Chabad Library · Around Chassidus
Zikaron LiVnei Yisrael·
אשנת תרד"ע
בהתוועדויות חודש כסלו - פטירת הרבנית רבקה - מחלקה חדשה לילדים מרוסטוב - נסיעת אדמו"ר למקומות המרפא - המאמרים בקיץ - נאות דשא זאאלשע - פרוץ המלחמה
גבשנת תרד"ע היתה התרחבות והתפתחות עבודת החסידות בתות"ל. כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ המשיך את המשך המאמרים שהתחיל בחג השבועות תער"ב, ד"ה בשעה שהקדימו. השיחה של "כל המצוות מתיחסים את העצמות" היא בנושא הענינים שמדובר בהמשך (עט).
דלרגלי מצב בריאותו נסע כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ לחו"ל לערך בשבוע של פ' ויצא, בתחלת חודש כסלו, ובי"ט כסלו לא הי' האדמו"ר בליובאוויטש.
הההתוועדויות התחילו באור ליום ט' כסלו.
ואצל ר' שילם קוראטין נולד בן אשר הברית מילה הי' בי"ט כסלו וקראו שמו שניאור זלמן. כ"ק אדמו"ר הריי"צ התכבד בסנדקאות.
זכמעט כל הזמן, מט' כסלו עד אחר חנוכה היו התוועדויות אצל המשפיעים ועם אנ"ש. היו מקרים אשר לא הי' במה לקנות מיני תרגימא (פארבייסן) ולקחו פשוט שלג לפארבייסן.
חהר' שילם קוראטין עורר את התלמידים הקשישים (אליהו ייכיל (סימפסון), אברהם פריז, משה מרדכי פינסקי (אח"כ עפשטיין, רב בפטרבורג), נטע פינסקי (נהרג בחרסאן בימי הפרעות דשנות רפ"א), ירוחם גרליק), עד אשר היו לומדים אמרי בינה במשך י"ב שעות ויותר ביום.
טהוא דיבר גם עמי אודות לימוד ספרי אדמו"ר האמצעי, ואמרתי לו שלפי"ד מספיק וטוב עבורנו ללמוד מאמרי והמשכי אדמו"ר הרש"ב נבג"מ המבארים עניני חסידות באופן נפלא בהסברים עמוקים וברורים.
יאז הציע לפני שאברר לפניו ענין מדא"ח בנושא כל אשר חפץ גו' עשה, ובדבר גו' שמים נעשו, עפ"י התירוצים באופנים שנראים כסותרים במקומות שונים בדא"ח. כעבור איזה ימים דברתי עמו בזה, ושחוק של קורת רוח נראה על פניו, בביטוי של נצחוני בני כו'.
יאכמעט בכל ליל ששי, ולפעמים פעם בשני שבועות, היתה התוועדות משעה 11 בלילה עד קרוב לאור היום. וכך גם בכ"ד טבת, ר"ח שבט, ט"ו בשבט וכו'.
יבזכורני שבהתוועדות אחת בבית המשגיח ר' שילם קוראטין (כמדומה בר"ח אדר) דיבר הר"ש אודות ישות מלימוד, ובפרט מלימוד יו"ד על מנת להשיג סמיכה להיות מורה הוראה.
יגבין הלומדים יו"ד (והיו נחשבים מהחסידישע בחורים) הי' ר' משה אקסלראד מלאהייסק (הי' אח"כ רב בזלאבין, אח"כ בסוראז, וכעת הוא רב ברמת גן ארה"ק), שלמד בחברותא עם התמים צבי מאסטראוונע. ואמר הר"ר שילם קוראטין במליצה חסידית:
ידהלומדים יו"ד ע"מ להשיג סמיכה לרבנות הם מוכרי שמרים (כי אז ברוסיא הי' נהוג בכמה עיירות שאחת מההכנסות של הרב היתה מכירת שמרים), והשמרים מחמיצים ומגביהים את העיסה, כמבואר בדא"ח שחמץ מורה על ישות והגבהה.
טוהתמים צבי מאסטראוונא בכה ואמר: אני איני מוכר שמרים (ר"ל שאיננו מתגאה מלימוד תורתו).
טזכמה פעמים בא ר' אלחנן דוב מרוזוב (אד"מ) להתפלל לערך בשעה אחד עשר או לאחרי זה והתחיל לאסוף מנין.
יזפעם אמר לו הר"ר שילם קוראטין, מדוע הוא עושה ככה לבוא בשעה מאוחרת כ"כ, בשעה שהמנינים כבר גמרו תפלתם והתלמידים המאריכים בתפלתם טרודים בעבודתם ומבלבלים אותם בדברי בקשת מנין והפסקה בברכו וקדושה וכו'.
יחוהשיב ע"ז ר' אד"מ, אני אינני מתפלל כראוי, וויל איך דאוונען ווען שיינע אידן דאוונען.
יטזכורני התוועדות אחת שהיתה בהצנע, בנר ה' דחנוכה, עם הר"ר שמואל גרונם.
כהרש"ג סבל אז על העינים והרופאים אסרו עליו לשתות יי"ש, וכבד הי' עליו ההתוועדות. והי' התנאי שתהי' ההתוועדות בהצנע, והיו מוצאים מקום מוצנע שבו היו מתוועדים.
כאפעם מצאו מקום להתוועדות בהצנע אצל בלעכער אחד. התמיד יצחק רסקין (פ) קנה אצלו מנורה לחנוכה בעד חמשה עשר אגורות ובקש ממנו רשות להתאסף בביתו על התוועדות, והאיש הסכים על זה. זה הי' במבוא סביבות רחוב חאחלוקע.
כברק אלה שעלה בידם להפגש אחר הדלקת נרות חנוכה, בעת שהלכו להתוועדות, היו על ההתוועדות. כל אלו שחפשו אח"כ את מקום ההתוועדות לא מצאו (מלבד שנים). היו על ההתוועדות כשלושים בחורים.
כגהרש"ג התעורר מאד בהתוועדות זאת, ודיבר בהצנע אודות זהירות בפגם הברית (אשר במסיבות התוועדות מדברים עד"ז רק ברמז), ורמז אשר מפני היותו איידעל בענין זה נגד חברו ... זכה למצבו בחסידות ביתרון נגד חברו הנ"ל.
כדבהתוועדות זו לימד אותנו את הניגון מפני מה ירדה הנשמה. הוא אמר שלפנים היו מנגנים: כשהנשמה יורדת לתוך הגוף, אוי צועקת וויי וויי, אוי צועקת וויי וויי, ירידה זו צורך עליה, עד שכל זה הוא כדאי, וחוזר חלילה.
כה* * *
כוביום ועש"ק יו"ד שבט בוקר נפטרה הרבנית הזקנה הצדקנית מרת רבקה זצ"ל, אשת אדמו"ר מהר"ש נבג"מ. כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ הי' אז במענטאן (פא).
כזבתחלת השבוע הצטננה (האט זיך פארקילט) וקראו לרופא המקומי, ואח"כ ביום ג' התגברה המחלה ונעשתה דלקת הריאה (לונגען אנצינדונג) וכמדומה שקראו אז את הרופא ליברמן מוויטעבסק (הוא הי' נאמן בית הרב והי' שומר תורה).
כחבליל ששי נסע התמים נחום גלאסס מקאוונע לוויטעבסק להביא אקסידזשען להקל נשימתה, אך ביום ו' בבוקר נפטרה.
כטדרו אז עמה בביתה אחותה מרת גיטל, ש"ב מר זלמן פראדקין ע"ה ונכדה ישראל דוב (היתום שגדלתו, בן בנה הר"ר מנחם מענדל ז"ל, מאשתו הראשונה שנפטרה בליובאוויטש).
ללנכדה הילד ישראל דוב הנ"ל (הי' אז כבן ח' או ט' שנים) אמרה ביום ו' בבוקר: בקש רחמים עבורי, דו דארפסט מיר נאך האבן.
לא[בעת היאצ"ט הראשון של כ"ק הרבנית הצדקנית מרת שטערנא שרה (שנפטרה ביום ש"ק י"ג שבט תש"ב בארה"ב), סיפר לנו בנה אדמו"ר הריי"צ נבג"מ, שבעת בואו לאשכנז סיפר לפני כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ אודות פרטי הענינים, וסיפר אשר ביום ו' עש"ק בקשה מהאשה ששרתה אותה שתתן לה הסידור להתפלל ונתנה לה והתפללה והחזירה לה הסידור להניחו במקומו, וכשפנתה להניח הסידור והחזירה פני' אלי' כבר נפטרה.
לבהתחיל בנה אדמו"ר הרש"ב לבכות, ואמרה זוגתו הרבנית מרת שטערנא שרה: הלואי אויף מיר געזאגט געווארען אזא כו'.
לגוכן אירע, שגם בנה כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ הי' בעת פטירתה בשיקגו לרגלי עניני הכלל, וביום ש"ק בוקר י"ג שבט בקשה מאת האשה ששרתה אותה את הסידור והתפלל וכשהחזירה לה את הסידור אחר גמר תפלתה להניחו, פנתה המשרתת להניח את הסידור, ובחזירתה ראתה והנה נפטרה ברגע זה].
לדכשנתפשטה השמועה תיכף בעיר נתמלא כל הרחוב (לא רק הבית והחצר) אנשים ונשים וטף, כל העיר בפועל ממש.
להקראו את בתה מוויטעבסק מרת דבורה לאה, ובאה.
לוכ"ק אדמו"ר הריי"צ נהל את הלוי'. את המקום בחר מעבר השני של האוהל אשר בו מנוחת כבוד כ"ק אדמו"ר הצמח צדק ובנו (בעלה) אדמו"ר מהר"ש.
לזהוא שלח שלושה טלגרמות לאביו אדמו"ר הרש"ב ז"ל, הא' שהיא חלתה, השני' (אחרי איזה זמן) שהמחלה התגברה, והשלישית (שנתקבלה באשכנז במענטאן ג"כ בעש"ק) שנפטרה.
לחשמענו שבעת שהתקבלה הטלגראמא הראשונה חפץ אדמו"ר הרש"ב נ"ע לנסוע, והתחיל לסדר הנסיעה באופן שיהי' ש"ק על אם הדרך (כי אוירונים לא היו אז עדיין), אך בינתיים נתקבלה הטלגרמה השני' והשלישית.
לטבעת הלוי' אמר אדמו"ר נבג"מ נכדה, שאיננו חפץ שאמו זקנתו תהי' מונחת שעה אחת על קרקע שאינו שלה, ואמרו הגבאים שיתן רו"כ אחד בתור התחלה לתשלום בעד קניית מקום הקבורה, ובטוחים הם שכ"ק אדמו"ר הרש"ב בנה ישלם עבור המקום במיטב.
מטרם שהורידו את גופה הקדוש בקבר התנה נכדה אדמו"ר הריי"צ נבג"מ אשר מניחים אותה שם על תנאי, שבאם לא יסכים כ"ק אדמו"ר בנה הרש"ב נבג"מ על המקום יוכלו להוציאה ולהניחה במקום אחר, אשר יבחר בנה.
מאכל הנשים קרעו את חלוקה לשמירה וסגולה.
מבכל העיר בכו, והרבה משפחות אמרו מי יפרנסנו כעת; כי כמה וכמה משפחות היתה מפרנסת אותן בסתר ובדרך כבוד, לבד הצדקה ביד רחבה שהיתה מחלקת ונותנת ברוח נדיבה.
מגבמוצאי ש"ק נסע כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ נכדה לאביו לאשכנז לנחמו ולספר לו ממהלך הענינים.
מדאחד ביקש לשום תשומת לב אדמו"ר הריי"צ נבג"מ ע"ד שכובעו (העט) אינה כראוי, ואמר לו: איך האב קיינמאל ניט קיין שימת לב אויף אזוינע זאכן, ובפרט יעצט.
מהכ"ק אדמו"ר שלח טלגרם מאשכנז, שעשרה תלמידים ילמדו כל משך כ"ד שעות היום במשך השלשים. זוכר אני לשון הטלגרם בהתחלה: הצען בחורים יתחלפו (וועקסלען בלע"ז) וואך זיין שלאפ צימער מוטער.
מווכן קיימנו. המשגיחים סדרו שבמשך כל השלושים למדו עשרה בחורים שמונה שעות רצופות בחדרה של הרבנית הזקנה מרת רבקה נבג"מ, ז.א. שבכל יום היו מתחלפים שלשה כתות של עשרה בחורים.
מז* * *
מחבשנת תרד"ע באה מלאכות מקהלת רוסטוב על נהר דאן, לראות ולתהות על קנקנה של הישיבה.
מטמטרת ביאתם היתה, היות שעיר רוסטוב היא נחשבת מחוץ לתחום המושב (פב), וממילא נרגש אצלם חסרון במשמשים בקודש, שו"בים רבנים שמשים חזנים מוהלים וכו', וע"כ החליטו לשלוח את ילדיהם ללמוד בישיבה, למען יתחנכו להיות ממלאים תפקידם של המשמשים בקודש בקהלתם.
נהם ביקרו בישיבות שונות, וישיבת ליובאוויטש מצאה חן בעיניהם, ויביאו שנים עשר תלמידים ללמוד בתו"ת.
נאשכרו עבורם מלמד את ר' משה ראזנבלום, אשר הי' מזכיר בתו"ת ואצל אדמו"ר נבג"מ (פג).
נבר' משה ראזנבלום
נג* * *
נדכ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ בא לליובאוויטש אחרי חה"פ תרע"ד.
נהבפורים הנ"ל באו אנ"ש הגבירים לחו"ל, והיתה שם התוועדות ארוכה עם ענינים נפלאים.
נובחג השבועות התחיל כ"ק אדמו"ר לאמר שוב את ההמשך שהתחיל בחה"ש תער"ב, ואמר המאמרים מההמשך, בלי הפסק, עד ש"ק פר' וירא תרע"ו, שאז אמר המאמר על ענין חולת אהבה, ולמחרתו יום א' פר' חיי שרה העתיק כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע מליובאוויטש עם כל ב"ב.
נזהמשך המאמרים של קיץ תרד"ע הי' מענין תהו ותקון. ענינים ובאורים יקרים ומופלאים באר כ"ק אדמו"ר נבג"מ בהמשך הנ"ל.
נחר' שרגא פייוויש זלמנוב
נטזכיתי בקיץ הנ"ל להיות ג"פ על ש"ק בנאות דשא זאאלשע, בש"ק פר' בהעלותך (שדיבר אז ע"ד שרש המדות שלמעלה מן השכל), בש"ק פר' פנחס (על ש"ק הנ"ל הי' שם גם הר"ש ע"ה קוראטין המשגיח על דא"ח, ומהאורחים הי' המשכיל בדא"ח בשעתו ר' פסח פרענקל והתמים ר' שרגא פייוויש זלמנוב מווארשא - קלימאוויץ, חתן הגביר ר' יוסף יוזיק הורעוויץ מווארשא) ובש"ק פר' תצא (דיבר אז הד' אופנים לגריעותא בעבודה בנפש מהד' אופנים שבאר בהמשך הנ"ל בסיבת השבירה).
סבאתי לשם בתחלת חודש אלול כדי להכנס על יחידות (פד).
סאזה הי' בעת פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ובאו אז גם כמה גבירים מאנ"ש להתיישב לשאול עצת קדשו מה לעשות; כי חשבו שבמשך זמן קצר תגמר המלחמה, ושיערו שהרוסים לא יוכלו לעמוד נגד אשכנז משך זמן בקשרי המלחמה, ותהי' מוכרחת למצוא דרך לשלום בזמן קצר, וחשבו שאולי יפסיקו בינתיים מלעשות מסחרים, כי מי יודע מה ילד יום.
סבאמר להם אדמו"ר הרש"ב, שימשיכו בעסקם, כי המלחמה תהי' ארוכה, והי' לשון קדשו: איינער וועט דעם אנדערן איינשלינגען און וועט זיך מיט אים דערווערגן.