Toras Shmuel·5640 Part 2·Hanochos·On the Eighth Day of Atzeresתורת שמואל·תר"ם ח"ב·הנחות·ביום השמיני עצרת

אביום השמיני עצרת
בס"ד ש"ת שנת תרמ"א ליובאוויטש
ש"ת
ביום השמיני עצרת¹ תהי' לכם² כל מלאכת עבודה לא תעשו והקרבתם עולה אשה ריח ניחוח להוי' פר אחד איל אחד³ וכו' ואי' במד"ר⁴ משל למלך שעשה סעודה שבעה ימים וזימן כל אדם שבמדינה בז' ימי המשתה, לאחר שעברו ז' ימי המשתה אמר לאוהבו כבר יצאנו ידי חובותינו מכל בני המדינה נגלגל אני ואתה במה שתימצא ליטרא בשר או ירק או דג כך ביום הראשון הי' מקריבים י"ג פרים⁵ וביום השני י"ב פרים⁶, ובכלל הי' שבעים פרים כנגד שבעים אומות⁷ ביום השמיני אמר הקב"ה לישראל עצרת תהי' לכם גלגלו במה שאתם מוציאים⁸ בפר אחד איל אחד.

בתתקמט
ולהבין ענין זה יש להקדים ענין הקרבנות שלכאורה אינו מובן שכשאדם חטא מביא קרבן בהמה גשמי'⁹ ומעלה אותה ונתכפר עונו וצ"ל איך הוא בערך שע"י בהמה גשמי' תכופר העון, אף שצריך תשובה¹⁰ ג"כ אבל באמת הרי הקרבן מכפר. אך הנה באמת אי' בזהר שהקרבן אינו לש' אלקים אלא לש' הוי'¹¹, וע"ז כתי' ריח ניחוח להוי'¹². ולכאורה אינו מובן איך הוא בערך שהקרבן יגיע לש' הוי', שגם הוי' הוא התהות¹³ אך הוא בדרך מאיליו וממילא¹⁴ כמ"ש כי הוא ציוה ונבראו¹⁵ מאליו וממילא ולא כמו ש' אלקים שהוא כח הפועל בנפעל¹⁶ שהו"ע ל"ב פעמים אלקים דמע"ב¹⁷ בעשרה מאמרות¹⁸ בחילופים ותמורות¹⁹ ותמורה תמורות, ולכאורה איך הוא בערך שהבהמה שהתהותה הוא מפרט וחילוף אחד מצירוף אחד דש' אלקים יהי' מזה נ"ר להוי'. ועוד צ"ל מאחר דש' אלקים אינו נתרצה הלא מדת הדין מעכב. ועוד י"ל מה שנת' בספרים דע"י קרבן נעשה קירוב הכוחות והשמות²⁰ למעלה ולכאורה איך הוא בערך.

גאך הענין הוא דהנה ארז"ל מלמד שהי' הקב"ה בונה עולמות ומחריבן דין הניין לי' יתהון לא הניין²¹ שזהו"ע תהו כמ"ש דבר ציוה לאלף דור²², ויש ע"ז ב' דיעות א' שקאי על מצות מילה ב' על תורה, ולדעה הא' שקאי על מצות מילה שניתנה לכ' דורות תתק"פ דורות נקנטו ולדעה הב' שקאי על תורה שניתנה לכ"ו דורות תתקע"ד דורות²³ נקנטו²⁴, וזהו"ע התוהו שהי' השבירה²⁵ והאורות נסתלקו למעלה

דתתקנ
והכלים נפלו²⁶ למטה להחיות דצח"ם²⁷, והמכוון הוא כדי שישיבו הניצוץ לשרשו וע"י שמקריבין הבהמה ע"ג המזבח, ומי הוא המקריב הוא הכהן איש החסד²⁸, ובב"ר הי' אש שלמטה ואש שלמעלה²⁹, ארי' דאכיל קורבנא³⁰, ופני ארי' אל הימין³¹ שהוא ימין מקרבת³² ועי"ז מקריבין הניצוץ לשרשו ומזה נעשה שמחה למעלה³³ עד³⁴ כמו שני אוהבים נאמנים שהי' בתכלית הקירוב ונתרחקו בריחוק גדול שהריחוק הזה גורם שהקירוב שיהי' אח"כ יהי' בשמחה גדולה, ולכאורה אינו מובן ממה הוא השמחה אם מחמת המצוה הלא יש כמה מצות ובפרט ת"ת שכנגד כולם³⁵ וכן שבת ששקולה כנגד כל המצות³⁶ ובה יש מ"ע ול"ת³⁷ ושבת הוא אינו אלא עונג ולא שמחה³⁸, ואפי' מועדים שהם שמחה³⁹ מ"מ אנו רואים ששמחת נשואין הוא בגשמי' שמחה יותר. אך הנה כתיב לזאת יקרא אשה⁴⁰ כי מאיש לקחה זאת שחוה נלקחה מצלעותיו של אדה"ר⁴¹ שאז לא הי' גופים אחרים אלא הוא אחד⁴² מצלעותיו, וכן אח"כ שהי' כמה גופים וגופות מ"מ שרשן הוא אדם וחוה ושרש שרשן הוא אדם כי גם חוה שרשה מאדה"ר וזהו בגופים וכן בנשמות ידוע שכל הנשמות הי' כלולים באדה"ר⁴³ ואפי' נשמות חדשות שרשן הוא מבחי' עטרה שע"ג⁴⁴ ראשיהן⁴⁵ שעטרה

התתקנא
לגבי הנשמה היא התחדשות. ולכאורה י"ל מאחר שמצד הגוף הם אחד ומצד הנפש הם אחד⁴⁶ מ"ע הזיווג, ובאמת מצינו שארז"ל עד עכשיו מה הוא עושה יושב ומזווג זיווגים⁴⁷, וכן ארז"ל קשה לזווגם⁴⁸ וגבי מטרוניתא דין מוחא קטיעא⁴⁹ כו', ולכאורה אינו מובן כיון שמצד הגוף ומצד הנפש הכל שרשן הוא מאדה"ר היינט וויימען⁵⁰ מי וועט נעמען איז אלץ איינש.

ואך הענין הוא דהנה אי' בכהאריז"ל שאף שכל הנשמות הי' כלולים באדה"ר אבל לא כולם ממקום אחד יש שהי' כלולים במצחו⁵¹ בחוטמו בעיינין באודנין בשערותיו בפאותיו⁵², וכדי שיהי' עזר וגם כנגדו⁵³ צ"ל שניהם ממקום אחד. ונמצא שאחד שנושא אחת יוכל להיות שהי' בתכלית ההתאחדות ונתרחקו בריחוק גדול והוא נתגדל אצל אביו ואמו והיא נתגדלה אצל אביה ואמה והם בעירות רחוקות זמ"ז וע"פ הגמ' בן י"ח לחופה⁵⁴ שזהו זמן רחוק ואח"כ בא איש הבינים ואמר לו שבעיר ההוא יש איש אחד שברצונו לעשות שידוך עמך, וקודם לכן לא הי' יודע כלל אפי' ש' העיר ואינו מכירה וצריך לעשות ריבוי חקירה ודרישה גין זה, אך האיש הבינים הוא מייגע ומשתדל ביז וואנעט ער פירט זיי צונויף, ואח"כ היחוד הוא להוליד בדומה לו כי איש ואישה י"ה שורה ביניהם ואח"כ מולידים בן ובת שהוא ו"ה⁵⁵, ולע"ל נא' והי' ביום ההוא יהי' ב"פ י"ה⁵⁶, נמצא שו"ה יהי' ג"כ י"ה שהוא בדו"ל⁵⁷. ע"כ השמחה היא שמחה גדולה מחמת שקודם הי' בתכלית הקירוב ואח"כ נתרחקו בריחוק כזה שהוא לא הי' מכירה הנה הריחוק הזה גורם שהקירוב יהי' בשמחה ע"ד שני אוהבים נאמנים. אך באמת לא נוכל להמציא משל מכל⁵⁸ על זיווג הנשמות למעלה, אך מזה נוכל להבין קצת כמו שני אוהבים נאמנים שהי' בתכלית הקירוב ואח"כ נתרחקו בריחוק גדול שלא הי' יודעים זמ"ז הריחוק הזה גורם שהקירוב שיהי' אח"כ יהיה בשמחה. וכן יובן בענין הקרבנות שע"י שמקריבין הבהמה שהניצוץ הי' קודם בהתאחדות עם השרש ואח"כ נתרחק ונפל למטה מטה וכשמקרבין הניצוץ לשרשו נעשה מזה שמחה למעלה ועי"ז

זתתקנב
נתבשם ש' אלקים שהגם שאינו נתרצה אבל מ"מ נתבשם שהשמחה ממתיק הדינים⁵⁹.

חאך י"ל ענין ריח ניחוח להוי' דמשמע שש'⁶⁰ הוי' מועיל ג"כ שאינו כמו ש' אלקים שרק נתבשם, ועוד דבש' הוי' אינו שייך נתבשם כי ש' הוי' הוא רחמים⁶¹ אלא ע"כ שגם נתרצה מועיל ג"כ. הענין הוא דהנה תהו קדם לתיקון⁶² ופי' קדם אינו קדם בזמן כי לא הי' רק סדר זמנים⁶⁴ אבל לא זמן, אך פי' קדם הוא במעלה⁶³ שענין התהו הי' ריבוי אור ומיעוט הכלים ובתיקון הוא ריבוי כלים ומיעוט האור⁶⁵ ומזה הי' השבירה שנפלו הכלים למטה להחיות דצ"ח. וענין השבירה יובן כמו תיבת ברו"ך שבעת שאות ברו"ך שעומדים כאחת נושאים עליהם ההשכלה ברוך ל' גיבענצט⁶⁷ אך כשנתפזרו האותיות⁶⁶ ב' בפ"ע ור' בפ"ע וכן כולם אז הגם כי האותיות ישנם אך ההשכלה אינו נושא, כך יובן למעלה הנפילה שהיא השבירה שהאותיות נפלו למטה להחיות דצ"ח ומאחר שאנו רואין שלמטה החי הוא במדריגה תחתונה שהותרה שחיטה⁶⁸ ונחירה בשביל האדם⁶⁹ מוכרח לומר ששרשו הוא גבוה יותר במעלה וכמשל החומה⁷⁰ שהאבן שבראש החומה נופל למטה יותר.

טוענין ריבוי אור⁷¹ אין הפי' שרק ריבוי אור, כי לא לבד שהאורות דתהו מרובים על אורות דתיקון באמת זה האור אחר גמור, כמו שמצינו ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים⁷² ואח"כ אמר לכי ומעטי א"ע⁷³ שנק' מיעוט, ואנו רואים כי אור הלבנה לגבי אור השמש לבד שהאור הוא במיעוט באמת זהו אור אחר שאינו בערך כלל וזהו רק גדול, ומכש"כ באורות דתהו שנק' ריבוי מכש"כ שהוא אור אחר אינו בערך כלל. וכן אנו רואים באור היום שנק' אור, ויקרא לאור יום⁷⁴, לגבי אור השמש

יתתקנג
שהוא אור אחר. ויובן זה יותר מע' אור שנברא ביום הראשון הי' אדם צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו⁷⁵ וידוע הקושי' הי' צריך לכתוב מתחילת העולם כו'. אך הנה כתי' ועלמות אין מספר⁷⁶ שיש עולמות הרבה, אך בכלל הם נכללים בשתי עולמות עלדאת"כ ועלדאת"ג⁷⁷ כמ"ש ברוך הוי' מעולם ועד עולם⁷⁸ פי' עלדאת"כ ועלדאת"ג. וזהו הי' אדם צופה ומביט מסוף עלדאת"כ מלמטלמ"ע עד סוף עלדאת"ג מלמעלמ"ט, ואח"כ כשנתמעט הראי' כמה יוכל האדם לראות פרסא או מיל⁷⁹, ונמצא כי לבד שהאור הוא מיעוט בכמות קלענירער אור, אלא ממש אחר הוא וזהו בתיקון מיום ראשון, וכש"כ בריבוי דתהו בודאי אור אחר הוא שלא בערך כלל ומצד זה הי' השבירה. כי באמת מוכרח לומר שעיקר השבירה הי' מצד ריבוי אור ולא מצד מיעוט הכלים. גם זאת אמת שהי' מיעוט הכלים ג"כ אבל עיקר השבירה מוכרח לומר שהי' מצד ריבוי אור, כי מצד מיעוט הכלים א"ר⁸⁰ בתיקון שהמיעוט מחזיק המרובה⁸¹ כמו הראש שהוא קטן הרבה מהיד והרגל ובהם לא נמצא רק כח אחד כמו כח ההילוך ברגל אבל בראש נמצא כוחות הרבה, ראשונה ג' מוחין חב"ד ראי' ושמיעה טעם וריח⁸² ורק מוכרח לומר שלא מצד מיעוט הכלים הי' השבירה אלא מצד ריבוי האור. וע"כ ע"י שמקריבין הבהמה ששרשה היא מריבוי אורות דתהו ועי"ז נמשך תוס' מרובה בכלים דתיקון וזהו ניחוח להוי' פי' ניחוח נחות דרגא⁸³ בהוי' דתיקון.

יאוענין ריח לא הוא ש' העצם ריח שע"י הקרבת הקרבן אלא הוא ש' המושאל שא"ר פעולת הריח שמשיב את הנפש⁸⁴ כשאדם נתעלף ע"י שמריחין לו ריח חזק עי"ז משיבין לו את הנפש, ופי' נתעלף אינו הסתלקות הכוחות לגמרי כי אז לא הי' מועיל לו הריח, כי למת בלתי חי אינו מועיל ריח, אף שמצד הריח אפשר שהי' מועיל אך המריח איננו, כי לעצם הנפש לא ביכולת להגיע ומריח מצד הגוף איננו, אלא פי' שנתעלף שבאמת החיות נמצאת בלב וההרגש בהכוחות אך חסר הרו"ש קמיטה וסגירת הלב והכוחות נתעלם⁸⁵ למקור אחיזת הנפש עם הגוף והריח

יבתתקנד
מגיע לשם ומעורר ע"כ משיב את הנפש. ועוד אי' ריח הוא שהנשמה נהנה⁸⁶ ממנו ולא הגוף ולא כמו אכילה אף שאכילה פועל קישור הנפש עם הגוף אבל העיקר הוא הגוף אבל ריח העיקר הוא להנשמה ונשמה הוא למעלה מגוף שאין למעלה הימנה ולשם מתייחסת הריח, וכך יובן שע"י הקרבת הבהמה נעשה מזה ריח שמגיע לאורות דתהו כמו שהם למעלה מאחיזת אורות עם כלים. ועוד י"ל שענין הריח הוא להשיב הנפש פי' הכוחות שהי' קודם בהתפשטות בגוף ואח"כ נתעלו לשרשן, הריח פועל להשיב אותם שיתפשטו שנית בגוף שיכול להלוך ברגל ולעשות ביד ולראות בעין ולשמוע באוזן, כך יובן ענין ריח למעלה שע"י הקרבת הבהמה ממשיכים אורות דתוהו בכלים דתיקון וזהו ריח ניחוח לשון המשכה, ועי"ז נמשך סליחת עונות. כי הנה ברית כרותה ליגמדה"ר⁸⁷ שאינם חוזרים ריקם שהו"ע י"ג מדות מי אל כמוך נושא עון⁸⁸ וכו' ויש יגמדה"ר דמיכה וי"ג מדות הרחמים דמשה⁸⁹, שע"י נמשך סליחת עונות שמגיעים למדריגה אם חטאת⁹⁰ כו' שאינו מגיע שם חטא כו', והוא ע"י ממעמקים קראתיך הוי'⁹¹, שיש שני מיני הוי', הוי' שבסדר השתל' והוי' שלמעלה מסדר השתל'⁹², וע"י ממעמקים מגיעים לש' הוי' שלמעלה מסדר השתלשלות. ונמצא מה במדות שהם בתיקון אף שהם מדות גבוהים אבל מ"מ הם מצומצמים כש"כ ע"י קרבן שמגיעים בריבוי אורות דתהו שבודאי אינו תופס מקום כלל, וגם אצל הקרבן הי' תשובה ג"כ ענין ממעמקים, ע"כ נמשך סליחה ומחילה.