Likkutei Sichos·Vol. 36·Yisro·Sicha 1לקוטי שיחות·כרך לו·יתרו·שיחה א

אשיחה א
א. "כה¹ תאמר לבית יעקב גו' אתם ראיתם גו' ועתה אם שמוע תשמעו בקולי גו' ואתם תהיו לי וגו' אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל". ובפרש"י על התי­בות² "אלה הדברים" כ' "לא פחות ולא יותר".

בוהקשו במפרשים, למה תיסק אדעתין שמשה רבינו יפחות או יוסיף על דברי ה' עד שהוזקק לאזהרה מיוחדת "אלה ה­דברים אשר תדבר אל בני ישראל — לא פחות ולא יותר"? ואם יש צורך בכך, למה לא מצינו כן בציוויים אחרים³?

גבגור ארי'⁴ תי' "דס"ד שמשה יהי' מ­פתה אותם מעצמו, לא שיוסף על דבר ה' רק יהי' מוסיף עליהם דברי ריצוי מעצמו ויאמר להם שאלו דברי עצמו, גם זה אסור, וטעמא דמילתא שלא יאמרו אח"כ כי נתפתו יותר מדי לקבל התורה".

דאבל פירוש זה מיישב רק הצורך ב­אזהרה שלא יוסיף ("לא יותר"), ועדיין קשה אמאי הוזקק לאזהרה ד"לא פחות", דכי יש ס"ד שמשה רבינו לא ימסור לבנ"י דברי השם במילואם⁵?

הונ"ל בפשטות, שפרש"י זה בא בהמשך לפירושו בתחילת הענין: על "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל"⁶ פרש"י "לבית יעקב, אלו הנשים תאמר להן ב­לשון רכה. ותגיד לבני ישראל, עונשין ודקדוקין פרש לזכרים, דברים הקשין כ­גידין", ונמצא שבאופן מסירת דברי השם הי' חילוק עיקרי בין אנשים לנשים, של­אנשים הי' צריך לפרש העונשין והדק­דוקין, ואילו לנשים לא פירש העונשין אלא דיבר בלשון רכה.

וועפ"ז הוה אמינא, שדברי ה' כאן נאמ­רו למשה רק באופן כללי, ואח"כ בעת מסירת הדברים לבנ"י היו חילוקים, ש­לאנשים הוסיף בפירוש העונשין והדק­דוקין (כדי שיהיו הדברים קשים), ולנשים פיחת מהם כדי לקיים הציווי ד"תאמר להן (לנשים) בלשון רכה" — וקמ"ל הכתוב "אלה הדברים", "לא פחות ולא יותר", שדברי ה' נאמרו כאן באופן שלא הי' צריך משה להוסיף עליהם.

זב. אלא שעדיין אין הענין מיושב ל­גמרי, כי ענין ה"דקדוקין" שייך רק בציווי מפורט, ובפסוקים אלה לא נאמר אלא זי­רוז כללי "אם שמוע תשמעו בקולי ושמר­תם את בריתי"; וכן לא נתפרשו שום עונ­שין על העדר קיום התורה, כ"א רק דברי ריצוי ושכר על שמירת התורה, "והייתם לי סגולה גו' ממלכת כהנים גו'" (כפרש"י ד"ממלכת כהנים" היינו "שרים").

חועכצ"ל דמ"ש רש"י על "ותגיד לבני ישראל", "עונשין ודקדוקין פרש לזכרים", היינו שמשה הי' צריך לפרט ולפרש אותם אף שלא נתפרשו בדברי השם כאן — ותמוה איך מתאים זה עם פרש"י על "אלה הדברים" — "לא פחות ולא יותר", שאין לו למשה להוסיף כלום על דברי ה' (אפילו לא בתור "דברי עצמו" כנ"ל)?

טיש מפרשים⁷ המחלקים הכתובים, "ש­לנשים אמר אתם ראיתם אשר עשיתי ל­מצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו' וכל זה לשון רכה עד כי לי כל הארץ, ואח"כ חזר פניו לזכרים ואמר להם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, פירוש ככהנים משרתים לפני ה' כל היום וגוי קדוש פרושים מעריות ומכל עבירות"⁸ [ועפ"ז מבארים מ"ש "אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל", ש"אלה⁸ הדברים האחרו­נים שהם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש תדבר אל בני ישראל (האנשים)"].

יאבל פירוש זה קשה ליישבו בפרש"י (פשוטו של מקרא), שמלבד זאת שלפי פשוטו מ"ש "אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל" הכוונה לכל ישראל, הן אנ­שים והן נשים [והרי לפרש"י כוונת הכתוב "אלה הדברים גו'" היא להזהיר "לא פחות ולא יותר" — ולא שדיבורים אלה האחרו­נים הם רק לאנשים. ועוד, לפירושם הרי האזהרה ד"לא פחות ולא יותר" היא רק בנוגע לאנשים!], ועוד זאת, שלפי פרש"י פירוש "ממלכת כהנים" כאן אינו "משר­תים" אלא "שרים" (כנ"ל) — הרי עדיין לא מתורץ מ"ש רש"י "עונשין ודקדוקין פרש לזכרים" (כנ"ל), דהרי אין בכתובים אלה שום עונשין ודקדוקין, וכיון שמשה הוזהר "לא פחות ולא יותר", איך הי' יכול לפרש העונשין והדקדוקין?

יאג. גם צ"ע: לאחרי הפסוקים הנ"ל מ­סופר⁹ "ויבא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את כל הדברים האלה אשר צוהו ה'", ולכאורה תמוה¹⁰, הרי משה נצטווה "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישר­אל" וכפרש"י שהי' צריך לדבר אל הנשים תחילה בלשון רכה, ואח"כ אל האנשים "דברים הקשין כגידין" — וא"כ איך נת­קיים ציווי ה' בקריאת זקני ישראל ושימת דברי השם לפניהם?

יבבמכילתא שם איתא "מגיד שמשה חלק כבוד לזקנים", ובפשטות כוונת המכילתא לתרץ קושיא זו [וכמבואר במפרשים¹¹ שלפי המכילתא אין הכוונה שמשה מסר להם דברי השם, אלא שדיבר לנשים ול­אנשים¹² בנוכחות הזקנים¹³, כדי לחלוק להם כבוד, וזהו דיוק לשון הכתוב "וישם לפניהם את כל הדברים גו'", ולא נאמר שדיבר אליהם].

יגאבל בפרש"י סתם ולא פירש כלום¹⁴, ופשיטא שאין לומר שרש"י סומך שהלומד מקרא יבין כ"ז מעצמו, ועכצ"ל שלשיטת רש"י קושיא מעיקרא ליתא.

ידד. ולחומר הענין נ"ל (אף שדוחק קצת), דמ"ש "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" לא קאי על הכתובים ד­לקמן, אלא זוהי הוראה כללית למשה רבינו השייכת לכל התורה כולה¹⁵, והיינו, דראשית דברי השם אל משה בעלייתו ב­פעם הראשונה להר בשביל קבלת התורה היתה הוראה כללית, לכל הזמנים, שאופן מסירת דברי תורה לבנ"י הוא, שלנשים מדברים בלשון רכה ולאנשים "דברים הקשין כגידין".

טווהנה בנוגע לכל התורה כולה אין צ"ל הזהירות ד"לא פחות ולא יותר", שהרי בודאי פירש משה ולימד לבני ישראל את דברי השם בביאור כו', ובזה גופא יש חי­לוק בין אנשים ונשים, דלנשים אין להד­גיש העונשים והדקדוקין אלא לדבר ב­לשון רכה, ולאנשים יש לפרש (גם אם לא נתפרשו בדברי השם) עונשין ודקדוקין.

טזואח"כ אמר הקב"ה את הדברים הרא­שונים שיש למסור לבנ"י — "אתם ראיתם גו' ועתה אם שמוע גו' ואתם תהיו לי' גו'", ובסיום הוסיף "אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל", להזהיר, דאע"פ שבנוגע לתורה בכלל צריך משה להוסיף ביאור ופירוש, ולפעמים יש צורך לקצר (כנ"ל) — הנה בנדו"ד, ג' כתובים אלה, עליו למסור הדברים באופן ד"לא פחות ולא יותר".

יז[ויש לומר שזהו גם מה שמסיים "אשר תדבר אל בני ישראל", שהכוונה לכל ישראל, להדגיש שבדיבורים אלה אין חילוק דנשים ואנשים¹⁶].

יחה. ויש להביא ראי' שזוהי כוונת רש"י בפירוש כתובים אלה:

יטבמכילתא על "כה תאמר" איתא: "כה בלשון הקודש, כה כסדר הזה, כה כענין הזה, כה שלא תפחות ולא תוסיף" [ובסיום הענין על "אלה הדברים" מפרש "שלא תפחות ולא תוסיף", "אשר תדבר אל בני ישראל, כסדר הזה"].

כורש"י משנה מלשון המכילתא, דעל "כה תאמר" מפרש "בלשון הזה וכסדר הזה", היינו (א) רש"י לא כ' "בלשון הקו­דש" אלא "בלשון הזה"¹⁷, (ב) השמיט "כ­ענין הזה. . שלא תפחות ולא תוסיף".

כאוהנה בטעם השמטת רש"י "שלא תפחות ולא תוסיף", לכאורה הטעם, כי ענין זה נלמד מסיום הענין, "אלה הדברים", ותרתי למה לי¹⁸, ולכן פי' ש"כה תאמר" מלמד רק על "בלשון הזה וכסדר הזה", ו"אלה הדברים" מלמד "לא פחות ולא יותר". אבל עדיין צריך ביאור, שהרי הלימוד מ­"כה תאמר" הוא מזה שהלשון "כה" מורה על הדיוק, וא"כ מהיכי תיתי לומר שה­דיוק ד"כה תאמר" אינו כולל הענין ד"לא פחות ולא יותר" עד שהוזקק הכתוב ל­הוסיף עוד פעם "אלה הדברים"?

כבוע"פ הנ"ל (סעיף ד) אתי בפשטות.

כגדכיון ש"כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" קאי על כל התורה כולה, הרי אין מקום לומר שמשה אינו יכול להוסיף ביאור ופירוש, דאדרבה, זהו תפקידו של משה, לפרש את התורה לבני ישראל [ובפשטות הי' מבאר דברי השם גם בלשונות אחרות (אם הי' צורך בכך), לאו דוקא בלשון הקודש¹⁹] — ולכן מפרש רש"י דהכוונה בהדיוק ד"כה תאמר" היא בענין המפורש בכתוב כאן, הסדר ד­מסירת דברי תורה לנשים ולאנשים, שצ"ל²⁰ (א) "בלשון הזה" (לשון רכה ל­נשים ודברים קשים כגידין לאנשים), (ב) "וכסדר הזה" — נשים קודם לאנשים²¹.

כדאבל אח"כ, בפסוק "אלה הדברים", דקאי על ג' כתובים אלה, מלמדנו ייתור הכתוב דשאני דיבורים אלה מכל התורה כולה, שמשה צריך למסור הדברים האלה כמו שהם, "לא פחות ולא יותר".

כה(משיחות ש"פ יתרו וש"פ משפטים תשמ"א)