Chabad Library · Around Chassidus
Zikaron LiVnei Yisrael·
אשנת תרפ"ז
במס"נ אדמו"ר ברוסיא - המאסר והגאולה - היציאה מרוסיא - השתדלות משלוח עזר מעות - תמימים שבאו לארה"ב בתקופה זו
גאחרי שמח"ת תרפ"ז כתב לי ידידי הרה"ג הרה"ח ר' יחזקאל פייגין, הי"ד, אשר כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ אמר לו בשמח"ת הנ"ל, ההבדל בין המסירות נפש של רבי עקיבא למסירות נפש של אאע"ה, רבי עקיבא האט געזוכט מס"נ מתי יבוא לידי כו', אאע"ה האט געזוכט מפרסם זיין די אמונה פון השי"ת אויף דער וועלט, טאמער דארף מען דערפאר זיצן אין בית האסורים אדער גיין אין קאלך-אויווען איז דאס ניט קיין אפהאלט, איז ער זיך מוסר נפש (רס).
דמכתבו של הר"י פייגין
הפרשת המסירות נפש והמאסר ידוע למדי מהאנשים שהיו באותו מעמד, מהעתונים ומהקונטרסים שנדפסו, ובפרט ארבעת הקונטרסים שהדפיס כ"ק אדמו"ר הרמ"מ שליט"א מהרשימות של כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ בעצמו. אני ארשום רק מה שעבר פה בדבר המאסר (רסא).
והידיעה שכ"ק אדמו"ר נאסר ברוסיא התקבלה לכאן באיחור זמן. התאספנו לדון מה לעשות. קבלנו ידיעות שצריך השתדלות.
זהעו"ד מר קרעמער השתדל אז בוואשינגטון ע"י הסנטור בארא (שהי' מהאנשים המפורסמים ובעלי השפעה בחוגי הממשלה, והתחשבו עם דבריו גם במדינות שמעבר לים).
חאפשר שריבוי הזמן גרם שנתעמעם אצלי הרושם שעשה אז המאסר בארה"ב, אבל לפי מה שנשאר בזכרוני, הנה ראשית, פה בארה"ב לא ידעו גודל הסכנה הכרוכה במאסר, כי לא שיערו, מען האט ניט געלעבט אין דעם לעבן אין פחד, רק מפי השמועה, וגם זה לא בפרטיות.
טהשנית, אמריקה איז בכלל ניט קיין מדינה פון תורה, און אנ"ש שבפה זיינען דאך געווען לאנג פון רוסלאנד, און ברובם ככולם חסידי הנוסח והגזע.
יעס האט זיך ארויסגעטראגן אין השתדלות און אסיפת מעות לפי ערך הכחות של אנ"ש אז, כח מאורגן - זייער א שוואכער. מען האט געטאן, משתדל געווען, נאר דער געוואלד האט זיך ניט געהערט.
יאאברהם דוב לוין דער מלאך אמר שכל הדבר אינו אמת, מאחר שכותבים זה בעתונים, והלא כל מה שכותבים בעתונות הוא שקר.
יבאני הייתי רק שנה ומחצה במדינה, האב געקענט גאר ווייניק אויפטאן, און האב געוויינט, אבער ניט בערך כלל צו דעם רושם וואס אנ"ש און כלל ישראל אין רוסלאנד האבן איבערגעלעבט.
יגהידיעה של היציאה לחירות התקבלה באיחור זמן.
ידאח"כ התחילו לקבל ידיעות שהמצב עדיין מסוכן וצריכים להשתדל ע"ד היציאה מרוסיא.
טויש אצלי מכתב מאחד מאנ"ש, אשר לפי הנראה כ"ק אדמו"ר הריי"צ ראה אותו והגיה איזה מלים במכתב (רסב), שנשלח ממאלאחאווקא. כתוב שם שהמצב מסוכן ומתחרטים על אשר לא עשו מה שחפצו לעשות היל"ת, ומוכרחים להעתיק משם לחוץ למדינה.
טזההשתדלות של ר' מרדכי דובין זצ"ל ידועה: רוסיא היתה אז בראשית שנות ממשלת הסובייטים, בתקופה של שלום שבאה אחרי עבור שנות המלחמה של ממלכות אירופה נגדה והמלחמה האזרחית עם מדינות הקטנות שהיו תחלה תחת מלכות רוסיא כמו פולין, ליטא, לטבי' וכו'.
יזכל הממלכות עדיין לא הכירו אותם לממשלת רוסיא, ולנצחון גדול הי' אצלם ההכרה, או קישור מסחרי של איזו שהיא מדינה.
יחמלכות לטבי' שהיתה מלוכה דמוקרטית התנהלה כמו קונגרס בארה"ב, ולהצלחתינו אז היו המפלגות מחולקות אם לתת הכירות לרוסיא, עד אשר דיעות אחדות צריכים היו להכריע אם להכיר בהם או לא.
יטר' מרדכי דובין ז"ל הי' נבחר מצד אגודת ישראל, ועוד ציר אחד הי' מאגודת ישראל, וגם היתה לו השפעה על איזה צירים בלתי יהודים.
כבכח זה נסע לרוסיא והבטיח להם שאם יתנו רשות לכ"ק אדמו"ר נבג"מ לצאת מרוסיא יהי' על צד של אלה הרוצים להכיר את ממשלתם.
כאמכתב אחד מאנ"ש - והגיה בו איזה מלים
כבתיבות "ורק"; "שי'" שבין השטים - הן בכתי"ק
כגאח"כ כאשר הי' כ"ק אדמו"ר נבג"מ על האוהל ברוסטוב אמר שלא יסע רק אם יניחוהו להוציא את הכתבים והספרים עמו, ובא הר"מ דובין עוד הפעם ופעל גם זה.
כדאת אשר עבר במשך חודש תשרי תרפ"ח בלנינגרד מספרים אנ"ש, ובטח נרשמו ע"י אנ"ש.
כהכ"ק אדמו"ר וב"ב יצאו מרוסיא תיכף אחר חג הסכות. בעש"ק פר' בראשית התאספנו בלשכת אגודת חסידי חב"ד (שכבר תארתי שהיתה בבית החרושת של האחים קרעמער ושעמד שם שלחן כתיבה (דעסק) ושלושה כסאות נגד השלחן, וכסא אחד מן הצד, בישר עם השלחן).
כומריגא הודיעו לנו שנחוץ סכום גדול להעתקת כ"ק אדמו"ר נבג"מ וב"ב וכל אשר לו מרוסיא, והמצב מסוכן, אחרי אשר עלה להשיג רשיון יציאה, שלא יהי' עכוב ח"ו מצד מעות, כי מי יודע מה ילד יום אצלם.
כזשילוח המעות מפה הי' לריגא, ור' מרדכי דובין ע"ה הי' ממציא המעות למקום ועל ענין הדרוש.
כחהתאספנו בעש"ק בראשית בלשכת אגודת חסידי חב"ד הנ"ל והחלטנו שמוכרחים לשלוח מיד ד' אלפים דולרים. מי החליט? אני והר"א סימפסון, והרמ"ל לוקשין הסכים עמנו, אבל לא הביע דעתו בחוזק.
כטאני אמרתי שא"א להיות אחרת, ואילו האחים שאלו בתמהון: סכום גדול כזה מאין יקחו זה? שיאספו בתחלה ואח"כ ישלחו, ובטח לא יהי' שם מניעה בעבור המעות. ואולי ילוו שם ואנחנו נשלם אח"כ. והלכו ללשכתם לרגלי מסחרם, ואנחנו נשארנו בלשכה נדהמים מה לעשות. תנועתם היתה שזה מופרך אצלם לגמרי ואינם חושבים עד"ז לעשות כן כלל.
להתחלנו לבקש את הרב לוקשין שילך אליהם לבאר להם את רצינות הענין, ושמוכרחים לעשות כן, ודיבר עמהם ובאו שנית ללשכה והתחילו צו דינגען זיך, לשלוח אלף דולרים, והוסיפו עוד חמש מאות, ואני אמרתי חזק, שלא פחות מד' אלפים מוכרחים לשלוח.
לאהיום הי' עש"ק בתחלת החורף, שהימים קצרים. הם הציעו שנניח את זה על יום ב' הבע"ל, שכעת היום קצר וצריכים לסגור את הבית חרושת.
לבעס האט מיך שטארק פארקוועטשט די הארץ, ואמרתי שלא אזוז מכאן עד שישלחו תיכף היום הארבעת אלפים דורלים, והבטחנו להם שנאסוף את הסכום.
לגבתחלה לא לקחו את דברי ברצינות, אבל הרב לוקשין הלך אליהם ללשכתם ואמר להם שידעו שאקיים את דבריי ולא אלך מהבית חרושת עד שישלחו את הסך ד' אלפים דולרים, ות"ל פעלנו עליהם ושלחו ארבע אלפים טלגרפיש לריגא לר' מרדכי דובין, וביום ב' היתה הידיעה שכ"ק אדמו"ר וב"ב באו לריגא.
לדביחד עם כ"ק אדמו"ר הריי"צ נבג"מ בא גם הר"י פייגין הי"ד, מזכיר וגבאי של כ"ק אדמו"ר, ובא עמי בחליפות מכתבים תדירית. ישנם אצלי המכתבים, ומהם אפשר לדעת מאורעות פרטיים ממהלך הענינים היום יומיים, אך אינני יכול לתת זמן כעת לקרוא את כל המכתבים.
לה* * *
לובמשך השנים תרפ"ו-ח באו לארה"ב הר"ש ז"ל שניידערמאן, הררש"א קזרנובסקי נ"י והחזן ר' שמואל קנטרוף וב"ב.
לזהר"ש שניידערמאן התיישב בעיר פילדלפיה (רסג), והי' שם עד יום פטירתו בשנת תשט"ו.
לחהר"ש קנטרוף הי' חזן, ומובן שדר בעיירות שונות, אך לסוף ימיו דר בברוקלין.
לטר' שמואל קנטרוף
מבנו שמעון חיים למד משך זמן בתו"ת בווארשא, בא בתור בחור לפה ולא מצא סביבה הראוי', ולא יכל להסתדר, האט זיך געווארפן ממקצוע למקצוע.
מאפעם אחת נכנס לביתי, ובביתי היו נמצאים תמיד אנשים. הוא הי' אז בא-כח של מכירת כסויי שלחן (טייבל פעדס). הוא נכנס ואמר שהוא נחפז ללכת.
מבשאלתיו: לאן? ובמבט קירובי וידידי הוספתי לשאלו: למה אתה נחפז? מה הוא המטריד אותך? היש לך קביעות עתים לתורה? ובכלל הנתת חשבון לעצמך וואס טומעלסטו זיך?
מגהרגיש דברים אמתיים יוצאים מלב ידיד נאמן. הניח תיקו ופשט אדרתו, וישבנו משך זמן ושוחחנו בידידות.
מדאחרי ישיבה ממושכה שאלני: מה עלי לעשות? והשבתי לו: שאלה כזו צריכים לשאול מאדמו"ר שליט"א, כתוב לאדמו"ר שליט"א לריגא והוא יאמר לך פתרון למצבך.
מהוהוא השיב לי: לכ"ק אדמו"ר שליט"א כתבו אתם, כי אתם מכירים אותי יותר משאני מכיר את עצמי.
מוכתבתי מכתב לכ"ק אדמו"ר ותשובת אדמו"ר היתה שיקבל משרת מורה בבית חנוך.
מזהוא השיג משרה והי' בסביבת אנ"ש. אח"כ הסתדר במשרה בעיר אלמיירא, עם עוד אברך אחד. אח"כ התיישב בעיר ספרינגפילד והי' שם מורה בת"ת. וזה כשמונה שנים שלא שמעתי ממנו.
מחהרב שלמה אהרן קזרנובסקי התיישב בעיר ראטשעסטער בתור רב. אמנם מצבו שם הי' דחוק ואי משביע רצון (רסד).
מטמכתבו של הרש"א קזרנובסקי אל המחבר
נר' שלמה אהרן קזרנובסקי
נאאח"כ חיפשו מי שיהי' מזכיר ומנהל אגודת חסידי חב"ד, הציעו לפניו המשרה וקבל המשרה.