Tanach · Rishonim on Tanach · Ramban · Torah
Ramban on Exodus 20:8/רמב"ן על שמות כ׳:ח׳
אזָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ אַחַר שֶׁצִּוָּה שֶׁנַּאֲמִין בַּשֵּׁם הַמְיֻחָד יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא הַנִּמְצָא, הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא הַמֵּבִין, וְהַיָּכוֹל, וְשֶׁנְּיַחֵד הָאֱמוּנָה בְּכָל אֵלֶּה וְהַכָּבוֹד לוֹ לְבַדּוֹ, וְצִוָּה שֶׁנְּכַבֵּד זֵכֶר שְׁמוֹ, צִוָּה שֶׁנַּעֲשָׂה בָּזֶה סִימָן וְזִכָּרוֹן תָּמִיד לְהוֹדִיעַ שֶׁהוּא בָּרָא הַכֹּל, וְהִיא מִצְוַת הַשַּׁבָּת שֶׁהִיא זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית:
וְאָמַר זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ וּבְמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים ה יב) כָּתוּב "שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ". וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ בָּזֶה (ר"ה כז.) זָכוֹר וְשָׁמוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ, וְלֹא הִקְפִּידוּ בִּלְשׁוֹנוֹת אֲחֵרִים שֶׁנִּתְחַלְּפוּ לָהֶם. וְהַכַּוָּנָה לָהֶם זַ"ל, כִּי "זָכוֹר" מִצְוַת עֲשֵׂה, צִוָּה שֶׁנִּזְכֹּר יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ וְלֹא נִשְׁכָּחֵהוּ, וְ"שָׁמוֹר" אֶצְלָם מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הִשָּׁמֶר פֶּן וְאַל אֵינוֹ אֶלָּא לֹא תַעֲשֶׂה (עירובין צו.), יַזְהִיר שֶׁנִּשְׁמֹר אוֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ שֶׁלֹּא נְחַלְּלֵהוּ, וְאֵין רָאוּי לְמֹשֶׁה שֶׁיַּחְלִיף דִּבְרֵי הַשֵּׁם מִמִּצְוַת עֲשֵׂה לְמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. אֲבָל אִם הֶחְלִיף בַּדִּבּוּר הַשֵּׁנִי וְכָל תְּמוּנָה וְאָמַר כָּל תְּמוּנָה, בְּחֶסְרוֹן וָא"ו, וְהוֹסִיף אוֹתָהּ בְּ"וְעַל שִׁלֵּשִׁים", וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הַדִּבְּרוֹת, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כִּי הַכֹּל אֶחָד. וְהַטַּעַם הַזֶּה לֹא יִסְבֹּל אוֹתוֹ אֶלָּא מִי שֶׁאֵינוֹ רָגִיל בַּתַּלְמוּד: וּמְפֹרָשׁ אָמְרוּ (ברכות כ:) נָשִׁים חַיָּבוֹת בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם דְּבַר תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר זָכוֹר וְשָׁמוֹר, כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּשְׁמִירָה יֶשְׁנוֹ בִּזְכִירָה, וְהָנֵי נְשֵׁי הוֹאִיל וְאִיתַנְהוּ בִּשְׁמִירָה אִיתַנְהוּ בִּזְכִירָה, שֶׁהַנָּשִׁים חַיָּבוֹת בִּשְׁמִירָה, שֶׁבְּכָל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה הֵן חַיָּבוֹת, וְלֹא הָיוּ חַיָּבוֹת בִּזְכִירָה שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא וְנָשִׁים פְּטוּרוֹת, אֶלָּא שֶׁהַהֶקֵּשׁ הַזֶּה מְחַיֵּב אוֹתָן. וַאֲנִי תָּמֵהַּ אִם נֶאֱמַר זָכוֹר וְשָׁמוֹר מִפִּי הַגְּבוּרָה, לָמָּה לֹא נִכְתַּב בַּלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה בַּלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת וּבַשְּׁנִיּוֹת כָּתוּב זָכוֹר, וּמֹשֶׁה פֵּרֵשׁ לְיִשְׂרָאֵל כִּי שָׁמוֹר נֶאֱמַר עִמּוֹ. וְזוֹ כַּוָּנָתָם בֶּאֱמֶת:
וּבְמִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה (ספר הבהיר אות קפב) הִזְכִּירוּ עוֹד סוֹד גָּדוֹל בְּזָכוֹר וְשָׁמוֹר, וְעַל הַכְּלָל תִּהְיֶה הַזְּכִירָה בַּיּוֹם וְהַשְּׁמִירָה בַּלַּיְלָה, וְזֶהוּ מַאֲמַר הַחֲכָמִים (ב"ק לב:) שֶׁאוֹמְרִים בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֹּאִי כַּלָּה בֹּאִי כַּלָּה, בֹּאוּ וְנֵצֵא לִקְרַאת שַׁבָּת מַלְכָּה כַּלָּה, וְיִקְרְאוּ לְבִרְכַּת הַיּוֹם קִדּוּשָׁא רַבָּא (פסחים קו) שֶׁהוּא הַקִּדּוּשׁ הַגָּדוֹל, וְתָבִין זֶה. וֶאֱמֶת הוּא ג"כ כִּי מִדַּת זָכוֹר רָמְזוּ בְּמִצְוַת עֲשֵׂה, וְהוּא הַיּוֹצֵא מִמִּדַּת הָאַהֲבָה וְהוּא לְמִדַּת הָרַחֲמִים, כִּי הָעוֹשֶׂה מִצְוַת אֲדוֹנָיו אָהוּב לוֹ וַאֲדוֹנָיו מְרַחֵם עָלָיו, וּמִדַּת שָׁמוֹר בְּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, וְהוּא לְמִדַּת הַדִּין וְיוֹצֵא מִמִּדַּת הַיִּרְאָה, כִּי הַנִּשְׁמָר מֵעֲשׂוֹת דָּבָר הָרַע בְּעֵינֵי אֲדוֹנָיו יָרֵא אוֹתוֹ, וְלָכֵן מִצְוַת עֲשֵׂה גְּדוֹלָה מִמִּצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁהָאַהֲבָה גְּדוֹלָה מֵהַיִּרְאָה, כִּי הַמְּקַיֵּם וְעֹשֶׂה בְּגוּפוֹ וּבְמָמוֹנוֹ רְצוֹן אֲדוֹנָיו הוּא גָּדוֹל מֵהַנִּשְׁמָר מֵעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינָיו, וּלְכָךְ אָמְרוּ דְּאָתֵי עֲשֵׂה וְדָחֵי לֹא תַעֲשֶׂה, וּמִפְּנֵי זֶה יִהְיֶה הָעֹנֶשׁ בְּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה גָּדוֹל וְעוֹשִׂין בּוֹ דִּין כְּגוֹן מַלְקוּת וּמִיתָה, וְאֵין עוֹשִׂין בּוֹ דִּין בְּמִצְוַת עֲשֵׂה כְּלָל אֶלָּא בַּמּוֹרְדִין, כְּמוֹ לוּלָב וְצִיצִית אֵינִי עוֹשֶׂה, סֻכָּה אֵינִי עוֹשֶׂה, שֶׁסַּנְהֶדְרִין הָיוּ מַכִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו לַעֲשׂוֹת אוֹ עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ:
וְכָתַב רַשִׁ"י (רש"י על שמות כ':ח') בְּפֵרוּשׁ זָכוֹר תְּנוּ לֵב לִזְכֹּר תָּמִיד אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁאִם נִזְדַּמֵּן לוֹ חֵלֶק יָפֶה יְהֵא מַזְמִינוֹ לְשַׁבָּת. וְזוֹ בָּרַיְתָא הִיא שֶׁשְּׁנוּיָה בַּמְּכִילְתָּא (כאן) כָּךְ, רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חֲנַנְיָה בֶּן חִזְקִיָּה בֶּן גָּרוֹן אוֹמֵר זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, תְּהֵא זוֹכְרוֹ מֵאֶחָד בְּשַׁבָּת, שֶׁאִם נִזְדַּמֵּן לְךָ חֵפֶץ יָפֶה תְּהֵא מַתְקִינוֹ לְשַׁבָּת. אֲבָל בִּלְשׁוֹן יָחִיד שְׁנוּיָה, וְאֵינָהּ כַּהֲלָכָה, שֶׁהֲרֵי בַּגְּמָרָא (ביצה טז.) אָמְרוּ תַּנְיָא אָמְרוּ עָלָיו עַל שַׁמַּאי הַזָּקֵן כָּל יָמָיו הָיָה אוֹכֵל לִכְבוֹד שַׁבָּת, כֵּיצַד מָצָא בְּהֵמָה נָאָה אוֹמֵר תְּהֵא זוֹ לִכְבוֹד שַׁבָּת, לְמָחָר מָצָא אַחֶרֶת נָאָה הֵימֶנָּה מַנִּיחַ הַשְּׁנִיָּה וְאוֹכֵל אֶת הָרִאשׁוֹנָה, אֲבָל הִלֵּל הַזָּקֵן מִדָּה אַחֶרֶת הָיְתָה בּוֹ, כָּל מַעֲשָׂיו הָיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח כ) "בָּרוּךְ ה' יוֹם יוֹם". תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בְּחַד בְּשַׁבִּיךְ לְשַׁבְּתִיךְ, וּב"ה אוֹמְרִים "בָּרוּךְ ה' יוֹם יוֹם":
וּבִמְכִילְתָּא אַחֶרֶת (מכילתא דרשב"י) שַׁמַּאי הַזָּקֵן אוֹמֵר זְכִירָה עַד שֶׁלֹּא תָּבֹא, שְׁמִירָה מִשֶּׁתָּבֹא, וּמַעֲשֶׂה בְּשַׁמַּאי הַזָּקֵן שֶׁלֹּא הָיָה זִכְרוֹן שַׁבָּת זָז מִפִּיו, לָקַח חֵפֶץ טוֹב אוֹמֵר זֶה לְשַׁבָּת, כְּלִי חָדָשׁ אוֹמֵר זֶה לְשַׁבָּת אֲבָל הִלֵּל הַזָּקֵן מִדָּה אַחֶרֶת הָיְתָה בּוֹ שֶׁהָיָה אוֹמֵר כָּל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם. וַהֲלָכָה הִיא כְּדִבְרֵי ב"ה: וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט אָמְרוּ (במכילתא כאן) שֶׁהִיא מִצְוָה שֶׁנִּזְכֹּר תָּמִיד בְּכָל יוֹם אֶת הַשַּׁבָּת שֶׁלֹּא נִשְׁכָּחֵהוּ וְלֹא יִתְחַלֵּף לָנוּ בִּשְׁאָר הַיָּמִים, כִּי בְּזָכְרֵנוּ אוֹתוֹ תָּמִיד יִזְכֹּר מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בְּכָל עֵת, וְנוֹדֶה בְּכָל עֵת שֶׁיֵּשׁ לָעוֹלָם בּוֹרֵא, וְהוּא צִוָּה אוֹתָנוּ בָּאוֹת הַזֶּה כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שמות ל"א:י"ג) "כִּי אוֹת הִיא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם" וְזֶה עִקָּר גָּדוֹל בֶּאֱמוּנַת הָאֵל:
וְטַעַם לְקַדְּשׁוֹ שֶׁיְּהֵא זִכְרוֹנֵנוּ בּוֹ לִהְיוֹת קָדוֹשׁ בְּעֵינֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד" (ישעיה נח יג). וְהַטַּעַם, שֶׁתְּהֵא הַשְּׁבִיתָה בְּעֵינֵינוּ בַּעֲבוּר שֶׁהוּא יוֹם קָדוֹשׁ, לְהִפָּנוֹת בּוֹ מֵעִסְקֵי הַמַּחְשָׁבוֹת וְהַבְלֵי הַזְּמַנִּים, וְלָתֵת בּוֹ עֹנֶג לְנַפְשֵׁנוּ בְּדַרְכֵי ה', וְלָלֶכֶת אֶל הַחֲכָמִים וְאֶל הַנְּבִיאִים לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי ה', כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ד':כ"ג) "מַדּוּעַ אַתְּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת", שֶׁהָיָה דַּרְכָּם כֵּן, וְכָךְ אָמְרוּ רז"ל (ר"ה טז.) מִכְּלָל דִּבְחֹדֶשׁ וְשַׁבָּת בָּעֵי לְמֵיזַל. וְזֶה טַעַם שְׁבִיתַת הַבְּהֵמָה, שֶׁלֹּא תְּהֵא בְּלִבֵּנוּ מַחְשָׁבָה עָלֶיהָ: וּלְכָךְ אָמְרוּ זַ"ל (חולין ה) שֶׁהַשַּׁבָּת שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בע"ז, מִפְּנֵי שֶׁבָּהּ נָעִיד עַל כָּל עִקְּרֵי הָאֱמוּנָה בַּחִדּוּשׁ וּבַהַשְׁגָּחָה וּבַנְּבוּאָה. וּבַמְּכִילְתָּא (כאן) רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר, לֹא תְּהֵא מוֹנֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאֲחֵרִים מוֹנִים, אֶלָּא תְּהֵא מוֹנֶה לְשֵׁם שַׁבָּת. וּפֵרוּשָׁהּ, שֶׁהַגּוֹיִם מוֹנִין יְמֵי הַשָּׁבוּעַ לְשֵׁם הַיָּמִים עַצְמָן, יִקְרְאוּ לְכָל יוֹם שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אוֹ עַל שְׁמוֹת הַמְשָׁרְתִים, כַּנּוֹצְרִים, אוֹ שֵׁמוֹת אֲחֵרִים שֶׁיִּקְרְאוּ לָהֶם, וְיִשְׂרָאֵל מוֹנִים כָּל הַיָּמִים לְשֵׁם שַׁבָּת, אֶחָד בְּשַׁבָּת, שֵׁנִי בְּשַׁבָּת, כִּי זוֹ מִן הַמִּצְוָה שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ בּוֹ לְזָכְרוֹ תָּמִיד בְּכָל יוֹם. וְזֶה פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא, וְכָךְ פֵּרֵשׁ ר"א: וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁזֶּהוּ מִדְרָשׁוֹ שֶׁל שַׁמַּאי הַזָּקֵן (במכילתא דרשב"י) שֶׁפֵּרֵשׁ מִצְוַת זָכוֹר עַד שֶׁלֹּא תָּבֹא, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא נִשְׁכָּחֵהוּ בְּשׁוּם פָּנִים, אֲבָל הִזְכִּירוּ בַּבָּרַיְתָא (בביצה טז:) עוֹד מִדַּת חֲסִידוּתוֹ שֶׁהָיָה הוּא מַזְכִּירוֹ גַּם בְּמַאֲכָלָיו וְאוֹכֵל לִכְבוֹד שַׁבָּת כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְהִלֵּל עַצְמוֹ מוֹדֶה בְּמִדְרָשׁוֹ שֶׁל שַׁמַּאי, אֲבָל הָיְתָה בּוֹ מִדָּה אַחֶרֶת בַּמַּאֲכָלִים מִפְּנֵי שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו הָיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְהָיָה בּוֹטֵחַ בַּה' שֶׁיַּזְמִין לוֹ לְשַׁבָּת מָנָה יָפָה מִכָּל הַיָּמִים:
אֲבָל לְרַבּוֹתֵינוּ עוֹד בּוֹ מִדְרָשׁ מִמִּלַּת "לְקַדְּשׁוֹ", שֶׁנְּקַדְּשֵׁהוּ בְּזִכָּרוֹן, כְּעִנְיַן "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה" (ויקרא כה י), שֶׁהוּא טָעוּן קִדּוּשׁ ב"ד לוֹמַר בַּיּוֹבֵל מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ, אַף כָּאן צִוָּה שֶׁנִּזְכֹּר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת בְּקַדְּשֵׁנוּ אוֹתוֹ. וְכָךְ אָמְרוּ בַּמְּכִילְתָּא (כאן) "לְקַדְּשׁוֹ", קַדְּשֵׁהוּ בִּבְרָכָה, מִכָּאן אָמְרוּ מְקַדְּשִׁין עַל הַיַּיִן בִּכְנִיסָתוֹ, אֵין לִי אֶלָּא לַיּוֹם, לַלַּיְלָה מִנַּיִן, ת"ל "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת" (שמות ל"א:י"ד), וְזֶהוּ קִדּוּשׁ הַיּוֹם, וְהוּא מִן הַתּוֹרָה, אֵינוֹ אַסְמַכְתָּא. וְכָךְ אָמְרוּ (ברכות כ:) נָשִׁים חַיָּבוֹת בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם דְּבַר תּוֹרָה, וְזֶה עַל קִדּוּשׁ הַלַּיְלָה, לְפִי שֶׁכָּל הַטְּעוּנִים קִדּוּשׁ מִתְקַדְּשִׁים בִּכְנִיסָתָן פַּעַם אַחַת, כְּגוֹן קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ, וְקִדּוּשׁ הַיּוֹבֵל, אֲבָל בַּיּוֹם אַסְמַכְתָּא, וְאֵין אוֹמְרִים בּוֹ מְקֻדָּשׁ כְּלָל, שֶׁדַּיֵּנוּ בְּפַעַם אַחַת בִּכְנִיסָתוֹ. וְכֵן עַל הַיַּיִן אַסְמַכְתָּא וְאֵינוֹ קֶבַע כְּלָל: וּבַגְּמָרָא פְּסָחִים (קו) אָמְרוּ זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, זָכְרֵהוּ עַל הַיַּיִן בִּכְנִיסָתוֹ, אֵין לִי אֶלָּא בַּיּוֹם, בַּלַּיְלָה מִנַּיִן, ת"ל אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, הַאי תַּנָּא מַהְדַּר אַלֵּילְיָא וְנָסַב לֵיהּ קְרָא דִּימָמָא, וְעוֹד, עִקַּר קִדּוּשָׁא בַּלַּיְלָה הוּא, אֶלָּא הָכִי קָאָמַר, זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, זָכְרֵהוּ עַל הַיַּיִן בִּכְנִיסָתוֹ, אֵין לִי אֶלָּא בַּלַּיְלָה בַּיּוֹם מִנַּיִן, ת"ל אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת. וְכֵן הַבָּרַיְתָא שֶׁבַּמְּכִילְתָּא יְתָרֵץ בָּהּ אֵין לִי אֶלָּא בַּלַּיְלָה שֶׁהוּא עִקַּר הַקִּדּוּשׁ, לַיּוֹם מִנַּיִן וְכוּ', וְהוּא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא. וּמִשָּׁם תִּלְמֹד שֶׁהַמִּצְוָה הַזֹּאת לְמֵדָה מִמִּלַּת "לְקַדְּשׁוֹ", אֲבָל זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת מִצְוָה לְזָכְרוֹ תָּמִיד בְּכָל יוֹם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, אֶלָּא שֶׁכָּל מִצְוֹת הַזְּכִירָה בְּמִנְיָן אֶחָד בְּחֶשְׁבּוֹן רמ"ח מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ. וְדַע זֶה:
וְאָמַר זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ וּבְמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים ה יב) כָּתוּב "שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ". וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ בָּזֶה (ר"ה כז.) זָכוֹר וְשָׁמוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ, וְלֹא הִקְפִּידוּ בִּלְשׁוֹנוֹת אֲחֵרִים שֶׁנִּתְחַלְּפוּ לָהֶם. וְהַכַּוָּנָה לָהֶם זַ"ל, כִּי "זָכוֹר" מִצְוַת עֲשֵׂה, צִוָּה שֶׁנִּזְכֹּר יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ וְלֹא נִשְׁכָּחֵהוּ, וְ"שָׁמוֹר" אֶצְלָם מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הִשָּׁמֶר פֶּן וְאַל אֵינוֹ אֶלָּא לֹא תַעֲשֶׂה (עירובין צו.), יַזְהִיר שֶׁנִּשְׁמֹר אוֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ שֶׁלֹּא נְחַלְּלֵהוּ, וְאֵין רָאוּי לְמֹשֶׁה שֶׁיַּחְלִיף דִּבְרֵי הַשֵּׁם מִמִּצְוַת עֲשֵׂה לְמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. אֲבָל אִם הֶחְלִיף בַּדִּבּוּר הַשֵּׁנִי וְכָל תְּמוּנָה וְאָמַר כָּל תְּמוּנָה, בְּחֶסְרוֹן וָא"ו, וְהוֹסִיף אוֹתָהּ בְּ"וְעַל שִׁלֵּשִׁים", וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הַדִּבְּרוֹת, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כִּי הַכֹּל אֶחָד. וְהַטַּעַם הַזֶּה לֹא יִסְבֹּל אוֹתוֹ אֶלָּא מִי שֶׁאֵינוֹ רָגִיל בַּתַּלְמוּד: וּמְפֹרָשׁ אָמְרוּ (ברכות כ:) נָשִׁים חַיָּבוֹת בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם דְּבַר תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר זָכוֹר וְשָׁמוֹר, כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּשְׁמִירָה יֶשְׁנוֹ בִּזְכִירָה, וְהָנֵי נְשֵׁי הוֹאִיל וְאִיתַנְהוּ בִּשְׁמִירָה אִיתַנְהוּ בִּזְכִירָה, שֶׁהַנָּשִׁים חַיָּבוֹת בִּשְׁמִירָה, שֶׁבְּכָל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה הֵן חַיָּבוֹת, וְלֹא הָיוּ חַיָּבוֹת בִּזְכִירָה שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא וְנָשִׁים פְּטוּרוֹת, אֶלָּא שֶׁהַהֶקֵּשׁ הַזֶּה מְחַיֵּב אוֹתָן. וַאֲנִי תָּמֵהַּ אִם נֶאֱמַר זָכוֹר וְשָׁמוֹר מִפִּי הַגְּבוּרָה, לָמָּה לֹא נִכְתַּב בַּלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה בַּלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת וּבַשְּׁנִיּוֹת כָּתוּב זָכוֹר, וּמֹשֶׁה פֵּרֵשׁ לְיִשְׂרָאֵל כִּי שָׁמוֹר נֶאֱמַר עִמּוֹ. וְזוֹ כַּוָּנָתָם בֶּאֱמֶת:
וּבְמִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה (ספר הבהיר אות קפב) הִזְכִּירוּ עוֹד סוֹד גָּדוֹל בְּזָכוֹר וְשָׁמוֹר, וְעַל הַכְּלָל תִּהְיֶה הַזְּכִירָה בַּיּוֹם וְהַשְּׁמִירָה בַּלַּיְלָה, וְזֶהוּ מַאֲמַר הַחֲכָמִים (ב"ק לב:) שֶׁאוֹמְרִים בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֹּאִי כַּלָּה בֹּאִי כַּלָּה, בֹּאוּ וְנֵצֵא לִקְרַאת שַׁבָּת מַלְכָּה כַּלָּה, וְיִקְרְאוּ לְבִרְכַּת הַיּוֹם קִדּוּשָׁא רַבָּא (פסחים קו) שֶׁהוּא הַקִּדּוּשׁ הַגָּדוֹל, וְתָבִין זֶה. וֶאֱמֶת הוּא ג"כ כִּי מִדַּת זָכוֹר רָמְזוּ בְּמִצְוַת עֲשֵׂה, וְהוּא הַיּוֹצֵא מִמִּדַּת הָאַהֲבָה וְהוּא לְמִדַּת הָרַחֲמִים, כִּי הָעוֹשֶׂה מִצְוַת אֲדוֹנָיו אָהוּב לוֹ וַאֲדוֹנָיו מְרַחֵם עָלָיו, וּמִדַּת שָׁמוֹר בְּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, וְהוּא לְמִדַּת הַדִּין וְיוֹצֵא מִמִּדַּת הַיִּרְאָה, כִּי הַנִּשְׁמָר מֵעֲשׂוֹת דָּבָר הָרַע בְּעֵינֵי אֲדוֹנָיו יָרֵא אוֹתוֹ, וְלָכֵן מִצְוַת עֲשֵׂה גְּדוֹלָה מִמִּצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁהָאַהֲבָה גְּדוֹלָה מֵהַיִּרְאָה, כִּי הַמְּקַיֵּם וְעֹשֶׂה בְּגוּפוֹ וּבְמָמוֹנוֹ רְצוֹן אֲדוֹנָיו הוּא גָּדוֹל מֵהַנִּשְׁמָר מֵעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינָיו, וּלְכָךְ אָמְרוּ דְּאָתֵי עֲשֵׂה וְדָחֵי לֹא תַעֲשֶׂה, וּמִפְּנֵי זֶה יִהְיֶה הָעֹנֶשׁ בְּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה גָּדוֹל וְעוֹשִׂין בּוֹ דִּין כְּגוֹן מַלְקוּת וּמִיתָה, וְאֵין עוֹשִׂין בּוֹ דִּין בְּמִצְוַת עֲשֵׂה כְּלָל אֶלָּא בַּמּוֹרְדִין, כְּמוֹ לוּלָב וְצִיצִית אֵינִי עוֹשֶׂה, סֻכָּה אֵינִי עוֹשֶׂה, שֶׁסַּנְהֶדְרִין הָיוּ מַכִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו לַעֲשׂוֹת אוֹ עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ:
וְכָתַב רַשִׁ"י (רש"י על שמות כ':ח') בְּפֵרוּשׁ זָכוֹר תְּנוּ לֵב לִזְכֹּר תָּמִיד אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁאִם נִזְדַּמֵּן לוֹ חֵלֶק יָפֶה יְהֵא מַזְמִינוֹ לְשַׁבָּת. וְזוֹ בָּרַיְתָא הִיא שֶׁשְּׁנוּיָה בַּמְּכִילְתָּא (כאן) כָּךְ, רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חֲנַנְיָה בֶּן חִזְקִיָּה בֶּן גָּרוֹן אוֹמֵר זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, תְּהֵא זוֹכְרוֹ מֵאֶחָד בְּשַׁבָּת, שֶׁאִם נִזְדַּמֵּן לְךָ חֵפֶץ יָפֶה תְּהֵא מַתְקִינוֹ לְשַׁבָּת. אֲבָל בִּלְשׁוֹן יָחִיד שְׁנוּיָה, וְאֵינָהּ כַּהֲלָכָה, שֶׁהֲרֵי בַּגְּמָרָא (ביצה טז.) אָמְרוּ תַּנְיָא אָמְרוּ עָלָיו עַל שַׁמַּאי הַזָּקֵן כָּל יָמָיו הָיָה אוֹכֵל לִכְבוֹד שַׁבָּת, כֵּיצַד מָצָא בְּהֵמָה נָאָה אוֹמֵר תְּהֵא זוֹ לִכְבוֹד שַׁבָּת, לְמָחָר מָצָא אַחֶרֶת נָאָה הֵימֶנָּה מַנִּיחַ הַשְּׁנִיָּה וְאוֹכֵל אֶת הָרִאשׁוֹנָה, אֲבָל הִלֵּל הַזָּקֵן מִדָּה אַחֶרֶת הָיְתָה בּוֹ, כָּל מַעֲשָׂיו הָיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח כ) "בָּרוּךְ ה' יוֹם יוֹם". תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בְּחַד בְּשַׁבִּיךְ לְשַׁבְּתִיךְ, וּב"ה אוֹמְרִים "בָּרוּךְ ה' יוֹם יוֹם":
וּבִמְכִילְתָּא אַחֶרֶת (מכילתא דרשב"י) שַׁמַּאי הַזָּקֵן אוֹמֵר זְכִירָה עַד שֶׁלֹּא תָּבֹא, שְׁמִירָה מִשֶּׁתָּבֹא, וּמַעֲשֶׂה בְּשַׁמַּאי הַזָּקֵן שֶׁלֹּא הָיָה זִכְרוֹן שַׁבָּת זָז מִפִּיו, לָקַח חֵפֶץ טוֹב אוֹמֵר זֶה לְשַׁבָּת, כְּלִי חָדָשׁ אוֹמֵר זֶה לְשַׁבָּת אֲבָל הִלֵּל הַזָּקֵן מִדָּה אַחֶרֶת הָיְתָה בּוֹ שֶׁהָיָה אוֹמֵר כָּל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם. וַהֲלָכָה הִיא כְּדִבְרֵי ב"ה: וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט אָמְרוּ (במכילתא כאן) שֶׁהִיא מִצְוָה שֶׁנִּזְכֹּר תָּמִיד בְּכָל יוֹם אֶת הַשַּׁבָּת שֶׁלֹּא נִשְׁכָּחֵהוּ וְלֹא יִתְחַלֵּף לָנוּ בִּשְׁאָר הַיָּמִים, כִּי בְּזָכְרֵנוּ אוֹתוֹ תָּמִיד יִזְכֹּר מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בְּכָל עֵת, וְנוֹדֶה בְּכָל עֵת שֶׁיֵּשׁ לָעוֹלָם בּוֹרֵא, וְהוּא צִוָּה אוֹתָנוּ בָּאוֹת הַזֶּה כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שמות ל"א:י"ג) "כִּי אוֹת הִיא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם" וְזֶה עִקָּר גָּדוֹל בֶּאֱמוּנַת הָאֵל:
וְטַעַם לְקַדְּשׁוֹ שֶׁיְּהֵא זִכְרוֹנֵנוּ בּוֹ לִהְיוֹת קָדוֹשׁ בְּעֵינֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד" (ישעיה נח יג). וְהַטַּעַם, שֶׁתְּהֵא הַשְּׁבִיתָה בְּעֵינֵינוּ בַּעֲבוּר שֶׁהוּא יוֹם קָדוֹשׁ, לְהִפָּנוֹת בּוֹ מֵעִסְקֵי הַמַּחְשָׁבוֹת וְהַבְלֵי הַזְּמַנִּים, וְלָתֵת בּוֹ עֹנֶג לְנַפְשֵׁנוּ בְּדַרְכֵי ה', וְלָלֶכֶת אֶל הַחֲכָמִים וְאֶל הַנְּבִיאִים לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי ה', כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ד':כ"ג) "מַדּוּעַ אַתְּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת", שֶׁהָיָה דַּרְכָּם כֵּן, וְכָךְ אָמְרוּ רז"ל (ר"ה טז.) מִכְּלָל דִּבְחֹדֶשׁ וְשַׁבָּת בָּעֵי לְמֵיזַל. וְזֶה טַעַם שְׁבִיתַת הַבְּהֵמָה, שֶׁלֹּא תְּהֵא בְּלִבֵּנוּ מַחְשָׁבָה עָלֶיהָ: וּלְכָךְ אָמְרוּ זַ"ל (חולין ה) שֶׁהַשַּׁבָּת שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בע"ז, מִפְּנֵי שֶׁבָּהּ נָעִיד עַל כָּל עִקְּרֵי הָאֱמוּנָה בַּחִדּוּשׁ וּבַהַשְׁגָּחָה וּבַנְּבוּאָה. וּבַמְּכִילְתָּא (כאן) רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר, לֹא תְּהֵא מוֹנֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאֲחֵרִים מוֹנִים, אֶלָּא תְּהֵא מוֹנֶה לְשֵׁם שַׁבָּת. וּפֵרוּשָׁהּ, שֶׁהַגּוֹיִם מוֹנִין יְמֵי הַשָּׁבוּעַ לְשֵׁם הַיָּמִים עַצְמָן, יִקְרְאוּ לְכָל יוֹם שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אוֹ עַל שְׁמוֹת הַמְשָׁרְתִים, כַּנּוֹצְרִים, אוֹ שֵׁמוֹת אֲחֵרִים שֶׁיִּקְרְאוּ לָהֶם, וְיִשְׂרָאֵל מוֹנִים כָּל הַיָּמִים לְשֵׁם שַׁבָּת, אֶחָד בְּשַׁבָּת, שֵׁנִי בְּשַׁבָּת, כִּי זוֹ מִן הַמִּצְוָה שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ בּוֹ לְזָכְרוֹ תָּמִיד בְּכָל יוֹם. וְזֶה פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא, וְכָךְ פֵּרֵשׁ ר"א: וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁזֶּהוּ מִדְרָשׁוֹ שֶׁל שַׁמַּאי הַזָּקֵן (במכילתא דרשב"י) שֶׁפֵּרֵשׁ מִצְוַת זָכוֹר עַד שֶׁלֹּא תָּבֹא, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא נִשְׁכָּחֵהוּ בְּשׁוּם פָּנִים, אֲבָל הִזְכִּירוּ בַּבָּרַיְתָא (בביצה טז:) עוֹד מִדַּת חֲסִידוּתוֹ שֶׁהָיָה הוּא מַזְכִּירוֹ גַּם בְּמַאֲכָלָיו וְאוֹכֵל לִכְבוֹד שַׁבָּת כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְהִלֵּל עַצְמוֹ מוֹדֶה בְּמִדְרָשׁוֹ שֶׁל שַׁמַּאי, אֲבָל הָיְתָה בּוֹ מִדָּה אַחֶרֶת בַּמַּאֲכָלִים מִפְּנֵי שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו הָיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְהָיָה בּוֹטֵחַ בַּה' שֶׁיַּזְמִין לוֹ לְשַׁבָּת מָנָה יָפָה מִכָּל הַיָּמִים:
אֲבָל לְרַבּוֹתֵינוּ עוֹד בּוֹ מִדְרָשׁ מִמִּלַּת "לְקַדְּשׁוֹ", שֶׁנְּקַדְּשֵׁהוּ בְּזִכָּרוֹן, כְּעִנְיַן "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה" (ויקרא כה י), שֶׁהוּא טָעוּן קִדּוּשׁ ב"ד לוֹמַר בַּיּוֹבֵל מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ, אַף כָּאן צִוָּה שֶׁנִּזְכֹּר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת בְּקַדְּשֵׁנוּ אוֹתוֹ. וְכָךְ אָמְרוּ בַּמְּכִילְתָּא (כאן) "לְקַדְּשׁוֹ", קַדְּשֵׁהוּ בִּבְרָכָה, מִכָּאן אָמְרוּ מְקַדְּשִׁין עַל הַיַּיִן בִּכְנִיסָתוֹ, אֵין לִי אֶלָּא לַיּוֹם, לַלַּיְלָה מִנַּיִן, ת"ל "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת" (שמות ל"א:י"ד), וְזֶהוּ קִדּוּשׁ הַיּוֹם, וְהוּא מִן הַתּוֹרָה, אֵינוֹ אַסְמַכְתָּא. וְכָךְ אָמְרוּ (ברכות כ:) נָשִׁים חַיָּבוֹת בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם דְּבַר תּוֹרָה, וְזֶה עַל קִדּוּשׁ הַלַּיְלָה, לְפִי שֶׁכָּל הַטְּעוּנִים קִדּוּשׁ מִתְקַדְּשִׁים בִּכְנִיסָתָן פַּעַם אַחַת, כְּגוֹן קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ, וְקִדּוּשׁ הַיּוֹבֵל, אֲבָל בַּיּוֹם אַסְמַכְתָּא, וְאֵין אוֹמְרִים בּוֹ מְקֻדָּשׁ כְּלָל, שֶׁדַּיֵּנוּ בְּפַעַם אַחַת בִּכְנִיסָתוֹ. וְכֵן עַל הַיַּיִן אַסְמַכְתָּא וְאֵינוֹ קֶבַע כְּלָל: וּבַגְּמָרָא פְּסָחִים (קו) אָמְרוּ זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, זָכְרֵהוּ עַל הַיַּיִן בִּכְנִיסָתוֹ, אֵין לִי אֶלָּא בַּיּוֹם, בַּלַּיְלָה מִנַּיִן, ת"ל אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, הַאי תַּנָּא מַהְדַּר אַלֵּילְיָא וְנָסַב לֵיהּ קְרָא דִּימָמָא, וְעוֹד, עִקַּר קִדּוּשָׁא בַּלַּיְלָה הוּא, אֶלָּא הָכִי קָאָמַר, זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, זָכְרֵהוּ עַל הַיַּיִן בִּכְנִיסָתוֹ, אֵין לִי אֶלָּא בַּלַּיְלָה בַּיּוֹם מִנַּיִן, ת"ל אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת. וְכֵן הַבָּרַיְתָא שֶׁבַּמְּכִילְתָּא יְתָרֵץ בָּהּ אֵין לִי אֶלָּא בַּלַּיְלָה שֶׁהוּא עִקַּר הַקִּדּוּשׁ, לַיּוֹם מִנַּיִן וְכוּ', וְהוּא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא. וּמִשָּׁם תִּלְמֹד שֶׁהַמִּצְוָה הַזֹּאת לְמֵדָה מִמִּלַּת "לְקַדְּשׁוֹ", אֲבָל זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת מִצְוָה לְזָכְרוֹ תָּמִיד בְּכָל יוֹם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, אֶלָּא שֶׁכָּל מִצְוֹת הַזְּכִירָה בְּמִנְיָן אֶחָד בְּחֶשְׁבּוֹן רמ"ח מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ. וְדַע זֶה:
1REMEMBER THE SABBATH DAY, TO KEEP IT HOLY. After He commanded that we believe in the Proper Name of G-d, blessed be He — i.e., that He exists, that He is the Creator, that He understands [and watches over all that happens to man], and that He is the All-powerful403 — and [after commanding] that we should direct both our faith in all these matters and all honor towards Him alone,404 and He further commanded that the remembrance of His Name be done in a manner of respect,405 He now commanded that we make in this matter a sign and perpetual remembrance to let it be known that He created everything. This is in the commandment of the Sabbath, which is a remembrance of the creation.Now He said here, ‘Remember’ the Sabbath-day, to keep it holy; and in the Book of Deuteronomy it is written, ‘Observe’ the Sabbath-day, to keep it holy.406 Our Rabbis have said with respect to these verses:407 “Remember and Observe were both spoken with one utterance.” Now the Rabbis were not so particular as to comment on the other changes of language [between the Ten Commandments written here and those in the Book of Deuteronomy. They commented only on the above-mentioned change] because their intent is to point out that zachor (remember) constitutes a positive commandment, i.e., that He commanded that we remember the Sabbath-day to keep it holy and that we do not forget it, [as will be explained further on]. [They considered] shamor (observe), on the other hand, as a negative commandment, just as they have said,408 “Wherever Scripture says take heed (‘hishamer’), or lest (‘pen’), or do not (‘al’), there is a negative commandment.” It warns us that we should watch it [i.e., the Sabbath] to keep it holy and that we should not profane it, [thus clearly implying both a positive commandment and a negative one with respect to the Sabbath]. It would not have been proper for Moses to change G-d’s words from a positive commandment to a negative commandment. [Therefore the Rabbis were careful to point out that both remember and observe were spoken by G-d in one utterance.] However, the change in the second commandment from ‘and’ any manner of likeness409 to any manner of likeness,410 omitting the vav (and), and then adding it [to the expression al shileishim (unto the third generation), which is found here in Verse 5, rendering it there in Deuteronomy], v’al shileishim (‘and’ unto the third generation),411, Verse 9. and all such similar changes in the rest of the Ten Commandments, do not matter, for it is all one. This explanation [of why the Rabbis were particular to comment only on the change from remember to observe] will not be entertained by one who is not used to the ways of the Talmud.412 And the Rabbis have expressly said:413 “Women are obligated by law of the Torah to proclaim the sanctity of the Sabbath,414 because it is said, remember and observe, thus equating them so that all those who are obligated to observe the Sabbath are obligated also to remember it.415 commandments that depend on time is incumbent on men but not on women, but the observance of all the negative commandments, whether they depend on time or not, is incumbent both on men and women” (Kiddushin 29 a). Now proclaiming the sanctity of the Sabbath is naturally dependent on time — i.e., the arrival of the Sabbath — and one would therefore say that women are not obligated to observe that commandment. But ‘shamor’ (observe) the Sabbath-day to keep it holy, as was explained in the text, constitutes a negative commandment, and therefore applies to women as well. Now since the Torah equated zachor (remember) with shamor (observe), it follows that women are also obligated in the positive commandment of proclaiming the sanctity of the Sabbath. And since women are obligated in the observance [of the Sabbath] — for women are obligated in the observance thereof, since the observance of all negative commandments is incumbent on women, [and shamor (observe) the Sabbath, as was mentioned above, constitutes a negative commandment] — they are obligated also to remember the Sabbath. Now women would not have been bound to remember the Sabbath — for it is a positive commandment that is dependent on time and is [therefore] not incumbent on women — were it not for this analogy [of remember and observe, i.e., that all who are obligated to observe are bound to remember], which does make it incumbent on them.416 to observe and not about the other changes in the Decalogues, is that here, the change represents a reclassification from a positive to a negative commandment. Hence it became necessary for them to point out that both words were spoken with one Divine utterance.But I wonder! If remember and observe were both said by the Almighty, why were they not [both] written in the first Tablets? It is possible that in both the first and second Tablets, [only] remember was written, and Moses explained to Israel that observe was [also] said with it. This is indeed the true intent [of the saying of the Rabbis that “remember and observe were both spoken with one utterance]”. And in the Midrash of Rabbi Nechunya ben Hakanah,417 the Sages have mentioned also a great secret in this matter of remember and observe.418 Generally, [in the mystic lore], remembrance is at daytime and observance is at night, and this is the intent of what the Sages used to say on the Sabbath-eve at twilight [when welcoming the Sabbath]:419 “Come, O Bride; Come, O Bride; Come, let us go forth to meet the Sabbath, the Queen, the Bride.”420 And the Sages call the blessing that is recited [over the Kiddush-cup] on the Sabbath-day “the great Kiddush,”421 for it is the sanctification of the Great One.422 Understand this.It is also true that the attribute of “remembering” is alluded to in a positive commandment and issues forth from the attribute of love to that of mercy, for he who does his master’s command is beloved of him and his master shows him mercy. But the attribute of “observing” is alluded to in a negative commandment, which goes to the attribute of justice and issues forth from that of fear, for he who guards himself from doing anything which does not please his master does so out of fear for him. It is for this reason that a positive commandment is greater than a negative commandment,423 just as love is greater than fear, for he who fulfills and observes the will of his master with his body and his possessions is greater than he who guards himself from doing that which is not pleasing to him. This is why the Rabbis have said424 that a positive commandment overrides a negative commandment. And it is for this reason that punishment for violation of the negative commandments is great, — the court punishing the transgressor with whipping or death — whereas no punishment at all is meted out in the case of failure to fulfill the positive commandments, excepting when one is in brazen rebelliousness, such as when he says, “I shall not take the lulav,371 I shall not make fringes [on my four-cournered garment],425 I shall not make a tabernacle.”426 In these cases, the Sanhedrin would whip him until he accepts upon himself to do them, or until he dies.427In explanation of the word zachor (remember) — [remember the Sabbath-day] — Rashi wrote: “Take care always to remember the Sabbath-day, so that if a food of good quality happens to come your way, you should put it away for the Sabbath.” This is a Beraitha428. taught in the Mechilta429 in the following way: “Rabbi Eleazar the son of Chananyah the son of Chizkiyah the son of Garon says: ‘Remember the Sabbath-day, to keep it holy, and remember it from the first day of the week, so that if a good portion happens to come your way, prepare it for the Sabbath.’” But this [Beraitha in the Mechilta] is taught in the name of a single Sage and is not the final decision of the law. In the Gemara,430. we find that the Rabbis have said: “We have been taught [in the Beraitha]: They have told about Shammai the Elder that all his life, he ate in honor of the Sabbath. How so? If he found a beautiful animal to buy, he would say, ‘This one will be in honor of the Sabbath.’ On the following day, if he would find a more beautiful one, he left the second one for the Sabbath, and ate the first.431 But Hillel the Elder was guided by another principle. All his deeds were for the sake of Heaven, as it is said, Blessed be the Eternal, day by day He beareth our burden.432 We have also been so taught [in another Beraitha]: The School of Shammai say that on the first day of the week, you should begin preparing for your Sabbath. And the School of Hillel say: Blessed be the Eternal, day by day He beareth our burden.”432 And in another Mechilta433 Mechilta,” see Vol. I, p. 603, Note 245. we find: “Shammai the Elder says: ‘Remembering’ — [Remember the Sabbath-day] — means remember it before it comes; ‘observing’ — [Observe the Sabbath-day]406 — means observe it when it comes. It was told of Shammai the Elder that the memory of the Shabbath never left his lips. If he bought a good article he would say, ‘This is for the Sabbath;’ a new garment, he would say ‘This is for the Sabbath.’ But Hillel the Elder was guided by another principle, for he would say, ‘Let all thy deeds be done for the sake of Heaven.’” And the accepted decision is like that of the School of Hillel. [Thus it is clear that Rashi’s explanation is like that of Shammai the Elder, or of the School of Shammai, while the accepted decision of law is like that of Hillel or that of the School of Hillel.]434In line with the plain meaning of Scripture, the Rabbis have said435 that this verse commands us that we should always remember the Sabbath on every day, so that we should neither forget it nor confuse it with the other days.436 By always remembering the Sabbath, it will at all times remind us of the creation, and we will forever acknowledge that the universe has a Creator, and that He commanded us regarding this sign, [i.e., the Sabbath], as He has said, for it is a sign between Me and you,437 this being a fundamental principle in the belief of G-d. The meaning of l’kadsho (to keep it holy) is that our remembrance of it should be to the end that it be holy to us, just as He said, and call the Sabbath a delight, the sacred of the Eternal honorable.438 The purport of this is that the resting thereon should be ours because it is a holy day, [which enables us] to turn away from our mental preoccupations and the vanities of the times and instead to give delight to our souls in the ways of G-d, and go to the Sages and to the prophets to hear the words of G-d. This is just as it is said, Wherefore wilt thou go to him [the prophet] today? it is neither New Moon nor Sabbath,439 for such was their custom. And so did our Rabbis of blessed memory say:440 “From this you learn that on the New Moon and on the Sabbath one must go [to the prophet].” This is the reason [that the Torah commanded us concerning the resting of cattle on the Sabbath], i.e., in order that we should harbor no thought of it in our hearts. And it is for this reason that the Rabbis, of blessed memory, have said441 that the Sabbath is equal in importance to all the commandments in the Torah, just as they have said with reference to idolatry,441 because on the Sabbath we testify to all the fundamentals of the faith — creation, providence, and prophecy. And in the Mechilta we find:442 “Rabbi Yitzchak says: ‘You should not count [the days of the week] as others count them. Rather you should count them with reference to the Sabbath.’” The meaning of this is that other nations count the days of the week in such a manner that each is independent of the other. Thus they call each day by a separate name or by a name of the ministers [in heaven, such as Sunday, which means “sun’s day,” Monday which means “moon’s day,” etc.], or by any other names which they call them. But Israel counts all days with reference to the Sabbath: “one day after the Sabbath,” “two days after the Sabbath.” This is of the essence of the commandment which we have been obligated always to remember the Sabbath every day [of the week]. This is the literal meaning of the verse, and so did Rabbi Abraham ibn Ezra interpret it.And I say further that this is the intent of Shammai the Elder’s interpretation [mentioned above],433 Mechilta,” see Vol. I, p. 603, Note 245. who explained the command remember as meaning “[remember the Sabbath] before it comes.” That is to say, we should by no means forget it. [By counting the days of the week with reference to the Sabbath, forgetting it will thus be impossible.] But in the Beraitha [quoted above], they also mentioned a degree of his piety, i.e., that he would remember the Sabbath even in his eating, for all his life he ate in honor of the Sabbath. Now Hillel himself agreed to the interpretation of Shammai [that we are to count the days of the week with reference to the Sabbath], but in food-matters he followed another principle, for all of his deeds were for the sake of Heaven, and he trusted in G-d that He would provide him with a better portion for the Sabbath than that of all the other days of the week.However, our Rabbis have yet another Midrash on the word l’kadsho (to keep it holy),443 namely, that we are to sanctify it by utterance of words. This is similar in usage to the verse, And ye shall hallow the fiftieth year,444 which requires the sanctification of the court, i.e., that they say of the Jubilee year, “It is hallowed! It is hallowed!”445 Here too He commanded that we remember the Sabbath-day by proclaiming its sanctity.446 And so the Rabbis have said in the Mechilta:442 “To keep it holy. Sanctify it by reciting a blessing. Based on this verse, the Rabbis have said: ‘On its entrance, proclaim the sanctity of the Sabbath over wine. But from this verse, I know only the sanctification for the day. Whence do we know that this applies also for the night? [We know it] from the words of Scripture, And ye shall keep the Sabbath.”447, it indicates that the proclamation of the Sabbath is to be observed at its entrance at night. See also further in the text here for a more correct version of this Mechilta as Ramban explains it. This is “the sanctification of the [Sabbath-] day” [to which the Rabbis refer].448 It is incumbent upon us by law of the Torah, and is not a mere asmachta.449. Thus the Rabbis have said:448 “Women are obligated by law of the Torah to proclaim the sanctity of the day.” Now this really refers to the sanctification recited at night, for all things requiring sanctification need to be done only once at the time of their entrance, such as the sanctification of the New Moon and the sanctification of the Jubilee year. However, the duty to recite it on the day itself is but an asmachta,449. and [the kiddush at daytime] contains no reference to the holiness of the day — [since only a benediction over the wine is recited] — because it is sufficient that we proclaimed the sanctity of the Sabbath once at its entrance. So also is the recital [of the sanctity of the Sabbath] over wine only an asmachta449. and is not at all a fixed part of the commandment itself.And in the Gemara Pesachim,450 the Rabbis have said: “Remember the Sabbath-day, to keep it holy. That is, remember it over wine at its entrance. From this, I know only that it be done at daytime. Whence do we know that it must be done at night? It is from the Scriptural words, the Sabbath-'day.’ [On the version of the Beraitha, the Sages of the Gemara asked]: ‘This Tanna451 is seeking to find a basis for the sanctification at night, and he mentions a verse which speaks of the day! Besides, the main sanctification is at nighttime!’ Rather, you must learn [the above Beraitha] in this way: ‘Remember the Sabbath-day, to keep it holy. That is, remember it over wine at its entrance. From this, I know only that the Sabbath is to be sanctified at night.’ Whence do we know that it must be done at daytime? It is from the Scriptural words, the Sabbath day.” In a similar way we will explain the Mechilta [mentioned above to make it read as follows]: “From this, I know only that the sanctification of the Sabbath is to be done at night, which is the main kiddush. Whence do we know that it must be done at daytime, etc.,” this being but a mere asmachta.449. And from there you will learn that this commandment [of proclaiming the sanctity of the Sabbath] is derived from the word l’kadsho (to sanctify it), while the expression, Remember the Sabbath-day, constitutes the commandment to remember it continually every day, as we have explained. However, in the number of two hundred and forty-eight positive commandments that we have been commanded to observe, both aspects are included in the one commandment of remembering the Sabbath. Know this.