Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
אבלתי מוגה
בא. הביאור בפירוש רש"י ריש פרשתנו54, "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים, חלשה אז דעתו, כשלא הי' עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה, חייך, שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות",
ג– דכיון שהדלקת הנרות התחילה בהקמת המשכן בר"ח ניסן, ובודאי נאמר כבר לפנ"ז הציווי על זה55, עכצ"ל, שסמיכותה לאחרי קרבנות הנשיאים היא "לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים, חלשה אז דעתו .. אמר לו הקב"ה וכו'".
דוכיון שסיבת חלישות דעתו היא "שלא הי' עמהם בחנוכה" (בחשבו שהסיבה לכך היא בגלל שעדיין נשאר רושם מחטא העגל56), הנה המענה של הקב"ה הוא, שגם הדלקת המנורה נחשבת לחינוך, ובאופן נעלה יותר מחנוכת המזבח ("שלך גדולה משלהם"), לפי ש"אתה (לא כמו קרבנות
ההנשיאים שהקריבום הכהנים) מדליק ומטיב (ההדלקה וגם ההכנה, ולא כמו הנשיאים שעל ידם היתה רק התחלת החנוכה57) את הנרות" (שמקומם בפנים, ולא כמו חנוכת הנשיאים על המזבח החיצון).
ווהחינוך שע"י הדלקת אהרן הוא גם לאחרי שמשה הדליק המנורה ביום השמיני למילואים, כי, ההדלקה ע"י משה היתה חידוש וענין מיוחד – בבוקר, ואילו ההדלקה בין הערביים, כבכל יום, היתה ע"י אהרן, שהוצרכה להיות על ידו דוקא, בתור חנוכת המנורה; וחנוכה זו נמשכה עד גמר חנוכת הנשיאים, כשם שחנוכת הנשיאים היתה בכל י"ב הימים, גם לאחרי קרבנו של הנשיא הראשון.
זוכדי להדגיש שאין זה רק בתור נחמה, אלא כן היא האמת – אמר לו הקב"ה "חייך"58.
חוההוראה59 בענין הדלקת הנרות דנש"י60, "נר61 ה' נשמת אדם"62, מתוך מס"נ, בידעו שזהו ענין שנוגע לחייו63, "חייך" –
טהוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"ח ע' 92 ואילך.
יב. ויש להוסיף, שהמעלה של הדלקת המנורה – "שלך גדולה משלהם" – מתבטאת גם בנוגע לימי חנוכה, כמ"ש הרמב"ן64 (והובא בדרושי חסידות65) בפירוש דברי המדרש66 במענה הקב"ה לאהרן, "הקרבנות כל זמן שביהמ"ק קיים הן נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה", "לא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותנו".
יא[ויש להעיר, שלפי פירוש הרמב"ן שהרמז הוא על נרות חנוכה שנוהגים גם בזמן הגלות, יש לבאר גם הדיוק ד"חייך", מלשון שבועה, כי, כדי שיהיו נרות חנוכה נוהגים גם בזמן הגלות צריך להיות תחילה ענין של חורבן וגלות, כתוצאה מענין החטאים כו', כך, שאין הכרח בדבר, שהרי ישנו ענין הבחירה כו'. ובמכ"ש ממ"ש הרמב"ן67 שגם הבטחה לטובה יכולה להתבטל ע"י החטא, ועאכו"כ שנבואה רעה יכולה להתבטל. ולכן הי' צורך בענין של שבועה – "חייך" – ביחס לנרות חנוכה, היינו, שנגזר מלמעלה בשבועה שיהי' ענין הגלות, שדוקא עי"ז "שלך גדולה", גם בגלות].
יבוהענין בזה – שגם במעמד ומצב ירוד ביותר, ש"טמאו כל השמנים שבהיכל"68, מוצאים "פך אחד של שמן שהי' מונח בחותמו של כהן גדול", ועד"ז הכה"ג שבכל דור דור, עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, והוא מדליק את "נר ה' נשמת אדם"9 שבכל אחד מישראל.
יגועד שבאים למעמד ומצב ד"טהרו את מקדשך והדליקו נרות בחצרות קדשך .. להודות ולהלל לשמך הגדול"69 (שם הוי'70, כמ"ש71 "לך הוי' הגדולה"), כפי שיהי' לעתיד לבוא72, בביאת משיח צדקנו, למטה מעשרה טפחים, בקרוב ממש.
יד* * *
טוג. מאמר (כעין שיחה).
טז* * *
יזד. הביאור בפירוש רש"י סוף פרשתנו, על הפסוק "והעם לא נסע", "זה הכבוד חלק לה המקום בשביל שעה אחת שנתעכבה למשה כשהושלך ליאור, שנאמר73 ותתצב אחותו מרחוק וגו'",
יח– שענין זה לא הי' מצד סכנת נפשות (שהרי גם לולי זאת לא היתה מרים נשארת במדבר לבדה), אלא מצד כבוד, דכיון שהיתה צריכה להסגר שבעת ימים "מחוץ למחנה", וגדר ה"מחנה" הוא רק בשעת החני', לכן לא נסעו עד האסף מרים, כדי ששבעת ימי ההסגר יסתיימו בהקדם האפשרי.
יטוזהו מדה כנגד מדה, כי גם מה שנתעכבה למשה לא הי' מצד סכנת נפשות (שהרי עמדה "מרחוק" ולא יכלה להועיל), אלא שקיצרה את זמן צערו של משה בהמתינו ל"אשה מינקת מן העבריות"74.
כוהחילוק בין לשון רש"י ש"חלק לה המקום" ללשון המשנה75 "נתעכבו לה ישראל", שתלוי בכך אם העיכוב הי' רק בידי שמים, "לפי העלות הענן"76, או שהי' תלוי גם ברצונם של בנ"י (שהרי "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"77, והנהגת הקב"ה היא מדה כנגד מדה (כתוכן דברי המשנה שם), לפי אופן הנהגת בנ"י78) –
כאהוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"ח ע' 132 ואילך.
כבה. ויש להוסיף, שמביאור הנ"ל בדברי המשנה "נתעכבו לה ישראל", דאע"פ שנסיעתם תלוי' ב"העלות הענן", מ"מ, הא גופא הי' תלוי בישראל שלא רצו לנסוע – יש גם הוראה בעבודת ה':
כגישנם השואלים79: מהו הטעם שכאשר רוצים לעסוק בעניני עבודה,
כדאזי מתעוררים קשיים כו' ("עס קומט אָן אַזוי שווער") – הרי הקב"ה הי' יכול לסדר שלא יהי' קשה כל כך?!
כהוהתירוץ על זה – שסיבת הקושי היא בגלל שיתכן שמלכתחילה הרצון שלו לעסוק בעבודה אינו באמת, ולכן מתעוררים קשיים כו', ואז יצטרך להתגבר עליהם עי"ז שיתעורר ברצון אמיתי.
כוונקודת הענין – שהכל צריך להתחיל ממנו, בכח עצמו דוקא, ובלשון חז"ל80: "בא ליטהר", שצריך להתחיל ממנו, ואז – "מסייעין לו" [ואם ח"ו מתנהג להיפך – "בא לטמא", גורם שמלמעלה עכ"פ "פותחין לו", דאע"פ שאין "מסייעין לו", מ"מ עכ"פ81 "פותחין לו פתח הטומאה ויכנס בה"82], ועד שעל ידי עבודת האדם הקב"ה משנה את כל הסדר – "קערט אַ וועלט", בנוגע לכל סדר ההשתלשלות.
כזוכמו בנדו"ד, שרצונם של בנ"י להתעכב כדי לחלוק כבוד למרים, פעל שלא יעלה הענן, ובנ"י נשארו ב"חצרות" שבוע נוסף – אף שזהו היפך הסדר (כפי שנקבע ע"פ סדר השתלשלות), שהרי בנ"י מצד עצמם היו מוכנים לנסוע, כיון שכבר סיימו לברר את כל הניצוצות שהיו ב"חצרות"!
כחוזוהי ההוראה מלשון המשנה "נתעכבו לה ישראל" – שבנוגע להלכה למעשה (שזהו דרך הלימוד במשנה) צריך לידע שהעיקר תלוי בהנהגת בנ"י83.
כט______ ______