Ibn Ezra on Leviticus 15/אבן עזרא על ויקרא ט״ו

אוידבר יי אל משה ואל אהרן. כי הכהנים יפרישו בין זבה לנדה כאשר אחז"ל בין דם לדם ועתה יחל לבאר הטמאים מדבר נסתר כי הצרעת נגע גלוי:

אזב. כמו זבת חלב כדמות טפות נוטפות:

במבשרו. כנוי לערות הזכר:

גזובו. שם:

אוזאת תהיה טומאתו. הטעם כי הזוב הוא על ב׳‎ דרכים:

ברר בשרו. מגזרת ויורד רירו על זקנו:

גאו החתים. כמו נסגר מגזרת כי חתום הוא והטעם שהתחבר הזוב ונקרש ולא יצא הקרי בשכבו עם האשה:

אוגזרה אחת למשכב ולמושב וכן הנוגע באחד מהם משפט אחד לו:

אוהנוגע בבשר הזב. באיזה אבר שיהיה:

אירק. ידוע מפעלי הכפל והעד דגשות קו״ף רוקי הנה גם רוקו יזיק כי הזוב מהחליים הנדבקים ואין מנהג האדם שירוק בפני חברו רק איננו בכוונה כי הזב זרק רוקו ונפל על הטהור:

אוכל המרכב. שהוא מקבל טומאה כדברי המעתיקים:

אבכל אשר יהיה תחתיו. תחת המרכב יטמא טומאה קלה וטומאה הנושא אותם יותר חמורה:

אוידיו לא שטף במים. היה נראה לנו כי כל מאכל והדומה לו שיגע בו הזב והנגיעה היא בידים וידיו שטופות איננו טמא בעבור שלא נגע במקום הזוב רק כאשר ראינו כל אבותינו פירשו וידיו כגופו קבלנו דבריהם ועל דרך הפשט כי כל טהור שיגע בו הזב וידיו שטופות הוא יטמא ולא בגדיו ואם לא היו שטופות יטמאו בגדיו וזה כמו הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו:

אלטהרתו. מיום טהרתו:

אוהקרבן עולה וחטאת בעבור כי הזוב מוסר על עון:

אכי תצא ממנו. שלא ברצונו:

בשכבת זרע. כמו שכבת הטל מגזרת מי ישכיב:

אהיה נראה לנו שצריך רחיצ׳‎ הבגד או העור אם היה בו זרע לח או יבש והאמת כדברי הקבלה:

אוהשלים דבר הזכר ועתה יחל בנקבה:

בבבשרה. ערות האשה וטעו המפרשים בבעל קרי את כל בשרו האבר לבד והעד כל:

אופירוש ואם על המשכב הוא שב אל הכלי אשר תשב עליו והנה הכלי על המשכב או כלי על כלי על כן הטומאה קלה ולא הזכיר לאשה מרכב כי (בהמ׳‎) (ס״א בהווה) דבר הכתוב והמשפט אחד:

אואם שכב איש אותה. בלא זדון רק שוכב עמה בשוגג והנה באה נדתה והיתה עמו וזה טעם עליו כי כרת יש על השוכב עם נדה בזדון וכן הוא משפט הזבה ואם לא נזכר:

בוכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא. כי הוא טמא טומאת שבעה וגם יטמא אחרים ואם לא נכתב:

אימים רבים בלא עת נדתה. לכל אשה עתים ידועות או יארע לה זוב על נדתה:

אוהביאה אותם. מלרע והיא מלה זרה:

אוהזרתם. יש מפרשים בו והזרתם בחסרון הה״א וזה לא יתכן כי הה״א איננו מאותיות המשך כי לא יהיה נח נעלם כי אם בסוף המלה רק פירושו כמו ונזרו מקדשי בני ישראל כעין והרחקתם וממנו נזיר שהרחיק נפשו מתאות העולם ומשקלו והפלתם את הארץ כי הנו״ן מובלע בדגש:

בבטמאתם. בעבור טומאתם ופירושו בטמאם את משכני:

אלטמאה בה. שמצוה היא שישב טמא ועוד אפרש זה:

אוטעם לזכר. פירושו זאת תורת הזב:

בוטעם עם טמאה. זבה או נדה: