Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel·
אששים המה מלכות כו'
בס"ד. (ש"פ ויקרא ט"ל).
ושמי הוי' לא נודעתי כו' הוי' דלעילא דלתתא כו' האבות ומ"ת
בס"ד. (ש"פ ויקרא ט"ל).
ושמי הוי' לא נודעתי כו' הוי' דלעילא דלתתא כו' האבות ומ"ת
בויקרא
ששים המה מלכות1 ושמונים פלגשים ועלמות אין מספר אחת היא יונתי, וארז"ל ששים המה מלכות אלו ס' מסכתות ושמונים פלגשים אלו ברייתות ועלמות אין מספר אלו הלכות שבגמ' אחת היא יונתי זו כנס"י, והנה מזה מובן שהנשמות הם למעלה במדריגה מבחי' התורה. ובמ"א מצינו שארז"ל תלת קשרין מתקשרין דא בדא ישראל מתקשראן באורייתא כו', ונמצא להיפוך שהתורה היא למעלה במדריגה מישראל.
ששים המה מלכות1 ושמונים פלגשים ועלמות אין מספר אחת היא יונתי, וארז"ל ששים המה מלכות אלו ס' מסכתות ושמונים פלגשים אלו ברייתות ועלמות אין מספר אלו הלכות שבגמ' אחת היא יונתי זו כנס"י, והנה מזה מובן שהנשמות הם למעלה במדריגה מבחי' התורה. ובמ"א מצינו שארז"ל תלת קשרין מתקשרין דא בדא ישראל מתקשראן באורייתא כו', ונמצא להיפוך שהתורה היא למעלה במדריגה מישראל.
גהנה כתי' וידבר אלקי' אל משה ויאמר אליו אני ה' וארא אל אברהם כו' באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי להם, וצ"ל מהו התירוץ על מה שאמר משה אד' למה הרעות לעם הזה כו'. ובמד"ר ע"פ למה הרעות אמר משה לפני הקב"ה נטלתי ספר בראשית וקראתי בו וראיתי מעשיהם של דור המבול ומדת הדין היתה, מעשיהם של דור הפלגה ומדת הדין היתה (ופי' המ"כ דין אמת הי'), אבל העם הזה מה עשו שנשתעבדו כו'. ובפ' וארא כו' הה"ד (קהלת ב' י"ב) ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשהו, הפסוק הזה נא' על שלמה ועל משה כו' כיצד נא' על משה כו' והתחיל לומר2 אד' למה הרעות התחיל לדון לפניו כמ"ש למעלה, וע"ז נא' שאותו חכ' ודעת של משה של הוללות וסכלות הי', כי מה האדם שיבוא אחרי המלך להרהר אחר מדותיו של הקב"ה כו'. ולהבין כ"ז צ"ל תחלה מ"ש וארא אל אברהם כו' באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי להם, הלא גם באברהם כתי' ש' הוי' כמ"ש ויאמר ה' אל אברם לך לך, וכתי' וירא אליו ה', וכתי' וה' אמר המכסה אני מאברהם כו'.
דקיב
אך הענין דהנה כתי' ויקרא ה' ה' שיש שני שמות הוי' ופסיק טעמא3 בגווייהו, וענין הפסיק טעמא נת' בזהר שזהו ע"ד מ"ש יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים. והנה ברקיע נא' ב' הבדלות כמ"ש יהי רקיע ויהי מבדיל כו' ואח"כ ויעש אלקי' את הרקיע ויבדל4, והיינו שבד"כ יש ב' הבדלות הא' הוא כמ"ש והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קה"ק, והשנית היא הפרסא שבין קדש לחול5. והגם שבד"פ יש ז' הבדלות, בד"כ הם ב', בין קדש לחול ובין קדש לקוה"ק. ולהבין זה צ"ל פי' ל' שם הוי', דהנה ש' אלקי' הוא ל' דיין, ושם אל הוא ל' בעל יכולת, וש' שדי שאמר לעולמו די, אבל ש' הוי' אין לו פי'6. והיינו כי ש' הוי' הוא מורה על התהוות7, כי הוי' הוא מקור כל ההויות, שכדי שיתהוה יש מאין זהו ע"י ש' הוי' דוקא, כי בחי' השתלשלו' הוא בחי' עילה ועלול אבל שיתהוה הבריאה יש מאין בראתיו יצרתיו אף עשיתיו זהו ע"י שם הוי' דוקא. וזהו היו"ד של שם הוי' שהוא בחי' צמצום נקודה חדא, שכדי שיהי' בחי' התהוות יש מאין מאתו ית' זהו ע"י צמצום דוקא, ואח"כ ה' בחי' התפשטות, וא"ו המשכה8 להיות אח"כ בחי' ה' אחרונה בהבראם בה' בראם, ולכן נמצא בכללות העולם ד' בחי' דצח"ם נגד ד' אותיות דש' הוי'. והנה אע"פ שש' הוי' מקור לעולמות אעפ"כ הוא קדוש ומובדל, שלא כמו שהנשמה מחי' את הגוף הקב"ה ממלא את העולם, שהנשמה מתלבשת בגוף ומתפעלת ממקרי הגוף9, אבל ש' הוי' הוא קדוש ומובדל, אבל מ"מ ש' הוי' הוא מקור כל ההויות כו' כנ"ל, וזהו בחי' ש' הוי' דלתתא. אבל בחי' ש' הוי' דלעילא אינו שייך לעולמות כלל, שהוא בחי' ש' הוי' כמו שהוא כלול בעצמותו, וכמו באדם הנה הדבור הוא המקור להתגלות לזולתו שיעשה הדבר ההוא, וכדי שיוכל לבוא בדבור צ"ל תחלה במחשבה כו', ועד"ז הוא ענין ש' הוי' דלעילא שהוא כלול בעצמותו, והיינו משארז"ל עד שלא נברא העולם
אך הענין דהנה כתי' ויקרא ה' ה' שיש שני שמות הוי' ופסיק טעמא3 בגווייהו, וענין הפסיק טעמא נת' בזהר שזהו ע"ד מ"ש יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים. והנה ברקיע נא' ב' הבדלות כמ"ש יהי רקיע ויהי מבדיל כו' ואח"כ ויעש אלקי' את הרקיע ויבדל4, והיינו שבד"כ יש ב' הבדלות הא' הוא כמ"ש והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קה"ק, והשנית היא הפרסא שבין קדש לחול5. והגם שבד"פ יש ז' הבדלות, בד"כ הם ב', בין קדש לחול ובין קדש לקוה"ק. ולהבין זה צ"ל פי' ל' שם הוי', דהנה ש' אלקי' הוא ל' דיין, ושם אל הוא ל' בעל יכולת, וש' שדי שאמר לעולמו די, אבל ש' הוי' אין לו פי'6. והיינו כי ש' הוי' הוא מורה על התהוות7, כי הוי' הוא מקור כל ההויות, שכדי שיתהוה יש מאין זהו ע"י ש' הוי' דוקא, כי בחי' השתלשלו' הוא בחי' עילה ועלול אבל שיתהוה הבריאה יש מאין בראתיו יצרתיו אף עשיתיו זהו ע"י שם הוי' דוקא. וזהו היו"ד של שם הוי' שהוא בחי' צמצום נקודה חדא, שכדי שיהי' בחי' התהוות יש מאין מאתו ית' זהו ע"י צמצום דוקא, ואח"כ ה' בחי' התפשטות, וא"ו המשכה8 להיות אח"כ בחי' ה' אחרונה בהבראם בה' בראם, ולכן נמצא בכללות העולם ד' בחי' דצח"ם נגד ד' אותיות דש' הוי'. והנה אע"פ שש' הוי' מקור לעולמות אעפ"כ הוא קדוש ומובדל, שלא כמו שהנשמה מחי' את הגוף הקב"ה ממלא את העולם, שהנשמה מתלבשת בגוף ומתפעלת ממקרי הגוף9, אבל ש' הוי' הוא קדוש ומובדל, אבל מ"מ ש' הוי' הוא מקור כל ההויות כו' כנ"ל, וזהו בחי' ש' הוי' דלתתא. אבל בחי' ש' הוי' דלעילא אינו שייך לעולמות כלל, שהוא בחי' ש' הוי' כמו שהוא כלול בעצמותו, וכמו באדם הנה הדבור הוא המקור להתגלות לזולתו שיעשה הדבר ההוא, וכדי שיוכל לבוא בדבור צ"ל תחלה במחשבה כו', ועד"ז הוא ענין ש' הוי' דלעילא שהוא כלול בעצמותו, והיינו משארז"ל עד שלא נברא העולם
הקיג
הי' הוא ושמו בלבד שהוא בחי' כשעלה ברצונו להתהוות עי"ז נתהוה, אבל עדיין הוא כלול בעצמותו וזהו הוא ושמו אחד10 כו'. וזהו ההפרש בין האבות למ"ת, שהאבות הגם שנא' בהם ש' הוי', אבל הוא בחי' ש' הוי' שהוא מקור להתהוות העולמות, אבל שמי הוי' שהוא כלול בעצמותו לא נודעתי להם ולכן נא' נודעתי ולא הודעתי, כי ע"פ הדקדוק הי' צ"ל הודעתי, ונא' נודעתי לפי שהוא ושמו א'11 שהוא כמו שהוא כלול בעצמותו. אבל במ"ת נא' לכן אמור לבנ"י אני הוי'12 בחי' ש' הוי' דלעילא כו'.
הי' הוא ושמו בלבד שהוא בחי' כשעלה ברצונו להתהוות עי"ז נתהוה, אבל עדיין הוא כלול בעצמותו וזהו הוא ושמו אחד10 כו'. וזהו ההפרש בין האבות למ"ת, שהאבות הגם שנא' בהם ש' הוי', אבל הוא בחי' ש' הוי' שהוא מקור להתהוות העולמות, אבל שמי הוי' שהוא כלול בעצמותו לא נודעתי להם ולכן נא' נודעתי ולא הודעתי, כי ע"פ הדקדוק הי' צ"ל הודעתי, ונא' נודעתי לפי שהוא ושמו א'11 שהוא כמו שהוא כלול בעצמותו. אבל במ"ת נא' לכן אמור לבנ"י אני הוי'12 בחי' ש' הוי' דלעילא כו'.
וולהבין מפני מה לא נתראה אל האבות כ"א בש' הוי' דלתתא, הנה כתי' ביעקב עם לבן גרתי ופרש"י ותרי"ג מצות שמרתי, וכן באברהם ארז"ל קיים אברהם כל התו' כולה עד שלא ניתנה. ולכאו' צ"ל איך קיימו המצות13 הלא כמו עד"מ תפילין שהיא מצוה גדולה הנה בד' פרשיות הם קדש והי' נאמר בהם יצ"מ, ומאחר שעדיין לא הי' שעבוד מצרים כלל איך קיימו מצות תפילין, ועד"ז כל המצות.
זאך הנה יובן בהקדם ענין המצות שאנו מקיימי' שהם רמ"ח פקודין14 רמ"ח אברי' דמלכא, ופי' ל' אברים הלא אין לו דמות הגוף ולא גוף, והיינו שאברים הם כלים בחי' אדם, שכמו שאנו רואי' באדם שבד"כ הוא ג' בחי' ראש וגוף ורגל, ראש הוא בחי' מוחין, והגוף הוא בחי' חג"ת, ורגל בחי' נה"י, ובד"פ נחלק לרמ"ח אברי', עד"ז יובן למעלה בבחי' אדם כי בצלם אלקי' עשה את האדם שהם ג"כ ג' בחי' חב"ד חג"ת נה"י. ובד"פ הנה ט' ספי' דז"א ט' פעמים ט' עולה פ"א וראש תוך סוף הם רמ"ג וה' חסדים המגדילי' הם רמ"ח, וע"י רמ"ח פקודין ממשיכי' בחי' רמ"ח אברין דמלכא. והאבות ע"י שהיו תמיד בבחי' מרכבה בבחי' ביטול המשיכו ג"כ בחי' אלו, וכמו שהחיות נושאו' את הכסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם, שע"י הביטול שלהם הם מרכבה לבחי' אדם. אך הנה פי' דמות כמראה אדם שהוא רק דמות כמראה אדם ולא בחי' אדם, אבל האבות ע"י הביטול שלהם הן הן המרכבתא עילאה15, שהם מרכבה לבחי' אדם העליון ממש ע"י הביטול שלהם במס"נ. וזהו בעשרה נסיונות נתנסה אברהם נגד עשר בחי' הנפש, שהי' בטל בכל עשר בחינותיו, ועי"ז
חקיד
המשיך בחי' ע"ס דאצי' בחי' אדם, שאצי' אינו כמו בריאה, שעולם הבריאה היא בריאה יש מאין, אבל אצי' הוא הפרשת הארה16 בחי' אדם, וע"י הביטול בבחי' מרכבה המשיכו בחי' אצי'. ובדרך פרט הנה אברהם הי' מרכבה למדת החסד, ויצחק מדת הגבורה כמ"ש ופחד יצחק, ויעקב הי' כלול משניהם. וזהו מ"ש כי יעקב בחר לו י"ה ישראל לסגולתו, פי' ישראל לסגולתו כי מה שממשיכי' נש"י ע"י המצות הוא בדרך סגולה כמ"ש והייתם לי סגולה, כמו שענין הסגולה שאין יודעי' איך פועלת פעולתה17, כמ"כ ע"י המצות דמניחי' תפילין נמשך עי"ז ד' מוחין הגם שאינו מובן, ולכן נק' בשם סגולה. אבל האבות הן הן המרכבה שהיו בטלי' אליו ית' בבחי' עבודה כו', וזהו כי יעקב בחר לו י"ה ויש בזה ב' פי'18, הא' שיעקב בחר לו י"ה, והב' שי"ה בחר ליעקב כו'.
המשיך בחי' ע"ס דאצי' בחי' אדם, שאצי' אינו כמו בריאה, שעולם הבריאה היא בריאה יש מאין, אבל אצי' הוא הפרשת הארה16 בחי' אדם, וע"י הביטול בבחי' מרכבה המשיכו בחי' אצי'. ובדרך פרט הנה אברהם הי' מרכבה למדת החסד, ויצחק מדת הגבורה כמ"ש ופחד יצחק, ויעקב הי' כלול משניהם. וזהו מ"ש כי יעקב בחר לו י"ה ישראל לסגולתו, פי' ישראל לסגולתו כי מה שממשיכי' נש"י ע"י המצות הוא בדרך סגולה כמ"ש והייתם לי סגולה, כמו שענין הסגולה שאין יודעי' איך פועלת פעולתה17, כמ"כ ע"י המצות דמניחי' תפילין נמשך עי"ז ד' מוחין הגם שאינו מובן, ולכן נק' בשם סגולה. אבל האבות הן הן המרכבה שהיו בטלי' אליו ית' בבחי' עבודה כו', וזהו כי יעקב בחר לו י"ה ויש בזה ב' פי'18, הא' שיעקב בחר לו י"ה, והב' שי"ה בחר ליעקב כו'.
טאך הנה עכ"ז מאחר שעבודת האבות הי' מצד בחי' הביטול שלהם לבד לכן לא המשיכו כ"א בחי' ש' הוי' שהוא מקור להתהוות, כי ביטול הנברא אינו יכול להגיע כ"א לשרש התהוות הנבראי'19, אבל במ"ת ע"י המצות גשמיות המשיכו מבחי' ש' הוי' דלעילא. וזהו מתן תורה שבחי' זה הוא בבחי' מתנה20. וגם כי עשי' לעילא, שדוקא ע"י עשי' גשמי' ממשיכי' ממקום גבוה יותר וכמ"ש וה' פקד את שרה ויעש ה' לשרה, פי' וה' פקד וה' הוא ובית דינו, אבל ויעש ה'21 שהעשי' הוא בחי' איהו בלחודוהי, וכמו"כ לע"ל נא' עדן עין לא ראתה אלקי' זולתך יעשה כו' יעשה דוקא, כי עשי' לעילא, וכמו עד"מ באדם הנה העיקר הוא המעשה, שהדבור אינו עדיין שלימות הענין, אבל כשעושה איזה דבר הלא דבר הוא, ועד"ז יובן למעלה שע"י עשיית המצות גשמיי' עי"ז דוקא ממשיכי' מבחי' ש' הוי' דלעילא שלמעלה מבחי' ש' הוי' שמקור להתהוות כו'.
יולהבין כ"ז בתוס' ביאור, הנה כתי' (תלים קי"ג א') הללוי' הללו עבדי הוי' הללו את שם הוי', וכהנה רבות, ופעם נא' מי כמוכה כו' נורא תהלות, פי' שיראי' להללו22 כו'. אך הענין הוא, דהנה פי' ל' הלל יש בו ב' פירושי', הא' ל' הלל
יאקטו
ושבח, והב' ל' אור מל' בהילו נרו23 עלי ראשי, וב' הפירושי' אמת, שע"י ההילול והשבח עי"ז ממשיכי' האור, כמו עד"מ באדם שהוא חכם גדול הנה חכמתו היא בהעלם וע"י שמשבחי' אותו יוצא מהעלם אל הגילוי24, ועד"ז במדות מי שהוא חסדן ורחמן שמדות אלו הם בהעלם אצלו, וע"י ההילול ושבח יצא מדותיו מהעלם אל הגילוי. ועד"ז יובן למעלה ג"כ, רק כי באדם הנה יש אצלו מדות רק שהם בהעלם, אבל למעלה הנה הוא ית' לאו מכל אינון מדות כלל, וזהו מ"ש וידבר אלקי' אל משה ויאמר אליו אני הוי', שהוי' ואלקי' הם בחי' מדה"ד ומדה"ר, אבל עצמותו לאו מכל אינון מדות איהו כלל, וע"י ההילול ושבח שמשבחי' אותו, מה רב טובך כו', חנון ורחום ה', עי"ז ממשיכי' אוא"ס בבחי' מדות כו'. וזהו הללוי' הללו עבדי ה' הללו ש' הוי', מתחלה הללוי' להמשיך בחי' י"ה, ואח"כ הללו שם הוי' בחי' ו"ה25, ופי' עבדי הוי' שההילול ושבח צ"ל בבחי' עבודה. אמנם כ"ז הוא בש' הוי' דסדר השתלשלו', אבל לגבי בחי' ש' הוי' שלמעלה מסדר השתל' ע"ז נא' נורא תהלות לפי שהוא למעלה מסדר השתלשלו', רק בבחי' הודאה יכולים להודות גם לבחי' ש' הוי' דלעילא. וזהו שתקנו חנוכה בהלל והודאה26, הלל הוא לגבי בחי' ש' הוי' דלתתא, והודאה הוא לגבי בחי' ש' הוי' דלעילא.
ושבח, והב' ל' אור מל' בהילו נרו23 עלי ראשי, וב' הפירושי' אמת, שע"י ההילול והשבח עי"ז ממשיכי' האור, כמו עד"מ באדם שהוא חכם גדול הנה חכמתו היא בהעלם וע"י שמשבחי' אותו יוצא מהעלם אל הגילוי24, ועד"ז במדות מי שהוא חסדן ורחמן שמדות אלו הם בהעלם אצלו, וע"י ההילול ושבח יצא מדותיו מהעלם אל הגילוי. ועד"ז יובן למעלה ג"כ, רק כי באדם הנה יש אצלו מדות רק שהם בהעלם, אבל למעלה הנה הוא ית' לאו מכל אינון מדות כלל, וזהו מ"ש וידבר אלקי' אל משה ויאמר אליו אני הוי', שהוי' ואלקי' הם בחי' מדה"ד ומדה"ר, אבל עצמותו לאו מכל אינון מדות איהו כלל, וע"י ההילול ושבח שמשבחי' אותו, מה רב טובך כו', חנון ורחום ה', עי"ז ממשיכי' אוא"ס בבחי' מדות כו'. וזהו הללוי' הללו עבדי ה' הללו ש' הוי', מתחלה הללוי' להמשיך בחי' י"ה, ואח"כ הללו שם הוי' בחי' ו"ה25, ופי' עבדי הוי' שההילול ושבח צ"ל בבחי' עבודה. אמנם כ"ז הוא בש' הוי' דסדר השתלשלו', אבל לגבי בחי' ש' הוי' שלמעלה מסדר השתל' ע"ז נא' נורא תהלות לפי שהוא למעלה מסדר השתלשלו', רק בבחי' הודאה יכולים להודות גם לבחי' ש' הוי' דלעילא. וזהו שתקנו חנוכה בהלל והודאה26, הלל הוא לגבי בחי' ש' הוי' דלתתא, והודאה הוא לגבי בחי' ש' הוי' דלעילא.
יבוזהו וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, פי' הגם שנא' באבות ש' הוי' אבל הנה הוא באל שדי שאמר לעולמו די דהיינו בחי' ש' הוי' שמקור להתהוות הנבראי' [ומה שנז' ש' הוי' אצל אברהם, ש' הוי' בשעה שהי' שמו אברם היינו קודם המילה שנתגלה אליו בשם שדי כמ"ש אני אל שדי התהלך כו', צ"ל שקודם המילה הי' ג"כ ע"י שם שדי כפי הפירוש שדי שאמר לעולמו די כמ"ש כאן, אבל ע"י המילה זהו כפי שפירשו רז"ל בש' שדי שדי באלקותי לכל ברי', וכמ"ש במ"א27 מזה שזהו כענין עד שיבלו שפתותיכם מלומר די כו']28 אבל שמי הוי' דלעילא שלמעלה מסדר השתלשלות לא נודעתי להם כ"א במ"ת בקיום המצות גשמי' דוקא ממשיכי' ש' הוי' דלעילא כנ"ל שעשי' לעילא.
יגקטז
וזהו מ"ש רז"ל במד"ר ע"פ לריח שמניך טובים שמן תורק שמך, כל המצות שעשו לפניך האבות ריחות היו אבל אנו שמן תורק שמך רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת, פי' שהמצות שעשו האבות ריחות היו כמו שהריח אינו גוף הדבר, ולכן באיסורי מאכל ריחא לאו מלתא היא, אבל אנו שמן תורק שמך פי' ל' תורק הוא ל' דבר המריק שמריקין מכלי אל כלי, והיינו שע"י רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת ממשיכי' מבחי' ש' הוי' שהוא כלול בעצמותו כו'.
וזהו מ"ש רז"ל במד"ר ע"פ לריח שמניך טובים שמן תורק שמך, כל המצות שעשו לפניך האבות ריחות היו אבל אנו שמן תורק שמך רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת, פי' שהמצות שעשו האבות ריחות היו כמו שהריח אינו גוף הדבר, ולכן באיסורי מאכל ריחא לאו מלתא היא, אבל אנו שמן תורק שמך פי' ל' תורק הוא ל' דבר המריק שמריקין מכלי אל כלי, והיינו שע"י רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת ממשיכי' מבחי' ש' הוי' שהוא כלול בעצמותו כו'.