Chabad Library · Around Chassidus
Zikaron LiVnei Yisrael·
אשנת תרע"ג
בלימוד החסידות - ר' שילם קוראטין - היחידות הראושנה - התוועדות י"ט כסלו - המאמר בקבלת שבת עשרה בטבת - התוועדות אדמו"ר הריי"צ נבג"מ עם התל' - מלאכות קהלת זוראוויץ לאדמו"ר - ר' יהושע ראזינקין - היחידות
גבמשך שנת תער"ב הי' כמה פעמים שלא היינו ללימוד חסידות והלכנו במחבוא ללמוד נגלה. גם פעם בא' מימי הקיץ ביום ועש"ק, קמנו בהשכמה בשעה 2 אחר חצות הלילה, התפללנו תיכף וישבנו ללמוד כל היום, עד זמן קרוב לכניסת שבת.
דבעיני המשגיח ר' שילם נפל חשד אולי אין אנו חפצים ללמוד כלל חסידות, והיו עוד תלמידים שלא מסרו עצמם ללימוד החסידות כראוי, ובתחלת שנת תרע"ג סודר שבחורים אחדים מהקשישים ילמדו חסידות עם צעירים.
האותי מסרו אז לידי הת' ר' נטע פינסקי.
ור' אברהם פריז ור' נטע פינסקי
זגם התמים ר' אברהם פריז הי' אז בין הקשישים, והוא הי' מדבר עמי שיחות, ונקודת אמת הי' בפיו. הוא עשה עלי רושם חזק יותר הרבה ממדריכי הנ"ל (סח).
ח* * *
טבשנת תרע"ג היתה חבורה של תלמידים שהיו מקילים בעניני הסדרים, לא הי' אצלם קבלת עול של תמים כראוי. תיכף אחר לימוד הדא"ח היו עומדים להתפלל במהירות (המנין הי' גומר תפלתו במשך של שלשים וחמש או ארבעים מינוט), והולכים לאכול, ובאים בזריזות ללימוד הנגלה (סט), והי' אי שביעות רצון מהנהגתם הלזו.
יהר"ש קוראטין דיבר עד"ז עם כ"ק אדמו"ר נבג"מ, ואמר שאין צריך ריבוי תלמידים במספר של מאות, מסתפק הוא במספר של עשרות, אבל שיהיו כראוי להיות.
יאגרשו אז את התלמידים הנ"ל מהישיבה, ומשך שבוע או יותר עבר עד אשר כל אחד מהם נתקבל חזרה ע"י ריבוי הפצרות והבטחות להטיב הנהגתם, רק כמדומני שאחד מהם עזב אז את ליובאוויטש.
יב* * *
יגבשנת תרע"ג כבר ניכרים היו פעולותיו של הרב שילם ע"ה בהנהלתו בתות"ל. נתחזק שמירת הזמן בין התלמידים, גם בלימוד הנגלה. הבחורים זיינען געלעגן אין א ענין, אם בנגלה או בחסידות, ונתרבו ספסלים בבית המדרש. האולם הי' מלא מפה על פה. גם התלמידים במחלקות נתרבו.
ידהיו באים תלמידים חדשים בכל זמן - מאות אחדים, ומקבלים היו רק את בעלי הכשרונות, כשבעים תלמידים.
טומחמת היוקר של כל תלמיד, שזהו ענין של הצלת נפשות ממש, לקרבם תחת דגל החסידות, התחילו לשלוח תלמידים לישיבות שהיו עומדות תחת ר"מים ומנהלים מחסידי חב"ד; כמו לפאצעפ, לישיבה שתחת הנהלת הרה"ג החסיד ר' הירשל נטע, לפאדאבראנקא, לראמען לישיבה נתמכה ע"י הגביר המפורסם ר' יחזקאל גרינפרעס (ע), והר"מ הי' הרב ר' יצחק גורעוויטש הי"ד, המפורסם בשם ר' יצחק המתמיד, מתלמידי תו"ת הגדולים.
טז* * *
יזבחורף תרע"ג נכנסתי על יחידות לכ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ, היחידות הראשונה.
יחחברי גרשון שיחי' נוכח לדעת שאני נכנס בתחום התלמידים המוסרים עצמם לעבודה פנימית.
יטההכנות שלי היו במסירה כפי הזמן ההוא, קרשעה"מ הי' בהתעוררות ראוי' ובאריכות הזמן של שעות, להיות ניעור כל ליל ששי, להרבות זמן בלימוד החסידות נוסף על הד' שעות שלמדו אז, ולבד לימוד התניא. והיינו בבוקר משעה 7:30 עד 9:30 ובערב משעה 9 עד שעה 11, וההוספה היתה אז לפחות שתי שעות, ז.א. לכה"פ שש שעות דא"ח ביום, לבד נתינת זמן על אריכות התפלה.
ככ"ק אדמו"ר נבג"מ אמר לי להתפלל בפירוש המלות, ולקשר המשך הענינים מהנאמר בפסוקי דזמרה וברכות יוצר, שזה פועל פתיחת הלב.
כאהיחידות היתה רשומה אצלי עם מענה אדמו"ר נבג"מ, אבל נשרפה בעת השריפה דשנת תרע"ז, כמו שאכתוב עוד.
כב* * *
כגבי"ט כסלו תרע"ג, שחל ביום ועש"ק, היתה החגיגה והסעודה במוצש"ק באולם הגדול (מלבד המסבה שהיתה בסעודות שבת, בהשתתפות יחידי סגולה מהאורחים ובחורים אחדים מהקשישים ומנגנים, כארבעה או חמשה תלמידים).
כדכ"ק אדמו"ר נבג"מ בא לאולם לערך בשעה 10. אני עם עוד בחורים אחדים ישבנו על האכסני' שלי במסבה לכבוד החג והודיעו לנו כאשר יצא אדמו"ר נבג"מ לאולם.
כההשיחות והשיחה הארוכה של הד' מדריגות צדיק ישר תמים וחסיד ישנה. גם המאמר של י"ט כסלו יצא לאור, והוא מההמשך של תער"ב הגדול.
כואציין רק רשמים פרטיים שנשארו בזכרוני:
כזבתוך המ"ם סתומה (כלומר בתוך המסגרת שעשו משלחנות שלמדו עליהם, שלחן אחד לדרום, שנים למערב, שנים למזרח ואחד לצפון) ישב כ"ק אדמו"ר נבג"מ, אצל השלחן של צד דרום ופניו לדרום.
כחכ"ק בנו אדמו"ר הריי"צ נבג"מ עמד לנגדו, מעבר השני של השלחן.
כטבתוך המ"ם סתומה ישבו ר' נחמן מאריאשין משרת ועוד שנים או שלושה מזקני אנ"ש המקורבים, שהי' כבד להם לדחוק בין העומדים סביבות השלחנות. הם ישבו על המסגרת התחתונה של השלחן, העומד בצד צפון.
לכ"ק אדמו"ר נבג"מ נתן לר' נחמן כוס יי"ש לומר לחיים, ור' נחמן הראה שיש לו בקבוק של יי"ש, וכוונתו שאין כ"ק צריך להטריח להושיט לו יי"ש; רק להורות לו שיאמר לחיים.
לאאמנם התנועה של ר' נחמן היתה בלתי מכוונת, ואמר ע"ז אדמו"ר:
לבווי ניט גוט איז אז מען גיט יענים א גלעזל, ווייזט ער א בוטל. וואס האסטו, חומריות? און וואס גיט מען דיר? עשו האט געזאגט "יש לי רב". וואס דארף מען א רב, זאל זיין אזוי איין ערליכער איד.
לגאח"כ אמר: איך בין איין עצמי, און עצמי ווערט ניט נתפעל ניט פון דעם וואס איז העכער פון אים און ניט פון דעם וואס איז נידעריקער.
לדכפי הנראה אמר אחד שהשי"ת יעזור אז דער רבי זאל ניט דארפן פארן אין אויסלאנד (כי כ"ק אדמו"ר נבג"מ הי' נוסע לחו"ל, לאשכנז וצרפת למקומות הרפואה, לרגל חלישות בריאותו), והשיב ע"ז כ"ק:
להתיתי לי, מיין אוועקפארן פון דאנען איז כפורש מן החיים. מיין גאנצער חיות איז ריידן חסידות און אידן זאלן נעמען חסידות.
לומגודל ההתפעלות של הגילויים הנעלים בלתי רגילים שהיו אז, הנה הגביר החסיד ר' שמואל אבא דוליצקי האט געווארפען מעל לראשו את הקראגין והשניפס והמאנזעטן, וגם עוד איזה גבירים עשו כן (הם עמדו סמוך לשלחן).
לזכ"ק אדמו"ר נבג"מ חפץ לעשן (עא) את פאפיראס, ורצה הגביר ר' שמואל אבא דוליצקי לשמשו וביקש להצית גפרור של עץ (א שוועבעלע), אך מגודל הדוחק וההתרגשות הנה פעם נכבה העץ טרם הגישו לעשן את הפאפיראס ופעם נשבר הגפרור ופעם האט זיך ניט אנגעצונדן, ורש"א איז נאך מער געווארען נערוועז, וכ"ק אדמו"ר חכה עד אשר הוא עזר לו בהדלקת הפאפיראס.
לח[בהמשך לחגיגת י"ט כסלו אמר אדמו"ר נבג"מ על הגביר ר' שמואל אבא דוליצקי: הורתו ולידתו בקדושה (ר"ל שהוא חסיד מתולדתו)].
לטשתי שעות נמשכה השיחה של הד' מדריגות, וכארבעים מינוט על השעון נגן כ"ק אדמו"ר נבג"מ את הניגון הידוע, שהיו מנגנים לפני החסידות בפני אדמו"ר נבג"מ (עב).
מהמנגנים נלאו מלנגן זמן רב כ"כ, וחשבו בכך פעם שכעת יפסיק מלנגן, אך כ"ק אדמו"ר נבג"מ הי' מתחיל פעם נוספת ופעם נוספת, כארבעים מינוטין, ואח"כ אמר את המאמר.
מאהי' בדיחא דעתי'. פעמים אמר: אטו בשופטני עסקינן? (זה הי' בקשר לענין שדיבר אז).
מבמלים אלו אמר בעת דברו אודות מדריגת רעיא מהימנא, בעת המאמר: מדינה אחת יש והיא חרבה והיא שלך, יהי רצון שתבנה.
מגהביט בפני בנו כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ בהבעת פנים של שאלה וחזר על דברים אלו עוד הפעם, אח"כ נענע באגרופו הקדוש וחזר על דברים אלו עוד הפעם.
מדאחר המאמר נכנס להנפש בחדר השני של האולם הגדול ואח"כ חזר למסיבה והוסיף לדבר, עד אשר התחיל היום להאיר.
מהלערך בשעה חצי השמינית בוקר אמר: עס ווילט זיך ניט אוועקגיין. לאמיר מאכן חלוקת הש"ס (עג).
מוכ"ק אדמו"ר נבג"מ שאל: מי לקח מסכת נדה. וכשהשיבו: דוד דער מ"ץ. אמר: הוא בודאי לא סיים עדיין; מי מהבחורים?
מזלא חפצו לעכב את אדמו"ר נבג"מ, ולא מצאו את הבחורים שלקחו מסכת נדה, והלך כ"ק אדמו"ר נבג"מ הביתה, אך צוה להכריז שהאורחים לא יסעו לביתם עד אחר הסעודה שלכבוד י"ט כסלו.
מחכיון שהסעודה לא היתה במוצש"ק, עשו את הסעודה באור ליום ב'. כ"ק אדמו"ר נבג"מ לא השתתף בסעודה, רק החסידים.
מט* * *
נבשנת תרע"ג היתה הקביעות של עשרה בטבת ביום ו' עש"ק. כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ התפלל קבלת שבת בביתו, ואחר קבלת שבת הכריזו שילכו לטעום ואח"כ יאמר כ"ק אדמו"ר דא"ח.
נאאני ועוד אחדים הלכנו לאכסניא שלנו, שאצל ר' שמואל הסנדלר, שדר אחורי החצר של בית הרב, במבוא הצר של צד השוק, ולמען קצר הדרך לא הלכנו דרך השער שברחוב רק עברנו על פני הגדר, ובמשך עשרה מינוטין קדשנו וטעמנו משהו ובאנו.
נבוהנה רואים אנו שהכל סגור ומסוגר וכ"ק אדמו"ר אומר דא"ח. נודע לנו שהרבנית הביאה יין ומזונות לפני מתי מספר שנשארו, ותיכף התחיל אדמו"ר לאמר חסידות.
נגנשארנו לעמוד אחורי החלון. הדלתות עץ (לאדן בלע"ז) של החלונות לא היו סגורות ויכלנו לשמוע המאמר, כי הי' אומר דא"ח בקול רם. למרות הקור הגדול והשלג שהי' מונח, עמדנו ושמענו דברי קדשו ואח"כ חזרנו המאמר.
נדבין אלו שנשארו בחוץ הי' ר' אלחנן דוב מאראזאוו, ועמד עמנו אחורי החלון. ר' שילם קוראטין הי' בפנים. התמים ר' שמשון וויטעבסקער ע"ה (עד) בא כשכבר נסגרה הדלת, והתחיל להשתדל להכנס (מצד בריאותו ושהי' מהתלמידים המצויינים). תחלה התחיל להשתדל אצל בתו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ (מרת חנה תחי', כעת אשת הרש"ג יחי'), לפעול אצלה שתפתח הדלת. זה הי' כמעט דבר שלא יאומן, אבל היא פתחה לו.
נהמחדרי כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ היו צריכים לעבור דרך כל חדרי הרבנית, היינו בית התבשיל ועוד חדר קטן, בית האוכל (דיינינג רום, סטאלאווע), חדר הנופש של כ"ק אדמו"ר הרש"ב, אצל הסוכה, חדר של יחידות, חדר השינה, עד שנכנסו לאולם של אדמו"ר (פראנט רום) ששם אמר כ"ק אדמו"ר הרש"ב דא"ח.
נוכדי לעבור דרך כל החדרים האלו היו צריכים שהרבנית הצדקנית תפתח הדלתות ותתן רשות לעבור דרכם, וזה הי' כמובן דבר כבד מאד; אבל עבור שמשון עשתה זאת, ונכנס לפנים באמצע המאמר.
נזאח"כ לערך בשעה אחת עשרה בלילה, אחרי חזרת המאמר, ישבנו אצל תנור בית החורף באולם הגדול ושוחחנו. נכון אמנם שחזרנו המאמר וידענו אותו, אבל מוסר כליות הי' לנו איך זה הלכנו לסעוד טרם חסידות.
נחגם התמים מר שמשון ישב עמנו ואמר לנו בתוך הדברים, הלא כעת מצב בריאותי הוא שלא יכלתי לבלי לסעוד, אבל מקודם כשהייתי בריא לא הייתי עוזב את מקומי מפני ענינים כאלו; רק פעם אחת בעמדי לחכות (אינני זוכר כעת על איזה ענין ומה הי' המאורע) והתחיל ראשי סובב עלי כגלגל ומאור עיני כהה ואז יצאתי. תדעו, מען גייט ניט אוועק, מען וועט גאנץ זיין!
נטבין הענינים שדיבר עמנו אז, סיפר לנו מה ששמע מאיש זקן, שהנ"ל שמע מפי איש מדור שקדמו, שבכל שנה בחודש שבט נשבר הקור ויורדים גשמים (במקום השלג). זה הי' בשנת תרע"ג, ואמר שזה משך של יותר ממאה שנה שנותנים לב לזה, ובכל שנה הדבר הוא כן. והטעם הוא להורות אשר הטבע היא הנהגה אלקית, וע"כ מראים ענין של היפך הטבע אשר בחודש שבט יורדים גשמים, גם במדינתינו בגליל רוסיא הלבנה, אשר קור החורף כבר כבד מאד במשך חדשיים.
ס* * *
סאבליובאוויטש הי' נהוג אשר כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ הי' מתוועד עם התלמידים הקשישים פעם אחת בכל חוה"מ פסח ופעם אחת בכל חוה"מ סכות. בחוהמ"פ תרע"ג היתה ההתוועדות בחדרים של הרז"א.
סבבהתוועדות הזאת סיפר איך שהיו מייקרים א חסיד'ישען ווארט, וסיפר שהרשב"ץ אמר לו פעם שיש לו א ווארט (פתגם), והביא יי"ש בעד ששה קאפקעס, חצי סאטקע, ובעד שתי קאפקעס מזונות לעקח.
סגהוא ישב במסבה משך זמן ואת הפתגם לא סיפר. אח"כ (כששאלוהו מהו הפתגם) אמר: היום הזמן מאוחר למחר אספר.
סדלמחר הי' ג"כ מסבה, וסיפר הפתגם:
סהלעגלון אחד הי' תלמיד מצליף (א שמייסער) מסייע בעבודתו, בחור פשוט. בכל בוקר הי' מתפלל ותיכף הי' סועד את לבו כדרך העגלונים. פעם אחת (י"ז תמוז) אחרי גמרו תפלתו לא נתנו העגלון לאכול במשך כל היום. למחרתו קם הבחור המצליף בבוקר והתפלל ואמר לבעל הבית שלו העגלון: היינט איז ניט נעכטן, והלך לאכול כדרכו.
סווזהו הפתגם מה שהדגיש, שצריכים לדעת בכל יום, שהיום הוא לא אתמול וצריך להיות באופן אחר, באופן יותר טוב מאתמול.
סזגם בשמח"ת ישב להתוועד בדירה הנ"ל, בחדרו של ר' נחמן משרת, שאז דר בו הרה"ח ר' שלמה ליב אליעזרוב (בנו של ר' אליעזר שמעון). במסיבה ההיא הי' גם ר' אלחנן דוב מאראזוב, וואס האט זיך אויסגעדריקט א שמייכעל'דיקן אויסשפראך נגד הרב שיל"א הנ"ל. אמר לו הרשיל"א ז"ל: שלח ידו גו'. האט ר' אד"ם ז"ל נאך אמאל א גלייכווערטל געזאגט. ואמר אז כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ: צארסקע פאמיליע (משפחת המלך). והוסיף א' מבני המשפחה: ער וועט דאך ליגן כמה קלאפטער (עה) בעומק, אבל צארסקי פאמיליע ניע טשעפאי (אל תיגע במשפחת המלך)
סח* * *
סטבקיץ תרע"ג בא אבי מורי ז"ל עם ר' זאב ברולין, מזכיר הקהלה בעירנו זוראוויץ, במלאכות מיוחדת אל כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ:
עהיות שהגבירים החסידים ר' שמואל טריינין מפטרבורג ור' יהושע ראזינקין (עו) ממוהילוב קנו את החצר והקרקע שסביבות העיר זוראוויץ, מאדונים בלתי יהודים, וכעת מוכרים זה לאדונים אחרים, והיות שהקרקע שסביבות העיר הוא מקום המרעה עבור פרות העיר ונשארים אנשי העיר בלי מקום מרעה (עז), והיות שהם לא שמו לב לבקשת אנשי העיר, לכן מבקשים מאדמו"ר הרש"ב נבג"מ שיפעול אצל הגבירים חסידיו לטובת עניי העיר הנ"ל (עח).
עאאינני זוכר אם פעלו זאת; אמנם בעת ההיא נכנס אבי ז"ל אתי אל אדמו"ר נבג"מ, לסיבה נוספת:
עבבקיץ תרע"ג נסעה אחותי מרת סאשא הינדע תחי' (כעת אשת גיסי ר' אלטער נ"י ביילין שו"ב) לארצות הברית, וביקש כבוד אבי ז"ל מאדמו"ר נבג"מ שיתן לי רשות לנסוע הביתה לברך ברכת פרידה לאחותי תחי'.
עגכ"ק אדמו"ר נבג"מ אמר: למה זה שיסע באמצע הזמן?
עדגם שאלתי אז אני את אדמו"ר נבג"מ, אם להתחיל להניח תפילין דר"ת.
עהשאלני בן כמה אני, ואמרתי לו שבכסלו הבע"ל, היינו תרד"ע, ימלאו לי ח"י שנה, והסכים שאתחיל להניח תפילין דר"ת.