Likkutei Sichos·Vol. 36·Mishpatim·Sicha 3לקוטי שיחות·כרך לו·משפטים·שיחה ג

אשיחה ג
א. "וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות גו' זבחים שלמים לה' גו' ויקח משה חצי הדם וישם באגנות וחצי הדם זרק על המזבח, ויקח ספר הברית ויקרא גו' ויקח משה את הדם ויזרוק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם גו'"¹.

בובפרש"י על תיבת "באגנות"²: "שתי אגנות, אחד לחצי דם עולה וא' לחצי דם שלמים להזות אותם על העם, ומכאן למדו רבותינו³ שנכנסו אבותינו לברית במילה וטבילה והזאת⁴ דמים שאין הזאה בלא טבילה".

גואינו מובן: כתוב זה, "ויקח משה חצי הדם וישם באגנות", לא איירי בהזאת הדם על העם אלא רק בשימת הדם באג­נות כדי "להזות אותם (אח"כ) על העם", וא"כ הו"ל לרש"י להביא זה ש"למדו רבותינו שנכנסו אבותינו לברית במילה וטבילה והזאת דמים" על הפסוק⁵ "ויקח משה את הדם ויזרוק על העם", וכמפו­רש שם "ויאמר הנה דם הברית" — ולמה הביאו רש"י כאן בפסוק "(ויקח משה חצי הדם וישם) באגנות"?

דוביותר תמוה: בגמ'³, מקורו של ה­לימוד, כן הובא הלימוד ע"ז מהכתוב "ויקח משה (חצי⁶) הדם ויזרוק על העם", ורש"י שינה מדברי "רבותינו" והביאו על הכתוב "באגנות"!

הובפרט שרש"י מדגיש בלשונו "מכאן למדו רבותינו" (ולא "ואמרו רבותינו", "ולמדו רבותינו" וכיו"ב) — שמשמעו, כמשנ"ת כמ"פ⁷, לשלול קס"ד שאפשר ללומדו ממקום אחר. והיינו, שרש"י מ­דייק שהלימוד הוא דוקא "מכאן", מה­כתוב "באגנות", ולא מהכתוב דלקמן "ויזרוק על העם".

וב. ויובן זה בהקדם השאלה: כבר נת' כמ"פ שאין פרש"י על התורה ספר של הלכה, ולא בא אלא לפרש פשוטו של מקרא (כמ"ש רש"י כמ"פ בעצמו⁸), וצ"ע בנדו"ד — למאי נפק"מ בפירוש הכתובים זה שאמרו רבותינו "שנכנסו אבותינו לברית במילה וטבילה והזאת דמים"?

זדלכאורה, הא שנכנסו לברית ע"י הזאת דמים מפורש בכתוב, "ויזרוק על העם ויאמר הנה דם הברית גו'", ואין צורך ב"לימוד" כי מפורש הוא; ולאידך, אין שום זכר בפשוטו של מקרא כאן שהיתה מילה וטבילה⁹. ויתרה מזה מה נתוסף בהבנת פשוטו של מקרא ע"י לימוד זה של רבותינו?

חכן — סיום דברי רש"י "שאין הזאה בלא טבילה": כלל זה אין לו הכרח ב­פשוטו של מקרא (וכן — רש"י לא הביא שום ראי' ע"ז), אלא הוא כלל בהלכה¹⁰ — וא"כ, גם את"ל שרש"י הוצרך להביא שהיתה גם טבילה (כיון שכן אמרו רבותינו שכך נכנסו אבותינו לברית), צריך ביאור למה הביא גם את ההוכחה של רבותינו ע"ז מהכלל "שאין הזאה בלא טבילה"?

טועוד זאת: בנוגע למילה לא הביא רש"י שום ראי', אף שבגמ' הובאו ע"ז שני כתובים — "כי מולים היו כל העם היוצאים¹¹, אי נמי מהכא¹² ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי וגו'" — ולמה הוצרך רש"י לראי' על הטבילה?

י[ולכאורה דוחק לתרץ, שמילת בנ"י במצרים מפורשת בקרא¹³, כמ"ש¹⁴ "וכל ערל לא יאכל בו", וכן פרש"י¹⁵ שהקב"ה "נתן להם שתי מצות דם פסח ודם מילה שמלו באותו הלילה שנאמר¹² מתבוססת בדמיך. . ואומר¹⁶ גם את בדם בריתך שלחתי גו'" — כי מילת בנ"י במצרים היתה לצורך אכילת הפסח [או (בלשון רש"י¹⁵) שיהיו "בידם מצות להתעסק בהם כדי שיגאלו"], ועוד: ע"ד הפשט אין מילה זו שייכת לכניסת בנ"י להברית דפרשתנו בעת מ"ת, והו"ל לרש"י לפרש חידוש זה, שמילת בנ"י במצרים נחשבת חלק מכניסתם לברית בעת מ"ת].

יאג. גם יש לעיין:

יבלפי הגירסא הנפוצה לשון רש"י היא "(שנכנסו אבותינו לברית במילה וטבי­לה) והזאת דמים", אבל בגמ'³ (לפנינו¹⁷) נאמר "(לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה) והרצאת דם", ובפרש"י שם "הרצאת דמים — זריקת דמים על המז­בח" (אלא שבהמשך הגמ' הובא, "טבילה מנלן דכתיב ויקח משה (חצי¹⁸) הדם ויזרק על העם ואין הזאה בלא טבילה").

יגוצ"ע — למה לא הזכיר רש"י גם "הרצאת דמים", דהיינו זריקת דמים על המזבח¹⁹?

ידוהנה לפי גירסא אחרת²⁰, גם בפרש"י כאן הלשון היא (כבגמרא) "והרצאת דמים", ויש מפרשים²¹ שכתבו שגם לה­ גירסא בפרש"י "הזאת דמים", אין כוונת רש"י שהיתה הזאה על העם, אלא כמו שפי' התרגום לקמן עה"פ⁵ "ויזרוק על העם" (והובא בפרש"י שם, כדלקמן סעיף ח) "וזרק על מדבחא לכפרא על עמא", והיינו, ש"לא²² זרק כלום על העם גופייהו אלא בשביל כפרת העם זרק על המזבח

טו.. דהרצאת והזאת הכל אחד והיינו על המזבח".

טזאבל צע"ג אם אפשר לפרש כן ב­גירסא הנפוצה בפרש"י כאן²³, שכתב "(שתי אגנות כו') להזות אותם על העם", דהיינו שההזאה היתה על העם עצמו (ולא זריקה על המזבח, שלא נזכרה כלל בפרש"י כאן). ומזה, דמ"ש רש"י בהמשך לזה "שנכנסו אבותינו לברית כו' והזאת דמים" כוונתו להזאת דמים "על העם". ועוד זאת: כיצד אפשר לפרש ש"הזאת דמים" היינו זריקה על המזבח, והרי רש"י ממשיך "שאין הזאה בלא טבילה", ובשלמא אם הזאה פירושה הזאה על העם, מובן שקודם להזאה צ"ל טבילה, אבל אם הכוונה לזריקת דם על המזבח — מהי שייכות טבילת האדם לזריקת דם על המזבח²⁴?!

יז[וכן מפורש בפרש"י לש"ס במק"א²⁵, שהביא לשון הברייתא "מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והר­צאת דמים והזאת דמים²⁶ דכתיב ויקח משה את הדם ויזרוק וגו' ואין הזאה בלא טבילה והרצאת דמים דכתיב וחצי הדם זרק על המזבח" — הרי שהזאת דמים והרצאת דמים לאו היינו הך, ותרווייהו איתנהו בי'].

יחועפ"ז — למה הביא רש"י רק הזאת דמים (על העם) ולא גם "הרצאת דמים" (ע"ג המזבח)?

יטד. ויש לומר הביאור בזה:

כבכתוב כאן מפורש דבר חידוש, "וי­קח משה חצי הדם גו' וחצי הדם גו'", כלומר, שהי' מעשה מיוחד של חילוק הדם לב' חצאין²⁷ דוקא, וכמפורש ב­רש"י בד"ה "ויקח משה חצי הדם" — "מי חלקו, מלאך בא וחלקו", פעולה מיוחדת של חלוקת הדם ע"י מלאך²⁸.

כאוצ"ע: מצינו בעוד מקומות שחלק מדם הקרבן נזרק על המזבח וחלקו מזים על האדם (כמו בחינוך אהרן ובניו ל­כהונה שנאמר²⁹ "ולקחת מדמו ונתת על תנוך אוזן אהרן גו' וזרקת את הדם על המזבח סביב", ועוד) — אבל לא מצינו שיהי' מעשה מיוחד של חלוקת הדם לב' חצאין, ולמה כאן הי' צ"ל חלוקת הדם לב' חצאים?

כבוזהו מ"ש רש"י "מכאן למדו רבותינו שנכנסו אבותינו לברית במילה וטבילה והזאת דמים", כלומר, מכתוב זה — שבו מודגש שחצו את הדם — למדו רבותינו שהזאה זו³⁰ הכניסה את אבותינו לברית.

כגוכמבואר במפרשי התורה³¹ "שנחלק לשני חצאין, שכן דרך כורתי ברית ש­נאמר³² העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו", וענין זה כבר מפורש ב­פרש"י לעיל (גבי ברית בין הבתרים) עה"פ³³ "ויבתר אותם" — "חלק כל אחד לשני חלקים. . לפי שהי' כורת ברית עמו כו' ודרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבור בין בתרי' כמה שנאמר להלן³⁴ העוברים בין בתרי העגל", וכיון שזוהי "דרך כורתי ברית" (גם בברית עם ה­קב"ה), ודאי שגם הברית דפרשתנו היתה באופן כזה. וזוהי כוונת רש"י כאן, שה­כניסה לברית³⁵ היתה ע"י הזאת דמים³⁰, כיון שהיתה באופן של חלוקת הדם לב' חצאין³⁶.

כדוזהו שהביא רש"י "מכאן למדו רבו­תינו שנכנסו אבותינו לברית במילה כו' והזאת דמים", דכמו שפשוט שמילה מכניסה את האדם לברית, כמפורש בכ­תוב שענינה של מילה היא "אות ברית ביני וביניכם"³⁷, "בריתי בבשרכם", כן הז­את דמים הכניסה את ישראל לברית.

כהועפ"ז יש לבאר גם סיום לשון רש"י "שאין הזאה בלא טבילה": אין כוונת רש"י להביא ראי' שהיתה טבילה (כשם שלא הביא ראי' על מילה), אלא לבאר תוכן ענין הטבילה ושייכותה לברית, דמהי שייכותה של טבילה לענין ה­ברית³⁸? ולכן מפרש רש"י, שאכן אין מעשה הטבילה עצמו פעולה של כניסה לברית, וכל ענינה אינו אלא הכשרה להזאה³⁹, "שאין הזאה בלא טבילה".

כווזהו גם הטעם שלא הביא רש"י ש­נכנסו לברית ע"י קרבן ("הרצאת דמים"), כי בפשוטו של מקרא⁴⁰, הקרבת הקרבן היא חיוב צדדי ונוסף, ואינו חלק מעצם פעולת הכניסה לברית⁴¹.

כזה. אבל אין ביאור זה מספיק, שהרי לפי הנ"ל כוונת רש"י בהבאת לימוד זה דרבותינו היא לתרץ שאלה בכללות הכתוב, בענין חלוקת הדם לב' חצאים — ואילו רש"י הביאו בהמשך לפירושו על "אגנות", שעיקר כוונת רש"י בפירוש זה היא לבאר הטעם שהוצרכו לשתי אגנות ("א' לחצי דם עולה וא' לחצי דם של­מים"); ואם כוונת רש"י רק לתרץ ה­שאלה הכללית הנ"ל — הי' לו להביאו בד"ה בפ"ע ("וישם באגנות — להזות על העם, מכאן למדו כו'").

כחועוד: לפירוש הנ"ל נמצא, שהכניסה לברית שייכת לשני חצאי הדם, הן החצי ששם משה באגנות "להזות. . על העם" והן החצי ש"זרק על המזבח" — וא"כ קשה יותר למה הביא רש"י לימוד זה בפירושו על תיבת "באגנות" (דקאי רק על החצי שהזה על העם)⁴².

כטגם אינו מבואר הא שלא הביא רש"י גם "הרצאת דמים", דאף שחיוב הקרבן (בעת הכניסה לברית) אינו חלק מעצם הכניסה לברית כנ"ל, הרי מ"מ "הרצאת דמים" — דהיינו זריקת חצי הדם על המזבח — היא מגוף ענין הברית (וכמו שביאר בספורנו⁴³, "עשה את המזבח כ­שליח לא­ל ית' לבדו לכרות הברית, ו­בכן קבל (המזבח) חצי הדם וחציו האחר יזרוק על העם הנכנסים עמו בברית"), והדרא קושיא לדוכתא, דהו"ל לרש"י להביא גם "והרצאת דמים"?

לולכן נ"ל, שלפרש"י, תוכן ענין ה­כניסה לברית ע"י "הזאת דמים" אינו ע"י שני חצאי הדם (כפירוש המפרשים ה­נ"ל), אלא ע"י הדם ששם משה בשתי אגנות, א' לחצי דם עולה וא' לחצי דם שלמים, כדלקמן.

לאו. לפי פשוטו, כוונת רש"י בפירושו "שתי אגנות, אחד לחצי דם עולה וא' לחצי דם שלמים" היא לשלול הפירוש שגם הדם שזרק על המזבח שם תחלה באגנות, וכמ"ש האבן עזרא שה"אגנות ישמש לשנים, שנתן חציו באגנות וחציו אחר באגנות" [וברמב"ן מוסיף, שזוהי גם "דעת אונקלוס⁴⁴ שתרגם במזרקיא" (כי זריקת הדם על המזבח היתה מן המזר­קות⁴⁵) — משא"כ לדעת רש"י והרמב"ן היו שני מיני כלים, "אגנות"⁴⁶ שבהם קיבל משה את הדם כדי להזות על העם⁴⁷, "והחצי האחר זרק על המזבח מן המזרקות שקבל אותו בהם כדרך הקר­בנות"⁴⁸].

לבוהטעם שלא פרש"י כן מובן בפשטות, כי פשטות לשון הכתוב "ויקח משה חצי הדם וישם באגנות, וחצי הדם זרק על המזבח" מורה, שרק חצי הדם (שלא זרק על המזבח) שם בהאגנות.

לגאבל לפי זה צ"ע בכתוב עצמו: מדוע פירש הכתוב את הכלי שבו נתן משה את חצי הדם הראשון "להזות על העם", ולא את הכלי שקיבל בו את הדם כדי לזרוק על המזבח⁴⁹?

לדכן אינו מובן: מהו החידוש בזה ש­משה שם את הדם באגנות כדי להזות ממנו על העם (עד שהכתוב הוצרך ל­ספר זה) — הרי אא"פ לקבל את הדם ביד להזות ממנו על כל העם⁵⁰ (ובפרט שבינתיים "ויקח ספר הברית ויקרא ב­אזני העם גו'"), וא"כ פשיטא שנתן את הדם בכלי.

להולתרץ שאלות אלו ממשיך רש"י "ומכאן [בוא"ו המוסיף] למדו רבותינו שנכנסו אבותינו לברית כו' והזאת דמים", שבזה מדגיש רש"י, שהכניסה לברית היתה ע"י שני סוגי הדם שבשתי האגנות.

לוז. ביאור הענין:

לזהחילוק בין "עולה" ו"שלמים" בפש­טות הוא, שעולה "היא כולה כליל"⁵¹ לה', ושלמים יש בהם חלק לבעלים⁵². והם שני חלקי ה"ברית" (כדרך כורתי הברית, שעוברים בין שני הבתרים), חלק א' שייך לה' (דם העולה) וחלק א' שייך לישראל (דם השלמים)⁵³. וזהו שאומר הכתוב "וישם באגנות", שלא עירב משה את שני הדמים וזרקם יחד⁵⁴ על העם, אלא שם אותם בשתי אגנות והזה מכל אחד בפ"ע על העם, שדוקא בזה מודגש גדר של ברית, הזאה משני חלקי הדם (כאילו עברו ישראל בין שני חלקי ה­דם).

לחולפירוש זה נמצא, שפעולת הכניסה לברית היתה רק ע"י חצי הדם שזרק על העם (ע"י שני חלקים שבו, חצי דם עולה וחצי דם שלמים), וכפשטות לשון הכתוב "ויקח משה את הדם ויזרוק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם", שרק חצי זה של הדם נקרא "דם הברית".

לטועפ"ז צ"ל, שזריקת "חצי הדם. . על המזבח" אינה חלק מפעולת הכניסה ל­ברית, אלא הוא דבר צדדי, דכדי שיחול על "דם הברית" שם "דם עולה" ו"דם שלמים" (שדוקא עי"ז יש בו שני חלקים, א' לה' וא' לישראל), צריך הדם להיות חלק מדם קרבן שנזרק על המזבח⁵⁵.

מוזהו ג"כ הטעם שהכתוב מספר ב­פרטיות ע"ד חצי הדם להזות על העם (ששם אותו באגנות) — כי עיקר כוונת פרשה זו היא⁵⁶ לספר ע"ד הברית שכרת הקב"ה עם ישראל, וברית זו נעשתה ע"י "הזאת דמים" בחלק הדם ששם באגנות; ויש להוסיף, שע"פ הנ"ל היתה התחלת פעולת הברית בזה גופא ש"ויקח משה חצי הדם וישם באגנות", כי פעולה זו, לשים הדם "בשתי אגנות א' לחצי דם עולה וא' לחצי דם שלמים", היא ע"ד ה­פעולה ד"ויבתר אותם" (חלוקת הבהמה).

מא[משא"כ זריקת הדם על המזבח היתה רק דבר צדדי (בענין פעולת הברית), כדי שיהי' דם עולה ודם שלמים (כנ"ל), ולכן אינו מפרט שם הכלי שבו קיבל חצי הדם שזרק על המזבח].

מבח. ויש לומר, שהטעם שנקט רש"י כאופן זה, שהברית היתה ע"י חלק הדם שהזה על העם (ולא שהברית היתה ע"י שני חצאי הדם, החצי שהזה על העם והחצי שזרק על המזבח) — אינו רק מפני משמעות לשון הכתוב, שרק חלק זה נקרא בשם "דם הברית", אלא גם מפני שדוקא לפי אופן זה מדוייקת פעולת הברית ע"י הזאת הדמים.

מגדהנה "דרך כורתי ברית" היא בשני פרטים (א) לחלק בהמה (ב) ולעבור בין בתרי', ועיקר פעולת הברית היא (לא חלוקת הבהמה, שזוהי פעולה של חלוקה ופירוד, אלא) בהעברה בין חלקי', המו­רה על האיחוד של שני החלקים.

מדועפ"ז יש לעיין בנדו"ד, היכן היתה פעולה ע"ד העברה בין שני הבתרים? דלפירוש המפרשים הנ"ל היתה רק חלו­קת הדם, וכל חלק נזרק במקום אחר, חצי אחד על המזבח וחצי אחד על העם⁵⁷?

מהמשא"כ ע"פ הנ"ל בשיטת רש"י מובן, כי משה הזה את שני חלקי דם הברית (חצי של עולה וחצי של שלמים) על בנ"י, שעי"ז נתאחדו שני סוגי הדם.

מו[ובדרך זו יש להוסיף ביאור בפרש"י לקמן על פסוק⁵ "ויזרוק על העם", שמפרש "ענין הזאה, ותרגומו וזרק על מדבחא לכפרא על עמא", שלשיטת התרגום לא היתה שום הזאת דם על העם⁵⁸, אלא רק זריקה על המזבח בעד העם, "לכפרא על עמא" (דחצי אחד זרק על המזבח ככל קרבן⁵⁹, וחצי אחד זרק במיוחד "לכפרא על עמא").

מזוהטעם שהביא רש"י פירוש התרגום כבר ביארו במפרשים⁶⁰, כי לפי פשוטו קשה לומר שמשה רבינו זרק מדם זה על כל ששים רבוא מישראל. אבל ע"פ הנ"ל יש לומר, שזה נוגע גם לתוכן פעולת הברית. דלהפירוש שהיתה הזאה על העם ממש, הרי הכניסה לברית ע"י "הזאת דמים" היתה עי"ז ששני סוגי הדמים (חצי דם עולה וחצי דם שלמים) נתאחדו בהזאתם על ישראל כנ"ל. וע"ז מוסיף רש"י, שלפי' התרגום מובן גדר הברית ע"י הדמים גם להפירוש ש­הכניסה לברית היתה ע"י שני חצאי הדמים (החצי שזרק "על המזבח" והחצי שזרק "על העם"), דכיון שגם החצי השני (לכפרא על עמא) זרק על המזבח, הרי נמצא, ששני החצאים נתאחדו ע"ג ה­מזבח].

מחט. והנה ע"פ ביאור זה מובן, שה"אח­דות" שע"י ברית זו היא אחדות חזקה ומעולה יותר מה"אחדות" שע"י חלוקת בהמה והעברה בין שני הבתרים, שהרי שם נשארים הבתרים מחולקים כל אחד בפני עצמו, אלא שעוברים בין שני הבתרים, ואילו כאן נתערבו ונתאחדו שני חלקי הדם.

מטויש לומר שבזה יש רמז גם להחידוש שבברית זו בין הקב"ה לבנ"י על הברית שכרת עם אברהם בברית בין הבתרים:

נבמ"ת ניתן הכח שבנ"י יגיעו לאחדות גמורה עם הבורא, וכמשנ"ת לעיל בארו­כה⁶¹, שתכלית העלי' בהכרת והרגשת הביטול שהיו נבראים יכולים להגיע אלי' לפני מ"ת, היא דרגת הביטול ד­"מרכבה" (כמחז"ל⁶² "האבות הן הן המר­כבה"), שאף שמרכבה בטלה לגמרי לרצון הרוכב, מ"מ יש כאן שני דברים, הרוכב והמרכבה הבטילה אליו; משא"כ ע"י נתינת התורה, ש"אורייתא וקוב"ה כולא חד"⁶³, ניתן הכח להתאחד עם הקב"ה בתכלית היחוד.

נאועפ"ז יש לבאר הרמז בכך שברית בין הבתרים היתה ע"י חלוקת בהמה⁶⁴ ואילו הברית כאן היתה ע"י "הזאת דמים"⁶⁵ — כי כאן נתחדש הביטול בעצם מציאותם וחיותם של ישראל, בדם שלהם⁶⁶, שנעשים כולא חד עם קוב"ה.

נב(משיחת ש"פ משפטים תשל"ד)