Tanach · Acharonim on Tanach · Or HaChaim · Torah
Or HaChaim on Numbers 14:14/אור החיים על במדבר י״ד:י״ד
אוְאָמְרוֹ אֶל יוֹשֵׁב וְגוֹ׳ שָׁמְעוּ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה יֹאמְרוּ לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ, וְאִם כַּוָּנָתוֹ לוֹמַר שֶׁיֹּאמְרוּ מִבְּלִי יְכֹלֶת ה׳ חָס וְשָׁלוֹם לָהֶם, הָיָה לוֹ לְהַסְמִיךְ הַדְּבָרִים עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״אֶל יוֹשֵׁב וְגוֹ׳ מִבְּלִי יְכֹלֶת ה׳״, וְהָיָה לוֹ לְהַקְדִּים מַאֲמַר ״שָׁמְעוּ״ וְגוֹ׳ אוֹ לְאַחֲרוֹ.
1 ואמרו אל יושבי הארץ הזאת, and they will say to the inhabitants of this land, etc. The Torah fails to mention what precisely the Egyptians would tell the Canaanites. If the Torah meant that they would tell the Canaanites about G'd's inability, etc., these words should have been appended in the following sequence: "they will say to the inhabitants of the land of Canaan that G'd was unable, etc." The word ושמעו should have appeared at the beginning of the verse, not after "the inhabitants of this land."
באָכֵן כַּוָּנַת הַמַּאֲמָר הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וְאָמְרוּ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ כְּשֶׁיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם יִתְלוּ הַדָּבָר לְטַעַם יוֹשֵׁב הָאָרֶץ, פֵּרוּשׁ לְצִדָּם הָיָה הַדָּבָר. וְלִהְיוֹת שֶׁיֵּשׁ כָּאן שְׁנֵי דְּרָכִים: הָאֶחָד הוּא שֶׁלֹּא הָיָה הָעָם רָאוּי לְכָל כָּךְ מַעֲלָה בְּעֵינֵי ה׳ לְהַאֲבִיד לְפָנָיו יוֹשֵׁב הָאָרֶץ גּוֹיִם גְּדוֹלִים וַעֲצוּמִים, וַהֲגַם שֶׁאָבְדָה מִצְרַיִם בִּשְׁבִילָם אֵין לְמֵדִין מִמִּצְרַיִם לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ שִׁבְעָה גוֹיִים גְּדוֹלִים וַעֲצוּמִים, וְלֹא הָיוּ כָּל כָּךְ אֲהוּבִים אֶצְלוֹ עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָז לְאַבֵּד מִפְּנֵיהֶם עַמִּים רַבִּים. וְהַשֵּׁנִי הוּא שֶׁה׳ הָיָה חָפֵץ בָּעָם וְאוֹהֲבָם אֶלָּא שֶׁלֹּא הִשִּׂיגָה יָדוֹ חָס וְשָׁלוֹם לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ. לָזֶה אָמַר שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה ה׳ בְּקֶרֶב וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, לֹא יֹאמְרוּ שֶׁהַסִּבָּה שֶׁנּוֹלְדָה מִיּוֹשֵׁב הָאָרֶץ הוּא לְצַד שֶׁגַּם הֵם אֲהוּבִים וַחֲבִיבִים אֵצֶל הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא כַּנִּזְכָּר, שֶׁהֲרֵי שָׁמְעוּ חֲבִיבוּת יִשְׂרָאֵל אֶצְלְךָ כִּי אַתָּה ה׳ בְּקֶרֶב הָעָם אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן וְגוֹ׳, הֲרֵי נִפְלְאָה אַהֲבָתָם לַה׳ וּפִרְסֵם כִּי שְׁמוֹ הַגָּדוֹל נִקְרָא עֲלֵיהֶם. וְאִלּוּ הָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶם טוֹבוֹת לֹא הָיָה נִמְנָע מִמֵּחוּשׁ אוּמּוֹת שֶׁלֹּא בָּאוּ לִכְלַל חֵלֶק מֵרִבּוֹא מֵאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל גָּלוּי לְכָל הָעוֹלָם. וּמֵעַתָּה כְּשֶׁתָּמִית אֶת הָעָם הַזֶּה לֹא יִתְלוּ הַדָּבָר לְצַד מִעוּט הַשָּׂגַת אַהֲבָתְךָ בָּהֶם, וְאִם תַּעֲשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה ״וְהֵמַתָּה וְגוֹ׳ וְאָמְרוּ״ וְגוֹ׳.
2We therefore must understand the verse as follows: ואמרו, when the Egyptians will hear about the fate of the Jewish people they will attribute this to their G'd's inability to overcome the Canaanites though He had been able to overcome them at that time. The Egyptians could construe two possible reasons for the demise of the Jewish people. 1) They did not qualify for the miracles it would take for their G'd to overcome the Canaanites. There is no comparison between overcoming the single Egyptian nation and overcoming of seven powerful nations such as the Canaanites. The fact that the Jewish G'd had overcome Egypt does not prove that He is omnipotent seeing that the Egyptians were far weaker than the Canaanites. G'd was not fond enough of the Israelites to orchestrate the type of miracles needed to overcome the Canaanites. 2) G'd did love the people sufficiently; however He was not powerful enough to overcome the Canaanites. This is why Moses said: כי אתה ה׳ בקרב העם הזה, "for You O Lord are in the midst of this people." Moses meant that G'd should not allow the Egyptians to conclude that the Canaanites too were beloved of G'd and that is why He did not disinherit them. The Egyptians were well aware of how beloved the Jews were in the eyes of G'd. If G'd did not bring them to the Holy Land and rather killed them, this could only be interpreted by them as proof of His impotence in the matter.