Tanach · Rishonim on Tanach · Ibn Ezra · Torah
Ibn Ezra on Exodus 1:5/אבן עזרא על שמות א׳:ה׳
אויהי., מלת יהי, היתה ראויה להיות כמו ירב המשא עליו (דה"ב כד כז), ובעבור היות הה"א מן הגרון פתחו במלת יהי, היו"ד הראשונה בקמץ קטן יֶהִי, והיה ראוי להיות היו"ד האחרון בשוא נח נראה, כמו הבי"ת במלת ירב והיה ראוי להיות יהי רק יכבד על הלשון על כן העלימוהו וננקד הה"א בחירק על כן "לו יְהִי" (ברא' ל לד) "כי הוא אמר וַיֶהִי" (תה' לג ט), ובעבור שידברו במלה הזאת הרבה תמיד, השיבו הטעם מלרע, והניעו היו"ד בשו"א, יהי כן ד' (למטה י י), על כן אין בבנין הקל פעל שיהיה האות המשרת בשוא, רק זאת הגזרה וגזרת ויחי יעקב (ברא' מז כח) והיה זה כי השתים האותיות שלו שרש מאלה השתי גזירות ויהי ויחי, השתי אותיות הם מאותיות הנוח, והם יו"ד ה"א היה, חיה, ובעבור כי אלה שתי האותיות הם מאותיות הנוח, פעמים שאינם נראים בסוף המלה בא האות המשרת שהוא היו"ד עליהם בשוא, ולא כן בכל הגזרות בבנין הקל:
1WERE. The word yehi (let it be)37 (were) is the word yehi with a conversive vav. should have been vocalized like the word yirev (the multitude)38 is conjugated in the shortened third person imperfect kal form, the yod prefix is vocalized with a chirik and the first root letter with a segol. Compare, yiven (he will build), yigel (he will uncover). Thus yehi should have been vocalized yihey. in and the multitude of the burdens against him (II Chron. 24:27). However, since the heh is a guttural, the word yehi is vocalized with a segol39 beneath the first yod and the word is read yehi. Furthermore, the final yod of yehi should have been pronounced with a sounded sheva nach (a quiescent sheva) as is the case with the word yirev. The word should thus have been pronounced yihey. However, because of the difficulty involved in the enunciation of the word in the aforementioned manner, the yod40. was silenced and we vocalized the heh with a chirik. Hence the word is pronounced yehi (sheva beneath the yod) as in, Behold, would it might be (yehi) according to thy word (Gen. 30:34), or yehi (segol beneath the yod), as in For He spoke, and it was (va-yehi) (Ps. 33:9). The accent is placed on the last syllable of yehi and a sheva is placed beneath its yod41 prefix. because the word is used often in conversation, as in So be (yehi khen) the Lord (Ex. 10:10). Therefore only this root and the root of va-yechi in And Jacob lived42. (Gen. 47: 28) are found to have an imperfect yod prefix vocalized with a sheva43 prefix is usually vocalized with a chirik in the kal. when conjugated in the kal. The reason for this is that two letters of the two roots va-yechi and va-yehi consist of the quiescent letters yod, heh, the root of one being heh, yod, heh and that of the other chet, yod, heh. Now since the yod and the heh are quiescent letters and are at times not pronounced at the end of a word, the yod prefix is vocalized with a sheva. We do not find any such other case in the kal.
ביוצאי ירךְ. רמז לקרוב אליו אבר המוליד כמו להסך את רגליו (ש"א כד ד) כי ששים ותשע היו, אך יעקב יחשב בראשונה, על כן כתב בתחלה את יעקב, כמו שאמרנו למעלה, ופרשה הראשונה ויגש אליו כתיב "יעקב ובניו" (ברא' מו ח) והנה עם יעקב היו כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש (שם שם טו) והעד בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה (דבר' י כב) כי נפש היתה ליעקב, ויוסף שהיה במצרים במספר הוא ושני בניו:
2THAT CAME OUT OF THE LOINS OF JACOB. Loins allude to the male organ which is located near the loins.44 It is similar to and Saul went to cover his feet (I Sam. 24:4).45 is a euphemism for penis.The offspring of Jacob who descended to Egypt really numbered sixty-nine, not including Jacob who should be counted first. The Pentateuch therefore first states et ya’akov (with Jacob), the meaning of which is as we have noted earlier.46 In the first listing of Jacob’s descendants in the Torah portion va-yiggash (then Judah came near unto him) (Gen. 44:18), Scripture states, And these are the names of the children of Israel who came unto Egypt, Jacob and his sons47. (Gen. 46:8). Thus with Jacob, all the souls of his sons and his daughters (descended from Jacob and Leah) were thirty and three (Gen. 46:15).48 The verse Thy fathers went down into Egypt with threescore and ten souls49 (Deuteronomy 10:22) is proof that Jacob is counted among the seventy, for Jacob had a soul. Similarly, Joseph and his two sons who were in Egypt are also included in the seventy.50