Likkutei Sichos·Vol. 38·Matos·Matosלקוטי שיחות·כרך לח·מטות·מטות

אמטות
א. "ויאיר בן מנשה הלך וילכוד את חותיהם ויקרא אתהן חות יאיר"¹. ובפ­רש"י "חותיהם — כפרניהון" (והוא לשון התרגום (אונקלוס ויונתן) כאן), היינו ד"חות" פירושו כפרים.

בוהנה באבן עזרא כאן פי' "כמו קר­יות", דהיינו ערים (כמ"ש בפ' דברים² (גבי כיבוש ארץ עוג³) "לא היתה קרי'⁴ אשר לא לקחנו מאתם ששים עיר גו'"). וברד"ק עה"פ⁵ "ויאספו פלשתים לחי'" פי' ד"חי'" [דתיבת "חות" היא משורש "חי'", "בתמורת היו"ד בוי"ו"⁶] היא "עיר פרזות שאין לה חומה"⁷.

גוצ"ע מה הכריח את רש"י לפרש (כהתרגום) ד"חותיהם" היינו כפרים, ולא פי' שהן ערים, שלכאורה מתאים יותר לפשטות הענין ד"וילכוד את חותיהם", שהרי לפירוש התרגום צ"ל שכיבושו של יאיר הי' רק בכפרים של ארץ עוג!

דונוסף על הדוחק בעצם הפירוש, הרי לקמן בפ' דברים⁸ גבי כיבוש ארץ עוג מפורש "ששים עיר כל חבל ארגוב גו'. . ערים בצורות חומה. . לבד מערי הפרזי גו'", ובהמשך הענין⁹ ש"יאיר בן מנשה לקח את כל חבל ארגוב עד גבול גו' ויקרא אותם על שמו את הבשן חות יאיר גו'", ומפשטות הכתוב משמע שששים עיירות אלו היו (עכ"פ חלקן¹⁰) בחבל ארגוב (וכן מורה פשט הכתובים בספר יהושע¹¹, "כל ממלכות עוג גו' וכל חות יאיר אשר בבשן ששים עיר"). הרי מפו­רש שהיו ערים בחלקו של יאיר, ולמה נפרש ש"וילכוד את חותיהם" קאי על ליכוד הכפרים¹²?

הזאת ועוד: לעיל (בפ' חוקת¹³) עה"פ " בחשבון ובכל בנותי'" פרש"י "בנותי' — כפרים הסמוכים לה", ד"כפרים" נקראים "בנותי'" של העיר (וכמבואר במפרשים¹⁴ שהעיר היא כמו "אם" והכפרים התלויים בהעיר נק' "בנותי'"), וא"כ למה שינה הכתוב כאן לקרוא את הכפרים בשם "חותיהם", ולא "בנותיהם", וכלשון הכ­תוב כאן גופא, בפסוק שלאח"ז¹⁵, "ונובח הלך וילכוד את קנת ואת בנותי'" (ולא — "חותי'")¹⁶.

וב. ויובן זה בהקדם הביאור בפרש"י בד"ה שלאח"ז: "ויקרא אתהן חות יאיר — לפי שלא היו לו בנים קראם בשמו ל­זכרון". וכבר הקשו מפרשים¹⁷, "מה צורך לזה הטעם הלא כל בוני וכובשי עיירות כך הוא דרכם לקרות בשמם¹⁸ כמו נובח דבסמוך" ("ונובח הלך גו' ויקרא לה נובח בשמו").

זויש להוסיף: מפורש בקרא¹⁹ "ויהי (קין) בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך" ובפרש"י שם שהי' "לזכר בנו חנוך". הרי שרגיל לקרוא שם עיר לזכרו של איש אף שיש לו צאצאים כו'²⁰ (שהרי "ויולד לחנוך את עירד"²¹), ומהו ההכרח לפרש שלא היו ליאיר בנים וזהו הטעם שקרא אותם על שמו (ולא כמו נובח שנאמר סתם "ויקרא לה נובח בשמו", ולא פרש"י שם שזהו לפי שלא היו לו בנים²²).

חוהנה בפשטות יש לומר, שא"א לפרש שקרא העיר על שמו סתם כדרכם של כל כובשי עיר, כי א"כ למה מספר הכתוב דבר זה? כלומר: כאשר התורה מספרת אודות קריאת שם חדש למקום מסויים, מובן שענין זה בא ללמדנו איזה דבר²³, דאל"כ למאי נפק"מ שקראו למקום זה בשם חדש²⁴.

ט[וע"ד שפרש"י מ"ש לפנ"ז²⁵ גבי שינוי שמות ערי סיחון ע"י בני ראובן — "מוס­בות שם גו' ויקראו בשמות את שמות הערים אשר בנו", ש"היו האמוריים קו­רים עריהם על שם עבודה זרה שלהם ובני ראובן הסבו את שמם לשמות אח­רים", היינו שבא ללמדנו מעלתם של בני ראובן, שביטלו שמות הערים שהיו שמות של עבודה זרה²⁶].

יולכן צ"ל בנדו"ד, ש"ויקרא אתהן חות יאיר" הי' בשביל מצב מיוחד²⁷, וזהו ש­פרש"י "לפי שלא היו לו בנים קראם בשמו לזכרון", כלומר, דזה גופא בא ה­כתוב ללמדנו בסיפור זה, שלא היו בנים ליאיר.

יאאבל עדיין לכאורה צע"ק, שהרי אף שמוכרח שיש כאן ענין מיוחד, מנ"ל בפשוטו של מקרא שזה הי' "לפי שלא היו לו בנים כו'"²⁸, ולא ענין אחר, ובפרט שגם במדרשי חז"ל (לפנינו) לא נמצא מקור²⁹ לכך שלא היו בנים ליאיר.

יב[ולאידך, לקמן בפ' דברים⁹ מצינו ענין מיוחד אודות קריאת שם זה, "ויקרא אותם על שמו גו' חות יאיר עד היום הזה" (דלא כקריאת שם "נבח", "שלא נתקיים לה שם זה"³⁰)].

יגג. ויש לומר, ששני פירושי רש"י אלה באים בהמשך זל"ז, דזה שפרש"י שקריאת העיר על שמו היתה "לפי שלא היו לו בנים" בא בהמשך לפרש"י ד"חו­תיהם" פירושו "כפרניהון".

ידכלומר: כיון שעכצ"ל שהי' כאן ענין מיוחד בקריאת שם זה, מסתבר לומר, שהחידוש המיוחד נרמז בלשון הכתוב עצמו. ולכן בחר רש"י בפירוש התרגום, ד"חותיהם" היינו "כפרניהון", כי לפירוש זה יוצא, שבכתוב עצמו נרמז הענין ד"לא היו לו בנים".

טוביאור הענין:

טזכיון שבנחלתו של יאיר היו כמה ערים (כנ"ל סעיף א), קשה³¹, למה קרא בשמו רק את הכפרים, ולא את הערים עצמם שחשובות יותר מכפרים והם העיקר? אלא שבזה רצה יאיר לרמז ענין הזכרון של שמו תמורת זה שלא היו לו בנים: "כפרים" נקראים "בנות" של עיר, וכנ"ל שהעיר נחשבת כ"אם" וכפרי' — "בנותי'", ונמצא, שבזה שקרא את הכפ­רים דוקא בשמו, מודגש שרצה שיהיו במקום בנים (לענין הזכרון), כיון ש"כפ­רים" הם בדוגמת תולדות ("בנות") של הערים³².

יזויש לומר, שהטעם שיאיר קראם ב­לשון "חות" דוקא (ולא "בנות" וכיו"ב), הוא לפי שזה מדגיש ענין הזכרון, כלשון רש"י "קראם בשמו לזכרון" [דבחירת ה­כפרים לקראם בשמו מדגיש שטעם קריאת השם הוא "לפי שלא היו לו בנים", וזה שנקט ל' "חות (יאיר)" מדגיש מטרת השם — "לזכרון"]:

יח"חות" בלשון יחיד הוא "חוה" שהוא משורש "חי'" (שהיו"ד מתחלף בוי"ו³³), וכמפורש בקרא³⁴ "ויקרא גו' חוה כי היא היתה אם כל חי" [ויש לומר ע"ד הרמז, שגם מטעם זה נקראים הכפרים בשם "חות", כי בני הכפרים מספקים את ה­כרכים במזון³⁵, ונמצא שהם מקור החיים של הכרכים]. וזהו הרמז בפירוש שם "חות יאיר", שזכרונו של יאיר נקבע בשמות כפרים אלו, כך, שאלו הן המשך וזכרון החיים שלו, "חות יאיר".

יטד. ויש לבאר השייכות בין ענין ה­זכרון ל"כפרים" דוקא בפנימיות העני­נים, בהקדם המבואר בבחיי³⁶ בטעם ש­שינו בני ראובן את שמות הערים לשמות אחרים, כי סיחון ועוג "היו עובדים עבודה זרה. . ולכך בני גד ובני ראובן כאשר ידעו זה הסבו שמות הערים לש­מות אחרים ורצו להתיישב בהם ולעבוד שם הקב"ה ולייחד אותו. . ולכך [ביקשו] יותן³⁷ את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה, נהי' סיבה לבטל עבודה זרה וליחד השי"ת".

כועפ"ז יש לבאר גם תוכן הענין ש­"יאיר בן מנשה הלך וילכוד את חותיהם ויקרא אתהן חות יאיר", שענינו ברוחניות ש"לכד" אותם ברוחניות, ע"י ביטול ענין עבודה זרה שבהם.

כאויש לומר, דזה שדוקא גבי יאיר מפרש הכתוב השם החדש³⁸, "ויקרא אתהן חות יאיר", הוא לפי שבשם זה נרמז התוכן הכללי של האתהפכא שפעלו ב­עבר הירדן, שתמורת מקום של עבודה זרה, ש"היא מקום המיתה"³⁹ — "ויקרא אתהן חות יאיר", ענין של חיות ואור (ד­קדושה היא חיות ואור), עד לחיות כזה שהוא מקור החיות (חוה) ואור שיאיר ל­עת"ל ("עד⁹ היום הזה").

כבועפ"ז יש להוסיף עוד, דזה שלכד "חותיהם" — כפרים — דוקא, הוא לפי שתוכן הכללי דאתהפכא דקליפה מודגש בענין ה"כפר".

כגה. ויובן זה ע"פ מחז"ל⁴⁰ דאינו דומה בן כפר שראה את המלך לבן כרך שראה את המלך, דבן כרך נמצא בקירוב מקום למלך ולכן אין ראיית המלך חידוש אצלו, משא"כ בן כפר שהוא רחוק ממ­קום המלך, ראיית פני המלך פועלת בו התפעלות גדולה בגלל החידוש שבדבר.

כדוכן הוא ברוחניות⁴¹, בענין ראיית מלך מלכי המלכים הקב"ה, דבן כרך רומז על מי שעבודתו היא בעולם הקדו­שה, וענין של גילוי אלקות אינו חידוש אצלו; משא"כ בן כפר הוא מי שעבודתו היא בהעלם והסתר העולם (רחוק מ"עיר אלקינו"⁴²), וכאשר מצליח לברר ולזכך העלם העולם ולהעלותו לקדושה הרי התגלות של קדושה אצלו היא "ברעש גדול" מחמת החידוש שבדבר (ע"ד שדוקא "האופנים"⁴³ — המלאכים דעולם העשי' — אומרים ברוך⁴⁴ כבוד ה' ממקו­מו "ברעש גדול").

כהונמצא, שענין של "כפר" מרמז על כללות העבודה דבירור וזיכוך העלם והסתר העולם⁴⁵.

כוועפ"י זה יש לבאר גם השייכות ד­"כפרים" לענין הזכרון:

כזאע"פ שבענין של "גילוי", הרי העבו­דה של "בן כפר" (שהיא במקום של העלם והסתר) היא למטה מעבודת "בן כרך" (שהוא בקירוב מקום להמלך), הרי מצד הביטול שבעבודה זו, מגיעים בעצ­מותו ומהותו ית'⁴⁶, ה"עצם" שלמעלה מגילוי.

כחוזהו שדוקא קריאת שם ישראל ל­"כפרים" פועלת ענין של זכרון, כי מצד ה"עצם" שלמעלה מגדר גילוי נמשך ענין הנצחיות, שאינה בגדר שינוי (ושכחה) כלל, ולכן דוקא השם "חות יאיר" נת­קיים⁴⁷ "עד⁹ היום הזה".

כט(משיחת ש"פ מטו"מ תשמ"ג)