Toras Shmuel·Year 5641·Hanochos·VeHaya Emunas Itechaתורת שמואל·תרמ"א·הנחות·והי' אמונת עתיך

אוהי' אמונת עתיך
הנחה נאמר יום ב' דשבועות ש' אמר"ת
והי' אמונת עתיך¹ חוסן ישועות חכמה ודעת² כו', הנה נת"ל³ ענין אמונת עתיך שהוא זרעים מועד, חוסן זה סדר נשים⁴. והענין הוא דהנה ידוע שיש עולם שנה נפש⁵, והנה זרעים הוא המשכה בעולם, כי הזריעה היא בארץ דוקא, והזריעה צריכה לגשמי' וכמ"ש כאשר יורד הגשם והשלג מן השמים והרוה⁷ את הארץ והולידה והצמיחה⁶, ושמים וארץ הוא כללות עולם, נמצא שענין סדר זרעים הוא המשכה בעולם, ומועד הוא המשכה בבחי' שנה, כי מועדים הוא בזמן דוקא, שיש זמן ועת מיוחד לכל מועד ומועד, פסח הוא בזמן קציר שעורים⁸ ושבועות הוא קציר חיטים⁹ וסוכות הוא זמן חג האסיף, חוסן זה סדר נשים ונשים הוא המשכה בבחי' נפש שהוא המשכה בבחי' פנימי' שנפש הוא סדר נשים שהו"ע יחוד וזווג שהוא המשכה פנימי', וזהו שסדר נשי' הוא כנגד מדת התפארת¹⁰ שהוא בחי' יעקב¹¹ שהוא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה¹² וכמ"ש ולמקצה השמים דלעילא עד קצה השמים¹³ דלתתא, קצה השמים דלעילא הוא בחי' סוכ"ע וקצה השמים דלתתא הוא בחי' ממכ"ע¹⁴, ויעקב הוא המבריח מן הקצה אל הקצה שהוא הממשיך מבחי' סוכ"ע בממכ"ע. וזהו דכתי' אלה תולדות יעקב יוסף¹⁵, דלכאורה אינו מובן שהרי

בתקנט
ליעקב הי' י"ב שבטים ולמה אמר רק אלה תולדות יעקב יוסף בלבד ומפני מה לא נאמר אלה תולדות יעקב ראובן שהוא הי' הבכור¹⁶. אך הענין דהנה יוסף הוא ע"ש תוס' אורות דכתי' בן פורת יוסף¹⁷ ופי' ת"א ברי דיסגי יוסף, שיוסף הוא בחי' תוס' אורות, וע"כ נק' כל השבטים ע"ש יוסף כמ"ש נוהג כצאן יוסף¹⁸, וע"י בחי' תוס' אורות עי"ז הוא נמשך למטה, וע"כ נא' אלה תולדות יעקב יוסף דוקא שגילוי מבריח התיכון דיעקב למטה הוא ע"י יוסף דוקא. וזהו ענין שנשים הוא בחי' הולדה שנמשך בבחי' תוס' וריבוי כו'. וזהו פי' חוסן שהוא לשון חוזק¹⁹, כי נשים הוא המשכה מבחי' בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, וכמו בגשמיות שהבריח התיכון הי' מחזיק את קרשים באמצע יותר מן למעלה ולמטה וכך למעלה המשכת בריח התיכון הוא המשכה חזקה דהיינו המשכה מעצמיות אוא"ס.

גועוי"ל חוסן הוא בחי' ירושה²⁰ כמ"ש בזוהר דירית אחסנתי' דאו"א²¹, וזהו מי כמוך חסין י"ה²². והענין הוא דהנה לפעמי' כתי' אין השם שלם²³, דהיינו שאין מאיר בחי' י"ה בו"ה²⁴, ולמטה בנפש האדם היינו שאין מאיר בחי' מוחין במדות, אף שהוא משיג אלקות בהשגת השכל מ"מ אינו נוגע כלל לפנימיותו, היינו לפי שאינו מאיר בהשגה²⁵ שמשיג במוחו ללב, וזהו אין השם שלם, אך חסין י"ה שיהי' הבן שהוא בחי' מדות בחי' ו"ה יהי' ירית בחי' י"ה, שיהי' מאיר גילוי עצם בחי' י"ה בו"ה, ועז"נ חסין י"ה דירית מאו"א.

דישועות זה סדר נזיקין²⁶, דהנה אזלעו"ז עשה אלקים²⁷ רע לעומת טוב, וכמו שיש בקדושה דכתי' ועל הכסא דמות כמראה אדם²⁸ עליו שיש ציור אדם חו"ב ז"א ומל', כן יש בלעו"ז ארבעה אבות נזיקין²⁹ והו"ע עון ומשחית אף וחימה³⁰. ועז"נ והוא רחום יכפר עון³¹ כנגד קליפת עון, ולא ישחית כנגד משחית, והרבה להשיב

התקס
אפו כנגד אף, ולא יעיר כל חמתו כנגד חימה. והיינו שבוהוא רחום יש י"ג תיבין כנגד י"ג מדה"ר³², שממשיכים י"ג מדה"ר כדי להציל³³ מד' קליפות אלו. וזהו"ע ישועות זה סדר נזיקין, דהנה ענין סדר נזיקין הו"ע דין ומשפט שיש בין אדם לחבירו, והנה בדין ומשפט שיש בין אדם לחבירו צריך שלשה דיינים ויש ג"כ איזה דינים שצריכים כ"ג וע"א³⁴ אך שלשה הוא אפי' בדיני ממונות לבד.

ווהנה לכאורה אינו מובן שהרי באיסור והיתר יחיד יכול להורות אפי' נדה שהוא איסור כרת³⁵, וכן איסור חמץ שחמץ בפסח הוא איסור כרת³⁶ ובמשהו³⁷ מ"מ יכול אפי' יחיד להורות ובדיני ממונות דוקא שלשה. והנה שלשה יש להם כח הרבה יותר מאחד כמו בבהמ"ז בשלשה אומר נברך³⁸, אבל א' יהי' מי שיהי' אפי' כמרע"ה אינו יכול לומר נברך, כידוע שיש ג' בחי' מקור מעיין בריכה³⁹, וכדי להמשיך ממקור ע"י מעיין בבריכה זהו ע"י שלשה דוקא ע"כ בשלשה אומר נברך אבל א' אומר רק ברוך שהוא המשכה מצומצמת אבל בריכה עליונה ממקור אינו יכול להמשיך, וא"כ כיון שיש לשלשה זה הכח למה צריך לדיני ממונות שלשה דוקא. אך הענין הוא בכדי להציל עשוק מיד עושקו צריך שלשה דוקא, כי עת אשר שלט אדם באדם⁴⁰ לרע לו, מה שמקבל אדם בליעל⁴¹ מאדם דקדושה זהו לרע לו, אך בכדי להציל אדם דקדושה מאדם בליעל הניצוצות שנבלע בהם זהו ע"י שלשה דוקא, כן ענין דיני ממונות היינו בין אדם לחבירו ע"כ כדי להציל מאדם לחבירו היינו ע"י שלשה דווקא, כי שלשה ממשיכים מבחי' כי לא אדם⁴² שלמעלה מבחי' אדם שאין שם לעו"ז כלל. וזהו מ"ש הושיעה ימינך וענני⁴³ שצריך להמשיך בחי' ישועה בימין, כי לעומת ימין יש שמאל ע"כ צריך להמשיך ישועה בימין מבחי' שלמעלה מב' הבחי'. ובנפש האדם זהו מ"ש כי יעמוד לימין אביון⁴⁴ להושיע משופטי נפשו, שיש ב' שופטים וכמארז"ל בינונים זה וזה שופטן⁴⁵, לב חכם לימינו⁴⁶ ולב כסיל לשמאלו,

זתקסא
ולזה צריך להושיע להימין, וזהו כי יעמוד לימין אביון להושיע כו'. וזהו"ע ישועות זה סדר נזיקין, שכדי להציל את העשוק מיד עושקו ולעשות דין בין אדם לחבירו זהו ע"י ישועות שנמשך מלמעלה שהוא ע"י שלשה שיש להם כח זה להמשיך את בחי' הישועות הנ"ל.

חובזה יובן משארז"ל בשני דרב יהודא כולהו תנויי בנזיקין הוה⁴⁷, דלכאורה אינו מובן שהרי רב יהודה הי' אדם גדול מאד שהרי הי' מצלי מתלתין יומין לתלתין יומין⁴⁸ כי הי' תורתן אומנתן⁴⁹, עכ"ז כל תנויי לא הוה אלא בנזיקין. אך לפי הנ"ל יובן זה לפי שעיקר למודם הי' כדי להציל מיד ארבעה אבות נזיקין. וזהו ישועות הוא נזיקין כדי להציל מיד ארבעה אבות נזיקין צריך להמשיך מבחי' ישועות הושיעה ימינך וענני. וזהו חוסן ישועות, כמו אמונת עתיך שאמונת שייך לעתיך, שאמונת הוא הזריעה ועתיך הוא הצמיחה, כך חוסן ישועות שע"י חוסן שהוא סדר נשים שהוא המשכה פנימי' עי"ז נמשך שיהי' הושיעה בבחי' חוסן בבחי' חוזק. וזהו מ"ש שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא⁵⁰, שע"י משפט וצדקה נמשך בחי' ישועה כו'. וע"כ ישועות הוא נזיקין כו'.

טחכמה הוא סדר קדשים ודעת סדר טהרות⁵¹, והנה לכאורה אינו מובן שהרי הדעת הוא למעלה מהחכמה כמו שפרש"י דעת עדיף מחכמה⁵², וקדשים הוא למעלה מטהרות שהרי טהרות מביאה לידי קדושה⁵³, וא"כ למה חכמה הוא קדשים ודעת הוא טהרות, הי' צ"ל להיפך חכמה טהרות ודעת שהוא עדיף, קדשים. אך הענין הוא הנה התנא מתחיל מאימתי קורין את שמע בערבית⁵⁴, ופריך בגמ' למה אין מתחילין מאימתי קורין את שמע בשחרית ומשני⁵⁵ כברייתו ש"ע ברישא חשוכא והדר נהורא⁵⁶, והנה אנו רואים שענין קדשים הוא חלוק מברייתו ש"ע, שברייתו ש"ע ברישא חשוכא שהיום הולך אחר הלילה⁵⁷, וכן שבת ומועדים מתחיל מלילה שהיום הולך אחר הלילה, ובקדשים הוא להיפך שהלילה הולך אחר היום⁵⁸, שהרי

יתקסב
קדשים שנאכלים ליום ולילה א' היינו הלילה אחר היום⁵⁹, וכן הקטר חלבים ואברים⁶⁰ מצותן עד שיעלה עמוד השחר שהלילה הולך אחר היום.

יאולהבין זאת מפני מה בקדשים הוא להיפך, והענין הוא דהנה ארז"ל מ"ט עזי מסגין ברישא והדר אמרי⁶¹ ומשני כברייתו ש"ע ברישא חשוכא והדר נהורא, והיינו כי עיזי הוא בחי' רשעים⁶² עזי פנים שבדור, ואמרי הוא בחי' צדיקים⁶³ ע"ש את ה' אמרת היום⁶⁴, ומ"ט עיזי מסגי ברישא ומשני כברייתו ש"ע, והיינו לפי שטבע הבריאה הוא שמתחלה הוא חשך ואח"כ התגלות האור, כי קליפה קדמה לפרי⁶⁵, וכן קש ותבן נגדלים מקודם ואח"כ התבואה⁶⁶ והחיטה אינו נראה כלל, אך אח"כ כשנגמר התבואה זורקין את הקש לחוץ ונוטלין את התבואה כי העיקר הוא התבואה רק שא"א לצמוח כ"א שמתחלה יהי' נגדל הקש, וכן באילנות בתחלה נגדל האילן עם הענפים ואח"כ הפרי, וכן שלי' קדם לולד⁶⁷, וכן ביחזקאל נא' והנה רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל⁶⁸, שמתחלה ראה את הקליפות הסובבים את המרכבה ואח"כ ראה את המרכבה, והיינו כי טבע הבריאה שהקליפה קדמה לפרי ע"כ לילה קדם ליום שערב קודם לבקר⁶⁹, אך כ"ז הוא בבחי' ברה"ע, אך בקדשים הוא להיפך שהלילה הולך אחר היום, והיינו לפי שארז"ל וההוד זה בהמ"ק⁷⁰, והנה בהוד יש שני פי'⁷¹ הא' לשון הודאה והב' הוא מלשון הודו על ארץ ושמים⁷² שהוא בחי' הודו וזיוו, וכן כתי' כסא שמים הודו⁷³, ובאמת שני הפי' הם א' שע"י הודאה וביטול עי"ז נמשך בחי' הוד וזיו שהוא בחי' התגלות האור, והיינו שבבהמ"ק הי' מאיר גילוי אלקות בחי' הוד וזיו וע"כ שם הי' הלילה הולך אחר היום לפי שהי' הלילה בטל להיום לפי שהי' מאיר גילוי אלקות, וזהו חכמה זה סדר קדשים כי חכמה הוא בחי' התגלות וכמ"ש חכמת אדם תאיר פניו⁷⁴, יאר ה' פניו אליך⁷⁵, שהוא בחי' הארת הפנים שמאיר בבחי' גילוי כו'.

יבתקסג
ועוי"ל מה שקליפה קדם לפרי היינו קדם במעלה ומדריגה, כמו תהו קדם לתיקון, שתהו קדם לתיקון לא שקדם בזמן אלא שקדם במעלה⁷⁶ ומדרגה ואח"כ נעשה שבה"כ ותיקון הוא מתקן הניצוצות, כך קליפה ששרשה בתהו היא קדמה לפרי ע"כ לילה קדם ליום, אבל בקדשים מפני עוצם הגילוי שהי' בבהמ"ק ששם הי' הקרבת הקרבנות הלילה הולך אחר היום.

יגודעת זה סדר טהרות, דהנה בבהמ"ק אף שהי' שם גילוי אלקות זהו הי' רק בבהמ"ק לבד אבל העולם לא נזדכך עדיין והי' העולם רע ממש, אך לע"ל כתי' ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ⁷⁷, שלא יהי' בחי' רע כלל לפי שהעולם יזדכך, וזהו"ע טהרות שיטהר העולם לגמרי ולא יהי' בחי' רע כלל. וזהו שטהרות הוא למעלה מקדשים, כי קדשים הוא רק בחי' חכמה והנה חכמה הוא בחי' מברר בין טוב לרע וכמ"ש בחכמה אתברירו⁷⁸, אך החכמה הוא רק מברר דהיינו שהוא מפריד בין טוב לרע אבל הרע נשאר בתקפו, וזהו כמו שהי' בבהמ"ק שבבהמ"ק הי' מאיר גילוי אלקות ובעולם הי' בחי' רע גמור, משא"כ טהרות הו"ע טהרה לגמרי שלא הי'⁷⁹ בחי' רע כלל, כי בבהמ"ק הי' רק בחי' אתכפי' אבל לע"ל יהי' אתהפכא לגמרי, כן הו"ע טהרות שלא יהי' רע כלל.

ידועוי"ל שענין טהרות הוא כמ"ש ביוכ"פ לפני ה' תטהרו⁸⁰, דהנה יוכ"פ נק' שבת שבתון⁸¹, והיינו כמו שיומין דחול לגבי שבת אינו בערך שזה חול וזה קדש כך אין ערוך שבת ליוהכ"פ שיוהכ"פ נק' קדש הקדשים, וע"כ ביוכ"פ הי' כה"ג נכנס לפני ולפנים שהוא קדש הקדשים, וע"כ כתי' ביוכ"פ לפני ה' תטהרו שהוא מטהר לגמרי כמו למשל מי שטובל במקוה שהוא נעשה טהור כך יוכ"פ ע"י תשובה הוא נטהר לגמרי שזדונות נעשה לו כזכיות⁸², ובזה הוא למעלה מבהמ"ק, שבבהמ"ק הי' מקריבים קרבנות לא הי' מכפר רק על שוגג⁸³ אבל על המזיד לא הי' מכפר⁸⁴ אך יוכ"פ מכפר גם על המזיד. וזהו מ"ש שטהרות הוא דעת, כי דעת הוא בחי' ומדרגת דלע"ל וכמ"ש ומלאה הארץ דעה⁸⁵ את ה', וכתי' לא ילמדו איש את רעהו כי כולם ידעו אותי⁸⁶, וטהרות קאי ג"כ על בחי' דלע"ל וע"כ דעת מוקי הגמרא שהוא טהרות

טותקסד
שלמעלה מקדשי' כו', כי בבחי' זה בענין באתהפכא מחשוכא לנהורא זה שייך בטהרות דוקא ולא בקדשים ע"כ דעת זה סדר טהרות, ואעפ"כ יראת ה' היא אוצרו⁸⁷ אין אי לא לא⁸⁸.

טזדהנה אהבה נק' דכר⁸⁹ וכמ"ש כי זכר חסדו⁹⁰ משא"כ יראה היא בחי' נוק'⁹¹ וכמ"ש אשה יראת ה' היא תתהלל⁹² שהיא בחי' כלי, והיינו שיראה היא בחי' כלי שיחזיק. והנה אנו רואים שעיקר הוא הכלי שאם אין כלי אין כלום וכמו שמצינו באלישע שאמר⁹³ אין עוד כלי ויעמוד השמן⁹⁴, שעיקר הוא הכלי, וכן סיבת השבירה שהי' בתהו היינו מצד מיעוט כלים⁹⁵ ע"כ נעשה שבירת הכלים, וכן אנו רואים שעיקר כח הצומח מלובש בארץ דוקא וכשזורעים בארץ אזי מצמיח לפי שהארץ הוא כלי להצמיח, וכן בנמשל שהמצות נק' בשם זריעה⁹⁶ שצריך ג"כ שיהי' ג"כ^*97 בחי' כלי לזה שעי"ז יצמיח, דהיינו שישראל דווקא יקיים את המצות לפי שישראל הוא בחי' כלי משא"כ אינו ישראל אף שיקיים מצות ויניח תפילין לא יצמיח כלל ולא ימשיך עי"ז כלום לפי שאינו כלי לזה כלל, אבל ישראל כאשר עושה מצוה אפשר להיות שיהי' צמיחה בחי' כי חפץ חסד הוא⁹⁷, בחי' חסד כמו שהוא עומד בחפץ, שיצמח בחי' אור שנברא ביום ראשון⁹⁸ כו'. וכך יראה דווקא הוא בחי' כלי, וע"כ העיקר הוא היראה ואם לא יראה אינו כלום לפי שאין לו כלי כלל כו', וזהו"ע המשל של המדרש⁹⁹ לא' שהי' לו אלף מדות שמן ואלף מדות יין ואלף מדות סולת והיינו חב"ד, כי שמן הוא חכמה¹⁰⁰ ויין הוא בחי' בינה¹⁰¹ ודעת הוא סולת¹⁰² וכמארז"ל אין התינוק יודע לקרות אבא¹⁰³ עד שיטעום טעם דגן, שדגן וסולת הוא ד"א וע"י הדגן מגיע

יזתקסה
לבחי' דעת א"כ סולת הו"ע דעת, ואעפ"כ אי אית לי' אוצר היינו היראה שנק' אוצר וכמ"ש יראת ה' היא אוצרו, אוצר של יי"ש¹⁰⁴, אי אית לי' אוצר אין אי לא לא, שהעיקר היא היראה שהיא הכלי כו', שאל יתפאר האדם שיש לו אמונת עתיך חוסן ישועות, כי עיקר היא היראה, יראת ה' היא אוצרו, אי איכא יראת ה' אין אי לא לא כו'. ובד"כ הוא שבע ביום הללתיך¹⁰⁵ שהוא בחי' שבעה בחי' אלו מה שחשיב כאן, שס"מ¹⁰⁶ עם היראה כנגד הז"מ לך ה' הגדולה¹⁰⁷, וזהו"ע יחוד ו"ה ו' הוא בחי' שס"מ והוא המשכה גבוה בחי' יחיד חי העולמי' מלך¹⁰⁸, חי העולמים הוא בחי' ו', ג"פ ו' הוא מספר חי, כי וא"ו הוא המשכת הקו¹⁰⁹ שהוא בחי' אות אמת, כי אות אמת דא אות וא"ו¹¹⁰ שהוא מחבר מבחי' יחיד למלך, והמשכה צריך שיהי' נמשך בה' שהוא בחי' מלך¹¹¹ בחי' יראה¹¹² דוקא, כי היראה היא הכלי שיומשך בה המשכות וזהו שבע כו'.