Chabad Library · Around Chassidus
Zikaron LiVnei Yisrael·
אשנת תרפ"ה
בהנסיעה על תשרי לפטרבורג - האסיפה אודות הבאת תמימים לארה"ב - סידור ניירות בהומיל למשפחת גורארי' - נסיעה בשליחות ר"י מגידסון לפטרבורג - היחידות - להיות משפיע בהומיל עד הנסיעה לארה"ב - השליחות לאהל ברוסטוב - ב' ניסן ברוסטוב - אנ"ש ברוסטוב
געל ר"ה תרפ"ה החלטתי לנסוע לכ"ק אדמו"ר נבג"מ ללענינגראד (קעב).
דמצבי הגשמי הי' אז דחוק ולא הי' לי שום מראה מקום על מעות לכרטיס. לויתי מהסך שנאסף על מעמד אחרי נסיעת הר"י מתמיד כנ"ל, וקניתי כרטיס מסע ללענינגראד.
הזוגתי תחי' אפתה עבורי חלות וצלאה שתי עופות והי' לי מה לאכול, וכך נסעתי.
ובדרך עברתי דרך עיר נעויל, שם דר גיסי מוהר"ר מאיר שמחה ע"ה חן (בעל אחות זוגתי מרת עלקא תחי' בזיווג שני). גם חפצתי להיות פעם אחת בעיר נעויל, אשר שמה הי' מפורסם לאחת מהעיירות החסידיים היחידות (כידוע משיחות קודש של כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ), וסרתי אליהם על יום אחד.
זבן דודי ר' חיים דוד מלקוב (בן אחי אמי מורתי ע"ה ר' מאיר ברוך מלקוב) דר לא רחוק ממושב כ"ק אדמו"ר נבג"מ, אצלם אכלתי הסעודות שלי, וישנתי פעם אצל ר' שמואל נימאיטין ופעם אצל בן דודי הנ"ל.
ח* * *
טבערב ר"ה אחר סליחות ותפלת שחרית, נכנסתי לדירתו של רבינו (מאחאוואיא 12), וראיתי שבאולם הגדול של הדירה, שבו הי' בית התפלה, עדיין לא הי' שום ספסל מוכן לחג.
יהחסיד ר' אלי' חיים אלטהויז, הי"ד, הי' אז מהמקורבים, והי' תומך ביד רחבה לכל עניני ליובאוויטש. הוא ישב בפרוזדור, ושאלתיו בתמיהה: ר' אלי' חיים, עס איז דאך ערב ר"ה, עס איז דאך נאך ניטא קיין זאך פאר דער שול.
יאר' אלי' חיים הי"ד השיב באותו הלשון: ישראל, עס איז דאך ערב ר"ה, עס איז דאך נאך ניטא קיין זאך פאר דער שול.
יבדבריו אלו האירו את עיני, האבן מיר ליכטיג געמאכט די אויגען, איך בין עלטער געווארן אויף 10 יאהר. איך האב באגריפן וואס ער זאגט: ביי וועמען מאהן איך, מאן ביי זיך? ר' אלי' חיים איז ביי מיר אויסגעוואקסען אין מיינע אויגען בציור פון איין עלטערער חסיד המסור ונתון לבית רבנו ומדריך איין אינגערן צו זיין מסור ונתון ולהרגיש אחריות עבור בית רבנו.
יגשאלתיו ברצינות, מה אפשר לעשות (את מצבי הגשמי לא ידעו ולא סיפרתי).
ידעל ר"ה הנ"ל באו לערך שלושים מנינים תמימים, רובם ככולם מתלמידי תות"ל.
טוגם ר' ליב באגאד התפלל אצל כ"ק אדמו"ר נבג"מ. הוא הי' מהבע"ב'טישע צורות בעיר ליובאוויטש, רחוק מחסידות זקנו מתוקן וכו'. אמנם זיין ארומכאפן זיך עם התמימים שבאו על ר"ה כמו עם אחים וגודל הידידות הורגשה ביותר.
טזאחר ר"ה היתה אסיפה מהתמימים, והחליטו ברוב דיעות שצריכים לעשות תעמולה ע"ד לעזוב את המדינה, ושישתדלו להביא אחד או שנים למדינות חו"ל והוא ישתדל במדינה ההיא שיבוא אליה, להביא למדינתו עוד תלמידים ולעזור להם להעתיק מושבם מרוסיא.
יזמבין אלו שהתכוננו לנסוע לארצה"ב הייתי אני לבדי באסיפה, והטילו עלי את האחריות הנ"ל בארצה"ב (קעג).
יחהחליטו למסור לכ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ את ההחלטות.
יטדיברתי אז עם הת' ר' אברהם פאריז (הוא הי' ג"כ על ר"ה אצל אדמו"ר). שאלתי אותו אם הוא הי' מוכן לנסוע לארה"ב, ואמר לי שהוא איננו רוצה לנסוע לאמריקה, אף שהוריו דרים שם, אך הלא הוא מסר נפשו בשעה שהוריו נסעו לאמריקה והוא נשאר לבדו ברוסיא תלמיד בתות"ל, ואיך יסע כעת. אמרתי לו שישאל אצל אדמו"ר נבג"מ והשיב שאינו חפץ אפילו לשאול עצת קדשו בזה, ער האלט ניט ביי פארען אין אמריקה.
כשאלתי אצל ידידינו ר' אלחנן דוב מרוזוב (קעד), והשיב שיש מתמיהין עלי על אשר הנני מכין את עצמי לנסוע לארה"ב, אבל - אמר לי - ישראל, פאר! דא איז פאר אונז קיין ארט ניט. שאלתיו: ואם אשלח עבורו ניירות לארה"ב היתרצה לבוא לאמריקה? ואמר לי, שהיות שהוא כבר בן מ"ז שנה, הוא חושב שכבד יהי' לאיש בגיל כזה להסתדר במדינה חדשה ותנאי חיים חדשים ולשון זר שאינו מכירו. אמנם אם אשיג עבורו ניירות לנסוע לארץ ישראל אזי יסע.
כאשאלתיו אולי יודע הוא מישהו מאנ"ש בארה"ב שאוכל להתדבר עמו, ואמר לי שישנו איש אחד ששמו דוד שיפרין. אין הוא יודע מה מעשהו. הוא כותב בכתובת שלו את התואר רעוו.; אמנם איננו יודע איזה תואר הוא זה. א חסידישער איד, וכל הקישור עם אנ"ש דשם הוא על ידו (בפרטיות אודותיו אי"ה בהגיעי לשנות היותי בארה"ב).
כבאחר ר"ה נגש אלי הר"י ז"ל פייגין הי"ד, ואמר לי: היות שבאו כשלשים מנינים אורחים וכשמונים אחוזים אין להם על הוצאות לנסוע הביתה, לכן בא ונתעסק לאסוף בין אנ"ש דעיר פ"ב והאורחים בעלי היכולת לסדר הוצאות הדרושות.
כגאני הלא לא אגלה את מצבי, אבל נבוך הייתי, איך אסלק את מה שלויתי על הנסיעה ממעות המעמד, ואיך אסע חזרה.
כדוהנה באחד הימים נגש אלי ר' זלמן נ"י דוכמן, שדר אז בפ"ב וב"ב היו בהומיל, ושאלני אם אקח איזה סך עבורו, שחפץ לשלוח לב"ב להומיל על ההוצאה. מובן שהסכמתי להיות השליח, וזה הספיק על סילוק ההלוואה של הנסיעה לפ"ב ועל הוצאות החזרה להומיל.
כהפעם בנסעי בטראמוויי התדבר עמי ר' שמרי' גורארי' (בן ר' נתן ז"ל) ושאלני אם אוכל לסדר מעירינו הומיל פאספארט של חו"ל, היינו רשיון יציאה לחוצה לארץ עבור משפחת ר' צבי הירש גורארי' ז"ל הי"ד. אם אצליח להשיג זה אזי יתן לי עבור זה סך מאתים וחמשים רו"כ (זה הי' סכום גדול, עשרים וחמשה צערוואנצעס).
כואמרתי לו שאשתדל להוודע מזה, ונודעתי שיש אחד שעושה זאת. עד כמה השפעתו לא ידעתי, אבל בכל אופן הי' זה כרוך בהוצאות לא גדולות.
כזהודעתי לו, והוא שלח את הת' נחום גורלניק להומיל להוודע על אתר אם יש בזה ממש, ונודענו.
כחאח"כ בא נתן גורארי' בעצמו עם ב"ב להומיל, ואני סדרתי שיכתבו בפנקסי הבית של איזה מאנ"ש, ות"ל עלה בידי בחורף הנ"ל להשיג רשיון יציאה עבור כל משפחת ר' צבי ז"ל ועבור זוגתו של ר' נתן גורארי' מרת אסתר ע"ה ועבור ר' שמרי' גורארי'.
כטזוגתו של ר' נתן ז"ל מרת אסתר ע"ה לא איבדה את הגבירישען שטאלץ שלה, אבל זה הי' דורכגעדרונגען מיט חסידישען רוח (כאשר כתבתי קודם, שבהיותי בקרעמענטשוג אצלם בחג הפסח תרע"ח היתה ביתם של ר' נתן גורארי' ז"ל די חסידישע רייכע הויז במלוא מובן המלה).
לזוגתו של ר' צבי ז"ל מרת טאפצא (טויבא) ז"ל (בת האדמו"ר מראדזין ר' מרדכי יוסף אליעזר ז"ל ליינער) באה להומיל באמצע הלילה, בשעה 2 אחר חצות הלילה, עם מסלת הברזל, היא לא הלכה לישון רק ישבה כל הלילה ואמרה תהלים.
לאבתה חי' תחי' (נמצאת כעת בארה"ק, אשת ר' נחום גולדשמיד) היתה אז בס"ה לערך בת שש עשרה שנה, אבל היתה כבר בגיל שהוצרכה רשיון יציאה מיוחד, וע"כ הוכרחה לבוא גם היא להומיל.
לב* * *
לגידידינו ר' ישראל מגידסאן (קעה), שהי' תושב העיר הומיל, וגם משפחתו גרה בהומיל (קעו), ע"י ההכירות שהי' לו בעיר עלה בידו להסתדר במשרה באחת המשרדים של הממשלה בתור מנהל איזה עסק ממשלתי.
לדר' ישראל מגידסון
להגם אז כמו עתה, עשו חיפושים בבתים של אזרחי המדינה בכל עת, והתייחסו את הפקידים באי אימון, וגם אצלו ביקרו (דרך אגב, גם אני סבלתי מזה, כי לקחו אצלו ביכל כתבים ומאמרים בודדים ששאל ממני ע"מ ללמוד).
לומכתבו של ר' ישראל מגידסון אל המחבר
לזאח"כ הי' תמיד בפחד, והחליט בדעתו לעזוב את המדינה. הי' חפץ לדעת חו"ד הקדושה של כ"ק אדמו"ר נבג"מ, אך התירא לנסוע לאדמו"ר, והציע לפני שיתן לי על הוצאות הנסיעה ואסע בשליחותו, וקבלתי הצעתו.
לחתיכף בשבוע אחר פורים נסעתי ללנינגראד.
לטבהכנסי לרכבת בהומיל נגשו אלי שני אנשים מג. פ. או. ורמזו לי שאלך אחריהם. הם הכניסו אותי בבנין שלהם הסמוך לתחנה והתחילו לחפש בבגדי וסביבות גופי ובחפציי (בין המחפשים הי' אחד שהוא עצמו הי' מן המובילים סחורה בלי מכס עבורי מעיר מינסק, שהי' סמוך אז לגבול פולין), אך לא מצאו מאומה אצלי, והספקתי לנסוע ברכבת שסדרתי בתחלה לנסוע.
מבבואי לזלאבין, תחנה סמוכה להומיל, שבה הוצרכתי להחליף לרכבת ההולכת ללנינגרד, פגשתי את הרב של עיר ביחאוו חדש (קעז)
מאבאתי ללנינגראד ביום ג' כ"א אדר. כ"ק אדמו"ר נבג"מ לא הי' אז בלנינגראד, כי הי' אז במוסקבא, ולמחרת ביום ד' בא כ"ק אדמו"ר נבג"מ לביתו.
מבזכורני שחכיתי בפרוזדור וכ"ק אדמו"ר נבג"מ נכנס לסעודת הצהרים, והיתה סעודה של חלב, ואמרו לו בהתנצלות שהיתה שביתה אצל הקצב ר' ליב ראדין, ואין בשר. ואמר כ"ק: פשוט אמילכיקער ווארמעס!
מגגם זכורני שאז הי' כ"ק אדמו"ר הרמ"מ שליט"א לההתראות עם זוגתו הרבנית מושא תחי', ופעם הייתי שם בלילה והרבנית נחמה דינה העמידה כיבוד על השלחן.
מדבליל ה' נכנסתי ליחידות (קעח).
מהבתחלה שאלתי את היחידות של ישראל מגידסאן, אח"כ דברתי ע"ד נסיעתי, וכ"ק אדמו"ר אמר לי להתחיל ההכנות לנסיעה.
מואח"כ אמר לי שרצונו שאהי' משפיע בהומיל, איננו מדייק מה יהי' עסקי כל היום, רק שאהי' משפיע בהומיל, וישלם לי עבור זה סך ארבעים רו"כ לחודש (קעט).
מזאח"כ אמר לי שברצונו לעשות אותי שליח לנסוע לרוסטוב ליום היארצייט ב' ניסן, שחל בשנה ההיא ביום ו'. שאל אותי אם יש לי פנאי לזה, ואמרתי: מה זו שאלה? בודאי! הרי זהו ענין של כ"ק אדמו"ר. והוסיף לשאול: אבל אולי מוגבל אתה כעת בזמן שלך? ואמרתי שאינו כן ומוכן אני לנסוע.
מחבסוף אמר לי שאבוא למחר, ויתן לי מעות לקנות הכרטיס-מסע לרכבת ההולכת מלנינגראד למוסקבא ביום א' שעה 7:30 ערב, וחפץ הוא שאקנה את כרטיס-המסע ביום עש"ק בתחנה העירונית (הנקראת ברוסית "גאראדסקאיא סטאנציא", כי בתחנת הרכבת מוכרים את הכרטיסים מיד לפני הנסיעה), ושאודיעו ביום ו' אם הצלחתי להשיג את הכרטיס, וביום א' אכנס אצלו ליחידות בשעה 6 בערב (כי לפני כניסתי אליו צריך הוא להכין עצמו כשלושה שעות).
מט[בעת צאתי מהיחידות בליל ה', היו שם הרש"ג ור' שלמה נ"י הארנשטיין (הנמצא כעת בארה"ב, הוא חתן גיסה של הרבנית הצדקנית מרת שטערנא שרה ע"ה אשת אדמו"ר הרש"ב נבג"מ).
נר' שלמה ביקשני אודות השגת פאספארט עבורו לצאת מרוסיא. בתוך הדברים ספרתי להם היחידות שלי, ואמרתי שהנני מתפלא מה שכ"ק אדמו"ר מציע לפני שאהי' משפיע בהומיל, בעת שמדברים אודות הנסיעה לארה"ב.
נאבש"ק סיפר לי ר' שלמה, אשר בעת סעודת ליל ש"ק אמר לכ"ק אדמו"ר שאיני שבע רצון מהיחידות, שאני דברתי אודות נסיעה לארה"ב והוא מציע לי להיות משפיע דא"ח בהומיל.
נבהצטערתי מאד על זה, והוכחתיו על פניו, מדוע אמר זה, מה שלא חפצתי שיאמר זה לפני אדמו"ר.
נגלמחר נתן לי כ"ק אדמו"ר את דמי הנסיעה, ואמר לי שיכול אני להתעכב יום במוסקבא לקחת פדיונות על האוהל, וגם לקבל מעות עבור זה; אבל ההוצאות של הנסיעה יהיו רק על חשבונו. גם נתן לי מעות לתת ליחידים ולצדקות שונות.
נדאח"כ פגשתי את ר' אלחנן דוב מרוזוב ואמר לי שכשנתן לי המעות עבור הנסיעה (הוא לא ידע מהסכומים שנתן לי כ"ק אדמו"ר על צדקה) לא הי' בבית עבור ההוצאה ההכרחית לש"ק. וגם הוא עשה אותי שליח מצוה.
נההלכתי וקניתי את כרטיס-המסע בתחנה העירונית.
נובש"ק אמר כ"ק אדמו"ר מאמר, וביום א' בשעה ששית בערב, כשנכנסתי ליחידות (קפ), אמר לפני קיצור מתוכן המאמר, ואמר לי שכבד הי' לו לאמר דא"ח מצד חלישות בריאותו, ואמר לי שכשדיבר האט מיר געשטאכן אין א זייט (הראה לי בצד), אך איך יכולתי שלא לאמר, הרי אתה באת, ועוד אורחים.
נזכ"ק אדמו"ר נתן לי את הפדיונות ואמר שאת הפדיונות (שהיו כערך חבילה בינונית) רק אניח על האוהל, ואת הפדיון שלו אקרא, אבל שאקרא רק פעם אחת, ורק בהיותי על האוהל ולא קודם לכן, ולא אעתיק אותו, ולא אראה אותו לשום אדם, ולא אתן אותו להעתיקו לשום אדם, ושום הוראת היתר בעולם לא אעשה בזה.
נח[קראתי אותו רק פעם אחת כהוראת כ"ק אדמו"ר, וקראתי במתינות, ואינני זוכר פרטי הדברים, רק זוכר אני שהי' פדיון של רבי, וגם נזכרו בסוף שמות אנשים פרטים (קפא).
נטכל הפדיון הי' כתוב על נייר הנק' פאצטאווע פאפיר, חצי גליון כתוב געדיכט].
סבהמשך דבריו חזר עוד הפעם שרצונו שאהי' משפיע בהומיל, ואמר לי אז מען דארף חזר'ן א מאמר טראכט מען דאך איבער דריי פיר פינף זעקס זיבן מאל (כן מנה בפרטיות את כל המספרים), ודיבר המעלה בזה, אך אינני זוכר הלשון בדיוק.
סאעוד אמר לי בהמשך לענין חזרת דא"ח (בראותי שאמר המאמר בעת שכבד הי' הדבר לפניו כ"כ), ואמר בזה"ל: אז עס איז פאראן אין א שטאט ניין (תשעה) יונגעלייט דארף מען אין דריי ערטער חזר'ן חסידות, אז עס איז פאראן וואו מען דארף חזר'ן.
סבואמר אף שהנך מתכונן לנסוע לארה"ב, אבל הלא יעבור עוד זמן, עס וועט דאך גיווערן א מאנאט צוויי דריי, איז אויף דער צייט וויל איך דו זאלסט זיין א משפיע אין הומיל (וכן הי' לפועל, לסוף ג' חדשים בדיוק השגתי את הרשיון ונסעתי מביתי בהומיל לדרכי לארה"ב).
סגאח"כ אמר לי שאכנס אל אמו הרבנית הצדקנית מרת שטערנא שרה ע"ה, לקבל ממנה פדיון, וגם שברצונה למסור משהו אודות הבית שהי' להם ברוסטוב ע"נ דאן (בראדסקי פערעאולאק. 44), וגם אמר שאשאל ממנה בדיוק את שם אמה (חנה או חי' חנה).
סדלפני יציאתי מהיחידות בחדר קדשו שאל אותי בזה"ל: ישראל, דו ווייסט ווי צו ריידן צום טאטן? ונשארתי נדהם, ואמר לי: "צום טאטן דארף מען ריידן ווי אויף יחידות, דו ביזט דאך געווען ביי דעם טאטן אויף יחידות, זאלסטו זאגן, רבי אין בין א שליח פון אייער זון און פון דער רביצן, זיי האבן מיר געמאכט פאר א שליח". ואח"כ אומר המענה לשון.
סהעוד היו דיבורים אלי שאיני זוכר; והרש"ז דוכמן נ"י (שהי' אז בלנינגראד) אומר ששמע ממני אז, שכ"ק אדמו"ר אמר לי: בעת שתהי' על האוהל בבוקר, יהי' זה בערך בעת שאתפלל פה, וועט זיך מיר דאוונען געשמאקער.
סוגודל הקירוב של כ"ק אדמו"ר נבג"מ ודברי קדשו האבן מיר צוטומלט. כשכ"ק אדמו"ר אמר לי: נו, דו דארפסט דאך פארן; אמרתי לו שיש עוד ארבעים מינוט עד לנסיעת הרכבת. אמר לי כ"ק אדמו"ר שגם ר' שמואל אבא דוליצקי צריך להכנס והוא נוסע ג"כ באותה רכבת. אז יצאתי, ואין מלים לתאר את גודל שמחתי, שזכני השי"ת בשליחות קדושה כזאת וקירוב כזה.
סזנכנסתי לרבנית הזקנה הצדקנית מרת שטערנא שרה ע"ה, והיא מסרה לי הפרטים אודות הבית ואמרה לי: דעם פארגעניגן קאן מען זיך אויך ניט פארגינען (כוונתה, אודות הנסיעה להיות על האוהל ליום היארצייט).
סחבדרך בנסיעתי עם הר"ר שמואל אבא לא יכלתי להתאפק מבלי להבליט את התרגשותי מהמאורע ומהיחידות, אף שלא יכלתי לספר לו הכל. פניו של הרש"א הביעו הערצה, כאילו אמר: אשריך שזכית לזה, יש מה לקנא לך מהזכות הזאת שנפלה לחלקך. ידידות חסידותי האט אונז פארבונדן הארציק כל הלילה בנסיעתינו יחד.
סטבאתי למוסקבא וסרתי לבית הכנסת בספאסא גלענישטשענסקאיא 10.
עביום ב' מסרתי לאנ"ש ע"ד נסיעתי, ואלו שעלה לי לראותם נתנו לי פ"נ, ואח"כ נסעתי לרוסטוב.
עאבבואי לרוסטוב, לכאורה עיר ככל העיירות, אבל ברוסטוב הרגשתי ריקנות, אין זאת העיר רוסטוב אשר רגש קודש הלביש אותך בנסיעתך לשם, ועתה בביאתך לשם אין דבר המושך אותך.
עבהתראיתי עם התמימים והתבלטה הגלמודיות, מלבד אהבת התמימים הורגשה אהבה של גרים אוהבים זא"ז.
עגהתפללנו תפלת ערבית בבית רבינו וישבנו במסבת התוועדות. עס האט ארומגעכאפט א אומעט א קוק צו טאן אויף די וואכעדיקייט פון דער הויז, דער פנה צדיק כו' האט ארויסגעשריען פון יעדן ווינקל (קפב).
עדהיארצייט הי' ביום ועש"ק. הלכתי על האוהל. עשיתי כהוראת כ"ק אדמו"ר להתנהג, וגם שהיתי ש"ק ברוסטוב, כמובן.
עהבאתי לביתי על חג הפסח.