Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel·
א[מפני שיבה תקום] וביאור כו' בן ס' לזקנה כו'
בס"ד ש"פ ויגש תאמ"ר לפ"ק
ישראל סבא, זוטא כו' מפני שיבה
בס"ד ש"פ ויגש תאמ"ר לפ"ק
ישראל סבא, זוטא כו' מפני שיבה
בויגש
וביאור הענין למעלה הנה ארז"ל בסוף מס' אבות, בן ששים1 לזקנה2 בן שבעים לשיבה, והנה בלק"ת מהאריז"ל פ' קדושים3 בד"ה מצות קימה פי' הפסוק מפני שיבה תקום4 והדרת פני זקן, הם תיקונים דא"א ודז"א, וכנגד בחי' א"א אמר מפני שיבה תקום שהוא דיקנא דא"א, וכנגד דיקנא דז"א אמר והדרת פני זקן (וזהו גם לפי אית דגרסי שבמד"ש6 ששים לחכ', וכ"כ הריטב"א7 בישישים חכ'8 בן ששים,
וביאור הענין למעלה הנה ארז"ל בסוף מס' אבות, בן ששים1 לזקנה2 בן שבעים לשיבה, והנה בלק"ת מהאריז"ל פ' קדושים3 בד"ה מצות קימה פי' הפסוק מפני שיבה תקום4 והדרת פני זקן, הם תיקונים דא"א ודז"א, וכנגד בחי' א"א אמר מפני שיבה תקום שהוא דיקנא דא"א, וכנגד דיקנא דז"א אמר והדרת פני זקן (וזהו גם לפי אית דגרסי שבמד"ש6 ששים לחכ', וכ"כ הריטב"א7 בישישים חכ'8 בן ששים,
גתרפז
והתוס' יו"ט מתווך9 כן גם לפי גרסתינו ע"ש)5 כי זקן זה שקנה חכמה10, והטעם שז"א נק' זקן שקנה חכמה כי לא הי' לו חכמה עד שעטרה לו אבא בהאי עטרא כנודע ועייל בו מוחא סוד חכמה עילאה, וזהו זקן שקנה כו' שקנה מחדש, גם ידעת כי הוא נק' זה עכ"ל, ועמ"ש במ"א מענין משה נתנבא בזה11, והענין אפ"ל דהנה לפעמים נק' ז"א כי נער ישראל ואוהבהו12 כמ"ש בזח"ב ס"פ בא דמ"ג ע"א כי נער ישראל, ישראל זוטא, שמע ישראל13, ישראל סבא, ובפ' ויקהל דרט"ז סע"א שמע ישראל, ישראל סבא בגין דאית זוטא דכתיב כי14 נער ישראל ואוהבהו, ודא איהו ישראל סבא עכ"ל. ושרש הענין יובן15 ע"פ מה שנבין מה שבפ' ויגש בביאת בנ"י למצרים נא' יעקב ובניו16, ובפ' שמות אמר את יעקב17 שמשמע שיעקב בפ"ע כו', והענין יובן ע"פ הנ"ל שיש ישראל סבא וישראל זוטא כו' פי' כי ישראל לי ראש18 הוא בחי' חכמה, אך עצמיות ח"ע חכים ולא בחכ' ידיעא19 א"א להשיג כי הוא כמו שהוא ית' לבדו הוא גם אלו לא ברא את העולמות, רק בחי' נה"י דאבא מאירים להיות מקור לעולמות ונעשים מוחין לז"א20, וענין בחי' נה"י הוא עד"מ כליות יועצות22 איך להשפיע, ע' באגה"ק סי' ט"ו בד"ה להבין משל ומליצה21, ובחי' נה"י דאבא נק' ישראל סבא, וא"כ פי' בנ"י הבאים מצרימה23 היינו המשכות מבחי' חכמה הנ"ל שנק' ישראל סבא באותיות המחשבה, ולכן יעקב שהוא מבחי' אחוריים דאבא המתלבש בתבונה נק' בן לישראל זה, שהוא יש"ס נה"י דאבא, וז"ש בפ' ויגש ואלה שמות בנ"י כו' יעקב ובניו שיעקב עצמו בכלל בנ"י יכונה משום דהתם מיירי בענין ההמשכה מבחי' ישראל סבא הנמשך באותיות המח', וע"כ לגבי בחי' יש"ס נקרא יעקב בני ישראל כו', והיא הירידה הראשונה דמצרימה היינו בבחי' אותיות המח' שנקראים ג"כ מצרימה שהם בחי' אותיות וכלים המגבילים האור כו'.
והתוס' יו"ט מתווך9 כן גם לפי גרסתינו ע"ש)5 כי זקן זה שקנה חכמה10, והטעם שז"א נק' זקן שקנה חכמה כי לא הי' לו חכמה עד שעטרה לו אבא בהאי עטרא כנודע ועייל בו מוחא סוד חכמה עילאה, וזהו זקן שקנה כו' שקנה מחדש, גם ידעת כי הוא נק' זה עכ"ל, ועמ"ש במ"א מענין משה נתנבא בזה11, והענין אפ"ל דהנה לפעמים נק' ז"א כי נער ישראל ואוהבהו12 כמ"ש בזח"ב ס"פ בא דמ"ג ע"א כי נער ישראל, ישראל זוטא, שמע ישראל13, ישראל סבא, ובפ' ויקהל דרט"ז סע"א שמע ישראל, ישראל סבא בגין דאית זוטא דכתיב כי14 נער ישראל ואוהבהו, ודא איהו ישראל סבא עכ"ל. ושרש הענין יובן15 ע"פ מה שנבין מה שבפ' ויגש בביאת בנ"י למצרים נא' יעקב ובניו16, ובפ' שמות אמר את יעקב17 שמשמע שיעקב בפ"ע כו', והענין יובן ע"פ הנ"ל שיש ישראל סבא וישראל זוטא כו' פי' כי ישראל לי ראש18 הוא בחי' חכמה, אך עצמיות ח"ע חכים ולא בחכ' ידיעא19 א"א להשיג כי הוא כמו שהוא ית' לבדו הוא גם אלו לא ברא את העולמות, רק בחי' נה"י דאבא מאירים להיות מקור לעולמות ונעשים מוחין לז"א20, וענין בחי' נה"י הוא עד"מ כליות יועצות22 איך להשפיע, ע' באגה"ק סי' ט"ו בד"ה להבין משל ומליצה21, ובחי' נה"י דאבא נק' ישראל סבא, וא"כ פי' בנ"י הבאים מצרימה23 היינו המשכות מבחי' חכמה הנ"ל שנק' ישראל סבא באותיות המחשבה, ולכן יעקב שהוא מבחי' אחוריים דאבא המתלבש בתבונה נק' בן לישראל זה, שהוא יש"ס נה"י דאבא, וז"ש בפ' ויגש ואלה שמות בנ"י כו' יעקב ובניו שיעקב עצמו בכלל בנ"י יכונה משום דהתם מיירי בענין ההמשכה מבחי' ישראל סבא הנמשך באותיות המח', וע"כ לגבי בחי' יש"ס נקרא יעקב בני ישראל כו', והיא הירידה הראשונה דמצרימה היינו בבחי' אותיות המח' שנקראים ג"כ מצרימה שהם בחי' אותיות וכלים המגבילים האור כו'.
דואמנם ירידה הב' הוא באותיות הדבור, והוא מ"ש בפ' שמות פעם שני ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה והדבור מקבל מבחי' ישראל זוטא היינו בחי'
התרפח
ז"א, כי הנה ישראל זוטא היינו בחי' ז"א כי הגם שז"א היינו ו"ק דאצי' חג"ת נה"י, ועמ"ש לעיל בפי' המאו"א24 שכשהז"א הוא רק ו"ק ז"ע מי יקום יעקב25 כי קטן הוא, אך כשהמוחין דאו"א נתלבשו בו נק' ישראל לי ראש כי יש הפרש גדול בין כשהמוחין מאירים במדות או כשהם רק מדות לבד כו' ועד"מ למטה התינוק נוח לכעוס כו' משא"כ מי שמדותיו בהשכל קשה לכעוס, ולכך אומרים אב הרחמן*26 שבחי' חכמה מקור הרחמים, ולכן כשהמוחין מאירים בז"א נק' ישראל, ומ"מ הוא רק בשם ישראל זוטא יכנה כי הוא רק המשכת מוחין במדות, משא"כ ישראל סבא זהו נה"י דאבא עצמו, ועד"מ השכל עצמו, ונת' שמבחי' ישראל זוטא שהוא ז"א נמשך באותיות הדבור שזהו כמשל הדבור שמקבל מהבל הלב שבו משכן המדות, שז"ע בנ"י הנא' בפ' שמות דקאי על ירידה הב' שהוא המשכת ז"א באותיות הדבור, וע"כ בחי' יעקב לא נק' בני ישראל, כי יעקב שהוא בחי' אחוריים דאבא אינו בן לבחי' ישראל זוטא, אלא אח עד"מ, וז"ש בנ"י הבאים מצרימה את יעקב שהדבור מקבל מבחי' בני ישראל זוטא שהוא ז"א כמו שמקבל מוחין כו' וגם מבחי' יעקב כו'.
ז"א, כי הנה ישראל זוטא היינו בחי' ז"א כי הגם שז"א היינו ו"ק דאצי' חג"ת נה"י, ועמ"ש לעיל בפי' המאו"א24 שכשהז"א הוא רק ו"ק ז"ע מי יקום יעקב25 כי קטן הוא, אך כשהמוחין דאו"א נתלבשו בו נק' ישראל לי ראש כי יש הפרש גדול בין כשהמוחין מאירים במדות או כשהם רק מדות לבד כו' ועד"מ למטה התינוק נוח לכעוס כו' משא"כ מי שמדותיו בהשכל קשה לכעוס, ולכך אומרים אב הרחמן*26 שבחי' חכמה מקור הרחמים, ולכן כשהמוחין מאירים בז"א נק' ישראל, ומ"מ הוא רק בשם ישראל זוטא יכנה כי הוא רק המשכת מוחין במדות, משא"כ ישראל סבא זהו נה"י דאבא עצמו, ועד"מ השכל עצמו, ונת' שמבחי' ישראל זוטא שהוא ז"א נמשך באותיות הדבור שזהו כמשל הדבור שמקבל מהבל הלב שבו משכן המדות, שז"ע בנ"י הנא' בפ' שמות דקאי על ירידה הב' שהוא המשכת ז"א באותיות הדבור, וע"כ בחי' יעקב לא נק' בני ישראל, כי יעקב שהוא בחי' אחוריים דאבא אינו בן לבחי' ישראל זוטא, אלא אח עד"מ, וז"ש בנ"י הבאים מצרימה את יעקב שהדבור מקבל מבחי' בני ישראל זוטא שהוא ז"א כמו שמקבל מוחין כו' וגם מבחי' יעקב כו'.
וקיצור. שמע ישראל יש"ס, נער ישראל, ישראל זוטא, וענין מפני שיבה תקום דיקנא דא"א, זקן דיקנא דז"א, שקנה כו' ולכן בפ' ויגש יעקב בכלל בנ"י שזהו לגבי יש"ס נה"י דאבא, וקטן יעקב זהו רק ו"ק לבד, וכשמקבל מוחין מבחי' חכ' נק' ישראל ג"כ אלא שהוא זוטא ולכן יעקב אחוריים דאבא אינו נק' בן לבחי' ישראל זה כו'.
זב) והנה נת' עוד במ"א26 בענין שהכתר הוא למעלה מכל הע"ס, והוא מקור התענוג בחי' סוכ"ע כו' והתחלת ההשתלשלו' האצי' ממכ"ע הוא מחכמה27, וחכ' הוא שרש האצי', כי עיקר האצי' הוא התיקון מעולם התהו ובחכ' אתברירו28, והטעם כי ענין השבירה מעולם התהו29 היינו שנפלו בבחי' יש, והתיקון הוא להיות אין, והיינו ע"י החכמה כח מה30, והנה חכמה עצמה יש בה ע"ס, ומכתר שבחכ' עד ת"ת שבחכ' נק' אבא, והנו"ה נק' יש"ס (ע' פע"ח שער חהמ"צ פ"א) ומשם
חתרפט
נמשך שרש הנשמות, כי הנה הנו"ה הם השפעת החכ' שהנו"ה הן הן כלי ההשפעה והורדת החיות מהעליון לתחתון רק שהוא השפעה שבאצי' קודם שבא לבחי' גילוי הנשמה עצמה, וגילוי הנשמה עצמה היינו שהאדם31 שלמטה, אבל שרש הגילוי שבחכ' נק' ישראל סבא, ועז"נ32 וישמחו בך33 כו', וז"ע בחי' מזלי' של הנשמה שבבחי' מקיף המבואר בלק"ת בד"ה יונתי34, אך צ"ל דהא שם בד"ה יונתי נת' דבחי' מזלי' זהו בחי' עלה במח', ועלה במח' היינו הבחי' היותר עליונה שבחכ' מה שהוא דבוק בכתר35 כו' ע"ש, וגם עוד פי' שם דעלו במח' היינו בחי' א"ק מח' הקדומה36 כו', ועד"ז נת' ג"כ בד"ה האזינו השמים37, וישראל סבא היינו נו"ה דאבא שהוא בחי' אחרונה שבחכ' כו', מיהו בזח"א בפ' בראשית (ד"ו ע"א) גבי רב המנונא סבא, אבל אבא דילי הוי39 רב38 ויקירא ועתיק יומין, ופי' באשל אברהם40 לרמוז על ישראל סבא שנק' ג"כ עתיק יומין41 דתיבת סבא ותיבת עתיקא כולא חד42, והיינו לומר שנשמת רב המנונא סבא נמשכה מבחי' ישראל סבא, אמנם מ"ש דישראל סבא נק' עת"י י"ל שזהו ע"ד שמבחי' תבונה נעשה כתר לז"א, ולכן ישראל סבא שהוא נשמת כתר זה נק' עת"י לגבי ז"א כי עת"י הוא פנימיות הכתר ונשמה שלו, וא"כ לפ"ז שפיר י"ל שהנשמה שנמשכת מבחי' ישסו"ת נק' מזלי' לגבי הנשמות שמזו"נ, וכ"מ קצת בז"ה ר"פ נח43 גבי ענין שנא' נח נח44 ב"פ נגד או"פ של הנשמה ואור מקיף כו', אכן באמת כמו שבכתר אמיתי דז"א נעשה מא"א עצמו כמ"ש בע"ח שך"ב פ"ג45, כך אמיתית בחי' מזלי' של הנשמה הוא מהכתר דאצי' ומח' הקדומה כו' כמ"ש בד"ה יונתי, ועוי"ל דענין שרש הנשמות הנמשכים מבחי' ישסו"ת זהו מ"ש בע"ח שער מ"ן ומ"ד דרוש ד' ע"פ הזהר ר"פ משפטים (דצ"ד סע"ב) ואקרי בן להקב"ה כו' זכה יתיר יהבין לי' נשמתא מסטרא דאו"א כו', שבאותו זיווג העליון דאו"א יוצאין משם נשמות בנ"א כו' אלא46 שעדיין אינן ראויות ואינן נשלמות עד שיזדווגו זו"נ דאצי'
נמשך שרש הנשמות, כי הנה הנו"ה הם השפעת החכ' שהנו"ה הן הן כלי ההשפעה והורדת החיות מהעליון לתחתון רק שהוא השפעה שבאצי' קודם שבא לבחי' גילוי הנשמה עצמה, וגילוי הנשמה עצמה היינו שהאדם31 שלמטה, אבל שרש הגילוי שבחכ' נק' ישראל סבא, ועז"נ32 וישמחו בך33 כו', וז"ע בחי' מזלי' של הנשמה שבבחי' מקיף המבואר בלק"ת בד"ה יונתי34, אך צ"ל דהא שם בד"ה יונתי נת' דבחי' מזלי' זהו בחי' עלה במח', ועלה במח' היינו הבחי' היותר עליונה שבחכ' מה שהוא דבוק בכתר35 כו' ע"ש, וגם עוד פי' שם דעלו במח' היינו בחי' א"ק מח' הקדומה36 כו', ועד"ז נת' ג"כ בד"ה האזינו השמים37, וישראל סבא היינו נו"ה דאבא שהוא בחי' אחרונה שבחכ' כו', מיהו בזח"א בפ' בראשית (ד"ו ע"א) גבי רב המנונא סבא, אבל אבא דילי הוי39 רב38 ויקירא ועתיק יומין, ופי' באשל אברהם40 לרמוז על ישראל סבא שנק' ג"כ עתיק יומין41 דתיבת סבא ותיבת עתיקא כולא חד42, והיינו לומר שנשמת רב המנונא סבא נמשכה מבחי' ישראל סבא, אמנם מ"ש דישראל סבא נק' עת"י י"ל שזהו ע"ד שמבחי' תבונה נעשה כתר לז"א, ולכן ישראל סבא שהוא נשמת כתר זה נק' עת"י לגבי ז"א כי עת"י הוא פנימיות הכתר ונשמה שלו, וא"כ לפ"ז שפיר י"ל שהנשמה שנמשכת מבחי' ישסו"ת נק' מזלי' לגבי הנשמות שמזו"נ, וכ"מ קצת בז"ה ר"פ נח43 גבי ענין שנא' נח נח44 ב"פ נגד או"פ של הנשמה ואור מקיף כו', אכן באמת כמו שבכתר אמיתי דז"א נעשה מא"א עצמו כמ"ש בע"ח שך"ב פ"ג45, כך אמיתית בחי' מזלי' של הנשמה הוא מהכתר דאצי' ומח' הקדומה כו' כמ"ש בד"ה יונתי, ועוי"ל דענין שרש הנשמות הנמשכים מבחי' ישסו"ת זהו מ"ש בע"ח שער מ"ן ומ"ד דרוש ד' ע"פ הזהר ר"פ משפטים (דצ"ד סע"ב) ואקרי בן להקב"ה כו' זכה יתיר יהבין לי' נשמתא מסטרא דאו"א כו', שבאותו זיווג העליון דאו"א יוצאין משם נשמות בנ"א כו' אלא46 שעדיין אינן ראויות ואינן נשלמות עד שיזדווגו זו"נ דאצי'
טתרצ
ואז47 יוצאים מזיווג ההוא כו' ע"ש עכ"ל וע' בזח"ב משפטים דקך"א סע"ב ודקך"ב א' ובמק"מ שם ובזח"ג ויקרא ד"ז ע"ב ודך"ב א' ודק"ס ע"ב ובמק"מ שם שע"ז נא' למען אחי ורעי שמפני שיש להם חי' ונשמה מאו"א הם נק' אחים וריעים לזו"נ דאצי' כו'.
ואז47 יוצאים מזיווג ההוא כו' ע"ש עכ"ל וע' בזח"ב משפטים דקך"א סע"ב ודקך"ב א' ובמק"מ שם ובזח"ג ויקרא ד"ז ע"ב ודך"ב א' ודק"ס ע"ב ובמק"מ שם שע"ז נא' למען אחי ורעי שמפני שיש להם חי' ונשמה מאו"א הם נק' אחים וריעים לזו"נ דאצי' כו'.
יולכן הם מקדשי שמך48 היינו בחי' המל' שירדה לבי"ע והיא עולה לאצי' ע"י ישראל מקדשי שמך שממשיכים בחי' קדש, ג"פ קדוש הם חב"ד כי בחכ' אתברירו (מקדשי שמך שיומשך מ"ה שמברר ב"ן49, ע' בד"ה אוסרי50 ) ובחי' החכמה ממשיכים נש"י למטה לפי שהם משרש ישסו"ת כנ"ל.
יאובס'51 עה"מ שער קרית ארבע פקך"ג פי' דישראל סבא זהו בחכמה רק שהוא נה"י דאבא, וישראל זוטא היינו ז"א, וכ"ה בע"ח ובפע"ח שער חג המצות כנ"ל.
יבאך לפי מ"ש בלק"ת מהאריז"ל דוהדרת פני זקן זהו ז"א, א"כ גם ז"א נק' לפעמים ישראל סבא וכמ"ש בפע"ח שער ך"ב גבי שבועות52 שז"ע במ"ת נדמה להם (הקב"ה לישראל) כזקן53, והיינו כשמאיר בו מיגת"ד דא"א, ונעשה גם בו יגת"ד כו'.*
יגג) והנה מבואר54 במ"א55 שאין אוא"ס שורה ומתגלה אלא בבחי' חכ' וכמ"ש הטעם בסש"ב פל"ה בהג"ה, והגם שנא' כולם בחכ' עשית56 שבחי' חכ' מלובשת בכל המדות, וז"ע ישראל לי ראש בחי' ראש היינו חכ', אך מ"מ אינו דומה החכ' שמלובשת בתוך המדות ואינה נראית ונגלית בהם לבחי' גילוי החכ' עצמה שהוא למעלה מעלה במדריגה מן המדות, ועז"נ מאד עמקו מחשבותיך57 כו' ונקראו*
ידתרצא
הנסתרות להוי' אלקינו58, ולכן כדי להמשיך אור א"ס ב"ה למטה צ"ל ע"י התורה שהיא חכמתו ורצונו ית' כו' יעו"ש, והיינו שעי"ז ממשיכים מוחין דגדלות בז"א, ר"ל שממשיכים גילוי החכ' עצמה כו' שיאיר ויתגלה בז"א כו' שלמעלה מעלה מבחי' החכ' המלובשת במדות מצד עצמן, וזהו ע"ד ההפרש בין מוחין דיניקה ובין מוחין דגדלות, כי מוחין דיניקה זהו עד"מ השכל השייך להמדה שאוהב שיאהב59 מחמת טעם ושכל שזה השכל מגדול60 המדה כו', אבל מוחין דגדלות זהו המשכת עצם החכ' כו' וע' מזה באריכות בסידור ע"פ השמים מספרים61 כבוד אל כו', ובביאור ע"פ משה ידבר62 שז"ע ההפרש בין מה שקיים אברהם את התורה63 עד שלא ניתנה, ובין מעלת מ"ת, ולכן במ"ת נדמה להם כזקן, כי כשמאיר בז"א שהן המדות רק מבחי' מוחין וחכ' השייך להנהגת המדות נק' כי נער ישראל, כי עם היותו ישראל לי ראש בחי' מוחין וחכמה עכ"ז הוא בחי' קטנות עדיין לגבי עצם הח"ע שבה דוקא מלובש אוא"ס, משא"כ בחי' המדות שהם להנהגת העולמות בע"ג, ולכן גם החכ' המלובשת בה נק' קטנות לגבי בחי' ח"ע, ולכן גם ע"מ נקראו מילין דהדיוטא לגבי אוא"ס ב"ה, וכמ"ש בלק"ת פ' אחרי בד"ה כי ביום הזה יכפר דרוש הראשון64, ועמ"ש בד"ה רני ושמחי65 בפי' חנוך לנער ע"פ דרכו, אכן במ"ת שהוא חכמתו ורצונו ית' ממש ז"ע כזקן שאזי נק' ז"א ג"כ זקן, זקן שקנה חכ' ונתלבנו שערותיו ע"י שמאיר בו ח"ע כו', וזהו ג"כ ענין מצות לבן שבחוטי הציצית אשר ל"ב חוטין66 הם בחי' ל"ב נתה"ח67 שנמשכים ע"י עסק התורה אין כבוד אלא תורה68, כבוד גימ' ל"ב69 ועמ"ש מזה בלק"ת בד"ה ויקח קרח פ"ב, וזהו הבחי' שנק' ישראל סבא. ואפ"ל שכנגד ב' בחי' אלו שבישראל היינו בחי' ישראל זוטא ובחי' ישראל סבא, נא' ליעקב ב"פ כ"א ישראל יהי' שמך בפ' וישלח ל"ב ך"ט ול"ה יו"ד, ועמ"ש מזה בלק"ת ס"פ שלח בד"ה אני ה' אלקיכם דפ' ציצית דרוש השני פ"ד, באופן אחר. והיינו שפעם הראשון שנא' לו ע"י המלאך זהו המכוון ענין גילוי ש' הוי' שזהו בחי' כי שרית עם אלקי'71, וזהו הגילוי שהי' בה"ס, ופעם שני שנא' לו מהקב"ה בעצמו כ"א ישראל יהי' שמך זהו המכוון גילוי בחי' גבוה יותר שיש ב' שמות הוי' ופסיק טעמא72 כו' שמו הגדול,
הנסתרות להוי' אלקינו58, ולכן כדי להמשיך אור א"ס ב"ה למטה צ"ל ע"י התורה שהיא חכמתו ורצונו ית' כו' יעו"ש, והיינו שעי"ז ממשיכים מוחין דגדלות בז"א, ר"ל שממשיכים גילוי החכ' עצמה כו' שיאיר ויתגלה בז"א כו' שלמעלה מעלה מבחי' החכ' המלובשת במדות מצד עצמן, וזהו ע"ד ההפרש בין מוחין דיניקה ובין מוחין דגדלות, כי מוחין דיניקה זהו עד"מ השכל השייך להמדה שאוהב שיאהב59 מחמת טעם ושכל שזה השכל מגדול60 המדה כו', אבל מוחין דגדלות זהו המשכת עצם החכ' כו' וע' מזה באריכות בסידור ע"פ השמים מספרים61 כבוד אל כו', ובביאור ע"פ משה ידבר62 שז"ע ההפרש בין מה שקיים אברהם את התורה63 עד שלא ניתנה, ובין מעלת מ"ת, ולכן במ"ת נדמה להם כזקן, כי כשמאיר בז"א שהן המדות רק מבחי' מוחין וחכ' השייך להנהגת המדות נק' כי נער ישראל, כי עם היותו ישראל לי ראש בחי' מוחין וחכמה עכ"ז הוא בחי' קטנות עדיין לגבי עצם הח"ע שבה דוקא מלובש אוא"ס, משא"כ בחי' המדות שהם להנהגת העולמות בע"ג, ולכן גם החכ' המלובשת בה נק' קטנות לגבי בחי' ח"ע, ולכן גם ע"מ נקראו מילין דהדיוטא לגבי אוא"ס ב"ה, וכמ"ש בלק"ת פ' אחרי בד"ה כי ביום הזה יכפר דרוש הראשון64, ועמ"ש בד"ה רני ושמחי65 בפי' חנוך לנער ע"פ דרכו, אכן במ"ת שהוא חכמתו ורצונו ית' ממש ז"ע כזקן שאזי נק' ז"א ג"כ זקן, זקן שקנה חכ' ונתלבנו שערותיו ע"י שמאיר בו ח"ע כו', וזהו ג"כ ענין מצות לבן שבחוטי הציצית אשר ל"ב חוטין66 הם בחי' ל"ב נתה"ח67 שנמשכים ע"י עסק התורה אין כבוד אלא תורה68, כבוד גימ' ל"ב69 ועמ"ש מזה בלק"ת בד"ה ויקח קרח פ"ב, וזהו הבחי' שנק' ישראל סבא. ואפ"ל שכנגד ב' בחי' אלו שבישראל היינו בחי' ישראל זוטא ובחי' ישראל סבא, נא' ליעקב ב"פ כ"א ישראל יהי' שמך בפ' וישלח ל"ב ך"ט ול"ה יו"ד, ועמ"ש מזה בלק"ת ס"פ שלח בד"ה אני ה' אלקיכם דפ' ציצית דרוש השני פ"ד, באופן אחר. והיינו שפעם הראשון שנא' לו ע"י המלאך זהו המכוון ענין גילוי ש' הוי' שזהו בחי' כי שרית עם אלקי'71, וזהו הגילוי שהי' בה"ס, ופעם שני שנא' לו מהקב"ה בעצמו כ"א ישראל יהי' שמך זהו המכוון גילוי בחי' גבוה יותר שיש ב' שמות הוי' ופסיק טעמא72 כו' שמו הגדול,
טותרצב
שמיה רבא73 כו', וזהו הגילוי שיהי' לע"ל בב"א70. ולפמ"ש כאן י"ל פי' מה שנא' ליעקב ב"פ כ"א ישראל יהי' שמך*, שמה שא' לו המלאך ז"ע שנק' ישראל לי ראש שמאיר בו המוחין עכ"ז לגבי עצם החכ' נק' ישראל זוטא, ומ"מ הוא כי שרית מפני שנק' ישראל לי ראש בחי' הוי' בחכ'74 שמאיר במדות, וגם כי אז אינו ו"ק לבד שנק' קטן א"כ מצד ש' הוי' שבת"ת75 נק' ג"כ כי שרית כו', ומה שא' לו הקב"ה בעצמו זהו כענין במ"ת נדמה להם כזקן עצם חכמתו ממש כו' זהו בחי' ישראל סבא כו'. וכ"ז הו"ע בחי' נער ובחי' זקן, אך מפני שיבה שהוא בחי' יגת"ד דא"א שלמעלה גם מהח"ע שמבחי' זו נמשך זקן שקנה חכ' כנ"ל, זהו בחי' הגבוה יותר כו', והענין י"ל עפמ"ש במאו"א סמך סעי' י"ח סבא דסבין76 נק' מוחא סתימאה כו' סבין נק' או"א כי הם אוחזי' בדיקנא דא"א כו' ונ"ל שז"ס ואברהם ושרה זקנים כי כן כנוי או"א עכ"ל, וכ"ה במק"מ פ' בלק דקצ"ז ע"ב ע"פ אל זקני עירו בשם ס' אור ישראל77, וכ"ה בת"ז בההקדמה ד"ג סע"ב ובכס"מ שם78, וע' בהרמ"ז פ' בלק שם79*.
שמיה רבא73 כו', וזהו הגילוי שיהי' לע"ל בב"א70. ולפמ"ש כאן י"ל פי' מה שנא' ליעקב ב"פ כ"א ישראל יהי' שמך*, שמה שא' לו המלאך ז"ע שנק' ישראל לי ראש שמאיר בו המוחין עכ"ז לגבי עצם החכ' נק' ישראל זוטא, ומ"מ הוא כי שרית מפני שנק' ישראל לי ראש בחי' הוי' בחכ'74 שמאיר במדות, וגם כי אז אינו ו"ק לבד שנק' קטן א"כ מצד ש' הוי' שבת"ת75 נק' ג"כ כי שרית כו', ומה שא' לו הקב"ה בעצמו זהו כענין במ"ת נדמה להם כזקן עצם חכמתו ממש כו' זהו בחי' ישראל סבא כו'. וכ"ז הו"ע בחי' נער ובחי' זקן, אך מפני שיבה שהוא בחי' יגת"ד דא"א שלמעלה גם מהח"ע שמבחי' זו נמשך זקן שקנה חכ' כנ"ל, זהו בחי' הגבוה יותר כו', והענין י"ל עפמ"ש במאו"א סמך סעי' י"ח סבא דסבין76 נק' מוחא סתימאה כו' סבין נק' או"א כי הם אוחזי' בדיקנא דא"א כו' ונ"ל שז"ס ואברהם ושרה זקנים כי כן כנוי או"א עכ"ל, וכ"ה במק"מ פ' בלק דקצ"ז ע"ב ע"פ אל זקני עירו בשם ס' אור ישראל77, וכ"ה בת"ז בההקדמה ד"ג סע"ב ובכס"מ שם78, וע' בהרמ"ז פ' בלק שם79*.