Chabad Library · Around Chassidus
Zikaron LiVnei Yisrael·
אשנת תרפ"ו
בהחקירה במשרד ההגירה - הפגישה עם הדוד ועם נציגי ביהכנ"ס - סגירת ביהכנ"ס - חיפוש משרה - רבנות ביהכ"נ אנשי באברויסק - השיעורים ומתפללי ביהכנ"ס - בעל תוקע
גבלילה הראשונה לבואינו לארה"ב הביאו משורר אחד ששר לפנינו איזה שירים. מובן שלא הבנתי מה ששר ולא הייתי באולם, אף שהם ניסו להכריח את כולם להיות נוכח שם.
דבתנו רחל דוואשא היתה אז בת שנה וחצי, והתחילה לחוש בראשה, ולמחרת יציאתינו מעליס איילענד חלתה במחלת מאזלען, ורק בחסדי השי"ת לא הרגישו זאת הממונים בעליס איילענד.
הלמחר בבוקר הביאו אותנו לדרישה, ואחרי אשר כמה רופאים בדקו את כל אחד מאתנו, התחילו לחקור אותי מי הם הדורשים אותי, ואמרתי שאיני מכירם. שאלוני אם יספיק לי השכירות על ההוצאה, והשבתי להם שמן הסתם תהי' הכנסה צדדית שיש לרבנים. ושאלוני אם הנני מסדר קידושין והראיתי צחוק קל על שפתי, שאל החוקר (ע"י המתורגמן) מה אני אני מצחק, והשבתי כי אין זה בגדר שאלה. שאלני כמה מעות יש לי, והשבתי שיש לי דולר אחד. שאלני והיכן אקח לשכור דירה וכלי בית, ואמרתי שמן הסתם ידאגו הבע"ב ויכינו על זה עבורי.
ומנהלי ביהכנ"ס היו: מר בנדזשיין - נשיא, מר סיגעל (רב) - מזכיר, ודודי יוסף הלל ע"ה. הם באו לקבל את פני, וגם אותם שאלו איזה שאלות וענו כראוי. שאלו גם אותם מאין אוכל לסדר דירה וכלי בית בעת שאין אצלי בכיסי רק דולר, והם השיבו שהם ידאגו ויסדרו את כל זה (רג).
זכשראה אותי דודי יוסף הלל נתמלאו רחמיו ורגשי לבבו ופנה לצד בדמעות.
חביום ה' בוקר יצאנו מעליס איילענד ונסענו אל העיר.
טלא לקחו טקסי, כי אם נסענו עם העלעווייטאר [רכבת עילית] של -3טע עוועניו.
יבעברינו דרך חלק הוואל סטריט אמר לי דודי שזהו המקום היותר עשיר שבעולם.
יאבש"ק הלכנו להתפלל לבית הכנסת ששלחו עבורי את הניירות דרישה. ביהכנ"ס זה הי' בחנות ששכרה איזה קבוצה של אנשים. אמנם ביום א' הבא נסגר ביהכנ"ס הזה, וראינו בחוש שביהכנ"ס הזה נתייסד במיוחד כדי להביא אותי לארה"ב (אבל לא רק עבור זה, כי ידוע שבענין של השגחה פרטית הנה כל מאורע הוא במכוון, ולא בדרך אגב, אבל גמר בירוריו הי' ביאתי לארה"ב).
יבמצב הפרנסה בביתי לא הי' במה להתפאר. אחיי הצעירים אברהם יוסף וניסן הלכו לישיבה. אחי שלמה הי' מרויח קצת, וגם אחותי סאשא הינדא תחי עבדה. אמנם נוסף על דוחק הפרנסה, הנה חלק מההכנסה היו צריכים לשלם בה לדודיי עבור הוצאות הבאת הורי וב"ב לארה"ב.
יגאחותי הבכירה היתה כבר בת ל"ב, היא באה לארה"ב כעשר שנים לפני הורי [כמסופר לעיל], והמעות שקבצה במשך זמן זה הוציאה על הוצאת הבאתם לארה"ב.
ידאחותי הצעירה רבקה לאה ע"ה היתה חלושה בבריאותה, לבה הי' אנגעגריפן מפחדי מות של שודדים ורוצחים שהיו פעמיים בעיר זוראוויץ, וסבלה הרבה מהפחדים, עד שנגע ללבה.
טווכעת נוספו ע"ז גם ההוצאות של ביאתי עם זוגתי ושני ילדים.
טזהתוגה ששרתה בבית לא נתנה לשום אחד להרים את ראשו, האויר הי' מלא עצב ומרא שחורה.
יזהתחילו לדבר אתי אודות בגדים חדשים. אמרו שפה אי אפשר להשיג בגדים ארוכים, כי את כל הבגדים קונים תפורים ומוכנים (לא כנהוג באירופה שקונים סחורה ונותנים לחייט לתפור אותם), ובבתי החרושת לא תופרים בגדים ארוכים.
יחהמחבר והוריו (במרכז) וצאצאיהם
יטהלכו עמי לחנות של בגדים לקנות בגד ארוך ולא מצאו, וקנו בגד קצר. בבואי הביתה אמרתי שלא אלבש את הבגד הקצר. על שאלתם מה אעשה השבתי: הלא יש אצלי בגדים ארוכים, כשיקרעו אלה אראה מה לעשות, וכל זמן שיש לי בגדים ארוכים לא אלבוש בגדים קצרים. והוספתי, שאינני יכול להאמין שלא ימצאו חייטים התופרים בגדים ארוכים.
כעבר שבוע אחד והתחילו לקחת אותי לחפש עבודה.
כאניסו בבתי כנסת שונים ולא עלה בידם, כי לא הורגלתי בדרשות וכו'.
כבהתחילו לחשוב אודות שחיטה. דודיי היו אז שו"בים ראשיים בשני בתי-מטבחיים גדולים, והשיבו שאינם יכולים להכניס אותי למקומם, שזהו כמו בזיון להם שיבוא אליהם בטלן כזה. והוסיפו באמרם לאבי מורי ז"ל: הלא אמרנו לכם שלא תביאו אותו הנה, מה יהי' כעת?
כגבינתיים התחיל אבי מורי ז"ל לדבר אתי שאכנס לביקור אל ר' אברהם דוב לוין ע"ה, הנקרא דער מלאך, והוא הי' הרב של ביהכנ"ס שלנו שהתפללו בו בני משפחתי.
כדאף שהי' ברור השקפתי שאינני חפץ לעמוד בד' אמותיו בגלל הפירוד שהי' ממנו לליובאוויטש, אך ורק למען היותו בביהכנ"ס הזה והי' לי האפשרות להכיר אותו נכנסתי אליו.
כההוא דבר אלי בדרך כלל ובידידות ולא הזכיר כלל אודות יחסו לליובאוויטש בעת היותי אצלו. הוא הציע שאחזור מאמר דא"ח בביהכנ"ס שלו. חזרתי מאמר ואמר: דו חזר'סט גוט א מאמר.
כובין המקומות שפניתי ע"ד משרה הי' לשכת אגודת חסידי חב"ד, שיסופר עליה לקמן.
כזפניתי למזכיר ר' דוד שפרין אודות חיפוש משרה, הוא חשב אז אפשר ביהכנ"ס זה או אחר, אך לפועל לא מצא אפשרות לסדרני.
כחבשבוע השני לבואי לארה"ב נסעתי אל הר"א נ"י סימפסון (שהי' נקרא בליובאוויטש בשם אלי' ייכיל, או אלי' באברויסקער). הוא דר אז בשכונת הארלעם והי' רב בביהכנ"ס צמח צדק בהארלעם, ודירתו הי' ברחוב 116 מערבה, מספר 137.
כטר' אליהו סימפסון (ייכיל)
לנסעתי אליו בלילה. תיארו לי בבית הורי ע"ה איך לנסוע לשם (רד). באתי אליו וישבתי אצלו כשעה, והוא ג"כ הוסיף שמצטער שאין מוצאים, וחשבו לבקש ולחפש, וכה עברו כששה שבועות ואין מראה מקום למשרה (רה).
לאעלה בדעתינו, היות שהרמ"ל לוקשין הי' רב בבראנזוויל בחמשה בתי כנסת (רו), וע"כ ננסה אולי יעלה להסתפח לא' מבתי הכנסת.
לבאז נזכר אבי מורי שבבית הכנסת אנשי באברויסק ישנם אחדים מבני עירינו זוראוויץ [אף שהחברה נקראת אנשי באברויסק, אבל רוב המכריע הי' מהעיירות הסמוכות].
לגנסענו אני ואבי מורי ז"ל לביהכנ"ס אנשי באברויסק ברחוב קריסטאפער מספר 228, ששם הי' אז הגבאי ר' זאב חייקין ע"ה (בזוראוויץ הי' סנדלר), וכששמע את תוכן ביאתינו (וכבר תיארתי מקודם את גודל חשיבות אבי מורי ז"ל בעירנו והשתדלותו לטובת הכלל והיחיד, וכן ידידותו ועצתו הנכונה לכל אחד) אמר שהוא מצדו יעשה את כל מה שביכלתו. אבל הוסיף ואמר, שהן אמת שיעשה וישתדל בזה, אבל נדמה לו אז איך בין צו שטיל; ואיך אתפרנס?!
לדכמו"כ היו שם האחים ר' יואל ור' יחזקאל דינין, ור' חיים יעקב אקאשיקין, ועוד אנשים מעירנו.
לה* * *
לובית הכנסת של חברת אנשי באברויסק אשר בבראנזוויל הי' סניף של החברה הזאת שבעיר ניו יארק (רז); כי החברה של ביהכנ"ס נוסדה בתחלה בעיר נ.י. (רח) ואח"כ התחילו אחדים מהחברים להעתיק את מקומם מנ.י. לבראנזוויל ועשו שם מנין, ועפ"י חוקי החברה יכולים להתאסף שבעה חברים מהחברה במקום אחד ולייסד חברה שהיא סניף של החברה הראשית, וכל ההכנסות של הסניף הזה שייכים לחברה הראשית אשר בנ.י.
לזבמשך הזמן נתרבה מספר החברים דבראנזוויל וקנו ביהכנ"ס (משא"כ בנ.י. שהם היו בביהכנ"ס שכור מחברה אחרת). אמנם כיון שלא היתה קופה נפרדת לחברה אשר בבראנזוויל, לכן לא הי' להם במה להחזיק רב.
לחהנהלת החברה אשר שבנ.י. לא היו חפצים לתת שכירות עבור רב. גם הי' שם אחד מהמשכילים אשר הוא הרגיש מעוט הדמות אם יתקבל רב לקהלה, וע"כ התנגד בכלל אל כל הענין של קבלת רב לביהכנ"ס, ואנשי החברה היו אנשים פשוטים ותמימים והביטו עליו כעל מנהיג והתחשבו בדעתו והשקפתו. וכ"ז הקשה על האפשריות שיקבלו אותי לרב בביהכנ"ס הזה.
לטבדיבורנו עם אנשי עירי זוראוויץ הם יעצו שנלך לדבר גם עם הרממ"ל לוקשין ע"ה (כי הוא הי' בתחלה הרב של ביהכנ"ס הזה, בנוסף למה שהחזיק את ביהכנ"ס אנשי זעמבין 217 ריווערדייל, וביהכנ"ס אנשי דאקשיץ 125 טשעסטער, וביהכנ"ס נחלת ישראל 167 טשעסטער), ונבקשו שידבר בזה עם ר' שניאור זלמן חאווקין ע"ה, שהוא הי' סגן יו"ר סניף בראנזוויל של החברה. רש"ז חאווקין הי' בן אחותו של ר' יחיאל קאמיסאר, הר"מ בליובאוויטש מעיר שצעדרין, והי' ג"כ א בעל הבית'ישער איד ובן תורה.
מר' זלמן חאווקין
מאהלכנו ודיברנו עם הרממ"ל לוקשין, ונתרצה וקרא לרש"ז חאווקין ודיבר אתו. ההשתדלות וההמלצה ותיאור האיש הי' כמים פושרין בהכרעה לצוננים; אך אעפי"כ בהשתדלות אנשי עירי לקחוני לבחינה. הייתי ב' שבועות על בחינה, ואז נתקבלתי אצלם בקביעות.
מבאת השכירות שלי שילמו מתפללי ביהכנ"ס שלנו מכיסם ומחברה משניות, והחברה עצמה לא הכירה אותי לרבם ואחדים גם התנגדו לזה. אמנם אחרי אשר עבר זמן קצר נתנני השי"ת לחן בעיניהם והיו באים לכל יומא דפגרא לביתי או לביהכנ"ס, כמו י"ט כסלו פורים וכו'.
מגהרמ"מ לוקשין ז"ל אמר שהיות שהתקבלתי לרב שם ע"י השתדלותו, ע"כ עלי לדעת שהוא נשאר הראב"ד של ביהכנ"ס וממילא ההכנסות שייכות אליו וכו', וכאשר אחד ממיודעי ר' משה ז"ל סאקאלאוו ערך חתונה לבתו וזימן אותי למסדר קידושין התרעם עליו, באמרו שזה שייך אליו.
מדבביהכנ"ס הי' טרם בואי אחד משמש בקודש בשם רש"ז באלייטאווסקי, יליד עיר נעויל. בתחלת בואי חשש שיהי' לו איזה אי נעימות אשר עלול ורגיל להיות בין הרב והשמש; אבל ת"ל בזמן קצר נוכח לדעת שאין לו ממה לחשוש ונשארנו ידידים נאמנים גם אחרי עזבו את ביהכנ"ס.
מהשכרתי דירה סמוכה לביהכנ"ס, ברחוב קריסטאפער 204, נכנסתי אליה סמוך לחג הפסח. אח"כ החלפתי את דירתי למספר 276 קריסטאפער.
מואבי מורי ז"ל הבין אשר קודם חג הפסח עלול להיות בקהלה שאלות בעופות (שאלות בבהמות גסות הם בד"כ בבית המטבחיים, אבל בעופות יכול להיות בקהלה, ובפרט בקהלה כבראנזוויל שהיתה נקראת אז ירושלים דאמריקה.
מזהשאלה הראשונה שבאה היתה ע"ד בועות בדקין של עוף הנק' פאקין. אבי מורי ז"ל שהי' בקי בענין זה מהדקין של כבשים, שמצוי זה אצלם, עודד אותי בזה. ולכן הוסיף לבוא אלי בתכיפות איזה ימים, אולי יזדמן עוד איזה שאלות.
מחביום ב' ניסן יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ עשו התוועדות מאנ"ש, כפי הוראת בנו כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ. מקום ההתוועדות היתה בביהכנ"ס צמח צדק 184 הענרי סט'.
מטהיות שאני הייתי אורח לכן כבדו אותי לחזור דא"ח, וחזרתי את המאמר באתי לגני, אשר שלחו מרוסיא, שכ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ מסר אותו לשלחו לאנ"ש ללמדו ביום ההילולא דשנה זו תרפ"ו (רט).
נבין הנאספים היו אנ"ש מבראנזוויל, ות"ל המאמר מצא חן בעיניהם והתחילו לשאול אי' הוא האברך הזה, ונודע להם שאני בבראנזוויל בביהכנ"ס אנשי באברויסק, והתחילו לבוא לביהכנ"ס שלי לזמן הסעודה שלישית.
נא* * *
נבבביהכנ"ס שלי היתה משפחה אחת של חייטים מהאדיץ, ר' יוסף ע"ה, ר' יקותיאל ור' יהושע פאלק נ"י (אביו של הר"ר מאיר גרינבערג נ"י).
נגהם ובעל אחותם ר' אברהם צבי גערשמאן, היו ערליכע אידן, יודעי ספר, משתתפים בשיעורי הלימוד בביהכנ"ס, אמת'ע שול אידן פון דער אלטער היים.
נדר' יקותיאל הי' יודע ספר יותר מאחיו, והוא הי' לומד שיעור משניות עם מתפללי ביהכנ"ס אנשי באברויסק טרם בואי.
נהר' יקותיאל גרינבערג
נובתחלה הי' אומר השיעור ר' שרגא פייוויש נ"י וויילער, שהי' דר אז בבראנזוויל או אפשר במזרח ניו יארק (איסט סייד), אמנם אחרי אשר ר' שרגא פייוויש וויילער החליף דירתו לחלק העיר בראנקס, התחיל ר' יקותיאל לומד את השיעור משניות לפני השומעים. הי' לומד את המשנה עם פי' הרע"ב והי' לומד הפשט של המשנה עד כמה שידו מגעת.
נזהיות שלא חפצתי להכנס בתחום של מי שהוא, על כן נשאר הוא בתור לומד משניות גם אחרי שהתקבלתי לרב.
נחאמנם כמדומני שאח"כ השתנה הסדר, היינו שבימות החול, כאשר ר' יקותיאל הי' טרוד במלאכתו, הייתי אני לומד את המשניות ובש"ק בוקר הי' הוא לומד.
נט[היות שהייתי פנוי בש"ק בוקר סדרתי בביתי לימוד דא"ח לקו"ת קודם התפלה, ולמדתי כסדר כל ספר ויקרא ופ' במדבר. היינו לומדים כשעה לערך. היו באים יותר מעשרה אנשים לשמוע].
סלימוד המשניות ע"י הנ"ל נמשך איזה שנים. אח"כ בנו להם אנשי אזאריץ ביהכנ"ס ברחוב הפקינסאן, והיות אשר ר' יקותיאל הוא בן עירם, הי' הולך לשם להתפלל בש"ק, ואני התחלתי לומד את השיעור משניות בש"ק.
סאגם שיעור עין יעקב הי' נלמד ע"י ר' חיים באל, אמנם אחרי חג הפסח הוא מסר לי את הלימוד.
סבבשבועות הראשונות להיותי בביהכנ"ס הייתי אומר דרוש בש"ק מעל האצטבא שאצל העמוד, ואחרי חה"פ התחלתי ללמוד פרקי אבות עם מפרשים, ונהנו מאד מזה.
סגגם התחלתי ללמוד עמהם ש"ס אחר תפלת ערבית, ות"ל למדתי לפני השומעים הסדרים זרעים מועד ונשים. היו זמנים שהיו שומעים קרוב לשני מנינים, ושמעו ברצינות, ולא זזו משם עד שהבינו את מה שלמדו.
סדביחוד הצטיינו בשמירת זמני הלימוד ובהתעניינות ביתרון, ר' שמעון ריבקין מראגאטשאוו, ר' יואל דינין מזוראוויץ ור' יהושע פאלק גרינבערג. הם עשו פעולה גדולה בלימוד, היו מביטים בתוס' או במהרש"א ומקשים קושייתם. בזמן שלמדנו מסכת עירובין היו זמנים שהלימוד הי' לוקח ב' או ג' שעות עד אשר השומעים הנ"ל הבינו היטב את הלימוד.
סה* * *
סובין המהגרים הראשונים היו הרבה מפורקי עול וחפשים ועוברי עבירות וכו', שנסעו למקום שנראה להם מתאים להנהגה זו.
סזאבל חלק גדול של הנוסעים היו כאלה שנסעו מחמת דוחק הפרנסה שהי' ברוסיא, או שברחו מעבודת הצבא, ממשפטים שונים של הממשלה בעברם על חוק, מגזירות ורדיפות ופרעות (פאגראמען) וכדומה.
סחואף שידעו שנסיונות רבים וקשים יעמדו לנגדם בשמירת היהדות במדינה החדשה, ומי יודע אם יוכלו לעמוד בנסיון, אבל דוחק הפרנסה והפרעות עמדו לנגדם ולא יכלו לעמוד בנסיון שלא לנסוע.
סטואף שאלו האחרונים נשארו חזקים באמונתם ויהדותם, אבל נסיעתם היתה באופן שמוכנים לוותר על ענינים של דת במדה ידועה כל אחד לפי מצבו, כי ידעו שנוסעים למדינה כזו, והתייאשו מהאפשרות להתנהג בחיים דתיים באמריקה. ובאמת הנסיונות ותנאי החיים היו גדולים ונכבדים בכל מקצועות היהדות, שמירת שבת, תפלה בכלל, ובפרט תפלה בצבור ובזמנה, כשרות, חנוך הילדים וכו' (רי).
עגם חשיבות הממון תפס מקום גדול בעיניהם, ולבד מה שזהו מעיקרי קשיי בני אדם "תאות הממון", הנה הלא זה החסרון הורגש אצלם עד מאוד בביתם, וזה הי' הגרם לנסיעתם.
עא[ורק בזמן האחרון, היינו אחרי מלחמת העולם הראשונה, ובפרט אחרי מהפכת הממשלה ברוסיא ונפילת המשטר בידי הקאמוניסטים, או כמו שהיו קוראים להם אז הבאלשעוויקים, אז החלו לנסוע גם מהיהדות החרדית לארה"ב.
עבואף שגם אלו הבינו בדעתם והיו מוכנים לוותר במדה ידועה על אופן הנהגת חייהם, אבל לעומת המצב הקודם הנה תנאי החיים היו יותר מתאימים במקצת להיות היכולת להתנהג בדרך התורה, וגם כבר מצאו איזשהי יהדות מאורגנת, כמו בתי כנסת, תלמוד-תורה, חברות רבנים ומוסדות אשר המהגרים הקודמים בנו במסירות נפש ממש]
עגכללות המצב של בית הכנסת הזה, רובו ככולו הי' מן הציור של הגעשמאקע אנשים פשוטים, פון דער אלטער היים.
עדאכתוב ציור מאיזה בע"ב הנחרתים בזכרוני:
עהר' יואל דינין הי' סנדלר בעירנו זוראוויץ. מצבו הי' דחוק, שלכן נסע לארה"ב בשביל פרנסה. את בניו נתן למלמד היותר טוב, כמו המלמד ר' לוי יצחק ע"ה, שלמדתי אצלו גמרא ב' שנים ומחצה. פרנסתו היתה דחוקה ביותר, הי' לו רק בית וגן של ירקות אצל הבית ופרה, וזוגתו מרת אסתר ע"ה היתה מגדלת עופות תרנגולות ואווזים והיתה מוכרת את השומן של האווזים והחמאה, כדי לשלם עבור שכר לימוד. אצל המלמד הזה היו צריכים לשלם א' רו"כ לשבוע, בה בשעה שהוצאת משפחה כזו היתה שלשה או ארבעה רו"כ לשבוע.
עוהבנים היו יראי אלקים. זכורני שהיו מספרים איך שהיו מעמידים מים אצל מטתם לנטילת ידים, והיו מעטפים את ראשם באלונטית (מגבת) כדי שלא לישון בלא כובע.
עזאחד מהבנים (שלמד יחד עם אחי) הוא הסופר המושלם מר שמעי' דינין.
עחגם פה בארה"ב התנהג ר' יואל הנ"ל ביר"ש, לא ויתר על שום דבר, הי' הולך לביהכנ"ס בוקר וערב והי' שומע השיעורים שלימדתי בבית הכנסת והצליח הרבה.
עטר' שמעון רבקין הי' ממשפחה חסידית (ריא), אך נשאר יתום קטן, והתלמד אומנות החייט, ועבד אצל חייטים מאנ"ש, ואח"כ הי' בעיר יקטרינוסלב, ושמע דא"ח מהר"ר דוב זאב ע"ה קאזעווניקאוו.
פגם פה התנהג ביר"ש ושמע את השיעורים אצלי, והי' מתמיד בלימוד, אף שלא הי' בעל כשרון אבל יגע הרבה.
פאחלק מאנשי ביהכנ"ס הי' "שול אידן", ככללות הציור של המהגרים מהעיירות הקטנות שלנו, תנועה של פארלארנקייט, גירות ודלות והתבטלות פאר אמריקה (כידוע בענין שלא אמרו בשכמל"ו). אבער די איינגעבאקענע אין הארצן "שול-איד", זה לא יכלו לעקור כל הרוחות שבעולם.
פבאזכיר כאן אחדים מהם:
פגר' שמואל אליעזר נעלסאן, ברוסיא הי' נקרא קאצנעלסאן. הוא מנכדי הרה"ג הרח"ה הרה"צ ר' ברוך מרדכי מבאברויסק, מגדולי חסידי אדמו"ר הזקן (ראה אודותיו בארוכה בקונטרס ביקור שיקגו).
פדר' שמואל אליעזר נעלסאן
פההוא הי' איש אמיד, א בעל הבית'ישער שטעל, אבל בתחלה הי' מתנהג בקלות בעניני תומ"צ, הוא הי' המזכיר בביהכנ"ס שלי.
פואחרי איזה זמן שהייתי בביהכנ"ס התקרב ר' שמואל אליעזר הנ"ל. ובעודדי אותו כתב מכתב אל כ"ק אדמו"ר אשר אז כבר נתקרב יותר ליהדות, וכתב לו כ"ק אדמו"ר נבג"מ: זרוק חוטרא באוירא אעיקרי' קאי.
פזעוד בטרם בואי לארה"ב ולכהן בתור רב בקהלתם הי' ר' שמואל אליעזר הנ"ל המשתדל שיחוגו את חג הי"ט כסלו (ריב) בעריכת סעודה כמנהג אמריקה במסעדה בבשר ודגים וכו', כי אמר ששמע בשם אביו זקנו מוהרב"מ מבאברויסק הנ"ל, אשר כ"ק אדמו"ר הזקן אמר, שמי שישתתף ויקח חלק בשמחתו יזכה לראות נחת מיוצאי חלציו.
פח[אח"כ, כשנה או שנתיים אחרי אשר נתקבלתי לרב בבראנזוויל, העבירו את חגיגתם לביהכנ"ס שלי, והשתתפו בו כל מתפללי הביהכנ"ס ואנ"ש דבראנזוויל, החגיגה היתה ברוב פאר אבל ברוח חסידי חם, בהתוועדות וחזרת דא"ח וחלוקת הש"ס, עד שעה מאוחרת בלילה, בהשתתפות כמאתיים איש ויותר רבנים ואורחים].
פטכשהתחלתי לדבר אתו ע"ד תמיכת מוסדות תות"ל בליובאוויטש ווארשא או אודות מעמד התנגד לזה, אך אח"כ הי' מהתומכים ברוח נדיבה.
צר' בן ציון וואלפסאהן, הפרעזידענט של ביהכנ"ס שלי, הי' ממיסדי החברה, והי' פרעזידענט במשך כמה שנים. אומנתו היתה צלם, פאטאגאפער פשוט. בא הנה נער קטן, גם הוא הי' מתנהג בתחלה בקלות בעניני תומ"צ, אבל הי' א שול-איד, ביהכנ"ס הי' חלק מחייו, שזקוקים לו כמו שצריך לחם לאכול (ריג).
צאר' בנציון וואלפסאן
צבועוד בע"ב, אשר מן הסתם יבואו לזכרון בהמשך כתבי, כי הבע"ב של ביהכנ"ס היו ידידיי באמת והחזיקו אותי בידידות.
צג* * *
צדלפני חודש אלול תרפ"ו נגשו אלי הבע"ב בקשה שאני אהי' הבעל תוקע אצלם. אמרתי להם שמעולם לא הייתי בעל תוקע, וכמעט שלא נסיתי לתקוע בשופר.
צההמה המשיכו להפציר בי, נסיתי לתקוע וראיתי שאין מושלל הדבר. קניתי שופר חדש, והייתי בעל תוקע טוב במשך עשרים וארבעה שנים (עד אשר עזבתי את ביהכנ"ס).