Chabad Library · The Frierdiker Rebbe
Sefer HaSichos Rayatz·
אאור ליום ג' ה' טבת. פ"ט. ריגא1.
נכנסתי ע"פ הקריאה לחדר כק"ש. אמר שחפץ הוא למסור לי פ"ש מאחי ליב2 נ"י (הדר בלנינגראד). על שאלתי, אם קבל מכ' ממנו, ענני: "שמעתי מאמר דא"ח ביחד עמו מאדנ"ע3. וזה הדבר: בלילה הזה, ראיתי4 את אדנ"ע. מטפחתהמשי בידו ובפנים צוהלים עד למאד. בפעם האחרונה הי' כן מראהו בשנת תרס"ח. ואמר לי: מז"ט, פאַר דער היטל5. זיי קאָנען אַריינגיין. פתחתי הדלת ונכנסו כמה אנשים, וביניהם אחיך. מעט מעט קרב — או קרבתי אליו — וחבקתיו בידו אחת. אאדנ"ע שאלני: ווער איז דער יונגערמאַן? אבל כעבור רגעים אחדים, אמר: אַ! איך קען דאָך דיר6.
נכנסתי ע"פ הקריאה לחדר כק"ש. אמר שחפץ הוא למסור לי פ"ש מאחי ליב2 נ"י (הדר בלנינגראד). על שאלתי, אם קבל מכ' ממנו, ענני: "שמעתי מאמר דא"ח ביחד עמו מאדנ"ע3. וזה הדבר: בלילה הזה, ראיתי4 את אדנ"ע. מטפחתהמשי בידו ובפנים צוהלים עד למאד. בפעם האחרונה הי' כן מראהו בשנת תרס"ח. ואמר לי: מז"ט, פאַר דער היטל5. זיי קאָנען אַריינגיין. פתחתי הדלת ונכנסו כמה אנשים, וביניהם אחיך. מעט מעט קרב — או קרבתי אליו — וחבקתיו בידו אחת. אאדנ"ע שאלני: ווער איז דער יונגערמאַן? אבל כעבור רגעים אחדים, אמר: אַ! איך קען דאָך דיר6.
באמר דא"ח "שחורה אני ונאוה" (קוטב הענין: ירידת הנשמה בגוף7 הוא עצם הנשמה8. והראי' באור דמל' ורדל"א9. ואף שיש להקשות ממקום פלוני צריך לעיין במאמר תקס"ו (או תקס"ב), ענין דנסיון10, שהדבר אינו במציאות, וכחלוק שבין נסיון וברור11. ד' צדיק יבחן וכמשל היוצר שאינו בוחן וכו'12). וצריך לשאול אצל אחיך עד"ז.
גאחר הדא"ח נגשתי אל אאדנ"ע3 ושאלתיו ע"ד איזה דבר, ונעלם ממני כל החזיון.
דראיתיו ברור — עד להפליא.
הבאיזה עיר או מקום הי' זה — א"י13.
ופני אחיך לא ראיתי. כובעו הי' מוטה מעט הצדה, ולעס בשפתיו. א"י אם פפירוסה, צפרניו, או איזה דבר אחר.
זזהו פעם הב' שרואה אני את אאדנ"ע אחרי החתונה14.
חבפעם הא' הייתי ג"כ לבוש בהטעל, אבל אז לא אמר לי מז"ט. ההטל היא של אאזנ"ע15, חפצתי ללבוש כובע של אאדנ"ע. אבל. . . כך הוא הדבר שלבשתי את של אאזנ"ע.
טבפעם הא' — לא דבר דא"ח. הי' כעין מסיבה. דבר ע"ד נתיב לא ידעו עיט16.
יצא מאיצטגנינות שלך17. שעיט שהוא הטבע. טבעי גם נתיב "לא" איני יודע. ופשיטא שנתיב הל"ב לא יֵדַע18. ונתיב הל"ב זהו ציצית19. ופעולתם נראה בזה שאין הולכים אל הזונה, טפחו לו ציציותיו20. קיין השגה העלפט נט וכו' ועוזרים לו הציציות. אברם אינו מוליד אברהם מוליד21. ששכל הנעלם22 השגה בנפש לחודי' אינו מוליד אבל שכל הנעלם כשה"א23 — מחדו"מ. הבפועל ממש — אז יש תולדות.
יאאם24 הי' לי מסנ"פ על יהדות, איני חפץ לדבר עד"ז. כי הרי כל דבור פועל וזהו נוגע לרבים. אבל עתה נצרך למס"נ אויף דעם אויבערשטען, זאַך שטעלען. ע"ע הי' ההו"א מס"נ נגד הגפ"ו, ועתה. . . כי אין המצב יכול להשאר כמו שהוא עתה. . .
יבכשבאו25 לאסור את הרבי — (אדה"ז. הכותב) — התחבא26 בבית החיים. שאלו את הרבנית27 אַיֵהו. וענתה שא"י. הכוה על הלחי, והיפילו שן אחת. כשהלכו חזר אדה"ז לביתו, ובלילה בא לשם שמואל מונקעס28. בדפקו על הדלת, שאלו אדה"ז: מי שם? — שמואל! — ער דאַרף זיך אויסקלבען באַ נאַכט! — איך האָב ניט געואסט אַז באַם רבי'ן אז אויך דאָ נאַכט! — ווייסט, מען איז מיר געקומען אַרעסטרען? — איך ווייס. — עס אז דאָך אַ סַכנה. — וואָס זאָל איך אייך זאָגען. באַ מיר קומט אויס, אַז איר דאַרפט פארען. — עס אז דאָך אַ סַכנה. — אויב29 איר זיינט אַ רבי, וועט אייך קיין קויל נט נעמען. און אויב ניט, זיינט איר דאָך ווערט30. . . — אדה"ז נשען בראשו על ידו. ואח"כ אמר לש"מ: צי דו ביסט גערעכט, ווייס איך ניט, נאר — גיי געזונט.
יגבבוקר טבל א"ע. קרא לאחיו מהרי"ל31, אדמו"ר האמצעי ולר' אברהם32, ויצוום שיצומו. ואמר להם שהיום "יקחוהו", בערב באו לתפסו. התפלל מנחה ואח"כ נסעו.