשם אשה, דהנה כתיב כימי צאתך מאמ"צ⁹⁰² אראנו נפלאות, דעם היות שהגילוי דלע"ל יהי' גילוי יותר מיצ"מ שלכן אמרו וכי מזכירים יצ"מ לע"ל⁹⁰³, עכ"ז יהי' ע"ד כמו ביצ"מ, והענין הוא דביצ"מ כתי' קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים, שהי' הגילוי בבחי' דילוג ולא כסדר המדרגות כן לע"ל יהי' ג"כ בבחי' דילוג, אבל בזאת יהי' יתרון בחי' הגילוי דלע"ל על הגילוי דיצ"מ, שלע"ל יהי' הדילוג בבחי' קיפוץ וכמ"ש מקפץ על הגבעות⁹⁰⁴, ושרש ההפרש⁹⁰⁵ הוא שדילוג הוא ברגל א', וקיפוץ הוא בשני רגלים⁹⁰⁶, שמקפץ בב' רגליו בב"א ממקום למקום.

דוהענין הוא דכל בחי' דילוג הוא הארה גדולה שבאה מלמעלה שאינה יכולה להתגלות כ"א בבחי' רגל לבד, כי מלבד שכל בחי' הגילוי אפי' כסדר המדרגות הוא רק בחי' אחרונה שנק' נה"י ובחי' רגל כו', הנה דעת לנבון נקל⁹⁰⁷ שבחי' הגילוי שבא בבחי' דילוג שהוא שלא כסדר המדרגות א"א להתגלות כ"א ע"י בחי' רגל כו', וכמ"ש ועמדו רגליו <40>

הּ כו', וכתי' והארץ הדום רגלי⁹⁰⁸, וכתי' ויראו את אלקי ישראל⁹⁰⁹ ותחת רגליו, שהגילוי מה שהי' ומה שיהי'⁹¹⁰ זהו מבחי' רגל, ויש ב' רגלים היינו ב' בחי' קו הימין וקו השמאל שהם אהוי"ר, וזהו מדלג על ההרים שהוא בחי' דילוג ברגל א' היינו גילוי בבחי' אהבה, ומקפץ על הגבעות שהוא בחי' דילוג הנק' קיפוץ שהוא בשתי רגלים זהו כשנמשך גילוי בחי' יראה, וע"ז אמרו ובמורא גדול זה גילוי שכינה⁹¹¹ בחי' מל' דא"ס, והגם שגם ביצ"מ הי' ג"כ גילוי בחי'

וקפא
מורא גדול זהו מפני שיצ"מ הי' הכנה למ"ת, וית' לקמן שב' רגלים אלו הם בחי' תומ"צ, לכן הי' לפי שעה הי'⁹¹² הגילוי מבחי' מורא גדול, ועיקר הגילוי יהי' לע"ל כדכתי' ועמדו רגליו כו', וגם יהי' מבחי' עליונה יותר כנודע. והנה לבחי' אהבה בנקל יותר לבוא מכמו לבוא לידי גילוי בחי' היראה, כנראה בחוש שכל אדם יכול להתפעל בבחי' אהבה בזמן קטן, ולבוא לידי יראה אינו בנקל כ"כ, והיינו מפני כי בחי' יר"ע הוא למעלה במדריגה מבחי' אהבה כו', שאה"ר הוא בחי' ה' עילאה ובחי' יר"ע הוא יו"ד⁹¹³ של שם כו'.

זוהנה נודע כי האבות נק' בשם הרים⁹¹⁴, והאמהות נקראו בשם גבעות⁹¹⁵ כו', ולכאו' יפלא מפני מה מדלג על ההרים שרומז לאבות שהוא הגילוי בבחי' רגל א' לבד והיינו בחי' אהבה, ועל הגבעות שהם האמהות מקפץ שהוא הגילוי בשני הבחי' דאוי"ר כו', ולכאו' האבות גבוהים במדריגה שהם היו משפיעים בחי' דכר, והאמהות נוק' מקבלים כו'. אך הענין דעם היות שהיו מקבלים עכ"ז בבחי' א' היו גבוהים מהאבות והם היו משפיעים בבחי' זו, דהנה באברהם כתי' כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה⁹¹⁶ שנצטוה אברהם לקבל משרה כל אשר תשפיע לו באמרה לו כך וכך עשה וכמארז"ל שהי' אברהם טפל לשרה בנביאות⁹¹⁷, וברבקה נא' טובת מראה מאד⁹¹⁸ פי' מאד בלי גבול וכמשנ"ת מזה לעיל⁹¹⁹, וכתי'⁹²⁰ ותרד העיינה ותמלא כדה ותעל⁹²¹ ותאמר שתה וגם לגמליך⁹²³ כו' שהיתה ג"כ משפיע, ותרד העיינה ותמלא כדה⁹²² הוא בחי' ך"ד ספרין דאורייתא⁹²⁴ שזה הי' בחי' ירידה לפניה, ויובן כ"ז ע"פ מארז"ל שלשה הטעימן הקב"ה⁹²⁵ מעין עוה"ב אברהם יצחק ויעקב שנא' בהם בכל מכל כל⁹²⁶, ולע"ל כתי' נקבה תסובב גבר היינו שתתעלה בחי' המקבל למעלה מעלה מבחי' דכר המשפיע עכשיו, ותהי' א"ח בחי' עטרה לבעלה⁹²⁷ כו' והיינו מפני כי סוף מעשה עלה במח' תחלה⁹²⁸, ונעוץ

חקפב
תחלתן בסופן⁹²⁹ שבסוף דוקא יש כוונת נעיצת התחילה יותר מבבחי' ראש המתפשט כמ"ש מזה במ"א בד"ה ועמדו רגליו על הר הזתים⁹³⁰ ובכ"ד, והיינו כי שם ב"ן שרשו למעלה משם מ"ה⁹³¹, ומפני כי האבות הטעימן מעין עוה"ב לכן הי' אצלם גם בחי' זו שקיבלו מהאמהות כו', והגם כי בודאי האמהות היו מקבלים מהאבות, עכ"ז גם האבות קיבלו מהם, וכנודע שיש ב' בחי' מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט, <41>

טּ שמלמעלמ"ט היינו האבות משפיעים, אבל מלמטלמ"ע היו האמהות משפיעים בדרך או"ח והאבות היו מקבלים כו', כי כן מדות דקדושה הם⁹³² בבחי' נתב"ס וסוב"ת, ושני בחי' אלו למטה הם תורה ומצות שבבחי' א' תורה גדולה יותר וכמארז"ל גדול תלמוד⁹³³ שמביא לידי מעשה, והיינו שע"י בחי' חכמת התורה יודעים האיך לעשות המצוה כידוע, ואם אין עושים כן רק באופן אחר אין זו מצוה כלל, ובבחי' אחרת המצות גדולות יותר שהרי מזה עצמו מוכח ממה שאמרו גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, שכל מעלת התלמוד הוא מפני שמביא לידי עשיית המצות, א"כ מובן שלבסוף בחי' מעשה המצות גדול יותר⁹³⁴ כו', ולא המדרש עיקר אלא המעשה⁹³⁵, והיינו מפני ששרש המצות הם בבחי' כת"ר תר"ך עמודי אור כידוע שתרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן הם תר"ך ששרשם בבחי' הכתר, וכתי' והחכ' תחי' בעליה שעם היות שהחכ' תחי' היינו שע"י החכ' יודעים האיך לעשות המצוה עכ"ז המצות הם בעליה דחכ'⁹³⁶, והיינו מפני כי שרשם גבוה יותר וכנ"ל, והנה התורה נק' הר דכתי' ישאו הרים שלום, ושלום הוא בחי' תורה כמ"ש או יחזיק במעוזי⁹³⁸ יעשה שלום כו' וארז"ל כל העוסק בתורה משים שלום⁹³⁹ כו', וזהו מדלג על ההרים בזכות התורה, ועכ"ז הוא רק דילוג ברגל א' בחי' אהבה לבד, מקפץ על הגבעות הם בחי' המצות כמ"ש וגבעות בצדקה⁹³⁷, וע"י בחי' המצות מקפץ בשתי רגליו היינו ב' הבחי' דאהוי"ר כו', והיינו מפני שהמצות שרשם למעלה יותר לכן ע"י יוכל להיות גם גילוי בחי' היראה⁹⁴⁰ כו', ונמצא מובן כי בזאת דוקא יבא אל הקדש בחי' יר"ע, שזהו ע"י זאת בחי' מל'

יקפג
מצות המלך, ושרשם בבחי' הכתר ולכן בינה יתירה ניתנה באשה יראת ה' שעי"ז יבא אל הקדש בחי' יר"ע כו'.

יאקיצור. לע"ל נקבה תסובב גבר, דילוג וקפיצה, דילוג ברגל א' אהבה, על ההרים אבות, מקפץ בשני רגלים אהוי"ר על הגבעות אמהות, והאבות הטעימן מעין עוה"ב לכן הי' אברהם טפל לשרה בנביאות, שמע בקולה, ובעבודה ז"ע תורה ומצות כו'.

יב(ךט) ולהבין מעלת ענין בחי' הקדש, וגם איך ע"י בזאת יבא אל הקדש, דפי' קדש⁹⁴¹ ידוע שהוא למעלה מן בחי' החכ' הנגלית בהשגה שנק' קדוש בוא"ו⁹⁴² ע"ש ההמשכה וההתפשטות גילוי החכ' בבינה בחי' השגה והבנה, אבל בחי' קדש עילאה היינו בחי' פנימיות החכ' כח מ"ה כלומר מה פשפשת⁹⁴³ כו', וע"י היראה דוקא בא לידי מדריגת קדש עילאה בחי' ביטול במציאות ולא ע"י האהבה כו'.

יג<42>

ידּ וביאור הענין יובן ע"פ מ"ש בזהר ח"ג ד"ק ע"ב⁹⁴⁴ דזיווגא דכנס"י במלכא קדישא הוא בזמנא דנטלא מבי אבא וכדין קרינן לה קדש, דהא מבי אבא נטלא שמא דא, וכמ"ש אחותי בת אבי כו' ותהי לי לאשה, והענין הוא דשרש בחי' היחוד והזווג ע"ד עבודת ה' ז"ע שיומשך מבחי' קוב"ה מה שהוא קדוש ומובדל ואני ה' לא שניתי⁹⁴⁵ יומשך בגילוי תוך עלמין, בנקודת הלב הגשמי שיהי' הלב הגשמי מתפעל ונמשך לדבקה בו ית', וז"ע⁹⁴⁶ היחוד דק"ש שאומרים שמע כו' ה' אחד⁹⁴⁷, פי' שמע הוא לשון השמעה בלב שישים אל לבו איך שהשם אחד הוא א' ח"ד והיינו א' בח' וד' שהם ז"ר וארץ וד"ר העולם⁹⁴⁸, שהם בטלים לבחי' האלף בחי' אלופו של עולם⁹⁴⁹ ואינם תופסים מקום כלל לפי שבשכמל"ו פי' שכל העולמות מעולם ועד עולם הם מבחי' מלכותו ית' שאינו אלא בחי' שם בלבד, כמשל השם באדם שאינו אלא לזולתו שיקראהו בשמו משא"כ כשהוא לבדו בפ"ע הרי השם בטל וטפל אליו ואין לו מהות בפ"ע, כך החיות המתפשט בעולמות אינה אלא ממדת מלכותו שהוא בחי' שם להיות התפשטות מדת מלכותו על העולמות

טוקפד
שיהי' מלך שמו נקרא עליהם⁹⁵⁰, אבל לגבי אוא"ס ב"ה בכבודו ובעצמו אינו תופס מקום כלל וכמו קודם שנבה"ע שהי' הוא ושמו בלבד⁹⁵², ולפיכך ואהבת את ה' שיהי' בבחי' אלקיך שיהי'⁹⁵¹ אלקה שלך⁹⁵³ שתהא בטל אליו בכל לבבך פי' שיהי' המשכת בחי' גילוי אלקותו ית' בתוך לבבך⁹⁵⁴, כי ב' השימוש של בכל לבבך הוא פי' בתוך דהיינו להיות בטל רצונך מפני רצונו⁹⁵⁵, ופי' לבבך ביצ"ט וביצה"ר⁹⁵⁶ לאכפיי' לסט"א ולהיות את הטפל להוי'⁹⁵⁷ כו', וזה כל האדם⁹⁵⁸ שלא נברא אלא בשביל זה, וכל ימי שנותינו בהם⁹⁵⁹ שבעים שנה ושמונים שנה ואח"כ כיון דאיפלג איפלג⁹⁶⁰, הוא כדי להמשיך גילוי אלקותו ית' למטה בתוך לבבינו בכ"י מעט מעט עד שיתהפך מן הקצה אל הקצה, להטות לבבינו אליו ית' שיהי' הלב הגשמי דוקא מתפעל ונמשך לדבקה בו כי הנשמה א"צ תיקון⁹⁶¹ כלל, ולא ירדה אלא לתקן הנה"ב והגוף, וזהו שא' ימי שנותינו בהם, בהם אותיות בהמה⁹⁶² היינו בשביל בירור נה"ב והגוף שיהי' לבי ובשרי ירננו⁹⁶³ אל אל חי, וז"ע יחוד קוב"ה ושכינתי'⁹⁶⁴ קוב"ה הוא קדוש ומובדל, ושכינתי' היינו הארתו שמאיר ומתלבש בעולמות והיינו שיהי' השראת קדושתו שהוא קדוש ומובדל כו' ואני ה' לא שניתי בגילוי תוך עלמין בנקודת הלב הגשמי⁹⁶⁵, וע"י אתעדל"ת זו נמשך אתעדל"ע להיות ברכה והמשכה בגילוי כמ"ש בלק"ת בד"ה ואתחנן ספ"ב ובקיצור אות הנ"ל, וע' בביאור

טז<43>

יזּ כ"י אאזמו"ר ז"ל⁹⁶⁷ ע"פ הוי' לי בעוזרי שכ' כי הארת הקו וחוט נק' שכינה לגבי עצמיות אוא"ס עכ"ל⁹⁶⁶, ונמצא כי עי"ז נמשך תוס' וריבוי אור מאוא"ס שלפני הצמצום בבחי' הקו וחוט כו'.

יחקפה
קיצור. ענין היחוד בעבודה שיומשך מבחי' קוב"ה מה שהוא קדוש ומובדל יומשך בגילוי תוך הלב הגשמי, וע"י אתעדל"ת זו נמשך יחוד קוב"ה ושכינתי', ובחי' הארת הק"ו נק' שכינה לגבי עצמיות אוא"ס.

יט(למ"ד) והנה נודע כי בחי' החכמה נק' קדש, וכמ"ש בזח"ג אמור דצ"ד ע"ב בענין קדש מלה בגרמה היא, והיינו שאפי' אם לא הי' בורא כל העולמות כלל הי' שייך בחי' חכים ולא בחכ' ידיעא, משא"כ בחי' המדות דחו"ג אינם שייך אא"כ יש זולת⁹⁶⁹, והיינו ענין הנבראים, וכעין זה כמדומה שפי' בפרד"ס⁹⁷⁰ במעלת ג"ר על ז"ת⁹⁶⁸, ומבשרי אחזה שענין היות האדם חסדן או רחמן לא יתכן כ"א כשיש על מי להתחסד או להתרחם, ובלתי זאת מתבטל כל ענין מדות אלו, שלא יתכן לומר שמתחסד על עצמו או שמרחם על עצמו, והגם כי ענין השפעת החסד או הרחמים ה"ז פעולת המדה ולא עצם המדה כו', מ"מ כאשר לא יש פעולת המדה עם היות שיכול להיות עצם המדה, אמנם מפני העדר פעולתה איננה ניכרת כלל, שהרי בלתי ההשפעה או מה שמדבר בעניני השפעה שג"ז מוכרח להיות לזולת בשביל זולתו, אינו ניכר כלל בין מי שהוא ותרן גדול, ובין מי שהוא כילי ביותר, ונמצא שבהעדר הזולת שלא יש פעולת המדות ה"ז כאלו המדה עצמה לא הי' ולא נברא כלל, משא"כ בבחי' החכ' שאינו מוכרח כלל לומר שכשלא יש למי להשפיע אזי אינו משכיל כלל, שלא כן הוא שהרי יכול לישב בדד יחידי ולהשכיל השכלות גדולות ועצומות, ועם היות שמתלמידי יותר מכולם, באמת א"ז דבר חדש לגמרי כ"א שע"י הדבור מאיר ממקור השכל יתרון בגילוי השכל שז"ע בינה יתירה שיש באשה בחי' הדבור כנ"ל^*971, אבל בענין ההשכלה הלא מצינו בגדולי הראשונים שהיו מתבודדי'⁹⁷¹ בכדי להשכיל ולהתבונן בהתבוננות בגדולת ה', וכמו שהשבטים היו רועי צאן⁹⁷² והיו יושבין בשדות בכדי שלא יבלבלו להם התקשרות השכל ורעו"ד לאלקות כו', וכמו שמצינו ברשב"י שבהיותו יושב יחידי רק עם בנו ר"א⁹⁷³ במערה ניתוסף לו חכמה על חכמתו בלימוד תורתו עד שמתחלה כשהי'

כקפו
מקשה מרפב"י הי' רפב"י מתרץ כו', ואחר ישיבתו במערה כשהי' רפב"י מקשה הי' רשב"י מתרץ כו', הרי ניתוסף לו חכ' יתירה גם כשלא הי' לו לפני מי להשפיע, וכמו שמצינו בסנהדרין כשהיו נושאים ונותנים יש⁹⁷⁵ בזה מחלוקת <44>

כאּ רש"י והרמב"ם⁹⁷⁴ אם כל א' לעצמו או עם בן זוגו ולא ע"ד השפעה לזולתו, אלא שבחי' החכ' אינו מוכרח כשיש זולת דוקא כ"א גם בינו לבין עצמו הוא ג"כ שייך, ועד"ז יובן למעלה שבחי' המדות הוא כשיש זולת דהיינו כשנבראו הנבראים, וכמ"ש בע"ח כשעלה ברצונו⁹⁷⁶ כו' מצד טבע הטוב⁹⁷⁷ להטיב⁹⁷⁸ שבשביל השפעת המדה נאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים ונוצרו היצורים ונעשו הנעשים, כי מבלעדי אבי"ע לא יתכן כלל ענין מדת הטוב כו', אבל חכ' קדש מלה בגרמי' גם כשלא היו הנבראים כלל, וכמארז"ל אלפים שנה קדמה תורה לעולם שגם כשלא נבה"ע כלל הי' חכמת התורה כו', ונמצא שקריאת החכ' בשם קדש להיותה מובדל לגמרי מבחי' הזולת, וכמו שקדש פירושו מובדל⁹⁷⁹ כמ"ש ויבדל אהרן להקדישו⁹⁸⁰ קדש קדשים כך החכ' היא למעלה מהשגה אשר אין נתפס ואין מושג כלל רק מאיר למעלה משכלו ובינתו ומאין תמצא כו' ועש"ז נק' החכ' ג"כ אין⁹⁸¹ כמ"ש בכ"ד, ולכאו' צ"ל שממ"ש מאין תמצא יובן שהחכ' אינו אין אלא שהיא תמצא מאין, אך הענין הוא שלשון תמצא אינו נופל כ"א כשלא נשתנית כלל מהמקור, ועד"מ המוצא מציאה שחייב להכריז⁹⁸² שענין ההכרזה הוא בכדי שמי שנאבד אצלו דבר זה יאמר סימנים⁹⁸³ שהוא שלו שהסימנים מוכיחים שדבר זה הי' אצלו תחילה והיא שלו שאל"כ לא הי' חייב להחזיר לו כלל, ועד"ז הוא בענין החכ' שאומרו שהיא מאין תמצא לשון מציאה מובן שלא נשתנית כלל מכמו היותה תחילה בבחי' האין הממציא החכ' אלא שנתגלה ויצא מאין שאינו מושג כלל כמו שלא נודע מחפץ המציאה קודם שנאבדה אצל בעל האבידה ובאה לידי גילוי המוצא המציאה ע"י שאבדה, רק שבמשל הרי בא זה לידי

כבקפז
השגה גמורה ובבחי' החכ' היא רק בבחי' ברק המבריק⁹⁸⁴ לבד מפני שהיא עדיין למעלה מהשגה כו', ולכן היא עדיין ג"כ בחי' אין כו'.

כגקיצור. שקדש היא בחי' חכמה כי קדש לשון מובדל וכן חכ' עילאה היא למעלה מגדר השגה, ולכן נק' אין כו'.

כד(וזהו שתורה קדמה לעולם להיותה מבחי' חכ' שאינה שייכה לעולם, ולכן כאשר ניתנה תורה חרדו כל העם וינועו מפני גודל הפחד נזדעזעו, שז"ע וירא העם⁹⁸⁶ וינועו ל' זיע⁹⁸⁷ כמו שפי' רש"י בחומש)⁹⁸⁵.