Chabad Library · Around Chassidus
Zikaron LiVnei Yisrael·
אתשרי עת"ר
בהתפלות בר"ה - סגירת האולם הגדול - התוועדות שמח"ת באולם הקטן - קונטרס העבודה - הר"מ ר' יהושע ארש - הבחינות - מחלקת שצעדרין - אכילת ה"ימים"
גר"ה עת"ר היתה הקביעות כמו בשנה זו (תשי"ח), היינו שר"ה הי' ביום ה-ו ויוהכ"פ היה בשבת.
דבר"ה תרס"ט התפללו באולם הקטן; אמנם בר"ה עת"ר היה קהל של לערך ק"נ מנינים והיו התפלות באולם הגדול.
הבליל ב' דר"ה אחר אמירת דא"ח הלכו ריקוד באולם הגדול, והתחילו קורות הגג להתרועע. תיכף אחר ר"ה סגרו את האולם, ואחר חג הסכות העמידו קורות נוספות מן הרצפה לגג להחזיק התקרה (לט).
והתפלות בחג הסכות ובשמע"צ ושמח"ת התקיימו באולם הקטן. מצד דוחק המקום באולם הקטן תקנו אז אשר הרבנית הזקנה (הרבנית רבקה, אשת כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע) וכל הנשים שבבית הרב יתפללו בחדר הסמוך לאולם הקטן, שהזכרתי קודם שהוא היה שייך לאדמו"ר מוהר"ש נבג"מ.
זחדר זה הוא למזרחו של האולם הקטן, ולכן כשהגיע זמן ברכת כהנים בחג היו עולות הנשים לעזרת הנשים שהיה לצדו המערבי של האולם הקטן (שאילו היו נשארות בחדר המזרחי היו עומדות מאחורי הכהנים).
חאת הדלת שבין החדר המזרחי לאולם הקטן סתמו בעבר (רק הניחו חור אחד קטן עגול, לחוש לצוואת הר"י חסיד שלא לסתום דלת), ולצורך הנ"ל פתחו מחדש את הדלת הזו.
טחגיגת ליל שמח"ת, היינו באור ליום ו', היתה כרגיל בבית כ"ק אדמו"ר נבג"מ, וסעודת והתוועדות הצהרים, היינו ביום ו', היתה באולם הקטן (מ).
יוע"כ סדרו התלמידים אשר כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ יכנס לאולם הקטן דרך הדלת הזו, שבין חדר כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נבג"מ ובין האולם הקטן, ואת מקום מושב כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ סידרו ליד שלחן שהעמידו מצד מזרח למערב בסמיכות לדלת הנ"ל.
יאאז בליובאוויטש היה הסדר, שליד השלחן של הרבי ישבו קרואים יחידי סגולה, כשנים או שלושה מנינים, ומסביב עמדו כל אנ"ש ובפרט התלמידים, כדי שלא ידחקו את מושב אדמו"ר נבג"מ העמידו מסביב לשלחן (שבו ישבו אדמו"ר נבג"מ ויחידי הסגולה) את השלחנות והספסלים של האולם הקטן.
יבספסלים מיוחדים היו עומדים תמיד סביבות הכתלים, והיו מתוקנים למקום ישיבה עם תיבה קטנה תחת מקום הישיבה, כותל לסמיכה, ודף יוצא מהכותל הזה להחזיק עליו הסידור (שחוזר ונסתם כשרוצים). את הספסלים האלו העמידו מסביב, כדי שלא ידחקו את אדמו"ר נבג"מ בעת ההתוועדות.
יגתיכף כשנכנס כ"ק אדמו"ר נבג"מ לאולם שאל אצל המשפיע ר' שמואל גרונם אם הי' בעת הסתלקות אדמו"ר מהר"ש, ואמר שלא הי'. אמר כ"ק אדמו"ר נבג"מ: אויף דעם ארט ממש האט מען מטהר געווען דעם טאטען.
ידבמשך המסיבה דיבר הרבה אודות אביו אדמו"ר מהר"ש נבג"מ. זכורני הדברים: זיין שמח"ת... זיין י"ט כסלו...! ובכה הרבה, ואמר: די וואס האבען געזעהן א קדמון'דיקן גילוי אור זיינען איך און ר' מאניש [הגביר ר' מנחם מאניש מאנעסזאהן, מגדולי חסידי חב"ד המפורסמים שהי' אז על שמח"ת בליובאוויטש], גרונם [המשפיע ר' שמואל גרונם אסתרמאן] און אפשר משה [המשפיע שהי' נק' משה זעמבינער].
טומגודל הלחץ שהי' אז נשברו השלחנות והספסלים, והעמידו שלחנות על שלחנות און מען האט צוגעקוועטשט שטארק את אחד מאנ"ש המלמד מבאריסאוו (איני זוכר כעת בדיוק את שמו, הירשל או חאציא), וצעק אוי, ואמר לו כ"ק אדמו"ר נבג"מ:
טזווען איר וואלט וועלן הערן מיט א אמת וואלט איר ניט שרייען אוי, איך בין געשטאנען אנטקעגן טאטן ווייל איך האב געוואוסט אז דער טאטע דארף ריידן צו איינעם. איין מאל זיינען אויף מיר געלעגן דריי אידן גופנית'דיקע אידן, א בארג בפועל ממש, בפועל ממש א בארג, ר' צדוק ניחאמקין בערע ניחאמקין (אינני זוכר את שם השלישי) אבער כ'האב געוואוסט אז דער טאטע דארף ריידן צו איינעם בין איך געשטאנען וכו'.
יזאח"כ אמר:
יחאלקות וויל ריידן, דורך וועמען איז קיין חילוק ניט, ווער עס איז א כלי צו דעם.
יטהגביר ר' מאניש הנ"ל ז"ל הי' כבר איש זקן אז, והרגיש חלישות, והלכו במהירות להביא מים קרים. על הספסל שאצל בית הרבנית הזקנה ישבה הרבנית הזקנה (מרת רבקה אשה אדמו"ר מהר"ש נבג"מ) והרבנית מרת שטערנא שרה ז"ל (אשת אדמו"ר נבג"מ). הן באו תיכף ועמדו אחורי הדלת של החדר הנ"ל.
ככששמע אדמו"ר נבג"מ מביאת אמו הרבנית הזקנה הנ"ל עמד מלא קומתו ופנה אל זוגתו הרבנית שטערנא שרה בתמיהה: דו? [את?] כפי הנראה הי' מוסכם ביניהם איזה ענינים בזה.
כאכשהתחילה אמו הצדקנית לבקש ממנו שלא יתאמץ (אנשטריינגען זיך) כ"כ, השיב לה:
כבמאמע מיר וועלן אלע גאנץ זיין. מען וועט צושפרינגען צו טאנצן מארגן אי"ה וועלן מיר אלע גאנץ זיין.
כגכשהוסיפה לבקש מה ממנו השיב לה (איני זוכר לשון קדשו):
כדמאמע דיינער בין איך און א זון ביז משיח וועט קומען, און דעם טאטענס בין איך א זון און א עבד אויך.
כהמחמת דוחק המקום, והיות שמחמת זמן של ערב שבת לא חפץ כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ לטעום אחר זמן קידוש (כמו שהתנהג כ"ק אדמו"ר שליט"א יבדל לחיים בשמח"ת שנה זו ודאשתקד, שלא טעם אחר זמן קידוש מאומה), ומחמת שלקח משקה עד זמן קידוש, ומחמת החום ודחיקת האנשים, נעשה כבד לו לשבת.
כובקשו את הנאספים לשוב אחורנית, אבל לא הי' אפשרי. נסו פעם ושתים וכו' ולא יכלו להקל את שאיפת האויר כדרוש אז לכ"ק אדמו"ר נבג"מ. עמד כ"ק אדמו"ר נבג"מ ואמר:
כזאיר זאלט מיר פון דאנען ניט ארויסלאזען ביז איך וועל אייך זאגן א רייד און א מאמר, א רייד ווי תומכי תמימים דארף זיין און א מאמר.
כחוהלך להנפש. זה הי' זמן קצר אחר זמן קידוש, בתחלת הלילה. אנחנו חכינו באולם הקטן עד אחר חצות הלילה והלכנו הביתה.
כטה"רייד" שחפץ לדבר יצאה אח"כ לאור בשם קונטרס העבודה תרע"א, הנדפס כעת, ונקרא ג"כ בשם תרס"ט, אשר כפה"נ הי' הענין מסודר אצל אדמו"ר נבג"מ בסוף שנת תרס"ט, וחפץ לדבר בשמח"ת עת"ר, ומסבת הנ"ל שלא דיבר יצא לאור בשנת תרע"א (מא).
ל* * *
לאבתחלת שנת עת"ר עברה מחלקת באבינאוויטש והתיישבה בשצעדרין (מב).
לבהמחלקה הזאת היתה כמו ממוצע בין החדרים לתלמידי האולם (כמו ביהמד"ר דפה, אבל גבוהה באיכות מביהמד"ר דפה - לפי מצב מהות הישיבות אז באירופה).
לגר' יהושע ארש
לדבמשך הקיץ תרס"ט היו פעמים אחדות מלאכות מעיר שצעדרין בליובאוויטש לעבד את הפרטים בזה.
להמספר התלמידים שהיו בעיר הנ"ל היו כששים לערך, ובדרך כלל שלוש מחלקות, כל תלמיד הי' שוהה בעיר שצעדרין שנה ומחצה. שנה הראשונה הי' אוכל "ימים" ("טעג" הי' נקרא זה אז בחיי הישיבה), היינו שהיו מסדרים שבעה"ב יקח תלמיד אחד לאכול אצלו יום אחד או יותר בשבוע.
לועם אנשי העיר הותנה שארבעים תלמידים לערך יתפרנסו באופן הנ"ל ועשרים תלמידים יתפרנסו מקופת הישיבה שבליובאוויטש למחצה או לכולה. אחר חג הסכות עת"ר נסעו התלמידים מליובאוויטש לשצעדרין.
לזלר"מים היו בוחרים מגדולי הלומדים שבין חסידי חב"ד, הר"ר זלמן דוב מדריבין ז"ל (מג), למדן מופלג, והי' מתלמידי הרה"ג והרה"ח ר' צבי נטע (גנעסין) מפאצעפ (בישיבה שהחזיק, ויצאו ממנה תלמידים גדולי תורה הרבה, והרבה תלמידים באו מישיבתו ללמוד בתות"ל (מד)).
לחלמשפיע ומנהל נבחר הר"ר שאול דוב נ"י זיסלין, משכיל נפלא בדא"ח בשעתו, א קלוגער בעל לשון חלק ובעל מדות מצויינות.
לט* * *
מאני למדתי בחורף עת"ר בליובאוויטש, אצל הר"ר יהושע ארש ז"ל, שנתקבל אז בפעם הראשון לר"מ בתות"ל.
מאלמדנו מסכת קידושין עם כל התוספות במשך החורף עם חג הפסח, וידענו אותה היטב.
מבאחר חג הפסח הוצרכנו לנסוע לשצעדרין, אך לא היו מוכנים שם לקבל אותנו, והוכרחנו להתמהמה בליובאוויטש עד אחר חג השבועות.
מגמן אחר חג הפסח עד אחר חג השבועות למדנו באולם הגדול.
מדהמשגיח על נגלה הי' אז הרב ר' יוסף פרידמן מראגאטשאוו (מה).
מהדא"ח שמענו אצל ר' משה מזעמבין, שהי' משפיע באולם על התלמידים הצעירים (מו).
מופעם משך זמן אמר לפנינו תניא המשפיע הראשי של תות"ל ר' שמואל גרונם (הרש"ג). גם פעם אמר לפנינו תניא המשפיע ר' מיכאל בלינער ע"ה.
מזגם סדרו התוועדות לפנינו. פעם היה מתוועד הרש"ג ופעם הר"מ בלינער.
מחהבחינות של התלמידים, אם מסוגלים הם, היו ע"י הבחורים הקשישים. הבוחנים שלי ושל גיסי אלטער ביילין היו הרבנים הרה"ג ר' רפאל כהן הי"ד מגערמאנאוויץ (מז) וחברו הרה"ג ר' אברהם אלי' פלאטקין ז"ל, שהי' רב באוסוועט ואסטאשקוב.
מטהבחינה היתה במסכת כתובות דף עד ע"ב בסוגי' דהמקדש את האשה על מנת שאין עלי' נדרים. הבחינה שלי היתה ביום ו' עש"ק בוקר, ובתוך הבחינות נכנס כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ מנהל תו"ת. כשהי' כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ נכנס בתות"ל היתה נופלת אימה גדולה ויראה וביטול ממש כלפני מלך, ובפרט כשעומדים לבחינה בנוכחיותו. אעפי"כ ת"ל הצלחנו אני וחבירי גיסי הנ"ל בבחינות.
נבעת שהקשו אותנו הבוחנים קושי' בתוס' הגדול, שאלתים איך אפשר לומר באופן אחד מטעם קושי' אחרת, וכ"ק אדמו"ר נבג"מ שאלם: נו, מה אתם אומרים? והם נסו לתרץ בדוחק.
נאלבנו אמר לנו שנוסעים אנחנו לשצעדרין. אני אז בן י"ד וחצי וחבירי הנ"ל בגיל הזה ג"כ, ובלכתנו הביתה (שהתאכסנתי אצלם גם אחרי אשר סדר חיי בגשמיות הסתדר בשנת תרס"ט כנ"ל) הלכנו במרוצה. חפצנו לבלי להראות התפעלות ואמרנו איש לרעהו למה אנחנו רצים, הרי לא ידענו מראש שניסע, ובכלל למה היא המרוצה; וכעבור רגעים אחדים הננו הולכים שוב במרוצה.
נבאחר חג השבועות באנו לשצעדרין (מח). בנגלה שמענו שיעור אצל הרב ר' משה מרדכי עמרמי [פאהארעלסקי] מפאטשעפ (מט).
נגמכתב שכתב הרמ"מ עמרמי למחבר, ובו מזכיר לו את תקופת שצעדרין
נדהר"ר משה מרדכי עמרמי (פאהארעלסקי)
נההר"ר שאול דוב זיסלין המנהל ומשפיע של הישיבה סדר אז ששתי המחלקות, היינו אנו שבאנו בקיץ עתה והמחלקה שבאה בחורף עת"ר ישמעו שיעור ביחד.
נור' שאול דוב זיסלין
נזהלימודים היו במס' בבא בתרא. שבוע למדנו בפ"ע לגירסא ושבוע שמענו שיעור לעיון.
נחלגירסא הי' עלינו ללמוד י"ב דפין בשבוע, החל מתחלת המס' ב"ב, וביום הש"ק אחה"צ היו הבחינות על מה שלמדנו, ואז הי' אומר לנו איזה חידושים והערות. במשך הקיץ למדנו לגירסא עד אמצע יש נוחלין, או יותר.
נטאת השיעור לעיונא אמר לפנינו בפרק חזקת הבתים. במשך הקיץ סיימנו פרק חזקת הבתים.
סהתלמידים שבמחלקה הגבוהה לא רצו להיות עמנו במחלקה אחת והפריעו באופנים שונים בעת השיעור. אירע שני פעמים שהר"מ ר' משה מרדכי סגר הגמרא באמצע השיעור, למרות סבלנותו הגדולה.
סאדא"ח למדנו שעה ומחצה בערב ושעה א' בבוקר. הרב שאול דוב אמר לפנינו מאמר מלקוטי תורה דברים וגם מעט בחלק שיר השירים.
סבהמשגיח על נגלה הי' הרב ר' יעקב ברוך קרסיק ע"ה (הי' אח"כ משגיח בתות"ל באולם הגדול).
סגבגשמיות הסתדרנו על "ימים" בשנה הראשונה (נ), והתלמידים שאכלו "ימים" עד אז, עברו לאכול על הוצאות תות"ל, ומסרו לנו (לתלמידים החדשים) את ה"ימים" שלהם.
סדבעלי הבתים לא ידעו מהסדר הזה ולא יכלו להבין מדוע זה מוסרים התלמידים את היום שלהם לתלמידים אחרים, ושאלו בצער גדול: מדוע אתה הולך מאתנו? האומנם אינך שבע רצון? האם לא כבדנוך כראוי? או אולי האוכל איננו טוב? או בלתי מספיק? כל ההסברים לא נתקבלו על לבם.