Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel·
אהקבצו ושמעו
ש"פ ויחי ש' אמ"ת וצד"ק לפ"ק (נא' לעת ערב)
הקבצו ושמעו1 בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם2, ומפרש במדרש (פ' צ"ד)3 אל ישראל אביכם שבשמים4. והענין דהנה אי' במדרש5 ובגמ' מהיכן זכו ישראל לק"ש, אפי' למצות ק"ש7 שהיא מצוה כללית8 וכמ"ש וזאת המצוה אשר צוה ה' לעשות בארץ9, והול"ל10 לחשוב כל המצות ולא חשיב רק ק"ש מפני שהיא מצוה כללית כו', בהסתלקותו6 של יעקב דכשאמר האספו והגידה לכם11 כו' נסתלקה ממנו שכינה אמר להשבטים שמא יש בלבכם מחלוקת על הקב"ה וא"ל שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד12 כשם שאין בלבך מחלוקת על הקב"ה כך אין בלבינו מחלוקת על הקב"ה, ומ"ש כאן ישראל צ"ל שהוא בחי' ישראל סבא, דישראל זוטא הרי אמרו בזהר13 שהוא מ"ש כי נער ישראל ואהבהו14 שגם בחי' ישראל נק' נער, ומ"ש כאן ישראל קאי על ישראל סבא, ומסיים שם במדרש פי' הפסוק שמע ישראל ממערת המכפלה אותו דבר שצויתנו עדיין נוהג בנו ה' אלקינו ה' אחד. וצ"ל מ"ש עדיין נוהג איך שייך לומר שלא ינהג בנו שהרי ק"ש הוא מ"ע כמו שארי מצות, ועוד צ"ל מ"ש נוהג בנ"ו. וצ"ל תחילה דקדוקי הפסוק מ"ש ה' אלקינו ה' אחד ג' שמות ה' אלקינו ה' ולכאו' הול"ל ה' אלקינו אחד, וגם לענין הפסוק שלומדי' מזה מצות ליחדו15 הי' די שיאמר ה' אחד ותו לא כו'. ואי' בספרים16 שג' שמות אלו הם נגד אני ראשון ואני אחרון17 ומבלעדי אין אלקים, דשם ה' הא' הוא בחי' אני ראשון קודם שנאצל אצי' העליון ושם ה' הב' הוא בחי' אני אחרון לאחר נון אלפים יובלות18,
ש"פ ויחי ש' אמ"ת וצד"ק לפ"ק (נא' לעת ערב)
הקבצו ושמעו1 בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם2, ומפרש במדרש (פ' צ"ד)3 אל ישראל אביכם שבשמים4. והענין דהנה אי' במדרש5 ובגמ' מהיכן זכו ישראל לק"ש, אפי' למצות ק"ש7 שהיא מצוה כללית8 וכמ"ש וזאת המצוה אשר צוה ה' לעשות בארץ9, והול"ל10 לחשוב כל המצות ולא חשיב רק ק"ש מפני שהיא מצוה כללית כו', בהסתלקותו6 של יעקב דכשאמר האספו והגידה לכם11 כו' נסתלקה ממנו שכינה אמר להשבטים שמא יש בלבכם מחלוקת על הקב"ה וא"ל שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד12 כשם שאין בלבך מחלוקת על הקב"ה כך אין בלבינו מחלוקת על הקב"ה, ומ"ש כאן ישראל צ"ל שהוא בחי' ישראל סבא, דישראל זוטא הרי אמרו בזהר13 שהוא מ"ש כי נער ישראל ואהבהו14 שגם בחי' ישראל נק' נער, ומ"ש כאן ישראל קאי על ישראל סבא, ומסיים שם במדרש פי' הפסוק שמע ישראל ממערת המכפלה אותו דבר שצויתנו עדיין נוהג בנו ה' אלקינו ה' אחד. וצ"ל מ"ש עדיין נוהג איך שייך לומר שלא ינהג בנו שהרי ק"ש הוא מ"ע כמו שארי מצות, ועוד צ"ל מ"ש נוהג בנ"ו. וצ"ל תחילה דקדוקי הפסוק מ"ש ה' אלקינו ה' אחד ג' שמות ה' אלקינו ה' ולכאו' הול"ל ה' אלקינו אחד, וגם לענין הפסוק שלומדי' מזה מצות ליחדו15 הי' די שיאמר ה' אחד ותו לא כו'. ואי' בספרים16 שג' שמות אלו הם נגד אני ראשון ואני אחרון17 ומבלעדי אין אלקים, דשם ה' הא' הוא בחי' אני ראשון קודם שנאצל אצי' העליון ושם ה' הב' הוא בחי' אני אחרון לאחר נון אלפים יובלות18,
בשפ
ומבלעדי באמצעיתא19 אין אלקים, דאלקים גימט' הטבע20 ונר' שהטבע הוא שהעולם כמנהגו נוהג21 אך באמת גם הטבע אלקות וזהו מבלעדי אין אלקים.
ומבלעדי באמצעיתא19 אין אלקים, דאלקים גימט' הטבע20 ונר' שהטבע הוא שהעולם כמנהגו נוהג21 אך באמת גם הטבע אלקות וזהו מבלעדי אין אלקים.
גולהבין זה צ"ל תחילה ענין אחד שהד' הוא ד' רבתי22, ד' הוא בחי' דיבור וכמ"ש בדבר ה' שמים נעשו23, לעולם ה' דברך נצב בשמים24, שדבר ה' עומד תמיד25 בשמים להחיותו ולהוותו מאין ליש ואם הי' נסתלק כרגע הי' נעשה אין ואפס, וזהו א"ת מחי' אלא מהוה26, ואין הכוונה על עת הבריאה לבד כ"א בכ"ע ובכל רגע27 נמשך חיות חדש והוא מבחי' דיבור וזהו ד', וענין ד' רבתי הוא דיבור שבמח'28 וכמו בראשית נמי מאמר הוא, והלא במאמר אחד29 יכול להבראות, וכמו שקודם הדיבור צריכים לסדר תחילה מה לדבר, והענין דהנה יש ב' בחי' מח' שבדיבור ודיבור שבמח', מח' שבדיבור הוא מה שבעת הדיבור צריכים והיינו להחזיק את הראש כדי שידבר מה ששייך להשכל בל"א האלטון ק‘ ער זל ריידן צוא דער זאך, הרי העיקר הוא הדיבור והמח' הוא רק שיצא הדיבור ישר מפיו, ודיבור שבמח' הוא כמו עיון המח' וכמו שמסדר תחילה מה לדבר הרי הסידור הוא בעיון מחשבתו שמשער מה שצריך להתגלה בדיבור והוא מסדר הענין הרי שהוא במח' רק ששייך לדיבור, וזהו נק' דיבור שבמח', ועוי"ל שאפי' דיבור ממש מ"מ נק' דיבור שבמח' וכמו ר"א בר"ש שדיבר בעניני תורה30 במקום שאסור לדבר בד"ת, ומתרץ בגמ' לאונסו שאני מפני שהי' טרוד בהענין והרי הוציא אותיות ממש מתוך פיו ומ"מ התירו לו חכמים וגם עתה מותר באופן זה31 וא"כ ה"ז בכלל מח' יחשב שאם הי' נחשב לדיבור הרי אסור לדבר אלא שהוא בכלל מח' הרי יש דיבור ממש
דשפא
שהוא נחשב בכלל מח' וזהו דיבור שבמח', וזהו"ע ד' רבתי דאחד, שהוא דיבור כנ"ל מ"מ הוא בכלל מח', וגם ד' הוא ד' מחנות שכינה32 וד' חיות המרכבה33 פני ארי' פני שור פני נשר פני אדם שהם מקור כל סדר השתל', דפני ארי' מקור כל החיות34 ופני שור מקור כל הבהמות35 ופני נשר מקור כל העופות36 ופני אדם מקור שכלים הנבדלים37.
שהוא נחשב בכלל מח' וזהו דיבור שבמח', וזהו"ע ד' רבתי דאחד, שהוא דיבור כנ"ל מ"מ הוא בכלל מח', וגם ד' הוא ד' מחנות שכינה32 וד' חיות המרכבה33 פני ארי' פני שור פני נשר פני אדם שהם מקור כל סדר השתל', דפני ארי' מקור כל החיות34 ופני שור מקור כל הבהמות35 ופני נשר מקור כל העופות36 ופני אדם מקור שכלים הנבדלים37.
הוהנה עצם תי' אחד ארז"ל כד אמליכתי'38 למעלה ולמטה ולד' רוחות העולם תו לא צריכנא, וזהו תי' אחד ח"ד מורה על ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם40 אף שנעשו ז' רקיעים כו' מ"מ בטלים לא"ס39 אלופו ש"ע41, ולכאו' צ"ל איך יצדקו שניהם כא' שנתהוו במציאות ומ"מ בטלים, אך הענין הוא דהנה דיבור למעלה אינו דומה לדיבור למטה42, דלמטה הדיבור הוא נפרד מהאדם, אבל למעלה הדיבור הוא מתאחד עם אלקות וכמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא43, לית אתר פנוי מני'44, אין לך דבר שחוץ ממנו, וא"כ אינו שייך שיהי' נפרד ולהיכן נפרד וא"כ גם הנבראים שנתהווה מהדיבור אינם נפרדים כ"א בטלים לאלקות. וביאור הענין דהנה דכשנתבונן היטיב יובן איך שהדיבור באדם ג"כ אינו נפרד*45, ויובן מפעולתו על העצם כמו השפעת הרב לתלמיד שהוא בדיבור ועי"ז הוא מתקשר אל הרב כ"כ עד שבענין הרב יש בכוחו למס"נ ושוכח על עניני עצמו לגמרי והוא מפני שנוגע למקור המשפיע, וכן הוא בתורה הנגלית ג"כ שארז"ל אבידת אביו ואבידת רבו45 אבידת רבו קודמת כו' שרבו שלמדו חכ' מביאו לחיי עוה"ב, והרי הבן שרשו
ושפב
מעצמיות מוח האב46 וה"ז השפעה פנימיות, והשפעת הרב לתלמיד הוא הארה חיצוניות דלא קאים איניש אדעתי' דרבי'47 עד ארבעים שנין וכמ"ש ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות עד היום הזה48 לסוף ארבעים שנין וההתקשרות שעד מ' שנה הוא מהארה חיצוניות, ובמ"א מבואר שהוא רק חלק עשיריות49 וגם זה רק במספר ולא באיכות וכמות וכמו חכ' ודיבור שאינם בערך זל"ז ובמספר הם נחשבים בשוה, שהרי בהארה חיצוניות מתקשר כ"כ ע"י הדיבור וא"כ מובן שהדיבור אינו נפרד מהאדם, וכמו"כ יובן למעלה שהדיבור אינו נפרד מאחר שבאדם ג"כ אינו נפרד והלא הבריאה היא רק בחיק הבורא ואלמלא מתכנשין50 כל באי א"י51 לברוא אפי' יתוש א', ומאחר שכ"ה בנברא כמו"כ יובן בהבורא וזה אינו שייך לומר שבאדם אינו נפרד ולמעלה ח"ו כי זה לא יתכן אלא שהדיבור אינו נפרד וא"כ גם הנבראים שנתהווה מהדיבור אינם נפרדים, וזהו תי' אחד שהח"ד מורים על ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם ומ"מ הם בטלים לא"ס אלופו ש"ע, וכדי שיהי' מציאות הדיבור שיתהווה בחי' ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם זהו שאמר ה' אחד יו"ד צמצום ה' המשכה (ונ"ל שצ"ל התפשטות) ו' המשכה52 כו' וזהו מקור הדיבור שיהי' מקור לעולמות, ה' אלקינו הו"ע יחוד הנשמות דישראל עלו במח'53 והו"ע מח' ויובלא לא אתפרש לעלמין54 כמו שהבן נמשך מעצמיות מוח האב כמו"כ כתי' בנים אתם לה' אלקיכם55 ונמשכים ממח' העצמיות, דכמו שיש מח' שבדיבור ודיבור שבמח' כמו"כ יש דיבור שבמח' ועצם המח', דדיבור שבמח' הגם שהוא מח' מ"מ שייך לדיבור אבל עצם המח' הוא מה שאינו שייך לדיבור ואף אם לא הי' מציאות הדיבור שייך מח' זו, ושרש הישראל הוא מעצמיות המח', לכן התקשרות ישראל בהקב"ה ע"י התורה וכמאמר תלת דרגין56 מתקשרין דא בדא ישראל מתקשראין באורייתא ואורייתא בקוב"ה, ור"ת י'ש'ר'א'ל'57 י'ש ש'שים ר'יבוא א'ותיות ל'תורה.
מעצמיות מוח האב46 וה"ז השפעה פנימיות, והשפעת הרב לתלמיד הוא הארה חיצוניות דלא קאים איניש אדעתי' דרבי'47 עד ארבעים שנין וכמ"ש ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות עד היום הזה48 לסוף ארבעים שנין וההתקשרות שעד מ' שנה הוא מהארה חיצוניות, ובמ"א מבואר שהוא רק חלק עשיריות49 וגם זה רק במספר ולא באיכות וכמות וכמו חכ' ודיבור שאינם בערך זל"ז ובמספר הם נחשבים בשוה, שהרי בהארה חיצוניות מתקשר כ"כ ע"י הדיבור וא"כ מובן שהדיבור אינו נפרד מהאדם, וכמו"כ יובן למעלה שהדיבור אינו נפרד מאחר שבאדם ג"כ אינו נפרד והלא הבריאה היא רק בחיק הבורא ואלמלא מתכנשין50 כל באי א"י51 לברוא אפי' יתוש א', ומאחר שכ"ה בנברא כמו"כ יובן בהבורא וזה אינו שייך לומר שבאדם אינו נפרד ולמעלה ח"ו כי זה לא יתכן אלא שהדיבור אינו נפרד וא"כ גם הנבראים שנתהווה מהדיבור אינם נפרדים, וזהו תי' אחד שהח"ד מורים על ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם ומ"מ הם בטלים לא"ס אלופו ש"ע, וכדי שיהי' מציאות הדיבור שיתהווה בחי' ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם זהו שאמר ה' אחד יו"ד צמצום ה' המשכה (ונ"ל שצ"ל התפשטות) ו' המשכה52 כו' וזהו מקור הדיבור שיהי' מקור לעולמות, ה' אלקינו הו"ע יחוד הנשמות דישראל עלו במח'53 והו"ע מח' ויובלא לא אתפרש לעלמין54 כמו שהבן נמשך מעצמיות מוח האב כמו"כ כתי' בנים אתם לה' אלקיכם55 ונמשכים ממח' העצמיות, דכמו שיש מח' שבדיבור ודיבור שבמח' כמו"כ יש דיבור שבמח' ועצם המח', דדיבור שבמח' הגם שהוא מח' מ"מ שייך לדיבור אבל עצם המח' הוא מה שאינו שייך לדיבור ואף אם לא הי' מציאות הדיבור שייך מח' זו, ושרש הישראל הוא מעצמיות המח', לכן התקשרות ישראל בהקב"ה ע"י התורה וכמאמר תלת דרגין56 מתקשרין דא בדא ישראל מתקשראין באורייתא ואורייתא בקוב"ה, ור"ת י'ש'ר'א'ל'57 י'ש ש'שים ר'יבוא א'ותיות ל'תורה.
זשפג
וביאור ענין ישראל עלו במח' הנה כתי' בנים אתם לה' אלקיכם פי' ה' אלקיכם ז"א ומל'58 וכידוע דלידת הנשמות הוא מזיווג גופני59 דזו"נ אך אי' בזהר זכה יתיר יהבין לי' נשמתא מסט' דאו"א60 ומבחי' זו נמשך רק מקיף דחי' ופנימיות דנשמה אבל כדי שיהי' נשמה שיחי' את הגוף זהו צ"ל ע"י זיווג זו"נ, וצ"ל שקאי על נשמות הגבוהות אך לפמ"ש רבינו ז"ל בסש"ב שאפי' נפש דמל' דעשי'61 וכו' בתוכו מלובש חכ' דאצילות שבו שורה אוא"ס א"כ כל נשמה שרשה מבחי' מח' עלו במח' כו', וזהו מ"ש העמוסי' מני בטן62 דכמו שיש עבור ולידה בגשמיות כמו"כ יש עיבור ולידה ברוחניות ולידת הנשמות הוא בשביעי ש"פ63, וענין עיבור הנשמות הוא דהנה ארז"ל נר דלוק על ראשו64 ומלמדין אותו כל התורה כולה וא"ז בגשמיות, אך ענין נר דלוק על ראשו הוא בחי' נר ה' נשמת אדם66, וענין ש' ה' דנר זה י"ה הוא תושב"כ ותושבע"פ ו"ה הו"ע בחי' מצות67, ומלמדין אותו כל התורה כולה שנותנין לו כח65 לקבל ע"ע עומ"ש ועומ"צ וזהו העמוסי' ל' יום יום יעמס לנו68 וכן אבי העמיס עליכם69 ל' עול, ולפי' הזהר קאי רק על נשמות הגבוהות, אך לפי פי' רבינו ז"ל קאי על כל הנשמות, וזהו"ע ה' אלקינו, ומזה יבוא לבחי' ואהבת70 דלכאו' איך שייך ציווי על אהבה71 שהוא מדה שבלב ואם יש אהבה א"צ ציווי ואם אין אהבה מה מועיל ציווי, אך הציווי אינו על האהבה כ"א על ההתבוננות, דכמו שהבן נמשך ממוח האב כמו"כ ישראל נמשכי' מעצמיות אלקות וכמ"ש בנים אתם לה' אלקיכם, והנה אהבת הבן על72 האב הוא אהבה טבעית וכמו"כ אהבת ישראל להקב"ה וכמ"ש בזהר כברא דרחים לי' בתר אבוהי ואימי' יתיר מגרמי' ונפשוה' ונשמתו73 רק שצריכים לעורר האהבה והוא ע"י התבוננות וזהו שמע ישראל שמע הוא ל' השגה והבנה74, ותבונה הוא בן ובת75 וכתי' אם
וביאור ענין ישראל עלו במח' הנה כתי' בנים אתם לה' אלקיכם פי' ה' אלקיכם ז"א ומל'58 וכידוע דלידת הנשמות הוא מזיווג גופני59 דזו"נ אך אי' בזהר זכה יתיר יהבין לי' נשמתא מסט' דאו"א60 ומבחי' זו נמשך רק מקיף דחי' ופנימיות דנשמה אבל כדי שיהי' נשמה שיחי' את הגוף זהו צ"ל ע"י זיווג זו"נ, וצ"ל שקאי על נשמות הגבוהות אך לפמ"ש רבינו ז"ל בסש"ב שאפי' נפש דמל' דעשי'61 וכו' בתוכו מלובש חכ' דאצילות שבו שורה אוא"ס א"כ כל נשמה שרשה מבחי' מח' עלו במח' כו', וזהו מ"ש העמוסי' מני בטן62 דכמו שיש עבור ולידה בגשמיות כמו"כ יש עיבור ולידה ברוחניות ולידת הנשמות הוא בשביעי ש"פ63, וענין עיבור הנשמות הוא דהנה ארז"ל נר דלוק על ראשו64 ומלמדין אותו כל התורה כולה וא"ז בגשמיות, אך ענין נר דלוק על ראשו הוא בחי' נר ה' נשמת אדם66, וענין ש' ה' דנר זה י"ה הוא תושב"כ ותושבע"פ ו"ה הו"ע בחי' מצות67, ומלמדין אותו כל התורה כולה שנותנין לו כח65 לקבל ע"ע עומ"ש ועומ"צ וזהו העמוסי' ל' יום יום יעמס לנו68 וכן אבי העמיס עליכם69 ל' עול, ולפי' הזהר קאי רק על נשמות הגבוהות, אך לפי פי' רבינו ז"ל קאי על כל הנשמות, וזהו"ע ה' אלקינו, ומזה יבוא לבחי' ואהבת70 דלכאו' איך שייך ציווי על אהבה71 שהוא מדה שבלב ואם יש אהבה א"צ ציווי ואם אין אהבה מה מועיל ציווי, אך הציווי אינו על האהבה כ"א על ההתבוננות, דכמו שהבן נמשך ממוח האב כמו"כ ישראל נמשכי' מעצמיות אלקות וכמ"ש בנים אתם לה' אלקיכם, והנה אהבת הבן על72 האב הוא אהבה טבעית וכמו"כ אהבת ישראל להקב"ה וכמ"ש בזהר כברא דרחים לי' בתר אבוהי ואימי' יתיר מגרמי' ונפשוה' ונשמתו73 רק שצריכים לעורר האהבה והוא ע"י התבוננות וזהו שמע ישראל שמע הוא ל' השגה והבנה74, ותבונה הוא בן ובת75 וכתי' אם
חשפד
לבינה תקרא76 והו"ע ההתבוננות ה' אלקינו הוא יחוד הנשמות וה' אחד הוא יחוד המלאכים איך שהם בטלים לאלקות.
לבינה תקרא76 והו"ע ההתבוננות ה' אלקינו הוא יחוד הנשמות וה' אחד הוא יחוד המלאכים איך שהם בטלים לאלקות.
טאך צ"ל דמאחר דהנשמה גבהה מעלתה כ"כ מהו"ע העלי' שירדה כ"כ, אך הענין דהנה אי' בזהר77 ע"פ ויקח רומח בידו78 הם רמ"ח תיבין דק"ש79, וכתי' אשר לקחתי מיד אמורי בחרבי ובקשתי ות"א בצלותא ובעותא80, והו"ע חרב וקשת, וצ"ל מה צריכים לחרב וקשת. והענין דמשנת"ל שישראל עלו במח' היינו נפה"א אבל נה"ב שרשו מפני שור81 שבמרכבה ואפי' נפש השכליות שרשו מפני אדם82 ולכן תמיד יש מלחמה בין יצ"ט ובין יצה"ר, שטבע נפה"א ליכלל ולהדבק לאלקות וטבע נה"ב להימשך אחר תאוות זרות ורצונות זרות, אך ע"י הבירור דנה"ב מתעלה נפה"א במעלה עליונה יותר, וזהו רוממות אל בגרונם83 וחרב פיפיות בידם שע"י רוממות אל דק"ש חרב פיפיות בידם שניתן כח לנפה"א ומתיש כח נה"ב שהוא חרב פיפיות, והעלי' היא שבאה לאשתאבא בגופא דמלכא84 ושרש הנשמה בחי' מח' שהוא רק לבוש וא"כ ה"ז עלי' גדולה, אך לפמ"ש בזהר שהו"ע מח' ויובלא לא אתפרש לעלמין ומה יוכל עוד מדריגה עליונה מזה. אך צ"ל ע"פ מ"ש בזהר ע"פ בי נשבעתי נאום ה'85, בי מה שבתוכי, וכמו בית יעקב לכו ונלכה באור ה'86 פי' באור שבש' ה' כמו"כ צ"ל כאן ג"כ דשרש הנשמה ממח' ואפי' בחי' מח' ויובלא כו' מ"מ ה"ז בכלל גרמוהי שאפי' כלי החכ' נק' גרמוהי אבל העלי' הוא בבחי' חיוהי87, וזהו עתידים שיאמרו לפניהם קדוש88 כדרך שאומרי' לפני הקב"ה, דקדוש הוא קדוש
ישפה
וא"ו, וצדיקים שיתעלו בבחי' קדש89 אנשי קדש תהיון לי90 לכן יאמרו לפניהם קדוש. ואח"כ אומרים והיו הדברים האלה ואמרז"ל בד"ת91 הכתוב מדבר, שהתורה היא כלי להמשכה זו, דאורייתא מחכ' נפקת92 וחכ' הוא בחי' כח מ"ה93 שהוא בחי' התדבקותא אל הכתר וכדאי' בתניא חכ' הוא אחד האמת שבו שורה אוא"ס94, ה"ה הכלי לגילוי זה. אך כל האומר אין לי אלא תורה96 אפי' תורה אין לו כ"א צ"ל עיון תפלה ג"כ וכמ"ש גומל נפשו איש חסד97 שעיון תפלה הוא גמ"ח, דתחילה צ"ל העלאה וכמ"ש אם ישים אליו לבו98 רוחו ונשמתו אליו יאסוף, ועיקר התפלה הוא ק"ש99 [שהו"ע מס"נ100] שהוא כולל שיעור קומה דסדר השתל' לכן יש בק"ש רמ"ח תיבין כנגד רמ"ח אברים101 דמלכא102 והוא בחי' אדם אדמה לעליון103 לבחי' כי104 לא אדם הוא95, לכן יש מעלה בתפלה שקודם התפלה אסור באכילה105 וכמ"ש חדלו לכם מן האנשים אשר נשמה באפם106 משא"כ קודם התורה*107, דהנה אדם הוא א' דם107
וא"ו, וצדיקים שיתעלו בבחי' קדש89 אנשי קדש תהיון לי90 לכן יאמרו לפניהם קדוש. ואח"כ אומרים והיו הדברים האלה ואמרז"ל בד"ת91 הכתוב מדבר, שהתורה היא כלי להמשכה זו, דאורייתא מחכ' נפקת92 וחכ' הוא בחי' כח מ"ה93 שהוא בחי' התדבקותא אל הכתר וכדאי' בתניא חכ' הוא אחד האמת שבו שורה אוא"ס94, ה"ה הכלי לגילוי זה. אך כל האומר אין לי אלא תורה96 אפי' תורה אין לו כ"א צ"ל עיון תפלה ג"כ וכמ"ש גומל נפשו איש חסד97 שעיון תפלה הוא גמ"ח, דתחילה צ"ל העלאה וכמ"ש אם ישים אליו לבו98 רוחו ונשמתו אליו יאסוף, ועיקר התפלה הוא ק"ש99 [שהו"ע מס"נ100] שהוא כולל שיעור קומה דסדר השתל' לכן יש בק"ש רמ"ח תיבין כנגד רמ"ח אברים101 דמלכא102 והוא בחי' אדם אדמה לעליון103 לבחי' כי104 לא אדם הוא95, לכן יש מעלה בתפלה שקודם התפלה אסור באכילה105 וכמ"ש חדלו לכם מן האנשים אשר נשמה באפם106 משא"כ קודם התורה*107, דהנה אדם הוא א' דם107
יאשפו
וקודם הוא רק דם והא' דהיינו אינו108 מאיר בגוף רק נשמה באפם אבל ע"י התפלה בהתבוננות ה' אלקינו שהו"ע יחוד הנשמות ובחי' ה' אחד שהו"ע יחוד המלאכים איך שהח' והד' שהם ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם בטלים לאלף א"ס אלופו ש"ע ואז האלף מאיר בגוף האדם ג"כ, וזהו והיו הדברים האלה בד"ת הכתוב מדבר שהוא הכלי להמשכה זו, וזהו פרשה ראשונה דק"ש.
וקודם הוא רק דם והא' דהיינו אינו108 מאיר בגוף רק נשמה באפם אבל ע"י התפלה בהתבוננות ה' אלקינו שהו"ע יחוד הנשמות ובחי' ה' אחד שהו"ע יחוד המלאכים איך שהח' והד' שהם ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם בטלים לאלף א"ס אלופו ש"ע ואז האלף מאיר בגוף האדם ג"כ, וזהו והיו הדברים האלה בד"ת הכתוב מדבר שהוא הכלי להמשכה זו, וזהו פרשה ראשונה דק"ש.
יבועתה צ"ל פ"ש דק"ש דכתי' בה ואספת דגנך109 וצ"ל מהו"ע ואספת דגנך מאחר שכבר נא' ואכלת ושבעת110, אך זה מדרכי המוסר דהנה ארז"ל עשה תורתך קבע111 ומלאכתך עראי112 ואין הכוונה שיהי' הקביעות בתורה והמלאכה עראי שהרי יש בע"ס113 שהם טרודים במלאכתם, אך הכוונה שיהי' העיקר בשביל התורה, וזה נק' קביעות כמו קביעות האדם בביתו אף שהוא נוסע בכ"ע ורוב העיתים אינו בבית מ"מ קביעותו הוא בביתו, וכמו"כ כאן הכוונה שכל עסקו במו"מ יהי' שיפרנס אשתו ובו"ב ויעסוק בתורה114, וכשיחשוב כוונה זו לא די שאינו נפרד ה"ה מקושר, דכשאינו מחשב לא די שאינו מקושר אלא הוא נפרד אבל כשמכוון כנ"ל לא די שאינו נפרד אלא שהוא מקושר וזהו ואספת דגנך שהוא דבר גשמי ואספת115 לאלקות, וזהו שניתוסף בפ"ש. ובפ"ש נא' אני ה' אלקיכם116 אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, וצ"ל מה שייך יצ"מ לק"ש. והענין דלא יאמר האדם איך יבוא לבחי' זאת והלא ידע אינש בנפשו שיש בו איזה חטא כו' ואי' בזהר משל ע"ז מאן דנפח117 צריך שלא יהי' דבר המפסיק אבל ידע אינש בנפשו שיש עוונות המפסיקים כמ"ש כי עוונותיכם המבדילים ביניכם ובין אלקיכם118 וא"כ יאמר נואש, לז"א אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ שהיו מושקעים במ"ט דהיפך119 ומ"מ אח"כ בנו"ן יום קבלו תורה120, וכתי' ויחן ישראל נגד ההר כולם כאיש אחד121, ובמ"ת א"ל אנכי ה'
יגשפז
אלקיכם122 שנמשך מבחי' אנכי מי שאנכי123, והוא מפני שהוצאתם מאמ"צ, וכמו"כ בכל דור ודור חייב אדם לראות א"ע כאילו הוא יצא ממצרים124, ולאו דוקא בכ"ד אלא בכ"י125 ובכ"ע ובכ"ר, דמצרים הם המצרים והגבולים126 ומאחר שהוציא מאמ"צ כמו"כ יוציא כו', זהו"ע ג"פ דק"ש.
אלקיכם122 שנמשך מבחי' אנכי מי שאנכי123, והוא מפני שהוצאתם מאמ"צ, וכמו"כ בכל דור ודור חייב אדם לראות א"ע כאילו הוא יצא ממצרים124, ולאו דוקא בכ"ד אלא בכ"י125 ובכ"ע ובכ"ר, דמצרים הם המצרים והגבולים126 ומאחר שהוציא מאמ"צ כמו"כ יוציא כו', זהו"ע ג"פ דק"ש.
ידוהנה כ"ז הי' די בימי משה אבל אח"כ שנתמעטו הלבבות תקנו חז"ל ברכת ק"ש127 שתים לפני' ואחת לאחרי', וכמו שתקנו פסוד"ז128 מפני שנתמעטו הלבבות כמו"כ תקנו ברכת ק"ש, והנה ברכה א' היא ביאור ה' אחד שהו"ע ביטול [המלאכים]129 העולמות איך שרפים אומרים קדוש ואופנים אומרים ברוך130, וברכה שני' הוא ביאור ה' אלקינו אהבת עולם אהבתנו (בפ"א132 אהבתיך131) ואח"כ ברכה א' שאחרי' אמת ויציב ויש כאן ט"ו ווי"ן133 והו"ע בווין תתקטר134 ל'135 קשר וכמ"ש עשה ווין לעמודים136 פי' אונקליות137 ורש"י פי' יתדות הם שמושקעים בארץ138 וכמ"ש אהל בל יצען139 בל יסע יתדותיו לנצח, שהיו מחברים האהל עם החצר140
טושפח
והוא בחי' כי כל בשמים וארץ בחי' יסוד141, ומספר ט"ו הוא מספר י"ה שהוא בחי' חו"ב142 תרדל"מ143 הגם שהם יש ואין144 מ"מ מאחר שהיש בטל להאין לכן הם תרדל"מ וצריכים בו"ה145 ג"כ ואז ה' שלם146 כו', וזהו ה' אלקינו ה' אחד פירש"י מה שעכשיו הוא הוי' אלקינו יהי' לע"ל ה' אחד דהנה אי' בלקו"ת דזה לא מצינו רק בשם אלקים שנא' בו אלקינו147 והוא מפני שהוא מדת הצמצום148 אך ע"י ה' אלקינו דעכשיו יומשך לע"ל בחי' ה' אחד וכמ"ש לעבדו שכם אחד149 שנא' שם ג"כ אחד וזהו עיקר האחד, והוא נעשה ע"י הבירורים דעכשיו, וזהו עדיין הדבר נוה"ג בנו שנוהג בנו עדיין הבירורים דה' אלקינו והוא בנ"ו לבד שאינו עדיין בחי' לעבדו שכם אחד, וזהו אותו דבר שצוויתנו עדיין נוהג בנו וע"י ה' אלקינו דעכשיו יהי' לע"ל בחי' לעבדו שכם אח"ד כו'.
והוא בחי' כי כל בשמים וארץ בחי' יסוד141, ומספר ט"ו הוא מספר י"ה שהוא בחי' חו"ב142 תרדל"מ143 הגם שהם יש ואין144 מ"מ מאחר שהיש בטל להאין לכן הם תרדל"מ וצריכים בו"ה145 ג"כ ואז ה' שלם146 כו', וזהו ה' אלקינו ה' אחד פירש"י מה שעכשיו הוא הוי' אלקינו יהי' לע"ל ה' אחד דהנה אי' בלקו"ת דזה לא מצינו רק בשם אלקים שנא' בו אלקינו147 והוא מפני שהוא מדת הצמצום148 אך ע"י ה' אלקינו דעכשיו יומשך לע"ל בחי' ה' אחד וכמ"ש לעבדו שכם אחד149 שנא' שם ג"כ אחד וזהו עיקר האחד, והוא נעשה ע"י הבירורים דעכשיו, וזהו עדיין הדבר נוה"ג בנו שנוהג בנו עדיין הבירורים דה' אלקינו והוא בנ"ו לבד שאינו עדיין בחי' לעבדו שכם אחד, וזהו אותו דבר שצוויתנו עדיין נוהג בנו וע"י ה' אלקינו דעכשיו יהי' לע"ל בחי' לעבדו שכם אח"ד כו'.