Toras Menachem·Vol. 40 (5724·Part 3)·Sicha of Shabbos Parshas Behaolosecha·19 Sivan 5724תורת מנחם·מ - שנת תשכ"ד - חלק שלישי·בס"ד. שיחת ש"פ בהעלותך·י"ט סיון·ה'תשכ"ד

אבלתי מוגה

בא. התחלת פרשתנו היא: "וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות וגו'".

גובהקדמה – שבנוגע למנורה ישנם כמה ענינים:

דלכל לראש – עשיית המנורה, שמשה נתקשה בה, כמ"ש⁴⁸⁰ "וזה מעשה המנורה", "שהראהו הקב"ה באצבע לפי שנתקשה בה, לכך נאמר וזה"⁴⁸¹, ועד שיש דעה ש"ע"י הקב"ה נעשית מאלי'"⁴⁸²; "אמר לו הקב"ה השלך את הכיכר לאור והיא נעשית מאלי'"⁴⁸³ – שזהו ענין מיוחד שלא מצינו דוגמתו בשאר כלי המשכן.

הונוסף לזה ישנה העבודה דהטבת המנורה, הכנת הפתילה והשמן כו', ולאחרי כן באה העבודה דהדלקת המנורה.

וובפרשתנו מדובר אודות ציווי הקב"ה למשה שיאמר לאהרן להדליק את המנורה – "בהעלותך את הנרות", וכפי שמביא רש"י (ממדרשי חז"ל⁴⁸⁴) גודל הענין דהדלקת המנורה, שעל זה אמר לו הקב"ה "שלך גדולה משלהם".

זב. והנה, אמרו רז"ל⁴⁸⁵ "הרוצה שיחכים ידרים .. וסימניך .. מנורה בדרום", והיינו, שהמנורה קשורה עם ענין החכמה – תורה, ש"היא חכמתכם ובינתכם (אפילו) לעיני העמים"⁴⁸⁶.

חועפ"ז צריך להבין:

טענין התורה שייך למשה – "משה קיבל תורה מסיני ומסרה כו'"⁴⁸⁷, וכמ"ש⁴⁸⁸ "זכרו תורת משה עבדי", ש"נקראת על שמו"⁴⁸⁹, וא"כ, מהו הטעם שהציווי על הדלקת המנורה הוא לאהרן דוקא, בה בשעה שענין המנורה רומז לתורה שזהו ענינו של משה?

י109
ג. ויובן בהקדם פרטי הענינים שבמנורה כפי שהם בתורה:

יאבמנורה יש "נר" (שכולל כלי, פתילה ושמן) ו"אור". והענין בזה – כמ"ש⁴⁹⁰ "כי נר מצוה ותורה אור", "תלה הכתוב את המצוה בנר ואת התורה באור"⁴⁹¹ (וכמבואר בדרושי חסידות⁴⁹² פרטי הענינים בזה).

יבאמנם, ע"פ הידוע שכל הענינים שבתורה ישנם בדרך כלל ובדרך פרט (כמדובר כמ"פ⁴⁹³), הרי למרות שבדרך כלל קאי "נר" על מצוות, ו"אור" קאי על תורה, הנה בדרך פרט ישנם בתורה גופא ב' הענינים ד"נר" ו"אור".

יגולדוגמא:

ידלימוד התורה צריך להיות בדיבור דוקא, כדרשת רז"ל⁴⁹⁴ על הפסוק⁴⁹⁵ "כי חיים הם למוצאיהם", "אל תקרי למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה". וזהו גם הדיוק בנוסח ברכת התורה⁴⁹⁶: "לעסוק בדברי תורה" (לא "לעסוק בתורה" סתם, אלא "לעסוק בדברי תורה"), כיון שהעסק בתורה צריך להיות בדיבור דוקא⁴⁹⁷.

טואמנם, הדיבור בתורה אינו התכלית עדיין, שהרי הדיבור בתורה ישנו גם אצל תינוק – "משהתינוק מתחיל לדבר אביו לומדו תורה"⁴⁹⁸, ואעפ"כ, הנה במשך כמה שנים לאח"ז הוא עדיין במעמד ומצב שאין לו מחשבה⁴⁹⁹, והיינו, שהדיבור בתורה כשלעצמו יכול להיות באופן שמדבר אותיות התורה בלבד, ללא הבנה והשגה; אלא שהדיבור הוא הכלי להבנה והשגה שבתורה.

טזונמצא שענין ה"נר" – שהוא הכלי אל האור – בתורה גופא הו"ע הדיבור שבתורה, שהוא הכלי להבנה והשגה שבתורה, שהיא בדוגמת ה"אור".

יזד. עפ"ז יש לבאר תוכן הציווי "בהעלותך את הנרות" בנוגע לתורה:

יחכשם שבנר כפשוטו יכול להיות שישנה מציאות הנר (כל פרטי הענינים שבו: הכלי, השמן והפתילה), ואעפ"כ אין הנר דולק – כמו"כ

יט110
בלימוד התורה יכול להיות מעמד ומצב שיהודי לומד תורה בהבנה והשגה כו', אבל התורה אינה מאירה אצלו, היינו, שלא זו בלבד שאינה מאירה להזולת, אלא גם לעצמו – לנפשו האלקית – אין התורה מאירה.

כוכידוע הסיפור⁵⁰⁰ שהבעש"ט אמר על כמה מתלמידיו שהם אמנם "נרות", אבל אינם "נרות מאירים", ויש צורך להדליקם כו'.

כאועד"ז סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר⁵⁰¹ אודות מאמר אחד מרבותינו נשיאינו ליהודי שהי' לומד תורה בהתמדה יומם ולילה, בבקיאות וחריפות וכו' – שלא די בכך שהוא לומד את התורה, אלא גם התורה צריכה ללמד אותו!

כבוזהו תוכן הציווי "בהעלותך את הנרות" (שאין להסתפק בכך שישנה מציאות הנר, אלא צריך להדליק את הנר שיהי' נר דולק ומאיר) בנוגע לתורה – שלא די בלימוד התורה כשלעצמו, אלא התורה צריכה להיות "תורה אור", "אַ ליכטיקע תורה".

כגונוסף לכך שהתורה מאירה אצל האדם הלומד עצמו, צריכה התורה לפעול ולהאיר גם אצל הזולת (החל מבני משפחתו), ועד לחלקו בעולם וכללות העולם – כמו נרות המנורה בביהמ"ק שהאירו גם את העולם, כמארז"ל⁵⁰² "משם אורה יוצאה לכל העולם", ע"י "חלוני שקופים אטומים"⁵⁰³.

כדה. וכדי לפעול הענין ד"בהעלותך את הנרות", שהתורה תהי' "תורה אור" – יש צורך בעבודת התפלה:

כהאור הנר נעשה ע"י כליון השמן והפתילה, וככל שכליון השמן והפתילה יגדל יותר, הנה גם האור יהי' גדול יותר.

כו[ולהעיר מהשקו"ט בנגלה דתורה בנוגע לגדר מלאכת מבעיר, אם ענין ההבערה הוא הוצאת וריבוי האש, או שריפת וכליון העצים⁵⁰⁴].

כזוענין כליון השמן והפתילה בעבודה הוא – ביטול החומריות ("גראָבקייט"), הישות והמציאות.

כחוזהו ענין עבודת התפלה, שבה צריך להתבונן בגדלות הא-ל

כט111
ובשפלות האדם⁵⁰⁵, והיינו, שגם כאשר הוא למדן ובקי וכו', צריך להכיר בשפלות עצמו, ולשמוח על גודל הזכות שניתנה לו להתפלל אל הקב"ה ולהתקרב אליו, כ"שמחת הדיוט ושפל אנשים בהתקרבותו למלך בשר ודם כו'"⁵⁰⁶.

לוע"י הרגש שפלות עצמו (כליון השמן והפתילה) שבעבודת התפלה אזי נעשה לימוד התורה כדבעי ("תורה אור"):

לאאמרו רז"ל⁵⁰⁷ "(תורה) לא בשמים היא⁵⁰⁸, לא תמצא בגסי רוח", שלכן צריך תחילה לבטל את החומריות והגסות כו'.

לבוזהו גם מ"ש⁵⁰⁹ "ונפשי כעפר לכל תהי' (כמו עפר שהכל דשים עליו, שזוהי תכלית השפלות, ועי"ז) פתח לבי בתורתך".

לגוהדיוק בזה הוא "פתח לבי בתורתך" – אף שלכאורה מתאים יותר לומר "פתח מוחי בתורתך", שהרי בלימוד התורה נוגע בעיקר ענין ההבנה וההשגה שבמוח – כי, מדובר אודות מעמד ומצב שיש כבר פתיחת המוח בהבנת והשגת התורה, ואעפ"כ צריך להיות ענין הביטול ("ונפשי כעפר לכל תהי'") – החל מאמירת "מודה אני", ואח"כ באמירת "הודו לה'", ועד שבאים לתכלית הביטול בתפלת העמידה "כעבדא קמי מרי'"⁵¹⁰ – כדי שיהי' פתיחת הלב, שהו"ע הרגש הלב כו'.

לדולהעיר גם מהפתגם של רבינו הזקן⁵¹¹ על מארז"ל⁵¹² "זוטרא דבכו מחי' מתים", שהקרירות של השכל היא בבחי' מת, וצריך לפעול בו הענין דתחיית המתים, ע"י הרגש הלב כו' (כמוזכר גם בא' ההתוועדויות שלפנ"ז⁵¹³).

להו. עפ"ז יש לבאר הטעם שהציווי "בהעלותך את הנרות" נאמר לאהרן דוקא:

לואף שענין התורה – שמרומז במנורה – שייך למשה, הנה כדי שהתורה תהי' באופן של "תורה אור", יש צורך בהקדמת עבודת התפלה (כנ"ל), והרי עבודת התפלה היא עבודתו של אהרן, שנקרא "שושבינא

לז112
דמטרוניתא"⁵¹⁴, שפועל להעלות את כנס"י מלמטה למעלה (ובזה חלוק ממשה, "שושבינא דמלכא"35, שפועל ענין ההמשכה מלמעלה למטה), ולכן נאמר הציווי "בהעלותך את הנרות" לאהרן דוקא.

לחועד"ז בעבודת כל אחד מישראל – שיש בו ניצוץ מנשמת אהרן (שהרי אהרן הוא משבעה רועים⁵¹⁵), שזהו"ע ה"מתפלל" ("דער דאַווענער") שבו, שעי"ז נעשה הענין ד"בהעלותך את הנרות", שיהי' לימוד התורה באופן ד"תורה אור".

לטואעפ"כ כתיב "וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות וגו'", היינו, שהציווי לאהרן הוא ע"י משה דוקא [וכדאיתא בספרא⁵¹⁶ "י"ג דברות נאמרו בתורה למשה ולאהרן, וכנגדן נאמרו י"ג מיעוטים ללמדך שלא לאהרן נאמר אלא למשה שיאמר לאהרן"] – כמו בכל הענינים שהנתינת-כח עליהם היא ע"י התורה, שזהו ענינו של משה דוקא.

מז. ועוד ענין בטעם הציווי "בהעלותך את הנרות" לאהרן דוקא:

מאובהקדם הדיוק במ"ש "בהעלותך את הנרות" – נרות לשון רבים, דקאי על הששה נרות, שכוללים את ששים ריבוא בנ"י, שהם כל פרטי חילוקי המדרגות שבבנ"י⁵¹⁷.

מבועל זה נצטווה אהרן "בהעלותך את הנרות" – שאע"פ שיש נרות לשון רבים, שהם מחולקים זמ"ז, ועד שיש כאלו שהם במעמד ומצב של "בריות בעלמא"⁵¹⁸, הנה ענינו של אהרן הוא להעלות את הנרות מלמטה למעלה ולהדליקם שיהיו מאירים "אל מול פני המנורה"⁵¹⁹, היינו, שיתאחדו כולם לעשות רצונו ית', וכדברי המשנה⁵²⁰ אודות אהרן: "אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".

מגוענין זה קשור גם עם עבודת התפלה (ענינו של אהרן, כנ"ל ס"ו) – כפי שמביא רבינו הזקן בסידורו מכתבי האריז"ל⁵²¹: "נכון לומר קודם התפלה הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת⁵²² לרעך כמוך", ומובן,

מד113
שמצד אהבת ישראל, הנה הפעולה דעבודת התפלה שתהי' התורה באופן של "תורה אור", היא לא רק בנוגע לעצמו, אלא גם בנוגע לזולת – אצל כל בנ"י.

מהועי"ז נעשה ענין של אור גם אצל אומות העולם, כמ"ש⁵²³ "והלכו גוים לאורך", ועד לקיום היעוד⁵²⁴ "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה גו' לעבדו שכם אחד".

מו* * *

מזח. ע"פ משנת"ל (ס"ד) בענין "בהעלותך את הנרות", שעיקר ענינו של ה"נר" הוא להאיר דוקא, "תורה אור", הרי מובן, שיהודי לא יכול להיות במעמד ומצב של "כסיל בחושך הולך"⁵²⁵, ולסמוך על כך שסוכ"ס "לא ידח ממנו נדח"⁵²⁶, ו"המאור שבה מחזירו למוטב"⁵²⁷, אלא עליו להאיר ב"נר מצוה ותורה אור"11 בפועל ובגלוי, והיינו, שלא די בענין ה"מאור", אלא צריך להיות גם ענין ה"אור".

מחוזהו גם העילוי דשרגא בטיהרא לגבי הניצוץ שנכלל באבוקה (כמבואר בחסידות⁵²⁸ החילוק שבין ב' ענינים אלו):

מטהענין דשרגא בטיהרא הוא באופן שהנר מאיר, אלא שבשעה שמאיר גם אור השמש בצהרים, אזי אין תועלת באור הנר ("דשרגא בטיהרא מאי אהני"⁵²⁹), אבל הנר כשלעצמו הוא באופן שמאיר (ופועל כליון השמן והפתילה כו'), משא"כ כאשר הניצוץ נכלל באבוקה, שאז מתבטל ממציאותו ואינו מאיר.

נולכאורה: מהי המעלה בביטול דשרגא בטיהרא – הרי מוטב שיוכלל בהמאור עצמו?

נאאך הענין הוא – כאמור לעיל שהתכלית היא "בהעלותך את הנרות", שיהי' נר להאיר דוקא, ועד כדי כך, שגם כאשר מתבטל לגבי מקורו (טיהרא), עדיין נשאר בו ענין האור.

נבט. ועפ"ז יש לבאר מ"ש הרמב"ם⁵³⁰ בסדר קבלת התורה, ש"אלעזר

נג114
ופנחס ויהושע שלשתן קבלו ממשה"⁵³¹, אף שבמשנה8 נאמר ש"משה .. מסרה ליהושע" בלבד⁵³²:

נדובהקדם ביאור הענין ד"מסרה ליהושע" – כיון שלולי זאת לא היתה התורה יכולה להתקבל אצל בנ"י, וכמשל התינוק שכאשר מסבירים לו חכמה עמוקה, נעשה מבולבל לגמרי [ויתירה מזה, שזהו"ע שבאין ערוך כל כך עד שאפילו אינו מתבלבל, והיינו, שלא שייך לומר שנעשה אצלו "שבירת הכלים", כיון שאינו בבחי' "כלי" כלל, ובמילא לא שייך שיהי' אצלו ענין של שבירה], וכמו"כ לא היו בנ"י יכולים לקבל באופן ישיר ממשה, שהי' "כפני חמה"⁵³³, כי אם ע"י יהושע, שהי' "כפני לבנה"54.

נהומזה מובן, שביחס אלינו נוגע רק הענין ד"מסרה ליהושע", שעל ידו יכולים אנו לקבל את התורה, ומה שגם אלעזר ופינחס קיבלו ממשה (יחד עם יהושע), הנה ביחס אלינו הרי זה בבחי' "שרגא בטיהרא מאי אהני", ולכן לא נזכר אודותם במשנה (כשם שלא נימנו אהרן והזקנים שלמדו ממשה); אבל הרמב"ם שמפרט את סדר קבלת התורה, מוסיף ש"אלעזר ופנחס ויהושע שלשתן קבלו ממשה" – שגם ענין זה הוא סדר והוראה בעבודת ה' – כי, אף ש"שרגא בטיהרא מאי אהני", הרי בפועל צ"ל וישנו יש גם מציאות ה"שרגא", שמצד עצמו הוא מאיר כו', כנ"ל.

נוי. ועדיין צריך להבין: סו"ס הרי המאור הוא למעלה מן האור, וא"כ, מהו בכל זאת הצורך שה"שרגא" עצמו יאיר, בה בשעה שיכול לקבל את אור ה"טיהרא"?!

נזאך הענין הוא – שהאור של ה"טיהרא" הוא מלמעלה, ואילו האור של ה"שרגא" הוא באופן של עבודה בכח עצמו, והרי אמרו רז"ל⁵³⁴ "אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבים של חבירו".

נחוזהו גם ביאור המעלה של שיטת חב"ד לגבי שיטת פולין⁵³⁵, ששיטת פולין היא ש"צדיק באמונתו יחי'"⁵³⁶, אל תקרי יחְי' (החי"ת בשבא) אלא יחַיֶ' (החי"ת בפתח), ואילו שיטת חב"ד היא שצ"ל עבודה בכח עצמו דוקא, אע"פ שבאופן כזה לא יהיו לו כל ה"תשעה קבים", ולא עוד אלא שיתכן שלא יהי' לו (בשלימות) אפילו "קב אחד"!

נט115
יא. וכפי שמצינו גם בנוגע ללימוד התורה:

סאמרו רז"ל⁵³⁷ שכל מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, עליו נאמר⁵³⁸ "כי דבר ה' בזה גו' הכרת תכרת גו'", והיינו, שיכול להיות שילמד במשך כל המעת-לעת, מלבד רגע אחד שהי' יכול לעסוק בתורה ולא עסק, ואז, הנה לא זו בלבד שאינו יוצא י"ח "והגית בו יומם ולילה"⁵³⁹, אלא עוד זאת, שעליו נאמר כו'.

סאואיתא בתורה אור⁵⁴⁰, ש"זה תמוה לכאורה, דמאחר שמי שאי אפשר לו לעסוק בתורה כ"כ יוצא י"ח בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית⁵⁴¹ (ועד שעי"ז "קיים מצות לא ימיש60 ספר התורה הזה מפיך"), א"כ, למה יהי' האפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק גדול עונו כ"כ לומר עליו הכרת תכרת גו'"?

סבומבאר בזה⁵⁴² – לאחרי הקדמת הביאור שהתורה היא "משל הקדמוני"⁵⁴³ – שזהו "כמו ע"ד דוגמא בנמשל ומשל שלמטה שבשכל האדם, הנה לא כל השכליים הנק' נמשל הם שוים לענין המשלים, שיש שכל ונמשל אשר יכולים לעמוד עליו ע"י משל אחד ופשוט וקל, ויש שכל גדול יותר שכדי להשיגו הוא ע"י משלים יותר, וגם המשל הוא נעלה ועמוק .. וכך הנה גם למעלה הרי אין כל ההשגות של הנשמות שוים, ויש בהם מדריגות ומעלות אין קץ .. ולכן, מי שדי לו בפרק א' שחרית ופרק א' ערבית, שדי לו במשל זה לערך ההשגה של שרש נשמתו, והיינו דוקא כשאי אפשר לו לעסוק כו', שזו הוראה שדי לו בזה .. אבל מי שאפשר לו לעסוק בתורה, זהו הוראה שנשמתו מבחי' שיוכל להשיג הרבה למעלה, לכן צ"ל המשל ג"כ גדול ורב מאד כשיעור הזמן שאפשר לו לעסוק בתורה וכו'".

סגכלומר: מי שאינו יכול ללמוד יותר מפרק אחד שחרית כו', הרי זה סימן שמצד שרש נשמתו אינו שייך להשגות נעלות, ולכן די לו ב"לבוש" ו"משל" של לימוד מועט בעוה"ז.

סדואח"כ מוסיף בתו"א63 שישנו עוד אופן בזה – "דכיון שאי אפשר לו ועוסק כל מה שאפשר לו, ישלים לו הקב"ה לבוש ומשל להשיג על ידו מה שצריך להשיג".

סה116
ויש לומר, שב' אופנים הנ"ל⁵⁴⁴ תלויים בשרש הנשמה: אצל נשמות נמוכות – הרי זה באופן הא', שמי שאי אפשר לו לעסוק כו', ויוצא י"ח בפרק א' שחרית ופרק א' ערבית, הרי זה הוראה שדי לו בכך; ואילו אצל נשמות גבוהות שמצד עצמם צריכים ללבושים נוספים⁵⁴⁵ (אלא שמצד איזה סיבה אינם יכולים ללמוד יותר מפרק אחד שחרית כו') – הרי זה באופן הב', שכיון שאי אפשר לו, ועוסק כל מה שאפשר לו, ישלים לו הקב"ה לבוש ומשל להשיג על ידו מה שצריך להשיג.

סוולכאורה אינו מובן: כיון שיש דרך להשלים מלמעלה לבוש ומשל כו', א"כ, מדוע לא יהי' כן גם אצל נשמות נמוכות (שמצד איזה סיבה אינם יכולים ללמוד יותר מפרק אחד שחרית כו'), שהקב"ה ישלים להם לבוש ומשל כדי שיוכלו להשיג יותר?

סזאך הענין הוא – כאמור לעיל שעבודת כל אחד מישראל צריכה להיות לפי ערכו דוקא, שזהו הענין ד"קב שלו", ולכן, מי שיש לו נשמה נמוכה שאינה שייכת להשגות נעלות יותר, אין מקום להוסיף לו "לבושים" שאינם לפי ערכו, כי, לא זו בלבד שלא יהי' בזה תועלת, אלא אדרבה, שיתבלבל מזה כו', כמו לבוש ארוך בגשמיות שרק מקלקל כו'⁵⁴⁶.

סחוזהו גם הביאור על סיפור תמוה, שפעם נתן אדמו"ר האמצעי לאברך א' – בעת הריקוד עמו – "לבושים ארוכים" ברוחניות, והצ"צ פעל ליקח זאת ממנו, באמרו, שאין זה לפי ערכו⁵⁴⁷ – דלכאורה אינו מובן: היתכן שהצ"צ – שבודאי הי' במעמד ומצב ד"טוב עין הוא יבורך"⁵⁴⁸ – פעל ליקח ממנו מה שניתן לו, ובפרט כשמדובר אודות ענין שניתן ע"י ריקוד עם אדמו"ר האמצעי שהי' הנשיא בדורו?! – אך הענין הוא, שכיון שזהו ענין שאינו לפי ערכו, הרי לא זו בלבד שאין בזה תועלת, אלא אדרבה, שמבלבל אותו, כנ"ל.

סטיב. אמנם, באופן הב' הנ"ל, שהקב"ה משלים לו לבוש ומשל כו' – חסר לכאורה העילוי ד"קב שלו", כיון שזהו ענין שבא מלמעלה?

עאך הענין הוא – שההשלמה מלמעלה גופא נעשית עי"ז ש"עוסק כל מה שאפשר לו", באופן שמתייגע יותר מכפי כחו ויכלתו, ונמצא, שע"י עבודתו זוכה לקבל את הלבושים מלמעלה.

עא117
ויש לומר יתירה מזה – ובהקדים:

עבהאמור לעיל ד"כיון שאי אפשר לו, ועוסק כל מה שאפשר לו, ישלים לו הקב"ה לבוש ומשל כו'" – שייך לכאורה רק כאשר הסיבה לכך שאינו יכול לעסוק בתורה יותר מפרק א' שחרית ופרק א' ערבית היא שלא באשמתו, כמו תינוק שנשבה לבין העכו"ם ולא הי' יכול ללמוד בקטנותו, וכפי שישנם כמה סיפורים מהבעש"ט ואדמו"ר הזקן⁵⁴⁹ אודות אנשים פשוטים שלא היתה להם אפשרות ללמוד תורה כו'.

עגאבל אם הסיבה שהגיע למצב זה (שאינו יכול ללמוד יותר מפרק אחד שחרית כו') היא באשמתו – הרי גם אם עכשיו אנוס הוא, "ואונס רחמנא פטרי'"⁵⁵⁰, מ"מ, כיון שתחילתו בפשיעה הרי הוא חייב (כפשטות הדין בנגלה דתורה⁵⁵¹), ובאופן כזה לא שייך לכאורה שישלימו לו מלמעלה את הלבושים הנצרכים לנשמתו.

עדאך יש לומר, שגם במעמד ומצב שתחילתו בפשיעה וסופו באונס, הנה אם ישתדל עתה לעשות "כל מה שאפשר לו", באופן שיתייגע יותר מכפי כחו ויכלתו – אזי ישלימו לו מלמעלה כו'.

עהוע"ד שמצינו בכתבי האריז"ל⁵⁵² בנוגע לתשובת ר' אלעזר בן דורדיא, ש"הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכי' עד שיצתה נשמתו, יצתה בת קול ואמרה ר"א בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא", ועל זה "בכה רבי ואמר יש קונה עולמו .. בשעה אחת"⁵⁵³, דלכאורה "קשה, אחר שלא סיגל מעשים טובים, היאך בא לעוה"ב .. במה יתכסה, שאין אדם יכול ליכנס שמה אם לא יהי' לו לבוש הנעשה ממעש"ט", ומתרץ, "אלא זהו גלגול יוחנן כה"ג ששימש פ' שנה בכהונה גדולה ולבסוף נעשה צדוקי⁵⁵⁴ .. הלבוש שעשה יוחנן כה"ג בכל המע"ט אשר סיגל בפ' שנים, לקחו ר"א כו'" – שהסיבה לכך שקיבל הלבושים מן המוכן היא בגלל שעבודתו בענין התשובה היתה באופן שלמעלה מהכלים כו', למעלה מכפי כחו ויכלתו כו'.

עויג. וכן הוא גם בנוגע לכללות הענין ד"בהעלותך את הנרות":

עז118
כאשר יהודי מתייגע בכל כחו להיות "נר להאיר", אזי נמשך לו מלמעלה ענין האור באופן של נצחיות – "הנרות אינן בטלין לעולם"⁵⁵⁵.

עחוכדרשת חז"ל⁵⁵⁶ על הפסוק⁵⁵⁷ "אתם נצבים היום גו'", "כיום הזה שהוא קיים .. ומאיר, כך האיר לכם וכך עתיד להאיר לכם", "אור⁵⁵⁸ עולם"⁵⁵⁹.

עט* * *

פיד. מאמר (כעין שיחה) ד"ה בהעלותך את הנרות גו'.

פא* * *

פבטו. בהמשך להמדובר בהתוועדויות שלפנ"ז⁵⁶⁰ אודות השיחות של כ"ק מו"ח אדמו"ר משנת תש"ד, ישנה גם השיחה⁵⁶¹ שבה מסופר אודות שבת פ' וירא כ"ף מרחשון שנת תרל"ג, שאז מלאו לכ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע י"ב שנה.

פגלשבת ההיא הגיעו לליובאַוויטש הרבה אורחים: רבנים, סוחרים, גבירים וחסידים בעלי-בתים, וביניהם החסידים הידועים הר"ר שניאור זלמן זלאַטאפּאָלסקי מקרעמענטשוג, הר"ר שניאור זלמן ניימאַרק מפּאָלאָצק (פלך וויטעבסק), והר"ר לייב מנעוועל (פלך הנ"ל). ולמרות ריבוי האורחים, הנה ביום ראשון, כ"א מרחשון, אמר אדמו"ר מהר"ש למשרת ר' לוי'ק, שהערב לא יקבל אורחים ל"יחידות", אבל יודיע לג' החסידים הנ"ל שיכנסו אליו.

פדוכשנכנסו אליו, אמר להם: היום הוא יום שמחה אצלי, רש"ב [וכאן מוסיף כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמר המוסגר: כך הי' אדמו"ר מהר"ש קורא את אדנ"ע – בר"ת: רש"ב, כפי שקראו כ"ק אדמו"ר הצ"צ בעת הברית מילה⁵⁶²] סיים ששה סדרי משנה.

פה– בבית הרב היו נוהגים לסיים ששה סדרי משנה בעל-פה לקראת הבר-מצוה, אבל אדנ"ע סיים ששה סדרי משנה בע"פ בהיותו בן י"ב שנה. –

פוואח"כ אמר כ"ק אדמו"ר מהר"ש בפניהם מאמר חסידות על סיום

פז119
המשניות – בענין מאמר ריב"ל ומאמר רשב"ח שלאחריו, כמובא בשיחה הנ"ל תוכן המאמר⁵⁶³.

פחלאחרי סיום המאמר סיפר להם כ"ק אדמו"ר מהר"ש כמה סיפורים מכל אחד מרבותינו נשיאינו, וגם מעצמו – שזהו דבר פלא שיספר סיפור על עצמו.

פטוא' הסיפורים הוא:

צר' משה בנו של רבינו הזקן נולד בחודש תמוז שנת תקל"ט. הוא הי' מבוגר מהצ"צ בי"א שנים. ביום הברית מילה, הנה רבינו הזקן, בהיותו דייקן בזמן, הי' לאחרי התפלה בשעה השביעית בבוקר, וכולם המתינו שרבינו הזקן יכנס לעריכת הברית, אבל עברו כמה שעות, הגיע חצות היום, ולאחרי חצות, ועדיין לא נערכה הברית.

צאכעבור משך זמן, נכנס לביהמ"ד יהודי שהי' לבוש בגדים לבנים, מעיל פרווה ("אַ פּעלץ") – דבר פלא בחודש תמוז – שק על כתפיו ומקל בידו, ומיד יצא רבינו הזקן מחדרו, נגש אליו ואמר לו: שלום עליכם ר' בצלאל, וצוה להתחיל את עריכת הברית מילה. את ר' בצלאל הנ"ל כיבד רבינו הזקן בהגשת התינוק ל"כסא של אליהו", ובעת אמירת "בדמייך חיי" – שאז נותנים לתינוק לטעום מן הכוס ע"י האצבע – הורה רבינו הזקן שר' בצלאל יתן לתינוק לטעום מן הכוס באצבעו.

צבלאחרי הברית ניסו החסידים לברר את זהותו של ר' בצלאל הנ"ל, שרבינו הזקן המתין לבואו וקירב אותו כו', וכששאלו אותו מי הוא, השיב: אני בצלאל'קע הרועה. בלילה רצו החסידים להיטפל אליו כו', אבל הוא נעלם.

צגאח"כ סיפרו זאת החסידים לרבינו הזקן, ואמר להם רבינו הזקן, שאכן אמת הדבר; הוא רועה צאן ארבעים שנה בישוב סמוך לשווינציאַן, הוא בקי בבבלי, ירושלמי, ספרא, ספרי, תוספתא ורמב"ם, אבל גילוי אור הנשמה האיר אצלו ע"י לימוד משניות בעל-פה, כי "משנה" אותיות "נשמה"⁵⁶⁴.

צדולאחרי שאדמו"ר מהר"ש סיים סיפור זה לחסידים הנ"ל, סיפר להם עוד כמה סיפורים מרבותינו נשיאינו (כנ"ל), ואח"כ אמר להם: הנכם יכולים לילך ("איר קענט שוין גיין").

צה120
טז. בהמשך השיחה נתבארו הענינים דלקמן:

צוא) קישור הענינים בסיפור הנ"ל⁵⁶⁵ – ענין גילוי אור הנשמה וברית מילה – ע"פ מ"ש רבינו הזקן בשו"ע⁵⁶⁶ ש"תחלת כניסת נפש זו הקדושה היא .. במצות מילה, ולכן הנזהר מנגיעת הקטן מיום המילה ואילך קדוש יאמר לו", והיינו, שאף שמיד כשנולד, עוד קודם המילה, יש בו כבר נפש האלקית⁵⁶⁷, מ"מ, תחילת התגלותה היא ע"י מצות מילה; ובדוגמת זה הוא גם גילוי אור הנשמה שהאיר ע"י לימוד משניות בע"פ – שהרי גם מקודם לכן הי' במעמד ומצב ש"חכמת אדם תאיר פניו"⁵⁶⁸, להיותו בקי בבבלי וירושלמי כו', והרי התורה חקוקה במוח הזכרון גם בשעה שאינו עוסק בתורה (כמבואר בלקו"ת⁵⁶⁹), ואעפ"כ, הנה דוקא ע"י לימוד משניות בע"פ האיר אצלו גילוי אור הנשמה.

צזב) במצות מילה⁵⁷⁰ ישנם ב' עניני העבודה דצדיקים ובעלי-תשובה: צדיקים – שהרי התינוק הנימול שנולד זה עתה הוא במדריגת צדיק שאין בו חטא; ובעלי תשובה – שהרי ענין המילה הוא הסרת הערלה, ובעבודה הו"ע התשובה⁵⁷¹. ולהעיר ממ"ש בפרדר"א⁵⁷² שאליהו הנביא בא לכל ברית מילה, והרי אליהו הנביא הוא "מבשר טוב"⁵⁷³ – מבשר הגאולה ע"י משיח צדקנו, ש"אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא"⁵⁷⁴, שזהו חיבור ב' העבודות דצדיקים ובעלי תשובה.

צח* * *

צטיז. דובר אודות הענין ד"בהעלותך את הנרות", שע"פ המבואר

ק121
בתניא⁵⁷⁵ בפירוש הכתוב⁵⁷⁶ "נר ה' נשמת אדם", "שישראל הקרוים אדם⁵⁷⁷ נשמתם היא למשל כאור הנר שמתנענע תמיד למעלה בטבעו מפני שאור האש חפץ בטבע ליפרד מהפתילה ולידבק בשרשו למעלה .. כך נשמת האדם .. חפצה וחשקה בטבעה ליפרד ולצאת מן הגוף ולידבק בשרשה ומקורה בה' חיי החיים ב"ה כו'" – הרי זה ענין ה"רצוא" שבעבודת התפלה; ולאחרי זה צ"ל ענין ה"שוב", שזהו"ע לימוד התורה שלאחרי התפלה.

קאובכללות יותר – הנה ענין השוב הוא בעת היציאה לעבודה בעניני העולם, שזהו תוכן הענין דפ' שלח (שלאחרי פ' בהעלותך, ענין הרצוא): "ויתורו את ארץ כנען"⁵⁷⁸, לעשותה ארץ ישראל, שתכליתה בית המקדש, שהוא דירת קבע להשראת השכינה (לאחרי המשכן שהי' דירת ארעי).

קבובהמשך לזה דובר אודות מ"ש⁵⁷⁹ "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו" – שזהו גם תוכן הענין דרצוא ושוב⁵⁸⁰ – שגם כאשר "יסעו", היינו, שלא נמצאים בהר סיני ולא בארץ ישראל, אלא נוסעים במדבר (שזהו"ע זמן הגלות), הנה למרות טלטול הדרך, וההפרעות בסדרי האכילה והשינה כו', צריכה להיות הנהגתו "על פי ה'", בקביעות עתים לתורה וקיום המצוות בהידור, ועד שע"י נסיעה זו יתוסף עוד יותר בעניני תומ"צ ויראת שמים כו'; ואם ההנהגה "על פי ה'" היא רק כאשר "יחנו", ולא כאשר "יסעו" – הרי זו הוכחה שלאמיתתו של דבר גם ה"יחנו" אינו "על פי ה'" – ה' אחד ותורה אחת.

קגוכיון ש"אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו"⁵⁸¹ – בודאי ניתן הכח לכל אחד מישראל שהנהגתו תוכל להיות באופן ד"על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו".

קדוסיים אודות אלו הנוסעים כפשוטו, שבאו לכאן⁵⁸² כדי שיתוסף אצלם בעניני תומ"צ ויראת שמים – שיקויים בהם "על פי ה' יסעו גו' ועל פי ה' יחנו"⁵⁸³, ובאופן שבכל פעם נעשה ה"יחנו" באופן נעלה יותר,

קה122
והיינו, שבשובו ("געזונטערהייט") לביתו ולעירו אין זה כמו שחושב שזהו אותו הבית ואותה העיר כמו מקודם, אלא צ"ל באופן נעלה יותר.

קווהתחיל לנגן "כי בשמחה תצאו".

קז______  ______