Toras Shmuel·5639 Part 2·Notes of the Rebbe Rashab·Mizmor LeTodah Shabbos Parshas Emorתורת שמואל·‏תרל"ט ח"ב·הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע·מזמור לתודה (ש"פ אמור)

אמזמור לתודה (ש"פ אמור)
ש"פ אמור ט"ל, לפ"ק.
הנחות כ"ק אדמו"ר אור עולם נזר ישראל ותפארתו כקש"ת מוהר"ר שלום דובער זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מליובאוויטש
מזמור לתודה¹ 'הריעו 'לה' 'כל 'הארץ ר"ת הלכה, וצ"ל מה שייך הלכה לתודה. והענין דהנה אמרז"ל כל הקרבנות בטלים לע"ל² חוץ מקרבן תודה, והלכות ג"כ אינם בטלות לע"ל לכן שייך הלכות לקרבן תודה. והנה על מה שאמרז"ל כל הקרבנות בטלים לע"ל מקשים והלא אנו אומרים בנוסח תפלת מוסף ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו הרי שם נעשה כו'. והתירוץ הוא שקרבנות לא יהי' בטלים לע"ל רק קרבנות יחיד, ומ"מ קרבן תודה יהי' שייך לע"ל ג"כ. והנה אי' בסידור האריז"ל מזמור לתודה הוא או"א דיצי', והענין דהנה אמרז"ל ארבעה צריכים להודות³ יורדי הים כו' ופירש"י כשיוצאים מהסכנה אז צריכים להודות, ומספר הארבעה הוא נגד ד' אותיות הוי'⁴ ונגד ד' גאולות ונגד ד' לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי.

בוהענין דהנה כתי' אל דעות הוי' שיש ב' דעות ד"ע וד"ת, וע"ד הקבלה הם יסוד אבא ויסוד ז"א, ועל ל' החסידות ד"ע הוא איך שכלא קמי' כל"ח ולמעלה היש ולמטה אין, וד"ת הוא שלמטה הוא יש ולמעלה אין, וזהו"ע בריאה יש מאין. דיש השתל' עו"ע והוא כמו מחו"ד הרי הי' הדיבור תחלה במח', וכמו מדות ושכל היו המדות תחלה כלולים בשכל, דהנה לידת המדות הם מהשכל, דהנה אמרז"ל חמשים שערי בינה נבראו בעולם⁵, דמלך הוי' הגדולה עד לך ה' הממלכה יש ז' מדות וכ"א כלול מז', דתיקון הוא התכללות, הרי מ"ט, דכל פרט ופרט היינו חסד שבחסד גבו' שבחסד יש לו שער בפ"ע שממנו נולד, דהנה המדה שהוא רצון לאיזהו דבר ה"ז מצד ההתבוננות שמתבונן בשכלו שטוב לו הדבר ההוא רוצה בו, וזהו הטיית השכל לדבר ההוא, ונמשך ממוח ללב דעיקר המדות הם בלב ונמשכים מהמוח ללב, והטיות השכל זהו השער שממנו נולד המדה, הרי המדה קודם שנולדה היתה כלולה בהמוח ונק' אז מדות שבשכל והיו בהעלם ונמשכו מהעלם לגילוי, וכמו"כ השתל' עו"ע העלול הי' כלול תחלה בהעילה ואח"כ יצא מהעלם אל הגילוי. וכמו"כ דיבור ומח', דקודם שדובר צריך לחשוב תחלה, ובעת שדובר צריך ג"כ

גתקסד
לחשוב שאם אינו חושב אין להדיבור חיות כלל, הרי הי' הדיבור כלול תחלה במח' ואח"כ יצא מהעלם לגילוי, וזהו ג"כ משל להשתל' עו"ע.

דאבל בריאה יש מאין אינו שייך לומר שמציאות העולם, היש כמו שהוא, הי' כלול בהאין דכמו שאומרים החוקרים שהוא דבר מלא דבר⁶, פי' שמלא דבר נעשה דבר, אינו שייך לומר שבלא דבר הי' דבר, וכמו"כ מה שאומרים יש מאין הנה יש הוא מה שמושג ואין הוא דבר בלתי מושג ואיך שייך לומר שבדבר בלתי השגה יהי' השגה, שאם נא' שיש בו השגה ה"ה יש, דתי' אין שולל ההשגה שאינו מושג, ובל' תורה שמרצון וחפץ ה' נעשה מציאות שהוא יש ודבר נפרד מאין שהוא אינו מושג, שבתורה אין אנו מוצאים כ"א ל' בריאה⁷ וכמו אם בריאה יברא ופי' רש"י אם בריאה כו' ואם לאו יברא ה' (ובגמ' פריך והלא אין כל חדש תחת השמש ומתרצין⁸).

הוזהו"ע בריאה יש מאין והוא ענין ד"ת, והוא ג"כ אמת שה"ה שם אלקים, דל"ב פעמים אלקים במע"ב, דאלקים בגי' הטבע. והנה הגם שא"צ ראיות ששם אלקים הוא אמת שה"ה מז' שמות שאינם נמחקים, מ"מ ה"ז מרומז בתורה דכתי' בראשית ברא אלקים, ול"ב פעמים ש' אלקים יש במע"ב, ובסוף כתי' אשר בר"א אלקי"ם לעשו"ת ס"ת אמת⁹ להורות דשם אלקים הוא אמת. אך יש מדרי' באמת, יש שפת אמת, ואמת, ואמת לאמיתו¹⁰. וביאור הענין דהנה כתי' תתן אמת ליעקב ומקשים ו[כי] שייך לומר שחו"ג אינו אמת ח"ו¹¹, והענין דחו"ג יש להם מנגדים דחסד מנגד לגבורה וגבורה מנגד לחסד, דמצד החסד להשפיע לכל דטבע הטוב להיטיב שישפיע לכל והטוב הוא שלא יהיו דקדוקים כלל, והגבו' הוא מונע ומעכב ההשפעה וה"ז הפסק, וכמו"כ מצד הגבו' הן שמים לא זכו בעיניו, ומצד החסד ישפיע, הרי יש להם מנגדים אבל מדת הת"ת הוא מדת הרחמים, דמדה"ד קאמר שע"פ הדין א"צ

ותקסה
להשפיע לו והת"ת נותן מקום לשניהם¹² לזה ולזה, לו יהא שע"פ הדין א"צ ליתן לו צריכים לרחם עליו, וע"ז גם מה"ד מודה שאומר שרק ע"פ הדין א"צ ליתן לו אבל מצד הרחמים זה הוא מודה, ונמצא שאין לו מנגדים. ופעמים מקשים באו"א והלא כתי' ונתתם לי אות אמת דא אות ו' מדתו של יעקב, ומה צריכים ליתן לו אמת¹³, והתירוץ שהוא אמת וניתוסף לו אמת לאמיתו. היוצא מזה שיש כמה מדריגות באמת, וזהו ששם אלקים ג"כ אמת, וזהו אל דעות הוי', שבחי' שם אל מחבר הדעות ששניהם אמת, והם יחו"ע ויחו"ת, דשם הוי' הוא יחו"ע ושם אלקים יחו"ת ושניהם כחות אלקות, אלא דשם אלקים הוא כח אלקי שמסתיר ומעלים על אור הוי' שיהי' ממנו מציאות התהוות היש בכדי שהיש יהי' בטל להאין ה"ז ג"כ אמת.

זוהנה להבין זה, הנה בטבע יש מחלוקת בין החוקרים¹⁴, בתשו' ח"צ כ' שטבע היא תיבה מחודשת¹⁵ זה ערך ג' מאות שנה, דבאמת אינו שייך כלל לומר שהוא טבע, כמו צמיחת הצומח אינו שייך לומר שהוא טבע, שהרי כדי שיהי' צמיחה צ"ל גשם וצריך להתקשר שמים עבים וכתי' המכסה שמים עבים המכין לארץ מטר המצמיח הרים חציר, ואינו שייך כלל לומר שהוא טבע, הרי אומר שטבע הוא ניסים תכופים¹⁶ שהוא מחודש. ושארי חכמי המחקר אומרים שברה"ע הוא בריאה יש מאין וטבע הוא כמ"ש במשנה ולהגיד גדולתו של הקב"ה שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולם דומין זה לזה אבל הקב"ה טבע את כל אדם בחותמו של אדה"ר ואין א' דומה לחבירו, הרי תי' טבע הוא ל' טבעת וקאי על ההנהגה.

חועפ"ז יובן המדרש ע"פ ויכל אלקים¹⁷ ביום השביעי, ולכאו' צ"ל והלא כתי' ששת ימים עשה כו' ומהו אומרו ביום השביעי, ובאמת שינו לתלמי המלך וכ' ביום השישי כדי שלא יקשה, אבל באמת צריכים להבין זה. ואי' במדרש משל למלך שעשה לו טבעת מה הי' חסירה חותם, כך מה הי' העולם חסר חותם בא שבת בא חותם. דהנה טבעת הוא בריאה יש מאין, והחותם הוא מ"ש ביום עשות הוי' אלקים

טתקסו
וכמ"ש שבת להוי'. והענין דהנה כתי' השמים מספרים¹⁸ כבוד אל ופי' בסידור הזהר השמים הוא שמים עילאין מספרים מנהרין ומנצצין לכבוד אל דנהיר לכל עזקא ועזקא, עיזקא הוא טבעת והחותם מאיר להטבעת, והו"ע עיגולים ויושר כמו רב שמסביר שכל לתלמיד¹⁹ הנה כשעדיין התלמיד אינו מבין השכל הוא בבחי' עיגולים שהוא מקיף את שכל התלמיד, וכשהוא מבין את השכל הוא יושר והוא מקיף אותו²⁰, וזהו עיגולים הוא עולמות והיכלות, דעולם הוא ל' העלם והחותם הוא שיאיר מהעלם לגילוי. והענין דהנה לכאו' צ"ל איך שייך לומר שהבריאה הוא משם אלקים והלא כתי' בדבר הוי' שמים נעשו, יהללו את שם הוי' כי הוא צוה ונבראו, כל אשר חפץ הוי' עשה, ואיך אנו אומרים שהוא מצד שם אלקים, ובאמת הלא כתי' בראשית ברא אלקים. והענין דהחילוק הוא בין ברא ובין ונבראו²¹, דברא הוא כח הפועל בנפעל וזה שייך בשם אלקים, מה הנשמה ממלאה את הגוף כמו"כ הקב"ה ממלא את כל העולם, דכמו בגוף יש התחלקות ראש גוף ורגל דבראש יש חיות יותר ובידים יותר מברגלים כמו"כ למעלה יש התחלקות בראתיו יצרתיו אף עשיתיו דבבריאה גילוי אלקות יותר מיצי' וביצי' יותר מעשי' דבכל עולם לפי ערכו, אבל בשם הוי' אינו שייך לומר מה הנשמה כו' דהלא כתי' אני הוי' לא שניתי שלא יש שום שינוי, דאפי' הארה המהווה הוא ג"כ אינו מלובש והוא סוכ"ע, והעיקר המהווה הוא בחי' סוכ"ע רק שהוא בהעלם, דפי' סובב אינו שסובב ומקיף²² מכל צד (בל"א רונד „ רום) שהרי כתי' את השמים ואת הארץ אני מלא הרי שהוא מלא בתוכו אלא שהוא בהעלם. וזהו ויכל אלקים ביום השביעי שמאיר מהעלם לגילוי, ואין זה מלאכה, וכמו התלמיד שתחלה אינו מבין השכל ואח"כ מבין אותו וה"ה מקיף את השכל ההוא, כמו"כ כאן העולם הוא העלם והחותם הוא שיהי' מאיר בהטבעת. וזהו וארא אל אברהם אל יצחק באל שדי ושמי הוי' כו', ופירש"י לא נכרתי במדת אמיתיות שלי, ו[כי] שייך לומר ששם שדי ושם אל בחסד כו' אינו אמת חלילה, אלא שהם אמת, ושם הוי' הוא אמת לאמיתו.

יועתה יובן ענין הנס דהנה נס הוא התרוממות וכמו ושים אותו על נס²³, שהוא מבחי' שלמעלה מסדר השתל', הגם שהוא מלובש בטבע מ"מ הוא למעלה

יאתקסז
מסדר השתל', וזהו ארבעה צריכים להודות נגד ד' אותיות הוי', דנס הוא מצד שם הוי'.

יבובסידור האריז"ל כ' שהוא או"א דיצי'. דהנה חו"ב זיווגייהו תדיר לצורך קיום העולמות, דהנה חכ' ובינה הוא יש ואין²⁴, בינה הוא יש וכמ"ש להנחיל אוהבי יש, וחכ' הוא אין וכמ"ש והחכ' מאין תמצא, וצ"ל מהו הראי' שהחכ' הוא ג"כ אין²⁵, שאפ"ל שהחכ' הוא נמצא מאין אבל חכ' בעצם הוא יש. אך הענין הוא דהנה אם הי' כתי' נברא היינו אומרים כן, אבל לאחר דכתי' תמצא צ"ל שהוא כמו מציאה שזה מוצא מה שזה אבד, וכמו כשראובן מצא מה ששמעון אבד הנה צ"ל שאותו דבר כמו שהוא שאבד שמעון מצא ראובן, שאל"כ אינו מחויב להחזיר לו לפי שבאמת אינו שלו, וכמו"כ כאן כשאומרים והחכ' מאין תמצא פי' שהוא ג"כ אין, ובינה הוא יש השגה, וכמו שבד"ת היש אין לו השגה בהאין כמו"כ כאן בינה שהוא השגה אין לו השגה בהאין, וכמו בד"ת יחו"ת היש בטל להאין כמו"כ צ"ל כאן שהבינה הוא בטל תמיד להחכ' והחכ' תמיד משפיע בבינה, ויחו"ע הוא דכל מה שלמעלה הוא יש וההארה²⁶ הוא אין, דהנה באין יש ב' פי' הא' אין שאינו מושג, הב' אין הארה, וזהו שהאין דחכ' שלמעלה מבחי' ששופע לבינה הוא כמו האין דכתר ונק' אין מפני שאינו שייך שם השגה, ובאמת הוא יש אמיתי, וההארה שנמשך משם זהו אין, וזהו יחו"ע ד"ע.

יגוזהו מזמור לתודה, שבבחי' זו אינו שייך השגה כ"א הודאה, וכמו מודים חכמים לר"מ הגם שאינם משיגים מ"מ מודים שכן, כמו"כ כאן מודים שכן הוא. וזהו אל דעות הוי' שיש ב' דעות ד"ע וד"ת, ובאמת ד"ת ג"כ אמת אך העיקר הוא ד"ע איך שכולא קמי' כלא חשיב.