Toras Shmuel·5640 Part 2·Maamarim·One Hour Is Fine and My Beloved Is Mine and His Desire Is For Meתורת שמואל·תר"ם ח"ב·מאמרים·[יפה שעה אחת] ומעתה כו' אני לדודי ועלי תשוקתו

א[יפה שעה אחת] ומעתה כו' אני לדודי ועלי תשוקתו
פ' נצבים
יט) ומעתה יובן ענין מ"ש אני לדודי ועלי⁴³⁴ תשוקתו, ויש לדקדק מהו שא' ועלי תשוקתו למה לא אמר ואלי⁴³⁵ תשוקתו באלף שהי' פירושו שתשוקתו הוא לי, ומהו עלי כו', הנה ארז"ל במד"ר בראשית פ"ך (וכ"ה בשה"ש

בתקכט
במקומו⁴³⁷ בשינוי קצת) ארבע תשוקות הן⁴³⁶ אין תשוקתה של אשה אלא לאישה שנא' ואל אישך תשוקתך⁴³⁸, אין תשוקתו של יצה"ר אלא על קין וחבריו שנא' ואליך תשוקתו⁴³⁹, אין תשוקתן של גשמים אלא על הארץ שנא' פקדת ארץ ותשוקקיה⁴⁴⁰, ואין תשוקתו של הקב"ה אלא על ישראל שנא' ועלי תשוקתו, ד"א תשוקתו תשים אנו, ואע"פ שתשים אנו⁴⁴¹, אנו מקוים לישועתו⁴⁴² של הקב"ה ומייחדים שמו בכ"י, ומסיים בשה"ש ואומרים ב"פ⁴⁴³ שמע ישראל כו'. וצ"ל ב' פירושים אלו שדרש תשוקתו ל' תשוקה, ולשון תש וקו, הנה ענין תשוקת האשה ואל אישך תשוקתך הוא כי אשה אש ה'⁴⁴⁴ ותשוקתה לאיש בחי' אש יו"ד⁴⁴⁵ כו', ותשוקת הגשמים לארץ זהו תשוקת המשפיע למקבל כו'⁴⁴⁶, אך ענין תשוקת הקב"ה על ישראל צ"ל הלא אנת הוא שלימותא דכולהו כו' וכלום חסר כו', וגם כאן אמרו⁴⁴⁷ על ישראל ולא לישראל כדקדוק לשון הפסוק ועלי. ויובן בהקדם ענין הפסוק אני לדודי ודודי לי, שהגם שנת"ל⁴⁴⁸ שעיקר פי' הפסוק הוא על התשובה, מ"מ יש לפרשו גם על כלליות העבודה כו' דהנה ארז"ל בילקוט אני לדודי בעוה"ז, ודודי לי בעוה"ב⁴⁴⁹ כו'. וביאור הענין דהנה ארז"ל במשנה דאבות יפה שעה א' בתשו' ומעש"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, ולכאו' צ"ל מאחר שאומר מע"ט עם התשובה למה צריך לתשובה, שהתשובה בכלל היא על חטא ועון שזהו כשלא אכשיר דרי⁴⁵⁰ כו', וא"כ מ"ע תשובה עם מעש"ט כו'. וגם ארז"ל כל ימיו בתשובה⁴⁵¹ שזהו ג"כ אינו מובן למה צ"ל כ"י בתשובה שמאחר ששב ורפא לו, א"כ לכאו' א"צ יותר לתשובה כ"א למעש"ט, והאומר אחטא ואשוב⁴⁵² אין מספיקין בידו לעשות תשובה ואיך הוא⁴⁵³ כ"י בתשובה. אך הענין דענין ופי' תשובה אינה דוקא על חטא ועון⁴⁵⁴ בפו"מ או אף גם על חסרון דק שבדקות שכ"ז הוא

גתקל
בכלל חטא, שפירושו הוא מלשון חסרון⁴⁵⁵ כמו קולע אל השערה ולא יחטיא⁴⁵⁶ שפירושו שלא יחסר כמלא חוט השערה כו', או כמו והייתי אני ובני שלמה חטאים⁴⁵⁷ פירושו חסרים מן הטוב שהבטיח לה, וכמ"כ בפי' חטא נכלל חסרון דק שבדקות שהוא ג"כ בכלל חטא ועון כו', <31>

דּ ולפ"ז מ"ש שהתשו' אינה על חטא ועון דוקא צ"ל שהיא לא על החסרון דק שבדקות ג"כ, אלא פי' וענין בחי' תשו' זו הוא כפשוטו לשון תשוב שהו"ע החזרה למקורה⁴⁵⁸ כמו והרוח תשוב אל האלקי'⁴⁵⁹ אשר נתנה שפירושה החזרה אל חיק אביה אשר לוקחה משם שהרי היא חלק הוי' ממש כו'.

הקיצור. ד' תשוקות הן, תשוקת הקב"ה על ישראל, כלשון הכתוב ועלי תשוקתו, יפה שעה א' בתשומע"ט צ"ל מה"ע תשו' כשהמעשים הם טובים, וכן⁴⁶⁰ כ"י בתשובה, אלא שפי' תשובה לשון החזרה כו'.

וך) ולהבין פי' וענין תשובה זו, צ"ל שרש ענין השבת שהוא ג"כ בחי' תשובה⁴⁶¹ שהרי שבת אותיות תשב⁴⁶², וצ"ל שייכות ענין השבת לתשובה, שלכאו' מצות שבת היא מצוה מרמ"ח מ"ע⁴⁶³ ואינה ענין למצות התשובה שהיא^*

זתקלא
מ"ע⁴⁶⁴ בפ"ע כו', אך הנה פי' וענין מה ששבת הוא אותיות תשב שהו"ע החזרת המוחין למקורם ושרשם כו', והענין הוא דכתי' ששת ימים עשה⁴⁶⁵ וגו', פי' ששת ימים שהששת ימים עצמן ירדו ונשפלו בבחי' העשייה ולכן לא נא' בששת ימים כ"א ששת ימים מטעם הנ"ל, ועד"מ אדם העושה איזה מלאכה הנה בשעת מעשה המלאכה ידיו הם העושים את המלאכה, והמוחין הם טרודים לעיין בעיון השכלי איכות ומהות המלאכה⁴⁶⁶ בכמותה ואיכותה וכן כל האברים הנצרכים למלאכה זו עד"מ העין לראות מה שעושה, והאוזן לשמוע בכ"ד הצריכים שמיעת האוזן במלאכה דקה כמו ששומעים הילוך המ"ש⁴⁶⁷ וכדומה בכל הדברים שאופן א' מנהיג חבירו כו', וא"כ בעת עשיית דבר המלאכה כל כחות הנ"ל הם טרודי' בהמלאכה ההיא שענין בחי' הטרדא הוא ההשפלה ממקומם להיות מושפלים בהדבר שעושה כו', וכל מלאכה שצריכה עיון א"א בשעת מעשה לחשוב בשכל אחר בשעת מעשה וכן א"א להביט בעינו⁴⁶⁸ בד"א ולשמוע דבר אחר כו', אבל לאחר שכבר גמר מלאכתו עולה שכלו ומדותיו שהם הכוסף והתאוה להדבר שעושה כו' למקורם ושרשן, וכשהוכשר בעיניו מלאכתו שעשה אז מתענג ממנה כשרואה בעין הגשמי

חתקלב
ובעין השכל את טיב הציור ונקיות המלאכה שעשה כו', ועד"ז יובן למעלה הגם שלא בעמל ולא ביגיעה⁴⁶⁹ ברא הקב"ה את עולמו כ"א במאמר וברוח פיו כו', עכ"ז זהו מפני שדבורו של הקב"ה חשיב מעשה⁴⁷⁰, ומאחר שחשיב מעשה ממילא נמצא בו כל בחי' הפרטיות שיש בבחי' המעשה כו' שהוא מה שארז"ל בעשרה דברים ברא הקב"ה⁴⁷¹ את עולמו בחכ' ובתבונה ובדעת בכח ובגערה כו', וכמ"ש ה' בחכ' יסד ארץ כונן⁴⁷² כו' בדעתו⁴⁷³ כו', והגם כי ששת ימים עשה כנ"ל, ושי"ב הם ששה מדות עכ"ז הנה נודע <32>

טּ כי בתיקון כל מדה כלולה מע"ס⁴⁷⁴, ונמצא כי במדות יש ג"כ בחי' המוחין שז"ע בחי' מוחין שבמדות, שעם היות בחי' המוחין אלו אינם שוים לבחי' מוחין בעצם עכ"ז הם למיניהם שהרי הם בחי' מוחין ולא מדות אלא שהם מוחין שבמדות, ועכ"ז נושאים עליהם שם מוחין דוקא, וכמארז"ל בראשית נמי מאמר הוא⁴⁷⁵ הנה נודע כי בראשית הוא בחי' חכ'⁴⁷⁶ כמ"ש ראשית חכ'⁴⁷⁷,

יתקלג
וכמש"ת ת"י בחוכמתא⁴⁷⁸, ונמצא כי בששת ימי בראשית היו בחי' מוחין אלו מושפלים בעשיית כל הדברים למיניהם שנתהוו בדרך בריאה יש מאין דבר מלא דבר⁴⁷⁹ בששת ימים אלו, ובבא יום השבת כשקידש היום ולילו עמו (שהיתה ג"כ יום כמ"ש במד"ר ל"ו שעות שמשה אותה האורה⁴⁸⁰, לכן נק' קידש היום) שבת מכל מלאכתו⁴⁸¹, פי' וענין שביתה זו הוא החזרת המוחין והמדות למקורן כמו קודם שנשפלו, שהרי אינו שייך לומר שביתה כאדם השובת ממש בגשמיות שעמל תחלה ואח"כ שבת מעמלו, אבל הקב"ה לא בעמל ולא ביגיעה אלא במאמר כו' השביתה היא מן הדבור שפסק מלדבר בהויות הדברים שנתהוו, ונמצא מובן שבשי"ב שהאיר⁴⁸² הדבור האיר בו המדות שבהן מלובש המוחין, וכשהפסיק מלדבר חזרו המדות והמוחין לשרשן ומקורן, וה"ז כאדם שפוסק מלדבר שא"צ להעמיק בדעתו איך לדבר, ועכ"ז תיכף אחר שביתתו מלדבר חושב במח' במה שדיבר אם בפרטיות השכלת דבריו או בכלליות דבריו, ועד"ז כששבת הקב"ה מלדבר שדבורו חשוב מעשה נפסק העשייה בפועל ועלה מדותיו וחכ' מלבוש הדבור ועכ"ז נשארו בלבוש המח', ומבחי' מח' זו נמשך החיות לעולמות ביום השבת, ועש"ז נק' שבת לשון שביתה ששבת מכל מלאכתו כמ"ש כי בו שבת מכל מלאכתו⁴⁸³ כו' וכנ"ל, ושבת אותיות תשב ע"ש החזרת המדות ומוחין למקורן, ומה כתיב אחר ששבת⁴⁸⁴ ויברך כו' ויקדש אותו⁴⁸⁵ שברכו וקדשו, ועד"ז יובן בענין תשובה באדם שהארת נשמתו המחי' את הגוף הנה היא בדרך ירידה והשפלה שהרי היא חלק אלקה ממעל ועמדה באהוי"ר לפניו ית' כנ"ל באריכות, וכשירדה להתלבש בגוף הנה לא כל הנשמה מלובשת בגוף⁴⁸⁶ כ"א הארה ומקצת הנשמה מלובשת בגוף שהרי המלאך בשליש העולם עומד וכ"ש הנשמה שהיא מפנימיות הכלים כמ"ש בלק"ת בד"ה יונתי בחגוי הסלע, וא"כ הארה זו היא בדרך ירידה והשפלה ולכן כשעומד להתפלל וללמוד היא מתחלת להתעלות ועכ"ז היא מלובשת ממש אלא שהעלי' היא שמתרוממת, וכן כשעושה מצוה מתרומם נפשו כמ"ש וצדקה תרומם גוי⁴⁸⁷,

יאתקלד
וכל המצות נק'⁴⁸⁸ צדקה כמ"ש וצדקה כו' כל המצוה, אלא עיקר התשובה היא בלילה כשישן ומפקיד נפשו אצל אביה שבשמים, כמ"ש בידך אפקיד רוחי, והוא ר"ת באר⁴⁸⁹ שכמו הבאר נובע מתתא לעילא כך הנשמה עולה במעלות להפקד בידו של הקב"ה, שזהו באמת תשובה גמורה שהרוח תשוב אל האלקי' אשר נתנה <33>

יבּ וכשמחזירה באיזהו ריוח שהרויחה בירידתה, וכ"ש שלא נתלכלכה בשום דבר אז היא שואבת לו חיים מלמעלה כמארז"ל שהנשמה עולה ושואבת לו חיים⁴⁹⁰ מלמעלה כמו בשבת דכתי' ויברך כו' ויקדש אותו כו'.

יגקיצור. שבת שביתת והחזרת המוחין למקורן, ועד"ז הוא בכל לילה שנשמת האדם עולה ושואבת לו חיים מלמעלה כמו בשבת שבירכו וקדשו כו'.

ידךא) ויובן זה עוד משמיטה, ששש⁴⁹¹ שנים תזרע שדך⁴⁹² ובשנה השביעית שבת שבתון יהי' לארץ שבת לה'⁴⁹³, שענין בחי' שביתה זו ה"ה ג"כ כמו שביתת השבת בכל שבוע, ששש שנים זהו כמו שש הימים שכמו בכל יום הוא עשיית מלאכה כמ"ש ששת ימים תעשה מעשיך⁴⁹⁴ שז"ע ההיתר על עשיית מלאכה, דאל"כ מאן דמחוי במחוג⁴⁹⁵ קמי מלכא קטלא חייב ובאמת לית אתר פנוי מיני'⁴⁹⁶ ומכה"כ⁴⁹⁷, ואת השמים ואת הארץ אני מלא⁴⁹⁸, ואם לא שהתיר לנו הכתוב עשיית מלאכה לא הי' שום הוראת היתר בעשיית מלאכה, ובשנה השביעית שבת שבתון שתשבות הארץ מחרישתה וזריעתה וצמיחתה, שאז היא בבחי' תשובה שכחות המלובשים בה שבים לשרשן ואינם בבחי' ירידה והשפלה, ועוד יותר הוא ביובל שנת החמשים שנה⁴⁹⁹

טותקלה
שהיא השביתה שהשדות חוזרים לבעליהן וכמ"ש תשובו איש אל אחוזתו⁵⁰⁰, שזהו כמו התשובה שהוא החזרה לבעליהן שזהו כמו למקורן ושרשן, ועד"ז יש בכ"י שענין השינה הוא שתשוב הנפש למקורה ושרשה הראשון בחי' אוא"ס ב"ה חיי החיים כו' וע"ז הוא שארז"ל יפה שעה א' בתשו' ומעש"ט בעוה"ז⁵⁰¹, פי' וענין תשובה זו הוא לשון תשוב שהוא פי' החזרה, וה"ז אות ומופת על המעשים שהם טובים כו'.