Toras Shmuel·Year 5641·Hanochos·Tiku BaChodesh Shofarתורת שמואל·תרמ"א·הנחות·תקעו בחדש שופר

אתקעו בחדש שופר
בס"ד ר"ה נאמר בליל ב' ש' תרמ"ב
תקעו בחדש שופר¹ בכסה ליום חגנו², הנה לכאורה צ"ל מפני מה נאמר בחדש סתם ולא נא' באיזה חדש כמו שנא' בתורה ובחדש השביעי באחד לחדש ואח"כ נא' יום תרועה³ יהי' לכם, והגם שרז"ל דרשו מבכסה ליום חגנו איזהו חג שהחדש מתכסה בו⁴ הוי אומר זה ר"ה א"כ מובן שהזמן הוא בחודש השביעי, מ"מ אינו מובן למה נא' סתם וצריך ליתן אח"כ סימן ע"ז, מפני מה לא נא' בפירוש בחודש השביעי. לכאורה בתושב"כ הי' צריך לכתוב סתם בחדש ודוד הי' צריך לפרש, ובאמת הוא להיפך שבתושב"כ נא' בחדש השביעי בפירוש ודוד אמר סתם בחדש רק שנתן סימן כו'. גם צ"ל מהו"ע קריאת שם ר"ה הלא בתורה נק' יום תרועה, יום זכרון תרועה⁵, וביחזקאל נא' קריאת שם ר"ה⁶, מפני מה לא נק' יום הזכרון כו'.

בלהבין זאת, הנה מ"ש בחדש, חדש הוא לשון התחדשות⁷, שבר"ה נמשך חיות כללי על כללית השנה⁸, שערב ר"ה עם חשיכה נסתלק החיות⁹ משנה העברה ונמשך חיות מחדש על כללית, השנה וזהו חדש לשון התחדשות שנתחדש החיות

גתקעט
בר"ה. וזהו עד"מ מבשרי אחזה¹⁰, כמו באדם יש רמ"ח אברים¹¹ פרטי' שכל אבר פועל פעולתו פרטיות, ויש אברים כללים שהם כללית החיות מכל האברים, וע"כ האברים כללים אינם נמנה ברמ"ח אברים מפני שהם כללים. וזהו הפלוגתא דר"א ור"י היכן החכמה שרוי'¹² ר"א אומר במוח שבראש ור"י אומר החכמה שרוי' בלב, והם נמשכים אחר דוד ושלמה, דוד אומר ששרוי' בראש ושלמה אומר בלב, ובאמת שניהם הם כללים, פי' היכן החכמה שרוי' כי הנה כתי' ראשית חכמה¹³ שחכמה נק' ראשית, כי בחכמה יש השראת אוא"ס¹⁴ וע"כ נק' ראשית, וכתי' והחכמה תחי'¹⁵ שחכמה הוא החיות ועיקר החיות הוא במוח¹⁶, ע"כ לפי דעת ר"א הראש אינו נמנה ברמ"ח אברים, ולפי דעת ר"י הלב הוא הכלל ע"כ הלב אינו נמנה כו'. הגם שיש התפשטות אפי' בצפורן הרגל, מ"מ עיקר השראה הוא במוח או בלב בהכללים כו'. וכ"ז הוא בנפש כן יובן בעולם שנה ג"כ.

דויש להבין תחלה בעולם. הנה יעקב אמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי¹⁷ ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כ"א בית אלקים¹⁸, לכאורה צ"ל מה נתפעל יעקב מה שאמר אכן יש הוי' הלא כתי' את השמים ואת הארץ אני מלא¹⁹ שנושא מתיבת אני מורה על עצמיות שלמעלה משם הוי' כי שם הוי' הוא רק שם כמ"ש אני ה' הוא שמי²⁰, רק ששם ה' הוא שם העצם²¹, אבל זהו רק שם, אבל אני מורה על עצמיות, ובשמו"א אני מלא, וכן כתי' מלא כה"כ²² וכן בזוהר איתא לית אתר פנוי מיני'²³, וכן במד"ר דרשו ע"פ וירא מלאך ה' אליו כו' מתוך הסנה²⁴

התקפ
ללמדך שאין מקום פנוי בלא שכינה אפי' סנה, א"כ מה נתפעל יעקב אכן יש ה' ואנכי לא ידעתי כו'. אך הענין הוא הנה ת"א פי' ע"פ לית דין אתר הדיוט²⁵, פי' הנה ע"מ נק' מילין דהדיוטא כמארז"ל לאו אורחא דמלכא לאשתעי במילין דהדיוטא²⁶, שעש"מ שהם מקור התהוות העולמות נק' מילין דהדיוטא ומכ"ש שכללית השפעה שנשפע בנבראים ונוצרים ונעשים בודאי נק' מילין דהדיוטא, וכן מט"ט שהוא שרו ש"ע²⁷ שע"י נמשך כגרזן ביד החוצב בו²⁹²⁸ נק' הדיוט הוא לגבי מרא³⁰, הגם שנק' הדיוט רק לגבי מרא מ"מ נק' הדיוט, א"כ יובן מזה שעש"מ נק' מילין דהדיוטא ומכ"ש שהשפעה שנשפע בעולמות בודאי נק' הדיוט כו', אבל מקום בהמ"ק לית דין אתר הדיוט, יש ה' במקום הזה. כי הנה הגם את השמים ואת הארץ אני מלא זהו רק בהעלם, כי לכאורה איך מותר במלאכה³¹ הלא ארז"ל מאן דמחוי במחוג³² קמי' מלכא קטלא חייב ואיך מותר במלאכה, אלא מפני מ"ש אני מלא זהו רק בהעלם ע"כ מותר במלאכה. ועוד א"ל מפני שמאיר בבחי' מקיף וענין המקיף היינו שמאיר בהעלם ולא בבחי' אור פנימי בגילוי, אבל במקום בהמ"ק הי' מאיר בגילוי, יש ה', היינו שמאיר בגילוי. והיינו כמו שאנו רואים באדם שהגם שיש רצון אפי' ברגל והראי' תיכף כשעולה ברצונו לנענע הוא מנענע בלא שיהוי זמן³³ ואם שהרצון הוא דוקא בראש צריך ע"ז שיהוי זמן עד שיומשך מהראש ברגל אלא צריך לומר שיש רצון אפי' ברגל ג"כ ע"כ תיכף כשעולה ברצונו לנענע הוא מתנענע בלא שיהוי זמן, אך זהו רק התפשטות אבל עיקר השראת הרצון הוא בראש, שברגל הוא רק התפשטות ובראש הוא עיקר השראה, כן יובן מ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא זהו רק בהעלם, אבל בבהמ"ק הי' מאיר גילוי בחי' ד"ע כידוע שבבהמ"ק הי' נקרא שם הוי' ככתבו³⁴ ובמדינה בכינוי' בשם אד', אבל בבהמ"ק ככתבו בחי' ד"ע כו', א"כ כמו הראש באדם כמו"כ בהמ"ק הוא בחי' ראש מעולם ע"כ התפעל יעקב אכן יש ה' במקום הזה.

ותקפא
וכן בשנה ר"ה הוא בחי' ראש, כי הגם שכתי' ובטובו מחדש בכי"ת³⁵, ובאמת לאו דוקא בכל יום אלא בכ"ע ובכל רגע נמשך חיות חדש מאין ליש, רק מה שנא' בכל יום מפני שזה אנו רואים שמאפיל ומאיר, כמו ששת ימי"ב שנא' ערב ובקר³⁶, ע"כ בכ"י שבכ"י מחדש מאין ליש, וכן כתי' לעולם ה' דברך נצב בשמים³⁷ שדבר ה' עומד תמיד להחיות³⁸, אך זהו רק פרטי' כמו רמ"ח איברי' פרטי' הגם שכל אבר פועל פעולתו אך זהו רק פרטי' כך מה שכ"י הוא מחדש זהו רק פרטי' אבל ר"ה נמשך חיות כללי על כללית השנה א"כ הוא הראש מכל השנה, וזהו בחדש לשון התחדשות. אך כדי שיתחדש בעש"נ היינו ע"י אמרו לפני'⁴⁰ מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני, פי' אמרו לפני כמו את ה' האמרת היום⁴¹, פי' ענין אמירה כמו למשל כאשר א' אומר לחבירו קודם שאמר בהעלם אצל חבירו אבל כאשר אמר אז נתגלה מהעלם אל הגילוי, האמרת היינו מפעיל פועל יוצא, וזהו אמרו לפני שפועל שיתגלה בחי' רצון אנא אמלוך^*42, זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני, מפני כי כללית השתלשלות העולמות אינו תופס מקום רק הארה בעלמא ע"כ שייך ע"ז זכרונות, הגם שאין שכחה לפני כסא כבודך⁴², ששכחה אינו שייך שם, מ"מ זכרון ג"כ אינו שייך שאינו תופס מקום, ע"כ אמרו זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני. אך מלכיות וזכרונות תלוי ובמה בשופר³⁹, כי שופר צדו א' קצר וצדו א' רחב, מן המיצר קראתי י"ה⁴³ ענני במרחב י"ה.

זלהבין זאת הנה רמ"ח פקודין רמ"ח אברים דמלכא⁴⁴, הנה ההפרש בין אברים לכלים⁴⁵ שענין הכלי הוא רק מחזיק השפע אבל אינו מכריח שיומשך השפע בכלי רק כאשר שופכים בכלי מחזיק הכלי השפע, אבל אברים אינו דומה לכלים שיחזיק החיות כאשר נמשך חיות הנפש, אלא כאשר אין בהם חסרון שהאבר בריא בלא שום חסרון ממילא ומאיליו נמשך חיות הנפש שמכריח חיות הנפש שיומשך באיברים, כך יובן מצות נק' רמ"ח אברים דמלכא, כמו שהאברים כאשר אין בהם חסרון ממילא נמשך חיות הנפש כן מצות כאשר עושים כדבעי ממשיכים המשכת אוא"ס, ע"י תפילין ממשיכים ד' מוחין⁴⁶ עליונים, וע"י ציצית

חתקפב
ל"ב נ"ח⁴⁷, הגם שאינו בערך שע"י קלף גשמי יומשך ד' מוחין עליונים, אך כמו שע"י אברים הגם שאינו בערך גשם האבר לגבי הרוחני' מ"מ ע"י גשמיות נמשך חיות הרוחני', אך זהו רק כמו משל כי באמת כתי' הציבי לך ציונים⁴⁸, שמצות הוא רק ציון וסימן שע"י קלף גשמי הגם שאינו בערך מ"מ עי"ז ממשיכים ד' מוחין עליונים, כי ע"י עשיי' המצות עי"ז ממשיכים הרצון מאנא אמלוך⁴⁹ שיהי' דירתו ית' בתחתונים כמ"ש נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני⁵⁰, שצריך לעשות רצון העליון שיהי' רצון, והיינו ע"י המצות כמ"ש אנכי עשיתי ארץ⁵¹ ואדם עלי' בראתי שנשפע⁵² מאנכי מי שאנכי⁵³ המכוון הוא בשביל ארץ וארץ בשביל אדם ואדם עלי' בראתי פי' בראתי גימט' תרי"ג⁵⁴, שע"י תרי"ג מצות עי"ז ממשיכים מאנכי כו' שיומשך מבחי' ה' מלך גאות לבש⁵⁵, וע"כ שיר זה תיקנו בר"ה⁵⁶, כי בכ"ה באלול נברא העולם⁵⁷ ור"ה יום ששי למע"ב ואז שיר ה' מלך⁵⁸, כי הנה התהוות העולמות הוא רק מע"מ⁵⁹ ובע"מ לא נזכר שם ה' רק שם אלקים⁶⁰, ל"ב פעמים אלקים⁶¹, אבל ע"י מצות ממשיכים בחי' שם ה', כי ע"י מ"ע ממשיכים בחי' ו"ה וע"י מל"ת ממשיכים בחי' י"ה⁶², וזהו כללית שם ה', ובשם ה' כתי' יהללו את שם ה' כי הוא ציוה ונבראו⁶³ פי' ונבראו ממילא ומאיליו כו', ובד"כ זהו ההפרש בין מל' למלכא⁶⁴,

טתקפג
שהתהוות העולמות הוא רק מבחי' מל' וע"י מצות ממשיכים בחי' מלכא שהוא למעלה ממקור העולמות.

יוזהו"ע קריאת שם ר"ה, שר"ה הוא דין ומשפט אם העלאת מ"ן משנה העברה כדבעי, אם ראוי שיומשך בחי' רצון אנא אמלוך, כמ"ש בע"ח כשעלה ברצונו הפשוט⁶⁵ לברוא את העולם מצד טבע הטוב⁶⁷ להטיב⁶⁶, בתחלת הבריאה זהו מצד כי חפץ חסד⁶⁸ הוא⁶⁹, פי' חסד כמו שהוא בחפץ, אבל עכשיו תלוי בהעלאת מ"ן⁷⁰, כאשר העלאת מ"ן כדבעי אז ממילא נמשך המשכת אלקות מלמעלה, ומצד ריבוי השפעה ברוחני' ממילא נמשך בגשמיות, כמו שמצינו שכל היעודים דלע"ל נאמר בלשון גשמיות מפני שמרוחני' ממילא נמשך בגשמיות, כמארז"ל כל אורה האמור באלי'⁷¹ אינו אלא בירידת גשמי' הכתוב מדבר, לכאורה מה שייך אור לגשם, אלא שבשרש הוא אור ולמטה נעשה מזה גשם, שגשם מצמיח כל מיני תענוג, כך כאשר העלאת מ"ן כדבעי אז נמשך ריבוי השפעה ברוחני' ממילא נמשך בגשמיות כו'. וכ"ז הוא כאשר מקיים תומ"צ, אבל כאשר פגם במ"ע או במל"ת ממילא א"א להיות דירתו ית' בתחתונים שיומשך בחי' רצון אנא אמלוך, והעצה לזה תשובה בשופר, כי הנה ענין השופר שהתוקע הוא האדם והוא תוקע בקרן של איל⁷² בהמה, והיינו ענין אדם ובהמה תושיע ה'⁷³, שע"י אדם ובהמה עי"ז תושיע ה' אפי' כאשר פגם כו', כמארז"ל ערומים בדעת כאדם ונמשכים אחריך כבהמה⁷⁴, פי' ערומים הנה ענין ערמה למעלה מחכמה, כי חכמה היינו שמבין השכל וניכר שהוא מבין (בל"א עס איז קענטיג), אבל ערמה היינו שמסתיר הענין (בל"א ער גייט אַרום דיא זאך) רק ממילא ומאילי' נעשה כמו רצונו. א"כ ערמה למעלה מחכמה, כמ"ש אני חכמה שכנתי ערמה⁷⁵, שחכמה רק שכן לערמה, כי ערמה למעלה מחכמה כו'.

יאתקפד
ופי' ערומים בדעת, כי הנה אל דעות ה'⁷⁶, ד"ע וד"ת, פי' דעת תחתון היינו בריאה יש מאין לפי שני הפי' אין הארה ואין אינו מושג⁷⁷, זהו רק ד"ת שם אד' שם אלקי', אבל ד"ע היינו איך שכולא קמי' כלא חשיב⁷⁸, ומי שהוא קרוב יותר משיג איך שכלא חשיבי, הגם שעכשיו א"א להשיג רק ד"ת אבל ד"ע א"א להשיג מ"מ צריך להבין שיש בחי' זו, וזהו ערומים בדעת שצריך להיות ערום בד"ע כו', ממילא עי"ז נמשכים אחריך כבהמה שאפשר לבוא לביטול הרצון שלמעלה מטעו"ד ע"כ עי"ז תושיע ה' כו'. כי הנה לפי דעת ר"י שהלב הוא הכלל ע"כ כאשר פגם מגיע הפגם בלב ע"כ צריך תשובה מעומקא דליבא, כי הנה לא מצינו ציווי על מס"נ בתורה⁷⁹ דכתי' לאהבת⁸⁰ ה' אלקיך כי הוא חייך⁸¹, כמו שהאדם אוהב חיי נפשו כן צריך לאהבת ה', אבל על מס"נ לא מצינו ציווי, ע"כ ע"י תשובה מעומקא דליבא רעותא דליבא⁸² עי"ז ממשיכים חיות כללי שלמעלה מכלל דלב, כי לב הגם שהוא כלל זהו רק כלל שייך לפרטים אבל עי"ז ממשיכים חיות כללי עד שיומשך בעוה"ז הגשמי כו', וזהו ערומים בדעת כיון שהגיע לבחי' ערמה מובן שכמה שביכולתו להשיג בשכל הגיע עם השגת השכל רק אח"כ בא לבחי' ערמה, והגם שבא לבחי' ערמה מ"מ נמשכים אחריך כבהמה ע"כ עי"ז ממשיך חיות כללי בכללית העולמות, א"כ יובן כאשר מקיימים תומ"צ אז צריך ג"כ שופר אך זהו רק מצות שופר וכן גנוחי גניח וילולי יליל⁸³ זהו ג"כ במצות שופר, אבל כאשר פגם בתומ"צ צריך תשובה שזהו"ע צעקה דשופר צדו א' קצר מן המיצר קראתי י"ה צעקה מעומקא דלבא כמ"ש ושבת עד ה' אלקיך⁸⁴ שיש תשובה בתורה ג"כ וזהו כולל גם מעומקא דליבא כו', שע"י שופר ממשיכים בחי' ה' מלך גאות לבש, כי הנה במ' יש שני בחי' היינו בחי' מל' שהוא מקור להתהוות עולמות שם אד', ובחי' הב' היינו המלך המרומם לבדו⁸⁵ וע"י תשובה צעקה דשופר עי"ז ממשיכים בחי' ה' מלך בחי' המרומם לבדו כו'. וזהו תקעו בחדש שנא' סתם מפני שכולל כללית החיות שנמשך בר"ה ע"כ נא' סתם, בתושב"כ נא' יום תרועה יום זכרון תרועה ואינו מרמז על החיות הכללי מפני שטעמי תורה לא נתגלה⁸⁶, אבל כאן נא' חדש

יבתקפה
סתם מפני שקאי על חיות כללי שנמשך בר"ה א"כ דוד פירש יותר ממשה שמשה סתם ודוד פירוש וכתב חדש סתם להראות שבר"ה נמשך חיות כללי על כללית השנה, והסימן לזה בכסא⁸⁷ ליום חגינו, אך כ"ז הוא ע"י שופר וזהו תקעו בחדש שופר כו'.