Toras Shmuel·Toras Shmuel 5640 Part 1·Maamarim·Established Foreverתורת שמואל·תר"ם ח"א·מאמרים·סמוכים לעד כו'

אסמוכים לעד כו'
בס"ד. ש"פ צו תר"ם לפ"ק
זו"ן כו' וסמך ידו - ג"פ

ב[צו]
סמוכים לעד¹ לעולם², פי' בזח"א בראשית דל"ה א' דקאי על זו"נ שהם סמוכים לעד כו', ובפרד"ס³ בערה"כ אות סמך⁴ פי' שהמל' נסמך בת"ת, וכמ"כ הת"ת נסמך ע"י המל', וצ"ל ענין סמיכתם. ויובן בהקדם ענין הסמיכה בקרבנות דכתי' וסמך ידו על ראש העולה⁵ ונרצה לו לכפר עליו, וארז"ל בפ"ב דחגיגה דט"ז ע"ב אמר רמי בר חמא ש"מ סמיכה בכל כחו בעינן כו', ובמנחות ס"פ שתי מדות שנינו על הראש בשתי ידים⁶ כו' נמצא סמיכה בשתי ידיו בכל כחו, והנה פי' וסמך קאי אדלעיל מיני' דכתיב אדם כי יקריב⁷ מכם קרבן לה' מן הבהמה כו', וצ"ל מה"ע שמביאים קרבן בהמה ע"ג המזבח שעי"ז יתכפר נפש האדם שחטא, וכי מה ענין בהמה לאדם. אך הענין דהנה נודע שבכדי שיומשך סליחת העוונות צ"ל המשכה יותר גבוה מאם לא הי' חוטא כלל, שכדי למלאות הפגם צ"ל נמשך מבחי' אור א"ס דלאו מכל אינון מדות⁸ איהו כלל שלהיות שבשם אינו תופס מקום כלל, ולכן נמשך משם להיות נושא עון ועובר על פשע⁹ כו'.

גקז
והנה שרש האדם הוא מעולם התיקון¹⁰ שז"ע מ"ש נעשה אדם בצלמנו¹¹ כו' שבצלם אלקים עשה את האדם¹², וכדכתי' ועל דמות הכסא¹³ דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, פי' וענין בחי' אדם הלא אין לו דמות הגוף¹⁴ ולא גוף אלא שז"ע זיווג והתכללות המדות שיהי' החסד סובל מדת הגבו' והגבורה תסבול הנהגת החסד, והת"ת היא בחי' רחמים¹⁵ היא מייחדת אותם להיות כי ע"י מדת החסד הוא טוב לכל להשפיע גם למי שאינו ראוי וכמו שא' אברהם לו ישמעאל יחי' לפניך¹⁶ שזהו לעומת מדת הגבורה שהוא בחי' הצמצום לדקדק בדקדוק אחר דקדוק אם ראוי לאותו דבר, ומדת הת"ת נותן מקום למדת הגבו' דהן אמת איננו ראוי שיעשה לו הדבר הנ"ל מ"מ צריכים לרחם עליו להיות חסר לו הדבר ההוא וצריכים לרחם עליו להשפיע לו מטובו ית', וכללות המדות מתנהגי' ע"י השכל כמ"ש ע"פ שכלו יהולל איש¹⁷, שהשכל הוא מנהיג המדות ומושל עליהם, והאדם הנעשה בצלם ודמות ניתן לו כל הכחות להתנהג עפ"י זיווגי והתכללות המדות בבחי' חו"ג ומדת הרחמים לרחם על זולתו, וכולם יתנהגו עפ"י השכל המשכיל ומתבונן בהשכלה הדק היטב בכל פרטי פרטיות כו'. וזהו שאה"כ ואהבת כו' בכל לבבך וארז"ל בשני יצריך¹⁸, ולכאו' יפלא איך היצה"ר שהוא המסית ומדיח יבא לבחי' אהבת אלקות¹⁹, אלא מפני שניתן כח במוח להיות שליט על הלב²⁰ הוא בחי' חמימות התאוה, ובפרט בחי' האש זרה הנמשך מתגבורת נה"ב שזהו מבחי' מדות הרעות דיצה"ר, הנה ע"י שיתבונן היטב בשכלו איך שהוי' הוא האלקי'²¹ בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד ממילא יפלו ויתבטלו כל הרצונות זרות מחמימות תאוות עוה"ז אפי' תאוות היתר וכ"ש להקל באיזהו שמץ איסור אפי' איסור קל של ד"ס, ובאמת חמורים ד"ס²² כמ"ש במ"א באריכות, ועי"ז מתעלה נפשו האלקי' ג"כ²³ כמ"ש במ"א.

דקח
ב) ואמנם הנה כ"ז הוא כשפועל ישועות בנפשו לברר את נה"ב ולהעלותה ועי"ז מתעלה נפשו האלקי', אבל כשנמשך אחר שרירות לבו בעצת יצרו הרע המסיתו ומדיחו מדרך הטוב ומכשיל נפשו האלקי' ג"כ עד שחוטא, ולא די במה שלא בירר את הנה"ב אלא שגם נה"א נפגמה בהעשותו הרע בעיני הוי' ואז מפיל נפשו האלקי' ג"כ ומורידה מגדולתה וצריכים להעלותה ולתקנה, וע"ז אמר אדם כי יקריב מכם פי' אם יתחיל בסדר עבודתו להקריב הנפש ולקרבה מנפילתה, מן הבהמה כו' תקריבו כו'. והענין הוא כי הנה הבהמה בשרשה גבוה מן האדם²⁴ שהרי שרשה מעולם התהו שקדמה לעולם התיקון, רק שנפלה בשבירה, וע"י שמעלים אותה ומקריבים אותה ע"ג המזבח ונכללת באש שלמעלה עד שמגעת לשרשה הוא בחי' פני שור²⁵ שבמרכבה, ועי"ז והחיות נושאות את הכסא²⁶ עם בחי' אדם שעל הכסא לבחי' אוא"ס בחי' כי לא אדם הוא²⁷, וע"י בירור התהו עי"ז נמשך מאוא"ס שלמעלה מתהו ותיקון ולכן עי"ז מתמלאים כל הפגמים כו', ועכשיו תפלה במקום קרבנות תקנו²⁸, וע"ז נתקן כל סדר התפלה כי האדם בקומו משנתו הנה הוא נעשה ברי' חדשה²⁹, וביצירת האדם נא' וייצר ה' אלקי'³⁰ שם מלא, וכתי' וייצר בשני יודי"ן שרומז ליצ"ט ויצה"ר וכמארז"ל בתרין יצרין³¹, ושרשם מב' שמות כי שרש נה"א הוא מש' הוי' כמ"ש כי חלק הוי'³² כו', והנה"ב משתלשל מק"ך צירופי^*34 אלקים³³ כמ"ש במ"א, ואז מיד בקומו משנתו שנעשה ברי' חדשה הרי אין לו עדיין במה להגביר נפשו האלקי' על נה"ב כי הגם שהמוח שליט על הלב מ"מ הרי עדיין לא התבונן כלל, ולכן ראשית כל מתחיל מודה אני³⁴ שענין ההודאה היא הגם כי אינו משיג בשכלו שכן הוא מ"מ הוא מודה על האמת, וכן

הקט
בנוסח התפלה תקנו תחלה לאמר הודו לה'³⁵ קראו בשמו, שהו"ע ההודאה בכלל, ואח"כ מתחיל בהתבוננות ואומר ב"ש³⁶ והי' העולם שבאמירת ע"מ נבראו כל הנבראים והנוצרים והנעשים, ולהיות כן מובן כי אין ערוך הנברא לגבי הבורא³⁷, וכתי' כי עמך מקור חיים³⁸, שמקור החיים ומקור התענוגי' הוא עמך שהוא בטל וטפל לך, ואי לזאת באיזהו מהם יחפוץ, הלא דעת לנבון נקל³⁹ כי למה לו לחפוץ בדבר הטפל ובטל, ואח"כ מתחיל בהתבוננות מהנבראי' והנוצרים והנעשים איך שהם בטלים לגמרי ומהללים ומשבחים לשמו ית', כמ"ש הללו את ה' מן השמים⁴⁰ הללוהו במרומים הללוהו כל מלאכיו⁴¹ כו' וכל המזמור שחשיב ברואים שבשמים וברואים שבארץ ואח"כ אומר לך ה' הגדולה⁴² כו' ואתה מחי' את כולם⁴³, ואי לזאת א"א לו להיות כפוי טובה⁴⁴ למי שבראו ויצרו ועשאו, וברא מזונותיו והצטרכותו בכל פרטי פרטיהם, עד שבברכת ק"ש מתבונן איך שהשרפי' אומרים קדוש⁴⁵, והחיות והאופנים הם ברעש גדול על העדר השגתם⁴⁷ שמשיגי' רק שיש מה שהוא קדוש ומובדל, אבל אינם משיגים את בחי' קדוש, ואי לזאת הם בבחי' רעש גדול ואומרים ברוך⁴⁶ שיתברך ויומשך להם ג"כ בחי' השגה זו ממקומו ממקורו ושרשו⁴⁸ כו', ונודע כי הנה"ב היא משמרי האופנים⁴⁹, ולכן כאשר מעמיק דעתו בהתבוננות זו תגיע גם אליה החפץ או הרצון עכ"פ בדבר זה, עד שאח"כ בק"ש כשמתבונן איך שהוי' אלקינו הוי' אחד בז' רקיעים וארץ וד"ר העולם⁵⁰ ואין עוד זולתו עי"ז גם הנה"ב ישוב לאהבת השם עד שיפעול בנפשו להיות בבחי' תשוקת האהבה בכל לבבך בשני יצריך שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה', וזהו שאה"כ וידעת היום⁵¹ והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקי', שלכאו' יפלא מה"ע מה שהוי' הוא האלקים למה שישוב אל לבבו, אך הענין הוא כנ"ל ששרש היצ"ט

וקי
והיצה"ר הם מב' שמות הוי' ואלקי' שיצה"ר נשתלשל מצירופי' אחרונים דשם אלקי'^*52, ולכן ע"י שישוב אל לבבו להיות בכל לבבך בשני יצריך עי"ז יתחזק אצלו הידיעה איך כי הוי' הוא האלקי' כולא חד⁵² בלא פרודא כלל, וצ"ל בבחי' דעת והכרה שזהו הציווי וידעת⁵³ בבחי' דעת והכרה ולא בדרך העברה בעלמא כ"א להתבונן ולקשר דעתו בחוזק⁵⁴ כאומרו דע את אלקי אביך⁵⁵ והיינו ע"י שיעבדהו בלב שלם היינו בכל לבבך בשני יצריך כו'. והנה ע"י בירור נה"ב והבאתו שיבא לאהבה את ה' הנה עי"ז מתעלית הנה"א בעילוי אחר עילוי כי הנה"ב גדולה ורב כחה להעלות הנה"א בעילוי אחר עילוי כו', וכמ"ש מזה בת"א ד"ה ונתתי לך מהלכים⁵⁶ ובכ"ד.

זג) ואמנם כדי שיוכל להעלות את הבהמה צריכה תחלה לסמיכה שז"ע מ"ש וסמך ידו על ראש העולה, פי' העולה היא נפש הבהמה העולה מנפילתה בשבה"כ צריכה להיות נסמכת מהאדם, ע"י שסומך שתי ידיו עליו בכל כחו. והענין הוא דהנה אנו רואים שיש כח ביד להעלות את האבן עד"מ היפך טבעו ורגילותו, שטבע האבן הוא ליפול למטה ולא שיעלה במעלות ברום שמים, ואמנם כשזורקו בידו הרי אנו רואים שעולה מעלה מעלה היפך טבעו, והיינו מפני שנמשך אור מקיף מהיד ע"ג האבן ומקיפו ונושאו ברום שמים עד שתכלה כח היד ואז נופל לארץ, כמש"נ מזה בד"ה ועתה יגדל נא כח אד' שלא נדפס⁵⁷, ועד"ז יובן בהקרבת הבהמה להיות כי הבהמה בעצם הנה נפש הבהמה היא היורדת למטה לארץ⁵⁸ ובכדי שיהי' בה כח לעלות צריכה סמיכה מבחי' אדם, וזהו וסמך ידו על ראש העולה, והסמיכה צ"ל בכל כחו בשתי ידיו, כח בגימ' ב"פ יד⁵⁹.

חועפ"ז יובן ג"כ ענין הסמיכה מה שהמל' נסמכת בת"ת ז"ע וסמך את ידו, וסמיכה בשתי ידיו היינו שמאלו תחת לראשי⁶⁰ וימינו תחבקני להעלותה,

טקיא
וע"י עליה זו הוא המעלה אותו ג"כ ע"ד והחיות נושאות את הכסא לבחי' כי לא אדם הוא כו' כנ"ל, א"כ נסמך הת"ת ע"י המל' כו', וזהו בבחי' מל' שרש כנס"י כו', וכמו"כ בפרט בכאו"א קודם התפלה שהוא עיקר ההעלאה אומרים תהלות לאל עליון⁶¹, שאז יורד המשכה מבחי' אור אבא לצורך ההעלאה, וכמו הכהן המקריב את הקרבן צריך קידוש ידים⁶² כן האדם בקומו משנתו צריך נט"י⁶³, וגם נט"י לתפלה⁶⁴, ולובש טלית⁶⁵ ותפילין⁶⁶ שהם המצות המסייעין אותו לצורך הגבהת נה"ב, גם ארז"ל אלמלא עוזרו⁶⁷ לא הוה יכול לו ה"ז הסיוע הנמשך מלמעלה, גם לימוד התורה שקודם התפלה⁶⁸ מסייע לבירור נה"ב ע"ד עוז ותושי'⁶⁹ שנותן כח לנה"א, ומתיש כח הנה"ב שירצה בבחי' הבירור. וזהו וסמך ידו על ראש העולה כו', ושתי ידיו הם תושב"כ ותושבע"פ, ובכל כחו ע"ד שארז"ל אם ערוכה בכל⁷⁰ שמורה⁷¹ אם ערוכה ברמ"ח אברים⁷² שמורה שז"ע בשני ידיו בכל כחו כו'.