Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
אא. בשנת תרנ"ז הי' כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע חולה מאד ונסע למוסקבא לריפוי.
בהפרופסורים אמרו לו אז שנותרו לו רק מספר חדשים לחיות. כששמע זאת הרבי נ"ע החליט לנסוע לארץ ישראל, וסיפר לרבנית מרת שטערנא שרה נ"ע על כך.
גשאלה אותו הרבנית: ומה תעשה עם החסידים שלך ועם חסידות? השיב הרבי נ"ע: הרי משאיר אני אותו (בהתכוונו לרבי)5.
דוהרבי הי' אז בן שבע עשרה שנה!
הב. כשהי' הרבי ילד, בשנת תרמ"ד, דר אביו, הרבי (מהורש"ב) נ"ע, בדירה בת שני חדרים. חדר אחד שימש כחדר השינה, ובחדר השני ישב ולמד יחד עם הרה"ג והרה"ח ר' יעקב מרדכי בעזפּאַלאָוו6. שם גם עמדה עריסתו של הרבי. הרבי הי' יפה תואר ופניו האירו. פעם, תוך כדי הלימוד, מאוחר בלילה, ראה הרי"מ את הרבי ישן, והחל לדבר עם הרבי נ"ע על כך שמראה וזיו הפנים מוכיח על טהרת המחשבה וכו'. נתעורר אז רצון חזק אצל הרבי נ"ע להעניק נשיקה לרבי7. חלף במוחו רעיון שבבית המקדש הביאו, נוסף על קרבנות, גם כסף זהב וכו' לבדק הבית, והחליט להחליף את הנשיקה במאמר חסידות. אז כתב את מאמר החסידות ד"ה מה רבו מעשיך8. בשנת תרנ"ב נתן את הכתב לרבי במתנה, באמרו: זו נשיקה חסידית, ובמשך הזמן אספר לך. בשנת תרנ"ו – סיפר לו את כל המעשה9.
וג. כשהי' הרבי בגיל שש לערך, קרא לו אביו הרבי נ"ע ואמר לו לברך על הציצית. הרבי ענה שכבר בירך היום את ברכת ציצית. אמר הרבי נ"ע: אף על פי כן! אך הרבי סירב.
זנתן לו הרבי נ"ע סטירה קלה (היתה זו הפעם היחידה שנתן לו
חסטירה) ואמר: כשאני פוקד – עליך לציית. התפרץ הרבי בבכי, ואמר: אם יש לברך לפני הקב"ה – כבר בירכתי, אבל אם יש לברך משום שאתה פוקד...
טענה לו הרבי נ"ע: יש לברך בגלל שהקב"ה ציוה כן, אך כל אב משגיח על ילדיו, וצריכים הם לציית לו10.
יד. בשנים הראשונות, כשהי' הרבי נ"ע נוסע למקום מסויים, לא הי' נותן לרבי את מפתח ארונות הכתבים, אבל בשנים המאוחרות יותר הי' נוהג להשאיר בידו את המפתח.
יאפעם נכנס הרבי לחדר הכתבים וראה שמונחים שם גליונות נייר של כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע.
יבהרבי, שאימן עצמו עוד קודם לכן לכתוב בכתב-ידו של כ"ק אדמו"ר מהר"ש, נטל נוצת אווז (כ"ק אדמו"ר מהר"ש הי' נוהג לעתים תכופות ביותר לכתוב בנוצת אווז) וכתב על גליון נייר של כ"ק אדמו"ר מהר"ש ביאור ענין מסויים בתורת החסידות (למאמר "וילך איש מבית לוי") בכתב-יד של כ"ק אדמו"ר מהר"ש.
יגהרבי הפליג לאחר מכן בעיונו בכתבים, ותוך כדי התעמקות, הלך, בהשאירו את הכתב בין שאר הכתבים. כשחזר הרבי נ"ע מחו"ל, נכנס לחדר הכתבים ומצא כתב זה, ואמר לרבי: יש לי היום שמחה, מצאתי מאמר של אבי שלא ידעתי עליו.
ידהרבי לא ענה לו כלום. כעבור שבועות מספר שוחח שוב הרבי נ"ע על הדבר. אז התבונן הרבי: מה עשה, וכיצד יתקן זאת? והחליט להכנס בקשר לכך ל"יחידות".
טוכשנכנס ליחידות פרץ בבכי. הדבר העיק על לבו ולא יכול לדבר כלום.
טזכששאלו הרבי נ"ע לפשר בכיו – ענה שעשה דבר מסויים שאינו יודע כיצד יהי' לו תיקון על כך. וסיפר לו את כל המעשה.
יזאמר לו הרבי נ"ע: לא נורא כל-כך!
יחה. היו זמנים בהם הורה הרבי נ"ע לרבי להכנס לחדרו ולהתבונן בהנהגותיו.
יטו. הרבי נ"ע הי' צריך פעם לכתוב מכתבים ארוכים לרבנים רבים, ולכולם בכתב-ידו, דבר שגזל ממנו זמן רב.
כאמר אז לרבי שיאמן עצמו בכתב-ידו שלו ויכתוב את המכתבים, והוא – הרבי נ"ע – יחתום עליהם.
כאהרבי אמר שהוא מסכים לכך, בתנאי שיוסיף שיעור בלימודו עמו תורת החסידות.
כבהרבי נ"ע הסכים לתנאי, והרבי למד את כתב-ידו של אביו במשך זמן קצר, וכתב לו אחר כך את המכתבים כנ"ל.
כגז. לאחר שסודר טלפון בין החדרים של הרבי נ"ע ושל הרבי, הי' קורה תכופות שכ"ק אדמו"ר נ"ע צלצל לרבי ואמר לו: אתה רשאי להכנס, רצוני לעשן. הרבי הי' נכנס, מדליק גפרור, מצית את הסיגרי', והרבי נ"ע הי' מעשן.
כדהרבי נ"ע הי' מדבר אתו בנושא בו עסק אז. או שהי' שואל: מה יש לך לספר? ואז הי' הרבי מציע עניניו11.
כהכעבור זמן עלה לרבי רעיון, ובערב שבת או ערב יו"ט הי' מניח גפרור תחת אפרכסת הטלפון כדי שלא תסגר היטב ויוכל לשמוע את הרבי נ"ע מתפלל בחדרו12.
כוח. פעם ביקר הרבי נ"ע יחד עם הרבי בפּראַג, וביקרו בבית-הכנסת של המהר"ל. הרבי רצה לעלות לעלי' בה מונח ה"גולם", שיחד את השמש, נטל סולם ועלה.
כז– כשסיפר הרבי את הסיפור, שאלתיו מה ראה שם, והרבי לא ענה לי. –
כחכשנודע הדבר לרבי נ"ע הוכיח קשות את הרבי. כעבור זמן אמר לו: היתה לי עבודה של חודשים (כנראה כדי לתקן שלא יהי' נזק מזה. המספר).
כטט. בשנת האבלות13, ל"ע, כשהי' הרבי מסיים: "רבי חנניא בן עקשיא כו'", לפני קדיש דרבנן, הי' נוהג להשען על ידו ולומר משהו בלחש.
לאח"כ סיפר הרבי שהוא אומר אז מספר שורות ב"תניא"14.
לאי. הרבי אמר שבתפלות בהן אין אומרים תחנון – אין מכים על החזה באמירת "סלח לנו"15.
לביא. הרבי נ"ע הי' פעם בחוץ-לארץ ונפגש עם הרבה "גוטע אידן"16. בהגיעו הביתה הביא מתנה לרבי, מקל עם ידית כסף17, שעליו הוציא את שארית כספו שהי' לו. הרבנית שאלה אותו האם לשם כך הי' צריך להוציא שארית מעותיו, והרבי נ"ע השיב לה, שעכשיו, נוכח לראות מי הוא (הרבי)18.
לגיב. להנחת ארבעה זוגות תפילין19 יש צורך בגוף נקי ביותר. כי, בנוגע לענינים שחייבה תורה, כתפילין דרש"י ור"ת20, מאחר ש"לא ניתנה תורה למלאכי השרת"21, נוטלת התורה על עצמה את הדבר, ואילו לדבר שרק אנשים מעטים עושים ולא שהתורה חייבה את כולם בכך – הרי האחריות העצמית גדולה יותר. ונוסף לזה, מצד ענינם של תפילין של שמוש"ר וראב"ד – צריכים הם גוף נקי ביותר22.
לדמצאתי נדפס23 שהרה"ח וכו' ר' הלל מפּאַריטש24 הניח ארבעה זוגות תפילין, ושהעידו לפני המחבר שבני ה"צמח צדק" הניחו ארבעה זוגות תפילין. כן היו גם בדורנו חסידים שנהגו להניח ארבעה זוגות תפילין, כגון הר' יצחק מתמיד25, ר' צבי הירש גורארי'26, ועוד. אני – יראתי, עד שהרבי אמר לי להניח ארבעה זוגות תפילין27, והתחלתי להניח, שהרי הדבר על "כתפיו" של הרבי.
לההרבי אמר לי אז שהוא בעצמו יזמין את התפילין, כדי שהדבר יהי' בחשאי27.
לובשעה שנדפס "היום יום" הסכים הרבי לגלות את סדר הנחת ארבעת זוגות התפילין, והדבר נדפס ב"היום יום"28.
לזבפסוק29 "שמר תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום" מרומזים30 ארבעת זוגות התפילין. תפילין דרבנו תם רמוזים בתיבת "תם". תפילין דרש"י – בתיבת "ישר". תפילין דשמושא רבא – בתיבת "שלום", רב שר שלום בעל שמושא רבא31.
לחהתפילין דשמוש"ר ובפרט דראב"ד הם בדרגה נעלית מדרש"י ודר"ת. לפיכך אין שום דעה הסוברת לברך עליהם32.
לטתפילין דרש"י הם בחינת מוחין דאימא, תפילין דר"ת – מוחין דאבא, ותפילין דשמוש"ר ודראב"ד – כתר33. ולכן הם נעלים מכדי "המשכה" על ידי ברכה.
מיג. כשנקלעו מאנ"ש לגרמני', פנו בשאלה אם מותר לעשות ציצית במכונה. שאלתי את הרבי – שכן הצאַנזער מחמיר34. סיפר לי הרבי שכשהגיעו הפליטים לרוסי', בשנת תרע"ה, לא היו להם טליתות וציצית. שאלו את הרבי נ"ע, והרבי נ"ע שלח שליח לביהח"ר של גנזבורג ועשו שם ציצית במכונה, ולאחר מכן אמר שאפשר לברך עליהם35.
מאיד. לא שמעתי את הרבי מדייק בתואר "הקדוש" ביחס לבעל אור-החיים או השל"ה.
מבכשסיפר הרבי36 שאדמו"ר הזקן הי' "יהודי של של"ה", התפלל בסידור השל"ה, בכוונות השל"ה, לא הוסיף את המלה "הקדוש".
מגטו. הרבי סיפר כשהי' הרוז'ינער ילד ולמד חומש עם המלמד – הי' מקדים לשאול את המלמד את כל הקושיות שרש"י מדייק בהן.
מדכשלמד את הפסוק37 "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה גו'", אמר לו המלמד: נו, מדוע אינך שואל? ואמר לו את קושיית רש"י: הי' צריך להיכתב "יורדים ועולים"? – ענה הרוז'ינער: על חלום אין מקשים קושיא.
מהטז. בשעת ברית המילה שלו בכה הרבי, כדרך התינוקות. אמר לו סבו כ"ק אדמו"ר מהר"ש: מדוע הנך בוכה? כשתגדל תהי' ... ותאמר חסידות בשפה ברורה. – כך רשום ברשימות המאסר של הרבי38, במקום חלק לאחר התיבה "תהי'". – מחסידים שמעתי שאמר "תהי' רבי". עפ"ז מובן מדוע יש מקום חלק ברשימותיו של הרבי.
מו**