Tanach · Acharonim on Tanach · Or HaChaim · Torah
Or HaChaim on Exodus 16:35/אור החיים על שמות ט״ז:ל״ה
אאֶת הַמָּן אָכְלוּ וְגוֹ׳. הֻצְרַךְ לוֹמַר פַּעַם שְׁנִיָּה ״אֶת הַמָּן״ וְלֹא סָמַךְ עַל הַזְכָּרָתוֹ בְּסָמוּךְ, לֶהֱיוֹת שֶׁיֵּשׁ שִׁנּוּי בֵּין אֲכִילַת הַמָּן שֶׁאָכְלוּ עַד בּוֹאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת לַמָּן שֶׁאָכְלוּ עַד בּוֹאָם לִקְצֵה אֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁהוּא קֹדֶם הַעֲבָרַת הַיַּרְדֵּן, כִּי אוֹתוֹ שֶׁעַד אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת הָיָה מֵהַמָּן שֶׁבַּכֵּלִים לֹא שֶׁהָיָה יוֹרֵד יוֹם יוֹם, לָזֶה כְּשֶׁרָצָה לְהַזְכִּיר הַמָּן שֶׁאָכְלוּ עַד בּוֹאָם אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן זָכַר אוֹתוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, לוֹמַר כִּי יִשְׁתַּנֶּה זֶה מִזֶּה, וְהַשֵּׂכֶל יַכִּיר זֶה כִּי כָל שֶׁיּוֹסִיף לְהִתְרַחֵק זְמַן שֶׁהָיָה קָרוֹב לַמָּקוֹר שֶׁנִּתְהַוָּה מִמֶּנּוּ יוּגְשַׁם יוֹתֵר. עוֹד אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין לח,א) וְכִי אַרְבָּעִים שָׁנָה אָכְלוּ, וַהֲלֹא חֲסֵרִים שְׁלֹשִׁים יוֹם מִט״ו בְּנִיסָן עַד ט״ז בְּאִיָּר, אֶלָּא שֶׁהָיוּ טוֹעֲמִים בָּעוּגוֹת טַעַם כַּמָּן.
1 את המן אכלו ארבעים שנה, they ate the manna for forty years. There is a good reason why the Torah refers twice to the Israelites eating manna for forty years. Once the people entered the Holy Land they ate manna which had been stored in their vessels, whereas up to the time they crossed the river Jordan they ate manna which had come from heaven on that same day. We have no difficulty in understanding that the longer something of celestial origin remains in our atmosphere, our domain, the more terrestrial it became in nature. The Torah therefore was forced to mention that the manna which the Israelites ate in the desert was in a class by itself. In Kidushin 38 the Talmud asks: "how can the Torah speak about the Israelites eating manna for forty years? They did not receive the first portion of manna until 30 days after the Exodus! The answer given is that their cakes (the unleavened bread they took out of Egypt) tasted like manna.
בוְרָאִיתִי לְדַקְדֵּק הַכָּתוּב לָמָּה שִׁנָּה לְשׁוֹנוֹ: בִּתְחִלָּה כְּתִיב אָכְלוּ אֶת הַמָּן, הִקְדִּים זִכְרוֹן הָאֲכִילָה לְזִכְרוֹן הַמָּן, וּכְשֶׁהִזְכִּיר הַמָּן פַּעַם שְׁנִיָּה אָמַר אֶת הַמָּן אָכְלוּ, הִקְדִּים זִכְרוֹן הַמָּן לְזִכְרוֹן הָאֲכִילָה. הִנֵּה הַכָּתוּב יְדַקְדֵּק לְשׁוֹנוֹ לוֹמַר כִּי יִשְׁתַּנֶּה חֶשְׁבּוֹן אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁמָּנָה בַּאֲכִילַת הַמָּן לְמַה שֶׁמּוֹדִיעֲךָ שֶׁאָכְלוּ הַמָּן עַד בּוֹאָם וְגוֹ׳, מִלְּבַד הַהֶפְרֵשׁ שֶׁכָּתַבְנוּ שֶׁל יְרִידָתוֹ יוֹם יוֹם אוֹ מֵהַשָּׁמוּר, כִּי הַמָּן שֶׁנִּכְנַס בְּחֶשְׁבּוֹן אַרְבָּעִים שָׁנָה אֵינוֹ אֶלָּא בְּעֵרֶךְ מַה שֶׁהָיוּ טוֹעֲמִים בַּאֲכִילָתָן, וְהוּא שֶׁהִקְדִּים זִכְרוֹן אֲכִילָה קוֹדֶם זִכְרוֹן הַמָּן לוֹמַר כִּי לְצַד הָאֲכִילָה הֻכַּר הֱיוֹתוֹ מָן שֶׁהָיוּ טוֹעֲמִים בְּעוּגוֹתֵיהֶם מָן, אֲבָל אֵין כָּל הָאַרְבָּעִים שָׁנָה מָן מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי שְׁלֹשִׁים יוֹם אָכְלוּ מַה שֶׁהוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עוּגוֹת, וּכְשֶׁרָצָה לְהַגְבִּיל שִׁעוּר זְמַן אֲכִילַת הַמָּן הִקְדִּים זִכְרוֹנוֹ לוֹמַר אֵין זֶה נֶחְשָׁב מָן לְצַד שֶׁטָּעֲמוּ כֵן אֶלָּא לְפִי מַה שֶׁהוּא כְּפִי הָאֱמֶת, וְדוֹק:
2It has occurred to me that there must be a reason why the Torah describes the eating of the first manna as אכלו את המן, whereas the second eating is described in the reverse order, i.e. את המן אכלו. I suggest that when the Torah emphasises the length of time the Israelites ate the manna, i.e. forty years, the emphasis is on the taste, i.e. the eating. Hence the Torah first mentions the word אכלו. When the Torah wishes to describe the precise time frame during which the manna fell it places the word המן in front of the word אכלו, seeing that the Israelites consumed "canned manna" for some time afterwards. It emerges that they did not eat "first rate" manna either during the first 30 days after the Exodus or during the thirty odd days after Moses' death.