Toras Shmuel·5640 Part 2·Maamarim·To Understand the Root of the Surrounding Lights of Binahתורת שמואל·תר"ם ח"ב·מאמרים·להבין שרש ענין מקיפים דבינה

אלהבין שרש ענין מקיפים דבינה
ה"פ [קירוב וריחוק מקום חלון נקב פרסא]

בלהבין שרש ענין מקיפים דבינה¹ שנמשכים ע"י הסוכה², צריך להבין תחלה ענין המבואר בע"ח שמ"א פ"א³ שאוא"ס מאיר בכתר ובחכ' בקירוב מקום, ובבינה בריחוק מקום, ובז"א ע"י חלון ובמל' ע"י נקב, שלכן נק' המל'⁴ נקיבה⁵ שהוא בחי' נקב ה', ומאצי' לבי"ע ע"י פרסא⁶, וצ"ל הלא גם באצי' יש כמה פרסות⁷, כנודע מענין רקיע שע"ג חיון עילאין⁸ הם בחי' המדות עליונות⁹ שזהו מ"ש ועל ראשי החי' רקיע¹⁰ כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם שז"ע הפרסא שבין בינה לז"א¹¹, וכמ"ש בזהר¹², וע' מזה בסידור¹³ ע"פ הנותן שלג כצמר, שזהו מ"ש מבטן מי יצא הקרח¹⁴ שהוא בחי' רקיע כעין הקרח, והיינו כי באצי' עצמו יש אבי"ע¹⁵, והמדות הם בחי' יצי' שבאצי', ובינה נק' בריאה שבאצי' ולכן יש בחי' פרסא המפסקת בין בריאה

גתקעב
ליצי' שבאצי' גופא, ובזח"א פ' נח¹⁶ איתא שגם בין כתר לחכ' יש ג"כ בחי' פרסא כו', ונמצא כי יש באצי' עצמו כמה פרסות, וכנודע מענין י"ג פרוכת היו במקדש¹⁷ כמ"ש מזה בת"א בד"ה והבדילה הפרוכת¹⁸, אך הענין הוא דהפרסות שבאצי' הם ע"ד משארז"ל במד"ר בראשית פך"א בענין איש לבוש הבדים²⁰ כהדין קמצא¹⁹ דלבושי' מיני' ובי', ולהבין כ"ז צ"ל מה שייך למעלה ענין קירוב מקום וריחוק מקום הרי כתיב הנה מקום אתי²¹, והוא מקומו של עולם כו'²², אך הענין הוא

דתקעג
דהנה פי' מקום הוא רק במעלה ומדרגה²³ בחי' מעלה ומטה, והנה פי' מעלה ומטה אינו פי' במקום גשמי רק הפי' מעלה ומטה הוא במעלה ומדרגה גבוה, דהיינו מה שיש לו יתרון מעלה על זה נק' מעלה כמו למשל שכל ומדות, השכל נק' מעלה לגבי מדות לפי שיש לו יתרון מעלה על המדות, וכן אדם שהוא חכם גדול ויש לו יתרון בשכלו על זולתו נק' אדם גדול, והיינו לפי שיש לו יתרון ע"ג חבירו נק' מעלה כו', ועפ"ז יובן ג"כ למעלה פי' קירוב מקום או ריחוק מקום, דהיינו מה שמאיר אוא"ס יותר נק' בחי' קירוב מקום כו', ולהבין פי' קירוב וריחוק כו' יובן זה ממה שאנו רואים למטה כשצריך להשפיל את השכל בדבור, הנה מתחלה מתלבש השכל במחשבה ואח"כ ממח' למדות שבכדי שיפעול דבריו לזולתו צ"ל שיהי' יוצאי' מן הלב כנודע שדברים שיוצאי' מן הלב²⁴ נכנסי' ללב שומע, וממדות לדבור הנה השכל מאיר בדבור בריחוק מקום לפי שצריך השכל להשתלשל ממדרגה למדרגה עד שיתלבש בבחי' דבור כו', אבל התלבשות השכל במח' הוא בבחי' קירוב שא"א להשיג השכל בלתי אותיות המח' ואינו צריך להשתלשל ולירד ממדריגה למדריגה כ"א המח' הוא לבוש הראשון להשכל, וזהו בחי' קירוב, ובזה יובן ג"כ למעלה מה שאוא"ס מאיר בכתר וחכ' בבחי' קירוב, שהם ראשית המדרגות אשר בם יתגלה אוא"ס.

הב) אך עדיין צ"ל איך שייך לומר שאוא"ס מאיר בכו"ח בבחי' קירוב שהרי ע"ס הוא רק הארה בעלמא ושרש התהוות הע"ס הוא מבחי' קו וחוט, אבל עצמות אוא"ס הוא למעלה מבחי' ע"ס וכמאמר לאו מכל אינון מדות²⁵ איהו כלל, וא"כ אינו מובן איך יתכן לומר שאוא"ס מאיר בהם בבחי' קירוב כו', אך הענין הוא דהנה נודע שכתר הוא ממוצע²⁶ בין המאציל לנאצלים, ולהבין איך הוא ממוצע, והענין הוא דהנה כתר הוא בחי' רצון²⁷, והנה אנו רואים למטה שהרצון הוא בחי' ממוצע בין עצמות הנפש לכחות הנפש²⁸, שהרי אנו רואים שהכל תלוי ברצון שהרצון מושל ושולט על כל האברים, כמו למשל שאם אדם רוצה ומתמיד בטבעו ללמוד²⁹ אזי יוכל להשיג אע"פ שאינו בר שכל גדול, אבל אם אינו רוצה ללמוד אזי אע"פ שהוא בר שכל גדול לא ישיג כלום וכמו שארז"ל יגעתי ומצאתי תאמין³⁰ לא יגעתי ומצאתי אל תאמין כו', וע"כ הזהיר הכתוב מאד על אהבה כו', שעיקר אהבה הוא מלשון אבה³¹ והיינו בחי' רצון, וכן ארז"ל עשה רצונו כרצונך³² כו', ובזה יובן ג"כ למעלה שכתר הוא ממוצע בין עצמות המאציל לנאצלים כו', דהנה אוא"ס הוא למעלה מגדר עולמות, וכדי שיתהוה עולמות כו' הוא רק ע"י מה שעלה ברצונו כו' וכמ"ש בזהר כד סלק ברעותי'³³ למברי עלמא, רק באמת אין המשל דומה לנמשל כו' לפי שלמטה לא יתהוה כלום מהרצון כו' רק שהרצון פועל באברים ומושל ושליט עליהם, אבל למעלה כיון שעלה ברצונו שיתהוה עולמות תומ"י נתהוה³⁴, וכמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה³⁵ כו', וזהו מ"ש בע"ח שאוא"ס מאיר בכתר בבחי' קירוב כו', והנה בבחי' חכ' מאיר ג"כ בבחי' קירוב לפי שחכמה הוא כח מה³⁶ בחי' ביטול ואין אוא"ס שורה אלא בבחי' ביטול³⁷ לפי שבחי' אוא"ס הוא בחי' איך דכולא קמי' כלא חשיב³⁸, אשר הכלי לגילוי זה הוא בחי' החכ' שנק' אחד האמת כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה, והיינו שבחכ' מושג איך דכולא קמי' כלא חשיב, אבל בבחי' בינה אינו מאיר אלא בריחוק לפי שבינה היא בחי' השגה, וכיון שהיא בחי' השגה, ובאוא"ס אמרו דלית מח' תפיסא בי' כלל³⁹ ע"כ שאינו מאיר שם בקירוב וכמו שאנו רואים באותיות החותם שע"ג אבן טוב שמחמת בהירות האבן טוב אינם יכולים

ותקעד
לקרוא את האותיות, אלא כשחותמים בהחותם ע"ג שעוה כו' שהאותיות מתרחקים מהאבן טוב אז הם יכולים לקרות אותם, וכך לפי שבחכ' מאיר אוא"ס בקירוב לכן שם הוא ביטול ההשגה כו' וכמ"ש מה פשפשת⁴⁰ כו', רק בבינה שאינו מאיר בקירוב כ"א בריחוק אז יוכל להיות שם השגה באוא"ס כנ"ל ולכן החכ' נק' ראי' ובינה נק' בחי' שמיעה⁴¹, והחילוק שבין ראי' לשמיעה כי ראי' הוא בבחי' קירוב ושמיעה הוא מרחוק, וע"כ אמרו אינו דומה שמיעה לראי'⁴² כי אע"פ ששומע את הדבר ומאמין שהוא כן אעפ"כ אינו דומה לראי' לפי שהוא מקרוב כו' ולכך בינה מקננא בכורסייא⁴³, לפי שבבינה מאיר בבחי' ריחוק ע"כ הוא יכול להיות מקור לעולמות בי"ע שהוא בריאה יש מאין בחי' נפרד כו', אבל חכ' שמאיר שם אוא"ס בבחי' קירוב ע"כ מקננא באצי'⁴⁴ כי לשון אצילות הוא לשון ויאצל מן הרוח⁴⁶, ומלשון אצל וסמוך⁴⁵ כו' שמאיר שם בבחי' קירוב וע"כ כתר וחכ' נרמזים באות א' באות יו"ד כי קוצו של יו"ד הוא בחי' כתר⁴⁷, ויו"ד עצמו הוא בחי' חכ'⁴⁸ לפי שבכתר וחכ' מאיר אוא"ס בבחי' קירוב כו', אבל בינה נרמז באות אחר באות ה'⁴⁹ כנ"ל⁵⁰, וגם אות ה' הוא בבחי' התפשטות אורך ורוחב בחי' השגה, אבל יו"ד היא נקודה אחת בחי' ביטול.

זג) ומעתה י"ל מ"ש שמבינה לז"א אינו מאיר רק דרך חלון, הנה אנו רואים למטה באור השמש כשמאיר על הארץ הוא מאיר בהתפשטות והתרחבות, אבל כשמאיר בבית אינו מאיר רק דרך חלון שנתצמצם האור כו' ואינו מאיר בכל חלקי צדדי הבית רק דרך חלון כו', ועוד יובן זה יותר ממה שאנו רואים כשאדם לומד איזה הלכה כמו אלו כשרות ואלו טריפות⁵¹ כו' יש בזה ההלכה התפשטות והתרחבות השגה מפני שבזה האופן הוא כשר ואם לאו היא טריפה, אבל אח"כ כשצריך לפסוק את הדין אומר כשר כו' בלי שום טעם כלל ונתצמצם מכמו שהי' בשכלו שהי' בהתפשטות, וכך יובן למעלה מה שמבינה לז"א אינו מאיר רק דרך

חתקעה
חלון דהיינו שנתצמצם האור מכמו שהי' בבינה ולכך נק' זעיר אנפין⁵², דהנה יש אתוון רברבין ואתוון זעירין⁵³, אתוון רברבין הוא בבינה⁵⁴ וזהו ע' רבתי שכל מדה כלולה שם מעשר⁵⁵ כו' וע"כ נק' ע' רבתי שמאיר שם בבחי' התרחבות, אבל בבחי' ז"א אינו מאיר רק בבחי' צמצום כו' וע"כ נק' זעיר אנפין. ועתה צ"ל מה שמז"א למל' אינו מאיר רק דרך נקב דהיינו שצריך להתצמצם עוד יותר מז"א למל', וכמו שאנו רואים למטה כשהוא בהתפעלות המדות אינו יכול לדבר⁵⁶ ע"פ שכלו אלא יכול לדבר דברי שטות כו', אא"כ כשנתצמצמו המדות ואינם מאירים בתוקף אזי יכול לדבר בכיון, וזהו שמז"א למל' אינו מאיר רק דרך נקב כנ"ל. והנה ממל' לבי"ע אינו מאיר רק דרך פרסא המפסיק בין אצי' לבריאה, דהנה החילוק שבין פרסא לנקב שבנקב אע"פ שמאיר דרך צמצום, אעפ"כ מאיר עצמות האור כו', אבל דרך פרסא אינו מאיר רק אור של תולדה⁵⁷ ולא עצמות האור כמו שאנו רואים שאם תולין מסך מפסיק אזי אינו מאיר האור כמו שהוא רק אור של תולדה, וכך יובן למעלה שממל' לבי"ע אינו מאיר רק דרך פרסא שכדי שיהיו עולמות בי"ע שהם בחי' בריאה יש מאין יכולים לקבל את האור כו' ולא יבטלו במציאות צריך להיות מאיר ע"י פרסא שהוא אור של תולדה. ולהבין יותר מהו בחי' פרסא למעלה יובן מענין המשלים שאנו רואים כשהשכל הוא עמוק מאד לערך המקבל מלבישין אותו במשל, שהמשל הוא ענין זר מהנמשל כמו משלי שלמה⁵⁸ שהלביש חכמתו במשלים, וכמ"ש וידבר שלשת אלפים משל⁵⁹, שהמשלים אלו מורים על חכמות עמוקות, ואעפ"כ המשל הוא דבר זר כו', וכמו"כ יובן למעלה שבין אצי' לבריאה אינו מאיר רק דרך פרסא שאינו מאיר האור כמו שהוא רק כמו ע"י משל כנ"ל.

טד) ומעתה י"ל שהרי גם באצי' יש ג"כ פרסא וכמ"ש לעיל, והענין הוא שהחילוק הוא שבאצי' הפרסא הוא כמארז"ל במד"ר בראשית פך"א על איש לבוש הבדים כהדין קמצא דלבושי' מיני' ובי', ולהבין זה מהו מיני' ובי', יובן זה ממה שאנו רואים באדם למטה שיש חצר הכבד⁶⁰ המפסיק בין אברי הנשימה לאברי המזון, וכמ"ש בזהר ע"פ יהי רקיע ויהי מבדיל⁶² בין מים למים שזהו כדוגמת

יתקעו
הקרומא דפסיק במעוהי דבר נש⁶¹, והנה אנו רואים שאע"פ שהקרום מפסיק, אעפ"כ אינו הפסק גמור, שהרי המח' שולט על הרגל שהוא למטה מן הפרסא כמו על היד שלמעלה מן הפרסא, ולכך כשיש לו כאב בראש מקיזין לו דם ברגל⁶³ לפי שאינו הפסק גמור, וכך למעלה באצי' אעפ"י שיש שם פרסא המפסיק מ"מ אינו הפסק גמור אלא איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון⁶⁴ כו', ולהבין איך איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון שהרי הכלים הם מגבילים את האור כמו שאנו רואים למטה כששואבין מים מן הנהר בכלי שהכלי מגביל את המים, שבנהר הם בלי הגבלה שהנהר נובע מן המעיין בלי הפסק, אבל כשממשיכין את המים בכלי הם נגבלין, וכך למעלה כיון שנק' בשם כלים א"כ הם מגבילין את האור, ואוא"ס הוא למעלה מגדר בחי' גבול כי הוא בלתי בע"ג בתכלית, וא"כ איך הוא איהו וחיוהי וגרמוהי חד כו', והענין הוא דבאמת באצי' אינם בבחי' גבול בעצם רק מה שנק' למעלה בשם כלים היינו הכח שיש באוא"ס ג"כ לעשות גבול⁶⁵ כי כמו שהוא ית' הוא בלתי בע"ג כמ"כ יש בו כח לעשות גבול כו' כי אנת הוא שלימותא דכולא⁶⁶, ואם תאמר שהוא בבע"ג ואין לו כח בגבול הרי אתה מחסר שלימותו⁶⁷ כו', וזהו הכח שיש באוא"ס על גבול זהו הנק' למעלה בשם כלים, וזהו שם שדי שאמר לעולמו די⁶⁸, ואעפ"כ הוא שם קדש אלא ששם זה הוא רק כח על גבול וזהו ענין הכלים דאצי', וא"כ איהו וגרמוהי חד בהון לפי שזהו ג"כ כח אוא"ס כמו האור שהוא בלתי בע"ג, וזהו מ"ש במדרש כהדין קמצא דלבושי' מיני' ובי' כו', ויובן זה עוד ממשל רוחני מזה שאנו רואים שהשכל הוא למעלה מהאותיות ואותיות המח' והדבור הם רק בחי' לבושים להשכל כו', ואעפ"כ אינו לבוש מסתיר כנ"ל ואדרבה עיקר הגילוי של השכל הוא ע"י אותיות המח' והדבור כו', אבל כשמלבישים את השכל במשל הוא מסתיר על השכל כו', וזהו החילוק ג"כ שבין פרסא שיש באצי' גופא לבחי' פרסא שבין אצי' לבריאה, שבאצי' זהו ע"ד כמו שהאותיות מלבישים להשכל ומאצי' לבי"ע זהו ע"ד התלבשות השכל במשל כו'.

יאה) והנה זהו בדרך כלל סדר השתלשלות כו', אבל ע"י תו"מ ממשיכים שיהי' מאיר אוא"ס בכל הע"ס בבחי' קירוב, ולהבין זה איך ע"י תומ"צ ממשיכי' בחי' קירוב⁶⁹ כו', צ"ל מקודם ענין הקרבנות שהיו מקריבין ע"ג המזבח, דהנה פי' קרבן הוא מלשון קירוב⁷⁰ דהיינו שע"י שמקריבין בהמה ע"ג מזבח ממשיכים שיהי'

יבתקעז
מאיר אוא"ס בבחי' קירוב, ולהבין זה איך ע"י שמקריבין בהמה גשמי' על המזבח ממשיכים אוא"ס כו', הענין הוא דהנה שרש הבהמה הוא מעולם התהו שלמעלה מעולם התיקון⁷¹, שבתיקון הוא בבחי' מיעוט האור וע"כ שייך שם בחי' קירוב וריחוק לפי שהוא בבחי' מיעוט, אבל בעולם התהו הי' ריבוי האור⁷² ע"כ אינו שייך שם בחי' ריחוק אלא הכל בבחי' קירוב, לפי שמאיר שם בבחי' ריבוי וכיון ששרש הבהמה הוא מעולם התהו שהי' מאיר שם בבחי' קירוב רק שנפלה בשבירה, ע"כ כשמבררין אותה ומקריבין אותה ע"ג המזבח נתעלה לשרשה⁷³ שמעולם התהו, ועי"ז נעשה המשכת אוא"ס למטה ג"כ בבחי' קירוב דרוח אייתי רוח⁷⁴ ואמשיך רוח כו', והנה עכשיו תפלה כנגד תמידין תקנו⁷⁵, וזהו ענין ק"ש, דהנה איתא שהוי' אלקינו הוא יחוד חו"ב⁷⁶, והנה פי' יחוד חו"ב היינו שיהי' מאיר בבחי' בינה ג"כ בקירוב כמו בחכ' שזהו בחי' יחוד, לפי שעפ"י סדר השתלשלו' אינו מאיר בבינה כ"א בבחי' ריחוק, אבל ע"י ק"ש נעשה יחוד חו"ב דהיינו שמאיר גם בבינה בבחי' קירוב כנ"ל כמו בחכ', וכך ע"י כל המצות ממשיכי' בבחי' קירוב כו', להיות כי ע"י המצות שעושים מדברים גשמיי' כמו סוכה מסכך גשמי וד' מינים שבלולב, וציצית מצמר גשמי ותפילין מקלף גשמי שהם ממה שנפל בשבה"כ מעולם התהו ומעלים אותם לשרשם דתהו שלא יש שם קירוב וריחוק, ועי"ז נמשך שגם בבחי' התיקון יהי' אוא"ס בבחי' קירוב כו', וזהו שרש ענין המקיפי' דבינה שנמשכים ע"י סכך הסוכה כי הסכך הוא ממה שנפל בשבה"כ מבחי' התהו ששם הי' הכל בבחי' קירוב כנ"ל מחמת ריבוי האור, ועי"ז נעשה גם בבינה בבחי' קירוב עד שגם למטה מאיר הארה מבחי' מקיפים דבינה כו'.