Toras Shmuel·5639 Part 1·Discourses of the Rebbe Rashab·Verasisi Ani Sheyesh Yisronתורת שמואל·תרל"ט ח"א·הנחות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע·וראיתי אני שיש יתרון

אוראיתי אני שיש יתרון
בס"ד. ש"פ תרומה ט"ל, לפ"ק.
וראיתי אני¹ שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך, ואי' במדרש תנא בשם ר"מ כשם שיש יתרון לאור על החושך כן יש יתרון לד"ת על דברי הבלים. וצ"ל והלא זהו הפי' הפשוט בהפסוק ומה מחדש ר"מ וקאמר תנא בשם ר"מ.

בוהענין דהנה כתי' ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל, וצ"ל האיך אומר שלמה החכם במשלי ומותר כו', והלא האדם יש לו חכמה ומברר בירורים, ועל אכילה מברך תחילה וסוף, ולומד ומתפלל, ואיך אומר ע"ז שהוא הבל. והענין דהנה הבל אין פי' ע"פ פשוט אלא כו', דהנה שלמה אמר ז' הבלים, הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל. ובקצרה יש בזה ג' שיטות, הזהר מפרש למעליותא שהוא ע"ד מ"ש וישע ה' אל הבל ואל מנחתו שהוא מדריגה גבוה, וכמארז"ל אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תנוקות של בית רבן שהוא הבל של תורה, ובזוהר אי' הבלא דעלמא קאים עלי', והוא משל כמו שההבל הוא עיקר קיום האדם מה שהוא מכניס הבל ומוציא הבל, וזהו מיתת חנק ח"ו שמונע התפשטות ההבל ועי"ז נחנק ח"ו, וכמו"כ בהבראם בה' בראם דהוא אתא קלילא דלית בי' מששא מ"מ יש בי' מעט הבל, והעיקר הוא הבל הלב² שנמשך בקול, וקול הוא כלול מאש מים רוח ונמשך לה' מוצאות, הקול מחבר ההבל עם הדיבור, וזהו הבל ה' ל"ב, ל"ב הם ל"ב פעמים ש' אלקים שבמע"ב דבעשרה מאמרות ברא הקב"ה את עולמו והוא דיבור ויאמר אלקים, וה' הם ה' מוצאות הפה, וזהו והלא במאמר א' יכול להבראות³ הוא ההבל טרם שנמשך לדיבור הוא מאמר א', והוא מ"ש כי על כל מוצא פי הוי' יחי' האדם שהוא מוצא פי מקור הדיבור, הרי מפרש הבל למעליותא. והמדרש דרש לגריעותי' דקאמר כל מה שנברא בששת ימי בראשית ועל יום השביעי מאטערט מען זיך, הכל הבל, דבראשון נברא שמים וארץ כתי' שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד יבלה עש יאכלם, בשני יהי רקיע וכתי' ונגלו כספר השמים, בשלישי יקוו המים וכתיב

גרכב
והחרים ה' את לשון ים מצרים, ברביעי יהי מאורות וכתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה, בה' כו'.

דובת"י מפרש באופן אחר והמכוון א', דכד חמי שלמה מלכא ברוח נבואה דיתחלק רחבעם וירבעם ויתחרב ביהמק"ד אי' כל היגיעות שיגעתי אני ודוד הכל הבל, וצ"ל מה שייך זה למה שנתחלקו כו' וא"ל לא הי' בהמק"ד חרב, ואיך אומר ע"ז הכל הבל. והענין דהנה נק' ע"ש יוסף⁴ כמ"ש נוהג כצאן יוסף, דהנה יוסף הוא ל' תוספת וכתיב ויגש אליו יהודה שצריכים אליו יהודה, דהנה יש ב' מיני המשכות א' בסוד שרש, עוד כל ימי הארץ קיץ וחורף קור וחום יום ולילה לא ישבותו, והוא חק נתן ולא יעבור, ויש סוד תוס'⁵ שתוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר, ומשל גשמי לזה הוא כמו עצם כתובה הוא מנה ומאתים, ותוס' כתובה הוא על כמה אלפים ורבבות, כמו"כ כאן תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר שיהי' ע"ד שיהי' לע"ל ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר, ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך, וזהו בחי' יוסף. והנה הכלי לבחי' זו הוא יהודה, דהנה יהודה הוא הודאה⁶, דאא"ס לית מחתב"כ וצ"ל הודאה, וזהו שבתפלה העיקר הודאה הודו לה', מודים אנחנו לך, לכן מאן דלא כרע במודים אינו קם כו' שאין לו גם בחי' הודאה זו, ויש מודים דרבנן שהוא הודאה על הודאה⁷ מודים אנחנו לך על שאנו מודים. וה"ה כמו מודים חכמים לר"מ, הגם שסוברים דלא כר"מ מ"מ מודים שדינו אמת, הגם שאינם משיגים למה הוא כן מ"מ מודים. כמו"כ באוא"ס אינו שייך השגה, מודה שכן הוא, איהי בהוד [שכל מה שאפשר להשיג צריכים להשיג, ומה שא"א להשיג צריכים], [דצריכים להשיג שיש, וצריכים] להודות⁸, וזהו שביוסף יש ג' אותיות השם עדות ביהוסף, וביהודה שם שלם, דאיהו דכשנמשך המשכת [אוא"ס] אלקות [הוא בנצח] גם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם, והכלי לזה הוא יהודה. וצ"ל התחברות יהודה ויוסף אחד באחד יגשו⁹ למהוי אחד באחד, אחד דיחו"ע באחד דיחו"ת. אבל כד יתחלקון יוסף ויהודה ואז יחרב בהמק"ד, דבמשכן כתיב ואהי' מתהלך באהל משכן שהי' עראי, אבל בהמק"ד הוא קבע שלא יהיה שינוים, דמאיר מבחי' אני הוי' לא שניתי, אבל כד יתחלקון אזי יחרב כו', ולכן הכל הבל.

הרכג
והנה מה שהזהר מפרש זה למעליותא הבלא דעלמא קאים עלי' היינו לגבי העולם הוא בחי' גבוה, אבל לגבי מדריגה שלמעלה ממנו ה"ז הבל הארה, בה' בראם אתא קלילא דלית בי' מששא, וזהו שלגבי תורה הוא הבל, דהנה תורה הוא אמת דכתי' קרוב הוי' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, ואין אמת אלא תורה, רק שנק' ואמת הוי' לעולם שנמשך עי"ז בעולם הרי שנק' אמת אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים, דנהרות המכזבים פעם א' בשבוע פסולים לקידוש מי חטאת שאין זה אמת¹⁰, וזהו בזמן דעכשיו, ובזמנים הקודמים כתי' גבי חבקוק למה תכזב בשפחתך¹¹ הגם שהולד נולד מ"מ מאחר שאינו מתקיים כמו חיי האדם ה"ז כזב, לכן נק' התורה אמת שהוא קיום נצחי קיום עולמי. וזהו שתורה הוא חיי עולם ותפלה חיי שעה, דתפלה הוא רפאנו ברך עלינו שהוא חיי שעה, ותורה הוא חיי עולם שנק' אמת. וכמו"כ כאן מאחר שאינו קיום נצחי לכן הוא הבל. וז"ש תנא בשם ר"מ כו' הרי מחדש שלגבי תורה נק' זה הבל.

ווזה שאמר שזה כיתרון אור מן החושך, הנה צלה"ק תחילה מ"ש יוסף לפרעה ועתה ירא פרעה איש חכם ונבון, וצ"ל מי שמו ליועץ שקרא לו לפתור חלומו, ומה קאמר לו ועתה כו', דלכאורה אינו שייך זה לזה כלל. אך כמו שמפרש המגיד משרים להב"י את החלום¹² יובן זה ג"כ, דז' פרות הטובות הם ז' מדות הטובות, וז' פרות הרעות הנה זלעו"ז עשה אלקים הם ז' מדות הרעות, ותאכלנה כו' דהנה השתל' המדות הרעות מהטובות הוא כן דמאהבה לאלקות נשתלשל אהבה זרה ומיראה נשתלשל כעס, ותאכלנה כו' ולא נודע כי באו אל קרבנה שנשכחת האהוי"ר, וצריכים לתקן זה. וזהו שאמר לו ועתה ירא כו' איש חכם ונבון, דהנה שרשם מז"ת דשם ס"ג, והבל הוא מילוי שם ס"ג שנפלה בשבה"כ ואפשר להיות מזה מדות רעות, וע"י חכמה מתקנין זה דימותו ולא בחכמה, וזהו ועתה ירא פרעה איש חכם ונבון.

זוהנה זהו להפי' דיתרון לחכמה על כו' אבל להפי' יתרון חכ' מן הסכלות¹³ כמ"ש בפסוק צ"ל הפי' כן בההבלים, דהנה [אורייתא מחכמה נפקת] וכתיב שבעה שבועות תספר לך ז' פעמים ז' וכתיב תספרו חמשים שיום החמשים בא ממילא והוא

חרכד
שער הנו"ן דבינה שבו התגלות עתיק, ושבועות הי' מ"ת, בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע ירדו מלאכי השרת וקשרו להם ב' כתרים א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע והם ב' מדרי' שבכתר, וזהו דוקא ע"י בירורים דעוה"ז עי"ז דוקא נעשה יתרון, דכלום אדם רואה מן הלבן שבעין אלא מן השחור כמו"כ ע"י החושך עי"ז דוקא היתרון אור.