Toras Shmuel·Year 5641·Maamarim·And He Will Bless Your Breadתורת שמואל·תרמ"א·מאמרים·ובירך את לחמך

אובירך את לחמך
תרומה
ה) ובירך את לחמך¹ ואת מימיך², לחם קאי על התורה³, דהנה כתי' לכו לחמו בלחמי⁴ שהתורה נק' לחם למטה לנפש האדם וכמ"ש ותורתך בתוך מעי⁵, וגם נק' לחם למעלה ג"כ כמ"ש בלחמי, ולכאו' אינו מובן איך שייך לומר

בפג
שהתורה היא בחי' לחם למעלה, בשלמא לנפש האדם שייך לומר לשון לחם שהתורה מחי' את נפש האדם, אבל למעלה איך שייך לומר בחי' לחם כו', אך הענין הוא דהנה ענין הלחם הוא שמחבר הנפש עם הגוף, ובלעדו הי' נפרד הנפש מן הגוף, והלחם הוא מחבר אותם, והנה איתא בזהר איהו וחיוהי חד, איהו וגרמוהי חד⁶, פי' גרמוהי הם בחי' כלים⁷ שהוא בחי' מדות דאצי' לך הוי' הגדולה והגבורה⁸ כו', וכדי שיהי' בחי' איהו וגרמוהי חד היינו שיומשך המשכת אוא"ס במדות, שבאמת אין ערוך אליך כלל, וכמ"ש בת"ז כולא לאחזאה איך מתנהג עלמא, אבל לאו דאית לך כו' ולא מכל אינון מדות כלל⁹, ולכן כדי שיהי' איהו וגרמוהי חד, זהו ע"י בחי' איהו וחיוהי חד שהוא בחי' חכמה, כי חכמה נק' חיוהי ע"ש והחכמה תחי'¹⁰, ובחכמה שורה אוא"ס¹¹, כי ראשית הגילוי הוא בחכמה, ואורייתא מחכמה עילאה נפקת¹² ע"כ התורה מחבר המשכת אוא"ס בבחי' מדות ג"כ, כי אורייתא וקוב"ה כולא חד¹³, והתורה נמשכה בבחי' מדות כשר פסול כו', ועי"ז התורה מחבר אוא"ס בבחי' מדות, וכן יובן מענין הנדרים שהם בבינה¹⁴ שארז"ל כל הנודר כאילו נודר בחיי המ'¹⁵, והיינו כי מ' הוא בחי' ז"א¹⁶ דאצי' וחיי המ' הוא בחי' בינה¹⁷ שנק' ג"כ איהו וחיוהי חד¹⁸ כי חו"ב הם תרין ריעין דלא מתפרשין¹⁹,

גפד
והמוחין נק' חיוהי²⁰, וזהו עד"מ כמו שאנו רואים למטה שהמוח הוא ממוצע ומחבר את הנפש עם הגוף שמתחלה מתלבש הנפש במוח, ואח"כ מהמוח מתפשט החיות לכל האברים, וכך התורה הוא מחבר את המשכת אוא"ס במדות כי התורה היא מוחין אורייתא מחכ' נפקת כו' וזהו נק' לחם למעלה כי כמו שהלחם הוא מחבר הנפש עם הגוף כך התורה היא מחבר אוא"ס בבחי' מדות כו', וגם למטה לנפש האדם הוא ג"כ בחי' לחם, והיינו שיהי' התקשרות והתחברות נה"א לאלקות, זהו ג"כ ע"י התורה, כי תלת קשרין²¹ מתקשראן דא בדא, ישראל מתקשראין באורייתא ואורייתא בקוב"ה, נמצא שע"י התורה דוקא מתקשראין נש"י לאלקות, וע"כ נק' לחם לנפש כו', ועוד זאת שגם לנה"ב הוא ג"כ בחי' לחם, והיינו שהתורה מחבר גם הנה"ב לאלקות, וכמ"ש (משלי ך"ה ך"א) אם רעב שנאך האכילהו לחם, מלחמה של תורה²², ושונאיך הוא בחי' היצה"ר שנק' שונא²³, וע"י לחמה של תורה, או מלחמתה של תורה כמ"ש רש"י בסוכה דנ"ב ע"א הטרחהו במלחמתה של תורה, ועי"ז וה' ישלם לך (משלי ך"ה ך"ב) שארז"ל א"ת ישלם לך²⁴ אלא ישלימנו לך שגם היצה"ר ישוב לעבודת ה' כו'.

דוא"ו) והנה לחם זה צריך לברכה, וזהו ובירך את לחמך, והענין הוא דהנה כתי' (ירמי' ט' י"א) מי האיש החכם ויבן את זאת על מה²⁵ אבדה הארץ, וארז"ל נדרים דף פ"א²⁶ דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו עד שפירשה²⁷ הקב"ה בעצמו דכתיב ויאמר ה' על עזבם את תורתי (שם י"ב) וא"ר²⁸ יהודא אמר רב שאין מברכין בתורה תחלה, דאם כפשוטו שלא למדו תורה, א"כ למה לא הבינו, אלא ודאי שעסקו בתורה אלא שלא ברכו בתורה, ולכן לא פירשוהו, וכן פי' הרי"ו זצ"ל²⁹, ע' בר"ן שם, ולכאו' אינו מובן איך ע"י חטא קל כזה שלא ברכו בתורה יאבד הארץ³⁰. אך הענין הוא דהנה התורה נק' זאת וכמ"ש זאת חקת התורה³¹ ות"א דא גזירת אורייתא, וכן ארז"ל במנחות יבא זה ויקבל זאת מזה³² כו', נמצא שהתורה נק' זאת, וכתי' וזאת³³ התורה אשר שם משה³⁴, וכן וזאת המצוה³⁵

הפה
כו' שניתוסף אות וא"ו על תיבת זאת, ונודע כי וא"ו הוא המשכה גבוה מאד, וכמ"ש בזהר ונתתם לי אות אמת³⁶ דא אות וא"ו, והיינו שהוא"ו הוא המשכה מבחי' אמת שהוא אני ראשון ואני אחרון³⁷ כו' שהוא בחי' ש' הוי' שנק' אמת כנ"ל³⁸, וכמ"ש ואמת הוי'³⁹. והנה כתי' פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה⁴⁰ ופריך בגמ' וכי יש תורה של חסד⁴¹ ותורה שאינה של חסד, ומשני כאן כשלומד לשמה היינו לשם התורה⁴² שז"ע להמשיך אוא"ס בתורה אז נק' תורת חסד, וכמ"ש כי אם ה' החסד⁴³, וכשנמשך המשכה מבחי' ש' הוי' בתורה נק' תורת חסד, ואז נק' וזאת התורה שנמשך בה המשכת בחי' וא"ו אות אמת, וזהו כשלומד לשמה, משא"כ כשאינו לומד לשמה אז נק' זאת לבד ות"א דא גזירת אורייתא שנק' גזירות ודינין⁴⁴ כו'. וזהו מי האיש החכם ויבן את זאת, כשהתורה היא בבחי' זאת בלא וא"ו שז"ע גזירות ודינין, שעי"ז אבדה הארץ והוא על שלא ברכו בתורה תחלה שלא המשיכו המשכת אוא"ס בתורה, שזהו הגרם שאבדה הארץ, והיינו שלא מחמת חטא זה בלבד נאבד הארץ, רק זהו הגורם שנאבדה מחמת שאר עוונות שאם היו ברכו בתורה אזי לא הי' נאבדה וכמארז"ל וויתר הקב"ה על עכומ"ז ועל ג"ע ועל ש"ד ולא וויתר על ביטול תורה⁴⁵, והיינו לפי שע"י התורה הי' נתקן גם החטאים אלו הגדולים וכמשארז"ל המאור שבה מחזירן למוטב⁴⁶ כו', ולכן אם היו ממשיכים בתורה מבחי' ש' הוי' היו נמתקים הדינים ע"י החסדים של ש' הוי', אבל כשלא המשיכו בתורה אז עי"ז אבדה הארץ שנתגבר בה תוקף הדין של אורייתא, כי שאלו לחכמה⁴⁷ חוטא מה עונשו א"ל חטאים תרדף רעה⁴⁸, וזהו כשלא המשיכו בתורה, אבל אם היו

ופו
ממשיכים בתורה אז היו נמתקים הדינים, כי חכמה נק' לבנון⁴⁹ מקור הלבנוניות והרחמים⁵⁰, והיינו כשנמשך מבחי' לובן העליון⁵¹ שהוא בחי' כתר⁵² כח"ב⁵³, ואז נק' החכמה ג"כ לבנון ונמתקו הדינים, וזהו ובירך את לחמך, שהלחם של תורה צריך לברכה, דהיינו להמשיך אוא"ס בתורה מבחי' אמת אני ראשון וזהו ע"י לימוד התורה לשמה.

זז) ואת מימיך, הנה מימיך קאי על תושבע"פ⁵⁴, דהנה ארז"ל אכל ולא שתה אכילתו דם⁵⁵, והיינו כי ע"י המאכל שאדם אוכל המאכל מתהפך לדם, והדם מתפשט בכל האברים, וכתי' כי הדם הוא הנפש⁵⁶, שעי"ז נמשך חיות הנפש בכל האברים כו', אך כשאכל ולא שתה אז אכילתו דם, והיינו שהגם שהמאכל נעשה דם אמנם מ"מ אין לו התפשטות בגוף כ"א ע"י השתי', שפעולת השתי' הוא שמתפשטת הדם בכל האברים, ואם לא השתי' הדם הוא רק כמו נקודה שאין לה התפשטות כו', וזהו אכילתו דם לבד אבל אין להדם זה התפשטות בגוף, וז"ע שהתורה שבע"פ נק' בחי' מים, והיינו שתושב"כ הגם שנק' לחם למעלה ולמטה⁵⁷ מ"מ הרי הוא כמו נקודה ורמז בלבד, ואינו נתבאר בה עדיין פרטי הלכות כמו עד"מ ענין מצות תפילין אף שנאמר בתושב"כ וקשרתם כו' והיו לטטפת⁵⁸ כו', מ"מ אינו ידוע עדיין איך לעשות התפילין, ועיקר הביאור בא בתושבע"פ שבה נתבאר טט בכתפי שתיים פת באפריקי שתים⁵⁹, ורצועות שחורות הלמ"מ⁶⁰, ואף שנרמז זה גם בתושב"כ מ"מ הוא רק בדרך רמז נקודה, ולא היו יודעים עדיין איך לעשות, אך

חפז
בתושבע"פ בא באריכות כו', וזהו משארז"ל גדול תלמוד⁶¹ שמביא לידי מעשה, שעיקר המביא לידי מעשה הוא בחי' תלמוד דוקא, וזהו שתושבע"פ נק' מים. והנה בחי' מים אלו שהוא בחי' תושבע"פ צריך ג"כ ברכה מיוחדת ואינו מספיק בברכה של וברך את לחמך, אף על פי שבאמת תושבע"פ נרמז בתושב"כ, כי ליכא מידי בתושבע"פ דלא נרמז באורייתא⁶² היינו בתושב"כ, וכן בכל התלמוד מנלן אמר קרא⁶³, מ"מ צריך תושבע"פ ברכה בפ"ע, וזהו שנתקן ג' ברכות בברכת התורה⁶⁴ א' כנגד תושב"כ, וב' כנגד תושבע"פ* כמו המים שהם צריכים ברכה, ואדרבה שהמים צריך יותר לברכה, לפי שהמים הוא מגדל ומצמיח הכל, וע"כ צריך יותר לברכה, וכך תושבע"פ צריך יותר לברכה לפי שתלמוד גדול מפני שמביא לידי מעשה שהוא בחי' זריעה וכמ"ש זורע צדקות⁶⁵, וע"י התלמוד נעשה הצמיחה כמו ע"י המים כנ"ל. והענין הוא דהנה ארז"ל ע"פ ושמתם את דברי כו' סם תם⁶⁶, וזאת התורה אשר שם משה, למיימינים בה⁶⁷ סמא דחיי למשמאילים בה סמא דמותא ח"ו, והענין הוא דהנה תושבע"פ הוא לברר עה"ד טו"ר⁶⁸, וכשלומד לשמה אז ממשיך מבחי' עה"ח בעה"ד טו"ר ומתברר הרע כו' וזהו סמא דחיי, משא"כ כשלומד ח"ו להתגדל או לקנטר אז אינו מברר את הרע, ואדרבה שמגביר את הרע ע"ע, וע"כ נעשה לו ח"ו סמא דמותא, לפי שע"י התורה כשלומד ח"ו להתגדל או לקנטר אז הוא נעשה בחי' יש ומגביר על עצמו את הרע, משא"כ תושב"כ הוא בחי' ביטול כו' וזהו ובירך כו' ואת מימיך שילמוד לשמה ואז יהי' נמשך מבחי' עה"ח בעה"ד לברר את הרע, ועיקר הברכה צריך בתושבע"פ לפי שעיקר שלא לשמה יכול להיות בתושבע"פ⁶⁹, משא"כ בתושב"כ אינו יכול להיות כ"כ להתגדל או להתייהר, לפי שהוא בחי' ביטול וידבר ה' אל משה לאמר⁷⁰ שהוא הכל בחי' ביטול כו' וע"כ המים תושבע"פ צריך יותר לברכה.

ט*)נרשם בשולי היריעה ולא נסמן מקומו בפנים: ב' כנגד תושבע"פ ע' באבודרם^א, כדעת ה"ר זרחי' הלוי.

יפח
ח) והנה אח"כ כתי' והסירותי מחלה מקרבך⁷¹, מחלה קאי על היצה"ר, וכמארז"ל במד"ר פ' מצורע פט"ז⁷² שחולי קאי על היצה"ר, וכן נק' מחלה. והענין הוא דהנה מחלה הוא היפך מבחי' לחם, שהלחם הוא מחבר הנפש עם הגוף, והמחלה הוא היפך מזה והיינו שהמחלה מפריד הנפש מן הגוף, וכך התורה היא מקשר ומחבר שיומשך המשכת אלקות בעולמות, משא"כ היצה"ר הוא מפריד ומבדיל כו', וכמ"ש עונותיכם היו מבדילים כו' (ישעי' נ"ט ב'). ולהבין זה יש להקדים מ"ש הן האדם הי' כאחד ממנו⁷³, וארז"ל במד"ר בראשית פך"א⁷⁴ כיחידו של עולם, ועוד יש פי' במד"ר שם כאחד ממנו כגבריאל שנא' והנה איש אחד לבוש בדים (דניאל יו"ד ה'), ולכאו' אינו מובן למה תפס בגבריאל יותר מכל המלאכים בשלמא לפי' הראשון שמפרש כיחידו של עולם ניחא, אבל למ"ד כגבריאל אינו מובן למה גבריאל דוקא. אך הענין הוא דהנה כתי' וייצר הוי' אלקים את האדם⁷⁵ בב' יודין וארז"ל כנגד שתי יצירות יצ"ט ויצה"ר⁷⁶, וצ"ל שהרי משמע שמתחלה קודם החטא לא הי' יצה"ר כלל שהרי כתי' ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה⁷⁷, שהג"ע הוא עתה תשלום שכר ואם הי' לו יצה"ר איך יכול להיות בג"ע, וגם זה אין לומר שלא הי' לו יצה"ר כלל איך⁷⁸ ניתן לו תומ"צ וכמ"ש לעבדה ולשמרה לעבדה זו רמ"ח מ"ע ולשמרה זו שס"ה מל"ת⁷⁹, שהרי המלאכים ביקשו את התורה⁸⁰ ולא ניתנה להם, והשיב להם כלום יצה"ר יש ביניכם⁸¹, שמשמע שהתורה ניתנה בשביל בירור היצה"ר דוקא, ואם לא הי' לו יצה"ר כלל איך ניתן לו תומ"צ, וגם מדרש הפסוק בגמ' ברכות דס"א ע"א משמע שהי' לו יצה"ר, וייצר בשני יודי"ן.

יאאך הענין הוא דהנה מתחלה אף שהי' לו יצר אך לא הי' רע כלל כי בשרש היצה"ר אינו רע⁸² כלל, וזהו וייצר הוי' אלקים ששרש שני היצרים הוא מש' הוי' וש'

יבפט
אלקים⁸³, וש' הוי' וש' אלקים נק' שני המאורות הגדולים⁸⁴ וכמ"ש בזהר, וז"ש גדול הוי' ומהולל מאד⁸⁵ בעיר אלקינו, וארז"ל אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו⁸⁶, מכלל דשם אלקים נק' ג"כ גדול, והיינו שבשרש הם חסד וגבורה ששרש היצ"ט הוא מבחי' חסד, ושרש היצה"ר הוא מבחי' גבורה⁸⁷, והנה למעלה הם גבורות קדושות, שאדרבה גבורה הוא תוקף ההתגברות⁸⁸ לאלקות, וכמו גבורות גשמים⁸⁹ שיורדין בגבורה, שהוא תוקף החסד, שאם לא היו יורדים בגבורה הי' מבול ח"ו, או כמו הדם הוא הנפש שהוא בחי' גבורה והדם דוקא הוא מחי' את האדם, וכך למעלה הגבורה הוא תוקף ההתגברות לאלקות, וז"ע היצר שהי' לאדה"ר קודם החטא היינו שהי' כמו בשרשו שהוא בחי' גבורות קדושות, כדי שעי"ז יוכל לעבוד את ה', ואם לא הי' לו יצר כלל לא הי' יכול לעבוד את ה' וכמו שלמלאכים לא ניתנה התורה, וזהו שא' כאחד ממנו כגבריאל לפי שגבריאל הוא בחי' גבורות⁹⁰ קדושות, ומ"מ לא ניתנה תורה לגבריאל לפי שהמלאכים אינם בעלי בחירה⁹¹, אך לאחר חטא עה"ד נפל בשבירה ונעשה ממנו יצה"ר גמור כי בחי' גבורה כשנופל למטה נעשה רע גמור כמ"ש בזהר⁹³, משא"כ החסדים⁹² אף כשנופל למטה אינו מתהוה רע גמור כו', וזהו שלאחר החטא עה"ד דוקא אז נכנס בו יצה"ר היינו כמו שהוא עתה כו' ונעשה היצה"ר בחי' מחלה שהוא להפריד את אלקות מעולמות, וע"ז נא' והסירותי מחלה מקרבך היינו שיהי' היצה"ר ע"ד שהי' קודם החטא שהי' ג"כ טוב, ואדרבה כשהיצה"ר נהפך אז נעשה בחי' גבוה יותר מכמו שהי', ועד"מ כשעושין מרקחת מדבש וצנון⁹⁴ שהוא מר ביותר, וכשהדבש מהפך את הצנון אזי נעשה מרקחת שהוא יותר טוב מהדבש בעצמו, וזהו שארז"ל טוב זה יצ"ט, מאד זה יצה"ר⁹⁵, והיינו יצה"ר

יגצ
לאחר הבירור, שכשהיצה"ר נהפך לטוב אזי הוא טוב מאד כו', וזהו ע"י התורה, וכמשארז"ל שהתורה עושה שלום בפמשמ"ע ובפשמ"ט⁹⁶, והיינו כי פשמ"ע היינו שהתורה מחבר ש' הוי' וש' אלקים שהם שרש של שני היצרים, ובפשמ"ט היינו כמו שנמשכו למטה התורה מחבר ג"כ שגם היצה"ר נהפך לטוב ממש, לפי ששרש המחבר מה שהוא יכול לחבר שני הפכים שרשו גבוה מאד⁹⁷ כו' ולכן ש' הוי' הוא בת"ת⁹⁸ דוקא היינו גם בכלי הת"ת⁹⁹ לפי שהת"ת מחבר חו"ג¹⁰⁰, ומה שיש בכחו לחבר זהו מצד ששרשו גבוה מאד¹⁰¹ כנ"ל לכן יכול לחבר חו"ג, וכך התורה מפני ששרשה גבוה מאד לכן היא עושה שלום בפשמ"ע ובפשמ"ט שהתורה עושה שלום בין היצ"ט ויצה"ר שגם היצה"ר יהפך לטוב, ויהי' היצה"ר כמו שהוא בשרשו שנק' שניהם שני המאורות הגדולים, וזהו והסירותי מחלה הוא היצה"ר שעכשיו הוא מחלה שמונע ומעכב, אבל ע"י התורה יסור המחלה, ואומרו והסירותי לשון נוכח שזה קאי על המספר התורה והיינו כמ"ש הרמב"ן ז"ל¹⁰² כשלישי המדבר שזהו בחי' אני ראשון כו', וכנ"ל בענין אני הוי'¹⁰³ כו', והיינו שענין ובירך כו' זהו בחי' ש' הוי' שממשיך הברכה מא"א, אבל להיות והסירותי מחלה מכל וכל שהיצה"ר יהי' כמו קודם החטא וכמו שהוא בשרשו בשני המאורות הגדולים זהו ע"י בחי' אני אוא"ס בחי' אני ראשון כו'.