Tanach · Acharonim on Tanach · Or HaChaim · Torah
Or HaChaim on Exodus 6:28/אור החיים על שמות ו׳:כ״ח
אוַיְהִי בְּיוֹם דִּבֶּר ה׳ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, מַה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה כִּי שָׁוֶה אַהֲרֹן לְמֹשֶׁה בְּכָל פְּרָטֵי דָּבָר זֶה, הָיָה לְצַד כִּי בְּיוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר וְגוֹ׳ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. פֵּרוּשׁ, לִשְׁלוֹל דִּבּוּר רִאשׁוֹן שֶׁהָיָה בַּמִּדְבָּר שֶׁאָמַר לוֹ ה׳ (שמות ד:יד) ״הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ״ וְגוֹ׳, כִּי שָׁם עֲדַיִן לֹא הִשְׁוָה הַכָּתוּב אַהֲרֹן לְמֹשֶׁה בִּשְׁלִיחוּת מִצְוָה זוֹ, עַד שֶׁדִּבֶּר ה׳ עִם מֹשֶׁה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְהוּא אָמְרוֹ בְּיוֹם דִּבֶּר וְגוֹ׳ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
1 ויהי ביום דבר ה׳ אל משה, It was on the day that G'd spoke to Moses. The Torah here wants to correct any mistaken impression that the equality of Moses and Aaron had already existed on the day G'd told Moses while still in Midian (Exodus 4,14) that his brother Aaron was on the way to met him. This is why the Torah adds here: "On the day G'd spoke to Moses in the land of Egypt," as if to say: "on that day Moses and Aaron were of equal stature."
בוְחָזַר הַכָּתוּב לוֹמַר אוֹפֶן הַדִּבּוּר שֶׁדִּבֵּר ה׳ עִם מֹשֶׁה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְהוּא אָמְרוֹ וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר אֲנִי ה׳ דַּבֵּר אֶל פַּרְעֹה וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ ״לֵאמֹר״ שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר לוֹ ״אֲנִי ה׳״, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה שֶׁתִּסְמוֹךְ עַל דְּבָרַי וְתֵלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתִי וּתְדַבֵּר אַתָּה בְּעַצְמְךָ אֶל פַּרְעֹה כָּל אֲשֶׁר וְגוֹ׳. וְתִמְצָא שֶׁדִּבּוּר זֶה שֶׁל ״אֲנִי ה׳״ הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, דִּכְתִיב (שמות ו:ב) ״וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה׳״ – זֶה הָיָה בְּמִצְרַיִם, וְאָמַר לוֹ שֶׁיֵּלֵךְ הוּא וִידַבֵּר אֶל פַּרְעֹה, לֹא אַהֲרֹן. וַהֲגַם שֶׁכְּבָר שִׁתֵּף ה׳ עִמּוֹ אַהֲרֹן, הִנֵּה בֵּאַרְתִּי הֵיטֵב שָׁם בִּמְקוֹמוֹ שֶׁאַהֲרֹן יְדַבֵּר אֶל הָעָם, אֲבָל לְפַרְעֹה עֲדַיִן ה׳ חָפֵץ שֶׁיְּדַבֵּר מֹשֶׁה, וְרִצָּה אוֹתוֹ בְּאָמְרוֹ אֲנִי ה׳ וְלֹא תָחוּשׁ לְשׁוּם דָּבָר. וְלֹא רָצָה מֹשֶׁה לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְחָזַר וְטָעַן הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַּרְעֹה. הִנֵּה דִּקְדֵּק הַכָּתוּב לוֹמַר שֶׁטַּעֲנַת עֲרַל שְׂפָתַיִם הָיְתָה לְצַד פַּרְעֹה, לְצַד שֶׁאַהֲרֹן אֵינוֹ מְדַבֵּר עַד עַתָּה אֶלָּא לָעָם וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ. אָז אָמַר ה׳ לְמֹשֶׁה רְאֵה וְגוֹ׳ וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה, פֵּרוּשׁ, גַּם לְפַרְעֹה מִלְּבַד הָעָם. וּמֵעַתָּה הֻשְׁווּ אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה בְּמִצְוָה זוֹ. וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁלֹּא אָמַר ה׳ לְמֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר כְּשֶׁשִּׁתֵּף עִמּוֹ אַהֲרֹן אֶת כָּל הַהֲכָנוֹת הָאֵלּוּ הָאֲמוּרִים כָּאן, וְהָיָה לְךָ לְאוֹת כִּי הֵם דְּבָרִים חֲדָשִׁים כַּנִּזְכָּר מִטַּעַם הָאָמוּר.
2The Torah therefore had good reason to repeat that G'd told Moses: "I am the G'd י־ה־ו־ה, speak sternly to Pharaoh." The repetition was meant to reassure Moses that he could rely on what G'd had told him. He was to go and speak to Pharaoh personally. In other words, nothing had changed since the first time G'd had identified Himself to Moses as the tetragram at the beginning of our portion. I explained that at that point G'd had not yet appointed Aaron to be Moses' mouthpiece except when Moses wanted to say something to the Israelites. What happened in the meantime was that Moses repeated his argument that he had a speech defect and was not suited to speak in public after G'd had told him to speak to Pharaoh. Hence G'd authorised Aaron to speak to Pharaoh also in 7,1. As a result Aaron had become Moses' equal concerning what they had to tell Pharaoh. Inasmuch as Moses had not previously complained about his not being fit to speak to Pharaoh there had been no need for G'd to appoint Aaron as His spokesman.
גוְהִנֵּה הֶרְאָנוּ ה׳ כִּי הִקְפִּיד ה׳ עַל הַדָּבָר שֶׁלֹּא עֲשָׂאוֹ מֹשֶׁה, שֶׁכָּל כָּךְ הִשְׁתַּדֵּל ה׳ עִם מֹשֶׁה לַעֲשׂוֹת הוּא הַכֹּל. וְאוּלַי כִּי לָזֶה אָמַר הַכָּתוּב וַיְהִי לְשׁוֹן צַעַר, כִּי הָעִנְיָן יַגִּיד כִּי יִתְרוֹן גָּדוֹל הָיָה אִם עָשָׂה מֹשֶׁה הַכֹּל, וְהָרְאָיָה מֵהִשְׁתַּדְּלוּת ה׳ עִמּוֹ, וּכְפִי זֶה אָמַר ״וַיְהִי״ עַל חֶסְרוֹן הַיִּתְרוֹן.
3All the above shows G'd's concern to employ Moses as His exclusive messenger. He had co-opted Aaron only when Moses had raised repeated objections. Perhaps the reason that our verse employs the word ויהי, which always reflects something regrettable, is to let us know how much G'd regretted the necessity of having Aaron share what was originally meant to be Moses' exclusive mission. The word ויהי may therefore suggest that if Moses had indeed remained G'd's sole messenger the quality of the redemption might have been different; some of the side-effects of the incomplete redemption which led to such disasters as the golden calf episode might never have occurred, for instance.
דוְאֶפְשָׁר כִּי לָזֶה נִתְכַּוֵּן מְסַדֵּר הַפָּרָשִׁיּוֹת לִכְתֹּב פָּסוּק זֶה ״וַיְהִי בְּיוֹם״ בַּפָּרָשָׁה שֶׁקָּדְמָה, וּכְפִי הָאֱמֶת נִקְשָׁר הוּא עִם מַה שֶׁלְּמַטָּה כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, אֶלָּא נִתְכַּוֵּן לוֹמַר כִּי הַצַּעַר הָרָמוּז בְּתֵיבַת ״וַיְהִי״ הִיא עַל עֲשׂוֹת הַמִּצְוָה בִּשְׁנֵיהֶם יַחַד. וְאוּלַי אִם הָיָה מֹשֶׁה עוֹשֶׂה מִצְוָה זוֹ לְבַדּוֹ, הָיָה מִתְחַזֵּק כֹּחוֹ וְהָיָה נִכְנָס לָאָרֶץ וְלֹא הָיוּ עוֹבְרִים הַרְפַּתְקֵי עַל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר. גַּם אִם הָיָה נִכְנָס לָאָרֶץ הָיָה בּוֹנֶה בֵּית הַבְּחִירָה וְהָיָה עוֹמֵד כָּל הַיָּמִים. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁבִּשְׁבִיל חֶסְרוֹן מֹשֶׁה אָמַר לְשׁוֹן צַעַר.
4Perhaps the reason that the editor of this paragraph in the Torah saw fit to write our verse as a paragraph by itself and not as the beginning of chapter seven or even before verse eight in chapter seven was, that he wanted us to know that G'd was saddened by the fact that He had to appoint someone to share Moses' mission with him. Had Moses been the only one, he himself might have entered the Holy Land as leader of the people as had been G'd's original intention. He might have lived to participate in the building of the Holy Temple which Solomon built over 400 years after Moses' death. That Temple might then have endured forever.
העוֹד יְכַוֵּן מַה שֶׁהִפְסִיק הַסֵּדֶר, לוֹמַר כִּי כָל הָאָמוּר ״הֵם אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳״ וְגוֹ׳, ״הֵם הַמְדַבְּרִים״ וְגוֹ׳, שֶׁהֵם שָׁוִים בַּמִּצְוָה שְׁנֵיהֶם יַחַד – זֶה הָיָה בְּיוֹם דִּבֵּר ה׳ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְגוֹ׳. אֲבָל קוֹדֶם לָכֵן, הֲגַם שֶׁאָמַר ה׳ ״הֲלֹא אַהֲרֹן״ וְגוֹ׳, לֹא הָיוּ שָׁוִים בַּמִּצְוָה, כִּי מֹשֶׁה הוּא הָיָה עוֹשֶׂה כָּל הַשְּׁלִיחוּת לְפַרְעֹה, מַה שֶׁאֵין כֵּן עַתָּה שֶׁאַהֲרֹן לְבַד הוּא יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה, כְּאָמְרוֹ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ וְגוֹ׳ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה:
5It is also possible that the Torah made a special paragraph out of this single verse in order to tell us that Aaron's status was equal to Moses as of that day in Egypt, and that even previously when G'd had announced to Moses that he would be Moses' spokesman, this did not imply equal status. When Aaron would speak alone G'd describes his position as "he will be your prophet," or similarly when the Torah states: "he will speak to Pharaoh."