Chabad Library · Around Chassidus
Zikaron LiVnei Yisrael·
אהנסיעה לארה"ב
בקבלת הניירות - הצפיה במוסקבא - אנ"ש במוסקבא - היחידות - הנסיעה לריגא - אנ"ש בריגא - מחלת הבת ורפואתה - הפגישה עם ר' אלטער ביילין - הנסיעה לפאריז והאווער - הנסיעה באניה לארה"ב
גכשבאתי לביתי התחלתי להתעסק בהשגת הניירות. הורי ע"ה שהיו אז באמריקה השתדלו ושלחו לי ניירות-דרישה בתור רב בביהכנ"ס בשכונתם.
דארה"ב עדיין לא הכירה אז בממשלת האדומים. הקאנסול האמריקני הי' בעיר ריגא מדינת לאטבי', אשר נבדלה למדינה נפרדת אחרי כלות מלחמת העולם הראשונה, בשנת תרע"ח. ולכן הי' הסדר כך:
הכשהיו מקבלים את הניירות-דרישה היו שולחים אותם אל הקאנסול האמריקני לריגא, והוא הי' משיב, שכשיבוא האיש לריגא ויתבררו הדברים אזי ישיב אם יתן וויזה (רשיון כניסה לארה"ב).
ועל יסוד מכתב כזה מהקאנסול היו נותנים רשיון יציאה מרוסיא. ואחרי שמקבלים את רשיון היציאה מרוסיא אפשר לקנות כרטיסים לריגא ולארה"ב.
זאמנם חברת האניות לא היתה מתחילה להתעסק בהכנות לנסיעה ולא נותנת את הכרטיסים עד אשר היו גומרים לשלם את המעות עבור כרטיס-המסע באניה עד ארה"ב.
חביום ט"ו סיון קבלתי את הפאס ונסעתי אני וב"ב (היינו זוגתי ושתי בנותי חי' שרה ורחל דוואשא תחי') למוסקבא, כדי לנסוע משם לריגא ולארה"ב.
טעדיין לא היו לי כל המעות עבור הכרטיסים. הורי אמנם שלחו לי את ניירות הדרישה, אבל דמי הכרטיסים עלו עלי בקושי (קפג).
ינסעתי ע"י חברת פרענטש-ליין (חברה צרפתית), וחשבתי שאולי יאמינו בלשכה של החברה, ויתנו לי כרטיס עד ריגא, ועל סמך זה נסעתי למוסקבא.
יאבצאתי מביתי להתיישב על העגלה המובילה לתחנה, והנה הת' ר' ליב מאדאיעווסקי נוסע בעגלה ללוות את אביו הישיש ר' משה מאדאיעווסקי שהי' אצלו לבקרו (קפד). ירדתי מהעגלה שלי לקבל ברכת פרידה מאת הרב הנ"ל.
יבבאנו על התחנה, אנ"ש התאספו על התחנה ללוות אותי.
יגגיסי ר' אהרן אליעזר ז"ל אמר לי: דו לויפסט! כ"ק אדמו"ר פה וכל אנ"ש פה! וואו לויפסטו?
ידר' זלמן חסדן שו"ב אמר לי: מיר זיינען אלע אויף איין וואקזאל, מיר דארפן אלע פארן.
טובאתי למוסקבא, חפשתי אחר מקום מנוחה עד אשר אשים לדרך פעמי לריגא.
טזבעיר מוסקבא הי' איש אחד ממשפחת אבראמאוו מעיר הומיל, ש"ב של זוגתי תחי', והוא הי' מהפקידים, והי' לו דירה של ב' או ג' חדרים מרווחים במוסקבא, והוא ומשפחתו נסעו למקומות הקיץ, ונתנו לנו הרשות להשתמש בדירתם.
יזהקיבוץ של אנ"ש בעיר הי' כבר במספר מסויים. הם התעסקו במלאכות קוסטארנא, אחדים מהם עשו שרוכים לנעלים (שנירלאך), אבל התמימים היו רובם בעלי הבנה בדא"ח, פנימיות'דיקע חסיד'שע אידן.
יחבש"ק (קפה) היו מתאספים בשעה 9 ללמוד דא"ח והיו לומדים כשתי שעות ואח"כ היו מתפללים בצבור במתינות. התפלה היתה נגמרת לערך אחרי שעה ב' אחה"צ. בהיותי שם כיבדו אותי להיות הלומד שיעור בש"ק א'.
יטבמשך שבתי בעיר מוסקבא הי' כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ לביקור בעיר מוסקבא, וזכיתי להכנס עוד הפעם ליחידות ולקבל את ברכתו הקדושה.
כהיחידות היתה בדירתו של אחד מהתמימים, אינני זוכר כעת בדיוק, אך זאת אני זוכר, שלא ידעו בבירור בביתו של מי תהי' היחידות, אם בביתו של השו"ב ר' חיים זלמן גארדאן (אחיו של האחים השו"בים גארדאן שבארה"ב) או בביתו של שמעון יעקבסון.
כאזוכר אני שמר סענדער ראפאלאוויטש (קפו), חתנו של ר' שמעון יעקבסון, הי' המכניס והמוציא ליחידות.
כבבמוסקבא שהיתי לערך ששה שבועות, עד אשר שלמו בארה"ב עבור הכרטיסים בשלימות.
כג* * *
כדבמשך הזמן הזה הי' ברית מילה אצל הת' ר' חיים אליעזר הורביץ, הנק' חיים אליעזר וועליזער (הוא הי' בחור בעל כשרונות. ער האט געקענט גוט לערנען והי' א פנימיות'דיקער חסיד'שער יונגערמאן מיט א גוטער הבנה אין חסידות).
כהכיבדו אותי לחזור מאמר בדא"ח, וחזרתי את המאמר הראיני את מראיך רס"ב.
כוכשהייתי חוזר דא"ח בהומיל לפני הבע"ב הייתי מוכרח לחזור דא"ח בשפת אידיש, למען אשר יבינו השומעים. לא כן במוסקבא שהסביבה היתה מיחידי סגולה מאנ"ש בעלי צורה.
כזאני חזרתי באידיש כהרגלי, והבקורת של התמימים על חזרת הדא"ח שלי, אז איך זאג אויף טייטש חסידות.
כחבמשך שבתי במוסקבא בקרתי בבית אחדים מהתמימים.
כטהלכתי פעם לביתו של התמים הנעלה מוהר"ר משה בהגה"ח ר' נתן ז"ל גורארי', הוא נתן לי את הכתובת שלו, וכאשר באתי למספר הבית נכנסתי לחצר ושאלתי למקום דירתו, הראו לי ללכת למרתף. נכנסתי למרתף והנה חושך על פני כל המרתף. הלכתי משך חצי המרחק ולא ראיתי שום סדק של אור. יצאתי החוצה ושאלתי עוד הפעם, עד אשר אחד מאנשי החצר הוביל אותי לקצה המרתף עד פתח דירתו.
לנכנסתי לדירתו, ולמרות הנקיות בתכלית ששרתה בבית, והידידות שלנו מקדם, האט מיר די הארץ פארקוועטשט, הן בכלל מהדירה ומהרהיטים, אשר לא עלו הרבה על אותן הרהיטים שמצא החסיד של הבעש"ט ז"ל בדירתו של הרב המגיד ז"ל (בעת אשר הביא לו את הפ"ש מהבעש"ט, כמסופר בשיחת שמח"ת תרצ"ו (קפז)). וילכו לאהליהם.
לאבמשך שבתי שם מסרתי להצענזאר את הכתבים בדא"ח שהיו עמדי, וכן את הספרים. הכתבים מסרתי לידם ברשימה כמה דפים, והם החזירו לי אותם חתומים בגושפנקא שלהם, והספרים באתי למקום שהיו מונחים הספרים, ובאה ערלית אחת והוצאתי איזה מסכתות ועוד ספרים אחדים, והביטה על הנדפס על השער ברוסית, והניחה את חותמה על הארגזים והשקים.
לב* * *
לגבסוף חודש תמוז יצאתי מעיר מוסקבא לריגא, במסלת הברזל העוברת דרך עיר סעבעזש, ששם הי' הגבול.
לדתמונת המחבר בפספורט יציאתו מרוסיה
להלערך עם שקיעת החמה, בעת שהאדימו פני' עברנו את הגבול מרוסיא ללטבי'. א"א לתאר במלין את ההרגש בעת שבעוד רגעים ווערט פארווירקליכט ממש דער ארוסגיין פון רוסלאנד. כל זמן שלא עברו את הגבול האט זיך קיינעם ניט געגלויבט אז עס וועט טאקע געשעהן אן עגמת נפש.
לומיט פארכאפטע אטעמס ישבנו בעת שנכנסו פקידי ממשלת לטבי' ומשרתי הרכבת שלהם, ועבר משך זמן עד אשר שב רוחנו און מיר האבן געגלויבט שהננו נמצאים כבר מעבר השני למדינת רוסיא; אבל זהו רק באמונה, אם כי בשום אופן לא סר הפחד פן יתפשו אותנו ממדינת רוסיא, אולי ימצאו איזו עלילה עלינו. עס האט זיך ניט געקאנט נתקבל ווערן אין הרגש אז מען איז ארויס בפועל ממש מממשלת הסובייטים.
לז* * *
לחבאנו לריגא בר"ח מנ"א שנת תרפ"ה, והוכרחנו להתעכב שם עד י"ט כסלו תרפ"ו, כדלקמן.
לטבריגא הובילה אותנו חברת פרענטש ליין למלון ששם התגוררו המהגרים שנסעו ע"י החברה הנ"ל. שהינו שם ימים אחדים.
מהלכנו לקאנסול ונודענו שצריך הוא לאשר ולברר אם בית הכנסת ששלח לי הזמנה מארה"ב הוא אמתי כו'. עבור זה הי' צריך לשהות לפחות ששה שבועות.
מאהיינו במלון משך איזה ימים ואח"כ הוכרחנו ללכת לקאראנטין, מקום ששם התאכסנו המהגרים שהוצרכו לעבור דרך לטבי' בנסיעתם למדינות מעבר לים.
מבבעצם היינו שם חפשים ללכת לכל מקום שרצינו, ורק לסבות (אינני זוכר עתה הסבה) היינו צריכים להחזיק את דירתינו שם.
מג* * *
מדבבואי לשם באמצע הקיץ, חזרתי דא"ח בבית הכנסת נוסח האר"י שהי' נק' באזאר בערג (זה הי' בנין של שטח רב, שהרבה עסקים של מקצועות שונות היו בו, וגם ביהכנ"ס הנ"ל) ושם היו הרבה מתפללים.
מהבין המתפללים בביהכנ"ס זה הי' גם ר' מרדכי דובין ע"ה (קפח). גם התמים השו"ב ר' מרדכי חפץ ז"ל הי' מתפלל בביהכנ"ס הזה, והוא הי' משפיע וחוזר בו דא"ח.
מוהיות שהיו אז ימי הקיץ נסעו הרבה למעונות הקיץ שאצל חוף הים הבאלטי בסמוך לעיר ריגא הנקרא דובלין (היא אחת מהעיירות שהיו על החוף, כמו העיירות של ראקאוויי ולאנג איילענד), וגם השו"ב ר' מרדכי חפץ ז"ל הי' שם, והזמינו אותי לחזור שם דא"ח בזמן שלוש סעודות, והיו שם כעשרים מנינים, וגם ר' מרדכי דובין ז"ל הי' ביניהם.
מזהרב מ"מ זקס הי' אז רב הראשי דעיר ריגא.
מח* * *
מטאזכיר עוד אחדים מבין התמימים שהיו אז בריגא:
נהתמים הרה"ח ר' יצחק דובאוו נ"י מיאקשיץ (עיר קטנה בפלך מינסק). הוא הי' אז רב באחד מבתי המדרש שהיו נק' רייסישא שולען (קפט) (כעת הוא רב ור"מ במאנטשעסטער אנגליה). הוא כיבד אותי לחזור דא"ח בביהכנ"ס שלו.
נאהתמים צבי גאר הי' אז תושב בריגא, משגיח בבית המטבחים (שלאכטהויז).
נבהתמים מיכאל חפץ (אחיו של ר' מרדכי חפץ ז"ל הנ"ל) הי' שוחט עופות.
נגהתמים יעקב הורביץ, שהי' נקרא יעקב ליעפליער הי' חתנו של אחד מהבע"ב דריגא מאנ"ש (קצ).
נדגיסו הת' ירוחם סקאבלא, בנו של ר' מ"מ סקאבלא (קצא).
נההתמים יוסף סקאבלא, בנה של גיטל לאה סקאבלא, מהנשים המפורסמות וצדקניות דנשי חב"ד. אחיו הי' התמים המצויין שניאור זלמן סקאבלא. גיסו (בעל אחותו) הוא התמים ר' שמואל כצמן.
נוהת' שמרי' ב"ר נתן גורארי', שעשה ניירות היציאה מרוסיה בעירי הומיל, דר בריגא, ונשתדך עם אחות זוגתו של התמים ר' יוסף הנ"ל, ונעשה גיסו (קצב).
נזהיינו מתאספים לפרקים קרובים להתוועדות, חסידישע פארבריינגענס, ולקביעות עתים לדא"ח (קצג).
נחנתקרבו אז לאנ"ש אחיו של הת' מדריססא (אח"כ נתקרב עוד יותר ונעשה מיקירי אנ"ש בריגא).
נטגם אחד בשם סעקונדא, שהיתה לו מאפיה (קצד).
ס* * *
סאבתחלת חודש אלול, או קודם לזה, בהיותינו בקאראנטין, חלתה בתנו חי' שרה תחי' במחלת סקארלאט פיבער, והוכרחנו למסרה לביה"ח העירוני. נודעו אודות זה בקאנסול והזהירו אותנו שלא ניכנס לקאנסולאט במשך ג' חדשים, ואם נעבור על ציוויו לא יתן לנו וויזה לעולם.
סבביה"ח הי' ממשלתי, כנראה, ולא הי' להם יחס קירבה ליהודים, בפרט למהגרים, וממילא סבלה שם בתנו, בנוסף לצער המחלה. היא היתה אז בת ארבע וחצי שנים, והוצרכה להיות בלי הוריה, ובסביבה כזו, וגודל צערה אין לשער.
סגכמו חי ניצבת לפני התמונה, בעת אשר הבאתיה יחד עם זוגתי לביה"ח, ואמרנו לה שצריכים לבקרה אצל רופא, ואח"כ השארנוה שם וחזרנו.
סדהיא היתה שם ששה שבועות וכל יום הלכנו לבקרה והיינו מדברים אליה דרך חלון. גם בר"ה הלכתי לבקרה, כי לו היינו מדלגים יום אחד מלבוא לבקרה היתה חושבת שאנחנו עוזבים אותה שם ח"ו. בכל יום הבאנו לה תפוח זהב (שהי' יקר המציאות אז בריגא). בכל יום היינו שומעים את הבכיות שהיתה בוכה ומתחננת דרך החלון: קחו אותי מפה, אינני חפצה להיות פה, קחו אותי הביתה. את המחזה הזה אין לתאר במלין.
סה* * *
סובשבתינו בקאראנטין היו עמנו עוד אנשים מהגרים: הרב שיסגאל ע"ה. השו"ב רא"ד נ"י מאטעשין עם ילדיו (קצה).
סזבימי הסליחות התעוררנו לעשות מנין להתפלל בצבור, אחרי אשר היו בינינו אנשים הרבה.
סחהי' שם רב, שנסע בתור רב, אבל כשאמרנו לו שיבוא להתפלל בצבור בימי החול התנצל ואמר שהוא צריך לקום בהשכמה וטרוד בהשתדלות והכנות לנסיעה ומתפלל הוא תפלה קצרה כמהלך בדרך.
סטפעם הוצרך אחד למנין, שהי' לו יאצ"ט, ונדברנו להתפלל בהשכמה. התאספנו יחד והלכנו לקרוא להרב הנ"ל, ואמר שהוא ישן עדיין.
עבניו הבחורים נסעו עמו ולא נכנסו בביהכנ"ס אפילו בשבתות ולא ידעו מה מתפללים.
עאהבע"ב שנסעו אז לאמריקה אמרו שזהו פראוואסלאנער רב.
עב* * *
עגטרם יצאי את רוסיא קבלתי מכתב מחבירי בתו"ת מר אלטער נ"י ביילין (קצו) (שנעשה אח"כ גיסי), שהיות ששמע שמתכונן הנני לנסוע לארה"ב, והיות שיש לו חפצים ברוסיא בעיר קובליץ אצל אחד מקרוביו, ע"כ אתדבר עמם שהם ישלחו אלי את החפצים (כרים וכסתות) ואני אביאם עמי ללטבי' והוא ישלם לי דמי ההוצאות.
עדר' אלטר ביילין גיסו של המחבר
עהבבואי לריגא והודעתי לו שהבאתי את חפציו, בא מליבאווע לריגא וקיבל אותם.
עוכשדברנו סיפר לי שגם לו יש ניירות לנסוע לארה"ב (קצז), והתעוררה מחדש הידידות אצלינו, והתנינו להתחבר איש עם רעהו [אז עלה בדעתי שזה יהי' זיווג הגון עבור אחותי תחי', וכתבתי להורי ע"ה את אשר בדעתי אי"ה].
עזההכנות לנסיעה של שנינו היו בזמן אחד, אמנם אף שההשגחה העליונה היתה שיצאנו מלטבי' בדרכינו לארה"ב - ממש באותו יום, אך הוא נסע בחברה אחרת, ולא נפגשנו (קצח).
עחחשבנו שנוכל להפגש בעיר ברלין (הוא עבר דרך ברלין לפני), אך לבסוף נאבד ממני (עוד לא הורגלתי אז להשתמש בנקל במקום חדש למצוא איש והדומה).
עטבחודש תשרי התפללתי בביהכנ"ס הנק' רייסישע. התקבלו המאמרים דר"ה תרפ"ו ולמדנו אותם, ובמשך זמן ישיבתינו בריגא נעשה קשר ידידות בינינו התמימים יחיו.
פבשמח"ת האבן מיר פארבראכט ביחד התמימים דשם, ר' מרדכי חפץ הי"ד, אחיו ר' מיכאל ליב הי"ד, הרה"ח ר' צבי גאר (חתן החזן ר' מ"מ וואלאסאוו), ר' יעקב הורביץ מליעפליע הי"ד, אלה אני זוכר, ור' מרדכי דובין הי' אתנו, ואח"כ האבן מיר געפראוועט הקפות, עד שעה מאוחרת בלילה.
פאבתנו חי' שרה תחי' נתרפאה, וע"י ההשתדלות דארה"ב קבלנו את הויזה, והוקבע יום נסיעתינו בליל מוצש"ק די"ט כסלו תרפ"ו (קצט).
פבבאמצע סעודת י"ט כסלו, שערך השו"ב ר' מרדכי ז"ל חפץ בביתו, קבלתי ברכת הפרידה מחבריי וידידיי ונסענו (ר).
פגנסענו דרך קובנא, ירדתי על התחנה בתקוה שאולי אפגוש את מישהו מאנ"ש, כי ידעתי ששם נמצאת בת גיסי ר' אברהם ניקאלאייעווער (לוין) ע"ה (אחי זוגתי תחי'), אבל לא פגשתי שם איש שאוכל לשאול אותו עד"ז.
פדבאנו לקעניגסבערג ואח"כ לבערלין, שם הוצרכנו להפגש עם חברי אלטער ביילין (שהי' אח"כ לגיסי), אבל הוא לא נסע באותה שעה, ולא נפגשנו, ולא נודע לנו כתובת איש מרעהו, עד שהגענו לארה"ב, כנזכר לעיל.
פהבאנו לפאריז ונסענו להאוואר, שמשם הוצרכנו להפליג לארה"ב. זמן הנסיעות הנזכרות ארכו כשלושה ימים.
פובהאוואר שהינו כשבוע, וביום ד' נר הששי לחנוכה עלינו על האני' פאריז בדרכינו צלחה לארה"ב.
פזעברנו ליד חוף אחד באנגליה, שם עלו עוד נוסעים לאניה (האניה שלנו לא באה עד החוף, רק ספינה קטנה באה מהחוף והביאה את הנוסעים אל האני' הגדולה), ומשם נסענו לתוך הים.
פחהנסיעה על האני' היתה קלה עבורי, אף שהים הי' סוער, אבל זוגתי תחי', מעת שעברנו ליד החוף באנגליה, היא שכבה במטתה ולא יכלה אפילו להגביה את ראשה, עד אשר באנו סמוך למימי אמריקה. אחד מהנוסעים (נתין אמריקאי) בא ועודד אותה, ובעל כרחה הוריד אותה ממטתה.
פטגם בתנו הבכירה חי' שרה תחי' לא יכלה לסבול את הנסיעה, מה שנקרא חולי הים, אבל אני ובתנו רחל דוואשא תחי' האבן זיך געפילט אלרייט.
צביום ו' עש"ק לעת ערב היתה סערה גדולה, גלי הים הוגבהו עד למעלה מהאניה, עד אשר אח"כ נפלו זרמים על גג האניה, גם אני הרגשתי מעט, וגם המלחים סבלו.
צאהגענו לחוף ביום ג' ה' טבת.
צבהובילו את כל הנוסעים (גם אותי וב"ב) לעליס איילענד (רא).