Toras Shmuel·Year 5641·Notes of the Rebbe Rashab·Et Chag Hamatzot Tishmorתורת שמואל·תרמ"א·הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב·את חג המצות תשמור

אאת חג המצות תשמור
שבת חוהמ"פ
את חג המצות תשמור¹ שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתיך למועד חדש האביב כי בו יצאת ממצרים² וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה וחג האסיף בצאת השנה באספך³ כו'. ונת"ל⁴ הקושי' מה הרגלים להתבואות. והענין דהנה כתי' קדש ישראל לה' ראשית תבואתה⁵ כתי' בה' והניקוד בחולם כאילו כתי' בו' והוא תבואת ה' ותבואת ו' והם פסח ועצרת, פסח אז זמן בישול שעורים⁶ שיעור ה'⁷, ובעצרת על פירות האילן⁸ וכתי' כי האדם עץ השדה⁹, וזהו תבואת ו', וצ"ל למה ישראל נק' תבואה. ובת"י אי'¹⁰ קדש ישראל לה' כתרומה ראשית תבואתה כראשית קציר שלפני העומר, וצ"ל למה נק' בשם תבואה. והענין דהנה כתי' וזרעתי' לי בארץ¹¹ דירידת הנשמה בגוף נק' בשם זריעה, וכן גלות בבל נק' זריעה¹² זרוע בבל¹³, וצ"ל הזריעה דהנשמה. והענין דהנה כשזורע גרעין צריך לרקוב תחילה¹⁴ וכמו"כ הנשמה קודם התלבשותה בגוף כתי' חי ה' אשר עמדתי לפניו¹⁵ שעמדה בביטול דנת"ל¹⁶ דמלאכים עומדים בביטול ומכ"ש נשמות¹⁷ שהם מפנימיות הכלים¹⁸, וירדה למטה בגוף ונה"ב שמעלים ומסתיר וזהו הרקבון, מכ"ש גלות בבל שנק' זריעה שהיא רקבון בטול עצמותו, והעיקר הזריעה בשביל הצמיחה, כלום אדם זורע סאה¹⁹ להוציא ממנו

בתפח
כמה כורים, וכמו"כ זריעה דהנשמה היא בשביל הצמיחה, והוא מ"ש ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם²⁰ מעדאת"כ לעלדאת"ג²¹ ופי' הפשוט מעוה"ז לעוה"ב²² פי' שבחי' עלדאת"כ יאיר בעוה"ב, ושרש ב' עולמות אלו הם ב' שמות הוי'²³ וזהו שנת"ל²⁴ בנהר יעברו ברגל²⁵ ע"י רגל השלישי יגיע לבחי' עד יעבור עמך הוי'²⁶ היינו שימשיך בחי' הוי' דלעילא שרש עלמדא"כ בעוה"ב, והארה מבחי' זו מאיר ברגלים.

גוסדר הרגלים תחילה תחילה²⁷ צ"ל פסח, שבעת ימים תאכל מצות כו', דהנה אמרז"ל אין התינוק יודע לקרות אבא²⁸ עד שיטעום טעם דגן, והתנוק כשקורא אבא אי"ז מצד השגה שמשיג מפני מה הוא אביו מפני שהולידו, ומ"מ הוא קורא בתוקף ובחוזק ובגעגועים, והוא ע"י טעימת טעם דגן, וכמו"כ יובן דכדי שיהי' הכרה והרגשה בבחי' כי אתה אבינו²⁹ הוא ע"י לחם מצה, דתנוק שצריך לקרות או"א הגשמים די באכילת לחם חמץ אבל להיות ההכרה באבינו שבשמים זהו דוקא ע"י לחם מצה שהוא לחם דשפלות וכתי' מרום וקדוש אשכון את דכא ושפל רוח³⁰, דחמץ הוא הגבהה והתנשאות ובעבודה הוא גאוה וגסות ואין אני והוא יכולין לדור³², אבל מצה הוא לחם שפלות³¹ לכן הוא כלי להשראת אלקות. וז"ש אח"כ כאשר צויתיך למועד חדש האביב, אבי"ב ר"ת א"ב י"ב³³, א"ב ה"ז בחי' כי אתה אבינו וי"ב הוא י"ב שבטים³⁴, ואביב כולל שניהם להורות על התחברות י"ב שבטים עם אלקות, ופי' תי' אביב ל' מחובר כמו קישות שהתליע באיבו³⁵ בעודו מחובר, וחודש האביב הוא כמ"ש החודש הזה לכם ר"ח ראשון הוא לכם לחדשי השנה³⁶, ראשון בחי' אני ראשון³⁷, ושיהי' בחי' ראשון לכם הוא בחודש האביב שאז זמן

דתפט
ההתחברות, ואז זמן כי השעורה אביב³⁸ פי' שיעור ה'³⁹ בהבראם בה' בראם⁴⁰ ושיעור ה' כחו"ח לפום שיעורה דלי'⁴¹ לפום מה דמשער בליבי', דלפ"ע ההתבוננות במקור התהוות העולמות מבחי' ה' לפ"ע זה ההתקשרות באלקות, כי בו יצאת ממצרים, מצרי' הוא ערות הארץ⁴² וישראל שהיו שם היו משוקע במ"ט שע"ט⁴³, וע"י המצה יצאו ממצרים, וזהו תחילת העבודה כמ"ש זה השער לה'⁴⁴ דא תרעא לעלאה⁴⁵, בזאת יבא אהרן⁴⁶ אל הקדש, וכמ"ש בזהר ובא לקרן בקדמיתא⁴⁷, דהקרן בפ"ע הוא אינו מציאות כלל⁴⁸ והו"ע קבעומ"ש, וכמו טלית ותפילין, דתפילין גבוהים מטלית דציצית הם תשמישי מצוה⁴⁹ ותפילין תשמישי קדושה⁵⁰, ומ"מ מקדימים טלית לתפילין⁵¹ מפני שהוא פריסא דמלכא⁵², וכן תש"י ותש"ר דתש"ר קדושתו חמור⁵³ ומ"מ מקדימים התש"י⁵⁴ מפני שצ"ל כסדר המדרגות, וכמו"כ כאן צ"ל תחילה בחי' שעורה.

הואח"כ בשבועות אז זמן קציר חטים⁵⁵ וכמ"ש וחג הקציר בכורי מעשיך כו' וצ"ל והלא ביו"ט אסור לקצור⁵⁶, וגם מהו קציר חטים דוקא. והענין דהנה כתי' עניך בשדה אשר יקצרון⁵⁷ ואי' במדרש דעניך הם סנהדרין שנק' עיני העדה⁵⁸, ומשל העינים הוא שכל הגוף נמשך אחר העינים כמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם⁵⁹

ותצ
ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם עינא וליבא תרין סרסורא דעבירה⁶⁰, והעיקר העינים⁶¹ דעיקר החמדה במה שהלב רואה, וכמו"כ כל העדה נמשכים אחרי הסנהדרין מה שהם עושים, ועוד י"ל שלכן נק' עינים מפני שעבודתם לאסתכלא ביקרא דמלכא⁶², וכמ"ש העיני אדם לא תשבענה⁶³, וכתי' עיניך יונים⁶⁴ שהעיקרם האסתכלות⁶⁵ כמו"כ הסנהדרין עבודתם לאסתכלא כו', וזהו לבבתיני אחותי כלה⁶⁶ לבבתיני באחד מעיניך באחד כתי' באחת קרי, באחד בחי' יחו"ע⁶⁷ דכולי' קמי' כל"ח⁶⁹ ביטל מבמציאות^*70 ביטל דמשה ואנחנו מ"ה⁷⁰, באחת הוא השגחה⁷¹ דיחו"ת⁶⁸ ביטל היש לאין, בשדה אשר יקצרון הוא התשלום שכר כמו זרעו לכם צדקה וקצרו לפי חסד⁷² דקצרו כו' הוא תשלום שכר, כמו"כ כאן מ"ש בשדה אשר יקצרון הוא תשלום שכר, והוא בחי' ציון וכמארז"ל ע"פ כריח השדה⁷³ זה ציון⁷⁴, וירא והנה באר בשדה⁷⁵ זה ציון⁷⁶, ציון שדה תחרש⁷⁷, וכתי' ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך⁷⁸ ואמרז"ל כל הברכות והישועות⁷⁹ והנחמות הם מציון כי שם צוה את הברכה⁸⁰, מי יתן מציון ישועות ישראל⁸¹, תורה ג"כ מציון כמ"ש כי מציון תצא תורה⁸², והתשלום שכר הוא לפ"ע הזריעה, וכמו שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וארז"ל כשם שבא לראות⁸³ כך בא לראות, ולראות בשתי עיניו של מקום דכתי'

זתצא
עיני ה' אל צדיקים⁸⁵ וכתי' עין⁸⁶ ה' אל יראיו כאן בזמן שישראל⁸⁴ עושין רש"מ וכאן בזמן שאין ישראל ערש"מ, דבזמן שישראל ערש"מ אז עיני ה' הוא חבור יחו"ע ולזה מבחי'⁸⁷ שלמעלה גם מיחו"ע, והו"ע יחוד הוי' ואלקים יחוד סובב וממלא⁸⁸, אך בזמן שאין ערש"מ אז בעין אחת בהשגחה דשם אלקים לבד, והתשלום שכר הוא תורה שהיא מציון כי מציון תצא תורה, וזהו קציר חטים דחטה הוא ך"ב אתוון דאורייתא⁸⁹, דאף דשעורה הם ג"כ אותיו' שיעור ה' ה"ה ה' זעירא⁹⁰ והם אותיו' שנבראו לצרף בהם שמים וארץ, אבל תורה רובה באתוון בינונים ויש אתוון רברבין והם אתוון אוחרנין^*91, ומ"מ יש מעלה בשעורה שתחילת העבודה צ"ל בזה זה השער לה' כו'.

חושרש ההפרש בין התשלום שכר דפסח ושבועות הוא, דבפסח השגת הנפש בממכ"ע ושבועות השגת הנפש בסוכ"ע דתורה הוא סוכ"ע, בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה דזמן הבאת בכורים בשבועות⁹¹ והוא משדה אילן, דיש שדה לבן ושדה אילן⁹², שדה לבן הוא שיעור ה' ויש בזה מעלה כנ"ל, ושדה אילן הוא בחי' כי אדם עץ השדה אדם אדמה לעליון⁹³, אשר תזרע בשדה שהוא ג"כ לפ"ע הזריעה, דמצות נק' ג"כ זריעה⁹⁴ וכמ"ש זרעו לכם צדקה, וצדקה כולל כללות כל המצות⁹⁵, וזריעה צריך מים וז"ש אשריכם זרעי⁹⁶ על כל מים והוא תורה⁹⁷ וכמ"ש הוי כל צמא לכו למים⁹⁸, וזשארז"ל כל העוסק בתורה וגמ"ח⁹⁹ זוכה לנחלת שני שבטים דכתי' אשריכם זורעי על כל מים¹⁰⁰ משלחי הרגל שור וחמור¹⁰¹ שור יוסף וחמור ישכר¹⁰², דמים הוא תורה, והזריעה היא בארץ העליונה והצמיחה בעדן עין לא ראתה¹⁰³,

טתצב
והארה מבחי' זו מאיר בגעה"ע ואפי' בגה"ת ג"כ שהוא בתחילת עשי' ובעצם הוא ביצי'¹⁰⁴, והיינו הארות אצי' שלמעלה מבריאה שבבריאה¹⁰⁵, וזהו"ע זיו תורתן ועבודתן שכ' בסש"ב¹⁰⁶, ועיקר הגילוי יהי' לע"ל ועכשיו מאיר הארה מבחי' זו, דמצות הם הזריעה וכמארז"ל זרע הקב"ה התומ"צ¹⁰⁷ כו', ובכ"י מאיר ג"כ מבחי' זו דכ"י מברכים נותן התורה¹⁰⁸, דבכ"י נמשך גילוי עליון יותר.

יוחג האסיף בצאת השנה כו' זהו חג הסוכות דלמעלה מפסח ושבועות והוא מדרי' התשובה, דהנה כתי' כי אבי ואמי עזבוני והוי' יאספני¹⁰⁹, או"א הם תושב"כ ותושבע"פ וכמ"ש שמע בני מוסר אביך¹¹⁰ הוא תושב"כ ואל תטוש תורת אמך תושבע"פ, ואף אם פגם בתורה מ"מ הוי' יאספני דארז"ל שאלו לחכמ'¹¹¹ נפש החוטאת מה עונשה א' חטאים תרדוף רעה¹¹² שאל¹¹³ לתורה א' יביא קרבן¹¹⁴ ויתכפר, אך הקרבן מכפר רק על שוגג¹¹⁵ ולא על מזיד¹¹⁶, שאלו להקב"ה א' יעשה תשובה ויתכפר לו זש"ה טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך¹¹⁷, וזהו וה' יאספני, וזהו"ע וחג האסיף בצאת השנה דתחלה צ"ל ר"ה ויוהכ"פ דכתי' בהתאסף ראשי עם¹¹⁸ יחד שבטי ישראל שאז מתאספי' כל הניצוצות ולכן נק' סוכות חג האסיף, וכמ"ש ואספת דגנך ותרושך ויצהרך, והו"ע כהנים לוים וישראלים¹¹⁹, דגנך אלו ישראלים כמ"ש מה טובו ומה יפיו דגן בחורים¹²⁰, וארז"ל ע"פ ורוב דגן¹²¹ אלו בחורי ישראל, ותרשך הם לוים שאומרים שירה על היין¹²², ויצהרך אלו כהנים שהם משוחים בשמן¹²³, וג' אלו ממשיכי' מבחי' עליונה יותר וכמו בג' אומר נברך¹²⁴ דיחיד

יאתצג
א"י לומר נברך, וז"ש ואגודתו על ארץ יסדה¹²⁵ עי"ז בונה בשמים מעליותיו¹²⁶ מעל לרקיע, וכמו"כ יובן בסוכות שנק' חג האסיף, דד"מ שבלולב¹²⁷ ג' מינים אוגדים כאחת¹²⁹ והאתרוג בשער¹³¹ צ"ל מחובר¹³⁰ עם הג' מינים, והם עצמן מורין על התכללות¹²⁸ דלולב צ"ל כפות כפת תמרים¹³² והדסים תלתא בחד קינא¹³³ וערבה גדילים באחוה¹³⁴, ואתרוג גדל על כל מים¹³⁵, ואוגדים אותם כו' וזהו וחג האסיף וכמו וכבוד ה' יאספך¹³⁶, וכמו והיתה נפש אדוני צרורה¹³⁷ בצרור החיים את ה' אלקיך ואין צרור פחות משלשה¹³⁸. ולפ"ז יתורץ מ"ש לעיל מה שייך הרגלים לתבואה, אך הם מורים על הגילוי, דבפסח אז זמן אשר שעורה אביב שיעור ה', ושבועות זמן קציר חטים מ"ת¹³⁹ והבאת בכורים משדה אילן, וסוכות חג האסיף כמו וכבוד ה' יאספך.

יבשייך לענין בכורי מעשיך¹⁴⁰

יגלחם מן השמים ולחם מן הארץ, לחם מן השמים¹⁴¹ הוא מצה¹⁴³ ואח"כ לחם מן השמים¹⁴² מן ממצה נעשה מצוה¹⁴⁴.