Tanach · Rishonim on Tanach · Ramban · Torah
Ramban on Exodus 20:22/רמב"ן על שמות כ׳:כ״ב
אוְטַעַם וְאִם בְּמִצְוַת חוֹבָה, לוֹמַר, אִם יַגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁתִּזְכּוּ לָרֶשֶׁת הָאָרֶץ וְלִבְנוֹת לִי מִזְבַּח אֲבָנִים בְּבֵית הַבְּחִירָה, הִשָּׁמֶר שֶׁלֹּא תִּבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית שֶׁתַּחְשֹׁב לַעֲשׂוֹת כֵּן לְמַעֲלַת הַבִּנְיָן. וְדַעַת ר"א שֶׁהַמִּצְוָה עַל מִזְבַּח הַבְּרִית שֶׁבְּסֵדֶר וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים (שמות כ"ד:ד') בְּפֵרוּשָׁיו:
וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, הַכְּתוּבִים כְּסִדְרָן, אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם בִּשְׁמִי הַגָּדוֹל, וְלֹא תַעֲשׂוּן עַל פָּנַי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב, אֲבָל אֲנִי מַתִּיר לָכֶם שֶׁתַּעֲשׂוּ מִזְבֵּחַ לִי לְבַדִּי וְלִזְבֹּחַ עָלָיו עוֹלוֹת גַּם שְׁלָמִים בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי כִּי אָבֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ, בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת (בראשית מט כה), וְ"אַזְכִּיר" מִן "זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ" (תהלים קטו יב):
וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, הַכְּתוּבִים כְּסִדְרָן, אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם בִּשְׁמִי הַגָּדוֹל, וְלֹא תַעֲשׂוּן עַל פָּנַי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב, אֲבָל אֲנִי מַתִּיר לָכֶם שֶׁתַּעֲשׂוּ מִזְבֵּחַ לִי לְבַדִּי וְלִזְבֹּחַ עָלָיו עוֹלוֹת גַּם שְׁלָמִים בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי כִּי אָבֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ, בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת (בראשית מט כה), וְ"אַזְכִּיר" מִן "זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ" (תהלים קטו יב):
1AND IF THOU MAKE ME AN ALTAR OF STONE. The meaning of the word v’im (and if) in an obligatory commandment579 (and if)? Ramban proceeds to answer this question. is: If the time comes that you will be worthy to inherit the Land and to build Me an altar of stone, beware that thou shalt not build it of hewn stones, for you may think to make it so to enhance the beauty of the structure. In his commentaries,580 Rabbi Abraham ibn Ezra’s opinion is that [the verse here refers] to the altar of the covenant [mentioned] in the section of V’eileh Hamishpatim.581 The sense of the expression, ‘and if’ thou make Me an altar of stone is thus as follows: “Make Me now an altar of earth, and if you will merit it, then you shall make Me an altar of stone for the altar of the covenant.” See Ibn Ezra here.By way of the Truth, [the mystic lore of the Cabala], the verses are in methodical arrangement: “Ye yourselves have seen that from heaven I have talked with you with My Great Name, and ye shall not make before My face gods of silver, or of gold. But I permit you to make an altar to Me alone and to sacrifice thereon burnt-offerings, and also peace-offerings, in every place where I cause My Name to be mentioned for I will come unto thee and bless thee — with blessings of heaven above, blessings of the deep that coucheth beneath.”582 The word azkir (I will cause it to be mentioned) is associated with the expression: He hath been mindful of us, He will bless.583
בכִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ לֶאֱסֹר בָּהֶם נְגִיעַת הַבַּרְזֶל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים כז ו), "לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל" (שם ה). וְהִזְכִּיר כָּאן הַבַּרְזֶל בִּלְשׁוֹן חֶרֶב, כִּי כָל כְּלִי בַּרְזֶל אֲשֶׁר בָּהֶם פִּיּוֹת כּוֹרְתוֹת יִקָּרְאוּ חֶרֶב. יֹאמַר בַּסַּיִף, "וַיַּעַשׂ לוֹ אֵהוּד חֶרֶב וְלָהּ שְׁנֵי פֵיוֹת" (שופטים ג טז), וּבָאִזְמֵל, "קַח לְךָ חֶרֶב חַדָּה" (יחזקאל ה א), וְיֹאמַר בְּכַשִּׁיל וְכֵילַפּוֹת אֲשֶׁר יִסְתְּרוּ בּוֹ הַבִּנְיָן "וּמִגְדְּלוֹתַיִךְ יִתֹּץ בְּחַרְבוֹתָיו" (שם כו ט), וְכֵן זֶה הַמְּסַתֵּת אֲבָנִים יִקְרָאֶנּוּ חֶרֶב: וְטַעַם הַמִּצְוָה בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (במכילתא כאן) לְהִדּוּר מִצְוָה, שֶׁלֹּא יוּנַף הַמְקַצֵּר עַל הַמַּאֲרִיךְ. ור"א אָמַר שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר הַנִּפְסָל מִן הָאֶבֶן בָּאַשְׁפַּתּוֹת, וְהַמִּקְצָת בָּנוּי בְּמִזְבַּח הַשֵּׁם. אוֹ שֶׁלֹּא יִלָּקַח מִמֶּנָּה לַעֲשׂוֹת מִזְבֵּחַ לְע"ז, כִּי עוֹבְדֶיהָ יַעֲשׂוּ כֵן אוּלַי יַצְלִיחוּ. וְהָרַב אָמַר בְּמוֹרֶה הַנְּבֻכִים (ג מה) שֶׁהִיא הַרְחָקָה, שֶׁלֹּא יָבֹאוּ לַעֲשׂוֹת בָּהֶן צוּרָה וְתִהְיֶה אֶבֶן מַשְׂכִּית, כִּי הָיָה כֵן מִנְהַג עוֹבְדֵי ע"ז:
וַאֲנִי אוֹמֵר כִּי טַעַם הַמִּצְוָה, בַּעֲבוּר הֱיוֹת הַבַּרְזֶל חֶרֶב וְהוּא הַמַּחֲרִיב הָעוֹלָם, וְלָכֵן נִקְרָא כָּךְ, וְהִנֵּה עֵשָׂו אֲשֶׁר שְׂנֵאוֹ הַשֵּׁם (מלאכי א ג) הוּא הַיּוֹרֵשׁ הַחֶרֶב, שֶׁאָמַר לוֹ "וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה" (בראשית כז מ), וְהַחֶרֶב הוּא כֹּחוֹ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, כִּי בְּמַאְדִּים וּבְמַזָּלוֹת הַדָּם הַחֶרֶב יַצְלִיחַ, וּבָהֶם תֵּרָאֶה גְּבוּרָתוֹ, וְלָכֵן לֹא יוּבָא בֵּית ה': וְזֶהוּ הַטַּעַם שֶׁהִזְכִּירוֹ הַכָּתוּב בְּפֵרוּשׁ אֲשֶׁר לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית, כִּי בַּהֲנִיפְךָ עֲלֵיהֶם שׁוּם בַּרְזֶל לַעֲשׂוֹתָם כֵּן הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ חַרְבְּךָ הַמְרַצֵּחַ וּמַרְבֶּה חֲלָלִים וְחִלַּלְתָּ אוֹתָהּ:
וּמִפְּנֵי זֶה לֹא הָיָה בַּמִּשְׁכָּן בַּרְזֶל, כִּי גַּם יְתֵדֹתָיו שֶׁהָיוּ טוֹבוֹת יוֹתֵר מִבַּרְזֶל, עָשָׂה נְחֹשֶׁת וְכֵן בְּבֵית עוֹלָמִים לֹא נַעֲשָׂה בּוֹ כְּלִי בַּרְזֶל מִלְּבַד הַסַּכִּינִים, כִּי הַשְּׁחִיטָה אֵינָהּ עֲבוֹדָה. וְהַכָּתוּב לֹא אָסַר לִבְנוֹת גָּזִית רַק בְּהָנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל, כִּי פֵּרֵשׁ כַּאֲשֶׁר חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ, וּמְפֹרָשׁ בָּזֶה "לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל" (דברים כז ה), וְאִם בָּא לְסַתֵּת אוֹתָן בִּכְלֵי כֶּסֶף אוֹ בַּשָּׁמִיר שֶׁהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ (סוטה מח:) הֲרֵי זֶה מֻתָּר, אע"פ שֶׁאֵינָן שְׁלֵמוֹת. וְזֶה יְשַׁבֵּר טַעְמוֹ שֶׁל ר"א. גַּם טַעַם הָרַב בַּעֲבוּר זֶה אֵינֶנּוּ נָכוֹן: וְהִנֵּה שְׁלֹמֹה הוֹסִיף בַּמִּצְוָה שֶׁלֹּא נִשְׁמַע כָּל כְּלִי בַּרְזֶל בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ (מלכים א ו':ז'), אע"פ שֶׁהָיָה מֻתָּר, שֶׁכָּךְ שָׁנִינוּ בַּמְּכִילְתָּא (כאן) "לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית", בּוֹ אִי אַתָּה בּוֹנֶה אֲבָל אַתָּה בּוֹנֶה בַּהֵיכָל וּבְקָדְשֵׁי קָדָשִׁים, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם "וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ", בַּבַּיִת אֵינוֹ נִשְׁמָע אֲבָל בַּחוּץ נִשְׁמָע. וְהָיָה הָעִנְיָן הַזֶּה, שֶׁהָיוּ עוֹקְרִין הָאֲבָנִים מֵהַרְרֵיהֶן בִּכְלֵי בַּרְזֶל וּמְסַתְּתִים אוֹתָם שָׁם בְּבַרְזֶל, כַּאֲשֶׁר יִכְרְתוּ ג"כ בְּבַרְזֶל הָעֵצִים וְהַבְּרוֹשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ בַּבַּיִת, וְכֵן כָּתוּב (שם ה לא) "וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת לְיַסֵּד הַבָּיִת אַבְנֵי גָזִית". וְכַאֲשֶׁר יָבִיאוּ אוֹתָן אֶל הַבַּיִת לִבְנוֹת הַקִּירוֹת לֹא יְתַקְּנוּ אוֹתָם בְּבַרְזֶל וְלֹא יָנִיפוּ אוֹתוֹ עֲלֵיהֶן כְּלָל כְּדֶרֶךְ הַבּוֹנִים:
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר (שם ו ז) "אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה", לֹא שֶׁהִיא שְׁלֵמָה לְגַמְרֵי, רַק שֶׁהִיא שְׁלֵמָה שֶׁאֵין בָּהּ פְּגָם כְּדֵי שֶׁתַּחְגֹּר בָּהּ צִפֹּרֶן, אֲבָל הִיא חֲלָקָה וְשָׁוָה (ס"א ונאה). וּפֵרוּשׁ "מַסָּע", שֶׁהִיא גְּדוֹלָה כַּאֲשֶׁר הִסִּיעוּ אוֹתָהּ מִן הָהָר, לֹא חִלְּקוּ הַסֶּלַע לַאֲבָנִים מְרֻבּוֹת כְּמִנְהַג הַבּוֹנִים, וְלֹא יְתַקְּנוּ אוֹתָהּ בְּכָאן, וְלֹא יְשִׁיבוּהָ בְּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כְּמִנְהַג כָּל בִּנְיָן אַחֵר, כִּי לֹא רָצָה שְׁלֹמֹה שֶׁיִּבָּנֶה וְשֶׁיִּשָּׁמַע בְּכָל הַר הַבַּיִת קוֹל בַּרְזֶל, וְכָל זֶה לְהַרְחִיק הַבַּרְזֶל מִמֶּנּוּ. וְזֶה כְּדַעַת רַבִּי יִרְמְיָה בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (מח:), אֲבָל לְדַעַת רַבִּי יְהוּדָה (שם) אַבְנֵי גָּזִית בְּבֵיתוֹ שָׂם אוֹתָן, לֹא בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. וְעַל דַּעְתּוֹ פֵּרוּשׁ הַמִּקְרָא "וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת לְיַסֵּד אֶת הַבַּיִת אַבְנֵי גָזִית" (מלכים א ה':ל"א), כְּלוֹמַר שֶׁהִסִּיעוּ גַּם אַבְנֵי גָּזִית וְהֵם לְבֵיתוֹ. וְכֵן נִרְאֶה בִּפְשַׁט הַכָּתוּב כִּי הֶחָצֵר עָשָׂה אַבְנֵי גָּזִית, דִּכְתִיב (שם ו לו) "וַיִּבֶן אֶת הֶחָצֵר שְׁלֹשָׁה טוּרֵי גָזִית", וְלֹא הֶחְמִיר רַק בַּהֵיכָל וּבַדְּבִיר. וְכָל זֶה רִחוּק הַבַּרְזֶל מִן הַקֹּדֶשׁ. וְהַבַּרְזֶל אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ דָּוִד שֶׁלֹּא נֶחְקַר מִשְׁקָלוֹ (דהי"א כב יד), לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ כֵּלִים לִכְרוֹת הָעֵצִים וְלַחְצֹב הָאֲבָנִים הָיָה:
וַאֲנִי אוֹמֵר כִּי טַעַם הַמִּצְוָה, בַּעֲבוּר הֱיוֹת הַבַּרְזֶל חֶרֶב וְהוּא הַמַּחֲרִיב הָעוֹלָם, וְלָכֵן נִקְרָא כָּךְ, וְהִנֵּה עֵשָׂו אֲשֶׁר שְׂנֵאוֹ הַשֵּׁם (מלאכי א ג) הוּא הַיּוֹרֵשׁ הַחֶרֶב, שֶׁאָמַר לוֹ "וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה" (בראשית כז מ), וְהַחֶרֶב הוּא כֹּחוֹ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, כִּי בְּמַאְדִּים וּבְמַזָּלוֹת הַדָּם הַחֶרֶב יַצְלִיחַ, וּבָהֶם תֵּרָאֶה גְּבוּרָתוֹ, וְלָכֵן לֹא יוּבָא בֵּית ה': וְזֶהוּ הַטַּעַם שֶׁהִזְכִּירוֹ הַכָּתוּב בְּפֵרוּשׁ אֲשֶׁר לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית, כִּי בַּהֲנִיפְךָ עֲלֵיהֶם שׁוּם בַּרְזֶל לַעֲשׂוֹתָם כֵּן הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ חַרְבְּךָ הַמְרַצֵּחַ וּמַרְבֶּה חֲלָלִים וְחִלַּלְתָּ אוֹתָהּ:
וּמִפְּנֵי זֶה לֹא הָיָה בַּמִּשְׁכָּן בַּרְזֶל, כִּי גַּם יְתֵדֹתָיו שֶׁהָיוּ טוֹבוֹת יוֹתֵר מִבַּרְזֶל, עָשָׂה נְחֹשֶׁת וְכֵן בְּבֵית עוֹלָמִים לֹא נַעֲשָׂה בּוֹ כְּלִי בַּרְזֶל מִלְּבַד הַסַּכִּינִים, כִּי הַשְּׁחִיטָה אֵינָהּ עֲבוֹדָה. וְהַכָּתוּב לֹא אָסַר לִבְנוֹת גָּזִית רַק בְּהָנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל, כִּי פֵּרֵשׁ כַּאֲשֶׁר חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ, וּמְפֹרָשׁ בָּזֶה "לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל" (דברים כז ה), וְאִם בָּא לְסַתֵּת אוֹתָן בִּכְלֵי כֶּסֶף אוֹ בַּשָּׁמִיר שֶׁהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ (סוטה מח:) הֲרֵי זֶה מֻתָּר, אע"פ שֶׁאֵינָן שְׁלֵמוֹת. וְזֶה יְשַׁבֵּר טַעְמוֹ שֶׁל ר"א. גַּם טַעַם הָרַב בַּעֲבוּר זֶה אֵינֶנּוּ נָכוֹן: וְהִנֵּה שְׁלֹמֹה הוֹסִיף בַּמִּצְוָה שֶׁלֹּא נִשְׁמַע כָּל כְּלִי בַּרְזֶל בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ (מלכים א ו':ז'), אע"פ שֶׁהָיָה מֻתָּר, שֶׁכָּךְ שָׁנִינוּ בַּמְּכִילְתָּא (כאן) "לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית", בּוֹ אִי אַתָּה בּוֹנֶה אֲבָל אַתָּה בּוֹנֶה בַּהֵיכָל וּבְקָדְשֵׁי קָדָשִׁים, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם "וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ", בַּבַּיִת אֵינוֹ נִשְׁמָע אֲבָל בַּחוּץ נִשְׁמָע. וְהָיָה הָעִנְיָן הַזֶּה, שֶׁהָיוּ עוֹקְרִין הָאֲבָנִים מֵהַרְרֵיהֶן בִּכְלֵי בַּרְזֶל וּמְסַתְּתִים אוֹתָם שָׁם בְּבַרְזֶל, כַּאֲשֶׁר יִכְרְתוּ ג"כ בְּבַרְזֶל הָעֵצִים וְהַבְּרוֹשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ בַּבַּיִת, וְכֵן כָּתוּב (שם ה לא) "וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת לְיַסֵּד הַבָּיִת אַבְנֵי גָזִית". וְכַאֲשֶׁר יָבִיאוּ אוֹתָן אֶל הַבַּיִת לִבְנוֹת הַקִּירוֹת לֹא יְתַקְּנוּ אוֹתָם בְּבַרְזֶל וְלֹא יָנִיפוּ אוֹתוֹ עֲלֵיהֶן כְּלָל כְּדֶרֶךְ הַבּוֹנִים:
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר (שם ו ז) "אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה", לֹא שֶׁהִיא שְׁלֵמָה לְגַמְרֵי, רַק שֶׁהִיא שְׁלֵמָה שֶׁאֵין בָּהּ פְּגָם כְּדֵי שֶׁתַּחְגֹּר בָּהּ צִפֹּרֶן, אֲבָל הִיא חֲלָקָה וְשָׁוָה (ס"א ונאה). וּפֵרוּשׁ "מַסָּע", שֶׁהִיא גְּדוֹלָה כַּאֲשֶׁר הִסִּיעוּ אוֹתָהּ מִן הָהָר, לֹא חִלְּקוּ הַסֶּלַע לַאֲבָנִים מְרֻבּוֹת כְּמִנְהַג הַבּוֹנִים, וְלֹא יְתַקְּנוּ אוֹתָהּ בְּכָאן, וְלֹא יְשִׁיבוּהָ בְּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כְּמִנְהַג כָּל בִּנְיָן אַחֵר, כִּי לֹא רָצָה שְׁלֹמֹה שֶׁיִּבָּנֶה וְשֶׁיִּשָּׁמַע בְּכָל הַר הַבַּיִת קוֹל בַּרְזֶל, וְכָל זֶה לְהַרְחִיק הַבַּרְזֶל מִמֶּנּוּ. וְזֶה כְּדַעַת רַבִּי יִרְמְיָה בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (מח:), אֲבָל לְדַעַת רַבִּי יְהוּדָה (שם) אַבְנֵי גָּזִית בְּבֵיתוֹ שָׂם אוֹתָן, לֹא בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. וְעַל דַּעְתּוֹ פֵּרוּשׁ הַמִּקְרָא "וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת לְיַסֵּד אֶת הַבַּיִת אַבְנֵי גָזִית" (מלכים א ה':ל"א), כְּלוֹמַר שֶׁהִסִּיעוּ גַּם אַבְנֵי גָּזִית וְהֵם לְבֵיתוֹ. וְכֵן נִרְאֶה בִּפְשַׁט הַכָּתוּב כִּי הֶחָצֵר עָשָׂה אַבְנֵי גָּזִית, דִּכְתִיב (שם ו לו) "וַיִּבֶן אֶת הֶחָצֵר שְׁלֹשָׁה טוּרֵי גָזִית", וְלֹא הֶחְמִיר רַק בַּהֵיכָל וּבַדְּבִיר. וְכָל זֶה רִחוּק הַבַּרְזֶל מִן הַקֹּדֶשׁ. וְהַבַּרְזֶל אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ דָּוִד שֶׁלֹּא נֶחְקַר מִשְׁקָלוֹ (דהי"א כב יד), לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ כֵּלִים לִכְרוֹת הָעֵצִים וְלַחְצֹב הָאֲבָנִים הָיָה:
2FOR IF THOU LIFTETH UP ‘CHARB’CHA’584 (THY IRON TOOL) UPON IT THOU HAST PROFANED IT. This is to prohibit the touching of the stones of the altar with an iron tool, just as He said, Thou shalt build the altar of the Eternal thy G-d of unhewn stones;585 thou shalt lift up no iron tool upon them.586, Verse 5. He mentioned iron here by the term cherev (sword), because all iron tools that have sharp edges are called cherev. Thus it is said of a sword, And Ehud made him ‘cherev’ (a sword) which had two edges;587 and of a blade it is said, Take thee a sharp ‘cherev’ (sword).588 Of hatchet and hammers with which a building is demolished it is said, And he shall break down thy towers ‘b’charbothav’ (with his axes).589, 26:9. Similarly, an iron tool with which stones are cut is called cherev.According to our Rabbis,592 the reason for the commandment [against building an altar of stones which have been touched by iron] is the glorification of the altar: [It is not right] that that which shortens life [i.e., iron] is to be lifted up against that which prolongs life. Rabbi Abraham ibn Ezra said that this is in order that the chips of the stones should not remain in the dunghills, while part of them [i.e., the stones] is built into G-d’s altar, or that the chips should not be taken to make an altar for the idols, since their worshippers might do so, hoping that perhaps this will bring them success. And the Rabbi [Moshe ben Maimon] wrote in Moreh Nebuchim593 that this prohibition is an extraordinary precaution against making stones into certain shapes, thus being hewn stones, for such was the custom of the heathens [to build their altars with hewn stones].594But I say that the reason for the commandment is that a sword is made out of iron and is the destroyer of the world. In fact, this is why it is called cherev (sword) [which is of the same root as churban (destruction)]. And since Esau whom G-d hated595 is the inheritor of the sword — for to him it was said, And by thy sword shalt thou live596 — and the sword is his power in heaven and upon the earth — for with [the power of] Mars and the stars [which influence] bloodshed, the sword succeeds, and with them Esau’s might is shown — therefore it must not be brought into the House of G-d. It is this reason which Scripture mentions expressly: “You should not build [the altar] of hewn stones, for in lifting up any iron to make them, you have lifted up your murderous sword, and increased victims; and thus you have profaned it.” It was for this reason that there was no iron in the Tabernacle, for even its pins, which would have been better if made of iron, were made of copper.597 Similarly, in the Sanctuary598 there were no vessels of iron except the ritual slaughtering-knives, for slaughtering [of the sacrifice] was not an act of “worship” [requiring a priest].599Scripture prohibited only the building of an altar with hewn stones if touched by iron, for so it is clearly stated, when thou lifteth up thy sword upon it thou has profaned it, and still more clearly, thou shalt lift up no iron tool upon it.586, Verse 5. But if he comes to chisel them with silver tools or the shamir,600 which our Rabbis have mentioned,601 it is permissible, even though the stones are not whole. This law will refute the reasoning of Rabbi Abraham ibn Ezra.602 The reason advanced by the Rabbi [Moshe ben Maimon] is also incorrect on account of this law.Now [when building the Sanctuary], Solomon added a stricture in the commandment, i.e., that no tool of iron was heard in the House while it was in building603 even though it was permissible, [the prohibition applying only to the altar]. Thus we were taught in the Mechilta:604 “Thou shalt not build it of hewn stones. You are not allowed to build the altar of hewn stones, but you may build the Sanctuary and the Holy of Holies of hewn stones. And how do I explain the verse, And there was neither hammer nor axe nor any tool of iron heard in the House, while it was in building?603 They were not heard ‘in the House,’ but outside of the House they were heard.” What happened was thus as follows: They would remove the stones from their mountains with iron tools and chisel them there with iron, just as they also cut with iron the trees and the cypresses605, Verse 31. which were in the House. And so it is written, And they quarried great stones, costly stones, to lay the foundation of the House with hewn stone.606, Verse 31. When they brought them to the House to build the walls, they did not fix them with iron, nor did they lift up any iron tool upon them as is the custom of builders. And that which Scripture says, It was built of whole stones from the quarry,603 does not mean that they were whole and complete; they were whole only insomuch as they had no notch deep enough for the nail to halt over on passing upon the edge,607 but they were smooth and even. The meaning of the word masa608 (I Kings 6:7) is generally translated “at the quarry.” Ramban interprets masa to mean “great,” and the sense of the verse is: “it was built of whole large stones.” is “great”; for when they moved them from the mountain, they did not divide the rocks into many stones as is the custom of the builders, and they did not fix them there, nor did they set them into the building with hammers or axes as any other building is built. Solomon did not want it to be built [with any iron tool], or that the sound of iron be even heard in the whole Mount of the House. All these strictures were for the purpose of removing iron from it. This is according to the opinion of Rabbi Yirmiyah in Tractate Sotah.609 But according to Rabbi Yehudah, the hewn stones were for Solomon’s own house, not for the Sanctuary. According to his opinion, the verse stating, And they quarried great stones, costly stones, to lay the foundation of the house with hewn stone,606, Verse 31. means that they also quarried hewn stones which were for his own house. So also it appears from the plain meaning of Scripture, that he built the court with hewn stone, as it is written, And he built the inner court with three rows of hewn stone,610 and he placed himself under restriction [to build with unhewn stone] only in the Sanctuary and the Holy of Holies. All this was for the sake of removing iron from the Sanctuary. And regarding the iron without weight which David prepared,611 that was to make instruments of it [with which] to cut the trees and to quarry the stones.