Likkutei Sichos·Vol. 38·Masei·Sicha 1לקוטי שיחות·כרך לח·מסעי·שיחה א

אשיחה א
א. בפרשת גבולות הארץ (שבפרש­תנו) — "זאת הארץ אשר תפול לכם גו' ארץ כנען לגבולותי'"¹ — מצינו דבר פלא בפרש"י עה"ת, שברוב הפעמים לא נקט ל' "גבול" (כלישנא דקרא פעמים רבות בפרשה זו), אלא לשון "מצר"²:

בבפסוק³ "ונסב לכם הגבול גו'" פרש"י "כל מקום שנאמר ונסב או ויצא מלמד שלא הי' המצר שוה כו' יוצא המצר כו' ועובר המצר כו' לפנים מן המצר" (וכן עוד כמה פעמים בלשון רש"י בפסוק זה⁴); ובפסוק שלאח"ז⁵ "ונסב הגבול גו' והיו תוצאותיו הימה" כ' רש"י "אל מצר המערב"; ובפסוק שלאח"ז⁶ "וגבול ים" — "ומצר מערבי מהו", "והי' לכם הים הגדול — למצר"; ובפסוק שלאח"ז⁷, "וזה יהי' לכם גבול צפון" — פרש"י "גבול צפון — מצר צפון". וכן עוד כו"כ פעמים בפסוקים שלאח"ז⁸.

גוצ"ע למה שינה רש"י מלישנא דקרא ונקט לשון "מצר" — הרי "גבול" היא תיבה רגילה בחומש, ועוד זאת — שאף רש"י כבר פירשה כמה פעמים: בפ' נח בפסוק⁹ "ויהי גבול הכנעני" פרש"י "גבול, סוף ארצו. כל גבול ל' סוף וקצה", וכן בפ' תצוה בפסוק¹⁰ "ועשית על החושן שרשות גבלות" כ' רש"י "וכל גבול לשון קצה", ובפ' חוקת עה"פ¹¹ היוצא מגבול האמורי פרש"י "לשון קצה וסוף" — ולמה אין רש"י מסתפק בתיבת "גבול", ונקט ל' "מצר"¹², שלא נמצא לו חבר בחומש [וגם בנ"ך נמצא רק ב' פעמים¹³]?

דגם צ"ע בלשון רש"י עה"פ "זאת הארץ גו'", שכ' "לפי שהרבה מצות נוהגות בארץ כו' הוצרך לכתוב מצרני גבולי רוחותי' סביב", שבפשטות כוונתו ש"גבולותי'" היינו מצרני', וקשה דהול"ל "מצרני וגבולי" (או רק "מצרני רוחותי'"), משא"כ "מצרני גבולי רוחותי'" משמעו — "מצרני של גבולי רוחותי'".

הב. ונ"ל בפשטות:

ותיבת "גבול" יש לה שני מובנים:

זא) גבול וקצה (סוף) השטח, היינו הקו המפסיק בין שני השטחים. כלשון רש"י עה"פ¹⁴ "והגבלת את העם" — "קבע להם תחומין לסימן שלא יקרבו מן הגבול והלאה", וכן "לא תסיג גבול רעך"¹⁵ — "שמחזיר סימן חלוקת הקרקע לאחור כו'".

חב) השטח עצמו שבתוך הגבולים. כמ"ש גבי מכת צפרדע¹⁶ "אנכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים", שהכוונה בזה לכל ארץ מצרים (ולא רק על גבולי הארץ סביב). וכן "ולא יראה לך שאור בכל גבולך"¹⁷, היינו כל רשותו של האדם. וכן צריך לפרש בעוד כו"כ מקראות¹⁸. וכן מצינו גם בלשון רש"י, כמו בפרשתנו בפירוש הכתוב¹⁹ "למטות אבותיכם תתנחלו", פרש"י "בשנים עשר גבולין כמנין השבטים", שפירושו י"ב חלקים שטחים (ולא המצרים של י"ב חלקי ה­ארץ).

ט[ואין זו סתירה לפירושי רש"י הנ"ל ד"כל גבול" הוא "לשון סוף וקצה", כי כוונת רש"י במקומות הנ"ל היא רק לפרש לשון "גבול", שהיא "לשון קצה וסוף", אבל בכמה מקומות בקרא פירוש תיבת גבול הוא השטח שבין הקצוות, שנק' "גבול" להיותו בתוך הגבולות שב­קצהו].

יוזהו שדייק רש"י ונקט כאן לשון "מצר" דוקא, כי בפרשת גבולות הארץ, בא הכתוב לתאר את מקומו המדוייק של הקו המפסיק בין ארץ ישראל לחוצה לארץ, וכמו שהכתוב מתאר בפרטיות אופן הילוך קו הגבול לכל הד' רוחות, ולכן נקט רש"י לשון "מצר" דוקא, ל­הדגיש שכאן אין הכוונה לשטח שבתוך הגבול, אלא לגבול עצמו, וכפירוש לשון "מצר" — דבר המצר ומגביל, והיינו מצרני הארץ.

יאג. עפ"ז מיושב בפשטות הדיוק וה­שינוי בלשון רש"י בפסוק²⁰ "וגבול ים והי' לכם הים הגדול וגבול", וז"ל: "וגבול ים — ומצר מערבי מהו. והי' לכם הים הגדול — למצר. וגבול, הנסין [האיים] שבתוך הים אף הם מן הגבול כו'". שבב' הד"ה הראשונים מדייק רש"י לשון "מצר", ובד"ה הג' נקט לשון הכתוב "מן הגבול".

יבוע"פ הנ"ל מובן הדבר, כי מ"ש "וגבול ים" היינו המצר המערבי, והים הגדול הוא המצר (שמן הים ולפנים "ה­מצות נוהגות"). אבל מ"ש אח"כ "וגבול" שבא לרבות "הנסין שבתוך הים", אין הכוונה בזה לתאר את המצר של א"י, דהנסין אינם המצר עצמו, אלא שמיתורא דקרא למדים שגם הנסין שבתוך הים הם בכלל ארץ ישראל (כאילו הם בתוך גבולי הארץ), שהמצות נוהגות שמה. ולכן נקט רש"י ל' "גבול", שפירושו (לא מצר הארץ, אלא) השטח שבתוך הגבולים.

יגויש לומר, שזהו גם הטעם שעה"פ "זאת הארץ גו'" (שבתחילת פרשה זו) כ' רש"י "הוצרך הכתוב לכתוב מצרני גבולי רוחותי'" (ולא "מצרני וגבולי"), שבזה מדגיש שתיבת "גבול" אפשר לפרשה דקאי על השטח שבין הגבולים, וכוונת "גבולותי'" כאן היא ל"מצרני" הגבול (השטח).

ידד. והנה כבר הובאו בכ"מ דברי ה­של"ה²¹ שבפרש"י עה"ת יש "ענינים מופלאים", גם ע"ד הרמז והדרוש. וגם ידועים דברי השל"ה²² שפרשיות התורה שייכות לזמן שחלות בהן, וכפי שמבאר בארוכה²³ השייכות דפרשיות מטות מס­עי ודברים לבין המצרים (שלעולם חלות פרשיות אלו בבין המצרים²⁴).

טוויש לומר, שזהו הרמז בזה שנקט רש"י לשון "מצר" במקום לשון "גבול" — לרמז על הזמן שקורין פרשה זו, בזמן ד"בין המצרים"²⁵.

טזויש להוסיף עוד: תיבת "מצרים" במובן של "גבול" מצינו בקרא במגילת איכה²⁶ — "כל רודפי' השיגוה בין המצ­רים" (וכפרש"י שם²⁷ "המצרים, גבולים של שדה וכרם"), והוא רמז ג"כ על הזמן דבין המצרים, כפי שפירשו חז"ל²⁸ (והו­בא ג"כ בפרש"י שם).

יזויש לבאר השייכות דשני הענינים — דלכאורה ה"ה ענינים הפכים, דבפרשתנו מדובר בענין של מצרני הארץ, ואילו שם קאי בענין של חורבן כו': זה שיכול להיות ענין של "בין המצרים" שרשו בכך שיש מצר וגבול לקדושת הארץ, דכאשר קדושת ארץ ישראל היא בשלימות, אזי מתפשטת קדושה זו בכל העולם²⁹ ואין מקום לענין של גלות, ורק כאשר קדושת א"י אינה בהתפשטות כדבעי, אלא היא מוגבלת ובתוך מצר, אז יש נתינת מקום לענין של "בין המצרים" כפשוטו.

יחה. ובעומק יותר יש לומר, שזה שנ­קט רש"י לשון "מצר" כוונתו לרמז גם על המעלה והעילוי שבגבולות הארץ (אף שלכאורה הרי הם מגבילים את התפש­טות קדושת הארץ, דעד כאן תבוא ותו לא).

יטויובן זה ע"פ המבואר ברשימות הצ"צ על מגילת איכה³⁰, שמפרש שם הפסוקים דאיכה למעליותא, שהם ברכות נעלות ביותר. וכן מפרש³¹ הכתוב²⁶ "גלתה יהו­דה גו'" — "גלתה לשון גילוי", ו"גלתה יהודה" הוא "הגילוי דבחי' יהודה, דל­עתיד לבוא יהי' יהודה למעלה מיוסף", "והשיגוה בין המצרים", היינו ש"ע"י שמתבונן איך שכל העולמות רק טפה א'³² כו' ולכן נמשך עי"ז מבחי' מן³³ המצר", ומזה מובן, ד"בין המצרים" הוא כענין "מן³³ המצר קראתי י"ה ענני במר­חב י"ה", המצר המביא לידי ההרחבה האמיתית³⁴, "מרחב י"ה".

כויש לומר, שענין זה נרמז גם בלשון רש"י על "השיגוה בין המצרים", "בין המצרים, שיש גובה מכאן ומכאן ואין מקום לנוס" — דלכאורה הו"ל לרש"י לנקוט ל' "גדר", "גדר מכאן ומכאן" (כלשון הכתוב³⁵ "גדר מזה וגדר מזה") — אלא שבזה מרמז רש"י, שהתוכן הפנימי ד"בין המצרים" הוא ענין של גובה, כי "מן המצר" דבין המצרים מגיעים ל"גו­בה" האמיתי, "מרחב י"ה".

כאוזהו גם החילוק הפנימי בין ב' הל­שונות "גבול" או "מצר": שורש ענין ה"גבול" הוא אורו ית' המוגבל והמ­צומצם; אמנם ענין ה"מצר" הוא להיפך, ששרשו הוא באורו הבלתי­מוגבל של הקב"ה, אלא שהדרך שאדם (שהוא מוגבל) יכול להגיע לגילוי אור זה הבלתי מוגבל, הוא רק כאשר הוא קורא "מן המצר"³⁶ (שמרגיש את האין­ערוך והעדר תפיסת מקום שלו וכל העולם כולו, "שכל העולמות רק טפה א'"), שאז בא "מן המצר" אל "מרחב י"ה".

כבוזהו שמדייק רש"י, דאע"פ שבקרא נאמר "זאת הארץ גו' לגבולותי'", אין ענינם של גבולות הללו ענין של הגבלה ומדידה, אלא ענין של מצר, שע"י ענין המצר מתגלה המרחב י"ה, שבתוך ה­גבולות הללו נמשכת ההרחבה האמיתית דמרחב י"ה (וכפי שבא לידי ביטוי גם בגשמיות הארץ, כדחז"ל³⁷ שארץ ישראל היא "כארץ הצבי", כעור הצבי כו').

כגו. עפ"ז יש לבאר (בפנימיות הענ­ינים) עוד ענין בפרש"י כאן:

כדעה"פ "זאת הארץ גו' לגבולותי'" מפ­רש רש"י שהטעם שהכתוב מפרט גבולי הארץ הוא "לפי שהרבה מצות נוהגות בארץ כו' הוצרך לכתוב מצרני גבולי רוחותי' סביב לומר לך מן הגבולים הללו ולפנים המצות נוהגות", דלכאורה תמוה, למה לא פרש"י כפשוטו, שטעם כתיבת גבולות הארץ הוא בשביל כיבוש הארץ, לידע מהי נחלתם של ישראל?

כהוהביאור (הפנימי³⁸) בזה³⁹: גבולות הארץ ה"ה לכאורה ענין של הגבלה, וע"ז מפרש ומגלה רש"י, שע"י ענין המצוות שמקיימים בארץ ישראל, אזי מתהפך ענין ה"גבולות" ל"מצרני" גבולי רוחותי' סביב, דאע"פ שלכאורה יש כאן ענין של גבול, ה"ז ענין של מצר שבאים ממנו ל"מרחב י"ה". כי זהו ענינן של מצוות, דאע"פ שהמצוות ניתנו במדידה והגבלה דוקא, הרי אין מדידה זו ענין של הגבלה באמת, אלא אדרבה, דוקא ע"י קיום המצות כפי מדידת התורה, באים עי"ז ל"מרחב י"ה", שיש צוותא וחיבור עם עצמותו ומהותו ית', מצווה המצוות.

כו(משיחת מוצאי ש"פ מטו"מ תשל"ט)