Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel·
אבמשנה וכו' ר' נהוראי
תצוה
במשנה סוף קדושין ר' נהוראי אומר1 מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה2, וצ"ל דהא מצינו בדברי רז"ל ששיבחו את המלאכה כמארז"ל באבות פ"א משנה יו"ד שמעי' אומר אהוב את המלאכה, וכן ארז"ל (ברכות דף ח' סע"א) גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים דאילו גבי יר"ש כתי' אשרי איש ירא3 כו' ואילו גבי נהנה מיגיעו כתי' יגיע כפיך כו' אשריך וטוב לך4 כו'. וצ"ל מ"ע גדלות מעלת המלאכה כ"כ. הנה כתי' ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה5, וארז"ל במד"ר ס"פ ט"ז6 ויניחהו מצות שבת מסר לו7 כד"א וינח ביום השביעי8, לעבדה ששת ימים תעבוד9 כו', וצ"ל שהרי פי' לעבדה ולשמרה הוא ציוי, ואיך מפרש המד"ר לעבדה הוא כמ"ש ששת ימים תעבוד שהם11 רשות10. ויובן בהקדם מ"ש ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, וישבת כו' מכל מלאכתו12 כו', ואח"כ כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא כו' ולכאו' אינו מובן הלא כתי' בדבר ה' שמים נעשו, ובע"מ
תצוה
במשנה סוף קדושין ר' נהוראי אומר1 מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה2, וצ"ל דהא מצינו בדברי רז"ל ששיבחו את המלאכה כמארז"ל באבות פ"א משנה יו"ד שמעי' אומר אהוב את המלאכה, וכן ארז"ל (ברכות דף ח' סע"א) גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים דאילו גבי יר"ש כתי' אשרי איש ירא3 כו' ואילו גבי נהנה מיגיעו כתי' יגיע כפיך כו' אשריך וטוב לך4 כו'. וצ"ל מ"ע גדלות מעלת המלאכה כ"כ. הנה כתי' ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה5, וארז"ל במד"ר ס"פ ט"ז6 ויניחהו מצות שבת מסר לו7 כד"א וינח ביום השביעי8, לעבדה ששת ימים תעבוד9 כו', וצ"ל שהרי פי' לעבדה ולשמרה הוא ציוי, ואיך מפרש המד"ר לעבדה הוא כמ"ש ששת ימים תעבוד שהם11 רשות10. ויובן בהקדם מ"ש ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, וישבת כו' מכל מלאכתו12 כו', ואח"כ כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא כו' ולכאו' אינו מובן הלא כתי' בדבר ה' שמים נעשו, ובע"מ
בצב
נברא העולם13, וכמארז"ל לא בעמל ולא ביגיעה ברא14 כו' כ"א במאמר כו', ואיך נק' בשם מלאכה, שהרי דבור אינה מלאכה15. ולהבין זה צ"ל ההפרש בין מחשבה לדבור16, שאנו רואים שהמח' מתאחדת יותר עם כחות הנפש שהרי המח' היא לבוש הפנימי17 כו' וא"א לחשוב שום שכל בלתי מח' כו', משא"כ הדבור נעשה נפרד ויוצא לחוץ, שהדבור יוצא לאויר העולם כו', ועד"ז יובן למעלה שרש ההפרש בין מח' לדבור שלכאו' הדבור הוא בחי' נפרד18 כב"י, אך באמת א"א לומר כן למעלה ח"ו שהרי אין לך דבר שחוץ ממנו וכמשנ"ת בסש"ב19, שמאחר שאת השמים ואת הארץ אני מלא20, ולית אתר פנוי מיני'21 א"א לומר שהדבור הוא בחי' נפרד ח"ו, וא"כ כשנאמר שהדבור אינו נפרד כלל, איך נתהוו מבחי' הדבור עולמות הנפרדים כעוה"ז הגשמי, אלא עכצ"ל שבחי' הדבור עליון נתצמצם בכמה בחי' צמצומים צמצום אחר צמצום, עד שנתהוה בחי' דבור שיוכל להתהוות מבחי' דבור זה נבראים נפרדים דעשי' שלמטה כו', וזהו מ"ש נעשה אדם בצלמנו כדמותנו22, פי' וענין הדמות הוא דמיון לבד, ואינו עצם הדבר כמו שהוא, וא"כ פי' כדמותנו שזהו רק כדמיון הדבר שלמעלה ולא כמו הדבר שלמעלה עצמו, והיינו שעלמא תתאה היא רק כגוונא דעלמא עילאה23, ולא כמו עלמא עילאה עצמה כו' והיינו שכמו שיש ד' פנים פני ארי' פני שור פני נשר פני אדם בבחי' המרכבה כו' כמו"כ נתהוה למטה ג"כ ד' פנים, אדם שלמטה שרשו מבחי' פני אדם, וארי' שלמטה שרשו מבחי' פני ארי' כו' וכן שור ונשר24 כו', אמנם הנה מ"מ מה שנברא למטה הוא רק דמות לבד לגבי בחי' שרשם ומקורם בחי' ד' פנים שלמעלה, וכן אפי' המצות שלמטה שנתלבשו בדברים גשמים הם רק כמו דמות25 גבי בחי' מצות שלמעלה כמו לגבי תפילין שלמעלה היינו מה
נברא העולם13, וכמארז"ל לא בעמל ולא ביגיעה ברא14 כו' כ"א במאמר כו', ואיך נק' בשם מלאכה, שהרי דבור אינה מלאכה15. ולהבין זה צ"ל ההפרש בין מחשבה לדבור16, שאנו רואים שהמח' מתאחדת יותר עם כחות הנפש שהרי המח' היא לבוש הפנימי17 כו' וא"א לחשוב שום שכל בלתי מח' כו', משא"כ הדבור נעשה נפרד ויוצא לחוץ, שהדבור יוצא לאויר העולם כו', ועד"ז יובן למעלה שרש ההפרש בין מח' לדבור שלכאו' הדבור הוא בחי' נפרד18 כב"י, אך באמת א"א לומר כן למעלה ח"ו שהרי אין לך דבר שחוץ ממנו וכמשנ"ת בסש"ב19, שמאחר שאת השמים ואת הארץ אני מלא20, ולית אתר פנוי מיני'21 א"א לומר שהדבור הוא בחי' נפרד ח"ו, וא"כ כשנאמר שהדבור אינו נפרד כלל, איך נתהוו מבחי' הדבור עולמות הנפרדים כעוה"ז הגשמי, אלא עכצ"ל שבחי' הדבור עליון נתצמצם בכמה בחי' צמצומים צמצום אחר צמצום, עד שנתהוה בחי' דבור שיוכל להתהוות מבחי' דבור זה נבראים נפרדים דעשי' שלמטה כו', וזהו מ"ש נעשה אדם בצלמנו כדמותנו22, פי' וענין הדמות הוא דמיון לבד, ואינו עצם הדבר כמו שהוא, וא"כ פי' כדמותנו שזהו רק כדמיון הדבר שלמעלה ולא כמו הדבר שלמעלה עצמו, והיינו שעלמא תתאה היא רק כגוונא דעלמא עילאה23, ולא כמו עלמא עילאה עצמה כו' והיינו שכמו שיש ד' פנים פני ארי' פני שור פני נשר פני אדם בבחי' המרכבה כו' כמו"כ נתהוה למטה ג"כ ד' פנים, אדם שלמטה שרשו מבחי' פני אדם, וארי' שלמטה שרשו מבחי' פני ארי' כו' וכן שור ונשר24 כו', אמנם הנה מ"מ מה שנברא למטה הוא רק דמות לבד לגבי בחי' שרשם ומקורם בחי' ד' פנים שלמעלה, וכן אפי' המצות שלמטה שנתלבשו בדברים גשמים הם רק כמו דמות25 גבי בחי' מצות שלמעלה כמו לגבי תפילין שלמעלה היינו מה
גצג
שהקב"ה מניח תפילין26 ומתעטף בציצית27, וכמארז"ל במד"ר ע"פ מגיד כו' חוקיו ומשפטיו מה שהוא עושה28 אומר לישראל לעשות כו' הנה לגבי מצות אלו, התפילין והציצית הגשמי' שלמטה הם רק בחי' דמות ודמיון ורמז לבד, מאחר שהם נתלבשו בדברים גשמי', ועד"ז יובן בענין הדבור שמה שנתצמצם הדבור בכדי שיוכל להיות ע"י בחי' הדבור המצומצם בחי' התהוות נבראים נפרדים בע"ג, הנה על בחי' דבור זה המצומצם כינו בכתוב בשם מלאכה, והיינו כי בבחי' הדבור יש ב' בחי' הא' כמו שהוא מאיר למעלה בלתי התלבשות כ"כ אשר מבחי' דבור זה נתהוו עולמות עליונים אז אינו נק' מלאכה כלל, והב' הוא בחי' הדבור שנתצמצם בכמה צמצומים שיוכל להיות ע"י בחי' דבור זה בחי' נבראים נפרדים בע"ג שזהו בחי' דמות לבד, ויובן ד"ז ע"ד שמצינו בנבואה שיש בה ג"כ ב' בחי' היינו בחי' צלם ודמות, וכמ"ש גבי נביאים בהושע י"ב פ' י"א, וביד הנביאים אדמה, וכמארז"ל כל הנביאים נתנבאו בכה, אבל משה נתנבא בזה29, וכמ"ש זה הדבר30, והיינו שבנבואת משה הי' מאיר בו ומתגלה הדבור כמו שהוא בלתי העלם והסתר וז"ע זה הדבר שהי' בבחי' זה והתגלות הוא בחי' אספה"מ31 כמשל אדם הרואה דרך זכוכית בהירה שאינה מסתרת כו', משא"כ שארי הנביאים נתנבאו בכה שהוא רק בחי' דמות לבד שלא הי' מתגלה הדבור אצלם כמו שהוא בלתי צמצום כו' כ"א הי' מתצמצם ומתעלם עד שנמשך להנביא ולכן כתיב בהם וביד הנביאים אדמה שהוא בחי' דמות לבד הוא בחי' אספשא"מ כו' כמשל הרואה דרך זכוכית הנק' שפיגל32 שאינו רואה עצם הדבר כ"א הדמות מהדבר כו', ועד"ז יובן ב' בחי' שבדבור שנעשה מקור לעולמות שיש בו ב' בחי' הא' בחי' הדבור שהוא בחי' התגלות הדבור כמו שהוא שמזה נעשו עולמות עליונים שהם בבחי' בצלמנו כו' ובחי' הדבור כמ"ש נתצמצם ומתעלם כדי שיהיו עולמות התחתונים שהם רק כגוונא דעלמא עילאה הוא בחי' כדמותנו בחי' דמיון לבד כו'.
שהקב"ה מניח תפילין26 ומתעטף בציצית27, וכמארז"ל במד"ר ע"פ מגיד כו' חוקיו ומשפטיו מה שהוא עושה28 אומר לישראל לעשות כו' הנה לגבי מצות אלו, התפילין והציצית הגשמי' שלמטה הם רק בחי' דמות ודמיון ורמז לבד, מאחר שהם נתלבשו בדברים גשמי', ועד"ז יובן בענין הדבור שמה שנתצמצם הדבור בכדי שיוכל להיות ע"י בחי' הדבור המצומצם בחי' התהוות נבראים נפרדים בע"ג, הנה על בחי' דבור זה המצומצם כינו בכתוב בשם מלאכה, והיינו כי בבחי' הדבור יש ב' בחי' הא' כמו שהוא מאיר למעלה בלתי התלבשות כ"כ אשר מבחי' דבור זה נתהוו עולמות עליונים אז אינו נק' מלאכה כלל, והב' הוא בחי' הדבור שנתצמצם בכמה צמצומים שיוכל להיות ע"י בחי' דבור זה בחי' נבראים נפרדים בע"ג שזהו בחי' דמות לבד, ויובן ד"ז ע"ד שמצינו בנבואה שיש בה ג"כ ב' בחי' היינו בחי' צלם ודמות, וכמ"ש גבי נביאים בהושע י"ב פ' י"א, וביד הנביאים אדמה, וכמארז"ל כל הנביאים נתנבאו בכה, אבל משה נתנבא בזה29, וכמ"ש זה הדבר30, והיינו שבנבואת משה הי' מאיר בו ומתגלה הדבור כמו שהוא בלתי העלם והסתר וז"ע זה הדבר שהי' בבחי' זה והתגלות הוא בחי' אספה"מ31 כמשל אדם הרואה דרך זכוכית בהירה שאינה מסתרת כו', משא"כ שארי הנביאים נתנבאו בכה שהוא רק בחי' דמות לבד שלא הי' מתגלה הדבור אצלם כמו שהוא בלתי צמצום כו' כ"א הי' מתצמצם ומתעלם עד שנמשך להנביא ולכן כתיב בהם וביד הנביאים אדמה שהוא בחי' דמות לבד הוא בחי' אספשא"מ כו' כמשל הרואה דרך זכוכית הנק' שפיגל32 שאינו רואה עצם הדבר כ"א הדמות מהדבר כו', ועד"ז יובן ב' בחי' שבדבור שנעשה מקור לעולמות שיש בו ב' בחי' הא' בחי' הדבור שהוא בחי' התגלות הדבור כמו שהוא שמזה נעשו עולמות עליונים שהם בבחי' בצלמנו כו' ובחי' הדבור כמ"ש נתצמצם ומתעלם כדי שיהיו עולמות התחתונים שהם רק כגוונא דעלמא עילאה הוא בחי' כדמותנו בחי' דמיון לבד כו'.
ד(ב) ועפ"ז יובן מה שע"מ נק' מילין דהדיוטא וכמ"ש בזהר לאו אורחא דמלכא33 לאשתעי במילין דהדיוטא, היינו מפני שע"מ נעשו מקור לעולמות הנפרדים שנתצמצם הדבור בבחי' צמצום אחר צמצום כו' שזהו שכינו בכתוב בשם מלאכה שהוא בחי' ששת ימי בראשית בחי' ששת ימים עשה34 כו' הם ששת ימי המעשה, ולכן נק' בחי' זו מילין דהדיוטא כו', וזהו שאנו אומרים ובטובו מחדש
הצד
בכי"ת מע"ב35, וכתי' מה רבו מעשיך ה'36 שבחי' דבור המתצמצם בצמצום אחר צמצום בכדי להוות ולהחיות מאין ליש בחי' העולמות בע"ג עד עולם העשי' הגשמי הוא הנק' בחי' מעשה למעלה שזהו בחי' מלאכה כו', ולכן מלאכה בגימ' אל אד'37, והיינו לפי ששם זה אל אד' בגימ' צו38, מאיר בעשי'39, שהתהוות העשי' הוא מבחי' הדבור המצומצם שנק' בשם מלאכה כנ"ל ולכן השם שמאיר בעשי' גימ' מלאכה כו'. ובזה יובן מעלת המלאכה ששיבחו אותה רז"ל שאמרו גדול הנהנה מיגיעו כו', והוא לפי שע"י עבודת האדם בבחי' מלאכה שלמטה שאדם עושה עי"ז הוא ממשיך למעלה שיומשך כב"י בבחי' צמצום הדבור שנק' מלאכה, היינו שיומשך בחי' אותיות המצומצם בבחי' דבר ה' הנצבים בנבראים דעשי' להחיותם ולהוותם מאין ליש כמ"ש לעולם ה' דברך נצב בשמים40 וכידוע שאם הי' מסתלק כרגע ח"ו הי' חוזר לאין ואפס כמ"ש בסש"ב ח"ב פ"א, ובתחלת הבריאה הי' זה מצד בחי' כי חפץ חסד41 ועכשיו באתעדל"ת תליא מילתא שע"י עבודת האדם בבחי' מלאכה עי"ז נמשך בחי' חידוש הישינות שיומשך בחי' התחדשות החיות מאין ליש תמיד, שז"ע משא"א המחדש בטובו בכי"ת מע"ב כו'. אך הנה כ"ז הוא כשעושה המלאכה באמונה שאין בה ח"ו שום נדנוד עבירה היינו גזל וגניבה ח"ו כ"א עושה ועוסק במלאכתו באמונה, וע"י העסק באמונה ממשיך בחי' חידוש הישינות שיומשך בחי' הדבור בצמצומים רבים שנק' מלאכה להחיות ולהוות עולמות הנפרדים שזהו בחי' מלאכה כמשנ"ת לעיל, וכמ"ש ביונה ששאלו לו מה מלאכתך42 ופי' המפרשים ששאלו לו אם עסק
בכי"ת מע"ב35, וכתי' מה רבו מעשיך ה'36 שבחי' דבור המתצמצם בצמצום אחר צמצום בכדי להוות ולהחיות מאין ליש בחי' העולמות בע"ג עד עולם העשי' הגשמי הוא הנק' בחי' מעשה למעלה שזהו בחי' מלאכה כו', ולכן מלאכה בגימ' אל אד'37, והיינו לפי ששם זה אל אד' בגימ' צו38, מאיר בעשי'39, שהתהוות העשי' הוא מבחי' הדבור המצומצם שנק' בשם מלאכה כנ"ל ולכן השם שמאיר בעשי' גימ' מלאכה כו'. ובזה יובן מעלת המלאכה ששיבחו אותה רז"ל שאמרו גדול הנהנה מיגיעו כו', והוא לפי שע"י עבודת האדם בבחי' מלאכה שלמטה שאדם עושה עי"ז הוא ממשיך למעלה שיומשך כב"י בבחי' צמצום הדבור שנק' מלאכה, היינו שיומשך בחי' אותיות המצומצם בבחי' דבר ה' הנצבים בנבראים דעשי' להחיותם ולהוותם מאין ליש כמ"ש לעולם ה' דברך נצב בשמים40 וכידוע שאם הי' מסתלק כרגע ח"ו הי' חוזר לאין ואפס כמ"ש בסש"ב ח"ב פ"א, ובתחלת הבריאה הי' זה מצד בחי' כי חפץ חסד41 ועכשיו באתעדל"ת תליא מילתא שע"י עבודת האדם בבחי' מלאכה עי"ז נמשך בחי' חידוש הישינות שיומשך בחי' התחדשות החיות מאין ליש תמיד, שז"ע משא"א המחדש בטובו בכי"ת מע"ב כו'. אך הנה כ"ז הוא כשעושה המלאכה באמונה שאין בה ח"ו שום נדנוד עבירה היינו גזל וגניבה ח"ו כ"א עושה ועוסק במלאכתו באמונה, וע"י העסק באמונה ממשיך בחי' חידוש הישינות שיומשך בחי' הדבור בצמצומים רבים שנק' מלאכה להחיות ולהוות עולמות הנפרדים שזהו בחי' מלאכה כמשנ"ת לעיל, וכמ"ש ביונה ששאלו לו מה מלאכתך42 ופי' המפרשים ששאלו לו אם עסק
וצה
באמונה. ועפ"ז יובן ג"כ משארז"ל במד"ר ס"פ ויצא פע"ד43 ר' ירמי' אמר חביבה היא המלאכה מזכות אבות כו', שהרי יעקב אמר44 את עניי ואת יגיע כפי ראה אלקים ויוכח46 אמש45 שבזה הזכיר מלאכה ולא הזכיר זכות אבות, והיינו לפי שע"י מלאכה ממשיכים בחי' ובטובו מחדש בכי"ת מע"ב, בחי' אוא"ס, שיומשך הדבור בצמצומי' רבים שנק' בשם מלאכה כו' שעי"ז הוא קיום העולמות כו'. וזהו מ"ש אחר ויניחהו כו' לעבדה כו' ויצו ה' אלקים על האדם מכל עץ הגן אכול תאכל47, והיינו שע"י העבודה בבחי' לעבדה ולשמרה עי"ז ציוה לו לאכול אח"כ, כי העבודה הוא בחי' גבוה. ובזה יובן ג"כ מ"ש בפ' שני' דק"ש ואספת דגנך48, שלכאו' מה"ע ואספת דגנך לק"ש, אך לפי משנ"ת לעיל שע"י המלאכה ממשיכים בחי' חידוש הישינות לכן נא' זה בק"ש. אמנם צ"ל ואספת דגנך שצריך לאסוף ולקבץ כל הבחי' דגנך ותירושך ויצהריך אל בחי' אחד בחי' ביטול, והיינו ע"י שיהי' אצלינו תורתינו קבע49 ומלאכתינו עראי שהעיקר יהי' בחי' תורה כו' רק שצריך ג"כ לעשות מלאכה, כי כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה50 כו', וגם כמשנ"ת לעיל מעלת המלאכה שע"י מלאכה באמונה ממשיכים חיות העולמות כו'.
באמונה. ועפ"ז יובן ג"כ משארז"ל במד"ר ס"פ ויצא פע"ד43 ר' ירמי' אמר חביבה היא המלאכה מזכות אבות כו', שהרי יעקב אמר44 את עניי ואת יגיע כפי ראה אלקים ויוכח46 אמש45 שבזה הזכיר מלאכה ולא הזכיר זכות אבות, והיינו לפי שע"י מלאכה ממשיכים בחי' ובטובו מחדש בכי"ת מע"ב, בחי' אוא"ס, שיומשך הדבור בצמצומי' רבים שנק' בשם מלאכה כו' שעי"ז הוא קיום העולמות כו'. וזהו מ"ש אחר ויניחהו כו' לעבדה כו' ויצו ה' אלקים על האדם מכל עץ הגן אכול תאכל47, והיינו שע"י העבודה בבחי' לעבדה ולשמרה עי"ז ציוה לו לאכול אח"כ, כי העבודה הוא בחי' גבוה. ובזה יובן ג"כ מ"ש בפ' שני' דק"ש ואספת דגנך48, שלכאו' מה"ע ואספת דגנך לק"ש, אך לפי משנ"ת לעיל שע"י המלאכה ממשיכים בחי' חידוש הישינות לכן נא' זה בק"ש. אמנם צ"ל ואספת דגנך שצריך לאסוף ולקבץ כל הבחי' דגנך ותירושך ויצהריך אל בחי' אחד בחי' ביטול, והיינו ע"י שיהי' אצלינו תורתינו קבע49 ומלאכתינו עראי שהעיקר יהי' בחי' תורה כו' רק שצריך ג"כ לעשות מלאכה, כי כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה50 כו', וגם כמשנ"ת לעיל מעלת המלאכה שע"י מלאכה באמונה ממשיכים חיות העולמות כו'.
זועוי"ל טעם מה שגדולה מלאכה ע"פ מה שידוע שיש ל"ט אבות מלאכות51, ושרש ענין ל"ט מלאכות הם כנגד ל"ט קללות52 שנתקללו נחש וחוה ואדם והארץ, וע"י העבודה באמונה בל"ט מלאכות מתקנים את בחי' הל"ט קללות שנתקללו עבור האכילה שלא כהוגן.
ח(ג) אך הנה כ"ז הוא בחול, שבששת ימי החול העבודה היא בל"ט מלאכות לתקן כנ"ל וכמ"ש רז"ל לעשות לתקן53, וע"י העבודה באמונה ממשיכים בחי' חידוש הישינות כנ"ל, אמנם בשבת נא' כי בו שבת מכל מלאכתו, והיינו שבשבת
טצו
הוא עליות העולמות54 שבשבת מאיר הדבור כמו שהוא למעלה בלתי צמצומים והתלבשות כו' בחי' בצלמנו כו', וגם מאיר בשבת מלמעלה מבחי' הדבור, והיינו שהעולמות מקבלים חיות מבחי' המחשבה55 כו'. אך לפ"ז צ"ל מ"ש זכור את יום השבת לקדשו56 הלא שבת מקדשא וקיימא57, שהרי זהו מטעם כי בו שבת כו' בחי' עליות העולמות כו' ומהו לקדשו כו'. אך הענין הוא דהנה שבת הוא בחי' שבת בראשית58, ויש ראשית וראשון59, שראשית הוא ל' נוק' שמקבל מבחי' ראשון כו' וזהו ע"י נש"י שנש"י ממשיכים בבחי' שבת, וכמארז"ל במד"ר בראשית ס"פ י"א60 אמרה שבת לפני הקב"ה לכולם יש בן זוג ולי אין ב"ז, א"ל הקב"ה כנס"י יהי' בן זוגך, שנש"י ממשיכים בבחי' שבת, והיינו כי ישראל הם בחי' לי ראש61, שממשיכים בבחי' ראשית, דהנה ראש הוא אותיות אשר62 בחי' תענוג63 עליון, שממשיכים בחי' התענוג עליון בבחי' שבת שהיא בחי' ראשית חכ', וכמ"ש וקראת לשבת ענג64 שממשיכים בחי' ענג עליון בבחי' שבת. וז"ע שתי שבתות כהלכתן65 שהם בחי' שבת עילאה ושבת תתאה66, שבת תתאה היא בחי' שבת בעצם שהוא בחי' שבת בראשית שהעלי' הוא מצד עצמו בחי' כי בו שבת כו' שהוא בחי' שביתה מבחי' הדבור דע"מ, שהדבור מתעלה למקורו ושרשו, וידוע ששרש הדבור הוא מבחי' חכ'67 כנודע מענין אבא יסד ברתא68, לכן העלי' של הדבור הוא עד בחי' חכ' ראשית ההשתל'69 כו' כמ"ש במ"א,
הוא עליות העולמות54 שבשבת מאיר הדבור כמו שהוא למעלה בלתי צמצומים והתלבשות כו' בחי' בצלמנו כו', וגם מאיר בשבת מלמעלה מבחי' הדבור, והיינו שהעולמות מקבלים חיות מבחי' המחשבה55 כו'. אך לפ"ז צ"ל מ"ש זכור את יום השבת לקדשו56 הלא שבת מקדשא וקיימא57, שהרי זהו מטעם כי בו שבת כו' בחי' עליות העולמות כו' ומהו לקדשו כו'. אך הענין הוא דהנה שבת הוא בחי' שבת בראשית58, ויש ראשית וראשון59, שראשית הוא ל' נוק' שמקבל מבחי' ראשון כו' וזהו ע"י נש"י שנש"י ממשיכים בבחי' שבת, וכמארז"ל במד"ר בראשית ס"פ י"א60 אמרה שבת לפני הקב"ה לכולם יש בן זוג ולי אין ב"ז, א"ל הקב"ה כנס"י יהי' בן זוגך, שנש"י ממשיכים בבחי' שבת, והיינו כי ישראל הם בחי' לי ראש61, שממשיכים בבחי' ראשית, דהנה ראש הוא אותיות אשר62 בחי' תענוג63 עליון, שממשיכים בחי' התענוג עליון בבחי' שבת שהיא בחי' ראשית חכ', וכמ"ש וקראת לשבת ענג64 שממשיכים בחי' ענג עליון בבחי' שבת. וז"ע שתי שבתות כהלכתן65 שהם בחי' שבת עילאה ושבת תתאה66, שבת תתאה היא בחי' שבת בעצם שהוא בחי' שבת בראשית שהעלי' הוא מצד עצמו בחי' כי בו שבת כו' שהוא בחי' שביתה מבחי' הדבור דע"מ, שהדבור מתעלה למקורו ושרשו, וידוע ששרש הדבור הוא מבחי' חכ'67 כנודע מענין אבא יסד ברתא68, לכן העלי' של הדבור הוא עד בחי' חכ' ראשית ההשתל'69 כו' כמ"ש במ"א,
יצז
אמנם בחי' שבת עילאה הוא בחי' שבתא דיומא זהו מה שנש"י ממשיכים בשבת, שהוא בחי' עלי' היותר גבוה ונעלה וכמ"ש עולת שבת בשבתו70 בחי' שבתו של שבת, ששבת גופא עולה למעלה יותר כו'. וד"כ יש ג' סעודות ג' בחי' בשבת71, וסעודה השלישית הוא בחי' עלי' היותר עליונה שהוא בחי' רדכ"ר72, שז"ע בחי' מתנה טובה שיש לי בבית גנזי ושבת שמה73 כו'.
אמנם בחי' שבת עילאה הוא בחי' שבתא דיומא זהו מה שנש"י ממשיכים בשבת, שהוא בחי' עלי' היותר גבוה ונעלה וכמ"ש עולת שבת בשבתו70 בחי' שבתו של שבת, ששבת גופא עולה למעלה יותר כו'. וד"כ יש ג' סעודות ג' בחי' בשבת71, וסעודה השלישית הוא בחי' עלי' היותר עליונה שהוא בחי' רדכ"ר72, שז"ע בחי' מתנה טובה שיש לי בבית גנזי ושבת שמה73 כו'.
יאוהנה מה שנש"י ממשיכים בבחי' שבת זהו ע"י ששת ימים תעבוד, שמי שטרח בע"ש74 יאכל בשבת, והיינו ע"י שעסק באמונה בששת ימי החול, שעי"ז ממשיך למעלה שיתצמצם בחי' הדבור שנק' בשם מלאכה כנ"ל שז"ע בחי' ירידה והמשכה להוות ולהחיות כל מע"ב מאין ליש הנה ע"י ירידה זו נעשה אח"כ העלי' בשבת, כי ירידה זו היא צורך עלי'75, שע"י הירידה דחול נעשה העלי' בשבת. וזהו שהמד"ר מפרש לעבדה הוא בחי' ששת ימים תעבוד, והיינו לפי שששת ימים תעבוד הוא ג"כ ציווי כמו לעבדה ולשמרה, כי ע"י ששת ימים תעבוד כו' נעשה אח"כ בחי' שבת, בחי' כי בו שבת כו'. וז"ע ג"כ מ"ש סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה76, שכמו ע"י הסולם יש בחי' ירידה ועלי', כמו"כ בחי' ששת ימים תעבוד הוא בחי' הירידה, ואח"כ בחי' שבת הוא בחי' העלי' כו'.
יב(ד) אמנם לפי משנ"ת שגדולה מלאכה שעי"ז נמשך בחי' חידוש הישינות שיומשך חידוש חיות העולמות כו', א"כ צ"ל מי שאינו יכול לעסוק במלאכה אלא הוא עוסק בתורה, ומאין יומשך ע"י בחי' המשכת חיות העולמות הוא בחי' חידוש הישינות מה שבטובו מחדש בכי"ת מע"ב כו'. אך הענין הוא דהנה תורה נק' ג"כ מלאכה דכתי' (משלי ך"ד ך"ז) הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך, וארז"ל בסוטה דמ"ד ע"א הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא, ועתדה בשדה לך זה משנה, אחר ובנית ביתך זה גמרא, נמצא שהתורה נק' ג"כ בחי' מלאכה, וזהו שהתו' נק' לחם77 וכמ"ש לכו לחמו בלחמי78, וכמו שהלחם גשמי צריך מתחלה י"א מלאכות כדחשיב במשנה הזורע והחורש79 כו' ותנא סדורא דפת נקט80, כמו"כ יש בחי' אלו בלחם רוחני דתורה כמשנ"ת במ"א, ע' בלק"ת בפ' בהר81 בד"ה כי תבואו כו' ושבתה
יגצח
פ"ב פ"ג. וענין בחי' העבודה בלחם רוחני דתורה הוא כמארז"ל ע"פ ושבתם וראיתם כו' בין עובד אלקים לאשר לא עבדו82, אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מ"פ ואחד, וע' בסש"ב פט"ו83, שע"י ששונה פרקו מאה פעמים וא' שהוא בחי' אתכפיא נק' עובד אלקים שז"ע בחי' העבודה, וע"י בחי' מלאכה זו שבתורה עי"ז ממשיך למעלה ג"כ בחי' מלאכה שיומשך בחי' חיות העולמות כו'. ועוד נוסף הוא על בחי' עבודה באמונה, שע"י בחי' העבודה בחי' מלאכה שבתו' ממשיך מלמעלה הרבה מכמו שנמשך ע"י סתם מלאכה, דהנה ההמשכה שע"י בחי' הל"ט מלאכות עי"ז ממשיך שיהי' בבחי' העלם והסתר, והיינו שיתצמצם הדבור שזהו נק' מלאכה בכדי להוות ולהחיות עולמות הנפרדים כו', אמנם ע"י בחי' מלאכה שבתורה עי"ז ממשיך בחי' גילוי אוא"ס ב"ה הוא בחי' זה הדבר כנ"ל גבי משה נתנבא בזה, וע"ד כמו מלאכת המשכן שבמשכן הי' כל הל"ט מלאכות, כי כל המלאכות נלמד ממלאכת המשכן84, ובמלאכת המשכן הי' השראת השכינה כמ"ש ושכנתי בתוכם85, וכן משה אמר ויהי נועם כו' יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם86, ועד"ז יובן בענין בחי' מלאכה שבתורה שהיא גבוה יותר מבחי' מלאכה דששת ימי החול כו' שע"י מלאכה שבתורה נמשך גילוי אלקות כו' בחי' זה הדבר כו', ולכן ארז"ל משחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה87. וזהו שאמרו במשנה סוף קדושין ר' נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, והיינו הגם שהמלאכה היא בחי' גדולה, וכמו שא' שמעי' אהוב את המלאכה88, מ"מ איני מלמד את בני אלא תורה, מפני כי מלאכתו של תורה היא יותר נעלה הרבה משארי מלאכות גם כשהם באמונה ובכשרות כו' והוא מטעם הנ"ל שע"י מלאכה שבתורה נמשך בחי' גילוי אלקות להיות בבחי' זה הדבר כו'.
פ"ב פ"ג. וענין בחי' העבודה בלחם רוחני דתורה הוא כמארז"ל ע"פ ושבתם וראיתם כו' בין עובד אלקים לאשר לא עבדו82, אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מ"פ ואחד, וע' בסש"ב פט"ו83, שע"י ששונה פרקו מאה פעמים וא' שהוא בחי' אתכפיא נק' עובד אלקים שז"ע בחי' העבודה, וע"י בחי' מלאכה זו שבתורה עי"ז ממשיך למעלה ג"כ בחי' מלאכה שיומשך בחי' חיות העולמות כו'. ועוד נוסף הוא על בחי' עבודה באמונה, שע"י בחי' העבודה בחי' מלאכה שבתו' ממשיך מלמעלה הרבה מכמו שנמשך ע"י סתם מלאכה, דהנה ההמשכה שע"י בחי' הל"ט מלאכות עי"ז ממשיך שיהי' בבחי' העלם והסתר, והיינו שיתצמצם הדבור שזהו נק' מלאכה בכדי להוות ולהחיות עולמות הנפרדים כו', אמנם ע"י בחי' מלאכה שבתורה עי"ז ממשיך בחי' גילוי אוא"ס ב"ה הוא בחי' זה הדבר כנ"ל גבי משה נתנבא בזה, וע"ד כמו מלאכת המשכן שבמשכן הי' כל הל"ט מלאכות, כי כל המלאכות נלמד ממלאכת המשכן84, ובמלאכת המשכן הי' השראת השכינה כמ"ש ושכנתי בתוכם85, וכן משה אמר ויהי נועם כו' יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם86, ועד"ז יובן בענין בחי' מלאכה שבתורה שהיא גבוה יותר מבחי' מלאכה דששת ימי החול כו' שע"י מלאכה שבתורה נמשך גילוי אלקות כו' בחי' זה הדבר כו', ולכן ארז"ל משחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה87. וזהו שאמרו במשנה סוף קדושין ר' נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, והיינו הגם שהמלאכה היא בחי' גדולה, וכמו שא' שמעי' אהוב את המלאכה88, מ"מ איני מלמד את בני אלא תורה, מפני כי מלאכתו של תורה היא יותר נעלה הרבה משארי מלאכות גם כשהם באמונה ובכשרות כו' והוא מטעם הנ"ל שע"י מלאכה שבתורה נמשך בחי' גילוי אלקות להיות בבחי' זה הדבר כו'.
ידד' אמות89 של הלכה הם ד' אותיות ש' הוי'90, ע"ד במקדש היו קורין השם ככתבו91, ולפ"ז י"ל איני מלמד את בני אלא תורה, היינו שיהי' וכל בניך למודי הוי'92.