Sforno on Genesis 37/ספורנו על בראשית ל״ז

אוַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. בְּאוֹתוֹ הַחֵלֶק מֵאֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁדָּר בּוֹ אָבִיו, כְּעִנְיָן (בראשית לה:כז) "אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק":

אאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב. מְאוֹרְעוֹתָיו וְיַלְדֵי יוֹם עָלָיו אַחַר שֶׁיָּשַׁב שָׁם, כִּי מֵאָז שֶׁיָּצָא מִבֵּית אָבִיו הָיוּ עִנְיָנָיו כְּמוֹ קוֹרוֹת אֲבוֹתֵינוּ בְּגָלוּת רִאשׁוֹן, וּמֵאָז שֶׁחָזַר אֶל אֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו הָיוּ קוֹרוֹתָיו כְּמוֹ שֶׁקָּרָה לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבַיִת שֵׁנִי וְחֻרְבָּנוֹ וְגָלוּתוֹ וּגְאֻלָּתוֹ לְקֵץ הַיָּמִין (משלי כז:א).

בהָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן. הָיָה מַנְהִיג וּמוֹרֶה אוֹתָם בִּמְלֶאכֶת מִרְעֵה הַצֹּאן:

גוְהוּא נַעַר. וּמִפְּנֵי נַעֲרוּתוֹ חָטָא לְהָבִיא דִּבַּת אֶחָיו, כִּי לֹא נִסָּה וְלֹא הִתְבּוֹנֵן לְאַחֲרִית דָּבָר, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה אָז מַשְׂכִּיל מְאֹד, וְשֶׁהָיָה אַחַר כָּךְ מוֹרֶה לְזִקְנֵי הַדּוֹר, כְּאָמְרוֹ (תהלים קה:כב) "וְזְקֵנָיו יְחַכֵּם", וְזֶה כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת פט.) וְלֹא בְּדַרְדְּקֵי עֵצָה.

דוַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה. בְּאָמְרוֹ לְאָבִיו שֶׁאֶחָיו הָיוּ טוֹעִים וּמַפְסִידִים בִּבְלִי דַעַת כָּרָאוּי בִּמְלֶאכֶת הַמִּקְנֶה, שֶׁהָיְתָה אָז עִקַּר הִשְׁתַּדְּלוּתָם בִּקְנִיַּת עֹשֶׁר וּנְכָסִים.

אוְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים. לְאוֹת שֶׁיִּהְיֶה הוּא הַמַּנְהִיג בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה, כְּעִנְיַן "וְהִלְבַּשְׁתִּיו כֻּתָּנְתֶּךָ" (ישעיהו כב:כא), וְכְאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא יא.) בִּגְדוֹל אָחִי כִּי הֵיכִי דְּלִשְׁתַּמְעָן מִילֵיהּ.

אוַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם. וּבָזֶה טָעָה יַעֲקֹב לְשַׁנּוֹת לְבֵן בֵּין הַבָּנִים בְּעִנְיָן שֶׁיַּכִּירוּ אֶחָיו אֶת הָאַהֲבָה אֲשֶׁר בְּלִבּוֹ.

בוְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלוֹם. אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לְדַבֵּר עִמּוֹ בְּעִנְיַן הַנְהָגַת הַבַּיִת וּמִרְעֵה הַצֹּאן, בִּהְיוֹתוֹ מַנְהִיג בְּמִצְוַת אָבִיו, לֹא יָכְלוּ לְדַבֵּר עִמּוֹ לְשָׁלוֹם וְרֵעוּת כְּמִנְהַג הָאַחִים.

אוַיַּגֵּד לְאֶחָיו. גַּם זֶה עָשָׂה מֵחֶסְרוֹן הָעֵצָה כְּנַעַר:

אשִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה. לֹא דַּי שֶׁסִּפֵּר הַחֲלוֹם, כִּי גַּם אָמַר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא, כְּלוֹמַר הָבִינוּ אֶת הוֹרָאַת הַחֲלוֹם, וּבָזֶה הוֹסִיף לְהָטִיל אֵיבַת אֶחָיו עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ הֲמָלוֹךְ תִּמְלוֹךְ עָלֵינוּ:

אוְגַם נִצָּבָה. הוֹרָה שֶׁתִּהְיֶה מֶמְשַׁלְתּוֹ קַיֶּמֶת זְמַן אָרֹךְ, וְכֵן הָיָה כִּי אָמְנָם מָלַךְ שְׁמוֹנִים שָׁנָה. לֹא נַעֲשָׂה כֵן לְכָל הַמַּמְלָכוֹת הַנִּזְכָּרוֹת בְּכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ:

אעַל חֲלוֹמוֹתָיו. עַל פְּרָטֵי הַחֲלוֹם שֶׁסִּפֵּר כִּמְיַחֵל שֶׁיִּתְקַיְּמוּ בּוֹ:

בעַל דְּבָרָיו. שֶׁאָמַר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא לַהֲעִירָם שֶׁיִּתְּנוּ לֵב לְהָבִין הוֹרָאַת הַחֲלוֹם:

אמָה הַחֲלוֹם הַזֶּה? אֵין זֶה כִּי אִם רוֹעַ לֵב שֶׁתַּחְשׁוֹב לִמְלוֹךְ עָלֵינוּ, וְרַעְיוֹנָךְ עַל מִשְׁכָּבְךָ סְלִיקוּ.

אוַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו. בְּחָשְׁבָם שֶׁבִּשְׁבִיל מַעֲלָתוֹ אֵצֶל אָבִיו רָם לְבָבוֹ לְסַפֵּר כָּאֵלּוּ עַל פְּנֵי אָבִיו.

בוְאָבִיו שָׁמַר. שֶׁחָשַׁב שֶׁיִּהְיֶה הַחֲלוֹם אֲמִתִּי, וְהָיָה מִתְאַוֶּה וּמְצַפֶּה שֶׁיִּתְקַיֵּם, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קה.) בְּכָל אָדָם מִתְקַנֵּא חוּץ מִבְּנוֹ וְתַלְמִידוֹ:

אהֲלֹא אַחֶיךָ רוֹעִים בִּשְׁכֶם. וְאֵין דֶּרֶךְ רְחוֹקָה עַד שָׁם?

אלֶךְ נָא רְאֵה. רְאֵה בְּשִׂכְלְךָ וְתַקֵּן כָּל מְעֻוָּת אִם יִצְטָרֵךְ, כִּי אָמְנָם לְהַגִּיד הָאֱמֶת הָיָה מַסְפִּיק אֶחָד מֵעֲבָדָיו.

בוַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן. לִוָּהוּ עַד הָעֵמֶק.

אתּוֹעֶה בַּשָּׂדֶה. הוֹלֵךְ אָנָה וָאָנָה לִמְצוֹא מְקוֹם מַרְעִיתָם.

במַה תְּבַקֵּשׁ. שֶׁאֵינְךָ הוֹלֵךְ עַל דֶּרֶךְ אֶחָד בְּיוֹשֶׁר.

אאֵיפֹה הֵם רוֹעִים. בְּאֵיזֶה חֵלֶק מִזֶּה הַמָּקוֹם:

אנָסְעוּ מִזֶּה. אֵין סָפֵק שֶׁנָּסְעוּ מִזֶּה הַמִּרְעֶה וְאֵין לְבַקְּשָׁם בְּאֶחָד מֵחֶלְקָיו:

בכִּי שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים. וְהַטַּעַם שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁבְּוַדַּאי נָסְעוּ הוּא, כִּי שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים נֵלְכָה, לֹא שֶׁרְאִיתִים נוֹסְעִים.

גאַחַר אֶחָיו. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מְצָאָם בִּשְׁכֶם כִּדְבַר אָבִיו, טָרַח יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁצִּוָּה לְהַשִּׂיג רְצוֹן אָבִיו.

אוַיִּתְנַכְּלוּ אוֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ. הִנֵּה לְשׁוֹן נֶכֶל יוֹרֶה עַל הַמְצָאָה לְהָרַע, כְּמוֹ "אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם" (במדבר כה:יח). אָמַר שֶׁחָשְׁבוּ אֶת יוֹסֵף בְּלִבָּם נוֹכֵל לְהָמִית, וְשֶׁבָּא אֲלֵיהֶם לֹא לִדְרֹשׁ שְׁלוֹמָם אֶלָּא לִמְצֹא עֲלֵיהֶם עֲלִילָה אוֹ לְהַחֲטִיאָם כְּדֵי שֶׁיְּקַלְלֵם אֲבִיהֶם אוֹ יַעֲנִישֵׁם הָאֵל יִתְבָּרַךְ, וְיִשָּׁאֵר הוּא לְבַדּוֹ בָּרוּךְ מִבָּנִים. וּלְשׁוֹן הִתְפַּעֵל יוֹרֶה עַל צִיּוּר הַדָּבָר בַּנֶּפֶשׁ, כְּמוֹ "אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי" (שמואל א כח:ט) – מְצַיֵּר בִּלְבָבְךָ מוֹקֵשׁ עַל נַפְשִׁי. וּלְשׁוֹן לַהֲמִיתוֹ – שֶׁיָּמִית הוּא אֶת אֶחָיו, כְּמוֹ "לַעֲשׂוֹתְכֶם אוֹתָם" (דברים ד:יד), "לְעָבְרְךָ בִּבְרִית" (דברים כט:יא). וּבָזֶה הוֹדִיעַ מַה הָיָה לָמוֹ בִּהְיוֹת כֻּלָּם צַדִּיקִים גְּמוּרִים, עַד שֶׁהָיוּ שְׁמוֹתָם לִפְנֵי ה' לְזִכָּרוֹן, אֵיךְ נוֹעֲדוּ לֵב יַחְדָּו לַהֲרֹג אֶת אֲחִיהֶם אוֹ לְמָכְרוֹ וְלֹא נִחֲמוּ עַל הָרָעָה, כִּי גַּם כְּשֶׁאָמְרוּ "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ" (בראשית מב:כא), לֹא אָמְרוּ שֶׁתִּהְיֶה אַשְׁמָתָם עַל מְכִירָתוֹ אוֹ מִיתָתוֹ, אֶלָּא עַל אַכְזָרִיּוּתָם "בְּהִתְחַנְּנוֹ". וְהִנֵּה הִגִּיד הַכָּתוּב כִּי צִיְּרוּ בְלִבָּם וְחָשְׁבוּ אֶת יוֹסֵף לְנוֹכֵל וּמִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשָׁם לַהֲמִיתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה אוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא אוֹ בִּשְׁנֵיהֶם, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה הַבָּא לְהָרְגְךָ וְכוּ'.

אהִנֵּה בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת. שֶׁסִּפֵּר לָנוּ אֶת הַחֲלוֹמוֹת לְהַקְצִיפֵנוּ, כְּדֵי שֶׁנִּתְקוֹמֵם עָלָיו וְנֶחֱטָא לָאֵל יִתְבָּרַךְ אוֹ לְאָבִינוּ אוֹ לִשְׁנֵיהֶם וְנֹאבַד.

אוְעַתָּה לְכוּ. הִזְדָּרְזוּ וְהִסְכִּימוּ לְהָרְגוֹ.

בוְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ. פֶּן יִקְצֹף וִיקַלֵּל אוֹתָנוּ.

גוְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלוֹמוֹתָיו. הַחֲלוֹמוֹת שֶׁסִּפֵּר שֶׁהָיוּ מוֹרִים שֶׁיַּעֲלֶה לִגְדֻלָּה וְיִמְלֹךְ עָלֵינוּ, הִנֵּה אָז נִרְאֶה שֶׁיִּהְיוּ חֲלוֹמוֹת שֶׁקֶר, כִּי יַעֲלוּ בְּתֹהוּ וְיֹאבְדוּ בְּלִי קִיּוּם.

אוַיַּצִּילֵהוּ מִיָּדָם. בִּמְנִיעַת הַפֹּעַל הַפִּתְאוֹמִי הַמּוֹלִיד מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לְתִקּוּן (קהלת א:טו), שֶׁיִּפּוֹל בְּכָמוֹהוּ גַּם הַצַּדִּיק לִפְעָמִים, כְּעִנְיַן רְאוּבֵן עִם בִּלְהָה, כְּאָמְרוֹ "פַּחַז כַּמַּיִם" (בראשית מט:ד).

אוְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ. לְהִתְאַכְזֵר כְּאָמְרוֹ (שמואל א כד:יג) "מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ":

בלְמַעַן הַצִּיל. לְהַעֲלוֹתוֹ אַחַר כָּךְ:

אוַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם. שֶׁלֹּא הָיָה כָּל זֶה בְּעֵינֵיהֶם תַּקָּלָה אוֹ מִכְשׁוֹל שֶׁיִּמְנָעֵם מִלִּקְבֹּעַ סְעוּדָתָם, כְּמוֹ שֶׁהָיָה רָאוּי לְצַדִּיקִים כְּמוֹתָם כְּשֶׁאֵרְעָה תַּקָּלָה עַל יָדָם, כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אַחַר שֶׁהָרְגוּ אֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִין, כְּאָמְרוֹ: "וַיֵּשְׁבוּ עַד הָעֶרֶב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ בְּכִי גָדוֹל וַיֹּאמְרוּ לָמָה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָיְתָה זֹאת בְּיִשְׂרָאֵל" (שופטים כא:ב-ג). וְכֵן דָּרְיָוֶשׁ כְּשֶׁהִשְׁלִיךְ אֶת דָּנִיֵּאל בְּגוֹב אֲרָיוֹת, דִּכְתִיב: "וּבָת טְוָת וְדַחֲוָן לָא הַנְעֵל קָדָמוֹהִי" (דניאל ו:יט). וְזֶה קָרָה לָהֶם מִפְּנֵי שֶׁחָשְׁבוּ אֶת יוֹסֵף לְרוֹדֵף שֶׁכָּל הַקּוֹדֵם לְהָרְגוֹ זָכָה, כְּשֶׁאֵין דֶּרֶךְ לְהַצִּיל הַנִּרְדָּף בְּזוּלַת זֶה.

בהוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה. שֶׁהָיוּ בַּעֲלֵי הַגְּמַלִּים וְלֹא הָיוּ הֵם בַּעֲלֵי הַסְּחוֹרָה, וְלָכֵן הוֹרָדַת הַסְּחוֹרָה שָׁם הָיְתָה לִגְמַר מְלַאכְתָּם:

אמַה בֶּצַע. מַה תּוֹעֶלֶת? כִּי אָמְנָם הַנְּקָמָה תְּכַוֵּן לְאֶחָד מִשְּׁתַּיִם: אִם נְשַׁלֵּם לְעוֹשֵׂי הָרָע, וְהִנֵּה בָּזֶה כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ נְשַׁלֵּם רָעָה גַּם לְעַצְמֵנוּ, כִּי יִכְאַב לִבֵּנוּ עַל מִיתָתוֹ וְעַל אַכְזָרִיּוּתֵינוּ נֶגְדּוֹ. וְאִם לְהַפְחִיד אֶת הַנִּשְׁאָרִים שֶׁיִּשְׁמְעוּ וְיִירָאוּ מִלְּהַזִּיק אוֹתָנוּ, הִנֵּה גַּם זֶה הַמִּין מֵהַתּוֹעֶלֶת לֹא נַשִּׂיג כִּי נַעְלִים אֶת מִיתָתוֹ.

בוְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ. בִּשְׁבִיל כְּבוֹדֵנוּ וּבִשְׁבִיל יִרְאַת אָבִינוּ.

אלְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ. וּנְשַׁלֵּם לוֹ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, שֶׁיִּהְיֶה עֶבֶד תְּמוּרַת מַה שֶּׁחָשַׁב לְהִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ.

אמִדְיָנִים סוֹחֲרִים. בַּעֲלֵי סְחוֹרַת גְּמַלֵּי הַיִּשְׁמְעֵאלִים:

בוַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים. לַיִּשְׁמְעֵאלִים עָשׂוּ אֶת הַמֶּכֶר בְּעַד הַמִּדְיָנִים הַסּוֹחֲרִים, וְלֹא רָצוּ לְדַבֵּר עִם הַסּוֹחֲרִים פֶּן יַכִּירוּם בְּשִׁבְתָּם לִפְעָמִים בָּעֲיָרוֹת לִמְכּוֹר, אֲבָל דִּבְּרוּ עִם בַּעֲלֵי הַגְּמַלִּים שֶׁאֵינָם מִתְעַכְּבִים בָּעֲיָרוֹת אֲבָל עוֹבְרִים בָּהֶם דֶּרֶךְ הַעֲבָרָה בִּלְבַד, וְעַל יָדָם עָשׂוּ הַמֶּכֶר. אֲבָל הַקּוֹנִים הָיוּ הַמִּדְיָנִים סוֹחֲרִים כְּאָמְרוֹ וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אוֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם. וְכֵן קָרָה לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבַיִת שֵׁנִי שֶׁמָּכְרוּ קְצָתָם אֶת קְצָתָם בְּיַד הָרוֹמִיִּים, בִּפְרָט כְּשֶׁצָּרוּ מַלְכֵי בֵּית חַשְׁמוֹנַאי זֶה עַל זֶה, שֶׁשִּׁעְבְּדוּ יִשְׂרָאֵל לָרוֹמִיִּים וְגָרְמוּ לָנוּ זֶה הַגָּלוּת, כְּמוֹ שֶׁהָיָה הָעִנְיָן בִּמְכִירַת יוֹסֵף שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר וְיָרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ לְמִצְרַיִם כְּדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת י:).

אוַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים. הֶעֱבִירוּהָ בְּשֶׁלַח כְּדֵי שֶׁתְּהִיֶּה נִרְאֵית קְרוּעָה עַל יְדֵי חַיּוֹת רָעוֹת׃

אוַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו. אֵזוֹר שֶׁל מִין אֲרִיגָה נִקְרָא שַׂק, שֶׁמִּמֶּנּוּ הָיוּ עוֹשִׂים הַשַּׂקִּים לְעָבְיוֹ.

אוַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם. מֵאֵן לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי תַנְחוּמִין כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַעֲבִיר דְּאָגָה מִלִּבּוֹ.

בוַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאוֹלָה. קִבֵּל עָלָיו אֲבֵלוּת לְכָל יָמָיו, מִפְּנֵי שֶׁאֵרְעָה הַתַּקָּלָה עַל יָדוֹ שֶׁשָּׁלַח אֶת יוֹסֵף אֶל אֶחָיו.

גוַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו. יִצְחָק בָּכָה עַל שֶׁקִּבֵּל עָלָיו בְּנוֹ אֲבֵלוּת לְכָל יָמָיו, וּבְכֵן לֹא תִשְׁרֶה עָלָיו שְׁכִינָה: