Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel·
אשוש תשיש
בס"ד
שוש תשיש1 ותגל העקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה2, הנה איתא באבודרהם שברכה זו3 נתקנה כנגד שמחת ירושלים העתידה שנמשלה לחתן וכלה כו' משום שנאמר אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי4, ומפרש שברכה זו נק' ראש השמחה כי הברכה שלאחריה שמח תשמח היא עיקר כנגד שמחת חתן וכלה,
בס"ד
שוש תשיש1 ותגל העקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה2, הנה איתא באבודרהם שברכה זו3 נתקנה כנגד שמחת ירושלים העתידה שנמשלה לחתן וכלה כו' משום שנאמר אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי4, ומפרש שברכה זו נק' ראש השמחה כי הברכה שלאחריה שמח תשמח היא עיקר כנגד שמחת חתן וכלה,
בתקעב
ותגל עקרה5 ע"ש רני עקרה6, בקיבוץ בניה ע"ש מ"ש ברני עקרה וברחמים גדולים אקבצך7, והנה לשון תשיש הוא שמשמח אחרים8 כמ"ש ישיש עליך אלקיך9 וכמו שאומרים בברכה שניה10 משמח חתן עם הכלה11 שעיקר השמחה שייך להכלה והכלה משמח את החתן ג"כ, וצריך להבין מהו ענין שייכות ברכה זו לשמחת ירושלים, ולהבין זה צ"ל השינוי שבברכת שמח תשמח מסיים משמח חתן וכלה ומשמע מזה שעיקר השמחה הוא של החתן ומחמתו תשמח גם הכלה וכ"מ בגמ' שעיקר השמחה הוא של חתן כמאמרם ז"ל כל הנהנה מסעודת חתן13 ואינו משמחו כו' ואם משמחו מה שכרו כו', ובברכת אשר ברא מסיימים משמח חתן עם הכלה12 משמע שעיקר השמחה הוא של הכלה ומחמתה ישמח גם החתן, ולכאורה ה"ז שני הפכים, וגם צ"ל מ"ש רני עקרה לא ילדה מהו השמחה אם לא ילדה, ומ"ש עד עקרה ילדה שבעה14 שם הוא השמחה מהלידה אבל ממה שלא ילדה מהו השמחה.
ותגל עקרה5 ע"ש רני עקרה6, בקיבוץ בניה ע"ש מ"ש ברני עקרה וברחמים גדולים אקבצך7, והנה לשון תשיש הוא שמשמח אחרים8 כמ"ש ישיש עליך אלקיך9 וכמו שאומרים בברכה שניה10 משמח חתן עם הכלה11 שעיקר השמחה שייך להכלה והכלה משמח את החתן ג"כ, וצריך להבין מהו ענין שייכות ברכה זו לשמחת ירושלים, ולהבין זה צ"ל השינוי שבברכת שמח תשמח מסיים משמח חתן וכלה ומשמע מזה שעיקר השמחה הוא של החתן ומחמתו תשמח גם הכלה וכ"מ בגמ' שעיקר השמחה הוא של חתן כמאמרם ז"ל כל הנהנה מסעודת חתן13 ואינו משמחו כו' ואם משמחו מה שכרו כו', ובברכת אשר ברא מסיימים משמח חתן עם הכלה12 משמע שעיקר השמחה הוא של הכלה ומחמתה ישמח גם החתן, ולכאורה ה"ז שני הפכים, וגם צ"ל מ"ש רני עקרה לא ילדה מהו השמחה אם לא ילדה, ומ"ש עד עקרה ילדה שבעה14 שם הוא השמחה מהלידה אבל ממה שלא ילדה מהו השמחה.
גוהענין דהנה ברכת שמח תשמח הוא כנגד סדר הגילויים של עכשיו, וברכת אשר ברא15 הוא כנגד הגילוים דלע"ל, והנה שרש ההפרש בין הגילוים דעכשיו ודלע"ל כי הנה התורה דעכשיו נק' בשם אירוסין16 וכמ"ש וארשתיך לי17 כו' וכמ"ש במ"ת וקדשתם היום18 כו' שנק' בשם קדושין ולכן החתן אומר הרי את מקודשת והכלה שותקת19 שהחתן אינו נותן לה כ"א טבעת קדושין20 שהוא רק מקיף21 ולכן אנו מברכים על המצות אשר קדשנו כו', ומה שאנו מבקשים קדשנו במצותיך22 היינו שיהי' עכשיו הגילוי מהמצות שלמעלה שיתגלו לע"ל וכמ"ש ושם נעשה לפניך כמצות רצונך23 והבקשה הוא שיאיר ויתגלה הארה מהם עכשיו, אבל
דתקעג
לע"ל יהי' נשואין24 וכמ"ש ביום ההוא תקראו לי אישי25, וכתי' כי בועליך עושייך26 כו' שלע"ל יהי' גילוי פנימי' התורה.
לע"ל יהי' נשואין24 וכמ"ש ביום ההוא תקראו לי אישי25, וכתי' כי בועליך עושייך26 כו' שלע"ל יהי' גילוי פנימי' התורה.
הולהבין ההפרש בין התורה שנק' ארוסין ובין נשואין, הנה אי' בזהר שיש שני בחי' מוחא וגלגלתא דחפיא על מוחא27, והנה הגלגלתא מכסה על הטעם והמוחין כי גלגלתא נק' רצון28, והנה המצות של עכשיו הוא רק רצה"ע אבל הטעם מהמצוה לא נתגלה, וכמו למשל אדם שאומר לחבירו שהוא רוצה שיעשה כך ואינו אומר לו הטעם למה הוא רוצה כך הרי ע"כ שיש לו טעם אלא שאינו רוצה לגלות הטעם אלא שהוא כמוס לבעל הרצון, וכן יובן במצות דהנה ע"י כל מצוה נמשך המשכה עליונה כמו ע"י ד' בתים דתפילין נמשך ד' מוחין29 עליונים, ע"י פ' קדש נמשך חכ"ע, והי' כי יביאך בינה, שמע והי' א"ש דעת הנחלק לחו"ג30, הרי אינו מובן כלל ע"פ שכל אנושי האיך ע"י קלף גשמי ודיו גשמי יומשך מוחין עליונים אלא שהוא כמוס הטעם עמדי כי טעמי המצות לא נתגלו31, אבל לע"ל יתגלה פנימי' התורה טעמי תו' הרצון והטעם והעונג הנעלם שיש בהמצוה32, ולכן נק' נשואין שהוא גילוי פנימי'. וזהו עצמו ההפרש בין ב' הברכות, דברכת חתן וכלה קאי על גילויים דעכשיו, ועכשיו עיקר השמחה הוא של החתן וכמ"ש צאינה וראינה כו' בעטרה שעטרה לו אמו33 שהאם עוטר העטרה להחתן, ומפני שעכשיו ההעטרה הוא לו דוקא מפני זה הוא שמחתו דוקא, אך מ"מ כעת האם עוטר לו העטרה אבל לא שהוא עצמו34 העטרה, אבל לע"ל כתי' א"ח עט"ב שהכלה בעצמה היא תהי' העטרה, וכמ"ש נקבה תסובב גבר35, ולכן כתי' משמח חתן עם הכלה שעיקר השמחה הוא של הכלה והחתן יקבל ממנה השמחה.
ותקעד
ובזה יובן מארז"ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש36, כי הנה יש ב' בחי' קדוש וקדש37, קדוש הוא הגילוי של עכשיו שהו"ע העטרה, כי קדוש פי' מובדל38 שאינו מאיר בפנימי' וה"ז רק כמו עטרה שהוא רק בחי' מקיף, אבל יש בחי' קדש שהוא מובדל לגמרי גם מהיות בחי' מקיף, ולע"ל כאשר יתעלו נש"י לקדש עליון וכמ"ש ואנשי קדש תהיון לי39 והרי ע"י קיום מעשה המצות דעכשיו שהם בבחי' קדוש הרי יהי' הם בעצמם בבחי' קדש ולכן יאמרו לפניהם קדוש. וזהו מ"ש והי' ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני40, ירושלים הוא כנס"י41 כלה, ולע"ל מפני שהם עצמם יהי' העטרה לכן יהי' משפיעים לים שהוא ח"ע42 וגם לים הקדמוני שהוא חכ' שבכתר43. ולכן בברכה זו44 כתי' מהרה ישמע כו' קול חתן וקול כלה, כי עכשיו החתן אומר הרי את כו' והכלה שותקת כי הכלה אין לה עכשיו קול, דהנה כתי' הקל קול יעקב45 קלא קדמאה חסר וא"ו שהוא קול דתפלה שעכשיו צלותא בחשאי46 כי תפלה שהוא בחי' כלה הוא העלאה מלמטה למעלה והתורה שהוא בחי' חתן יש לו קול כי לימוד התורה צ"ל בקול, אבל לע"ל יהי' קול כלה שאז יהי' צלותא בקול רם47, ע"ד מ"ש עכשיו והאלקים יעננו בקול48 בקול רם, כמ"כ יהי' תפלה לע"ל בקול רם, ומ"מ יהי' אז ג"כ קול לחתן מפני עוצם הגילוי דמדריגת כלה שהשמחה הוא מחמת הגילוי והחתן ישיג ויקבל ממדריגה זו לכן יהי' לו אז ג"כ קול, ולכן מצינו בג' אבות שהטעימן מעין עוה"ב49 דכתי' בהם בכל מכל כל50, היו הם טפלים להאמהות בנביאות, באברהם כתיב כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה51, והגם שאברהם הי' משפיע לשרה כ"ז הוא עכשיו בגילוי שע"פ סדר השתל' אבל לע"ל כאשר יהי' גילוי שלמעלה מסדר השתל' שרה היא
ובזה יובן מארז"ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש36, כי הנה יש ב' בחי' קדוש וקדש37, קדוש הוא הגילוי של עכשיו שהו"ע העטרה, כי קדוש פי' מובדל38 שאינו מאיר בפנימי' וה"ז רק כמו עטרה שהוא רק בחי' מקיף, אבל יש בחי' קדש שהוא מובדל לגמרי גם מהיות בחי' מקיף, ולע"ל כאשר יתעלו נש"י לקדש עליון וכמ"ש ואנשי קדש תהיון לי39 והרי ע"י קיום מעשה המצות דעכשיו שהם בבחי' קדוש הרי יהי' הם בעצמם בבחי' קדש ולכן יאמרו לפניהם קדוש. וזהו מ"ש והי' ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני40, ירושלים הוא כנס"י41 כלה, ולע"ל מפני שהם עצמם יהי' העטרה לכן יהי' משפיעים לים שהוא ח"ע42 וגם לים הקדמוני שהוא חכ' שבכתר43. ולכן בברכה זו44 כתי' מהרה ישמע כו' קול חתן וקול כלה, כי עכשיו החתן אומר הרי את כו' והכלה שותקת כי הכלה אין לה עכשיו קול, דהנה כתי' הקל קול יעקב45 קלא קדמאה חסר וא"ו שהוא קול דתפלה שעכשיו צלותא בחשאי46 כי תפלה שהוא בחי' כלה הוא העלאה מלמטה למעלה והתורה שהוא בחי' חתן יש לו קול כי לימוד התורה צ"ל בקול, אבל לע"ל יהי' קול כלה שאז יהי' צלותא בקול רם47, ע"ד מ"ש עכשיו והאלקים יעננו בקול48 בקול רם, כמ"כ יהי' תפלה לע"ל בקול רם, ומ"מ יהי' אז ג"כ קול לחתן מפני עוצם הגילוי דמדריגת כלה שהשמחה הוא מחמת הגילוי והחתן ישיג ויקבל ממדריגה זו לכן יהי' לו אז ג"כ קול, ולכן מצינו בג' אבות שהטעימן מעין עוה"ב49 דכתי' בהם בכל מכל כל50, היו הם טפלים להאמהות בנביאות, באברהם כתיב כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה51, והגם שאברהם הי' משפיע לשרה כ"ז הוא עכשיו בגילוי שע"פ סדר השתל' אבל לע"ל כאשר יהי' גילוי שלמעלה מסדר השתל' שרה היא
זתקעה
מקור המשפיע, וכן ברבקה הגם שרבקה52 הוא שם ב"ן53 ויצחק הוא שם מ"ה54 ומ"ה מברר ב"ן55 מ"מ טפל הוא לרבקה מפני שב"ן לאחר הבירור הוא למעלה מעלה משם מ"ה56, ולכן כתי' ברבקה והנערה טובת מראה מאד57 ומאד הוא בל"ג58 שלכן כתי' בה ותרד העיינה ותמלא כדה59 שכללות התו' דעכשיו שהוא כד מן הים הוא ירידה לגבי מדריגתה כי ב"ן לאחר הבירור יהי' בבחי' מאד בל"ג, אשר אדם הוא אותיות מאד60 ולא מאד בעצם.
מקור המשפיע, וכן ברבקה הגם שרבקה52 הוא שם ב"ן53 ויצחק הוא שם מ"ה54 ומ"ה מברר ב"ן55 מ"מ טפל הוא לרבקה מפני שב"ן לאחר הבירור הוא למעלה מעלה משם מ"ה56, ולכן כתי' ברבקה והנערה טובת מראה מאד57 ומאד הוא בל"ג58 שלכן כתי' בה ותרד העיינה ותמלא כדה59 שכללות התו' דעכשיו שהוא כד מן הים הוא ירידה לגבי מדריגתה כי ב"ן לאחר הבירור יהי' בבחי' מאד בל"ג, אשר אדם הוא אותיות מאד60 ולא מאד בעצם.
חוהנה כל הגילוים דלע"ל יהי' ע"י קיום התומ"צ דעכשיו שהם בבחי' ארוסין. והענין דהנה ארז"ל מאני של בו"ד אתה למד אני של הקב"ה61, דמה פרעה שאמר ליוסף אני פרעה62 זכה יוסף לכל הגדולה הזה שהי' שולט ומושל על כל ארץ מצרים63, דהיינו בכל המצרים וגבולים64 הי' יוסף שולט ומושל עליהם ע"י שאמר פרעה אני וע"י הסרת הטבעת65, דהנה מצינו בכמה גאולת66 הסרת הטבעת כמו באחשורש שנתן הטבעת למרדכי67, אך תחלה הי' אצל המן68 מפני שכדי שיתגלה פנימי' נקודת הלב הוא ע"י שבירת ההיפוך המונע ומסתיר, וישראל אז באו לפנימי' נקודת הלב שהרי הי' להם לכולם מס"נ על נקודת היהדות וכמ"ש וקבל היהודים ל' יחיד69 שכולם היו במס"נ כא' ע"ד מ"ש במ"ת ויחן ישראל וארז"ל שנעשו כולם כאיש א'70, וכמ"כ ביוסף הי' הסרת הטבעת שענין הטבעת הוא חותם71 שהוא חותם המלך והו"ע מ"ש בזהר גושפנקא דחתים בי' מלכא דחתום בי' שמיא וארעא72 והוא
טתקעו
השם אהו"ה היוצא מר"ת דאת השמים ואת הארץ73, ויוסף זכה לטבעת הזה כי יוסף הוא תוס' אורות74, ועי"ז נעשה שולט ומושל על כל מצרים שע"י זה הגילוי יסיר כל ההעלמות וההסתרים וע"י אמירת אני, מכ"ש כאשר יתגלה גילוי אני של הקב"ה א"ס עצמותו ומהותו שיזכו נש"י שהוא*75 בבחי' כלה לגדולה זאת להיות בבחי' עטרה להחתן והאור הזה הוא גנוז עכשיו במצות של עכשיו. וזהו מה שמסיים בכל המצות אני הוי', שלכאורה אינו מובן75 דהתינח אם אדם אומר על עצמו אני הרי הוא ידוע מי הוא ואומר אני הידוע הוא האומר אבל א"ס אינו מושג ומי הוא האני שאומר, אך הפי' הוא אני א"ס עצמותו ומהותו שיתגלה לע"ל ישנו כעת במעשה המצות ולכן לא יהי' עוד מ"ת76 כ"א שיתגלה האור הגנוז עכשיו בהתומ"צ ולכן ע"י הקדושין דתומ"צ דכעת יזכו לגילוי העצום דלע"ל.
השם אהו"ה היוצא מר"ת דאת השמים ואת הארץ73, ויוסף זכה לטבעת הזה כי יוסף הוא תוס' אורות74, ועי"ז נעשה שולט ומושל על כל מצרים שע"י זה הגילוי יסיר כל ההעלמות וההסתרים וע"י אמירת אני, מכ"ש כאשר יתגלה גילוי אני של הקב"ה א"ס עצמותו ומהותו שיזכו נש"י שהוא*75 בבחי' כלה לגדולה זאת להיות בבחי' עטרה להחתן והאור הזה הוא גנוז עכשיו במצות של עכשיו. וזהו מה שמסיים בכל המצות אני הוי', שלכאורה אינו מובן75 דהתינח אם אדם אומר על עצמו אני הרי הוא ידוע מי הוא ואומר אני הידוע הוא האומר אבל א"ס אינו מושג ומי הוא האני שאומר, אך הפי' הוא אני א"ס עצמותו ומהותו שיתגלה לע"ל ישנו כעת במעשה המצות ולכן לא יהי' עוד מ"ת76 כ"א שיתגלה האור הגנוז עכשיו בהתומ"צ ולכן ע"י הקדושין דתומ"צ דכעת יזכו לגילוי העצום דלע"ל.
יובזה יובן מ"ש רני עקרה לא ילדה, דהרינה הוא ממה שהלא הוא בבחי' לידה, והענין דהנה כתי' בכל צרתם לו צר77 ויש בזה קרי וכתיב באל"ף ובוא"ו, והנה הפי' באל"ף הוא שאינו נוגע לו כלל ובוא"ו הוא שנוגע לו כביכול צרתם של ישראל, ונושא הפסוק מורה כך דהכתיב אח"כ ומלאך פניו הושיעם, וכן בפ' ולו אנחנו עמו78, וכן ולו נתכנו עלילות79 יש ג"כ קרי וכתיב, והנה שניהם אמת כי אל"ף מורה על פלא80 עליון ושם אינו נוגע מעשה התחתונים כחשכה כאורה81 בשני כפי"ן לא די שהחשך שוה לאור אלא שגם האור שוה לחשך וכמ"ש אם צדקת מה תתן82 כו' ואם חטאת83 כו', אבל במדריגת וא"ו ז"א84 שם נוגע מדות85 התחתונים, אך הנה כתיב ונתתם לי אות אמת86 ואי' בזהר שהוא אות וא"ו87 שהוא ענין בריח התיכון
יאתקעז
המבריח מן הקצה אל הקצה88 הרי קצה התחתון נוגע לקצה העליון, ולכן אי' בזהר אע"ג דכתיב לא צר באל"ף עקתא דישראל מטיא להתם89, ולא שנוגע שם כלל, דהרי כתיב שחת לא לו90, אלא מפני שקצה התחתון נוגע לקצה העליון. והנה כתי' ושרי אשת אברם לא ילדה לו91 ושם הוא הפי' שלא ילדה כלל ואח"כ כתי' ושרי עקרה אין לה ולד92 ואי' במד"ר כ"מ שנאמר אין לה הווה לה93, ציון דורש אין לה94 והווה לה, ולחנה אין לה ילדים95 והווה לה, ושרי עקרה אין לה ולד הווה לה, דהנה פי' אין הוא האין שהוא הלא באל"ף הממלא כל החסרונות96 וכמ"ש כי אין מחסור ליראיו97, כי הנה כתיב בערום ובחוסר כל98, שחסר הכל שמעין עוה"ב כמ"ש כל אשר תאמר אליך שרה כו', שגילוי זה בא מחמת התבוננות דמרוב כל99, אבל האין ממלא החוסר דכל, דכאשר מאיר ומתגלה גילוי האל"ף הרי ממילא נתמלא כל החסרונות, וזהו הרינה ממה שהלא שהוא האין הוא בבחי' לידה שהוא גילוי, אך עיקר גילוי זה יהי' לע"ל כי גלות נמשל לעיבור וגאולה ללידה100.
המבריח מן הקצה אל הקצה88 הרי קצה התחתון נוגע לקצה העליון, ולכן אי' בזהר אע"ג דכתיב לא צר באל"ף עקתא דישראל מטיא להתם89, ולא שנוגע שם כלל, דהרי כתיב שחת לא לו90, אלא מפני שקצה התחתון נוגע לקצה העליון. והנה כתי' ושרי אשת אברם לא ילדה לו91 ושם הוא הפי' שלא ילדה כלל ואח"כ כתי' ושרי עקרה אין לה ולד92 ואי' במד"ר כ"מ שנאמר אין לה הווה לה93, ציון דורש אין לה94 והווה לה, ולחנה אין לה ילדים95 והווה לה, ושרי עקרה אין לה ולד הווה לה, דהנה פי' אין הוא האין שהוא הלא באל"ף הממלא כל החסרונות96 וכמ"ש כי אין מחסור ליראיו97, כי הנה כתיב בערום ובחוסר כל98, שחסר הכל שמעין עוה"ב כמ"ש כל אשר תאמר אליך שרה כו', שגילוי זה בא מחמת התבוננות דמרוב כל99, אבל האין ממלא החוסר דכל, דכאשר מאיר ומתגלה גילוי האל"ף הרי ממילא נתמלא כל החסרונות, וזהו הרינה ממה שהלא שהוא האין הוא בבחי' לידה שהוא גילוי, אך עיקר גילוי זה יהי' לע"ל כי גלות נמשל לעיבור וגאולה ללידה100.
יבוזהו מ"ש שוש תשיש שמשמח אחרים שלע"ל יהי' גילוי פנימי' טעמי תורה ממילא יהי' גילוי רצון ג"כ באופן אחר ומחמת זה יגיע השמחה גם להקב"ה, וכמאמר רז"ל ע"פ ישמח ה' במעשיו101 שמח לא נאמר אלא ישמח עתיד הקב"ה לשמוח במעשיהם של צדיקים לע"ל, ופי' קוב"ה הרי ידוע דהוא מרמז על כללות השתלשלות דע"ס, וכאשר יהי' גילוי האין דכ"ע בע"ס אז יהי' בהם גילוי השמחה, וזהו ותגל העקרה והוא מהגילוי דלא ילדה, והגילוי הזה שיהי' הוא מחמת קיבוץ בניה לתוכה והוא ע"ש מ"ש ברחמים גדולים כו', כי יש ב' בחי' רחמים, אב הרחמן ואב הרחמים102, אב הרחמן הוא הרחמים שבסדר השתלשלות שכנגד החסד והרחמים יש מדה"ד אבל אב הרחמים הוא רחמים פשוטים שבכתר, ומחמת גילוי זה הרחמים יתגלה גילוי האין ואז יהי' השמחה שלימה בכנס"י ובקוב"ה. וזהו שייכות
יגתקעח
ברכת שוש כו' העקרה לזכרון ירושלים, כי ירושלים הוא הדבור עליון שהיא כנס"י שעכשיו היא בבחי' עקרה, אבל לע"ל יתעלה בחי' כלה ואז יהי' לידה לעקרה הנ"ל ויצאו ממנה מים חיים לים הקדמוני וזהו זכרון ירושלים, אך כעת צ"ל כסדר המדריגות, תחלה צ"ל משמח חתן וכלה שעכשיו צ"ל העטרה ע"י קיום התורה ומצות ועי"ז יהי' לע"ל כנס"י העטרה בעצמה ואז יהי' עיקר שמחת הכלה והחתן יקבל ממנה השמחה, וזהו משמח חתן עם הכלה, ואז ישיש עליך אלהיך כמשוש חתן על כלה103.
ברכת שוש כו' העקרה לזכרון ירושלים, כי ירושלים הוא הדבור עליון שהיא כנס"י שעכשיו היא בבחי' עקרה, אבל לע"ל יתעלה בחי' כלה ואז יהי' לידה לעקרה הנ"ל ויצאו ממנה מים חיים לים הקדמוני וזהו זכרון ירושלים, אך כעת צ"ל כסדר המדריגות, תחלה צ"ל משמח חתן וכלה שעכשיו צ"ל העטרה ע"י קיום התורה ומצות ועי"ז יהי' לע"ל כנס"י העטרה בעצמה ואז יהי' עיקר שמחת הכלה והחתן יקבל ממנה השמחה, וזהו משמח חתן עם הכלה, ואז ישיש עליך אלהיך כמשוש חתן על כלה103.