Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel·
אומעתה כו' הוקבעו המועדים
שחוהמ"פ
ד) ומעתה צ"ל למה3 הוקבעו המועדים על זמן התבואה1 דוקא, והענין דהנה כתי' קדש ישראל לה' ראשית תבואתה (ירמי' ב' ג'), והניקוד הוא
שחוהמ"פ
ד) ומעתה צ"ל למה3 הוקבעו המועדים על זמן התבואה1 דוקא, והענין דהנה כתי' קדש ישראל לה' ראשית תבואתה (ירמי' ב' ג'), והניקוד הוא
ברכא
בחולם שנמצא נעשה הקרי תבואתו4, ופי' הת"י5 קדש ישראל כתרומה, ראשית תבואתה כראשית קציר לפני העומר שאסור באכילה כן כל אוכליו יאשמו2. ולהבין למה נק' ישראל בחי' תבואה ראשית תבואתו, הענין הוא דהנה כתי' וזרעתי' לי בארץ6, והיינו שכמו שהזריעה הוא שזורעין גרעין בארץ ונרקב, ועי"ז נעשה צמיחה7 בתוס' וריבוי כי כלום אדם זורע סאה8 אלא כדי להכניס כמה כורין, וכך ישראל נק' בשם זריעה וכמ"ש אור זרוע9 דהיינו שירדו למטה בגוף ונה"ב המעלים ומסתיר על קדושת ה' שאין לה גילוי אלקות כמו שהי' מקודם שירדה למטה שהיתה נהנית מזיו השכינה10, שהוא רקבון וביטול, וזהו שהגליות11 בבל נק' ג"כ בשם זריעה12, וזהו זרובבל13 שהיא בחי' זריעה והיינו שהוא בחי' ירידה וביטול עצמותו, אך ע"י זריעה זו נעשה אח"כ צמיחה בתוס' וריבוי יותר, והיינו שעי"ז נעשה גילוי יותר וכמ"ש ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם14 מעלמא דאתכסי' לעלמא דאתגלי'15, והפי' הפשוט הוא מעוה"ז לעוה"ב16, והיינו שע"י בירור שבעוה"ז שהוא בחי' זריעה עי"ז נעשה המשכה מעדאת"כ לעלמא דאתגלי', ושרש של שני העולמות הוא ב' שמות הוי' וכמ"ש ויקרא הוי' הוי'17 שהוא המשכה שלא ע"פ סדר השתלשלות כו' שזהו בחי' הצמיחה כו'. והנה עיקר הצמיחה יהי' לע"ל וכפי' הפשוט מעוה"ז לעוה"ב שלע"ל יהי' בחי' הצמיחה הנ"ל, אך ברגלים נעשה ג"כ מעין צמיחה זו, וזהו שהרגלים נקבעים על זמן גמר התבואה לפי שהרגלים הוא בחי' צמיחה.
בחולם שנמצא נעשה הקרי תבואתו4, ופי' הת"י5 קדש ישראל כתרומה, ראשית תבואתה כראשית קציר לפני העומר שאסור באכילה כן כל אוכליו יאשמו2. ולהבין למה נק' ישראל בחי' תבואה ראשית תבואתו, הענין הוא דהנה כתי' וזרעתי' לי בארץ6, והיינו שכמו שהזריעה הוא שזורעין גרעין בארץ ונרקב, ועי"ז נעשה צמיחה7 בתוס' וריבוי כי כלום אדם זורע סאה8 אלא כדי להכניס כמה כורין, וכך ישראל נק' בשם זריעה וכמ"ש אור זרוע9 דהיינו שירדו למטה בגוף ונה"ב המעלים ומסתיר על קדושת ה' שאין לה גילוי אלקות כמו שהי' מקודם שירדה למטה שהיתה נהנית מזיו השכינה10, שהוא רקבון וביטול, וזהו שהגליות11 בבל נק' ג"כ בשם זריעה12, וזהו זרובבל13 שהיא בחי' זריעה והיינו שהוא בחי' ירידה וביטול עצמותו, אך ע"י זריעה זו נעשה אח"כ צמיחה בתוס' וריבוי יותר, והיינו שעי"ז נעשה גילוי יותר וכמ"ש ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם14 מעלמא דאתכסי' לעלמא דאתגלי'15, והפי' הפשוט הוא מעוה"ז לעוה"ב16, והיינו שע"י בירור שבעוה"ז שהוא בחי' זריעה עי"ז נעשה המשכה מעדאת"כ לעלמא דאתגלי', ושרש של שני העולמות הוא ב' שמות הוי' וכמ"ש ויקרא הוי' הוי'17 שהוא המשכה שלא ע"פ סדר השתלשלות כו' שזהו בחי' הצמיחה כו'. והנה עיקר הצמיחה יהי' לע"ל וכפי' הפשוט מעוה"ז לעוה"ב שלע"ל יהי' בחי' הצמיחה הנ"ל, אך ברגלים נעשה ג"כ מעין צמיחה זו, וזהו שהרגלים נקבעים על זמן גמר התבואה לפי שהרגלים הוא בחי' צמיחה.
גרכב
וא"ו)18 והנה סדר הרגלים19 רגל הראשון הוא חג המצות שהוא בחדש האביב, וכמ"ש (בפ' משפטים ך"ג ט"ו) את חג המצות תשמור כו' תאכל מצות כו' למועד חדש האביב כי בו יצאת ממצרים. ולהבין למה נצטוו דוקא במצה. והענין הוא דהנה ארז"ל אין התינוק יודע לקרות או"א20 עד שיטעום טעם דגן דוקא דהיינו שכדי שידע התינוק לקרוא אבא כו' אף שהיא הכרה שלא ע"פ שכל רק שהוא נמשך אחר אביו בלי טו"ד כלל זהו ע"י טעם דגן דוקא, כך כדי שיהי' התחברות נש"י עם אלקות זהו ע"י טעם דגן דוקא שהוא בחי' מצה, והיינו כי מצה הוא בחי' ביטול ושפלות שאין בה שום טעם כלל, משא"כ חמץ הוא בחי' הגבהה21 והתנשאות שהוא בחי' כעס וגאוה, וע"כ עי"ז לא יוכל להיות התחברות נש"י עם אלקות לפי שאין אני והוא יכולים לדור22, רק ע"י מצה דוקא שהוא בחי' ביטול ושפלות, וזהו שפסח הוא בחדש האביב, כי אביב הוא בחי' א"ב י"ב23, אב הוא בחי' כי אתה אבינו24, וי"ב הם י"ב שבטים25 ונתחברים ונעשים אחד, כי אביב הוא ג"כ לשון התחברות וכמשארז"ל קישות שהתליעו באבי'26 שפירשו במחובר כו', והיינו שאז נעשה התחברות נש"י עם אלקות וע"כ נק' חדש האביב, וזהו מ"ש החדש הזה לכם כו' ראשון הוא לכם27 כו', והיינו שראשון הוא בחי' אני ראשון ואני אחרון28 יהי' לכם שיתחבר עמכם, וזהו שפסח נק' חדש האביב דהיינו שנש"י שנק' ראשית תבואתה אז הם אביב שיתחברו אז עם אלקות, אך בפסח אז הוא רק גמירת השעורים29, וכמ"ש כי השעורה אביב30, והיינו ששעורה הוא בחי' שיעור ה'31 בהבראם בה' בראם32 שהוא בחי' התבוננות איך שהוא מחי' ומהוה את כל העולמות שהוא בחי' ה' אחרונה של ש' הוי'33, ושיעור ה' היינו כל חד וחד לפש"ד34 שמתבונן באלקות עי"ז הוא נתחבר, ומה שבפסח דוקא הוא רק מבחי' שעורה, והיינו לפי שבפסח יצאו ממצרים35, מצרים הוא בחי' ערות
וא"ו)18 והנה סדר הרגלים19 רגל הראשון הוא חג המצות שהוא בחדש האביב, וכמ"ש (בפ' משפטים ך"ג ט"ו) את חג המצות תשמור כו' תאכל מצות כו' למועד חדש האביב כי בו יצאת ממצרים. ולהבין למה נצטוו דוקא במצה. והענין הוא דהנה ארז"ל אין התינוק יודע לקרות או"א20 עד שיטעום טעם דגן דוקא דהיינו שכדי שידע התינוק לקרוא אבא כו' אף שהיא הכרה שלא ע"פ שכל רק שהוא נמשך אחר אביו בלי טו"ד כלל זהו ע"י טעם דגן דוקא, כך כדי שיהי' התחברות נש"י עם אלקות זהו ע"י טעם דגן דוקא שהוא בחי' מצה, והיינו כי מצה הוא בחי' ביטול ושפלות שאין בה שום טעם כלל, משא"כ חמץ הוא בחי' הגבהה21 והתנשאות שהוא בחי' כעס וגאוה, וע"כ עי"ז לא יוכל להיות התחברות נש"י עם אלקות לפי שאין אני והוא יכולים לדור22, רק ע"י מצה דוקא שהוא בחי' ביטול ושפלות, וזהו שפסח הוא בחדש האביב, כי אביב הוא בחי' א"ב י"ב23, אב הוא בחי' כי אתה אבינו24, וי"ב הם י"ב שבטים25 ונתחברים ונעשים אחד, כי אביב הוא ג"כ לשון התחברות וכמשארז"ל קישות שהתליעו באבי'26 שפירשו במחובר כו', והיינו שאז נעשה התחברות נש"י עם אלקות וע"כ נק' חדש האביב, וזהו מ"ש החדש הזה לכם כו' ראשון הוא לכם27 כו', והיינו שראשון הוא בחי' אני ראשון ואני אחרון28 יהי' לכם שיתחבר עמכם, וזהו שפסח נק' חדש האביב דהיינו שנש"י שנק' ראשית תבואתה אז הם אביב שיתחברו אז עם אלקות, אך בפסח אז הוא רק גמירת השעורים29, וכמ"ש כי השעורה אביב30, והיינו ששעורה הוא בחי' שיעור ה'31 בהבראם בה' בראם32 שהוא בחי' התבוננות איך שהוא מחי' ומהוה את כל העולמות שהוא בחי' ה' אחרונה של ש' הוי'33, ושיעור ה' היינו כל חד וחד לפש"ד34 שמתבונן באלקות עי"ז הוא נתחבר, ומה שבפסח דוקא הוא רק מבחי' שעורה, והיינו לפי שבפסח יצאו ממצרים35, מצרים הוא בחי' ערות
דרכג
הארץ36 שהיו משוקעים במ"ט שע"ט37, ובפסח יצאו ממצרים, וכדי שיתחברו לאלקות זהו ע"י שעורה דוקא שהוא בחי' מל'38 כי זה השער לה'39 דא הוא תרעא לאעלאה40, בזאת יבא אהרן41 אל הקדש שהיא בחי' קבלת עומ"ש, וכמ"ש בזהר במדבר דק"ך ע"א ובא לו לקרן42 אמינא בקדמיתא שמתחלה צריך שיהי' בחי' ביטול קבלת עול לבד, וזהו שמניחים הטלית ואח"כ התפילין43, אף שטלית היא רק תשמישי מצוה44 ותפילין היא תשמישי קדושה45 אעפ"כ מניחין הטלית קודם לפי שטלית הוא בחי' פריסו דמלכא46 קבלת עומ"ש וכן ש"י קודם לש"ר47 כו', וע"כ בפסח אז השעורה רק אביב שאז נתחברו נש"י לאלקות ע"י שיעור ה'.
הארץ36 שהיו משוקעים במ"ט שע"ט37, ובפסח יצאו ממצרים, וכדי שיתחברו לאלקות זהו ע"י שעורה דוקא שהוא בחי' מל'38 כי זה השער לה'39 דא הוא תרעא לאעלאה40, בזאת יבא אהרן41 אל הקדש שהיא בחי' קבלת עומ"ש, וכמ"ש בזהר במדבר דק"ך ע"א ובא לו לקרן42 אמינא בקדמיתא שמתחלה צריך שיהי' בחי' ביטול קבלת עול לבד, וזהו שמניחים הטלית ואח"כ התפילין43, אף שטלית היא רק תשמישי מצוה44 ותפילין היא תשמישי קדושה45 אעפ"כ מניחין הטלית קודם לפי שטלית הוא בחי' פריסו דמלכא46 קבלת עומ"ש וכן ש"י קודם לש"ר47 כו', וע"כ בפסח אז השעורה רק אביב שאז נתחברו נש"י לאלקות ע"י שיעור ה'.
הז) אך בשבועות48 נק' קציר חטים49 וחג הקציר בכורי מעשיך50, ולכאו' אין זה מובן שהרי בשבועות אסור לקצור*51, ולמה נק' קציר חטים. אך הענין הוא דהנה כתי' עיניך בשדה אשר יקצרון51 ופי' בזהר ס"פ ויקהל דרי"ח ע"א עיניך קאי על הסנהדרין שנק' עיני העדה52, ולכך נק' הסנהדרין עיני העדה היינו שכמו שכל
ורכד
הרמ"ח אברים שבאדם53 נמשכים אחרי העינים, וזהו מ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם54 ואחרי עיניכם כו' שהעינים הם העיקר55, כך כללות נש"י נמשכים אחר הסנהדרין ולכך נק' עיני העדה. ועוד י"ל שלכך נק' הסנהדרין עיני העדה לפי שעבודתם היא בבחי' עינים, וכמ"ש לבבתני באחד מעיניך56 והקרי באחת מעיניך, והיינו שעיניך הוא בחי' עיניך יונים57 שכמו שיונים עיקר התענוג שלהם הוא בעינים שמסתכלים58 זע"ז, וכך הסנהדרין כל עבודתם הוא לאסתכלא ביקרא דמלכא59 עיני האדם לא תשבענה60, ויש בזה ב' בחי' באחת מעיניך ובאחד מעיניך, היינו שכשהם במדרגת יחו"ע ביטול במציאות אז נק' באחד מעיניך וכשהם רק בבחי' ביטול היש לבד הוא באחת61 מעיניך. ופי' הפסוק עיניך בשדה אשר יקצרון היינו מה שע"י עיניך שהוא בחי' לאסתכלא ביקרא דמלכא עי"ז הם מקבלים השפעה מלמעלה, כי שדה היא ציון וכמ"ש ראה ריח בני כריח שדה63 ופי' ברבות62 שדה היא ציון, וכמ"ש ציון שדה תחרש64, וכן כתי' וירא והנה באר בשדה65, באר זה ציון66, והיינו שהם מקבלים ההשפעה ע"י ציון כי כל השפעות נמשך מציון, וכמ"ש כי מציון תצא תורה67, ברכה מציון68 כו', וע' במד"ר פ' קדושים פך"ד69 ע"פ ישלח עזרך70 כו' ומציון כו', וזהו אשר יקצרון היינו כי קצירה היא בחי' המשכה שנמשך מלמעלה וכמ"ש זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד71
הרמ"ח אברים שבאדם53 נמשכים אחרי העינים, וזהו מ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם54 ואחרי עיניכם כו' שהעינים הם העיקר55, כך כללות נש"י נמשכים אחר הסנהדרין ולכך נק' עיני העדה. ועוד י"ל שלכך נק' הסנהדרין עיני העדה לפי שעבודתם היא בבחי' עינים, וכמ"ש לבבתני באחד מעיניך56 והקרי באחת מעיניך, והיינו שעיניך הוא בחי' עיניך יונים57 שכמו שיונים עיקר התענוג שלהם הוא בעינים שמסתכלים58 זע"ז, וכך הסנהדרין כל עבודתם הוא לאסתכלא ביקרא דמלכא59 עיני האדם לא תשבענה60, ויש בזה ב' בחי' באחת מעיניך ובאחד מעיניך, היינו שכשהם במדרגת יחו"ע ביטול במציאות אז נק' באחד מעיניך וכשהם רק בבחי' ביטול היש לבד הוא באחת61 מעיניך. ופי' הפסוק עיניך בשדה אשר יקצרון היינו מה שע"י עיניך שהוא בחי' לאסתכלא ביקרא דמלכא עי"ז הם מקבלים השפעה מלמעלה, כי שדה היא ציון וכמ"ש ראה ריח בני כריח שדה63 ופי' ברבות62 שדה היא ציון, וכמ"ש ציון שדה תחרש64, וכן כתי' וירא והנה באר בשדה65, באר זה ציון66, והיינו שהם מקבלים ההשפעה ע"י ציון כי כל השפעות נמשך מציון, וכמ"ש כי מציון תצא תורה67, ברכה מציון68 כו', וע' במד"ר פ' קדושים פך"ד69 ע"פ ישלח עזרך70 כו' ומציון כו', וזהו אשר יקצרון היינו כי קצירה היא בחי' המשכה שנמשך מלמעלה וכמ"ש זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד71
זרכה
שהקצירה היא בחי' תשלום שכר שע"י הזריעה של צדקה, ועיניך בשדה אשר יקצרון היינו שע"י עיניך שלמטה למעלה כך נמשך למעלה וכמשארז"ל כדרך שבא לראות72 כך בא ליראות מה לראות בשתי עינים כך מלמעלה בשתי עינים, וכתי' עיני74 ה' אל צדיקים וכתי' עין ה' אל יריאיו75 בזמן שישראל73 עושין רצוש"מ אז עיני ה' אל צדיקים בשתי עינים ובזמן שאין עושין רש"מ עין הוי' בעין אחת, והיינו כי עין הוא בחי' ראי' והשגחה ויש שתי בחי' השגחות ש' הוי' וש' אלקי' וכשישראל ערש"מ נמשך ההשגחה מש' הוי' וש' אלקי' שנעשה יחוד ש' הוי' וש' אלקי', ואם אין ערש"מ אז אינו נמשך כ"א מש' אלקים לבד. ובזה יובן מה שחג השבועות נק' חג הקציר, והיינו לפי שבשבועות הוא מ"ת76 ותורה נמשך מציון כי מציון תצא תורה, וע"כ נק' חג הקציר שהוא בחי' המשכה שנמשך מלמעלה, וע"כ בשבועות הוא קציר חטים, חטים הוא ך"ב אתוון דאורייתא77 שהוא בחי' אתוון אחרנין*78, כי שעורה הוא שיעור ה' הוא בחי' אותיות שנבראו בהם שמו"א אתוון זעירין, ולכן ה' דבהבראם הוא ה' זעירא78, אך אותיות התורה הם אתוון בינונים ואתוון רברבין, וזהו קציר חטים כו', וזהו מ"ש וחג הקציר בכורי מעשיך שאז הוא זמן הבאת ביכורים בחי' שדה אילן כי יש שדה לבן ושדה אילן79, והנה פסח הוא בחי' שדה הלבן בחי' שעורים, שעורים מאכל בהמה80, משא"כ שבועות שהיא בחי' שדה אילן, וכמ"ש בעצרת על פירות האילן81 שהיא בחי' כי האדם עץ השדה82 אדם אדמה לעליון83 שהוא המשכה מבחי' סוכ"ע כו', וזהו מ"ש אח"כ אשר תזרע בשדה84 שהקצירה נמשך מבחי' הזריעה שבתחלה, והנה הזריעה הוא בחי' אשריכם זורעי על כל מים85 וזורעי היינו בחי' מצות וכמ"ש זרעו לכם לצדקה, אך הנה
שהקצירה היא בחי' תשלום שכר שע"י הזריעה של צדקה, ועיניך בשדה אשר יקצרון היינו שע"י עיניך שלמטה למעלה כך נמשך למעלה וכמשארז"ל כדרך שבא לראות72 כך בא ליראות מה לראות בשתי עינים כך מלמעלה בשתי עינים, וכתי' עיני74 ה' אל צדיקים וכתי' עין ה' אל יריאיו75 בזמן שישראל73 עושין רצוש"מ אז עיני ה' אל צדיקים בשתי עינים ובזמן שאין עושין רש"מ עין הוי' בעין אחת, והיינו כי עין הוא בחי' ראי' והשגחה ויש שתי בחי' השגחות ש' הוי' וש' אלקי' וכשישראל ערש"מ נמשך ההשגחה מש' הוי' וש' אלקי' שנעשה יחוד ש' הוי' וש' אלקי', ואם אין ערש"מ אז אינו נמשך כ"א מש' אלקים לבד. ובזה יובן מה שחג השבועות נק' חג הקציר, והיינו לפי שבשבועות הוא מ"ת76 ותורה נמשך מציון כי מציון תצא תורה, וע"כ נק' חג הקציר שהוא בחי' המשכה שנמשך מלמעלה, וע"כ בשבועות הוא קציר חטים, חטים הוא ך"ב אתוון דאורייתא77 שהוא בחי' אתוון אחרנין*78, כי שעורה הוא שיעור ה' הוא בחי' אותיות שנבראו בהם שמו"א אתוון זעירין, ולכן ה' דבהבראם הוא ה' זעירא78, אך אותיות התורה הם אתוון בינונים ואתוון רברבין, וזהו קציר חטים כו', וזהו מ"ש וחג הקציר בכורי מעשיך שאז הוא זמן הבאת ביכורים בחי' שדה אילן כי יש שדה לבן ושדה אילן79, והנה פסח הוא בחי' שדה הלבן בחי' שעורים, שעורים מאכל בהמה80, משא"כ שבועות שהיא בחי' שדה אילן, וכמ"ש בעצרת על פירות האילן81 שהיא בחי' כי האדם עץ השדה82 אדם אדמה לעליון83 שהוא המשכה מבחי' סוכ"ע כו', וזהו מ"ש אח"כ אשר תזרע בשדה84 שהקצירה נמשך מבחי' הזריעה שבתחלה, והנה הזריעה הוא בחי' אשריכם זורעי על כל מים85 וזורעי היינו בחי' מצות וכמ"ש זרעו לכם לצדקה, אך הנה
חרכו
הזריעה אינו מצמיח כ"א ע"י מים והיינו שמים הוא בחי' תורה, ולזה למדו רז"ל בספ"ק דב"ק די"ז ע"א ע"פ אשריכם זורעי וגו' כל העוסק בתורה וגמ"ח זוכה לנחלת שני שבטים שנא' זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור כו', וזהו אשר תזרע בשדה שע"י הזריעה של תו"מ עי"ז נמשך הקצירה שהיא מ"ת (והיינו כנ"ל שהקצירה היא תשלום שכר, וכמו שפי' בלק"ת בד"ה וספרתם דחה"ש פ"ג86 ראשית קצירכם הו"ע השגת הנפש בחי' גילוי אור א"ס ב"ה בעלמא דאתגליא איך הוא ממכ"ע וסוכ"ע, ור"ל קצירכם הו"ע השגת הנפש בחי' ההשפעה מלמעלה נק' קציר, וקציר שעורים זהו ההשגה שמבחי' שיעור ה' היינו בחי' ממכ"ע, ובשבועות חג הקציר של חטים הוא גילוי בחי' חטה מאכל אדם87, והוא גילוי מה שלמעלה מהדעת והשגה כו' (כי מה שהתינוק קורא אבא זה אינו ע"פ השגה כ"א זהו מלמעלה מהדעת, רק שנתלבש בבחי' שלמטה מן הדעת ע' בד"ה וספרתם הנ"ל), ובחי' זו נמשכה לישראל במ"ת, וזה קרוב למ"ש בזח"א ויצא דקנ"ז ב' בענין לחם מן הארץ שעי"ז השיגו בבחי' ארץ העליונה שהיא השכינה בחי' ממכ"ע, וכדי להשיג בחי' קוב"ה סוכ"ע בחי' שמים זהו ע"י לחם מן השמים יעו"ש, וכך עד"ז הו"ע קציר שעורים וקציר חטים, וכמ"ש מזה בד"ה וחג הקציר בס' חורף תרט"ז דקנ"ט ע"א88, ועמ"ש בד"ה כי תבואו אל הארץ כו' שש שנים תזרע שדך90, איך התומ"צ הם בבחי' זריעה, שההלכה שאדם לומד בעוה"ז שנים אוחזין בטלית91 כו' הוא כמו הזרע שנרקב בארץ, ונכלל בכח הצומח ועי"ז מצמיח, כן לימוד ההלכה זו נכלל בבחי' העלאת מ"ן92 בבחי' ציון הנק' שדה, ומזה נצמח להאדם לימוד והבנת שרש הלכה זו למעלה מה שהוא למעלה במקור שורשה בעדן העליון, ונמשך משם לג"ע העליון כו' והיינו כי מציון תצא תורה, וע' מזה ג"כ בלק"ת פ' בהר בד"ה כי תבואו אל הארץ ושם93 ספ"ב89, וי"ל שגם לג"ע התחתון נמשך הארה מבחי' זו וכמ"ש בסש"ב פל"ט מענין זיו תורתן ועבודתם כו' וכמו שפי' זה בלק"ת בד"ה במדבר סיני דרוש השני פ"א בהג"ה94 ע"ש, וז"ע הקצירה בד"כ, ובדרך פרט) זהו שאנו מברכים בכ"י נותן התורה95 שנמשך בכל יום המשכת התו' והיינו שבכ"י נמשך המשכה עליונה יותר (והיינו לפי ערך הזריעה כן הוא הצמיחה שהוא בחי' הקציר בחי' מ"ת שבכל יום כו').
הזריעה אינו מצמיח כ"א ע"י מים והיינו שמים הוא בחי' תורה, ולזה למדו רז"ל בספ"ק דב"ק די"ז ע"א ע"פ אשריכם זורעי וגו' כל העוסק בתורה וגמ"ח זוכה לנחלת שני שבטים שנא' זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור כו', וזהו אשר תזרע בשדה שע"י הזריעה של תו"מ עי"ז נמשך הקצירה שהיא מ"ת (והיינו כנ"ל שהקצירה היא תשלום שכר, וכמו שפי' בלק"ת בד"ה וספרתם דחה"ש פ"ג86 ראשית קצירכם הו"ע השגת הנפש בחי' גילוי אור א"ס ב"ה בעלמא דאתגליא איך הוא ממכ"ע וסוכ"ע, ור"ל קצירכם הו"ע השגת הנפש בחי' ההשפעה מלמעלה נק' קציר, וקציר שעורים זהו ההשגה שמבחי' שיעור ה' היינו בחי' ממכ"ע, ובשבועות חג הקציר של חטים הוא גילוי בחי' חטה מאכל אדם87, והוא גילוי מה שלמעלה מהדעת והשגה כו' (כי מה שהתינוק קורא אבא זה אינו ע"פ השגה כ"א זהו מלמעלה מהדעת, רק שנתלבש בבחי' שלמטה מן הדעת ע' בד"ה וספרתם הנ"ל), ובחי' זו נמשכה לישראל במ"ת, וזה קרוב למ"ש בזח"א ויצא דקנ"ז ב' בענין לחם מן הארץ שעי"ז השיגו בבחי' ארץ העליונה שהיא השכינה בחי' ממכ"ע, וכדי להשיג בחי' קוב"ה סוכ"ע בחי' שמים זהו ע"י לחם מן השמים יעו"ש, וכך עד"ז הו"ע קציר שעורים וקציר חטים, וכמ"ש מזה בד"ה וחג הקציר בס' חורף תרט"ז דקנ"ט ע"א88, ועמ"ש בד"ה כי תבואו אל הארץ כו' שש שנים תזרע שדך90, איך התומ"צ הם בבחי' זריעה, שההלכה שאדם לומד בעוה"ז שנים אוחזין בטלית91 כו' הוא כמו הזרע שנרקב בארץ, ונכלל בכח הצומח ועי"ז מצמיח, כן לימוד ההלכה זו נכלל בבחי' העלאת מ"ן92 בבחי' ציון הנק' שדה, ומזה נצמח להאדם לימוד והבנת שרש הלכה זו למעלה מה שהוא למעלה במקור שורשה בעדן העליון, ונמשך משם לג"ע העליון כו' והיינו כי מציון תצא תורה, וע' מזה ג"כ בלק"ת פ' בהר בד"ה כי תבואו אל הארץ ושם93 ספ"ב89, וי"ל שגם לג"ע התחתון נמשך הארה מבחי' זו וכמ"ש בסש"ב פל"ט מענין זיו תורתן ועבודתם כו' וכמו שפי' זה בלק"ת בד"ה במדבר סיני דרוש השני פ"א בהג"ה94 ע"ש, וז"ע הקצירה בד"כ, ובדרך פרט) זהו שאנו מברכים בכ"י נותן התורה95 שנמשך בכל יום המשכת התו' והיינו שבכ"י נמשך המשכה עליונה יותר (והיינו לפי ערך הזריעה כן הוא הצמיחה שהוא בחי' הקציר בחי' מ"ת שבכל יום כו').
טרכז
ח) וחג האסיף96 בצאת השנה באספך97 היינו שחג הסוכות הוא למעלה יותר, והיינו כי חגה"ס הוא בחי' תשובה וע"כ נק' חג האסיף, דהנה כתי' כי אבי ואמי עזבוני98 וה' יאספני, אבי ואמי הוא תושב"כ ותושבע"פ וכמ"ש שמע בני מוסר אביך99 זו תושב"כ ואל תטוש תורת אמך זו תושבע"פ, והיינו כשפגם בתומ"צ אז אבי ואמי עזבוני כו', וכמ"ש בילקוט שאלו לחכ'100 חוטא מה עונשו, א"ל חטאים תרדוף רעה101, וכן שאלו לתורה השיבה יביא קרבן102 ויתכפר לו, אך הקרבן הוא רק על שוגג103 ולא על המזיד104, שאלו להקב"ה וא' יעשה תשובה ויתכפר לו, וזהו שנא' טוב וישר105 ה' ע"כ יורה חטאים בדרך, וזהו וה' יאספני, וזהו ענין חג הסוכות שאז הוא זמן אסיפה, והיינו לפי שמקודם הוא בחי' ר"ה ויו"כ שנא' בהתאסף ראשי עם106 יחד שבטי ישראל שמתקבץ כל הבחי' יחד והיינו שמתקבצי' כל הניצוצי' שנתפזרו בכל ימות השנה, וכמ"ש אם יהי' נדחך107 בקצה השמים, ובר"ה ויו"כ על ידי התשובה מתאספי' יחד, וזהו שנק' חג הסוכות חג האסיף, וזהו מ"ש ואספת דגנך ותירושך ויצהריך שהוא בחי' אסיפה של כהנים לוים ישראלים108, דגנך הוא ישראל וכמ"ש (זכרי' ססי' ט') כי מה טובו ומה יפיו דגן בחורים, ופי' במד"ר תולדות פס"ו109 ע"פ ורוב דגן110 אלו הבחורים שנא' דגן בחורים, וע' בס' דברים ע"פ ואספת דגנך דקס"ט ע"ב111 שפי' שי"ל שדגנך הם ישראלים, ותירושך הוא בחי' לוים ואין אומרים שירה אלא על היין112, ויצהריך הם כהנים שנמשחו בשמן113, וכשמתאספי' יחד עי"ז נעשה המשכה עליונה יותר
ח) וחג האסיף96 בצאת השנה באספך97 היינו שחג הסוכות הוא למעלה יותר, והיינו כי חגה"ס הוא בחי' תשובה וע"כ נק' חג האסיף, דהנה כתי' כי אבי ואמי עזבוני98 וה' יאספני, אבי ואמי הוא תושב"כ ותושבע"פ וכמ"ש שמע בני מוסר אביך99 זו תושב"כ ואל תטוש תורת אמך זו תושבע"פ, והיינו כשפגם בתומ"צ אז אבי ואמי עזבוני כו', וכמ"ש בילקוט שאלו לחכ'100 חוטא מה עונשו, א"ל חטאים תרדוף רעה101, וכן שאלו לתורה השיבה יביא קרבן102 ויתכפר לו, אך הקרבן הוא רק על שוגג103 ולא על המזיד104, שאלו להקב"ה וא' יעשה תשובה ויתכפר לו, וזהו שנא' טוב וישר105 ה' ע"כ יורה חטאים בדרך, וזהו וה' יאספני, וזהו ענין חג הסוכות שאז הוא זמן אסיפה, והיינו לפי שמקודם הוא בחי' ר"ה ויו"כ שנא' בהתאסף ראשי עם106 יחד שבטי ישראל שמתקבץ כל הבחי' יחד והיינו שמתקבצי' כל הניצוצי' שנתפזרו בכל ימות השנה, וכמ"ש אם יהי' נדחך107 בקצה השמים, ובר"ה ויו"כ על ידי התשובה מתאספי' יחד, וזהו שנק' חג הסוכות חג האסיף, וזהו מ"ש ואספת דגנך ותירושך ויצהריך שהוא בחי' אסיפה של כהנים לוים ישראלים108, דגנך הוא ישראל וכמ"ש (זכרי' ססי' ט') כי מה טובו ומה יפיו דגן בחורים, ופי' במד"ר תולדות פס"ו109 ע"פ ורוב דגן110 אלו הבחורים שנא' דגן בחורים, וע' בס' דברים ע"פ ואספת דגנך דקס"ט ע"ב111 שפי' שי"ל שדגנך הם ישראלים, ותירושך הוא בחי' לוים ואין אומרים שירה אלא על היין112, ויצהריך הם כהנים שנמשחו בשמן113, וכשמתאספי' יחד עי"ז נעשה המשכה עליונה יותר
ירכח
וכמ"ש ואגודתו על ארץ יסדה, שכשיש אגודה שהוא בחי' התכללות מג'114 בחי' יחד עי"ז נמשך המשכה עליונה יותר, וזהו בשלשה אומר נברך115 משא"כ יחיד, והנה בחגה"ס הוא בחי' אגודה כו' כי ד' מינים שבלולב*116 שהם נאגדים באגודה אחת116 וגם הד' מינים מורה על האחדות117 שהלולב הוא כפות118 והעלין שלו גדילין יחד119 וכן הדס120 וערבה121 כו', וע"כ עי"ז נמשך המשכה גבוה יותר כו', שלמעלה מבחי' תורה שהוא בחי' אבי ואמי שהוא בחי' י"ה122, וע"כ אף כי אבי ואמי עזבוני ואעפ"כ וה' יאספני שהיא המשכה שלמעלה מש' הוי', וזהו והלך לפניך צדקיך וכבוד ה' יאספך123 שיוכלל באלקות וכמ"ש והיתה נפש אדוני צרורה124 בצרור החיים את הוי' אלקיך ממש.
וכמ"ש ואגודתו על ארץ יסדה, שכשיש אגודה שהוא בחי' התכללות מג'114 בחי' יחד עי"ז נמשך המשכה עליונה יותר, וזהו בשלשה אומר נברך115 משא"כ יחיד, והנה בחגה"ס הוא בחי' אגודה כו' כי ד' מינים שבלולב*116 שהם נאגדים באגודה אחת116 וגם הד' מינים מורה על האחדות117 שהלולב הוא כפות118 והעלין שלו גדילין יחד119 וכן הדס120 וערבה121 כו', וע"כ עי"ז נמשך המשכה גבוה יותר כו', שלמעלה מבחי' תורה שהוא בחי' אבי ואמי שהוא בחי' י"ה122, וע"כ אף כי אבי ואמי עזבוני ואעפ"כ וה' יאספני שהיא המשכה שלמעלה מש' הוי', וזהו והלך לפניך צדקיך וכבוד ה' יאספך123 שיוכלל באלקות וכמ"ש והיתה נפש אדוני צרורה124 בצרור החיים את הוי' אלקיך ממש.